שואל ומשיב/ג/ב/רב
שואל ומשיב 
ג ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
זה אשר כתבתי בעת הגיע לי ספר מקור מים חיים מהרב הגאון ש"ב מוה' יעקב מאיר פאדווא נ"י וכעת אבד"ק בריסק אשר כבדני בו ומפני כי גבה טורא בינינו לא שלחתי לו. הנה בפתחי ספרו לעיין בו עמדתי בסי' ס"ט ראיתי קושיתו דמר על שיטת הרשב"א בחידושיו ובמשמרת דדם קדשים שמלחו ובישלו אינו עובר עליו אבל בחולין עובר עליו דא"כ מה פריך הש"ס בפסחים דף ע"ז ע"ב מהא דנותן כרעיו ובני מעי' לתוכו הא יש לחלק דבשלמא פסח דהיא קדשים ודם שמלחו אינו רק מדרבנן הוא דאמרינן כבכ"פ אבל בדם חולין לא סמכינן על סברא דכבכ"פ. בזה אני אומר חיי האהבה שכאשר חפשתי בחידושי להלכות מליחה מצאתי קושיא זו מוזכר אצלי וישבתי בפשיטות דעכ"פ כעת האיסור מדרבנן וצריכין לסמוך על כבכ"פ ממילא גם באיסור דאורייתא סמכינן על כבכ"פ דמ"ש כיון דסברא היא דכבכ"פ. ובזה ישבתי דברי המרדכי בחולין התמוהין כמו שעמדו עליו המנחת יעקב והכרו"פ סי' ע"ז ואכ"מ. אמנם בספרו ראיתי דאזיל לשיטתו עפ"י מה שפירש דהא דאמרו בחולין כחלא עלוי בשרא שרי מ"ט חלב שחוטה דרבנן כבדא עלוי בשרא אסור מ"ט דם דאורייתא והקשו בתוס' דהא דם שבשלו ומלחו אינו עובר עליו ונדחקו וע"ז כתב מר דלשיטת הרשב"א אתי שפיר בפשיטות דדם חולין הוא דאורייתא וכיון שמחלק הש"ס לענין משריק שריק בין דאורייתא לדרבנן ממילא יש לומר גם לענין כבכ"פ החילוק הלז. והנה אני משיבו דאכתי צריך לחלוקו של התוס' דהרי לשאלת הבית יעקב בתשובה סימן קע"א דדם בתחלת בישולו הוה מן התורה א"כ ממילא מה דאמר במנחות שם דדם קדשים שמלחו אינו עובר עליו הוא דוקא בסוף בישולו ומליחתו ולא בתחלה וא"כ עכ"פ הא דאמרינן בדם קדשים כבכ"פ אף דבתחלת מליחתו הוא דאורייתא וע"כ דסמכינן על כבכ"פ וה"ה בחולין ואם אמר יאמר מעכת"ה דכל מקורו של הבית יעקב שם הוא מהך דברת התוס' בדף קי"א ממ"ש דבתחלתו כשנפלט עד שלא נתבשל הוה ד"ת ולשיטת הרשב"א א"צ לזה. אמנם באמת הרשב"א בעצמו במשמרת כתב דמש"ה אותבי' אנחירי' ודץ ביה מידי דאסור דבתחלת בישולו קודם חומו הוה ד"ת ופירש בזה הא דאמרו דבדאורייתא ע"ש בבית שלישי שער שלישי ובדיבור הקודם הזכיר הך חילוק דבקדשים דם שמלחו אינו עובר עליו ובאמת שקצת סותרין דברי הרשב"א במשמרת זא"ז. ואם יאמר מעלתו דהרשב"א סובר דגם בחולין קודם גמר בשולו הוא דהוה ד"ת אבל בקדשים אף בזה דרבנן מלבד דאין סברא לחלק בזה בין קדשים לחולין דסברת הבית יעקב היא דקודם בישולו לגמרי לא נקלש עדיין והוא כצלול. ואף דידחוק מעכ"ת ויאמר דכרעיו וב"מ מיירי שנמלחו מליחה גמורה טרם הניחו לתוך הפסח דאז לא הוה רק מדרבנן ומאי סייעתא איכא אבל אני תמה בגוף הקושיא דמר דכל מה שחילק הרשב"א בין קדשים לחולין ע"כ דדם קדשים כיון שלכפרה א"א בו לכפר דנקלש הטעם וכדאמרו במנחות דף כ"א דלאו בר הזאה היא ועיין ברש"י שם אבל זה דוקא בדם קדשים הניתן לכפר וזה דפריך שם כיון דמלחי' נפיק מתורת דם אבל דם קדשים שאין זורקין על המזבח פשיטא דעובר עליו דהוה דם גמור והרי גם בחטאות הפנימיות סבר רבא שם דחייב הואיל וכנגדו ראויים בחטאות החיצונות ואף אם נימא דלא קיי"ל כן עכ"פ באותו דם שלא ניתן לכפר פשיטא דעוברין עליו ולפ"ז אותו דם שלא נזרק על המזבח פשיטא דעובר עליו ושפיר מייתי מהא דנותן ב"מ וכרעיו לתוכו דאמרינן כבכ"פ דאל"כ היאך מותר וז"ב ופשוט. ובאמת שלא ראיתי לרבינו שיזכיר כלל דם שקרש אי חייב או פטור בין החטאות החיצונות או הפנימיות וצ"ע. עכ"פ זה ודאי נראה לי דשם לא מיירי רק אותו דם שראוי לזרוק ע"ג המזבח לא מכרעיו וב"מ שאינו ראוי לזרוק כלל:
וע"ד הפלפול יש ליישב הקושיא הלז דהנה הצל"ח העיר דאיך כתבו התוס' דמיירי במלחו כדרך שמולחין לקדירה הא מליחה הוה כרותח דצלי והוה כצלי מחמת ד"א ע"ש. אך לפענ"ד נראה דע"כ לא אסור צלי מחמת ד"א רק היכא שע"י הצלי נצלה לגמרי אבל כאן אטו המלח מועיל שנוכל לאכלו ע"י כך ורק דבעת המליחה נעשה רותח אבל אח"כ כשפסק כח המלח מחמת המליחה קי"ל דלא חשוב אח"כ כרותח וכמ"ש התוס' לחלק ועיין בסי' ס"ט וצ"א בט"ז וש"ך שם ופשיטא דעי"ז לא חשיב צלי מחמת ד"א ואף דהדם נמלח והדם בודאי נצלה מחמת ד"א דהיינו ע"י המלח שהרי מש"ה אינו עובר עליו אבל המלח מוציא הדם והבשר נשאר אח"כ צונן כמו שהי' בתחלה וז"ב לדעתי. ולפ"ז הכי מייתי סייעתא דאם נימא דלא אמרינן כבכ"פ א"כ נאסר מחמת שנבלע בפסח הדם והדם בודאי נצלה מחמת דבר אחר ונבלע בפסח ומחמם לפסח והוא צלי מחמת דבר אחר וז"ב וכעין זה הדרך כתב דו"ז הגאון רשכבה"ג ליישב קושייתו ומעלכ"ת כתב עליו דלפמ"ש הוא א"צ לומר כלל דמלחו דדם קדשים א"צ מליחה כלל דבלא"ה שרי בכבדא עלוי בשרא משום דדם דרבנן. ולפמ"ש הרי הראיתי דגם הרשב"א בעצמו כתב דקודם גמר בישולו היא מן התורה. ובזה אין לחלק בין קדשים לחולין וכמ"ש ודו"ק ומ"ש מעכ"ת בישוב קושית הצל"ח דמליח אינו כמבושל ורק מבליע ומפליט כמו כ"ש ועירוי נפלאתי מאוד שלא זכר דברי הר"ן בסוף ע"ז שדעתו דמליחה הוא בישול וחייב בשבת משום מבשל. ומ"ש ראיה דאל"כ היאך חייב בצ"ק בפסח והא אין בישול אחר בישול דכבר נמלח מקודם לצלי לפענ"ד פשיטא דמליחה לצלי לא הוה כבישול ורק במליחה לקדירה הוא דחייב משום בישול ובלא"ה לפמ"ש הוא פשוט דאחר שנפסק כח המלח לא חשוב כרותח וחייב אח"כ משום צ"ק וגם הא מליחה אינו אוסר רק כדי קליפה וחייב אח"כ ולא הוה בישול אחר בישול. והנה יש לומר הטעם דדם קדשים שמלחו אינו עובר עליו משום דלכאורה היאך מצי לחול איסור דם על איסור קדשים דאיסור קדשים בדם איברים שלא פירש שרי ורק בהפרישו אסור ואז איסור קדשים קדם ופשיטא דדם ג"כ אסור כמו הבשר אף דאינו בכלל הבשר וצ"ל דכיון כשמלחו יוצא מכלל קדש דאינו ראוי למזבח א"כ יכול לחול עליו איסור דם או בעת הבישול ולפי זה הא באמת אקלש הטעם עי"ז שנמלח או מבושל ובשלמא בחולין אף שנקלש הטעם אסור ולא נפקע איסור הראשון אבל בקדשים שעד הנה לא הי' האיסור ורק כעת חל איסור פשיטא דטעם קלוש כ"כ לא מצי לחול האיסור וכעין שכתב הר"ן דנ"ט בר נ"ט באיסורין אסור אף דנקלש הטעם משא"כ בב"ח לא מצי לחול איסור חדש בטעם קלוש וה"ה בזה וז"ב. ולפ"ז מיושב היטב קושיתו דזה דוקא בדם קדשים שאינם ראויים לאכילה אבל בפסח דהוא קדשים קלים וניתן לאכילה פשיטא דאיסור דם לא פקע אף שנקלש הטעם ודו"ק כי היא הערה חדשה. שוב ראיתי במ"ש בזה לענין דם דחל עליו איסור קדשים יש לפקפק ועיין בפ"ב ממעילה הלכה י"א שמבואר דאין מועלין בו לאחר שחיטה וצ"ע:
והנה בחידושי הבאתי ראיה דבדם קדשים דם שמלחו אינו עובר עליו מהא דאמרו במנחות דף צ"ט הבבליים היו אוכלים אותו כשהוא חי וקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דם אברים שלא פירש אסור היאך אכלו אותו והתוי"ט שם הרגיש בזה וכתב שמלחו אותו ועיין מ"ש שם בגליון התיו"ט וקשה לשיטת רבינו דס"ל דאחר המליחה צריך לתתה ברותחין וכפי הנראה הוא שהולך לשיטתו דס"ל דאף דם איברים שלא פירש נמי אסור וא"כ ל"מ המליחה שאינו מוציא כל הדם וא"כ היאך עשו הא שם הי' יו"כ ושבת ולא היה אפשר ברותחין וע"כ דדם קדשים שמלחו אינו עובר עליו. שוב ראיתי בשו"ת ש"ב נודע ביהודה מהד"ת חלק או"ח סי' כ"ג שגם הוא רצה לומר דמליחה אינו רק מבליע ומפליט ובמחכ"ת לא זכר בעת ההיא דברי הר"ן שהבאתי למעלה ועיין פר"ח ביו"ד סי' ס"ח שהאריך בזה. שוב מצאתי בחלק יו"ד סי' מ"ג שהשואל הביא לו דברי הר"ן והקשה עליו והוא הביא דבריו בצל"ח וכפי הנראה הסכים שם דהוא חייב משום מבשל ודבריו סותרים למ"ש באו"ח ודו"ק. והנה מה שהביא לו דו"ז רבינו הגדול זלה"ה דבר חידוש במרדכי שכתב דבעוף דם שבשלו לכ"ע אינו עובר וכמ"ש בבגדי ישע להשל"ה ומעלתו האריך לתמוה על הגהת מרדכי והנה הי' לו לדלות כספא דלפי דבריו יקשה הא דאמר בכריתות דף כ"ב לא שנו אלא דם עוף שאין בו כזית והדבר תמוה דהרי רש"י פירש דהא דאמר הלב קורעו מיירי לאחר בישול והתוס' בחולין דף ק"ט הקשו עליו דהא דם שבשלו אינו עובר עליו אבל ל"ק כמ"ש הסמ"ג במצות ל"ת סי' קל"ז דלפי המסקנא במנחות דחייב בחטאת הפנימית ה"ה בחולין חייב או כמ"ש הפליתי וכ"כ מעכ"ת דרש"י לשיטתו דבחולין דם שבשלו עובר עליו מן התורה ולפ"ז יקשה דעכ"פ ל"ל טעם דאין בו כזית ת"ל דדם עוף שבישלו לכ"ע אינו עובר ועיין בתוספות בכריתות שם שכתבו דעכ"פ איסור איכא בעוף דחצי שיעור אסור ובאמת דאם נימא דדם שבשלו אינו עובר עליו לא שייך ביה איסור ג"כ כיון דלא משכחת ביה שיעור שלם וכמ"ש בשו"ת אא"ז מהר"מ מינץ סי' ט"ז לפרש דברי ר' קלונימוס במרדכי גבי אווז והביאו מעכ"ת. ומ"ש מעכ"ת לפרש דברי הגה"מ הנ"ל עפ"י דברי המהר"מ מינץ הנ"ל אינו במשמע בלשונו ודו"ק. ובאמת גוף דברי המהר"מ מינץ ז"ל שחידש דכיון דדם שמלחו אינו רק מדרבנן וניהו דאמרו אל תזלזל בשיעורא דרבנן בכה"ג שאין מקום שיהא בו שיעור תורה לא חשו הוא בלי ראיה. אמנם לפענ"ד הי' נראה דבר נכון דבאמת אף אם נימא דדם שמלחו הוא מן התורה הא כבר כתבתי דאף דנקלש הטעם מכל מקום כיון דכבר נאסר לא נפקע הטעם וכמו נ"ט בר נ"ט באיסורין ולפ"ז בחצי שיעור דכל הטעם דאסור משום דחזי לאצטרופי וכל דליכא רק טעם קלוש א"כ כעת לא הי' איסור כלל דעדיין חצי שיעור הוא ורק דחזי לאצטרופי ולפ"ז לענין שיצטרף אח"כ ויתחיל איסור חדש בזה אמרינן דכל שמלחו ליכא שוב טעם גמור ואקלש איסורא והוה כמו בב"ח. איברא דלפ"ז ל"צ שוב לטעם דליכא בדמו כזית ת"ל אף שיש בו כזית כל שכעת הוא חצי שיעור לא שייך חזי לאצטרופי. אך נראה דהדבר נכון דבשלמא כשיש בו שיעור שלם רק שכעת אין לפנינו רק חצי שיעור בזה אמרינן דלא נפקע האיסור כיון שבעת שהי' בו כשיעור הי' כל טפה וטפה מצטרף לכשיעור ונאסר שוב לא פקע איסור וזה לדעתי גוף הענין דחזי לאצטרופי שלכאורה לא נודע הסברא מה בכך סוף סוף כעת ליכא שיעור. ולפמ"ש הכוונה דכל שחזי לאצטרופי שוב כל משהו ומשהו הוה איסור דאם הי' כשיעור הי' כל טפה איסור ובין הכל נעשה שיעור שלם. ובזה י"ל מ"ש הרלב"ח והובא במשנה למלך פ"א מחמץ דבחמץ לא שייך חזי לאצטרופי משום דהי' לו שעת הכושר ולא נודע הסברא. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דגוף החמץ לא הי' אסור קודם הפסח א"כ לא שייך לומר שחל האיסור על עצם הדבר דעצם הדבר הי' מותר ורק דהיום גרם איסור ובזה כל שליכא שיעור לא שייך לאסור משים חזי לאצטרופי וז"ב מאוד והבן כי היא נקודה נפלאה יהיה איך שיהי' בלב עוף שאין בו כזית ולא נאסרה בעצמותו ורק שיצטרף אח"כ לשיעור בזה כל שהוא נקלש מחמת המליחה שוב לא שייך חזי לאצטרופי וז"ב מאד בטעם והסברה ת"ל ולפ"ז מכאן ראיה לשיטת רש"י דדם שמלחו הוא מן התורה בחולין דאל"כ מה חילוק בין עוף לבהמה סוף סוף חצי שיעור אסור מן התורה וגם לסברת מהר"י מינץ הנ"ל קשה ולפמ"ש אתי שפיר ת"ל ודו"ק. ובזה ממילא יש להעמיס גם בכוונת הגהת מרדכי הנ"ל וע"ד מ"ש מעלכת"ה ובחידושי אמרתי בזה דזה ג"כ לשיטת הר"ר יקיר בע"ז דף ס"ח דחצי שיעור ע"י תערובות אינו אסור לר"ש ולא נודע הסברא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כ"ש לר"ש הוא כמו ח"ש לרבנן והטעם של ר"ש הוא ג"כ משום חזי לאצטרופי וכמ"ש במג"א באורך ולפ"ז כיון שנקלש ע"י התערובות דעכ"פ נתערב חד בחד שוב לא מצי לחול איסור חדש ול"ש חזי לאצטרופי ולכך שפיר כתב דאצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור דאל"כ לא שייך שילקה בכ"ש דלא שייך חזי לאצטרופי. ובזה מיושב קושית דו"ז הגאון מוהר"ץ מהלבשטאט ז"ל דא"כ היאך אמרו בשבועות דף כ"א ואס"ד ר"ע כר"ש ס"ל ל"ל כזית וקשה הא שם נזיר ששרה פתו ביין והו"ל חצי שיעור ע"י תערובות ולפמ"ש אתי שפיר דבנזיר דהיתר מצטרף לאיסור שוב לא נקלש הטעם דגם ההיתר וטעמו נעשה איסור א"כ שוב ל"צ צירוף כזית דאף אם בין הכל פחות מכזית ג"כ אסור וזה דפריך צירוף כזית למה לי ודו"ק כי חריף הוא. ובמ"ש למעלה לפרש דברי המרדכי יתיישב קושית הבאר שבע דף פ"ב על המהר"י מינץ הנ"ל מהא דביצה שנמצא בה קורט דם שנתבשלה עם ביצים אחרות דצריך ששים אף שלעולם לא תמצא בו כזית וגם הוא נתבשל. ולפמ"ש אתי שפיר דשם כל שכבר נאסר קודם שנתבשל פשיטא דלא נפקע האיסור מחמת זה ודו"ק. וראיתי בספר אחד שמו הר אבל שכתב לענין הכהן שמטמא אם אינו אבר שלם דלא שייך כאן חצי שיעור דכל שאינו שיעור טומאה אין מקום לטומאה לחול בזה ובדברי ר"י מינץ הנ"ל יש לדון בזה דדוקא באיסור דרבנן סמך ע"ז ויש לחלק וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |