שואל ומשיב/ג/ב/קסט

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קסט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי ונתון אל לבי בדבר מה שחידשו חכמי ליסא הגאונים זלה"ה במי שנשתטה אשתו שהלכה רווחת בישראל למסור גט ליד השליח לכשישתפה יתן לה וע"ז עוררו הגאונים הנ"ל דהא כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משוה שליח כדאמרו בנזיר דף י"ב ואחריהם החזיק הבעל מלמ"ל פ"ו מגירושין ה"ג והפ"י בגיטין דף ע' והרב בעל מרכבת המשנה שם הביאו דבריהם בקיצור והביא דברי הגאון מקראטשין שנחלק עליהם. וטרם יהיה כל שיח נבאר סברת הש"ס דכ"מ דל"מ עביד ל"מ משוה שליח דלכאורה צ"ב מאי סברא היא זו דלמה לא יוכל לעשות שליח אף במה דל"מ עביד השתא. ולפענ"ד נראה דהנה המהרי"ט בתשובה סי' קכ"ו בראשונות חידש דאם אמר לשליח הקדש שור אחד משורי דל"מ דמילי לא ממסרי לשליח. והנה כבר תמהו עליו האחרונים דמילי לא ממסרי לשליח אינו רק בשליח השני ולא בשליח ראשון וכתבתי במק"א דחלילה למהרי"ט שטעה בזה רק דכוונתו רק לדמיון דכמו דמילי לא ממסרי לשליח משום דלא מסר לו רק דברים בעלמא ובדברים לא מצינו תורת שליחות ועיין רש"י גיטין דף כ"ט כמו כן כאן דלא מסר לו ענין לעשות רק דיבור בעלמא שיקדיש ובזה לא מצינו תורת שליחות כנ"ל בכוונתו ולפ"ז ה"ה כאן בשלמא אם מצי עביד השתא מוסר לו ענין מעשה שיעשה ושפיר מועיל שליחות אבל כל שלא מצי עביד השתא א"כ כעת אינו רק מילי בעלמא דאינו ענין מעשה וע"ז ל"מ שליחות ואח"כ כשבא לידי מעשה כבר כלתה השליחות וז"ב לדעתי בכוונת הש"ס ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה לדעתי סרה מהר קושית הגאון מקראטשין דמייתי ראיה לדחות דבריהם מהא דאמרו בב"מ דף צ"ו שליח פלוגתא דר"י ור"י ומה ראיה דהתם ל"מ עביד השתא וכאן מצי עביד השתא ולפמ"ש אתי שפיר דבשליחות בבעלים דג"כ לא הוה ענין מעשה דלא הוה מידי דמעשה דמידי דממילא לא שייך שליחות כמ"ש בנדרים דף ע"ב ברא"ש שם לענין שמועה וה"ה כאן הרי גופו של שליח מכל מקום אינו גופו של המשלח ובכה"ג ל"מ שליחות ועיין בקצה"ח סימן קפ"ב מ"ש בזה ושפיר מדמה להפרה וז"ב לדעתי. ומ"ש ראיה שני' מקידושין דף כ"ג לענין עבד כנעני דיכול לעשות שליח לקבל הגט אף דל"מ לקבל בעצמו ולפמ"ש שם ענין מעשה גמור דמביא הגט ועיין בסימן ל"ה במ"ש הרמ"א בשם הקדוש מרדיש ושפיר יכול להביא הגט ע"י שליח אף דלא מצי עביד בעצמו וז"ב:

ובזה מיושב היטב קושית הבית מאיר בסי' קי"ט דלחכמי ליסא ז"ל לדעת הפוסקים דצריך שליחות בכתיבת הגט א"כ אם אין יכול הבעל לכתוב בעצמו לא מועיל השליחות וכן אם הוא חולה והרי גם גוסס יכול לגרש ע"ש שהאריך. ולפמ"ש א"ש דבענין דעשייה לא שייך זאת ככל וכמ"ש וע"כ לא דברו רק בזה שלא יוכל המשלח והשליח לעשות כעת כלל בזה הוה מילי וכמ"ש וז"ב איברא דלפ"ז יקשה בהא דב"ק דף ק"י גבי טמא דא"י למנות כהן אחר תחתיו אף דשם הוא ענין עשייה. אמנם לפענ"ד שם ענין אחר דע"כ לא אמרה התורה דעבודתו ועורו שלו רק היכא דיכול להקריב בעצמו אז יכול לבחור כל כהן שירצה אבל בטמא דא"י להקריב בעצמו אז אין לו רשות לבחור באיזה כהן שירצה רק יתנו לאנשי משמר ועבודתו ועורו שלהם וזה ענין כל מלתא דלא מצי עביד ל"מ משוה שליח אינו ככל שאר ענין מלתא דל"מ עביד רק דכיון דל"מ עביד בעצמו שוב אין עורו שלו. ובלא"ה יש לומר דשאני התם כיון דהתורה מיעטא בהדיא טמא דפסול לעבודה א"כ איך אפשר דיכול לעשות שליח הא שלוחו של אדם כמותו הוא וכיון דהוא ל"מ עביד ממילא א"י לעשות שליח. ובזה מיושב מה שהאריכו האחרונים דמ"ש מהא דאמרו בקידושין דף כ"ו כיון דעבד בר קיבולי גיטא הוא יכול לעשות שליח וה"ה כהן טמא דעכ"פ בגדר עבודה הוא. ולפמ"ש אתי שפיר דשאני עבד דמה שא"י לקבל גיטו הוא משום דידו כיד רבו אבל שליחו דרשות אחר מצי עביד אבל שם כיון דהתורה פסלו לעבוד איך יכול לעשות שליח במקומו ומכל מקום יש לפקפק דגם בעבד א"י לקבל בעצמו דמחוסר רשות הוא. והעיקר נראה לי כמ"ש בראשונה דכל שא"י לעבוד בעצמו שוב אין לו רשות לבחור כהן אחר ושייך לאנשי משמר וז"ב לפענ"ד:

ובזה מיושב מה שהאריך בבני אהובה בפ"ט מאישות להקשות מהך דמצורע משלח קרבנותיו וכן זבה דנמנית על ק"פ והרי פסח בעי שליחות ע"ש ולפמ"ש א"ש דשם במידי דעשי' אף מלתא דלא מצי עביד משוה שליח ורק במידי דל"מ עביד לא הוא ולא השליח זה נקרא מילי ולא מצי עביד שליח. והנה הך מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוה שליח לא הזכירו הפוסקים הך דינא ולפמ"ש המהרי"ט דאינו רק בסתם דמן הסתם לא מצי עביד מיושב קצת ועיין בב"י חו"מ סימן קפ"ג שרמז להך דין ועיין רש"י בקידושין דף מ"א ע"ב ובב"מ דף ע"א מ"ש טעמים מהיכן ילפינן דאין קטן עושה שליח וקטנה אינת עושית שליח ולא כתב בפשיטות משום דכל דהוא ל"מ עביד לא מצי משוה שליח ואפשר דהא דהוא לא מצי עביד אטו לא מצי עביד בפועל והא יש לו ידים ורגלים לקדש ולגרש רק שאין לו דעת וא"כ הא גופא איצטריך קרא דאל"כ הו"א דאף שהוא קטן יש לו דעת ומצי עביד בעצמו ויוכל לעשות שליח ג"כ ולכך קמ"ל דלא יוכל לעשות שליחות משום דאין לו דעת ולא מצי עביד בעצמו. וזה לדעתי מ"ש רש"י בב"מ דף ע"א דקטן ל"ל שליחות דכי כתיב שליחות בגדול כתיב שראוי לתרום שיהא הקדשו הקדש ובתרומה והקדש כתיב איש אשר ידבנו לבו האריך רש"י כ"כ ליישב דעיקר קפידת הקטן הוא בשביל שאין לו דעת ול"מ עביד בעצמו דהיינו הכוונה ולכך אף במופלא הסמוך לאיש אף דלענין הקדש מועיל מן התורה היינו משום דרביא קרא דבא לכלל דעת אבל דעת שלימה לא מקרי רק כשהוא איש מבן י"ג ועיין קצה"ח סימן קפ"ח דנתקשה בזה ולפמ"ש א"ש וגם בדברי רש"י בקידושין נתקשה שם ולפמ"ש יש ליישב דאף דקטנה מתגרשת ע"י אביה אבל על ידה בעצמה לא וא"כ לא מצי עביד בעצמה ולכך אין לה שליחות וז"ב ודו"ק. ולכך כתב הרמב"ם והובא בש"ע חו"מ סי' קפ"ח שם הטעם משום דאינם בני דעת וא"י לעשות שליח במלתא דל"מ עביד בעצמם. ובזה יש ליישב גם דברי רמב"ם בפ"ו מגירושין ואין להאריך ודו"ק. שוב ראיתי בתוס' ישנים בעירובין דף י"ג שכתבו דלכך לא בעי בכתיבה שליחות משום דא"כ איך יעשה אם ידיו קטועות ע"ש והוא כקושית הב"מ הנ"ל והוכיח מזה דלא בעי בכתיבה שליחות ע"ש אבל באמת דברי התוס' הנ"ל צ"ע:

והנה בהא דאמרו ביבמות דף נ"ב האומר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט לאשה דעלמא אינו גט הרי דאף דאינו בידו כעת לגרשה רק לאח"כ שיכניסנה ול"מ עביד השתא מ"מ מצי משוה שליח ואף לאשה דעלמא הא דאינו גט משום דהוה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכול לגרשה וכמ"ש התוס' שם בשם ר"י וכ"כ הרא"ש ועיין בח"ר שם ובגיטין דף כ"ח ע"ב והא הוה מלתא דל"מ עביד ואף דבארוסתו יכולנא לדחוק דכיון דבידה לגרשה כעת הוה מלתא דמצי עביד מ"מ באשה דעלמא דודאי א"י לגרשה כעת ואפ"ה מצי משוי שליח למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וצ"ל דלמ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל וא"כ הוא בעצמו יכול לגרשה כעת שתחול הגט לכשיכניסנה וא"כ ממילא מקרי מצי עביד דכמו שע"י עצמו חל הגט לכשיכניסנה כן מצי עביד שליח. וראיתי בשו"ת נטע שעשועים סי' פ"ז שהקשה לפי דברי הפ"י דכתב בגיטין דף ע"א הטעם דר' יוחנן דבעינן שיהי' שפוי בעת הכתיבה משום דאל"כ לא מקרי וכתב ונתן דבעינן שיהי' בשעת הכתיבה ראוי לנתינה וכאן אינו ראוי בשעת הכתיבה ע"ש ולפ"ז הקשה דאם כותב הגט לכשאכניסנה אגרשנה הרי בשעת כתיבה אינו ראוי לנתינה ע"ש שמביא מזה ראיה לדעת הר"ן דבכה"ג שהוא דבר מבחוץ לא שייך וכתב ונתן וכן הביא בשם בני יעקב על העיטור שהקשה על הב"י בסי' קכ"א דמכשיר בנשתטה בין כתיבה לנתינה והא מקרי מחוסר נתינה ע"ש ובשו"ת משאת משה חלק אהע"ז סי' ט"ז. והנה בקושית בני יעקב הנ"ל לפענ"ד דלק"מ דשם בנשתטה בין כתיבה לנתינה א"כ בעת הכתיבה הי' ראוי לנתינה ושפיר כשר ואף דדעת הרמ"ה דאם נעשה מחובר בין כתיבה לנתינה פסול היינו משום שמחובר הוא ענין חדש שנשתנה כל הענין והתורה אמרה וכתב ונתן דבעינן שיהיה תלוש ולא שיהי' מחובר בנתים אבל כאן הא בעת כתיבה ונתינה ראוי הוא ומה שנשתטה בנתים זה לא מקרי הפסק וחסרון בעצם הגט וכעין זה כתב בבני יעקב בעצמו ע"פ דברת הר"ן. אך בקושית נטע שעשועים הנ"ל נראה לי בפשיטות דע"כ לא בעינן שיהא ראוי בעת הכתיבה לנתינה היינו אם רוצה שיתן תיכף לאחר הכתיבה אבל שם דאינו רוצה שיתן בעת הכתיבה דהרי לא כנסה ועיקר הכתיבה הוא שיתחיל הגט לאחר הנתינה ומה שהקדים הכתיבה לא אכפת לן דהרי אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ בעת שיכניסנה שפיר חל הגט למפרע דבעת ההיא ראוי לנתינה כנלפענ"ד ברור ודו"ק. אמנם בגוף דברי הפ"י הנ"ל שכתב הטעם דר"י דלכך בעינן שיהיה שפוי בעת הכתיבה משום דבעינן שיהיה ראוי להנתן בעת הכתיבה ומזה הקשה על הב"ח דהא כשנשתטית אינו ראוי להנתן בעת הכתיבה. הנה הוא בעצמו דחה טעמו דהרי בירושלמי אמרו דאף בבריא שמסר גט לאשתו וא"ל אל תתגרשי בו עד למחר ואחזו קורדיקוס דפסול לגרש בו ושם לא שייך הטעם שלו וע"כ הניח הדבר בצ"ע. אבל לפענ"ד נראה דטעם של ר"י הוא משום דבעת שאחזו קורדיקוס נפסק כח השליחות של המשלח בעת ההוא שכיון שהוא אחזו קורדיקוס אין בידו כעת לעשות שליח וגם ל"מ בעת ההיא שלוחו דשלוחו של אדם כמותו והוא אין לו דיעה כעת וא"כ לא הוה שלוחו ולכך א"י לכתוב דלא מקרי שלוחו ועיין בג"פ סי' קנ"א ס"ק יו"ד שהרגיש בסברא זו ולכך אין כותבין אלא לכשישתפה. איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ איך מועיל לכשישתפה הא בעת שהוא שוטה נדחה שליחתו ובמה נעשה שלוחו אח"כ ובאמת שבירושלמי ר"פ מי שאחזו מדמה לה למי שהמיר אחר הפרשת קרבן דנדחה חטאתו. אך נראה דהש"ס דילן ס"ל דבאמת ר"ל אמר דהכא סמי' בידן ורק דר"י ס"ל דמחוסר מעשה. ולפ"ז זהו לענין שנכתוב בעת שטותו שפיר אמרינן דלא מקרי סמי' בידן דמכל מקום מחוסר מעשה הוא אבל לכשיחזור וישתפה שפיר לא מקרי נדחה דהא כל שבידו לא מקרי נדחה וכדאמרו בכמה מקומות וז"ב לפענ"ד. ובזה יש ליישב הא דפריך הש"ס ומי אר"י הכי והא אמר ר"י אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים וכו' והיינו דהוא אמר דפסק כח השליחות והא חזינן דאף בשחט בו רוב שנים יכול לעשות עוד שליח ולהס"ד דמדמה לי' לזה א"כ חזינן דלא נפסק כח השליחות וע"ז משני דהתם דעתא צלילתא וכו' וא"כ יכולת בידו לעשות שליח משא"כ בזה. ובזה יש ליישב קושית התוס' שהקשו דגם לר"ל מצי להקשות דהא בשחט רוב שנים אין סמי' בידינו וא"כ למה יוכל לעשות שליח ולפמ"ש אתי שפיר דודאי בכ"מ יש חילוק בין דיחוי מעיקרא דלא הוה דיחוי כ"כ לבין נראה ונדחה ועיין סוכה דף ל"ג. ולפ"ז בשלמא כששחט בו רוב שנים ורמז ואמר דהוה דיחוי מעיקרא שפיר אמרינן דלא נדחה כ"כ ויכול לעשות שליח משא"כ בנראה ונדחה בעינן דוקא סמי' בידן אבל לר"י דבעינן שיחזור וישתפה ומטעם דנפסק כח השליחות וע"ז מקשה דלענין שיהי' מקרי נפסק כח המשלח זה אי אפשר דהא חזינן דיכול לעשות שליח אף בשחט רוב שנים ולא נפסק כחו וז"ב ודו"ק. והנה בהא דאמרו בשבת דף קל"ג ואי איכא אחר ליעבד אחר דאמר ר"ל אם אפשר לקיים שניהם וכו' וקשה הא כל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכדאמרו בקידושין דף כ"ג הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאל"כ הוה מלתא דל"מ עביד וה"ה בזה כל דמחוסר מעשה מפני שהאב מתכוין לקוץ בהרתו הו"ל מלתא דל"מ עביד. ומצאתי במגן אבות להגאון מוהר"מ בנעט ז"ל שהרגיש בזה ע"ד אחר ע"ש. ולפענ"ד נראה דל"ק דשם כיון דעיקר הקושיא הוא משום דר"ל דיכול לקיים שתיהן ואם נימא כיון דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח א"כ שוב אי אפשר לקיים ע"י אחר ושוב ידחה העשה דמילה אף באב עצמו ושוב יכול למשוי שליח וז"ב:

ובזה מיושב מה שהקשה שם למה לי קרא בשבת דף ק"ו להתיר מילה בשבת משום דהו"ל מתקן והא לדעת התה"ד דדוקא אב הוה מתקן ולא אחר ושוב יקשה ולעביד ע"י אחר כדמקשה בדף קל"ג. ולפמ"ש אתי שפיר דאם לא הי' לנו קרא להתיר מילה בשבת שוב לא הי' מועיל גם ע"י אחר משום דכל מלתא דלא מצי משוי שליח ואנן בעינן שליחות במילה כמ"ש הטור בסי' ר"ס וע"ש. מיהו בגוף הקושיא לפענ"ד ל"ק כלל דאטו האב לא מצי עביד הא יכול למעבד בלי שיתכוין דשם אליבא דר"ש קיימינן ואליבא דאביי קודם חזרה דאף שהוא פ"ר מותר כל שאינו מתכוין וא"כ במה שמתכוין שוב עכ"פ לא שייך לומר כל מלתא דלא מצי עביד דהא באמת מצי עביד רק שלא יתכוין ושפיר פריך יעשה ע"י אחר. הן אמת דק"ל התם בהא דמשני רב עמרם באומר לקוץ בהרתו הוא דמתכוין ופירש"י גדול שהוא בר עונשין ואומר למוהל לקוץ בהרתו וק"ל אכתי למה אצטריך בשר והא כיון דאשלד"ע א"כ מי יתחייב השליח דהיינו המוהל הא לדידי' הו"ל דבר שאינו מתכוין כדאמר הכא בהדיא דבאחר שרי והמשלח הו"ל אשלד"ע ופטור ולא אצטריך לקרא דבשר. ואולי מכאן ראי' למ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"ס דאף דאשלד"ע אבל איסור יש וא"כ לכך איצטריך קנו מידו ובלא"ה יש לחלק כיון דהשליח אינו עובר ממילא בכה"ג כיון דהשליח לאו בר חיובא דהו"ל דבר שא"מ שוב המשלח חייב ודו"ק. ומדי דברי זכר אזכור מה דק"ל בסוגיא שם בהא דאמר רבא דמודה ר"ש היכא דהוה פסיק רישא ולא ימות הא שיטת הרשב"א גבי הנועל ביתו ומצא צבי שמור בתוכו דאף שמתכוין לשמור הצבי כל שמתכוין לשמירת ביתו ג"כ אף דהוה פסיק רישא אפ"ה מותר כל שנתכוין להיתר ג"כ ע"ש ובר"ן באלפסי ובש"ג שם ביאר בהדיא דברי הרשב"א כן וא"כ יקשה כאן ודאי הוא מתכוין להיתר למול ומצוה קא עביד א"כ מה בכך שהוה פ"ר הא אף במתכוין לקצוץ בהרתו ג"כ מותר לדבריו כל שמתכוין לדבר היתר. הן אמת דדברי הרשב"א תמוהין דא"כ כל דבר שא"מ דאסור בפ"ר ע"כ מתכוין לעשות איזה מלאכה דאל"כ למה עשהו וא"כ כל שנתכוין לעשות איזה מלאכה אף שמתכוין גם לדבר איסור מותר אתמהה וא"כ יהי' מותר לשחוט בהמה בשבת דהוא מתכוין להיתר שיאכל הבהמה ואף שבאמת ע"י השחיטה ניטל נשמתה מ"מ הוא מתכוין להיתר וראיתי במרכבת המשנה פ"א משבת שהביא דברי הרשב"א אלו ותמה ג"כ עליו דאין ביאור לדבריו וכתב דכוונתו דשם אין עושה האיסור בידים רק שממילא ע"י נעילתו ניצוד ובכה"ג מותר. ודבריו מחוסרין תבלין דבדברי הרשב"א מבואר אף בנתכוין לנעול ביתו והצבי ביחד אפ"ה שרי וגם לדבריו במצרף דאינו עושה האיסור בידים דהוא מתכוין לחמם המים רק שממילא נצרף הכלי א"כ יהיה מותר וההיפוך מבואר בסוגיא דמצרף. אך לפענ"ד ביאור כוונת הרשב"א כיון דבשבת מלאכת מחשבת בעינן וכל שלא חשב לעשות מלאכה זו אף שממילא נעשה פטור כמו בנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע ולפ"ז אם לא היה כאן הצבי היה מותר לנעול הבית בודאי וא"כ מלאכת הנעילה היה בשביל הדבר המותר אף שנתחבר בו דבר האסור בזה נראה דאם לא הי' מתכוין לדבר האסור בודאי הי' מותר לכ"ע דאף דהוה פסיק רישא היינו היכא שהמלאכה אסורה בעצמותה וכאן המלאכה בעצמותה הי' מותר ואף דננעל הצבי ג"כ בתוכו עכ"פ מלאכת מחשבת בעינן והו"ל כאילו לא חשב על המלאכה. ובזה נראה להבין סברת הרשב"א דס"ל דאף שהוא מכוין לנעילת הצבי ג"כ כיון דגוף הנעילה לצורך הבית והמלאכה היא מלאכת היתר אף שנתכוין לשמור הצבי מלאכת מחשבת לא מקרי דלא חשב על מלאכת איסור בלבד וז"ב לדעתי. שוב ראיתי בישועת יעקב לדו"ז רבינו הגדול ז"ל בסי' שט"ז שעמד ג"כ בדברי הרשב"א הנ"ל וכפי הנראה ירד לסברת של בעל המרכבת הנ"ל ולפענ"ד מחוורתא כמ"ש. ובזה ממילא מיושב קושית הר"ן על הרשב"א דאיך אפשר שע"י שהוא צריך לנעול ביתו יהי' מותר לו לעשות מלאכה בשבת ואף באינו מתכוין לנעילת צבי מהראוי לאסור דהו"ל פ"ר ע"ש ולפמ"ש א"ש דכאן הו"ל מלאכה המותרת ובכה"ג לא מקרי מלאכת מחשבת ובזה אפשר ליישב הקושיא שהקשיתי דשם לענין קציצת בהרת דל"ב מ"מ בשאר איסורים א"כ אף בכה"ג אסור כל דהוה פסיק רישא ודו"ק היטב ועדיין צ"ע:

והנה המהרי"ט חלק חו"מ סי' קכ"ג חידש דאם עשה בפירוש שליח במידי דלא מצי עביד השתא מועיל ודוקא בסתם לא מועיל והאחרונים חלקו עליו ועיין במשנה למלך פ"ו מגירושין והמח"א הלכות שלוחין. ולפענ"ד היה נראה לי דבר חדש דהנה בפ"ב דקידושין דף מ"ה אמרו דלמא ארצויי ארצי קמי' והמבואר שם מדברי הרא"ש דכל דארצי קמי' וגילה דעתו דניחא לי' אמרינן בזה זכין לאדם שלא בפניו וכבר האריך הרחיב הדיבור בזה המחנה אפרים הלכות זכייה ומתנה באורך ע"ש ולפי"ז יש לומר דבאמת גם המהרי"ט מודה דכל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח אף בפירוש רק היינו שמועיל מה שעשהו שליח בעת דלא מצי עביד אבל כל דהיה עושהו שליח אח"כ בעת שיכול לעשות בעצמו פשיטא דמצי משוי שליח. ולפ"ז כיון דהוא עשהו שליח וזהו דהי' בעת דל"מ עביד דעכ"פ גילה דעתו שרצונו להיות שלוחו א"כ אח"כ כשעשהו הרי זכה לו השליח וזכיה מטעם שליחות ואז בעת ההוא מצי לעשות בעצמו ומועיל כל שגילה דעתו מקודם ועיין בתה"ד סימן קפ"ח שביאר בהדיא דאף בתרומה דבעינן אתם מדעתכם אפ"ה כל שגילה דעתו בעת השליחות סגי ואף דהאחרונים השיגו עליו מדברי הרשב"א בנדרים דף ל"ו דלא שייך זכיה כל שתורם משל בעל הכרי ודוקא בתורם משלו על של בעל הכרי שייך זכייה דמזכהו משא"כ בתורם משל בעל הכרי לא נתן לו דבר שיהיה שייך בזה זכייה וצריך שליחות גמור ובעינן מדעת בעה"ב ועיין בספר קצה"ח סימן רמ"ג שדחה בזה דברי התה"ד לפענ"ד דסברת בעל תה"ד דניחותא דמצוה להפריש בשעת לישה דמצותו זה ג"כ מקרי זכייה שמפריש חלה כמצותו ומכשירו לאכילה והא דאמרו בחולין דף י"ב דאם אמר לשלוחו צא ותרום ושמע אחר דל"מ היינו משום דרצה דהמצוה תהי' ע"י שלוחו ולא הפריש השני רק מבעל הכרי א"כ לא זכהו כלום דהמצוה נתקיים ע"י אחר אבל כל שזיכהו איזה דבר אף ניחותא דמצוה מיקרי זיכוי ומיושבים דברי התה"ד. עכ"פ יהיה איך שיהיה כל שמזכה לו איזה דבר כ"ע מודו דמועיל מטעם זכייה כל שגילה דעתו דניחא ליה בזה וא"כ אתי שפיר דברי המהרי"ט: ובזה גלותי היום חרפת המשנה למלך שהקשה על המהרי"ט מהא דפריך הש"ס מאפטרופוס שמיפר אף במידי דלא מצי עביד ומה קושיא הא עשאו שליח בפירוש. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דמטעם זכייה הוא וכאן מה זיכה להבעל במה שמיפר ולא נתן לו כלום ומילי בעלמא הוא דזיכה לו וזה ל"מ. והנה הרא"ש בנדרים דף ע"ב בהא דהקשה הש"ס דאיך מיפר האפוטרופוס אף שלא שמע הבעל וכתב הרא"ש דלא שייך לומר דנעשה שליח על השמיעה דבמידי דממילא לא שייך שליחות. וביאור הענין נראה לי ג"כ עד"ז כיון דמלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח והיינו דהא דמרבינן שליחות הוא במידי דעשייה דכיון שיכול לעשותו משוי שליח ג"כ אבל במידי דממילא כגון שמיעה שממילא שומע ואין בידו לעשות איזה דבר שישמע בזה לא אלים כ"כ הדבר שיעשה שליח ויש ליישב בזה דברי הרמב"ם שפסק דל"מ שיפר בעצמו הנדרים שעתידה לידור ופסק דיכול לעשות שליח ותמה הלח"מ בזה ואכ"מ להאריך עכ"פ דברי המהרי"ט ברורין לפענ"ד ובאמת אם נימא כמ"ש האחרונים דבתרומה דבעינן דעתו ל"מ אם תורם של בעל הכרי הי' אתי שפיר מה שהקשה המהרי"ט על התוס' שנדחקו היאך עושין התלמידים שלנו להפריש חלה וכתב המהרי"ט שם דבעושה שליח בפירוש מועיל. ולפמ"ש אתי שפיר דבתרומה וחלה דבעינן אתם מדעתכם ל"מ בזה ועיין מלמ"ל פ"ד מתרומות שהביא בשם סמ"ג דיכול אדם לעשות שליח לתרום תרומתו לעולם והוא כתב שצ"ע ולדברי המהרי"ט א"ש ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. ומדי דברי זכר אזכור מה ששאל אותי חכם אחד מק"ק סטאניסלאב בהא דכתבו התוס' ביומא בהא דאמרו דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאילו הוא לא מצי עביד וכתבו התוספת דנ"מ דאם הוו שלוחי דידן הי' יכול ליתן לכהן אף שאינו מאותו משמר וע"ז הקשה הנ"ל דא"כ תפשוט מברייתא דב"ק דף ק"ט ע"ב דאם הי' בע"מ נותנה לכהן שבאותו משמר ואמאי הא לא גרע עכ"פ מישראל שיכול ליתן לאיזה כהן שירצה ומברייתא ודאי דיש למפשט כמ"ש התוס' שם. והשבתי לו דבאמת צריך ביאור היאך אפשר כלל לומר דהני כהני שלוחי דידן הא הסברא פשוטה דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוה. אך צ"ל דס"ל כיון דאין המניעה מצד גופו של ישראל דהגוף שוה לגופו של כהן רק דכן היתה גזירת התורה שיהיה משבט לוי והכהנים א"כ לא שייך כל מידי דלא מצי עביד וכמ"ש הבית מאיר סימן קמ"ט לענין חכמי ליסא ז"ל דכל שהוא ראוי רק שהמניעה מצד שנשתטית לא שייך כל מלתא דאיהו לא מצי עביד אבל בכהן בע"מ דהמניעה מצד הגוף שהוא בע"מ ואינו שוה לשאר כהנים בכה"ג ודאי סברא נכונה דא"י לשנות למשמר אחר דמי איכא מידי דהוא לא מצי עביד וזהו דפריך שם בפשיטות גבי כהן זקן ואי דל"מ עביד שליח היכי מצי משוי והיינו דהמניעה מצד חסרון כח הגוף ודו"ק:

והנה שמעתי קושיא מחכם אחד אבד"ק קאלאמייע שהקשה דלמה לא פשט דשלוחי דרחמנא נינהו דאל"כ למה התקינו להשביע את הכה"ג ע"ד וע"ד ב"ד שלא ישנה מכל מה שאמרנו והא כיון שלא חשדוהו שלא יקרב כלל הקטורת רק שיתן האש קודם וא"כ כל שהוא שלוחא דידן הרי אם יתן אש קודם יהי' שינוי בשליחות ולא יקטיר קטורת כלל וע"ז לא חשדוהו וע"כ דשלוחי דרחמנא הוא. ולפענ"ד ל"ק כלל דע"כ לא אמרינן דשינוי בשליחות לא מקרי שליחות רק כל ששינה בענין השליחות אבל כאן דלפי דעת הצדוקים והמינים הוה אדרבא עי"ז מצות הקטרה בשלימות וא"כ עכ"פ לפי דעתם הנפסדה לא היה שינוי בשליחות דאין אנו רוצים רק שיקטיר הקטורת כמשפטו וכל שהדין כן אנן סהדי דהי' ניחא לנו וכן מבואר בחו"מ סימן קפ"ג דאם שינה השליח הריוח לאמצע וההפסד להשליח דידו על התחתונה ולכך הוצרכו להשביע על דעתינו ונמצא שאף לפי דרכו הוא אינו שליח דהא לא רצינו אלא על דעתינו בלבד וגילוי דעת הי' שיבטל השליחות: ובזה מיושב היטב מה ששמעתי מקשים דמה מועיל השבועה הא לפי דעתו היה נשבע לבטל את המצוה דלא חלה שבועה כלל. ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דהשבועה לא חל אבל עכ"פ הי' גילוי דעת שיתבטל השליחות. ובזה מיושב מ"ש המג"א בסימן תר"ט דאין להשביע בעשי"ת דימי דין הם והקשו מהא דהשביעו להכה"ג ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא הי' שבועה גמורה דהוה נשבע לבטל את המצוה רק גילוי דעת הי' וכמ"ש ודו"ק. אמנם בגוף הספק אי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו קשיא לי הא מקרא מפורש הוא בדה"י ב' סימן למ"ד כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש לד' הרי שהקהל לא יכלו לשחוט בעזרה והלוים שחטו על ידיהם ואף דר"ה ברי' דר"י למד מהא דמקריבין אף שישראל לא מצי מקריב אבל אין מזה ראיה דיש לומר דכל שהזר לא מצי לעשות בזה פשיטא דהכהן אינו שלוחו רק שלוחא דרחמנא אבל שחיטה דלאו עבודה היא וכשרה בזר רק ששם היו טמאים א"כ אם שלוחי דידן הם איך מצי לשחוט ועיין בריטב"א בקידושין דף כ"ג שביאר דהאבעיא הוא דוקא בשליח כהן להקריב בשביל כהן ובישראל דאסור להקריב ודאי שלוחי דרחמנא הוא ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף