שואל ומשיב/ג/א/תנו

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תנו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי ונתון אל לבי במה ששמעתי קושיא על מעוברת ומניקת מ"ט דאסרו עד כ"ד חודש והא קי"ל באהע"ז סי' פ' דצערא דגופא וספק סכנת הולד צערא דגופא עדיף כמ"ש סי' ב' שם וע"ש בח"מ וב"ש ולפ"ז כאן ג"כ לו יהא שיש ספק סכנה לולד מכל מקום צערא דגופא עדיף והקושיא נדפסה בספר ישרש יעקב מהרב אבד"ק סקאלא נ"י שהוא במכבש הדפוס כעת. והנה לפענ"ד יש ליישב דל"מ אם נימא הטעם דדחסא כשיטת הרמב"ם א"כ הבעל הוא שדוחס את הולד ועליו לא שייך הטעם דצערא דגופא דהוא יכול לישא אחרת וא"כ הוא אסור ובזה מדוקדק לשון לא ישא דנקט דהיינו שעליו אסור הדבר וגם לטעם דממסמא ליה בביצים ג"כ עליו האיסור וכאמור בירושלמי הובא בתוספות סוטה דע"ז נאמר בשדה יתומים אל תבא והיינו כיון דהולד יש לו שעבוד על האם שתניק וא"כ מה לו להבעל שישא זאת ויזיק שעבודו והארכתי בזה בתשובה. ובלא"ה נראה דל"ק דאטו כל הנשים יש להם צער דגופא ויש נשים שאינן רוצות להנשא כלל אחר מות בעליהן או שעכ"פ שוהות להנשא וא"כ כבר נודע דתקנה תקנו גם על המיעוט ג"כ ושפיר תקנו רבנן שלא תנשא דהתקנה על כללות ובכלל יש שאין להם צערא דגופא וא"ל כיון דהרוב יש להם צער שוב מה"ת לאסור הרוב אטו המיעוט. אבל זה אינו דבאמת כל שתקנו חז"ל דלא תנשא הרי מתחלתה נכנסה בתקנה הלז דאולי ימותו בעליהן ותצטרך להמתין והרי אף בצערא דגופא שיטת הפוסקים דיכולה למחול ועיין מלמ"ל פ"ו מהלכות אישות וא"כ הרי סברת וקבילת ועכ"פ יפה תקנו שהרי קבלה ומחלה וגוף התקנה נתקנה בשביל מיעוט דאינה מצטערת ובזה יש לומר מה שהקשו בהא דפריך מ"ט דמפרישין ג' חדשים והקשו הקדמונים דלישני משום דסתם מעוברת למניקת קיימא ולפמ"ש יש לומר כיון דעכ"פ אינו רק רוב דלמניקה קיימא ויש מיעוט דאינן עומדות להניק כגון עשירות וכדומה וא"כ שוב לא שייך לומר משום מעוברת דגם מניקות אינו רק מיעוט וכשנצרף שני המיעוטים הוה ליה מחצה על מחצה וכמ"ש הר"ן לענין ביצים ודו"ק היטב. והנה לכאורה קשה על מ"ש בש"ע דצערא דגופא עדיף אף שיש ספק סכנה לולד וקשה בהא דאמרו בב"ק דף פ' בהך מעשה דחסיד שכתב בשיטה מקובצת שלא הותר פ"נ במקום שמזיק לאחרים ע"ש וא"כ מכ"ש כאן דלמה יהיה צערא דגופא דלא הוה עדן פ"נ דוחה סכנת הולד ולמה יזיק לאחרים. אך זה אינו דשם בב"ק ע"י שמרעה בשדות אחרים עי"ז הרויח היניקה וא"כ בזה שמזיק לאחרים מרפא עצמו וזה אסור אבל כאן אטו בזה מתרפא היא אוכלת דברים רעים ועי"ז תוכל להזיק לולד בזה חיותא וצערא דגופא עדיף וז"ב. ובזה מיושב היטב קושיא זו דכאן שהיא משועבדת להניק את הולד א"כ ע"י שתנשא ותשמש נתעכר חלבה א"כ ע"י התשמיש גורם היזק ליניקת הולד ובזה נתרפאת ודאי לא תוכל לרפאות עצמה בגרמת היזק יניקת הולד וז"ב כשמש. איברא דלפ"ז מעיקרא דאמר משום דחסא בזה קשה דצערא דגופא עדיף ושם לא שייך לומר דע"י הדחיסה מתרפאית דהדחיסה אינו מוכרח לרפואתה ואפשר שלא תדחוס ותשמש כדרכה ולא תדחוס וצ"ל כמ"ש למעלה דבדחיסה שוב הבעל ג"כ גורם היזק והוא ודאי אסור. ובזה יש לומר הא דכתב הר"ש דגרושה אינה משועבדת וכתב ר"ת דהרי לטעם דחסה אין חילוק בין אלמנה לגרושה ה"ה לטעם דלמניקה קיימא ג"כ אין חילוק והפ"י תמה דאין זו טענה דיש לומר דלטעם דלמניקה קיימא שוב יש חילוק בין גרושה לאלמנה ולפמ"ש אתי שפיר דהכי כוונת התוספות דכשם דלטעם דחסה אין חילוק ומטעם דלהבעל יש איסור כמו כן לטעם דלמניקה קיימא ניהו דהיא יש לה צערא דגופא אבל הבעל אסור וכמ"ש ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרכ"ד הגיעני מכתב מהרב מו"ה משה מו"צ ד"ק לוצקא בדבר המעשה שאירע שעשיר גדול אחד ותקיף בשמו ר' חיים מק' ראזוויטש ולו שני חתנים ושמם יעקב והבכור יעקב השיא בתו למופלג אחד שמו ר' חיים צבי ז"ל ונתן לו מהר ומתן הרבה ור' חיים צבי לא נתן מאומה ונתעברה ממנו ותיכף נתגלה שר' חיים צבי היה חולה מסוכן ונסע ללבוב לדרוש ברופאים ובבואו מת והאלמנה רבקה הלז חלקה סך כמה מאות רו"כ אף שלא נתחייבה ונתנה ביד זקנה עבור הילד הנ"ל ואח"כ מתה אשת ר' יעקב הצעיר ונשאר לו ארבעה ילדים והנה טרם שמתה אשת ר' יעקב האלמנה רבקה לפי שהיא רכה וענוגה בת שלש עשר שנים וגופה חלוש ונתגדלה בטוב. לא נתנה דדה בפי תינוק שלשה ימים וחפשו אחר מיניקת ולא מצאו ונתעצמו שתניק היא ואמה עצרה ג"כ להניק עד שימצאון מיניקת ובמשך הזמן מתה אשת ר' יעקב הצעיר ודברו על לב ר' יעקב הנ"ל שישא אלמנה רבקה כדי שיהיה טובת היתומים שרבקה הנ"ל היא קרובת היתומים של ר' יעקב וגם ר' חיים הזקן נשא אחותו של המנוח ר' חיים צבי וישאר כל המעות לטובת היתומים אמנם ר' יעקב לא רצה שיצטרך להמתין כ"ד חדשים אמרו לו שיכתבו לגדולי הדור ויתירו לו קודם כלות כ"ד חדשים והנה קבלה אמה של האלמנה להניק את הילד הנ"ל גם שכרו מיניקת זולתה שתהיה בעזרה להניק ועתה ביקש לחפש אחר זכות והנה בעצמו כתב שלדעתו קשה להתיר ועלובה עיסה וכו':

והנה הביא דברי השבות יעקב שחידש לפמ"ש הרמ"ה דלטובת יתומים דחינן עשה דלבה"ת ה"ה בזה ע"ש ובאמת שהגאון בעל נטע שעשועים סי' ב' הוא והגאון מו"ה סענדיר ז"ל אבד"ק סטאניב חלקו ע"ז דע"כ לא התיר הרמ"ה משום דכל שהוא לטובת היתומים רשות ביד הב"ד אבל מה דהמניעה מצד דבר אחר מנ"ל להתיר בשביל טובת היתומים וע"ש שהאריכו דהרמ"ה לא התיר רק באופן דלא שייך העשה והמניעה אינו רק משום חזקת היתומים בכה"ג כל שהיא טובת היתומים התירו אבל בעלמא מנ"ל. ואני אומר לפענ"ד טעם אחר בזה דהנה בהא דנקט ביבמות האיסור עליו לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חברו ובכתובות אמרו לא תתארס ולא תנשא ותלו איסור בה וכתב הנוב"י בתשובותיו מזה ראיה להר"ש הזקן דבגרושה דאינה משועבדת והאיסור אינו רק בשביל הבעל דלמה לו לישא זאת ולעכור חלבה לכך תלו האיסור בו ע"ש ואני המתקתי הדברים עפמ"ש רש"י בכתובות דף פ"א דארוסה לא תמכור כתב רש"י דאם בא לוקח לקנות אומרים לו שלא יקנה וביאר התוספות י"ט שם והמלמ"ל פ"ו מזכייה שהטעם הוא דניהו דהיא מותרת למכור אבל למה לו לכנס בגבול אחר והרי יש בידו לקנות במקום אחר ולפ"ז גם כאן ניהו שהיא אינה משועבדת אבל למה לו לישא אותה אפשר דאם לא ישאנה אז היתה מרחמת על בנה והניקתו ושייך ביה בשדה יתומים אל תבא כמ"ש הירושלמי והארכתי בזה ולפ"ז נראה לי לפמ"ש המלמ"מ שם דדוקא מכירה אסור דלמה יקנה כאן יקנה במקום אחר אבל מתנה ל"ש זאת ומותר לקנות ע"ש ולפי"ז במקום שיש היתר מצדה כגון בגרושה ואין איסור רק עליו היה מותר כל שיש בו טובת היתומים הוה כמקבל מתנה ומותר וז"ב. אמנם כאן אין כאן היתר מצדה ג"כ וא"כ לא שייך ההיתר. והנה כתב עוד היתר מצד שהפריזה סך רב ושייך דברי אמונת שמואל דהיכא דאינה חייבת להניק אף באלמנה מותרת והוה כגרושה. אמנם הב"ש ס"ק ל"ו חולק ואמר דאף להר"ש דמתיר בגרושה מ"מ כל שלפעמים חייבת להניק אלמנה הויא בכלל מניקת חבירו אבל גרושה לעולם פטורה ע"ש וכך כתבו כל האחרונים. ולפענ"ד נראה לי להיפך דהנה כבר הבאתי קושית הרב בעל ישרש יעקב כיון דקי"ל צערא דגופא עדיף מסכנת הולד א"כ איך גזרו על מניקת ומעוברת חבירו בשביל תקנת הולד והא צערא דגופא עדיף ומניעת תשמיש קרי צער וכתבתי לעיל שני תירוצים דעכ"פ מצד הבעל ודאי אסור וגם מצדה כיון שהכניסה עצמה באופן זה שתצטרך להניק וגם בגרושה סתמא למניקה קיימא וא"כ נכנסה בזה האופן שתניק ומחלה על צערא דגופא והרי יש פוסקים דגם בצערא דגופא מועיל מחילה ואף להפוסקים החולקים כאן שאין הצער ברור דשמא לא ימות או שלא תתחיל להניק וכדומה מחלה ולפ"ז כל שהכניסה סך רב וא"כ לא משעבדה גם לבעלה להניק א"כ לא נכנסה כלל בזה בודאי צערא דגופא עדיף אך אכתי שייך איסור מצד הבעל דלמה לו לעשות כזאת ולפ"ז כל שיש טובת היתומים שוב גם הוא מותר לעשות. ובזה אמרתי לפמ"ש זה רבות בשנים דלכך תלו האיסור בו משום דשיטת הראב"ד דמזיק שיעבודו של חבירו דחייב היינו אחר אבל הלוה עצמו מותר לחפור בורות שיחין ומערות בשדה המשועבד למלוה דבדידיה קא עביד דהא הוא שלו רק שיש למלוה שיעבוד ולפ"ז גם כאן היא בעצמה רשאי לקלקל השיעבוד דבדידה קא עבדה רק על הבעל יש איסור. ובזה נראה דאף להחולקים על הראב"ד דהוא עצמו ג"כ אסור לקלקל השיעבוד היינו במקום שעכ"פ משועבד לחברו אבל כאן בגרושה דהיא אינה משועבדת רק שהאיסור על הבעל שוב כל שעושה לטובת היתומים ואינו מתכוין להזיק הו"ל כמ"ש הראב"ד והובא בש"ע חו"מ סי' ס"ו דיכול למחול לעצמו דאינו מתכוין להזיק רק לטובתו ע"ש וה"ה כאן כל דלטובת היתומים הוא שוב מותר. עוד נראה לי דבר חדש דהנה הר"ש הזקן מתיר בגרושה והתוס' כתבו דלפי מה דס"ד בדחסה אסור אף בגרושה הוא הדין אף להמסקנא ג"כ הדין כן והדבר תמוה דבכל מקום דאדחה הטעם הראשון ישתנה הדין ועיין פ"י. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הרמב"ם כתב הטעם בשביל דחסה ותמהו עליו דהא נדחה טעם זה והלח"מ הניח בצ"ע ועיין ב"ש. ולפענ"ד נראה דהנה באמת טעם דדחסה נדחה דהא גם ע"ז חייס והיינו דאינו מתכוין להרוג נפש ולכאורה צריך ביאור דהא עוברין אין ישראל מצווין ע"ז וכבר ביארתי בתשובה אחת דלא שייך חזקת חיים ורוב חיים קודם שיצא הולד לאור עולם וכמ"ש המזרחי פרשת משפטים וא"כ שוב יש לחוש דלמא דחיס אך צ"ל דניהו דאינו חייב אבל מכל מקום כיון דעפ"י רוב יצא לאויר העולם וחיה יחיה יש איסור להרוג נפש ולפ"ז לאחר שחדשו דסתם מעוברת למניקה קיימא וחשו דלמא לא יהי' לה במה להניק ותקטלה לברה א"כ אדרבא הבעל בודאי ידחיס דבאמת כל שלא יצא לאויר העולם ליכא חיוב ואח"כ יהיה חיוב גמור א"כ מוטב שידחסהו טרם שיצא לאויר העולם ולא תצטרך להניקו וירוויח הבעל ההנקה וגם לא יהיה הריגת נפש ממש וז"ב כשמש וא"כ טעם דחסה גם לפי המסקנא הוא שייך ולפ"ז נראה לי ברור דאף ר"ת החולק על ר"ש הזקן אפשר דווקא בגרושה מעוברת ואח"כ הניקה בזה שייך לומר כיון דבעודה מעוברת שייך טעם דחסה וא"כ אז אין חילוק בין גרושה לאלמנה א"כ כל שנחית עליה שם מעוברת חבירו ונאסרה שוב לא פלטה גם אח"כ דהרי מעוברת להנקה קיימא אבל כל שנתגרשה כשכבר יצא הולד לאויר עולם א"כ לא חלה עליה שם מעוברת חבירו שוב אין איסור מניקת עליה בגרושה ובזה יש ליישב הרבה קושיות ואכ"מ ולפ"ז בנדון דידן דהיא הכניסה סך רב וא"כ לא נכנסה בכלל מעוברת ומניקת חבירו וכאן לא שייך לומר דסתם מעוברת למניקה קיימא שהי' מתחלתה לא נתחייבה בהנקה ושאני גרושה ואלמנה דעלמא דעכ"פ נכנסו בחיוב הנקה לבעלה ודאי אבל כאן לא נתחייבה כלל בהנקה ואין האיסור כי אם מצד הבעל דבעת שהיתה מעוברת ודאי שייך עליו הטעם דדחסה ומעוברת להנקה קיימא דהיא יכולה למחול על הכנסתה ולפ"ז כאן דבעת שנתאלמנה רבקה הנ"ל היה ר' יעקב הנ"ל נשוי אשה וא"כ לא חל עליו שם איסור מעוברת חבירו ואח"כ בעת שחל עליו איסור מניקת חבירו שוב מותר וכמ"ש ודו"ק. מיהו יש לפקפק בזה דהרי היא באמת הניקה מקודם אף שלא היתה חייבת וא"כ שוב לא שייך שום היתר דהרי מחלה על הכנסתה וגוף דברי הרמב"ם אינם מוסכמים וגם דברי אמונת שמואל אינם רק ע"פ שסמך על הר"ש הזקן וגם היה לו היתר כמוס לפי שהיתה זונה אבל אנן בדידן דקי"ל כר"ת ודעימיה ודלא כר"ש הזקן שוב אין מקום להתיר כאן וחשתי ולא התמהמהתי מפני שראיתי שנקל בעיניהם שבודאי ימצאו היתר ואני יגעתי ולא מצאתי ודו"ק. שבתי וראיתי דלפמ"ש המעשה דאח"כ נתגלה שהיה חולה מסוכן המנוח שמת א"כ ניהו דלענין גט אין לפקפק דהיה צריכה ממנו אבל עכ"פ שתהיה בכלל מניקת חבירו לא שמענו דיכולה לומר אדעתא דהכי לא נשתעבדתי וגם בנדון דידן נראה לי דבר חדש דהרי אמרו ולתבעינהו ליורשים ומשני בושה לבא לב"ד ולפ"ז נראה לי דדוקא בימי חז"ל דהיה הכל שייך להבעל או ליורשין א"כ אף בדבר שלא שייך כ"כ החשש מכל מקום אמרינן לא פלוג אבל בדבר שלא היה בימי חז"ל כמו תקנת שו"ם שנה ראשונה ושניה שלא הי' בימי חז"ל ובפרט כאן שהיא נתנה כל המעות וגם כבר השלישה סך רב בעבור הילד הלז פשיטא דיש לומר דבכה"ג לא גזרו חז"ל וגם כיון שאמה של האלמנה היא מניקת וגם שכרו עוד מניקת אף שלא חלקו בין מיניקת אחת לשתים כמ"ש הגהמ"ר בכתובות היינו משום דשמא שניהם יחזרו בהם וכאן כיון דאמה ודאי לא תחזור א"כ שוב אין לחוש לשמא ימותו שניהן דלא חיישינן למיתה דתרי ושמא הדרא אחת ואמה תמות ג"כ לא חיישינן וע"כ לפענ"ד בכה"ג שתשבע המניקת שלא תחזור והאם ודאי לא תחזור ור' יעקב הבכור ישליש סך רב בעד הנקת הילד בכה"ג נוכל לצרף כל הטעמים ולהקל ובלבד שיכתבו עוד לגדול אחד ויעיין בזה ולא שיאמר כדאי הרב לסמוך עליו כי בדבר חמור כזה ושייך סכנתא לא ארצה לסמוך ע"ז כי אם שנהיה שלשה ונמטי שיבא וד' יצילני משגיאות:

והנה בעש"ק קדושים א' דר"ח אייר שנת תרכ"ד הגיעני שנית מהרב הנ"ל מ"ש בזה על מ"ש כיון דנתגלה שהיה מסוכן אמרינן דע"ז לא נשתעבדה וע"ז הקשה הא כל שהתחילה להניק מחלה ע"ז וכמ"ש למעלה והנה ל"ק כלל דשאני הך דר"ש הזקן והא"ש דכל שהתחילה להניק מחלה על צערא דגופא אבל במה שהוא מסוכן פשיטא דלא מחלה ואדעתא דהכי לא נכנסה בזה וגם מעלתו כתב כן ואני מוסיף דשם תיכף ידעה ומחלה אבל כאן אפשר דלא הכירה כל כך החולאת עד שנתגלה בהתי' וז"ב ופשוט. וגם מ"ש דל"ח שמא תמות הזקנה ושמא תחזור השניה וע"ז כתב מעלתו למה לא ניחוש שמא תתעבר הזקנה והשניה תחזור בה. הנה בזה יפה כתב מעלתו דכיון דר' יעקב השליש סך רב א"כ תמסמס ליה בביצים דכל שלא היתה בכלל הגזירה שוב לא חיישינן דהא תוכל למסמס בביצים ושיעור ההשלשה יפה כתב שישליש שיהיה בשופי כל משך ימי הנקתו כ"ד חודש וז"פ וברור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף