שואל ומשיב/ג/א/רמד

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן רמד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכתבו נמסר לי תמול שלשום ע"י איש אחד מקהלתכם והגדתי לו כי אם יתמהמה פה איזה ימים יזכירני להשיב לו ולא בא ואני כל היום נאחז בסבך הטרדות והיום נזכרתי ומצאתי מעט מנוח ואמרתי להשיבו. והנה הוא חוזר על הראשונות בדבר השו"ב ומאד מאד יפלא בעיני הלא רואה אנכי כי איש מבין הוא במעט אומר ודברים די לו וא"כ איפוא מה לו עוד כי יעתיר דברים להשיבו הלא כתבתי כבר זה שלישים שכל עוד שלא נתברר על השו"ב איזה דבר אשר יגרע כחם ואמונתם אם בגוף אם בנפש המה בחזקת כשרותם וא"כ איפוא כל עוד שלא יברר הרב האב"ד כי פסולים הם לעבודתם שחיטתם כשרה ככל המון השוחטים המומחין ואחרי כי כן אחרי כי לפי דבריכם רוב בני העיר אין לבם ונפשם לאכול בשר כ"א מהשו"ב ההם א"כ מי שעל דעתו להוציאם מחזקת כשרותם עליו גם עליו להביא ראיה וכל עוד שלא יביא ראיה אין לו מה לזעוק והשו"ב השני כבר בררתי הדברים ת"ל כי נקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו א"כ אין אומר ואין דברים. ואם אמר יאמר מעלתו כי יש אנשים אשר לא יחפצו בתבונה כ"א בהתגלות לבם ולהתעולל עלילות ולחרחר ריב הנה לאנשים כאלו לא יועיל כל אמרי פי ושחתי דברי הנעימים ואני את נפשי הצלתי הגדתי דעתי בביאור השומע ישמע והחדל יחדל רבו היום בעוה"ר המתפרצים בעם לבלתי תת שומע לדברי אמת היוצאים ממקור האמת מבלי לב ולב ואני את הרב איני רב כי ידעתי כי הוא מגזע היחס והמעלה. אמנם בכ"ז בדברי תורה דכתיב בה אמת אין הולכין אחר רב וקרוב כי אחרי המחילה חותר חתירות לקלקל ולעוות אדם בריבו אשר לא כדת. והנה על ד"ת אשר אמר כי לא הבין דברי. הנה אם אמנם טרדותי רבו כמו רבו בכ"ז אמרתי לרשום בקצרה מה שהשיב על דברי התשב"ץ דחפירת הקבר די להבאה ומילוי וע"ז כתב מעלתו דלא דמי להבאה ומילוי דאינם מן המצוה כלל משא"כ בחפירת קבר דהו"ל מן המצוה דהרי חופר קבר פטור מק"ש. הנה דבריו צדקו לאשר לא ראה גוף הספר כדבר האמור במכתבו אבל המעיין בתשב"ץ ימצא כי ביאר הדברים דעיקר המצוה אינו רק להביא לקברו והחפירה הכשר מצוה שהרי האדם בחייו יכול לחצוב לו קבר ואם מצא חפור אינו חופר א"כ אינו מוטל על הרבים לחפור רק להכניסו בקבר ולכך שרי ליטול שכר וכן כתב בסימן ד"ש שנית ע"ש בח"ג. ומעתה מה דפטור מק"ש אינו ענין דמ"מ הוא הכשר מצוה אבל מכל מקום שכר שרי לקבל. ומה שרצה לומר כיון דהרמב"ם לא מנה בכלל המצות ביקור חולים א"כ אינו רק מצוה דרבנן ועל מצוה דרבנן שרי ליטול שכר הנה אמת נכון הדבר דכן משמע פשטת הענין ביו"ד סימן רמ"ו אבל אני בחיבורי כת"י לטוש"ע יו"ד שם שדיתי נרגא בזה. וכבר מוזכר אפס קצה במגן גבורים ח"ב סימן ס"א אך גוף דבריו אינם דניהו דהרמב"ם לא חשבו למצוה בפני עצמה כפי השרשים שהשריש שחלק המצוה אינה נמנית למצוה בפני עצמה אבל מכל מקום בשביל זה לא תעקר מהם שם מצוה דאורייתא וז"פ. וגם מעלתו עמד לנגדו דברי הש"ס בנדרים מ"ש מעלתו דיש היתר כיון דאין לו אומנות אחר. הנה יפה כתב וגם התשב"ץ הרגיש בעצמו בזה. ומה שרצה מעלתו לחלק דבדבר שמוטל על אדם פרטי בלבד המצוה והוא עושה שליח בכה"ג מותר לקבל שכר הנה אף דמצד הסברא היה אפשר לחלק כן וקצת סמוכין הי' מקום למצוא ברברי התשב"ץ שם לכוין בדבריו גם החילוק הלז יעו"ש אם יבא לידו. אבל יפה תמה מעלתו דא"כ במלמד לבן חבירו תורה יהיה אסור דהא מהנהו שעל האב מוטל ללמדו בשכר. ומה שרצה מעלתו לרפאות שברו על נקלה כיון דאם לא היה לאב מעות היה מוכרח ללמדו שוב אינו חשוב שכר ואינו מהנהו. הנה מצד הסברא אינו מתקבל על הלב דסוף סוף כעת שיש לו לתת לכסף מוצא פשיטא דחשוב הנאה בפרט בנדרים דגם וויתור אסור. ומ"ש שמצא סמוכין לדבריו בשו"ת הרשב"א סימן תקע"ב. הנה דברי הרשב"א הובאו ביתה יוסף ביו"ד סימן רס"ד ומועתקים בש"ע בסימן רס"א בהגהת הרמ"א. וגם אדרבא ברשב"א משמע דלא כדבריו והרשב"א לא כתב רק דאין כח לב"ד לכוף כל שיד האב משגת דאין המצוה פוטרת עליהם רק על האב וא"כ לא יוכלו לכוף ואין לאל ידם לעשות כזאת ואם הם היו רוצים למול לא היה כח בידם בלי רשות אב ולמה יוכלו לכפות לזה למולו אבל כל שאין ידו משגת הוה כמי שאין לו אב כיון דהאב א"י למולו ואין ידו משגת לשכור מוהל א"כ הב"ד מוכרחין למולו ושוב יוכלו לכוף להמוהל שימול בלי שכר וז"פ וברור בכוונתו. וא"כ חלף הלך לו ראייתו. וגם מהזאה יש לסתור דבריו דזה אינו מחויב רק אותו האיש שצריך להזאה ואף דיש לחלק דהלימוד של הזאה מחויב על כל אדם. אבל אחרי העיון המעיין ימצא דלא כן הוא. ומ"ש מעלתו דמה שמקבל שכר הוה כחופר גומא וא"צ אלא לעפרו כמו כן א"צ להגומא רק לשכר. והנה תמהני דיחשוד את שכלי שלא הרגשתי בזה. אבל לא דק בכוונתי דהרי כל עיקר דהוה משאצ"ל הוא משום דא"צ להגומא רק לקבור המת אבל עצם המלאכה לא ניחא לי' ולפ"ז כל שמקבל שכר ואינו רשאי ליטול על הקבורה רק על החפירה וכמ"ש התשב"ץ א"כ הוא מתכוין לאסור וצריך לגוף החפירה שמתכוין עי"ז ליטול שכר ומה לי אם צריך להחפירה שיניח בו דבר או שצריך להחפירה בשביל שמקבל שכר ואטו אם אחד רוצה לחפור בור בשביל אחר והוא בא בשכרו אטו יהיה מותר ולא אמרינן דהוא א"צ להחפירה רק לקבל שכר אטו בשביל זה יהיה מלאכה שאצ"ל בודאי לא יאמר כן כל מי שיש לו מוח בקדקדו וגם כאן הדבר כן והוא הדבר אשר דברתי וכאשר יעיין מעלתו בזה משכיל על דבר ימצא טוב. וגם מ"ש מעלתו בענין רשע דחמס. במח"כ לא עיין היטב במקור הסוגיא בסנהדרין דף כ"ז דלאביי א"צ כלל שיהיה רשע דחמס רק כל שהוא רשע דחייבי מלקות ומיתה מקרי רשע וז"פ וברור וכן קי"ל לדינא. והנה לרוב הטרדא דבריי מעטים דברי הדו"ש באהבה הצעיר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף