שואל ומשיב/ג/א/תנב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן תנב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במה שהקשו התוספות בגיטין דף י"ב ד"ה אלא למ"ד כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני אמאי לא קנה העני והקשה בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קי"א דהא אין שליח לדבר עבירה והמעשה בטל ע"ש שנדחק מאד ולפענ"ד לק"מ דבאמת ר"א ס"ל מיגו דאי בעי מפקיר ליה לנכסי וחזי ליה ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני ורק רבנן ס"ל דהא כתיב לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני ע"ש ולפ"ז שפיר הקשו בתוספות דניהו דהמעשה בטל אבל עכ"פ שייך מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני וא"כ עכ"פ יכול לזכות עבורו אף דהשליחות בטל ול"מ אם נימא דזכייה לאו מטעם שליחות ודאי מועיל אלא אף למ"ד דזכייה מטעם שליחות וכל דהשליחות בטל ל"מ לזכות לו היינו דוקא במידי דבעי שליחות דוקא אבל כאן כל דיכול לזכות לעצמו שוב כל שבטל השליחות הרי יכול לזכות לעצמו וממילא יהיה של העני דהא אח"כ יוכל לזכות לו דאטו לא יוכל לזכות לאחר דבר שהוא שלו ואטו לא יוכל אדם לתת לחברו דבר שלו ורק דהתורה אמרה לא תלקט לעני וא"כ הזהירה התורה אף ששייך מגו דאי בעי זכי לנפשיה וכל דאמר רחמנא אף דלא תעביד מכל מקום אי עביד מהני א"כ שוב יוכל לזכות לעני וז"ב ופשוט. וראיתי בישועת יעקב סי' קס"ה ס"ק ד' דהקשה מדעתא דנפשיה לאביי למה לא מהני מידי דהוה אמקח הנעשה באיסור וכתב דכל שאינו זוכה רק מצד מצות התורה כל שלא עשה כתורה ל"מ ע"ש ולא זכיתי להבין דזה דוקא אם אינו רוצה לזכות לו וזה זוכה מצד מצות התורה שפיר כתב דל"מ אבל כאן הרי הבעה"ב רוצה לזכות לו וא"כ מה בכך שאינו כמצות התורה מכל מקום אי עביד מהני וזוכה וזה ברור ופשוט ושפיר הקשו התוספות:

והנה בגוף דברי הש"ס דר"א ס"ל מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ומיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה הוא תמוה דבאמת לא מסתבר הדבר שיהיה מפקיר נכסיה ויהיה עני ומה"ת לומר זאת שיפקיר נכסיה ויעשה עני וצריך לומר כמ"ש המפרשים דיפקיר בינו לבינו ואח"כ יזכה בו וכיון שאח"כ יזכה בו שוב לא מצי לזכות לאחר דכל שחזר זכה אינו ראוי לאותו פאה וצריך לומר דבאותה שעה שמפקיר נכסיה אז היה יכול לזכות לאחריני מגו דאי בעי זכי לנפשיה. אך עדיין קשה דהא באמת הוה תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים. אך לפי מה שמבואר בטוש"ע סי' ק"ה בחו"מ דהלוה בעצמו יכול לומר לאחר שיזכה בשביל אחר ע"ש א"כ מכ"ש הבעה"ב בעצמו דהוא שלו זה ודאי לא מקרי תופס לבע"ח ולפי"ז כל שיפקיר נכסיה ויהיה עני שוב לא יהיה בעה"ב ושוב הוה תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ולא מהני. אמנם בגיטין שם במה דאמר לא הי' אמרינן דכ"ע תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה ושוב שייך מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני. איברא דלפ"ז מה שפירש רש"י בב"מ דף ט' דקאי על אחר שילקט בשביל העני בזה בודאי קשה דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחריני וצ"ל דע"כ ס"ל דתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים קנה. אך נראה דכיון דאמרינן דאי בעי מפקר נכסיה וחזי ליה מיגו דזכי לנפשיה שוב לא הוה תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים דע"כ לא אמרינן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים היינו משום דלא נתנה תורה רשות לתפוס ולהעשות שליח במקום שחב לאחרים אבל כאן זה יוכל לתפוס לעצמו וזה רשאי כל אדם ואח"כ שיזכה לעצמו יוכל לזכות לאחרים וא"כ לא הוה תופס לבע"ח כלל וז"ב כשמש. ובזה נכונים דברי רש"י שכתב בב"מ דליכא למימר שהבעה"ב בעצמו ילקט לעני דהרי אפילו עני מוזהר שלא ללקט פאה משדה שלו והקשו הר"ש והרא"ש בפ"ד מפאה דהרי כל שמפקיר גם שדהו למה לא יוכל לזכות. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שמפקיר השדה שוב הוה תופס לבעל חוב. דאין לומר דרוצה לזכות בו ויכול לזכות בו אבל איך יזכה לאחר הא מוזהר ע"ז ותופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דא"ל דהיא מפקיר לעצמו וזוכה לעצמו ואח"כ מזכה להעני דהא התורה הזהירה לא תלקט לעני והרי הוא עני וא"י ללקט לעצמו מכ"ש כשהוא עשיר שילקט לאחר ע"י המיגו זה ודאי לא אמרינן דבאמת כל שיפקיר ממש ודאי רשאי אבל באמת הרי אינו מפקיר ממש ורוצה לזכות בו אח"כ שוב הוה כתופס לבעל חוב ודו"ק:

עוד נראה לי בכוונת רש"י דהנה באמת הא דאמר ר"א מיגו דאי בעי מפקיר נכסיה לכאורה הא ר"א בעצמו ס"ל בערכין דף כ"ח דאין אדם רשאי לבזבז כל נכסיו וצ"ל דס"ל דישייר לעצמו רק שלא יהיה לו כשיעור ר' זוז ולר"א רשאי בכך אף דמבזבז יותר מחומש ולפ"ז שפיר כתב רש"י דע"ז הזהירה התורה לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו ושוב ל"ק דכל שמפקיר את נכסיו וגם אותה השדה שוב אסור להפקיר את הכל וע"ז הזהירה התורה וע"כ שמשייר לעצמו מאותה שדה ושוב אף עני אסור וזה ברור. ובזה יש לומר על השינוי שבכל מקום אמרו דרבנן ס"ל תרי מיגו לא אמרינן ובגיטין אמרו דרבנן ס"ל דלא תלקט לו לעני. ולפמ"ש אתי שפיר דדא ודא אחת היא דבאמת כל שמפקיר כל הנכסים אסור לבזבז ואם ישייר מקצת שוב אסור כמ"ש רש"י בב"מ וא"כ ע"כ דנימא דבאמת אינו מפקיר לחלוטין והדר יזכה בו שוב הו"ל כמלקט לעני וזה אסור וזהו הענין דתרי מיגו לא אמרינן דכל שאינו מפקיר לגמרי ורוצה לחזור ולזכות שוב לא יכול לזכות לעני וכדאמרו לא תלקט לו לעני ודו"ק היטב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף