שואל ומשיב/ב/ד/קנ

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קנ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במ"ש התוס' בר"ה דף כ"ח שכתבו לחלק בין סוכה לשופר דסוכה בלא מצוה יש הנאה בישיבה משא"כ בשופר ותמה במח"א דא"כ מה פריך הש"ס בנדרים דף ט"ז ע"ב והא מצות לאו להנות נתנו הא שאני בסוכה דהוה הנאת הגוף בהדי מצותו ואסור ועיין בחיבורי יד שאול סי' רט"ו מ"ש בזה והנה בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' קל"ג הקשה כן וכתב דבאמת גם בשבועה שלא אשב בסוכה קשה למה לא יחול בכולל כל השנה דליכא מצוה וצריך לומר דסתם הנאת סוכה היינו של מצוה דוקא וכמ"ש ביו"ד בש"ע סי' רל"ו ולפ"ז ה"ה בנדר גם כן לא אסר רק הנאת המצוה ושפיר פריך והא מצות לאו להנות נתנו. ולפענ"ד יש לחלק דבשלמא בשבועה דהוא אסר אנפשיה מצות סוכה אמרינן דלא רצה לאסור עליו רק הנאת המצוה אבל בנדר דאסר חפצא עילויה וא"כ אסר הסוכה על עצמו והרי בהסוכה יש הנאת הגוף בהדי המצוה והוה הנאת הגוף בהדי המצוה וז"ב. אמנם נראה דהדבר תלוי אם נדר בלשון שבועה מועיל שנחלקו הפוסקים וא"כ י"ל דלהס"ד ס"ל לאביי דגם נדר בלשון שבועה מועיל וא"כ שפיר פריך רבא דמצות לאו להנות נתנו דהא הנדר בלשון שבועה יש לומר דלא אסר רק הנאת המצוה לבד ואף דאמר בלשון נדר מ"מ הרי אמר אח"כ לשון שבועה גם כן וע"ז מסיק הש"ס דנדר בלשון שבועה לא מועיל ושפיר כתבו התוס' בר"ה דבסוכה הוה הנאת הגוף בהדי מצותה ודו"ק. ובזה מיושב מה דפריך רבא והא מצות לאו להנות נתנו ודקדק הר"ן דבאמת סברת אביי נכונה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דדחי רבא סברת אביי דס"ל דנדר בלשון שבועה מועיל ג"כ וע"ז דחי דלא מועיל. איברא דבאמת קשה מנ"ל לרבא דס"ל לאביי דנדר בלשון שבועה מועיל ולהקשות עליו אמנם נראה דכבר נודע דכל דאמורא מתרץ הוא המקשה כמ"ש התוס' בריש פרק שני דב"מ. והנה יש לדקדק בהא דפריך הש"ס מ"ש נדר דכתיב כי ידור נדר לד' גבי שבועה נמי והוא תימה כיון דלד' כתיב אחר כי ידור נדר למה נימא דקאי על שבועה ג"כ והרי אי היה קאי על שבועה היה לו לכתוב לד' אחר שבועה וכדאמרו בפסחים דף כ"א ע"ב לר"מ מדכתיב או מכור והיה לו לכתוב ומכור ועיין בתוס' שם ובקידושין דף ל"ב גבי תקום והדרת. ולפמ"ש אתי שפיר דהס"ד היה דנדר בלשון שבועה מהני ולכך כתיב או השבע שבועה דהיינו דגם נדר בלשון שבועה מהני וא"כ לד' קאי גם על לשון נדר דכתיב לד' ודו"ק היטב. והנה בגוף דברי התוס' דגבי סוכה הוה הנאה בלי המצוה. לכאורה יש לומר כיון דא"א להפריד הנאה מן המצוה עד"מ הנאת הצל צריך להיות לגוף המצוה דאם חמתה מרובה מצילתה פסולה א"כ בכה"ג לא הוה הנאת הגוף בהדי המצוה כיון דהנאת הגוף מוכרח להיות להמצוה ולא דמי לנודר הנאה מן המעיין דיכול לטבול בלא המעיין משא"כ בזה אמנם בר"ן משמע דאף בזה מקרי הנאת הגוף בהדי מצותו שהרי כתב לענין הנאת תשמישך שאף שעושה מצוה מ"מ הוה הנאת הגוף ג"כ הרי דהוא מוכרח להמצוה גופא הנאה ואפ"ה אסור ויש לחלק דשם יוכל להיות בלי הנאה כמי שכפאו שד וגם אפשר באחרת אבל כאן הנאת הצל מוכרח להיות לגוף המצוה. מיהו יש לומר דהוה הנאת הגוף נוי הסוכה וכדומה מה שאינו מוכרח לגוף המצוה. ובגוף הדבר דהנאת הגוף בהדי מצותה אסור לכאורה יש לומר דבר חדש דהנה כבר נודע מה שהקשה הרשב"א בחידושיו לנדרים למה נדרים חלים עד"מ יבא עשה דמצוה וידחה הל"ת דנדרים וכתב דנדרים הוה עשה ול"ת ע"ש ולפ"ז כיון דהנאת המצוה מצות לאו להנות נתנו ולא איכפת לן ורק שיש הנאת הגוף בהדי מצותה וכיון שכן עכ"פ העשה דנדרים דהוה ככל היוצא מפיו יעשה זה ליתא דהרי מפיו יצא הנאת המצוה וע"ז לא חל העשה דהא מצות לאו להנות נתנו וא"כ אף דאיכא הנאת הגוף בהדי מצותה כל שבטל מה שיצא מפיו לענין הנאת המצוה בטל גם לענין הנאת הגוף בהדי מצותו מידי דהוה על מי שנדר על חול ושבת דאומרים דפותחין בכבוד שבת ויו"ט ונדר שהותר מקצתו הותר כלו כמבואר בנדרים דף ס"ו וניהו דשם רק כשמתירין ע"י פתח וחרטה אבל זה שם דחל גם על שבתות ויו"ט דהא נדרים חלים על דבר מצוה רק שפותחין בכבוד שבתות ויו"ט דלא נתכוין לזה בזה צריך התרה אבל כאן שעל המצוה לא חל דמצות לאו להנות נתנו ניהו דיש הנאת הגוף אבל עכ"פ ככל היוצא מפיו יעשה לא שייך דהא על הנאת המצוה לא חל הנדר וא"כ אף דהל"ת דלא יחל דברו חל שוב העשה דוחה ל"ת ולמה יחול. ובזה יש לומר דשפיר מקשה רבא דמצות לאו להנות נתנו וא"כ עכ"פ העשה דככל היוצא מפיו דבעי שיהיה כל היוצא מפיו נתקיים וכאן אי אפשר א"כ אף דיש הנאת הגוף בהדי מצותה שוב המצוה דוחה הל"ת ולפ"ז דברי התוס' בר"ה תמוהים. אמנם נראה דבסוכה לא שייך דעשה דסוכה דוחה לל"ת דהרי בשאר ימים אין החיוב לאכול וא"כ לא שייך דהעשה ידחה דהא אי בעי לא אכיל דבר שיתחייב לאכול בסוכה וא"כ שוב הל"ת דנדרים עדיף וכעין דאמרו דנזיר קיל דישנו בשאלה מכ"ש בזה דהעשה ליתא כלל וא"כ שוב חל הנדר דאף אם בעי לאכול בסוכה אסור לאכול ורבא מקשה שפיר דהתנא מסתם סתים וקאי גם על לילה הראשונה דחייב לאכול בסוכה ובזה שפיר קשה הא מצות לאו להנות נתנו וא"כ שוב העשה דסוכה דוחה וק"ל. איברא דקשה לפמ"ש בשעה"מ הלכות נדרים בשם קול יעקב הספרדי באם נדר על שני בהמות לקרבן והאחת היא בע"מ דלא שייך נדר שהותר מקצתו דעל זה לא התחיל הנדר לחול ולפ"ז כיון דמצות לאו להנות נתנו א"כ על זה לא התחיל הנדר לחול ולא שייך נדר שהותר מקצתו והוה העשה ככל היוצא מפיו יעשה עשה גמורה כיון שנדר הנאת הסוכה והרי לא שייך הנאת סוכת מצוה רק הנאת הגוף לבדו וא"כ הו"ל הנאת הגוף עשה גמורה. אמנם נראה דלפמ"ש המגיה במלמ"ל פ"ה מאישות דהא דאמרינן מצות לאו להנות נתנו הוא רק בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות המצוה וא"כ כיון שלכתחילה חל שפיר הותר הנדר מקצתו לענין לכתחלה. איברא דבהא דפריך רבא וכי מצות להנות נתנו קשה מה פריך הא עכ"פ לכתחלה חל הנדר ושבועה לא חל אפילו לכתחלה וצ"ל דמשמע לי' לרבא דמשנה סתמא תני חומר בנדרים דאף בדיעבד שעבר לא יצא ידי מצוה וע"ז שפיר פריך וכי מצות להנות נתנו. ומה יקר בזה לשון רש"י דפירש מ"ש נדר כי עבר עובר בבל יחל ולמה לא פירש לענין לכתחלה. ולפמ"ש אתי שפיר דמקושית רבא למד כן וכמ"ש. ובזה יתיישב מה דאביי לא חש לזה והרי קי"ל דמצות לאו להנות נתנו ולפמ"ש אתי שפיר דאביי חש לה לכתחלה וא"ש ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף