שואל ומשיב/ב/ד/קנא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קנא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין אונס שאנסו אותו בגט להדיין מוה' יהושע בלעחמאן נ"י מ"ק קאמיניטץ. שלום וכ"ט וכו'. הנה נמסר לי מכתבו סמוך לערב ב' נשא שנת תרט"ז. והנה שאלתו באחד שנשא אשה ולא רצתה לדור עמו והנדוניא היה מונח תחת יד שליש ועכבה השלישות ולא רצתה להחזיר לו עדי יגרשה וכראות הבעל שזה ג' שנים מונח המעות והוא בעל מו"מ ויוכל להרוויח במעותיו וגם אביו א"ל הלא אתה היית יכול להרוויח במעותיך והלך אביו והתפשר עם האשה לקחת השלישית מאצל השליש הלז ולתנהו ביד אחר ובררו להם כל אחד בורר אחד מה שיפסקו כן יקיימו ולא יגידו הפסק עד לאחר הגט וכן היה שהבעל נתן גט ואח"כ פסקו לו הפסק וע"ז כתב מעלתו לפקפק על הגט משני טעמים אחד מצד השלשת המעות דאף לדעת המהרי"ק השלשת המעות לא מקרי אונס היינו דוקא שם דלמה לו להשליש והוא הביא האונס על עצמו אבל כאן מוכרח הוא שהרי כבר היה השלישות בעת החתונה וכבר האריך בתורת גיטין סי' קל"ד לענין מה שהאשה תפסה חפצים מהבעל עד לאחר הגט וכתב שכיון שאינה מזכיר הגט שרי אבל כאן הותנו שלא יחזירו עד אחר הגט הרי זה אנוס ולפענ"ד זה אינו דכאן אדרבה מקודם היה מושלש המעות בלי תכלית וכעת הוא השליש המעות עד לאחר הגט ונמצא שלא היה אונס כלל ואדרבה ההשלשה הלז הוא בטובתו ואם לא היה רוצה היה נשאר מונח תחת יד שליש הראשון והרי הוא נתרצה כדי שיוציא המעות ולא יהיה תלוי ועומד ובכה"ג לא מקרי אונס והוא מביא האונס. ולא דמי להך דמהרי"ק דשם היה מושלש מתחלה ע"ד הגט אבל כאן מתחלה היה מושלש והוא הוציא מהשליש הלז כדי שיוכל להוציא המעות ולא מקרי אונס. והטעם השני דהוה גט מוטעה גם כן כי מה שלא אמרו הפסק דין קודם הגט אינו מחמת האשה שמא לא תרצה לקבל הגט כי אז היה די שיאמרו להחזיר לבעל מעותיו כי זה היה בתקיפות שלה שעכבה מעותיו ואם לא תוכל לבא לידי גמר רק שתעשה כפי הפסק דין וע"כ שיראו מהבעל שמא לא יתרצה כפי הפס"ד והוא סבר שבורר שלו ינצח וא"כ הוה גט מוטעה והביא שכעין זה כתב בס' גט מקושר. והנה אותו הספר לא ראיתי אמנם מחברו ידעתי שהיה גאון וחריף אבל אינו נכון כלל להוכיח מכח זה שהוא גט מוטעה ודלמא לא רצו להגיד הפס"ד שמא לא תתרצה בגט יען ביד השליש השני המעות כמו שעשתה בראשונה וע"כ איני רואה בזה בית מיחוש: והנה דרך אגב אסמוך מה שנשאלתי יום ג' מקץ ד' חנוכה שנת תרח"י מהרב הה"ג מו"ה אלעזר נ"י הורוויטץ אבד"ק ראהטין במה שאירע שאיש אחד משם בא לעמק השוה עם אשתו לגרשה בג"פ כד"ת ותתן לו שני מאות ר"כ וכן היה זה חצי שנה שגרש אשתו בפניו ובפני הב"ד והיה כמה אנשים שם וכמה שבועות אח"כ באה המגורשת לפניו ואמרה ששמעה שבעלה התפאר שיוכל לפסול הגט ולקבל ממנה סך רב לגרשה שנית ושלח אחריו שיגיד הדברים ואמר שאין לו שום דבר לפסול הגט ונשבע ע"ז בפני קהל ועדה ורק כוונתו לצערה אח"כ נשתדכה עם איש אחד מבאלשוועטץ וזה שבועיים שנסעה על החתונה ונזדמן שם הבעל גם כן והלך להרב דשם והגיד שיש לו עדים שהיו בשעת הגט ושמעו שהגיד בשעת הנתינה והרי אי את מותרת לכל אדם והרב דשם שלח מכתבו שיגבו עדות ע"ז והאשה שבה לשם בלי נשואין. והנה שלח אחר הבעל שיגיד בחרם מי הם העדים והשיב שיש לו ב' עדים ושמותם זעליג ונטע וקבלו עדות במותב תלתא בא ר' זעליג והגיד כי ארבעה ימים קודם הגט בא אליו הבעל ורצה ליתן לו עשרה ר"כ שיהיה בעת הגט וישמע שאומר אי את מותרת לכל אדם ואף שהיה אח"כ בעת נתינת הגט הלך במכוון מן השלחן שלא ישמע איך אמר ואח"כ שאל אותו אם שמע והשיב שלא שמע וא"ל שיתן לו טראטע על מחצה שיוציא מהאשה כדי שיגיד ששמע שאמר כן והשיב שאינו רוצה בזה והעד השני ושמו נטע הגיד בזה"ל איך בין גיוועזין בשעת נתינת הגט וא"ל המגרש איזה תיבות שישמע מה שיאמר בעת נתינת הגט לאשתו ויגיע לו טובה מזה והנה שמע אותן התיבות בשעת נתינת הגט אבל מפני שהוא ע"ה אינו יודע מה אמר ושאלו לו הב"ד לקחת מעות בעד זה והשיב לא ואח"כ נתוודע שהמגרש בעצמו אמר שהבטיח לו חמשה ר"כ ונתן לו אחד והמותר הבטיח ליתן בעת גמר הדבר ועידי הגט מעידים שלא שמעו תיבת אי רק והרי את מותרת לכל אדם כדרך הנהוג. והנה התחיל דזה פשוט דאם אמר אי את מותרת לכל אדם דהגט פסול כמבואר באהע"ז סי' ק"נ. ולפענ"ד מה דפשיטא ליה מספקא לי טובא דהנה שם ס"ג דבאמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם דהגט בטל והנה אם כוונתו לזה אין משם ראיה דשם כל שאמר בהדיא הרי את מגורשת ממני אז שפיר כל שאמר אח"כ ואי את מותרת לכל אדם הרי ביאר דלא רצה לגרשה רק ממנו בלבד אבל כל שאמר הרי את מגורשת הרי דעת הרבה פוסקים דבדיעבד אף אם לא כתב והרי את מותרת לכל אדם הגט כשר בדיעבד ועיין בסי' קכ"ו סי"א ואף לדעת הרמב"ן שכתב דקרוב הדבר שאם נשאת תצא ועיין בב"ש שם ובריש סימן קכ"ו ובשו"ת רמ"א סי' קכ"ו אבל כל שאמר הרי את מגורשת סתמא משמע לכל אדם והרי בקידושין אמרו הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת וזה ראיית בעל העיטור דא"צ כלל לכתבו ועיין ג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ו שהאריך בזה וא"כ שוב עכ"פ אף אם נימא דבטלו אח"כ הא בגט קי"ל דתכ"ד גם כן א"י לחזור בו וכמבואר בנדרים דף פ"ז ובסי' קמ"א סנ"ט וא"כ שוב אינו יכול לחזור בו כנלפענ"ד ברור. ובלא"ה לפי מנהגינו שנוהגין לפרש בלשון אשכנז ואומר המסדר עמו מלה במלה בזה"ל אין דיא זאלסט מותר זיין צו איטליכען מענטש וא"כ הרי שוב ביאר שמתירה ובודאי אין לחוש למה שאמר בתחלה אי את מותרת. אמנם כל זה אם אמר אבל כאן אין כאן שום עדות ע"ז וא"כ פשיטא דלית מאן דחש לה ואין לחוש לגילוי מלתא בגיטא דכאן אין כאן רק ע"א שעד השני הוא בור וע"ה ולא הבין כלל ואותו עד זעליג אמר בפירוש שלא רצה להיות עד והרי הוא ביטל כל המודעות פשיטא דאין לחוש לגילוי מלתא בגיטא. והנה הביא דברי רמ"א בתשובה שכתב בסי' צ"א ראיות הרבה דמבטלין לקלא והביא ראיה מהא דאמרו בגיטין דף ט' אילימא תרי ותרי הא קי"ל בתרי ותרי אם נשאת לא תצא כל שנשאת כבר וע"כ דמיירי קודם נישואין ע"ש וע"ז תמה דהא אנן קי"ל דאם נשאת תצא רק בניסת לאחד מעידיה דלא תצא והביא בשם שו"ת כתר כהונה סי' נ"ז שתמה כן על רמ"א. והנה יפה תמה ולחומר הנושא נראה לפענ"ד דהכי קשיא לרמ"א דעכ"פ מה קושיא הא אכתי נ"מ אם נשאת לעדים שמקיימים חתימתם ויודעים שגט כשר הוא ואף דהיא גופה באשם תלוי קאי הא י"ל דהיא טוענת ברי שיודעת שהגט כשר ומה שהאריך להקשות מר"ת דהובא בהגמ"ר סוף גיטין שבחור אחד אמר שכתב כדת משה ברי"ש וכפה ר"ת ליתן גט אחר משום דהוה קלא דקודם נשואין לפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור היאך כפה ר"ת הא הוה גט מעושה. אמנם לפענ"ד נראה דבאמת בלא"ה צריך ביאור הא כדת משה וישראל אינן רק טופס ולמה החריד כל כך והרי באיסור דרבנן נחלקו הרמב"ם והראב"ד אי חוששין לקלא ועיין מלמ"ל פ"ט מאישות. אמנם צ"ל דכאן הוה שינוי ואף אם לא כתבו כשר אבל כל שכתבו בטעות פסול וכעין שכתבו לענין שינוי השם. אבל זה אינו דדוקא בתורף שייך זאת דנשתנה השם אבל כאן מידי דהוה אם לא כתבו כלל. אך נראה דאדרבא כיון שבדיעבד כשר א"כ מהיות טוב צוה לכתחלה לכתוב גט אחר ואף דיהיה גט מעושה מ"מ כיון שבלא"ה הגט כשר למה לא יתרצה אבל כל שהגט פסול פשיטא דאין מקום לכוף דהו"ל גט מעושה ופסול וא"י לכופו וכל שא"י לכופו שוב אף לקלא דקודם נישואין לא חיישינן וכעין מ"ש המהרש"א דכל דלית ליה תקנתא גם קודם נישואין ל"ח ע"ש בגיטין דף פ"ח ובא"מ סוף סימן מ"ו וה"ה כאן. והנה במ"ש למעלה לחלק בין אם אמר הרי את מגורשת הנה העירני הרב הגדול מוהרח"י ע"ב נ"י דגם אנחנו אומרים הרי את מגורשת ממני מעכשיו וגם מה שייך לחלק בין זה לזה הא קודם הנתינה יכול לחזור ולא שייך בזה תכ"ד ואף לאחר כ"ד יכול לחזור. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דלדידן דאמר הרי את מגורשת ממני מעכשיו א"כ גמר בלבו לגרשה מעכשיו א"כ בכה"ג דברים שבלב הוה דברים והרי גדולה מזו מצינו שהמהרש"ל כתב במי שאמר שבלבו היה למחול לחברו חובו ואח"כ רוצה לחזור בו דא"י אף שתפיס שטרא וביאר הקצה"ח סי' י"ב דכל דהוה בלבו ובלב כל אדם הוה דברים ולפ"ז כל שאמר מעכשיו א"כ גמר בלבו לגרשה תיכף שוב לא יוכל לחזור בו משא"כ כשלא אמר מעכשיו יוכל להיות דלא רצה שתתגרש תיכף רק אח"כ ובכה"ג שוב יוכל לחזור בו ולא הוה תכ"ד שא"י לחזור משא"כ לדידן דאמר מעכשיו דגמר בלבו לגרשה תיכף א"כ לא יוכל לחזור ומה גם אם נימא דאין צריך לומר כלל הרי את מותרת לכל אדם כמ"ש העיטור ואף להרמב"ן דמחשבו לתורף מכל מקום בכה"ג שכבר גמר בלבו לגרשה תיכף שוב לא יוכל לחזור ולבטל הגט כנלפענ"ד ומה גם דלדידן שהמסדר אומר לו בלשון אשכנז די זאלסט אויף גיבינדין זיין אין זאלסט מעגין נעמין וועמין דיא ווילסט והוא קורא אחריו מלה במלה פשיטא דא"י לחזור ולבטל ואף שבלה"ק חטף מעצמו ואמר התיבות הללו כמו שהעידו העדים וא"כ יוכל להיות שרצה להבליע תיבת אי אבל אח"כ אמר בלשון לעז ברור שלא היה יכול להבליע כלום וז"ב. ובגוף הקושיא על הרמ"א דמה מייתי ראיה דמיירי קודם שנשאת דלאחר שנשאת לא שייך תרי ותרי דהרי אם נשאת לא תצא והוא תמוה דדוקא בניסת לאחד מעידיה ונדחקתי למעלה בזה וכעת נראה בפשיטות דכיון דמה"ת א"צ קיום ועדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורק מדרבנן צריך קיום א"כ כל דאיכא תרי ותרי אינו רק ספק דרבנן ולקול' ואם נשאת בודאי לא תצא דבשלמא אם נחלקו אם נתגרשה או לא הו"ל תרי ותרי ומוקמינן אחזקת אשת איש אבל כאן דעיקר המחלוקת הוא אם אינו מזויף א"כ מדאורייתא לא חיישינן ורק מדרבנן והו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ולכאורה רציתי לדחות דכל הטעם דמן התורה הוה ליה כאילו נתקיים משום דלא חציף אינש לזייף ולפ"ז זהו כשאין עדים שאומרים מזויף אבל כל שעדים אומרים שהוא מזויף שוב הוה מן התורה קיום וא"כ שוב הו"ל תרי ותרי אבל באמת שיטת הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ט' דאף באומרים אין כת"י אפ"ה לא צריך קיום מה"ת ובקצה"ח שם ס"ק יו"ד כתב דמבואר כן בתוספתא וא"כ שוב לא הוה רק מדרבנן ובדרבנן ספיקו להקל ועכ"פ כל שנשאת כבר לא תצא וז"ב לפענ"ד ועיין בטור אהע"ז סי' קנ"ב שכתב בשם בעל העיטור אפילו אם יתקיים בחותמיו אם העדים מערערים עליו פסול הוא עד שיתברר דתרי ותרי נינהו והטור תמה דלא שייך בירור דאף אם תביא עוד עדים הא תרי כמאה וע"כ דלאחר הקיום לא שייך ערעור דבתר ב"ד לא דייקינן והוא תמוה מאוד לפענ"ד דסוף סוף הרי עדים מערערים ולמה לא יועיל הערעור דהא הוה תרי ותרי ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ אם נישאת לא תצא דהא אינו רק ספק דרבנן ולקולא. וראיתי שמחלק דדוקא אחר שנתקיים הוא דל"מ ערעור ולא קודם שנתקיים לא ידעתי טעם בזה דמה נ"מ סוף סוף הו"ל תרי ותרי אמנם מ"ש ליישב דברי העיטור ע"פ מ"ש התוספתא דמועיל קיום אחר והיא התוספתא שמביא הקצה"ח סי' מ"ו הנ"ל ומ"ש דתרי כמאה לא שייך בזה כל שניכר בט"ע שזו היא חתימת עדים וכמ"ש הנתה"מ שם דבכה"ג ל"ש תרי כמאה הנה יפה כתב בזה אבל לדעתי הדבר צ"ע דא"כ מה פריך על הא דאמרו יתקיים בחותמיו תרי ותרי נינהו והא מ"מ יוכל להתקיים ע"י רוב דיעות בכה"ג וצ"ע בזה. והנה מה שהביא מירושלמי פ"ק דגיטין ה"א דאם מוכח הפסול מתוך הגט יוכל לכפותו לתת גט אחר כדאמרו שם תמן הוכח הפסול הנה יפה כתב ליישב דברי ר"ת אמנם מהירושלמי קשה להוציא דינים שאין לנו פירוש ברור ע"ז ועיין תומים סי' מ"ו ס"ק וא"ו שגם הוא נדחק מדברי הטור סי' קנ"ב הנ"ל. ודרך אגב אומר במה שהקשה בא"מ סי' מ"ב בהך דאונס שותה בעציצו והא אנסוהו לקדש ל"מ דהוה תלוה וקנה דל"מ וכבר כתבתי בזה כמה דברים וכעת נראה דבר חדש דהך דתלוה וזבין או תלוה וקני וכדומה הוא אם הענין בא בשביל שאנס אותו למכור או לקנות אבל היכא שמתחלה פשע זה ועשה לחברו דבר עד שמכח זה אנסו למכור בזה נראה דלא מקרי תלוה וזבן כיון שמתחלה בא ע"י פשיעותו של זה אמרינן דמסתמא גמר ומקנה וגמר וקנה כיון שהוא סיבב הדברים שאנסו בשביל זה ולפ"ז גם כאן בשביל פשיעתו שאנס אותה התורה אמרה ולו תהיה לאשה ובכה"ג גמר ומקנה אמנם המעיין בסוגיא ימצא סתירה דאם כן מה מקשה מיקריב אותו לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דלמא התם שאני שהרי הוא בתחלה גרם להקריב וכן בהך דגיטי נשים כיון שהוא מהאנשים שכופין להוציא א"כ שוב לא מקרי אנוס וצ"ע בזה. ובגוף הקושיא נראה לפענ"ד דהנה במ"ש בחה"מ סי' ר"ה דאנסוהו לקנות אינו קונה נראה דהטעם משום דכל שאנסוהו לקנות הוא צריך לתת מעות בשביל זה וזה אינו כמו זבין דהא צריך לתת מעות והו"ל תלוה ויהיב ול"מ ולפ"ז נראה לי ברור דזה שנחלקו בקידושין דכיון דנתחייב בשביל זה בשאר כסות ועונה הו"ל כמו תלוה ויהיב. ובזה נראה לפענ"ד מה דהקשו הח"מ והב"ש על מה דבקידושין הביא הי"א דמועיל ובחו"מ סתם כהעיטור דאנסוהו לקנות ל"מ ולפמ"ש אתי שפיר דבקידושין דארוסה אינו חייב בכתובה ולא במזונות לא הוה כתלוה ויהיב ויכול לגרשה והדיעה הראשונה ס"ל כיון דהקידושין הוא בשביל תכלית שישאנה הו"ל כתלוה ויהיב וגם הקידושין עצמם הם תלוה ויהיב ולפ"ז באונס דהתורה חייבו בשאר וכסות אף שלא ירצה לבא עליה א"כ לא הוה תלוה ויהיב לכך כופין אותו ושותה בעציצו דהחיוב שלו זה התורה חייבו אף בלא הקידושין וגוף הקידושין הוה תלוה וקני דזה ודאי קונה ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף