שואל ומשיב/ג/א/קמד

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן קמד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בטוש"ע יו"ד סימן קי"ט ס"א נפסק הלכתא כהראב"ד ואף דרמ"א הביא גם דברי הרמב"ם אבל הש"ך שם כתב דהלכתא כראב"ד ע"ש שהאריך בזה. והנני יוסיף להפליא על רבינו הרמב"ם דלדבריו דסוריא לאו דוקא וה"ה ח"ל ואדרבא רבותא אשמועינן דה"א דסוריא שוה לא"י בקצת דברים וקמ"ל דאף בסוריא אין לוקחין וכ"ש ח"ל א"כ בגיטין דף ח' דחשיב דברים ששותה סוריא לא"י ודברים ששותה לח"ל למה לא חשבו גם זאת בכלל דשותה לח"ל שאין לוקחין י"ח מח"ג בסוריא כמו בח"ל וע"כ דסוריא דוקא שהיו חשודים אז למכור דברים האסורים כמ"ש רש"י שם דלא קפדי על לפני עור ע"ש וכשיטת הראב"ד דדוקא בחשוד הוא דאין קונין מאתו וזו תימה גדולה לפענ"ד על הרמב"ם. ואולי י"ל לדעת הרמב"ם דבגיטין לא חשיב רק מה שגם בזמן הזה חלוק סוריא מא"י אבל ביי"ח מח"ג דבזה"ז גם בא"י הרי הוא כח"ל לא חשיב לי'. מיהו גם בגט מבואר דעכשיו אף בא"י אומר בפנ"כ ובנ"ח דאינן בני תורה כמבואר באהע"ז סימן קמ"ב ואפשר דהרמב"ם לא ס"ל כן ועיין פ"ז מהלכות גירושין. ועכ"פ פשטת הענין מבואר כשיטת הראב"ד וגם במ"ש שם דאם נתארח אצל הבעה"ב מותר משמע קצת דרק בישוב מיירי ואף שהרמב"ם ג"כ פסק כן מכל מקום לא נודע טעמו והנה הש"ך חידש שם דבשחיטה חיישי הטוש"ע לשיטת הרמב"ם משום דדיני שחיטה מרובים וכ"כ המג"א סימן ל"ט ס"ק י"א גם בתפילין ומטעם דגם דיניהו מרובים וכמ"ש במחצית השקל שם וכ"ז אינו ענין לנדון אתרוגים שיש עכ"פ סימנים ואף אם נימא דסימנים לא הוו דאורייתא אבל עכ"פ אין לחוש כ"כ דעכ"פ סימנים דרבנן מורין שאין זה מורכב. והנה הרב מבוטשאוטש הנ"ל רצה לחדש דהטעם דחשו הטוש"ע בשחיטה לדעת הרמב"ם הוא משום דאתחזיק איסורא דאינו זבוח ולכך צריך בירור גמור שנדע מי הוא השוחט וגם בתפילין ג"כ משום דאתחזיק חיוב עליו להניח תפילין ובעינן בירור גמור ולכך גם באתרוגים דאתחזיק חיוב עליו לכך חיישינן אף שרק ספק לנו אם הוא חשוד או לאו אין לוקחין ממנו. ולפענ"ד אין דבריו ברורים דלפ"ז בח"ל ובסוריא לשיטת הרמב"ם א"כ בעינן בירור גמור והרי בכל הש"ס מבואר סתם דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אף שלא נודע לנו כלל אם הוא אינו חשוד ובא וראה שהרמב"ם בתחלת דבריו לא הזכיר אלא יין ואח"כ כשכתב בזמן הזה לענין יין הוסיף ה"ה בשר וגבינה וחתיכת דג ועיין בפ"ג הכ"א אלמא דיין יותר אסור מבשר ולפענ"ד כל שאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן מחזקינן להו ג"כ בחזקת כשרות דמומחה אינו דוקא אומנות של שחיטה אלא מומחה היינו ג"כ שהוא כשר וירא שמים. ובאמת הד"מ בסימן א' חולק על הב"י בזה ורק בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים אבל בסתם שוחט ל"ח כמ"ש הש"ך בשמו ועיין מ"ש בגליון הש"ך סי' קי"ט ס"ק א' הנדפס על שמי ביו"ד דפוס לבוב. ובאמת מ"ש המרדכי דצריך להיות מוחזק בכשרות זה שיטת הרא"ם ליישב קושית הקדמונים איך מועיל ע"א להוציא מחזקת איסור וע"ז כתב דבעינן שיהיה מוחזק בכשרות אבל כל הקדמונים כתבו בענין אחר והאריך בזה בפתיחה להלכות שחיטה בפרי מגדים וגם אני בעניי הארכתי בזה הרבה ואכ"מ. ועכ"פ לפענ"ד מה שהוסיף הרב מבוטשאוטש דהטעם הוא משום דאתחזיק איסורא ומזה הוליד לענין חזקת חיוב דמצוה זה ודאי דבר שאי אפשר דא"כ מ"ט דהראב"ד דמכשיר וכן כל הקדמונים שחולקים על הרא"מ וסוברים דלאו דוקא אדם המוחזק בכשרות דכל אדם נאמן באיסורין. ואני תמה לשיטת הרא"ם דבעי דוקא אדם מוחזק בכשרות א"כ איך למדו בגיטין דף נ"ד דע"א נאמן לאסור אף לאח"ז מכה"ג ביום הכיפורים והא שאני כה"ג דודאי היה מוחזק לאדם גדול בתורה ובמעשים משא"כ סתם אדם וע"כ דאין חילוק בזה דכל שאינו מוחזק בפסול נאמן מה"ת ומכ"ש מה שהוסיף הרב הגאון נ"י משום חזקת חיוב של המצוה. ואני תמה הלא הוא בעצמו הוכיח נגד הרב הגאון מוהר"שק נ"י דחידש דע"א אינו נאמן נגד חזקת חיוב וכתב הוא דאינו רק מברר החזקה וכ"כ הרבה גאונים בחיבור פרי עץ הדר לדחות דברי המוהר"שק ועיין באמרי אש חלק או"ח סי' מ"ז וא"כ מה שורש דבר נמצא שחזקת החיוב מגרע חזקת כשרות של כל אדם בסתם חלילה לומר כן. ומה שסמך על דברי המג"א הנה המחצית השקל כתב דהכוונה לפי שיש בו הרבה דינים כמו בשחיטה וא"כ אין ראיה לאתרוג דהדבר נראה לעין וגם יש סימן עכ"פ מדרבנן ולא אכניס עצמי במה שפלפלו הגאונים אז אם סמכינן על סימנין דבזה גם אני הייתי מהמתירין אף שלא כתבתי הטעמים לעין כל אבל הלא הוא בכתובים עמדי לעת מצא. וגם נראה דעכ"פ התגר מתיירא שמא נבדק ולא נמצא הסימנים של אתרוג ואז יתברר שקרו דלהיפך לענין לאסור ודאי הסימנים מוכיחין שהן פסולים וא"כ במלתא דעבידא לגלויי ודאי מהימן ובפרט תגר דלא מרע אומנתיה ועיין ח"ץ ז"ל סימן ל"ט ומג"א סימן כ' והרבה הארכתי בזה ואכ"מ ומה שכתב שאף שיש אנשים המוחזקים בכשרות מכל מקום אין לקנות מבתיהם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואף דפריש גזרינן שמא יקח מן הקבוע הדברים תמוהים דהרי רובא דעלמא הן אנשים כשרים ואיך שייך שיקח מן הקבוע באנשים נפרדים זה מזה וחלילה לומר כן. ומ"ש דהשותף של רז"מ הוא אפיקורוס גמור וכופר בדברי חז"ל ואין להאמין לו וכ"ש בשל עצמו בלא"ה אינו נאמן להעיד והאריך הרבה במחלוקת הרמב"ם והראב"ד פי"ב ממעשר עיין ש"ך סימן קי"ט ס"ק ח"י ובסימן קכ"ז ס"ק כ' והדברים עתיקים. אמנם כ"ז בשל אחרים אבל בשל עצמו ודאי אינו נאמן דהוא נוגע. הן אמת דלדידי קשה. מהא דכתבו כל הפוסקים דע"א נאמן באיסורים דאל"כ אין אדם מאכסן חבירו והרי שם באכסנאי שלוקח ממון בשכרו וע"ז שוב יקשה דאין לך נוגע גדול מזה ואפ"ה נאמן וע"כ משום דחזקה דתגר לא מרע אומנתו וה"ה אכסנאי לא יפגום עצמו ויאבד חזקת כשרותו וא"כ מכ"ש באתרוגים דיוכל להתברר הדבר ודאי דיש לומר שהוא נאמן ובפרט כשיש סימנים ויוכל להתברר אם ימצא להיפך מהסימנים ודאי יהיה ניכר שקרו לעין כל. ובזה הן נסתר מחמתו כל דברי הרב הגאון מבוטשאטש שרצה לאסור אתרוגים של רז"מ מה שכל הגדולים החזיקו דעכ"פ אתרוגי פארגא ודאי כשרים ולא נחלקו רק אם שארי אתרוגי אייא וראפיזא אם הם כשרים והוא אזל בתר איפכא אתמהה ומה גם שהרב המפורסם רז"מ ז"ל היה מוחזק לאדם כשר ולא יכשיל אחרים חלילה. אמנם כל אלו הדברים לענין אתרוגי רז"מ ז"ל אך אתרוגי הרב השלם מוה' מאיר מינץ תמה אני אם יש אחד בעולם שיאמר זאת וחלילה חלילה להוציא לעז ע"ז אחר שהוא אין לו שותף בפארגא והוא קונה מן הבא לטריעסט בהכשר מפארגא ואייא וכל המקומות אבל הכל בכתב הכשר וע"ז לא נחלק אדם מעולם שכל שיש כתב הכשר מרבנים הסמוכים לפארגא ואייא ואינך והם מעידין שהם הם הכשרים ואינם מורכבים פשיטא שאין מי שיאמר שאינם כשרים. ובאמת מה שהאריכו אז הגאונים מימינם ומשמאלם אם אתרוגי אייא ואינך הם כשרים מחשש מורכבים הנה באמת גם אז לא היה ברור שהם פסולים והי' כמה גאונים שהכשירו וכבר כתבתי שגם אני הייתי אז מהמתירים רק שלא ביארתי הטעם והלוא הוא כמוס עמדי לעת מצוא אבל אחר שהזהירו אז להרבנים שישגיחו על הכשר שנותנים שידעו בבירור פשיטא שאין מקום כעת לחוש כל שהובאו בהכשר ועיין פרי מגדים סימן תרמ"ט שכתב שספק מורכב צ"ע וא"כ עכ"פ בזו שבאין עם הכשר אין לחוש כלל ומה גם שיש להם סימנים וכבר כתבתי בזה למעלה ששייך בזה תגר לא מרע אומנתיה ובפרט שיוכל להתגלות השקר ומכ"ש שאין לחוש דלמא מערב הרבה אתרוגים ממקומות שאין להם הכשר חלילה חלילה לחוש לזה כיון שיוכל להתברר שקרותם וגם תגר לא מרע אומנתו ואם באנו לחוש לכל זה נצטרך לפסול כל האתרוגים ולא להוציא לעז על אתרוגי הרב מוה' מאיר מינץ נ"י אשר מוחזק לנו בכשרות לאדם גדול וישר הולך ושלם עם השם ותורתו. וע"כ הדבר ברור שהאתרוגים של ר"מ מינץ הם כשרים ויפים. ומה שהוציאו לעז שהאתרוגים האלו חותכים בשבת תמה אני הלא קי"ל דהיא קדש ואין מעשיה קודש ובפרט לפמ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת דף קל"א בשם רבינו יונה החסיד ז"ל דאף למ"ד שמעשה שבת אסורים היינו דוקא במה שנתחדש ע"י חילול שבת מעשה ופעולה בגופם כגון בשול ואפייה אבל הוצאה בשבת לא נתחדש מעשה בגופם ודאי אף לר"י הסנדלר כשר מכ"ש כאן ובפרט שר"מ אין לו שותף כלל שם והוא קונה מטריעסט ככל הסוחרים וקונה עם הכשרים א"כ אין לחוש כלל וז"ב. ועיין מ"ש בהגהותיי סימן קנ"ד סעיף יו"ד וראיתי בפרי תואר סימן קי"ט שכתב מקורו של הרמב"ם מהתוספתא ושמח בזה ולא ידעתי לשמחה מה זו עושה והרי בתוספתא שנוי יין אין לוקחין מסוריא והוא שבש הברייתא ולא תירוצי קמתרצת לה וכו' ולפענ"ד אדרבא משם ראיה להראב"ד דמיירי בחשודין ומה דנקט בסוריא לענין יין הוא אדרבא משום דסתם יינם אינו אלא מדרבנן ולא החמירו כ"כ ועיין ש"ך ס"ק ג' ושאני גבינה דמשום ספק איסור תורה הוא דגזרו לה משום דמוקמי לה בקיבת עור נבילה והו"ל ספק תורה וכמ"ש באו"ה לכך דוקא בסוריא דהי' חשודין מאד ועברו על לפני עור כמ"ש רש"י. ומדי דברי זכר אזכור מה שראיתי טעות גדול בדברי הרב מוהרש"ק נ"י במ"ש בספר פרי עץ הדר ראיה דסימנין דרבנן מהא דצריך מסורת אף דיש ג' סימני טהרה. ולא ידעתי מהו שח דשם אף דיש ג' סימנים חיישינן שמא דריס דיש טמאים שאף שיש להם ג' סימנים מכל מקום הם דורסים וז"פ וברור. והנה בהא דאמרו בב"ק דף ע"ט דאין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל בסוריא מגדלין ואצ"ל בח"ל ל"ק דלמה לא חשבי' משום דשם לאו כללא בכל א"י דהרי בחורשין שביהודה מגדלין וא"כ לכך לא קתני כיון דגם בא"י מגדלין עכ"פ בחורשין ובמדברות:

אמנם נראה דהרמב"ם הרגיש בזה וכתב בפ"א דתרומות הלכה ב' דמה דסוריא שוה לארץ ישראל לתרומה ומעשר הוא מדברי סופרים ועיין בכ"מ דמה דנתנו טעם בגיטין משום דכיבוש יחיד שמיה כיבוש הוא אף דנימא דשוה מן התורה לארץ ישראל ע"ש. ולפ"ז שוב יש לומר דלכך לא תני לה בהך דשוות לח"ל לענין בתים ולשדות שוות לארץ ישראל כמו שהקשו התוס' בע"ז דף כ' משום דבפלוגתא לא קמיירי והך דגיטין אתיא ככולי עלמא וא"כ לא קשה מידי קושית התוס' ודו"ק כי קצרתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף