שואל ומשיב/ג/ב/קפח
שואל ומשיב 
ג ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי מהרבני המופלג השנון מו"ה מאיר בראם נ"י בהא דאמרו בביצה דף ל"ג בנין קבע אסרה תורה והדבר תמוה דהרי התוס' בשבת דף צ"ה כתבו דיהיה מותר לבנות בית ביו"ט דנימא מתוך וכתבו דאינו אסור רק מדרבנן דמן התורה שרי משום מתוך שהותר המגבן דהוא תולדה דבונה ולפ"ז היאך אמרו כאן דבנין קבע אסרה תורה. הנה שאל קושיא גדולה. וצריך לדחוק דבאמת הש"ס מיירי כאן היכא דאינו לצורך כלל דזה אסור מן התורה. ובלא"ה יש לומר דהרי התוס' שם כתבו ברודה סמוך לחשיכה היכא דאינו ראוי לאורחים חייב מלקות ולפ"ז ה"ה במגבן סמוך לחשיכה דחייב דלא שייך מתוך. ובלא"ה י"ל דהנה נחלקו הראשונים אם מגבן אסור מן התורה בשבת או דאינו רק מדרבנן וחכמים דפליגי על ר"א פליגי על הכל ועיין בה"ה פ"ח משבת ובר"ן פרק א"צ ולפ"ז אם נימא דמגבן אינו רק מדרבנן ממילא לא שייך מתוך דלא הותר כלל מן התורה מלאכת בנין דמגבן אינו בונה מן התורה ולפ"ז הש"ס בביצה אזל דמגבן אינו מן התורה ושפיר אסרה מן התורה בנין בקביעות והתוס' אזלי אליבא דר"א דמחייב במגבן ולדידיה תולדה דבונה הוא וא"כ שפיר מקשו דלדידיה יהיה מותר לבנות ביו"ט דשייך מתוך וז"ב. ובזה ממילא מיושב הא דאמרו בכמה מקומות דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ואמאי והא עכ"פ צורך קצת הוא ויהיה מותר מטעם מתוך ועיין בשבועות דף ט"ו וכבר הקשו כן האחרונים. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דלחכמים בנין אסור מן התורה דלא שייך מתוך. אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי הרמב"ם פסק פ"י משבת הלכה יו"ד דמגבן תולדת בונה וחייב ובהלכות יו"ט פ"ה פסק דבונה לוקה מן התורה ועיין בה"ג ובה"ה שם וכבר הקשה כן הב"ח סי' תצ"ב דמה יענה רבינו לקושית התוס' בדף צ"ה והניח בקושיא ולפמ"ש יקשה טפי וכמ"ש ועיין בחידושי פני יהושע בביצה דף י"ב מ"ש בזה. אמנם לפענ"ד נראה בפשיטות דס"ל לרבינו דע"כ לא שייך מתוך רק היכא דהותר האב אמרינן מתוך שהותר האב לצורך כגון שחיטה וכדומה אבל במגבן שאינו רק תולדה לא שייך לומר מתוך שהותר התולדה הותר האב דדלמא רק התולדה התירה התורה ולא האב ודו"ק. ועפמ"ש מיושב היטב מה דקשה לי על דברת התוס' הנ"ל דמתוך שייך בבונה ואינו אסור רק מדרבנן א"כ מאי פריך בביצה דף ח' והא קעביד גומא ופירש"י דחייב משום בנין וקשה הא כיון דאינו אסור בונה בי"ט רק מדרבנן א"כ מהראוי להתיר לצורך מצות כיסוי כמו שכתב התוספות שם ועיין בתוס' שם ד"ה ואינו ולפמ"ש א"ש דלחכמים אסור וחייב וכמ"ש וגם יש לומר דרש"י ס"ל כרמב"ם דלא שייך בבנין מתוך וכמ"ש התוס' שם בלא"ה פירשו דקושית הש"ס היא משום חורש ע"ש והא דפליגי ר"א ורבנן בשבת דף קכ"ב ע"ב דר"א ס"ל דאין מוסיפין על אהל עראי ומשום דמחזי כמוסיף על הבנין והא לר"א שייך מתוך צ"ל דבאמת אינו אסור רק מדרבנן. ומדי דברי זכור אזכור מ"ש כעין זה ליישב קושית הרא"ש שהקשה בביצה דף י"ב לשיטת רש"י דאמרינן מתוך אף שאינו לצורך כלל א"כ אמאי לא אמרינן מתוך לענין שריפת קדשים ביו"ט. והנה אא"ז המג"ש כתב דמשריפת קדשים ל"ק דגזירת הכתוב הוא דהרי גם להריצה לפני כלבו וכדומה אסור כמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז דרחמנא אחשבי' שלא יהי' קדשים מתבערים ביו"ט וזה דחוק מאד דבאמת יקשה ניהו דאחשביה היינו דמקרי גם הרצה לפני כלבו וכדומה ג"כ מלאכה אבל ניהו דמלאכה מקריא אבל מהראוי לומר בזה מתוך. וכפי הנראה הבין המג"ש בכוונת רש"י דאין כוונתו דמקרי מלאכה רק דגזירת הכתוב הי' שלא יתבערו מן העולם. אך באמת יקשה לפי הבנתו דהרי התוס' בפסחים דף ה' ד"ה ואומר הקשו דיהיה מותר כיון דיוכל להנות מאפרו וגחלתו וכתבו כיון דתחלתו מקרי מלאכה אסור מידי דהוה אנדרים ונדבות ע"ש ולפ"ז זהו שייך אם נימא דכוונתו מתורת מלאכה אבל אם הכוונה רק שהקפידה תורה שלא יתבערו ויכלו קדשים בי"ט א"כ בעת הכליון והביעור בעת ההיא שייך דיוכל להנות מאפרו וגחלתו. וכעין זה ראיתי לאחרונים שהקשו על רש"י ומ"ש דדוקא אם אמרינן מתוך א"כ תחלתו שרי משום מתוך אז שייך דהקפידה תורה על הכליון והביעור אח"כ ז"א למעיין ברש"י שם דקאי בהדיא בדף כ"ז למאן דלית ליה מתוך וע"כ צ"ל באמת דכוונת רש"י היא על גוף המלאכה דניהו דהרצה לכלבו וכדומה לא מקרי מלאכה אבל כיון דרחמנא אחשביה לשריפתו דכתיב באש תשרף והוא מצוה כל מה שעושה שיתבער אף שאר דברים שאינם מלאכה מקרי מלאכה כיון דמקיים מ"ש בתורה דמצוה לשרפם וז"ב בכוונת רש"י. ולפ"ז יקשה מה הועיל המג"ש בתירוצו דניהו דמקרי מלאכה לא גרע משריפה עצמה דשייך מתוך. אמנם הדבר נכון דכיון דהתורה אסרה גם שאר דברים שאינם בגדר מלאכה כל שנכלה ונתבער עי"ז הקדשים אסור מן התורה א"כ לענין שאר דברים שאינם מלאכה באמת רק דהתורה מחשבם לא שייך לומר מתוך דהרי לצורך אינם בגדר מלאכה שיצטרך התורה להתירם וא"כ איך שייך בהו מתוך שהותרה לצורך דלצורך לא הותר כלל וא"כ לא שייך מתוך וא"כ איך שייך לומר דלגבי שריפה נימא מתוך דיהיה יציבא בארעא דשאר דברים דלא כתב בהדיא רק דהתורה אחשבה למלאכה יהי' אסורים ביו"ט דלא שייך מתוך גבייהו ושריפה דאסורה מן התורה יהיה מותר משום מתוך אתמהה ולכך לא אמרינן מתוך גבייהו וז"ב ודו"ק כי היא עצה נפלאה. ובמ"ש למעלה דלדידן לא שייך מתוך בבונה יתיישב מה דקשה לי בהא דפריך בכתובות דף ז' ביו"ט מ"ט משום דאמרינן מתוך שהותרה הבערה דאמאי לא קאמר משום דמכוין לפתח ואסור משום בונה כמ"ש רש"י בדף ה' וביו"ט הותר בנין דאמרינן מתוך כמ"ש התוס' והיא קושיא נפלאה ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן שייך בבנין איסור דאורייתא ודו"ק:
ובזה מיושב היטב מה דקשה לי לפמ"ש רש"י בשבת דף מ"ג גבי מבטל כלי מהכנו דחשוב כבונה כאלו מחברו בטיט וכמו שכתבו התוספות שם בשמו וקשה דא"כ בי"ט לשתרי דבבנין שייך מתוך ואינו אסור בבונה גמור רק מדרבנן וכאן דמחזי כבונה הו"ל גזירה לגזירה והרי בסי' תקנ"ג ס"ז קי"ל דאינו מותר רק לכפות כלי ומטעמא דר"י כמ"ש הב"י שם ובסי' ש"י. ולפמ"ש אתי שפיר דבונה אסור לדידן מה"ת דאין מגבן תולדה דבונה כלל. איברא דבאמת צריך להבין הך טעמא דמחזי כבונה והיינו דהוה כמי שמחברו בטיט דא"י לסלק משום דהוה מוקצה והא יכול להניח בכלי עוד איזה דבר וא"כ יוכל לטלטל הכלי ולא מקרי בסיס לדבר איסור בלבד ועיין בסי' רס"ו ס"ט ובמ"א ס"ק י"ד דלא מקרי בסיס כיון שלא הי' עליהן בין השמשות וגם כיון דלא נעשה בסיס רק לפי שעה ע"ש היטב ובסי' ש"ט וש"י וע"כ נראה לפענ"ד דגם כאן אין כוונת רש"י משום בונה ובאמת בדף קנ"ד פירש דמחזי כסותר וכמ"ש התוס' וגם בדף קכ"ח ע"ב כתב משום סותר ורק דק"ל הא בעינן מן התורה סותר ע"מ לבנות במקומו וכדאמרו בשבת דף ל"א ע"ב וכן קי"ל כמ"ש רבינו פ"י משבת הלכה ט"ו וא"כ ניהו דמחזי כסותר הכלי מכל מקום אינו בונה וע"ז חידש רש"י כיון לטלטלו להכלי בזה גופא הוה כסותר ע"מ לבנות וחייב משום סותר וא"כ אף דיוכל לטלטל אח"כ מ"מ הוה כסותר ע"מ לבנות באותה שעה כנלפענ"ד. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו בדף מ"ג טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן והתוס' האריכו בזה ולבסוף הניחו בקושיא מ"ש מבכור. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הכוונה היא כיון דאם עבר ותקנו מתוקן א"כ הו"ל כיכול לנער האיסור ממנו ולא מקרי עי"ז מבטל כלי מהיכנו ועיין מג"א סי' רס"ה ס"ק ב' ודו"ק היטב. והנה אם נימא דביטול כלי מהיכנו הוא משום בונה ומותר בי"ט מטעם שרציתי לחדש דבונה מותר ביו"ט משום מתוך ורק מדרבנן אסור ובכה"ג הו"ל גזירה לגזירה הי' מקום ליישב קושית הצל"ח בביצה דף ח' במ"ש הרא"ש לענין כוי דאין שוחטין ביו"ט משום הכיסוי וכתב דאין לשחוט ביו"ט ולקבל הדם בכלי ולשמור עד הלילה משום דהו"ל כשוחט בכלים והקשה הצל"ח דל"ל לטעם הלז ת"ל דכיון דמקבל הדם בכלי והדם הוא מוקצה הו"ל כמבטל כלי מהיכנו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבי"ט לא שייך מבטל כלי מהיכנו אלא שכבר כתבתי דבסי' תקי"ג מבואר דאף ביו"ט שייך מבטל כלי מהיכנו וכמ"ש בטעמו דגם ביו"ט אסור לבנות ולפ"ז הדרא קושית הצל"ח לדוכתא. אך לפענ"ד נראה דשפיר צריך הרא"ש לטעם דאין שוחטין בכלים דאל"כ יקשה דהרי צריך ליתן עפר למטה וא"כ כל שנותן עפר מקודם ואח"כ הדם בעפר ע"כ מוכן היה וא"כ לא שייך מבטל כלי מהיכנו דכל הטעם הוא דהו"ל בסיס לאיסור וכל שנעשה בסיס גם להיתר שוב לא שייך בסיס ולא שייך מבטל כלי מהיכנו לכך אצטריך לטעם דאין שוחטין בכלים. ובזה מיושב היטב דברי הדרישה והש"ך בסי' כ"ח ס"ק יו"ד ביור"ד שהקשו על הרא"ש דעדיין קשה יתן עפר לתוך הכלי ויהיה מותר לשחוט בתוך הכלי וכתבו דאם יתן עפר שוב יאמרו דמותר חלבו. והקשה השעה"מ ריש פ"ג מיו"ט דא"כ למה הוצרך הרא"ש מטעם שאין שוחטין בתוך הכלי תיפוק לי' דכיון דצריך עפר למטה א"כ יאמרו שחלבו מותר וראיתי בצל"ח שם שכתב שטעות היא בידו דכוונת הרא"ש שישחוט לתוך הכלי ובלילה יקחנו משם ויתנהו בעפר. ולפמ"ש אתי שפיר דממנ"פ מקשה דאם לא יהיה עפר שוב יהיה מבטל כלי מהיכנו וע"כ עם עפר וא"כ שוב לא שייך שוחט לתוך הכלי אבל לפמ"ש א"ש דהכי כוונת הדרישה דממנ"פ אם אינו מכוין בנתינת העפר בשביל צורך הכיסוי כגון שנותן רק עפר מעט או עפר שאינו ראוי לכיסוי וכדומה ורק לבטל שלא יהיה נראה כשוחט לתוך הכלי א"כ שוב מקרי מבטל כלי מהיכנו דכל הטעם דל"מ מבטל כלי מהכנו כשיש עפר הוא משום שנעשה בסיס לדבר היתר א"כ אחשבי' היתר יותר וזה דוקא כשצורך לו לאותו עפר שייך לומר שלא נעשה בסיס לאיסור כ"א לההיתר אבל כשא"צ לו לאותו עפר כלל א"כ אדרבא העפר נתבטל לגבי הדם שוב מקרי מבטל כלי מהכנו ואם באמת יתן העפר למטה שיהיה ראוי לכיסוי שוב יאמרו שחיה היא שהרי נתנו עפר לצורך כיסוי עד שאחשביה לעפר כ"כ שלא נקרא בסיס לאיסור בשביל זה ושוב יהיה מבטל כלי מהיכנו. ובזה מיושב היטב קושית השעה"מ על הפר"ח שמתיר בסימן י"א לשחוט חוץ לכלי ואח"כ יכניס הדם בתוך הכלי והקשה השעה"מ דלפ"ז למה לא עשה באופן זה ויכסה בלילה הדם שבכלי ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג ודאי צריך שיתן עפר למטה לשם מצות כיסוי דכיון שהרבה דם כבר שפך החוץ אף דא"צ לכסות כל הדם עכ"פ המעט שנשאר צריך לכסות בעפר למטה ואז שוב יאמרו להתיר חלבו ודו"ק היטב כי חריף הוא ועיין בש"ע או"ח סימן רנ"ט ס"ו ביו"ט שחל להיות ע"ש אם מותר להטמין באבנים דהוה כמו בנין. ולפמ"ש התוס' הי' מהראוי להתיר דזה לא אפשר מעיו"ט ומחזי כחול לא שייך דצרכי שבת מותר לעשות ביו"ט וכדאמרו בפסחים דף מ"ו וא"כ לא שייך בכה"ג לאסור משום בנין ודו"ק. ועיין באו"ח סי' של"ח גבי כלי תחת הדלף מה שהקשה הב"י על הטור דהא בשבת דף מ"ג אוקמא בדלף הראוי דאל"כ הוה מבטל כלי מהכנו. ובאמת שלפמ"ש דבי"ט לא שייך מבטל כלי מהיכנו היה מדוקדק מה דנקיט ואין מניחין כלי תחת הדלף בשבת והיינו דביו"ט לא צריך שיהיה ראוי ולר' יצחק דאמר משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל יש לומר דקמ"ל רבותא דל"מ ביו"ט דודאי אסור מוקצה אלא אף בשבת מכל מקום אסור ודו"ק. ובמ"ש למעלה דהתוס' אזלי אליבא דר"א אבל לרבנן דמגבן אינו רק דרבנן אין מקום לדברי התוס' בשבת דף צ"ה בזה מיושב היטב מה דהקשה אותי החריף מוה' בנימן נ"י בהרב מ' חיים צבי נ"י אבד"ק יאניב בהא דפריך הש"ס בביצה דף ט' לימא רב דאמר כב"ש ומה קושיא דבאמת בבונה שייך מתוך ואינו אסור רק מדרבנן א"כ לב"ש דל"ל מתוך ואסור מן התורה שוב גזרו גם ברה"י אבל לב"ה דאית להו מתוך ואינו אסור רק מדרבנן לא שייך לגזר ברה"י דבאיסור דרבנן לא גזרו משום מראית עין. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לדידן דקי"ל כרבנן דר"א אין מקום כלל לקושית התוס' ולא שייך בבונה מתוך וז"ב. אמנם בגוף הקושיא לק"מ דלהטיח גגו אינו משום בונה לבד והרי שייך גביה משום גיבול ומשום ממרח וא"כ לא שייך מתוך וז"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |