שואל ומשיב/ג/ב/כב

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן כב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין חרמי ציבור:

בדבר שנעשה תקנה בחרם שלא נאכל פה לבוב בשר משחוטי חוץ ונעשה ע"פ זט"ה דהיינו הפו"מ ואני הייתי גם כן בזה וע"ז הכרזנו בציבור בח' ששחוטי חוץ אסור כנבילה ואח"כ ראינו שיהי' הח' ג"כ על בשר עופות ואווזות שגם בזה איכא מכשולות שלפעמים מביאין ממקומות רחוקות ונמצא שעבר ג' ימים טרם שהודח ועוד שאר מכשולות ונעשה גם על זה חרם אמנם אז לא היו כל הזט"ה רק ד' מהם הבאים עה"ח והנה בעוה"ר רבים עוברים על הח' בשאט בנפש יש מפני שהם עמי הארץ ואינם מבינם כלל למה יהי' שחיטת שאר שוחטים פסול פה וכשנהי' שם נאכל מן הזבחים ויש אף בפשיעות גמור מפני שהם מוכרים בזול וגם מצוי להם ביותר שמביאים לביתם. והנה קרה שבפרשה וארא הובא לאחד המיוחד תלמודי גדול וירא וחרד לדבר ד' והביאו אליו הרבה אווזות הנשחטות ואכל מהם וכאשר שאלו אותו למה הוא עובר על התקנה והחרם והשיב שהחרם לא היה רק על בשר בהמה גסה ודקה ולא על עופות ואווזות ובאמת בהחרם הראשון שהוא היה המתאמץ בזה להתקנה הלז לא היה רק על בשר בהמה ואח"כ נסע מפה לאיזה עסק ולא ידע מהח' שנעשה אח"כ ואכל גם שלח לעניים איזה אווזות וגם הם אכלו ועתה כשהראו לו החרם השני הי' תוהה ונבהל והוא שלח אלי אולי אוכל למצוא איזה תקנה להתיר החרם למפרע. והנה לכבודו עיינתי בזה והנה יש כאן הרבה דברים לעיין בזה א' אם מהצורך לענין ח' איסור הסכמת זט"ה או סגי בהסכמת הרב אב"ד שהיא רואה גודל המכשלה והנה ז"פ דלענין איסור סגי בהסכמת הרב בלבד ואף דאיכא הפסד הא בכל דבר דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי מבואר בש"ע חו"מ סי' ב' שני דיעות וא"כ זה בענין ממון ומכ"ש בענין איסור דודאי הפקר ב"ד הפקר ויכול לתקן אף בזה בלי הסכמת הקהל ובפרט שהחרם דשחוטי חוץ בעת שהייתי כותבו ושלחתי להרב הגביר הנ"ל הוא הוסיף שהוא חרם הקדמונים שהגידו לו שגם הט"ז ראה הפרצה וגדר גדר וזה כתבנו בהחרם והכרוז שנעשה א"כ פשיטא שהחרם חל ואף שהגיד כעת ששמע שהט"ז בעת נתן החרם בטל בלבו שמא יעברו ולא יהיה לפוקה ולמכשול הנה אנכי לא ידעתי מזה ובעת נתינת הח' לא הי' בדעתי ובדעת זט"ה לבטלו א"כ נסמך על הח' שהחרימו הקדמונים ואנחנו מלאנו את ידם ופשיטא שחל. עתה נעיין אם יש לו היתר מכאן ולהבא ואת"ל שיש לו היתר מכאן ולהבא אם גם למפרע יש לו היתר והנה בש"ע יו"ד בסי' רכ"ח סכ"ו מבואר דאין נדרי ציבור ניתרים אלא מכאן ולהבא אבל לא על מה שעבר ומקורו משו"ת הרשב"א דהו"ל כהפרת בעל דמיגז גייז ליה ואינן ניתרין אלא מכאן ולהבא. אמנם בשו"ת הריב"ש והובא ביתה יוסף בסעיף כ"ח דאם היתה הסכמה גדר לרבים או סייג לתורה ולדבר מצוה א"י להתיר והנה מה נקרא סייג וגדר לתורה האריך בשו"ת זקני הגאון בשער אפרים סי' ס"ג וסי' ע"ב והלכה זו העלה דלא מקרי מגדר מלתא אלא בדבר שהדור פרוץ ע"ש והנה לפענ"ד בשחוטי חוץ הדור פרוץ מאד וראינו עין בעין דאף לאחר שגדרו הגדר בח' והוכרז כמה פעמים אפ"ה פורצים הגדר ומקילין בזה באופן שזה ודאי מקרי מגדר מלתא וגדרו סייג לתורה בפרט בזמנינו לאחר שבטל הפאכ"ט וכל אשר ירצה למלאות ידו לשחוט שוחט וא"צ לבא להרב לקבל הורמנא בודאי יש מכשול גדול שמי יודע מי ומי השוחט ומתי זמן שחיטה ובאיזה מקום שחט כי גונבים האקציז ויש בזה משום בשר שנתעלם מן העין וכדומה הרבה מכשולות ומה שטוענים שבשר עופות ואווזות לא שייך מגדר מלתא דבזה א"צ לגנוב הנה כבר כתבתי דיש מכשולות שא"י להדיח ולפעמים נמשך הדרך שעוברים ג' ימים בלי הדחה וגם כבר כתב הרא"ש דזמן בגיטין אף שלא שייך בזמן הזה שמא יחפה נמשך התקנה מפני שאר חששות אף שמתחלה לא היה בשביל זה ע"ש וה"ה כאן נמשך התקנה ואף שלא היו כל הזט"ה מכל מקום כל דבריהם נעשה כן ונמשך התקנה אף שכעת לא היו זט"ה וגם כי אי אפשר בשום אופן שיהיה כולם ביחד תמיד ונעשה ביניהם שהרוב יוכלו לעשות וא"כ אף בעניני איסור כלם הסכימו להסכים במה שעשו הרוב ובפרט אם עשו שיהיה גדר וסייג לתורה ודו"ק והבן. אמנם אם נימא דזה לא מקרי מגדר מלתא ובשר עופות ואווזות לא הי' בזט"ה במא"ה עכ"פ אינם ניתרין אלא מכאן ולהבא ולא למפרע. וראיתי להנוב"י מהד"ק בחלק יו"ד סי' א' שכתב דע"י פתח וחרטה ניתרים למפרע ואם האב"ד והקהל מתחרטים יכולים להתיר לדבר מצוה אף למפרע אף שהדירו עד"ר לדבר מצוה מותר ע"ש ובאמת שהמעיין בשו"ת זקני בש"א הנ"ל בי' ס"ג וסי' ע"ב ימצא שאינו כן וכמה כרכורים כרכר בזה ואם היו יכולים להתיר אף למפרע ע"י פתח וחרטה היה מקום גם שם להתיר והרבה תשובות למעתיק שם מבואר דאין שום התרה לזה בפרט בח' שחוטי חוץ שכבר הי' ע"י הט"ז מימים הקדמונים איך אפשר להתיר ע"י פתח וחרטה מה מועיל פתח וחרטה שלנו ואנן שליחותא דקמאי עבדינן ונסמכנו על הח' הט"ז ומה שטוענים שהותר החרם בעת שהיו רוצים הפו"מ להביא שוחטים אחרים ואז שחטו שוחטים אחרים והביאו שחוטי חוץ הנה מלבד כי לא היינו יודעין מח' הט"ז אז אף גם דאין דנין אפשר משאי אפשר דודאי אם לא הניחו לשחוט אי אפשר בלי שחוטי חוץ ואטו בשביל זה ניתר החרם ועכ"פ אי אפשר להתיר למפרע וכמ"ש וגם יש מקום לחלק דע"כ לא כתב הנוב"י אלא ששם היה התקנה על השוחטים שלא ישחטו בלי הראות סכינים זה לזה אבל לא היה על גוף הבשר וכאן השחוטי חוץ נאסר וכבר אכלו הבשר ובמה יותר למפרע ואם אכלו כלה אין נשאלין ועיין בתמים דעים מ"ש בזה וגם נראה לפענ"ד כיון דזה נעשה כדי שיהיו לנו נאמנים והקצבים משלמים לנאמנים וא"כ קבלנו טובה מן הקצבים א"כ א"י להתיר בלי ידיעתם וגם נעשה לטובת השוחטים ואנחנו מקבלים טובה שעי"ז יש להם הכנה רבה ומתיישבים לבם בעת השחיטה א"כ אי אפשר להתיר בלי ידיעתם ואף שמבואר בש"ע דלדבר מצוה מתירים כבר חלק הריב"ש בזה יעו"ש בש"ך ועכ"פ צריך להיות מצוה וכאן אין מצוה בזה ואין לומר דמה שנכשלים באיסור זה קרי לדבר מצוה דכבר כתבתי ביד שאול סי' ר"ח דמ"ש המל"מ בשם הרשב"א דאם כבר עבר מתירין לו אף בעד"ר לא נמצא והבאתי שם דברי התשב"ץ יעו"ש. וגם נראה לי דלדבר מצוה היינו שנתחדש איזה מצוה אבל כאן מה שנחשב דבר מצוה לפי שיש הפסד לעניים שמוכרחים לשלם ביוקר הרי זה נודע מאז וע"ז היה התקנה א"כ לא נחשב לדבר מצוה וכיון שהקצבים היה להם טובה ואנחנו קבלנו מהם טובה וגם השוחטים היה להם טובה ואנחנו קבלנו מהם טובה לא נוכל להתיר בלי דעתם. וגם נראה לפענ"ד דשוב חזר הדין דהוה גדר וסייג לרבים ופתח וחרטה לא שייך בזה דכל שהיה לטובת חבירו מה מועיל פתח וחרטה של זה הלא חבירו לא רוצה להתיר וכעין זה מבואר בסי' רמ"א דלא מועיל שאלה על דברים שבינו לבין חבירו. והנה רציתי לחתור אל היבשה ורציתי לומר דדוקא בבשר בהמה היה להקצבים טובה ואנחנו קבלנו מהם טובה שמשלמים אבל אווזות ועופות שאין בעלי שוחטי אווזות משלמים כלום א"כ לא קבלנו טובה מהם ונוכל להתיר מיהו עדיין שייך טובת השוחטים שבודאי היו מקבלים טובה ואנחנו מהם גם כן במה שעי"ז יש להם ישוב דעת יותר כל שיש להם פרוסה בריוח ואף אם נאמר דכיון שמרבים העם להביא שחוטי חוץ ואין להשוחטים שום טובה כעת ואפשר שהם ג"כ יסכימו על כ"פ על האווזות ועופות להתיר עדיין לא מועיל על למפרע וכמ"ש דמה מועיל פתח וחרטה של זה נגד האחר וכמ"ש. וע"כ לפענ"ד אף אם נרצה להתיר מכאן ולהבא ובהסכמת השוחטים מכל מקום למפרע לא נוכל להתיר כיון שהיה למגדר וסייג ונמשך בתר התקנה הראשונה כמ"ש אמנם זה שהיה לו שגגה ולא ידע מהחרם השני הנה אין עליו עונש כיון שלבו אנסו והיה זכור מהתקנה הראשונה ולא ידע מהשניה אף שאי אפשר שלא שמע במשך הזמן מהשניה מכל מקום לא שם לבו לזכור זאת אמנם לענין הכלים כיון שכבר הם אב"י נוכל לסמוך על הכו"פ סי' א' שכתב בשם הכנה"ג דכל שהם אב"י מותרים וגם כאן יש סניפים הרבה אף שאינם מועילים אבל סניפים יש הרבה וכלים שאפשר בהגעלה יגעילו ומה שאי אפשר להגעיל חשוב דיעבד ומותר באב"י וכבר הארכתי בזה במקום אחר ומה ששלח לעניים ולא ידע אם העניים השהו מעת לעת הנה ע"פ טבע השהו מעת לעת שאין לעניים בשר בכל יום אמנם אף בספק נראה לפע"ד דלעניים יש תקנה ע"ד מה שאמרו מאכילין את העניים דמאי וכיון שיש סניפים הרבה וגם החרם בעצמו אינו רק דרבנן ועכ"פ רק הלכה למשה מסיני בספק מותר כמ"ש הרמב"ם ואף שהרמב"ן חולק ועיין בב"י יו"ד סי' רצ"ה לענין ערלה בחו"ל עכ"פ לעניים יש תקנה ודו"ק היטב. אחר שכתבתי כ"ז העידו הרבנים הגדולים שלי דיינים מומחים שהם כתבו בעצמם הכרוז והעידו שלא היה שני כרוזים ותיכף בהכרוז הראשון שנשלח להרב הנכבד הנ"ל והוא הגיהו והוסיף ע"ז שהוא חרם הקדמונים שם היה כתוב תיכף האיסור על עופות ואווזות ומעתה א"צ להרבה דברים שכתבתי כאן וא"כ האיסור ברור וגם הוא ראוי לעונש שסמך על זכרונו וזכרונו כזב לו ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף