שואל ומשיב/ג/א/תעג
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
קצת חידושים במס' תמורה שלמדתי שנת תבר"ך החילותי שבת קודש במדבר ט"ל למב"י:
ובזה יש ליישב הא דהקשה אותי הרב החריף מו"ה מאיר ברא"ם ני' בהא דאמרו בתמורה דף וא"ו ואם איתא הא בתמורה נמי ששה הוו והקשה הוא דהו"ל לומר שבעה דהתוס' כתבו דלוקה שמונים וכן בדברי אמת הקשה מתמורה דף כ"ז דאמרי דלקי ארבע מלקיות והרי איכא חמשה וכבר כתבתי במקום אחר מזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבדף וא"ו דהקשה לר' יוחנן והרי ר"י ס"ל דלא תתני מימר דבדיבורו קא עביד מעשה וא"כ לא הוה רק ששה וכן לאביי בדף כ"ז שם דאהני מעשיו לא לקי רק ששה והתוס' לא כתבו רק לרבא או למ"ד דמימר לקי אף דהוי לאו שאין בו מעשה. דף ה' ע"ב המקדיש בע"מ לגבי מזבח מה שעשה עשוי אעפ"י שעובר בל"ת וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם בא"מ הלכה יו"ד. ראיתי קושיא בשם הט"ז בדף האחרון על מ"ש הש"ע בסי' רע"ו דהמקדיש שמות חול דאינן קדושים דהוה כמתפיס בע"מ לגבי המזבח והרי במתפיס בע"מ אף שלוקה מכל מקום צריך לפדות ע"ש ולק"מ לפענ"ד דשאני התם דעכ"פ חל לבדק הבית וכמ"ש רש"י משא"כ כאן דלא חזי ולענ"ד יש לומר דבאמת לכאורה קשה למה ילקה והא בדיבור לבד לא נחשב מעשה וצריך לומר דבדיבורו קעביד מעשה והוי גם אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ולפי"ז הרי כל דליכא רווחא להקדש לא חל אמירה לגבוה וע"כ דקדוש לבדק הבית וא"כ זה שם דווקא אבל כאן לא חל קדושתו כלל ודו"ק היטב. דף י"ט ע"ב אשם בן שתים והביא בן שנה בן שנה והביא בן שתים כשרה ולא עלו לבעלים לשם חובה ר"ש אומר כל עצמן אינן קדושים. הנה מריש הוה קא קשיא לי מהא דאמרו בזבחים דף ע"ז תורה תורה אמרי בדכרי מחלפי לך והרי יכול להביא וכשרה אבל ל"ק דר"ש לשיטתו דסבירא ליה דאינן קדושים כלל. אבל מה שאני תמה על הרמב"ם דכתב בהלכות פהמ"ק הלכה כ"ו וז"ל היה חייב באשם בן שנה והביא בן שתים או בן שתים והביא בן שנה או ששחטו מחוסר זמן בבעלים פסול ותעובר צורתו ויצא לבית השריפה וכתב הכ"מ דכן הוא בתוספתא פ"ק דקרבנות ובפרק התכלת דף מ"ח. והוא תימה דלא הזכיר כלל שסוגית הש"ס כאן מחולף והתוס' הרגישו בזה וכל התירוצים שכתבו השמיט הרמב"ם דלא כתב דשחטו בעזרה ואדרבא אח"כ כתב ששחטו מחוסר זמן בבעלים ובבן שתים לא כתב כלל ששחטו וגם שאר חלוקי התוס' לא הזכיר הרמב"ם כלל וא"כ הרי הסוגיות מחולקות ולמה דחה סוגיא זו וגם תימה דלענין מחוסר זמן בבעלים מבואר כאן ואף לר"ש קדוש וקרב לאחר זמנו והרמב"ם פסק דפסול ותעובר צורתו ואף דבתוספתא מבואר כן מכל מקום הא ש"ס דילן לא סבר כן וגם קשה לי למה לא מקשה הש"ס כאן על מחוסר זמן מהתוספתא הנ"ל ובעין משפט רשם על דברי ר"ש כל עצמן אינם קדושים ברמב"ם פ"ד מהלכות פסהמ"ק הנ"ל והוא תמוה דהא לר"ש אינו פסול דאינו קדוש כלל ותירוץ התוס' לא יועיל ברמב"ם כמ"ש וע"כ צע"ג בכל זה. דף כ"ב ואחד בסוף העולם מכיר בה תיקו. מכאן ראיה למה דמבואר בסי' ק"י דבעינן שיהיה נאבד מן העולם וחידש הכו"פ שם דאם אחד בסוף העולם מכיר בה דלא מקרי נאבד וכאן מבואר כן ואף דעלה בתיקו יש להחמיר לשיטת הפוסקים הובא בב"י או"ח סי' תל"ז דמה דעלה בתיקו אזלינן לחומרא אף בדרבנן ודו"ק:
שם אבודה בכוס מהו וכו' אבל הכא ס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי עיין ח"מ וב"ש ופר"ח סי' קכ"ח שפלפלו בזה וצ"ע מכאן. דף כ"ט מנין למוקצה מן התורה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו כל שעושין לו שימור מתקיף לה אביי אלא מעתה וכו' ולא עביד ליה שימור הכי נמי דלא חזי להקרבה עיין רש"י ותוספות שפירשו שרטב"מ אמר שצריך שימור לשם קרבן וצע"ג דהא בן בג בג דריש דצריך ביקור ארבעה ימים קודם מקרא דתשמרו לי במועדו ועיין ערכין דף י"ג ע"ב ובמנחות דף מ"ט ובסוכה דף מ"ב ועיין בכ"ת שם ודוחק לומר דדוקא בתמיד. הן אמת דבפסחים דף מ"ז ע"ב אמרו הביא שה מן האפר מהו ובתשובה הארכתי לישב אבל מכאן קשה:
והנה שמעתי בשם הרב הגאון מוה' יוסף נ"י אבד"ק טארניפאהל שהקשה על דברת המלמ"ל פ"ג מאיסורי מזבח שהביא ראיה דל"מ כלו חדשיו לענין קרבן דאל"כ מה מקשים התוספות בערכין דף י"ח הא משכחת לה בכלו חדשיו ע"ש וע"ז הקשה הא מכל מקום מקשים שפיר דהא צריך ביקור ד' ימים. ולק"מ לפענ"ד דבאמת אם נימא שנת עולם ע"כ דל"צ ביקור בקרבן ר"ה דהא לא משכחת לה וא"כ לא מוכח דשנתו ודלמא באמת שנת עולם ול"צ ביקור בזה דכל דאי אפשר בענין אחר ע"כ התורה הכשירו אף בלא ביקור ושפיר הוכיח המלמ"ל מזה ודו"ק. ועיין ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג ע"ש. דף ל"ב ואין משנין אותו מקדושה לקדושה. צ"ע בפסחים דף מ"ז שה ולא הבכור וקשה למה לי קרא הא אין משנין מקדושה לקדושה ובבכור כתיב בהדיא כל בכור אשר יבוכר לא יקדיש אותו וכדאמרו בערכין דף כ"ט וכן הוא ברמב"ם פ"ז מתמורה הלכה י"א וכמדומה שראיתי בשו"ת ח"ץ שנשאל בזה ואינו לפני כעת. ולפענ"ד נראה דהנה הא דאין משנין מקדושה לקדושה נראה לפענ"ד דהוא משום דלא שייך אמירה לגבוה כל היכא דלית רווחא להקדש וכמ"ש התוס' בקידושין דף כ"ח ע"ב דכל דליכא רווחא להקדש ל"ש אמירה לגבוה וכן קי"ל ברמ"א ביו"ד סי' רנ"ח ע"ש וא"כ גם כאן היאך מצי לחול הא לא שייך אמירה לגבוה ולפ"ז זהו דוקא אם לא היה רק אמירה בלבד דהיינו התפסה לקדושה אבל שם מיירי להקריב שה בכור לעולה לכך אצטריך קרא שלא יקריב עולה או שאר קדשים מן הבכור וז"ב. שוב מצאתי במלמ"ל פ"ו מערכין הלכה י"ב דנסתפק דבשלמים אליבא דריה"ג דממון בעלים הוא אפשר דחל קדושת הגוף עלה או דלמא דלא שייך אמירה לגבוה בזה דע"כ לא אמרינן דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט רק במוציא מחולין לקודש אבל מקודש לקודש לא וכהאי מ"ד דלא טענינן מיתמי ליתמי ע"ש. הנה הוא הבין דמקדושה לקדושה לא אמרינן אמירה לגבוה אבל היה לו להביא דברי התוס' ורי"ו דכל דליכא רווחא להקדש לא חייל אמירה לגבוה ועכ"פ הדבר נכון. ובזה י"ל דברי הרמב"ם שמחלק גבי קדשי ב"ה בין קדושה קלה לקדושה חמורה יעו"ש בפ"ד מהלכות תמורה הי"א ובכ"מ ולפמ"ש אתי שפיר דל"ש רווחא אבל לקדושה חמורה הוה רווחא להקדש ומצי לחול הקדושה השניה אבל בקדשי מזבח הקדושה שיש בשלמים או בעולה שוה ולא שייך רווחא וזה ברור מאד ודו"ק ושוב הגיע לידי שו"ת ח"צ ובסי' י"א שם הקשה קושיא זו ע"ש מ"ש בזה והנראה לפענ"ד כתבתי. א"ר יצחק אין מוקצה אסור אלא עד שיעבדו. כן גרס ברש"י בל"ב ול"ק גרס עד שיעבדו והרמב"ם פ"ד מה' איסורי מזבח ה"ד פסק כל"ק של רש"י והראב"ד פסק כל"ב ולפענ"ד הי' נראה ליישב בזה הא דאמרו בזבחים דף קי"ד בשלמא רובע ונרבע משכחת לה דאקדשינהו והדר נרבעו אלא מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ופירש"י דע"כ אקצינהו מקודם דאל"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וקשה אמאי לא אוקמא בעשה מעשה וכבר האריך הלח"מ פ"ד מאיסורי מזבח ה"ה בזה. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דע"כ לא אמרו דעשה מעשה אסרה רק בדבר שא"צ לגוף האיסור אותה המעשה שייך לומר דעשה בה מעשה אלים הדבר ואסרה אבל אם המוקצה לא נאסרה רק עד שיעשה מעשה האוסרה א"כ כל שא"ש לא יוכל לאסור אף שיעשה מעשה דהרי צריך המעשה לגוף הדבר. כיוצא בדבר כתבו האחרונים דכל דבר שלא נקנה בלי קנין לא שייך לומר קנין לטפוי' אתא דהא צריך לגוף הדבר הקנין והוא הדין בזה. ולפ"ז מיושב היטב דברי רבינו פ"ד מא"מ במה שמחלק דמוקצה לא נאסר בדבר שאינו שלו ובנעבד פסק דאסור. ולפמ"ש יש לומר דרבינו קשיא ליה בהא דקפריך בפשיטות אלא מוקצה ונעבד דמה קושיא לימא דאתיא כמ"ד עשה בה מעשה אסרה ועכ"פ היה לו להש"ס לומר הניחא וכו' וע"כ דבמוקצה לא שייך עשה בה מעשה וכמ"ש ומה דפריך מנעבד ולא משני דמיירי בעשה מעשה היינו כיון דמוקצה אינו אסור עד שיעבדוהו א"כ ל"מ מעשה. ובזה מיושב דברי הרמב"ם דמחלק בין מוקצה לנעבד דס"ל דלגבוה אסור בנעבד דמאיס לגבוה משא"כ במוקצה דלא מאיס עדן כל שלא נעבד אף שעשה בו מעשה וצ"ע בזה אבל מה שחדשתי דבמוקצה לא מהני מעשה זה נראה נכון ועכ"פ דברי הלח"מ במ"ש ראיה להרמב"ם לפמ"ש הן נסתר מחמתו וצ"ע. שם דף כ"ט אחד זה ואחד זה אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה משום זונה מ"ט דילפי מהדדי ופירש"י במה מצינו. והנה בפורים שנת תרכ"ג הגיעני מכתב מהרב מוה' שמואל ז"ק האבד"ק טרעספאלי הקשה לפמ"ש המלמ"ל פ"ב מנזירות דבמה מצינו אין עונשין מן הדין משום דלא ניחא ליה דתהוי כפרה א"כ במה מצינו דהנלמד והמלמד שוין עונשין מן הדין עכ"ד. וזה אינו דכאן אין המלמד והנלמד שוים דזה כהונה וזה כותית. אמנם בגוף הקושיא לכאורה י"ל כיון דלענין אתנן דהוא קרבן עונשין מן הדין וכמ"ש בק"א ובכללי האחרונים ומהם בבאר יעקב א"כ כאן דנ"מ לענין אתנן ולענין זונה שוב עונשין מן הדין כמו לענין קרבן אמנם בלא"ה ל"ק דכאן אינו רק גילוי מלתא בעלמא דכלם מקרי זונה ולא הוה כשאר מה מצינו שאין ענינם שוים וכאן שניהם ענין אחד וזונה קרינן ליה ועיין מ"א ס' קנ"ג ס"ק מ"ח ויש להאריך בזה ואכ"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |