שואל ומשיב/ב/ד/קכא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קכא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין טובת הנאה במתנות כהונה ותרומה ומעשרות ואם במתנות כהונה יכול לומר הכהן הא לך סלע ליתן לב"ב. הנה ביום א' פקודי שנת תרט"ז למדתי דברי הש"ס בכורות דף כ"ז ותנא מ"ט לא אמר מ"כ אמר לך תרומה דקדושת הגוף היא לא אתי למטעי הני כיון דקדושת דמים ננהו אתי למטעי. והנה במהרי"ט אלגזי ריש פ"ד דבכורות להרמב"ן הרחיב הדיבור בזה ותמה על הרמב"ם דפסק פי"ב מתרומות דגם במתנות כהונה רשאי לומר לכהן הא לך סלע זה ותנם לב"ב כהן והרי במתנות כהונה דקדושת דמים הוא אסור והביא דברי ר"ב בר"י שהביא הגירסא דבש"ס פליג רשב"א עם ת"ק וע"ש מ"ש בשם תוספי הרא"ש בזה והנה גם אני מצאתי בתוספתא דדמאי פ"ה הי"ט שם נמצא מחלוקת ת"ק ורשב"א בזה ומהתימה על הר"ב ותוספות הרא"ש שלא זכרו הך דתוספתא אחר כך ראיתי בסוף דברי מהרי"ט אלגזי שהרגיש גם כן בהך תוספתא והנה נדפס כעת ספר נקרא תנא תוספאה ושם הביא בשם הגאון מוהרא"וו ז"ל שפירש ג"כ דרשב"א פליג אף במתנות כהונה אחרות דהיינו דהן קדושת דמים וכפי הנראה מחק גם כן מ"ש בתוספתא לפנינו אף במתנות מקודש בכהנים רק שאין לו פירוש ובספר חסדי דוד נדחק מאד בזה. אבל באמת זכה הגאון מוהרא"וו ז"ל לכוין לפירוש הרא"ש בתוספתיו שהביא ר"ב כ"ת שמחק זאת אך באמת עדיין לא הועיל דאכתי קשה למה פסק רבינו כרשב"א ולא כת"ק ומה שהביא המהרי"ט אלגזי פירוש הרגמ"ה דטובת הנאה מותר גם לת"ק רק על החילול פליג. הנה מלבד דאין הפירוש מחוור דמ"ש שאינו תנא אחד הוא דחוק דהא כן הוא בתוספתא הנ"ל וגם הא שם מבואר דת"ק ורשב"א פליגי בטובת הנאה. והנה המהרי"ט אלגזי הקשה מהא דתנן המקדש בתרומה ובמעשר ובמתנות דמקודשת והא לא שייך טובת הנאה במתנות והנה בירושלמי פ"ו דדמאי מצאתי שנחלקו ריב"ח ור' יוחנן דריב"ח ס"ל אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה ור"י ס"ל דאין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה ומקשה בירושלמי על ר"י דהמקדש בתרומה ומעשרות ומשני דהאי בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן והיינו דבזה מותר למכור בטובת הנאה ע"ש וא"כ ה"ה במתנות מצי להתפרש כן. אבל אכתי דברי הרמב"ם תמוהים דהרי סתמא מתיר הרמב"ם למכור. ומה שנראה לי ברור כיון דאינו רק משום גזירה דלא ליתי למטעי ולומר דמתחיל קדושה והיינו משום דכתיב למשחה ולגדולה וא"כ הרי מבואר במנחות דף ס"ח דמשום מצוה לא גזרינן רק משום לאו כמ"ש התוס' שם ולכך דחה הרמב"ם כ"ז ופסק כרשב"א דס"ל דלא גזרינן ובכל מתנות שייך טובת הנאה ועיין בירושלמי פי"א דנדרים ה"ג ופ"ב דקידושין ה"ו ובש"ס דילן אינו מוזכר כלל החילוקים האלו וע"כ השמיט הרמב"ם משום דפשטת המשניות מבואר דשייך טובת הנאה בכל המתנות ומכ"ש בתרומה ומעשרות ודו"ק היטב ועיין תוס' בכורות דף נ"ג ע"ב ד"ה הקדש:

והנה בשנת תרי"ז א' שופטים הגיע אלי הגהות על ש"ע יו"ד מהגאון מוהר"ז ז"ל ובסי' ס"א שם האריך בדברי הפר"ח במים חיים אם נוכל ליתן לכהן קטן פדיון הבן והביא מהך דאמרו ביבמות דף צ"ט דמשגרין לבתיהן וקשה היאך יכול הקטן לזכות וע"כ דע"י דעת אחרת מקנה אית ליה לקטן זכייה ובקצה"ח סי' רמ"ג דחה זאת כיון דקיי"ל טובת הנאה אינה ממון שוב אינו יכול להקנות וכמ"ש המרדכי פ"ק דמציעא ובשו"ת מיימוני והוסיף להקשות הקצוה"ח דאי אפשר לומר משום דעת אחרת מקנה דהרי שוטה אין לו זכייה אף ע"י דעת אחרת מקנה ובאמת לפענ"ד לא קשה כלל דכל שמזכה לו על ידי אחר מועיל גם בשוטה כמ"ש הה"מ והרי בלא"ה הקשו התוס' שם דהא לא ישמרו בטהרה וכתבו דיש להם אפטרופסים בביתם וא"כ שוב יוכל לזכות לשוטה וקטן על ידי בן דעת דהיינו האפטרופסים ואף להרא"ש פ"ב דכתובות בשם הרמ"ה במתנה מועיל זיכוי ע"י בן דעת ודוקא במכירה ל"מ וא"כ לק"מ ומ"ש הקצה"ח דמתנות כהונה שאני דהוה חלף עבודתם ושכירות אית ליה זכיה והגאון מוהר"ז ז"ל השיג עליו דמתנה קריה רחמנא ומ"ש חלף עבודתם אינו כמו שכירות דעלמא רק מפני שחביבים על הקב"ה ע"כ נתן להם הקב"ה מתנות כהונה כדי שיעבדו אבל אינו כמו שכירות דעלמא:

והנה הרב מו"ה יעקב כהנא נ"י מ"ק ראווע הקשה אותי דחלף עבודתם לא מוזכר רק בלוים ולא בכהנים ובכהנים היא מתנה ולק"מ דגם בלוים הכתוב קראו מתנה כדאמרו בב"מ דף י"א מתנות כהונה נתינה כתיב בהו ופירש"י דכתיב ונתתי ללוי הרי דקראו הכתוב מתנה ואפ"ה נקרא בכתוב חלף עבודתו וה"ה בכהן אף דהוא מתנה מכל מקום הוא חלף עבודתו ובאמת מ"ש שאינו חלף עבודתו הנה ברא"ש בב"ב דף ס"א מבואר דהוא חלף עבודתו דעל מה דפריך התם בש"ס והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הקשה הרא"ש דעכ"פ יכול להתנות בדבר שלב"ל וכתב דכאן אזל למ"ד שיורא הוה דע"י תנאי לא מצי לאתנויי דלא שקיל חלף עבודתו רק ע"י התנאי ע"ש וא"כ ע"כ מוכח דחלף עבודתו ממש הוא דאל"כ מה בכך שלא שקל חלף עבודתו רק על ידי תנאי והרי התורה קראה מתנה וא"כ כיון שיכול לתנו לאחר ונתנו לזה שוב באמת הוא זוכה מכח תנאי וע"כ דהתורה זכתה לשבט לוי חלף עבודתם והיינו ע"י שכירות וכשלוקח ע"י תנאו א"כ אינו חלף עבודתו רק בתנאי וא"ל כיון דהיה יכול לשכור האחר ושכר לזה מקרי חלף עבודתו דזה אינו דאטו הישראל שכרו הקב"ה שכרו וכל שזה נתן לזה אינו נותן בשביל עבודתו רק בשביל תנאו אבל כשהוא שיור א"כ הוא חלף עבודתו לכך שייר לו המקום שזה לא מכר לו שזה זכהו לו התורה חלף עבודתו ודו"ק היטב. ובגוף דברי הרא"ש שכתב דע"כ שיור הוה ולא מתנה דהא הוא חלף עבודתו ולא ע"י תנאי וכל האחרונים תמהו דגם אי שיור הוה קשה. ולפענ"ד נראה הכוונה ע"פ מ"ש המרדכי פ"ק דמציעא דגבי מעשר לא שייך דעת אחרת מקנה דהא און לבעלים רק טובת הנאה ולא שייך דעת אחרת מקנה ע"ש והקצה"ח שם כתב דדוקא כשכבר הופרש אבל כל שלא הופרש עדיין מקרי דעת אחרת מקנה דהא הוא עדיין שלו דיכול ליתן ממקום אחר ומעות אחרת ע"ש וא"כ גם אנן בדידן נמי נימא דהכי כוונת הרא"ש דל"ש תנאי שהתנה עם זה שיתן לו דהא זה אינו יכול ליתן כלל דהא טובת הנאה אינה ממון ואין לומר דעדיין לא הופרש ואם כן יכול לשנות לזה אמר כיון דהתורה אמרה חלף עבודתו א"כ מה שזה נותן לו אינו שלו דהא התורה זכתה ללוים חלף עבודתם וא"ל דהיה יכול ליתן ממקום אחר וכשנותן לו מזה שוב אינו חלף עבודתם דא"כ שוב ע"כ בא מכח התנאי ועוקר מ"ש בתורה חלף עבודתם דהא כל שהיה חלף עבודתם לא שייך להתנות דהא אין ביד זה ליתן כלל דאינו שלו מה תאמר שעדיין היא שלו וא"כ שוב כל עיקר בא בשביל תנאו ושוב אינו חלף עבודתו כלל ומתנה על מה שכתוב בתורה אבל כשהוה שיור לא מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה ועיין בחולין דף קל"ד ובטוש"ע יו"ד סי' ס"א סכ"ט ובט"ז וש"ך שם ובט"ז חו"מ סי' ר"ט ובהגהות אא"ז הח"ץ ז"ל שם ועיין ברמב"ם שהעתיק בפרק יו"ד הלכה י"ט ממעשר הך דינא דש"ס בכהן שמכר לישראל ולפי דברי הרא"ש ע"כ משום חלף עבודתו הוא דהוה שיור וא"כ ע"כ גם בכהן צריך לפרש כן. ובזה יש לי לומר ע"ד הפלפול ליישב דברי הרמב"ם שלענין מכר לו פרה ע"מ שהמתנות שלי אינו מועיל ובפ"ו ממעשר כתב דאומר ע"מ נעשה כמו ששייר מקום וכבר ציינתי מ"ש הט"ז והש"ך בזה ובהגהת הח"ץ ז"ל ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הרא"ש הוכיח דע"כ הוה שיור דאם לא כן לא מועיל דהא הוא חלף עבודתו ולפ"ז הרי בזרוע לחיים וקיבה אמרו בחולין דף קל"ד דהוא בשביל פנחס וא"כ אינו חלף עבודתו ושוב אין ע"מ שיור משא"כ במעשר דהוא חלף עבודה ודו"ק. הן אמת דדברי הרא"ש תמוהים דאם גם בהס"ד ידע המקשן דעל מנת שיורא הוה מה חידש הש"ס דשיורי שייר למקום המעשר והא גם הס"ד ע"כ ס"ל דשיורי שייר ולימר דבס"ד ס"ל דלא שייר רק המעשר בעצמו ולא המקום של מעשר וחידש לו דשייר המקום והוה כדקל לפירותיו זה דחוק. והנה הרשב"א ח"א סי' ח"י כתב בשם הריב"ן פלט דלכך אין מברכין על מתנות כהונה דמשלחן גבוה קא זכו ומזה משמע גם כן דאין הישראל נותן לכהן כלל ורק דמשלחן גבוה קא זכו. הן אמת דמשמע ברשב"א בחולין דף קל"א דדוקא חזה ושוק הוא דהוה משלחן גבוה אבל שאר מתנות לא ועיין בפאת השלחן הלכות א"י סי' ג' אות ל"ט שהאריך בזה ובתשובה ביארתי זאת ועכ"פ יקשה על שאר מתנות כהונה למה לא יברך וצ"ל דדלמא לא יתרצה לקבלם כמו במתנות עניים והלואה לדלים כמ"ש שם למעלה ועכ"פ מבואר דאם לא יתרצה לקבלם לא קיים המצוה והקצה"ח חידש שם דבמתנות כהונה אפילו נתינה בע"כ הוה נתינה ולכך מועיל גם בשוטה וקטן ולפענ"ד אינו כן דא"כ שוב היה צריך לברך על מתנות כהונה וע"כ דכל שאינו רוצה לקבל לא נפטר זה מחיובו: ובגוף הקושיא דאיך משגרין לקטן ולשוטה הא לא מועיל דעת אחרת מקנה בשוטה וגם בקטן לדעת הפוסקים דאינו רק מדרבנן למה יועיל נראה לפענ"ד דבר חדש כיון דהתורה זכתה כל השבט של כהונה ולויה אם כן הוה כמזכה ע"י אחר דודאי מועיל אף בשוטה והרי התורה זכתה לקטנים ולשוטים ע"י כהנים הגדולים שאותו שבט זוכה בתרומות ומעשרות וכל מתנות כהונה וא"כ הגדולים זוכים לקטנים והרי נקרא גזל השבט וז"ב ראה זה דבר חדש. וראיתי בר"ן במגילה ריש פרק בני העיר שכתב בקרקע שהוקדש לעניים ונתרצו כל בני העיר למכרם או להחליפם שהרשות בידם כיון שכולן שותפין בה וכו' ואע"ג דאיכא קטנים ונשים אידך כאפטרופסים דידהו הוה וכו' ומזה ראיה ברורה למ"ש כל דהתורה זכתה להשבט א"כ הכהנים גדולים הוו כאפטרופסים דידהו וכל מה שנותנין להקטן הוה כמזכה ע"י כהנים גדולים ודו"ק. וראיתי בישועת יעקב אהע"ז סי' קס"ט ס"ק כ"ה מה שהקשה שם בנו הרב המנוח ז"ל בהא דפריך והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם שהקשה דלמא מיירי בלא כפל לתנאו ורק דמחוייב מדין שכירות דכל שאי אפשר לבטל המעשה חייב מדין שכירות כמ"ש הרשב"א והרא"ש ביבמות דף ק"ו וא"כ כל שחייב מדין שכירות אף שהוא דבר שלא בא לעולם כל שנתחייב משום שכירות יכול לחייב עצמו אף בדבר שלא בא לעולם ע"ש שהאריך ובתשובה אחת הארכתי בזה אמנם לפענ"ד גוף היסוד דכל דלא כפל לתנאו שהתנאי בטל והמעשה קיים מחויב לקיים התנאי מדין שכירות ז"א לפענ"ד ומה שלמד מדברי הרשב"א אמת שכן חידש הקצה"ח סי' רמ"א ס"ק ט' אבל לפענ"ד זה אינו דאיך אפשר לומר דמחוייב לקיים תנאי מדין שכירות הא כל שלא כפל לתנאו א"כ רצה שיתקיים המעשה אף שלא יתקיים התנאי וא"כ איך שייך לחייב משום שכירות הא הוא נתרצה אף שלא יתקיים התנאי יתקיים המעשה ולא דמי למ"ש הרשב"א והרא"ש ביבמות דף ק"ו דשם באמת חלץ לה ע"מ שתתן לו מאתים זוז דבאמת היה תנאי כפול לדעת האומרים דע"מ א"צ לכפילת התנאי דע"מ כמעכשיו דמי רק דשם אי אפשר להתבטל המעשה לגמרי דהרי באמת כבר עשה מעשה החליצה והרי נחלצה מאתו בזה שפיר כתבו הרשב"א והרא"ש דמה תאמר שיתבטל מעשה החליצה ויהיה המעשה בטל כל דלא קיים התנאי דזה אינו דהרי המעשה אי אפשר להתבטל שהרי סוף סוף נחלצה מאתו ועשה כל מעשה החליצה וא"כ הרי כבר מותרת לזר דאין לומר דהוה חליצה מוטעת דהוא לא רצה לחלוץ עד שתתן לו דזה אינו דהרי כל שנתכוין לחלוץ לה עכ"פ וטועה שחושב שיועיל לו מצד אחר כל שנתכוין להתירה לא מקרי חליצה מוטעת וכמ"ש הרשב"א בחידושיו שם בהדיא וא"כ שפיר כתב הרשב"א דבכה"ג כל שאי אפשר להתבטל להמעשה בשום אופן שוב נתחייב לקיים התנאי משום שכירות דלאו אנוסה היא וא"כ זה דוקא כל שאי אפשר בעצמותו לבטל המעשה אבל כאן דאפשר להתבטל המעשה רק שכל שלא כפל לתנאו לא רצה לבטל המעשה וגמר בדעתו לתת לו אף שלא יתקיים התנאי א"כ למה יתחייב לקיים התנאי מדין שכירות אתמהה. הן אמת דגוף קושית הרשב"א והרא"ש לא הבינותי לכאורה דהרי בכתובות דף ע"ז ביאר הש"ס דלכך לא שייך תנאי בחליצה משום דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח וא"כ אין התחלה לקושיא דלכך לא שייך כאן לומר דיתבטל המעשה אם לא קיים התנאי דהרי לא הוה תנאי כלל וכ"כ רש"י ביבמות דף ק"ו בהדיא. אמנם נראה דדוקא לענין שיתבטל המעשה ע"י שלא נתקיים התנאי זה אי אפשר לפי שהוא תנאי בדבר שאי אפשר לקיים ע"י השליח ואינו מקרי תנאי לבטל המעשה אבל הרשב"א מקשה להיפך דעכ"פ איך מחייבין לקיים התנאי הא בכל תנאי דבעלמא היכא דלא מקיים התנאי אין כופין לקיים התנאי וא"כ מכ"ש הכא דל"ח תנאי כלל לבטל המעשה מטעם דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח והיאך שייך לכופו בשביל התנאי הא המעשה קיים ולמה יתחייב לקיים התנאי כלל וע"ז חידש הרשב"א והרא"ש דאדרבא כל שכבר נעשה המעשה ואי אפשר לבטל המעשה בשום פנים מחויב לקיים התנאי מדין שכירות דהרי ע"כ מה שהתנה לא היה לענין המעשה דהא המעשה בין כך ובין כך קיים רק לענין גוף התנאי הו"ל כשכר פעולה ולפ"ז זהו דוקא שם שאי אפשר לבטל המעשה מצד עצמה דהרי נחלצה ולא מקרי חליצה מוטעת כלל כמ"ש הרשב"א שהרי נתכוין להתירה בחליצה זו רק שחשב שיקיים התנאי וכל שאי אפשר להתבטל המעשה מצד עצמה ולא מצד התנאי דהרי אי אפשר לקיים ע"י שליח א"כ ע"כ היה ענין בפ"ע והו"ל כשכר פעולה אבל בלא כפל לתנאו דהמעשה אפשר להתבטל רק שלא רצה שיתבטל המעשה משום דלא כפל לתנאו ולא היה תנאו קפידא א"כ איך אפשר שיצטרך לקיים תנאי מתורת שכירות דהרי חזינן שלא הקפיד כל כך בתנאו שהרי לא כפלו וז"ב כשמש לפענ"ד והן בזה נסתר מחמתו כמה בניני אחרונים שבנו ע"ז בנינים גבוהים והיסוד הוא מדברי הקצה"ח שלמד כן מדברי הרשב"א ולפענ"ד א"א לאמרו כלל. והנה המהרי"ט אלגזי הקשה בהא דמבואר בערכין דף כ"ח הבכור מחרימין אותו וכו' כיצד פודין אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן וע"ז הקשה דהא בבכור אסור טובת הנאה כדאמר בפרק עד כמה ואיך שייך שפודין ע"מ לתנו לבן אחותו וע"ז אמר אלי החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י בכ' מרחשוון שנת תרכ"א דכל הטעם הוא משום דכיון דמותר למוכרה קאתי למטעי וא"כ כל שמקדשו שוב לא אתי למטעי דהא קדוש גם כן ושוב יש לו בו טובת הנאה אבל זה אינו דמלבד כיון דקודם שמקדישו אין לו בו טובת הנאה וצריך לומר דהטובת הנאה והקדושה באין כאחד אבל בלא"ה טעות הוא דכל הטעם הוא משום דקדושת דמים ננהו כדאמרו שם והרי בבכור אי אפשר להקדיש רק קדושת דמים ועיין תמורה דף כ"ה ואכתי אתי למטעי ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף