שואל ומשיב/ג/א/שסז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שסז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי לשארי ובשרי הגאון בעל מקור חיים סי' תמ"ז ס"ק ח' שסתר ראיית הר"ן שהביא ראיה מצמר גמלים וצמר רחלים כל שנתערב מקודם אינו חוזר ונאסר ומזה מביא ראיה דגם בפסח אינו חוזר וניעור ע"ז כתב המקור חיים דאינו ראיה דכל הטעם דצמר אינו בטל בפשתן כתבו התוספות והפוסקים ביו"ד סי' רצ"ט כיון דשניהם היתר ועל ידי תערובתן נאסר כך עשה המרובה כמו המועט ואין כאן ביטול. ומעתה כל שיש כאן דבר אחר דהיינו צמר גמלים לבטל הצמר רחלים מה"ת לא יתבטל דאמרינן סליק הפשתן וצמר רחלים מבטלין ובשעה שמתחיל האיסור דהיינו בשעת טוויה אתי צמר גמלים ומבטלין לו משא"כ בחמץ כיון דקודם פסח לא נתבטל דהיתר הוא ובפסח לא מהני ביטול דהא במשהו הוא ע"ש. ונפלאתי מאוד ע"ז דהיאך שייך ביטול בדבר שאינו נותן טעם וכמ"ש בתוס' ורא"ש דוקא בבב"ח דהוי בנתינת טעם שייך ביטול משא"כ בכלאים ל"ש ביטול דשניהם היתר ומתחברים יחד נאסרו וא"כ איך שייך ביטול ומכ"ש שלא שייך לומר סליק. וראיה דגדולה מזו כתב המהרש"ל הובא בט"ז וש"ך יו"ד סי' צ"ח דבמין במינו וא"מ לא שייך ביטול הא סוף סוף נותן טעם בשאינו מינו ומכ"ש בדבר שאינו תלוי בנתינת טעם כלל לא שייך לומר סליק. הן אמת דאין טעם במ"ש הרמב"ם ובטור סי' רצ"ט שאם היה רוב עם הגמלים מותר לערבן בפשתן מפני שצורת הכל צורת צ"ג ס"ס לא שייך ביטול בכלאים וכמ"ש כמו שצווח הראב"ד עמ"ש הרמב"ם אח"כ דאם אדם נתערב לו צמר ופשתן מביא מין אחר ומערבו עמהן ומבטל דאיך שייך ביטול בכלאים ועם כל האריכות של הט"ז שם דכשמערב מין אחר מודה הראב"ד מ"מ איך שייך ביטול בדבר ששניהם היתר והתחברם נאסר ולא תלוי בנתינת טעם ואיך יתבטל. ולפענ"ד היה נראה דהרמב"ם לא ס"ל כהתוס' והרא"ש וס"ל דגם בכלאים שייך ענין ביטול רק דאסרו מפני מראית העין דהרואה לא ידע שיש שם רוב ולכך כתב הרמב"ם כיון שצורת הכל צורת צמר גמלים לא שייך מראית עין וניכר הצורה שהוא של גמלים שייך ביטול. אך גם זה לא נוח לי דהרי סברת הראב"ד היא נכונה דהיאך שייך ביטול בדבר שאין בו נו"ט. אמנם נראה דסברת הרמב"ם היא כך דכל הטעם דלא שייך ביטול כיון ששניהם היתר והתחברות אוסר איך שייך לבטל המועט במרובה דדוקא שהמועט הוא איסור תוכל לומר שבטל ברוב אבל כל ששניהם היתר וההתחברות אוסר כך הוא המועט כמו המרובה ומה מועיל שיש מרובה דלמא המרובה הוא האיסור דהא המרובה הוא אסור כמו המועט ומה חשיבות יש בהמרובה שתאמר שהמועט בטל בו ולפ"ז זהו דוקא בצמר ופשתים אבל כ"ז שיש צמר גמלים עמהן א"כ יש להצמר של רחלים ג"כ חשיבות שהרי יש בהצמר צמר של היתר לבדו דהיינו צמר גמלים אמרינן דהצמר הוא המרובה והפשתן בטל בו שהרי הפשתן הוא באמת מועט נגד שני הצמרים שייך ביטול וזה ברור ועיין במ"ג סי' ט"ו מה שכתבנו בזה וגם שם לא נתברר הדבר ובמה שכתבתי כעת אתי שפיר. ומעתה יפה כתב הר"ן דע"כ לא אמרינן חוזר וניעור דאי נימא חוזר וניעור לא שייך לומר סליק דהא לא שייך ביטול בזה וע"כ דכל שנתערב כבר צמר גמלים וצמר רחלים לא חל האיסור בפשתים דהרי הצמר הוא מרובה והוא היתר ואיסור ושייך לומר דהפשתן בטל בזה כנלפענ"ד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף