שואל ומשיב/ג/א/קסח

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן קסח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום להרבני המופלג ומופלא דייק וגריס מוהר"ר אשר ביקש לתת עין בקונטרס שכתב בענין אם חל הנדר תיכף או עד שילך ואם הבעל יכול להפר עברתי על דבריו בקצרה והנה מה שהאריך בדברי ר"ת דאם אומר קונם כל פירות שבעולם עלי אם אעשה דבר פלוני דהוה נדר שוא ודברי הרא"ש סותרין זא"ז. הנה כבר הרגיש בזה הא"מ סימן ע"ב בהג"ה שם י"ד יעו"ש. והנה במה דמבואר בסימן רל"ד סכ"ח בהג"ה דיש חילוק בין נדר שתלוי בזמן והש"ך האריך דלא נמצא כן ברבינו ירוחם ובחיבורי יד שאול הבאתי מקור לדברי הרמ"א מדף פ"ט והבאתי דברי הר"ן בסוף הסוגיא. וכעת נראה דיש חילוק בין חכם לאב ובעל והטעם נראה דהנה רב פפי אמר ה"מ בהפרה אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר כלום אא"כ חל הנדר דכתיב לא יחל דברו. וביאור הדברים נראה לפענ"ד דהנה כבר אמרו כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ובמהרי"ט נסתפק בזה אם הכוונה דלכך אמרה תורה שיפר לפי שנודרת ע"ד בעלה או דהכוונה כיון שאמרה תורה שבעלה מפר אף היא נודרת על דעתו ובחבורי יד שאול הארכתי בזה בכמה מקומות ולפ"ז שפיר יש לומר דהבעל יוכל להפר אף שלא חל הנדר דהרי כל הנדר הי' על דעתו וא"כ אם אין רצונו בזה ואינו רוצה בנדרה מה נ"מ אם הוא קודם חלות הנדר הא הוא לא רצה בנדרה והיא לא נדרה רק אם ירצה הבעל וגם האב ע"ד אביה נודרת כמ"ש הדרישה בשם הרא"ש והבאתי דבריו ריש סימן רל"ז וא"כ אדרבא כל שמגלה דעתו טרם שחל הנדר בודאי אין חלות לנדרה וז"ש דכתיב מפר מחשבות ערומים והיינו שאף מחשבה שלה לא היה רק על דעתו אבל חכם דאין לו כח להתיר רק בבא אליו הנודר להתחרט א"כ כל שלא חל נדרו היאך יכול להתיר והרי הנודר לא נדר על דעתו וז"ב. ולפ"ז יש לומר דבחכם הוא דמחלקינן בין התלוי בזמן דהדבר התלוי בזמן הוא דיכול להתיר דהוה כאילו כבר חל משא"כ בתלוי במעשה אבל בבעל דמה דמיפר הוא בשביל דנודרת על דעתו וכל שנדרה על דעתו יוכל להפר אף במה שתלוי במעשה. ובזה אין ראיה מדברי הר"ן בסוף הסוגיא דשם דברי הר"ן לענין חכם אבל בבעל ודאי דיכול להפר ועיקר החילוק אם תלתה בנדרי עינוי נפש או לא והיינו דכשתלתה בע"נ א"כ נדרה על דעתו משא"כ כשלא תלתה בע"נ א"כ לא נדרה על דעתו ושוב אינו יכול להפר קודם שחל הנדר וז"ב. ומהתימה שבסימן רכ"ח גבי חכם לא הגיה הרמ"א כלום ובאמת הר"ן כתב כן גבי חכם ולפמ"ש דוקא גבי חכם הוא דשייך החילוק הנ"ל. ובמ"ש נראה דבנ"ד שאמרה הנאת תשמישך עלי הנה הבעל ודאי דאינו יכול להפר דהרי לפמ"ש המהרי"ט דמש"ה הבעל מיפר דנודרת על דעתו והרי באסרה תשמישו עליה פשיטא דאין הבעל מתרצה בזה וא"כ לא נדרה על דעתו ואינו יכול להפר ואף אם תאמר דמש"ה נודרת על דעתו משום שידעה שיכול להפר א"כ כאן שבודאי אין הבעל מרוצה א"כ לא נדרה על דעתו אמנם החכם יכול להתיר והרי החכם ודאי אינו מתיר קודם שחל הנדר. אמנם נראה דבר חדש דהנה באמת היא לא אסרה גופו להנאתה רק דאנן מתרצין דברי' כן וכמ"ש הריב"ש הובאו דברי' בט"ז וש"ך סימן רל"ד סעיף ס"ז ובאמת צריך להבין דבריו למה אנו מתרצין כן דבריה ולמה באמת תפקיע שעבודו ועיין פרק ריש המדיר דלא אמרינן נעשה כאומר לה אלא באומר לה דוקא ולמה כאן אנו מסרסין דבריה. אך נראה לפמ"ש הריב"ש הובא בשיטה מקובצת דלא אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה רק בהקדש ע"ש וכיון דקונם הוה כהקדש שוב אנו מתרצין דברי' אבל זה אינו דגם שם אנו קיימין בקונם ודוקא בהקדש ממש אמרינן כן ולא בקונם וצ"ל דלחומרא אנו מתרצין דבריה. אך נראה דבאמת הר"ן הקשה דהא מצות לאו להנות נתנו ומה שתירץ בזה דהוה הנאת הגוף בהדי מצותו הנה רבים מהפוסקים ס"ל דאף בהנאת הגוף בהדי מצותו נמי מצות לאו להנות נתנו. אמנם הרשב"א כתב בנדרים דף ט"ו כיון דהמצוה היא רק משום דמשעבדא ליה וכל שקונמות מפקיעין מידי שעבוד ליכא מצוה ע"ש. ובאמת צ"ב כיון דחז"ל אלמוה לשעבודא דבעל בודאי א"כ שוב הקונמות לא יוכל להפקיע וצ"ל דעל גופא בודאי לא חל שעבודא והיא בודאי נאסרה שוב אין מאכילין לאדם דבר האסור וממילא פקע שעבודו וליכא מצוה ולפ"ז נראה לי ברור דזה דוקא אם לא תלתה נדרה בשום דבר אבל כאן כיון שתלתה נדרה אם ילך א"כ עדיין לא נפקע שעבודו דבעל עד שילך וא"כ שוב אמרינן דמצות לאו להנות נתנו וחל שעבודו דבעל ולא שייך קונמות מפקיע מידי שעבודו דהרי עד שילך עדיין שעבודו קיים ושוב יכול לשמש עמה דמצות לאו להנות נתנו וכל שלא חל בשעת אמירת הנדר שוב אין מקום להפקיע שעבודו ובפרט דהיא לא אמרה גופו עליה ומה"ת לתרץ דבריה להפקיע שעבודו דבעל ובדבר שהוא מצוה ומצות לאו להנות נתנו. ומה גם דכבר נודע מ"ש הרשב"א דאם אין עיקר נדר רק בתנאי בחרטה דהשתא סגי א"כ כאן שעיקר כוונתה שלא ילך למקום פלוני א"כ אין הנדר אלים כל כך ובודאי לא יוכל להפקיע שעבודו דבעל כנלפענ"ד ברור ודו"ק:

עוד נראה לי דהנה צריך ביאור דניהו דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ועל דידה חל האיסור והרי קי"ל לא אפשר וקא מכוין מותר אף לכתחלה א"כ הא באמת אלמוה לשיעבודא דידה ומכ"ש דידיה א"כ היא משועבדת לו ולמה תוכל להפקיע שעבודו ואף שהיא נאסרה על עצמה בהנאתו מכל מקום הוה לא אפשר אף דקא מכוין שרי ועיין בהפלאה כתובות דף נ"א שכתב דלכך אשת ישראל שנאנסה מותרת דהוה לא אפשר וקא מכוין אף דנתרצית לבסוף מ"מ הוה לא אפשר ואף דקא מכוין שרי ע"ש וה"ה כאן הוה לא אפשר משום דמשועבדת לו אף דקא מכוונה שרי וצ"ל דזה לא מקרי לא אפשר דלמה אסרה על עצמה ושם שאני דהיה בתחלה אנוסה אבל כאן למה עשתה כזאת ומי ביקש מידה שתאסר עצמה בזה ולפ"ז כאן שעיקר הנדר היה שרצתה שבעלה לא ילך למקום פלוני א"כ בכה"ג מקרי לא אפשר שרצתה לאיים עליו. ואולי באמת צדקה בזה שלא רצתה שילך למקום פלוני ולא מצאה מקום רק לאיים עליו בזה בכה"ג מקרי לא אפשר וקא מכוין ושרי כנלפענ"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף