שואל ומשיב/ב/ד/קלא

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קלא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב הצדיק מוה' פייביל פליט אבד"ק שיראן במדינת הגר. תמול הגיעני מכתבו והנה הקשה לשאול ממני לשער כמוציא רמון כי מלבד שלא נודע השיעור של רימון שאנו משערין בבינוני אף גם אם היינו יודעים השיעור הלא קי"ל כר"ע פי"ז דכלים משנה ה' שמשערין ברמוני באדן ופסק שם בפירוש המשניות כר"ע ולא כרבי יוסי (ודרך אגב אזכור דמדברי הר"ש שם נראה שגרס במקום ר' יוסי ר' יהודה וצ"ע) וא"כ מי יוכל לשער רמוני באדן כמה היו וגם תמהני דרמונים אין די ברמון אחד כ"א בשלשה אחוזים זה בזה ועיין משנה ד' שם ובר"ש שם. הן אמת דלפענ"ד צ"ע מ"ט דת"ק במשנה א' והלא דברי ר"א שם נכונים יותר שמשער במה שהן וע"ש ברמב"ם ובר"ש וראיתי שם פלוגתא בין הרמב"ם להר"ש שהרמב"ם מפרש דמ"ש קופת הגננים הוא קאי אליבא דת"ק ומדברי הר"ש משמע דזה קאי אליבא דר"א וצ"ע וברא"ש שם משמע דקאי אליבא דת"ק כפירוש הרמב"ם. גם תמהני דשיעור דמוציא רמון הוא לאוכלין אבל למשקין שיעורו במשקין כמבואר כיוצא בזה פ"ח מ"ב שם וע"כ צ"ע בכ"ז. ובאמת רציתי לומר דטעמא דת"ק הוא משום דהיה דרכם להשתמש עפ"י רוב ברמונים ולכך כל כלי בעלי בתים שיעורם ברימונים אבל זה אינו דהרי שיערו ברימוני באדן לר"ע ומיהו יש לומר דרמוני באדן היה ידוע להם שהם בינונים לא גדולים ולא קטנים וע"כ שיערו בכל מקום ברימונים ולפ"ז עכ"פ לדידן שאין לנו רמונים היה נראה דברי ר"א נכונים דנשער בדרך מה שמשתמשין בכלי ואז ידוע השיעור אבל מה אעשה כי אני פה בכפר לאבין במרחץ ואין לי שום ספר לעיין וע"כ צ"ע בכ"ז. והנה מ"ש דדעתו לעשות שני נקבים האחד כמוציא רמון ואותו יסתום בסיד ואחד כשפופרת הנוד ואותו נקב יהא סתום בברזא ובעת טבילה יפתח. הנה זה נכון אף שהנו"ב מפקפק כבר כתבתי למעלתו כי אין לפקפק בזה כמ"ש במ"ג סי' קנ"ט ועיין בשבת דף קי"ב בתוס' ד"ה עד דלא בעי ג' רמונים. ומה ששאל שמצא תולעים בחלל הגוף בעוף דהיינו על הדופן ולא נמצא שום ריעותא והכשיר כי לא דמי לקוץ ומחט דע"כ בא מבחוץ משא"כ כאן אפשר דמינה קא רבו וכמו במורנא דריאה וחברו הרב האבד"ק פצ"ד נחלק עליו מבלי ראיה. הנה בלא נמצא נקוב ודאי דכשר כי אף התב"ש המחמיר בסי' מ"ח ואחריו החזיקו האחרונים היינו דוקא נמצא נקוב. אבל בנקוב יש להחמיר שלא במקום הפסד מרובה ואין להאריך ועיין בהגהת אשר"י פרק אלו טריפות אות כ"ח לענין עוף פלומע"ל ועיין סי' מ"ט ס"ח ובשפ"ד סי' ל"ו ס"ק י"ז:

והנה בשנת כת"ר ב' חנוכה למדתי ה' נטילת ידים ובסי' קנ"ט מצאתי השיעור דמוציא רימון ברמב"ם פ"ו מכלים ה"ב ובר"ש פרק י"ז דכלים משנה ד' אמנם בכ"ז אין השיעור מבורר ושוב מצאתי בספר הנדפס מחדש על הלכות מקוואות בשמו ספר גדולי טהרה בשאלה ד' כתב בסוף ושיעור הרימונים שראיתי בצרפת הם כשיעור ראשו של תינוק קטן. ודרך אגב אזכור מה שנשאלתי מהרב הגדול מ' משה חתן דודי הרב הגדול מו"ה יוסף נ"ז בשנת תרכ"א כ"ג למב"י ה' אחרי בהא דבעי הווייתו ע"י טהרה אם דבר שאינו מקבל טומאה רק טומאת צרעת אם חשוב דבר המקבל טומאה ולענין כתמים מבואר בהדיא בש"ך סי' ק"צ ס"ק ט"ז ומקורו מהתוס' דבעי שלא יהיה שמקבל טומאה כלל אף טומאת נגעים אבל כאן לא נתבאר. והשבתי בזה דמצינו שיטת הר"ש והובא בר"ן פרק שני דשבועות דשאיבה דאורייתא היינו בדבר המקבל טומאה אבל שאיבה ע"י כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה דפסול אינו מה"ת דמקרי הווייתן ע"י טהרה דאינו מקבל טומאה והרי לענין טומאת נגעים אפילו עצים ואבנים מקבלים טומאה כדאמרו במ"ק דף ח' דחידוש הוא דאפילו עצים ואבנים מקבלי טומאה ועיין תוס' שם דאפילו חבילי עצים וקש ותבן מקבלי טומאה ועיין מלמ"ל פי"ד מט"צ ה"ד מה שהאריך בזה דע"י הבית מתטמאין דברים אלו שהן מונחים בבית ט"צ וא"כ שוב לא מקרי הווייתן ע"י טהרה שהוא מקבל טומאה וע"כ דזה אינו בכלל מקבל טומאה ודו"ק:

והנה בר"ח אייר ט"ז למב"י שנת תבר"ך היה אצלי הרב החריף מו"ה אברהם יהושיע העשיל נ"י אבד"ק טאטס נכד הרב הגאון מסחיז ההוא שאל לפמ"ש הריטב"א בשם הרא"ה דמעיין ואשבורן ביחד אינו מטהר בשפופרת הנוד א"כ כל המקוואות שהם ממעיין לא יועיל החיבור דהו"ל מבשא"מ. והשבתי דהריטב"א לא קאמר רק דשפופרת הנוד לא מועיל אבל כמוציא רמון מועיל כמ"ש הב"י בבדק הבית בשם הריטב"א גבי מעיין מקלח בתוך הכלי יעו"ש וכן הוא בריטב"א בחידושיו למכות שם. והנה הראה לי שהחתם סופר חלק יו"ד סי' ר"ט וסי' רי"א וסי' רי"ב כתב שמצא מציאה גדולה בדברי השטה מקובצת בביצה דף ח"י בסוגיא דטבילת כלים דבמקוה למעיין אינו מועיל שום עירוב וחיבור יעו"ש והוא בעצמו כתב להגאון ש"ב בעל בית אפרים ז"ל שהוא חידוש גדול ובמחכ"ת לא זכר שגוף דברי השטה מ"ש בשם הרא"ה הן הן דברי הריטב"א במכות בשם הרא"ה והב"י בבדק הבית הביאו רק שבשטה מקובצת כתב סתם שאינו מועיל עירוב והבין הגאון שאינו מועיל שום עירוב וחיבור ובמחכ"ת גרם לו שלא נזכר מדברי הריטב"א הנ"ל אבל באמת גם בביצה לא כיון רק דא"מ חיבור דכשפופרת הנוד שהוא מקרי חיבור אבל כמוציא רמון מועיל וז"פ וברור ועיין במגן גבורים ח"ב סי' קנ"ט שם בתשובה מבואר דברי הריטב"א במכות הנ"ל ודברי החינוך אבל שלא יועיל אף נמוציא רמון זה דבר שאי אפשר וז"ב ופשוט. והנה עוד שאל במה שמנקין המקוה ולבסוף עוקרין הטיט בידים ובטיט יש מים אם פוסל אף ביותר מג' פעמים או דלמא דבעינן דווקא אם יש בג' פעמים כמו בכלים דג' מצטרף ולא ד' והנה השבתי בלי עוין בספר דכיון שזה מכוין לעקור הטיט והרי דעת הש"ך דכל שמכוין לעקור לא מפסל ואף דהט"ז חולק מכל מקום במעיין דאינו פוסל שאיבה להרבה פוסקים יש לסמוך ע"ז. עוד אמרתי דמוטב שהעכו"ם יסלקו הטיט דאינם מטמאים רק מדרבנן וז"ב לדעתי ואם אי אפשר בנכרי יש לסמוך על דברי הש"ך וכמ"ש ואם גם בג' פעמים יש ג' לוגין שאובין יש לפסול ע"י דם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף