שואל ומשיב/ב/ד/קל

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קל   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהא דאמרו בחגיגה דף ט"ז אמר רמי ב"ח ש"מ סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד לא בעינן בכל כחו מה קא עביד לסמוך. והקשיתי דלפי מ"ש רש"י בביצה דכיון דכתיב באש תשרף רחמנא אחשביה להבערה ואף לתת לכלבו אסור א"כ מה נ"מ בזה דאף דלא בעי בכל כחו כל דמצוה לסמוך התורה אחשביה לסמיכתו וכל דחשיב שבות בהשתמשו בבע"ח אף דאינו בכל כחו המצוה דסמיכה מחשבו לכחו ואסור והיא קושיא נפלאה. וביותר יקשה לפי מה דאמרו שם לעיל מיניה דלאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופא פליגי קמ"ל דבשבות הוא דפליגי וא"כ אדרבא מה קאמר ש"מ מדר"י דאוקי דבשבות הוא דפליגי והרי אדרבא אם לא היה מצוה היה מוכח דבכל כחו בעינן דאל"כ מה קעביד ומה אכפת לן אף דל"צ סמיכה מה קעביד אבל אם סמיכה מצוה א"כ אף דאינו בכל כחו הא המצוה מחשבו להיות מקרי משתמש בבע"ח והיא קושיא גדולה. והנראה בזה דהנה בהא דאמרו בפסחים דף ד' ש"מ הבערה לחלק יצאתה וביארו הקדמונים דאם נימא דללאו יצתה עכ"פ עשה דשבתון ליכא דכל דאינו רק לאו לא מקרי מלאכה שיהיה חל עשה דשבתון ע"ש וכ"כ הריטב"א ביבמות דף ה' גבי מחמר ע"ש (ובזה מיושב קושית הפ"י בפסחים דף ה') ולפ"ז הרי אם סמיכה מצוה א"כ איכא עשה דסמיכה רק דשבות דיו"ט מקרי עשה ול"ת וחז"ל אלמוהו למלאכה דדבריהם דהוה כמו עשה ול"ת מדאורייתא וכמ"ש הר"ן בר"ה דף ל"ב גבי אין עולין באילן דהוה ליה עשה ול"ת וכתב הר"ן דחז"ל אלמוהו לדבריהם ע"ש ולפ"ז זהו דדייק דש"מ דסמיכה בכל כחו בעינן דאל"כ מה קעביד ועכ"פ ליכא רק ל"ת בלבד דניהו דאחשביה לסמיכה אבל עשה דשבתון ליכא דגם אם היה מה"ת כל דלא הוה כחו ליכא רק ל"ת אבל עשה לא שייך דהא גופו שובת בזה ומכ"ש בשבות דעלמא. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש אח"כ מיתבי וכו' לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואי ס"ד סמיכה בכל כחו וכו' אלא לאו ש"מ לא בעינן בכל כחו וקשה דא"נ לא בעינן בכל כחו יקשה למה אצטריך לומר דאין סמיכה בנשים הא אי אפשר לומר דסמיכה בנשים דא"כ הי' אסור ביו"ט דרחמנא אחשביה למלאכה אף דאינו בכל כחו כדבר האמור. ולפמ"ש אתי שפיר דכבר נודע מ"ש התוס' בקידושין דף ל"ד דבנשים דאינן מצוות על עשה שהזמן גרמא א"כ ביו"ט ראויות להדליק בשמן שריפה רק דע"י העשה הל"ת אלים ע"ש ולפ"ז כאן דבאמת אינו בכל כחו רק דהתורה אחשבה למלאכה וכיון דאינו בכל כחו העשה ליתא ושוב העשה דסמיכה דוחה להל"ת דיו"ט בנשים ולכך הוצרך לומר לא מפני שהסמיכה בנשים וא"כ אינן מצוות ורק לעשות נחת רוח לנשים וע"כ מוכח דאינו בכל כחו ודו"ק היטב כי הוא חריף. (וא"ל למה דמשני דא"ל אקפו ידייהו והלא כיון דסמיכה רשות א"כ לא שייך העשה דסמיכה וא"כ מה מועיל לאקפוי מיהו ז"א דכל דהסמיכה רשות בנשים שוב ליכא איסור דלא עבדי כלום) וראיתי בטורי אבן שהקשה על הא דקאמר דסמיכה שבות הוא והקשה הא אין שבות במקדש ולא ידעתי מה ק"ל דל"מ לאביי בעירובין דף ק"ג דאמר דלא אמרינן בני חבורה זריזין הן רק דכהנים זריזין הם א"כ כאן דהבעלים סומכים לא שייך זאת אלא אף למה דקי"ל כר"י דבני חבורה זריזים הם דהרי משלשלים הפסח סמוך לחשיכה וכדאמרו בשבת דף י"ט בפשיטות דה"ט דמשלשלים אכתי מידי הוא טעמא כמ"ש רש"י בעירובין דהעוסקים בקדשים הם זריזים וכאן דהבעלים אינם עוסקים כלל בקדשים ופשיטא דלא שייך בהו בני חבורה זריזין הם. ובלא"ה נראה לפענ"ד עפמ"ש בתשובה באורך דע"כ לא אמרינן דלא גזרו על שבות במקדש רק במקום שאסרו משום גזירה אבל באיסור מצד עצמו יש שבות והארכתי בזה ולפ"ז כאן שאסרו משום דמשתמש בבע"ח א"כ מה מועיל זריזות דכהנים או בני חבורה סוף סוף כל דבעי סמיכה בכל כחו הרי משתמש בבעלי חיים וא"ל כיון דשימוש בבע"ח היא גופא רק משום גזירה שמא יצא חוץ לתחום ובמקדש לא גזרו דזה אינו דסוף סוף כבר נאסר להשתמש בבעלי חיים והשימוש בבע"ח הוא בכל בהמות דעלמא וא"כ פשיטא דגם כשהוא במקדש גזרו על זה דכשיראו שמשתמשין בבע"ח במקדש יתירו במדינה גם כן וגם דהגזירה דשימוש בבעלי חיים הוא בכל מקום וצ"ע בזה דבכל שבות במקדש שייך במדינה ואפ"ה לא גזרו במקדש. מיהו יש לומר כיון דבעי סמיכה בכל כחו א"כ איכא מצוה להשתמש בבע"ח בכה"ג ודאי שייך שבות במקדש וגם זה צ"ע ומה שכתבתי בראשונה הוא העיקר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף