שואל ומשיב/ג/א/תח
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי בהא דאמרו ביבמות דף כ' בשלמא אלמנה מן הנשואין אין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשו הריטב"א והר"ן בחידושיו לסנהדרין הא הוה לאו שאינו שוה בכל וכתבו דבאמת קושית הש"ס הוא דעכ"פ מדרבנן לא דחי וחולצת דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וע"ז הקשה דא"כ היאך אמרו בדף כ"א ביאת כה"ג באלמנה מן הנשואין לא פטרה צרתה דאין עשה דוחה עשה ול"ת והרי מן התורה באמת דוחה ואמאי לא תפטר צרתה. ובאמת שלא ראיתי דברי הריטב"א והר"ן כי אני יושב קרית חוצות. ולפענ"ד נראה בלי ראות בספרים דהנה התוס' ביבמות דע"ה ד"ה ואכתי הקשו ג"כ קושית הריטב"א הנ"ל על הא דאמרו בדף כ' הנ"ל והביאו ג"כ מהך דביאת כה"ג באלמנה דמן הנשואין לא פטרו דאלמנה גם כן עובר דקרי בי' לא יקח ולא מקרי לאו שאש"ב ע"ש. אמנם לפענ"ד יש לומר דאכתי קשה עפמ"ש בתשוב' במ"ש הר"ן בדף צ' בנדרים בהא דאמרה טמאה אני דאינה נאמנת למשנה אחרונה והקשה הר"ן דאיסורא להיכן הלכה והביא בשם הרא"ם דזונה אינה מוזהרת לכהן ותמה עליו דהרי קי"ל דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת וברשב"א בחידושיו כתב הך דרא"ם והביא דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת והיא תמוה דאדרבא מכאן תיובתא לרא"ם. וכתבתי בזה דכיון דהיא א"צ להאמין דאמרינן ענ"ב א"כ שוב הוא אינו מוזהר וממילא גם היא לא מוזהרת וזה כוונת הרשב"א והארכתי הרבה בתשובה בזה ואכ"מ. ולפ"ז כיון דלגבי דידיה העשה דוחה ל"ת שאש"ב א"כ ל"ש דגם היא מוזהרת דהא היא אינה מוזהרת רק משום לתא דידיה וכל דגבי דידיה ליכא איסור דיבא עשה ולדחי ל"ת ועשה משום דאש"ב אם כן באמת היא אינה מוזהרת דהא כל דהוא אינו מוזהר היא אינה מוזהרת וא"כ שפיר הקשו הריטב"א והר"ן. ולפ"ז נראה לי דזה דוקא לענין היבמה בעצמה אבל כיון דחז"ל אמרו שחולצת ולא מתייבמת א"כ עכ"פ כל שהוא מוזהר היא מוזהרת ושפיר לא מפטר צרתה דשוב אין עשה דוחה ל"ת ועשה ואף דאינו שוה בכל כיון דהיא מוזהרת עכ"פ וא"ל דהוא אינו מוזהר דכל דחז"ל אמרו שאינו מיבם שוב ממילא נעשה מוזהר למפרע ואף אם נימא דאינו מוזהר מן התורה מכל מקום לפטור צרתה ודאי אין לו כח כיון דבאמת מדרבנן מוזהר שלא ליבם שוב אין כח באותה ביאה לפטור צרתה כנלפענ"ד ברור. והנה השעה"מ פ"ו מיבום הביא דברי הפר"ד בכה"ג שנפלה לו יבמה אלמנה דמן התורה אינו דוחה דהוה עשה ול"ת אי חייב כרת כיון דאסור ליבם או דלמא כיון דחולצת לאו בת כריתות היא והעלה השעה"מ דבת תפיסת קידושין היא והו"ל כח"ל ע"ש שהאריך ובאבני מלואים בסי' קע"ד האריך דביבמה לא שייך קידושין רק ביאה כמ"ש הנימוק"י פ"ה דיבמות בהא דאמר אינו קונה רק מדרבנן וכתב דקידושין לא נתרבה ביבמה רק ביאה וכ"כ התוס' ביבמות דף מ"ט דלכך אין ממזר משומרת יבם דהוה כנכרי ועבד דלא תפסי בה קידושין ואף ליבמה לא שייך קידושין רק ביאה ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד דברי השעה"מ נכונים דע"כ לא כתבו הנימוק"י והתוס' דביבמה לא שייך קידושין רק ביאה היינו דוקא היכא דמוטלת ליבום ויכול ליבמה בהיתר שוב לא אמרה תורה קידושין ביבמה רק ביאה להקים לאחיו שם בישראל אבל כל שאסורה לייבם כגון ח"ל וכ"ש ח"כ רק דמחייבת בחליצה ולא נתרת לזר רק ע"י חליצה א"כ מקרי בת תפיסת קידושין דהא הוה ח"ל כיון דאינה זקוקה ליבם שוב הוה כשאר ח"ל דבת קידושין הוא ודברי השעה"מ נכונים. אך לפענ"ד קשה דהרי כל שאינה ראויה לביאה כמו ח"ל שוב הו"ל קידושין שאין מסורין לביאה ואף לאביי לא חלו הקידושין כמ"ש הרשב"א בקידושין דף נ"א דגם אביי מודה באם קידש שתי אחיות ביחד דלא חל הקידושין ואף דכל ח"ל תפשו קידושין אף דאינו ראוי לביאה כבר כתבו התוס' בקידושין שם משום דלא בא איסור ע"י הקידושין רק דמקודם נאסרה בביאה מפני שהוא ח"ל ע"ש והיינו דוקא שם אבל כאן באמת בא מחמת הקידושין דמקודם שהרי זיקת היבמה היא מצד קידושי אחיו והיבם צריך לחלוץ מפני שאסורה עליו אבל הקידושין הוא דאוסרה מיהו זה אינו דסוף סוף על היבם כה"ג נאסרה אף בלי קידושין ושפיר כתב בשעה"מ דתפסי בה קידושין ומהתימה שהוא בעצמו הביא דברי הש"ג דחולץ ליבמתו וחזר וקדשה דמקודשת והיינו משום דכל דנפקע היבום שוב ראוי לקידושין וכן הוא בש"ס דף נ"ב שם וא"כ ה"ה כל דלא חלץ רק שעכ"פ לביאה לא חזיא שוב בת תפיסת קידושין מקריא דהא אינו רק כח"ל דמצות יבום אזל ליה ודוקא ליבום הוא דרבתה התורה שתהיה ביאה ולא קידושין אבל כל שאסור ליבם אף שצריכה חליצה אבל היבום נפקע וז"ב כשמש. ובגוף קושית השער המלך על המהרש"א שחידש דבת תפיסת קידושין היא והקשה דא"כ מה פריך הש"ס מאם בעלו קנו הא שפיר קנה לה להצריכה גט דבת תפיסת קידושין היא נראה לפענ"ד דבר ברור דשאני כל מה דאסורה ליבם משום ערוה אם כן שפיר הוה בת תפיסת קידושין לכשיחלוץ לה ואז תהי' בת קידושין וביאה וא"כ גם קודם שיחלוץ ראויה לקידושין מקרי ואף דמקדש לאחר שיחלוץ לה יבמתך אינה מקודשת היינו משום דאינו בידו שיחלוץ לה יבמתו אבל הוא בעצמו בידו לחלוץ לכך אף שבא עליה קודם מכל מקום בת תפיסת קידושין היא אבל התם דאין בידו לקדש שתהיה ראויה לביאה שפיר לא קנה וז"ב. והנה בהא דאמר לעיל הדר אמר רבא לאו מלתא הוא דאמרי דאמר ר"ל וכו' ה"נ אפשר דמקיימא בחליצה ותמוה לי למה לא דחי ליה דחליצה במקום יבום לאו כלום הוא כדאמרו כאן לימא תיהוי תיובתא דר"ל אמר לך ר"ל חליצה במקום יבום לאו כלום היא. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה כל הטעם דחליצה במקום יבום לאו כלום הוא משום דהתורה רצתה להקים לאחיו שם בישראל וזה אינו רק ע"י יבום ומה מועיל חליצה הא חליצה אינו רק לפוטרה שלא תהיה זקוקה לא להקים לאחיו שם ולפ"ז נראה לי לאחר שחידש הש"ס גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וכיון דביאה שניה אסור מדרבנן וא"כ אינו ראוי להקים לאחיו שם ומביאה ראשונה ודאי אינה מתעברת ועיין בתוס' דף כ' ע"א ד"ה יבא ושוב אסור מן התורה וא"כ אפשר בחליצה וז"ש לאו מלתא הוא דאמרו והיינו כיון דחדשת דגזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה שוב אסור מן התורה וכעין דאמרו בגיטין כרת שע"י דבריהם ולקמן דמיירי מה"ת שפיר אמרו דמן התורה לא אפשר בחליצה אבל לאחר שחידשו מדרבנן אסור שוב אסור גם מן התורה ודו"ק. ובזה אתי שפיר מה דפריך מואם בעלו קנו והיינו דשם ודאי אינו ראוי להקים שם וא"כ שוב מן התורה אפשר בחליצה מקרי ולמה יקנה ובזה אתי שפיר קושית התוס' דרבא בעצמו דחה מברייתא זו וכאן איתותב מינה. ולפמ"ש אתי שפיר שם הקשה דאם מן התורה לא קנה שפיר קשה מהך דואם בעלו קנו אבל כאן הקשו לו קושיא אחרת וכמ"ש ודו"ק. והנה בהא דדעת רבינו בחייבי עשה ג"כ אם עבר ובעל קנה והוא תמוה דבחייבי עשה לא שייך שהעשה דוחה דמה אולמא האי עשה מהאי עשה וביש"ש פ"ב דיבמות סי' ג' הקשה כן ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק בסופו מ"ש בזה וגם בשאגת אריה הקשה כן ובגליון השאגת כתבתי בזה ואינו לפני וגם בתשובה כתבתי בזה וכעת נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה בזבחים דף ל"ב נחלקו בזה אי אמרינן הואיל ואשתריא אשתריא ורבא ס"ל דלא אמרינן מדאשתרי אשתרי אבל עולא ס"ל כן ע"ש בשם ר"ל. והנה כפי הנראה קי"ל כעולא בשם ר"ל יהנה ביבמות דף ז' אמרו גבי אשת אח ואחות אשה דמ"ד דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ולכך כתיב קרא. ולכאורה צריך ביאור דהיאך שייך ביבמה מגו דאשתרי אשתרי דהא אפשר בחליצה ואשתרי לא שייך רק בדבר שהותר לגמרי ואי אפשר בשום אופן לקיים המצוה רק ע"י איסור זה וצריך לומר כיון דחליצה במקום יבום לאו כלום היא א"כ הוה כאשתרי לגמרי ולפי זה נראה לי בח"ל דלא מעט קרא ומהני עשה דוחה רק מדרבנן גזרו א"כ בזה גם ח"ע דוחה ולא שייך מה אולמא האיך עשה דהעשה דיבום מעליא טפי דהרי עשה דיבום אשתרי ומגו דאשתרי אשתרי לגמרי ולא שייך מה אולמא האי עשה מהאי עשה דהאי עשה הואיל ואשתרי אשתרי א"כ אלים טובא דהא הותר ואינו דחי' בלבד רק הותרה. ובזה יש לומר דרבא דאמר לאו מלתא היא דאמרי דאפשר בחליצה והיינו דהוא לשיטתו בזבחים דבאשתרי אמרינן להאי אשתרי ולהאי לא אשתרי וא"כ שוב כל דאפשר בחליצה אף דחליצה במקום יבום לאו כלום עכ"פ שוב לא שייך מגו דאשתרי אשתרי דהא יש לומר דכל דאפשר בחליצה עכ"פ לא שייך מגו דאשתרי. ובזה מיושב מה דלקמן אמרו חליצה במקום יבום לאו כלום משום דר"ל לשיטתו דס"ל מיגו דאשתרי אשתרי וא"כ יבום דאשתרי אשתרי גם לגבי איסור ח"ל ודו"ק. והנה במ"ש למעלה בשם התוס' יבמות דף ה' ד"ה ואכתי דבאלמנה לכה"ג כיון דהיא ג"כ מוזהרת לא חשוב לאו שאינו שוה בכל ולא דחי עשה דיבום קשה לי טובא בהא דאמרו כתובות דף למ"ד בעולה לכה"ג א"ב ומ"ש דהוה עשה שאינו שוה בכל וק"ל לפמ"ש התוס' בחגיגה דף י"ד גבי בתולה שעיברה מהו לכה"ג דגם הוא בכלל האיסור דכתיב ואשה בבתוליה יקח קרי ביה יקיח וא"כ לא הוה עשה שאינו שוה בכל וצע"ג אף דיש לדחות דשם העשה לא דחי לאו ועשה ולא חשוב לאו שאינו שוה בכל אבל לגבי עשה גרידא חשוב עשה שאינו שוה בכל אבל אכתי צ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |