שואל ומשיב/ב/ד/נח
שואל ומשיב 
ב ד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להרב המאוה"ג מו"ה נתן הלוי[1] אבד"ק קילקיב[2]:
מכתבו הגיעני ואשר שאל אם מותר לומר לגוי להחם חמין בשבת לצורך תינוק שנולד היום הנה הדבר פשוט דמותר כמ"ש מעלתו דלפמ"ש התוס' שבת דף קכ"ט ע"ב דכל האמור בתוכחה מותר לעשות בשבת לחיה משום דאין בו מלאכה דאורייתא ויש צער ואם כן ה"ה אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא דגרע מאיסור דרבנן ע"י ישראל כמבואר בסי' שכ"ח סעי' י"ז ועיין ט"ז ומ"א שם ס"ק י"ב ובגליון כתבתי דמיושב בזה קושית הט"ז ס"ק ז' על הה"מ ומהתימה על הט"ז שהה"מ נרגש בזה בעצמו וכתב שלא התירו רק מן העכו"ם ודו"ק וגם על הרא"ש ל"ק דיש לומר דכל שאפשר ע"י עכו"ם לא הותר ע"י ישראל ולכך אסרו עמיץ ופתח ודו"ק. אמנם מ"ש מעלתו דנראה שהתוס' בעצמם סותרים זה לזה דהרי בדף קכ"ג כתבו דאסובי ינוקא לא והיינו לפופי דאל"כ יקשה דר"נ אדר"נ וע"כ דלא ס"ל דאסובי מיירי ביום השני דאל"כ לא יקשה דר"נ אדר"נ כמ"ש הרא"ש באמת ליישב כן דר"נ אדר"נ וא"כ ע"כ מה שאסר אסובי אף ביום ראשון ע"כ דאף איסור דרבנן אסור ולפופי דשרי משום דאורחיה בהכי ואם כן שוב אין ראיה שמותר ע"י עכו"ם אף שבות וכן הקשה על רש"י דבדף קכ"ט כתב דאסובי אסור אף ביום ראשון דאסובי לא והיינו לפופי ואילו בדף קמ"ז גבי אין מעצבין דמוקי בחומרי דשדרה כתב דביום ראשון שרי אף דזה חמור מאסובי. והנה יפה העיר בזה ועל דברי התוס' אין תימה אם סותרין כמ"ש המהרש"ל דרבים הי' בעלי תוס' ועל דברי רש"י כבר הרגיש בזה הגאון מוהראו"ו ז"ל בחבורו על הש"ע סי' ש"ל וגם בדברי רש"י נמצא שיש סתירות וחזרה כ"פ כמ"ש המהרש"א בקידושין דף מ"ד. אך לפענ"ד נראה ליישב דאין סתירה כלל דהנה התוס' הקשו למה הביא ר"נ מאין עושין אפיקטיזין שהוא תקוני גברא ולא הביא מאין מעצבין שהוא תקוני ינוקא ודמי טפי ונדחקו בזה. אמנם באמת אתי שפיר דהרי באמת אם נימא דאסובי היינו כמו לפופי רק דמיירי ביום שני א"כ על יום ראשון אין ראיה מאין מעצבין דמיירי ביום שני וע"כ ר"נ דמיירי ביום ראשון הוצרך להביא ראיה מאפקטוזין דאסור בשביל דהוה תיקון ה"ה בתינוק דמחזי כמתקן אסור אף ביום ראשון. ומיושב היטב מה דלא מוקי דברי ר"נ דאוסר ביום שני כמ"ש הרא"ש דהא אם כן הי' לו להביא ראיה מאין מעצבין דמיירי גם כן בקטן וע"כ כמ"ש ועיין ברא"ש פרק כל הכלים ומ"ש בהגהות הגאון מהר"י פיק ז"ל ולפמ"ש אתי שפיר. ובזה מיושב מה דקשה לי טובא מה דלא פריך על ר"נ אמר רבה ב"א אמר רב סוף מפנין גם כן ממשנה דאין מעצבין כמו דפריך על רבב"ח אמר ר"י בדף קמ"ז ולפמ"ש אתי שפיר דרב מיירי ביום ראשון וכדדרש מקרא דביום הולדת א"כ שפיר מותר ללפף ול"ק מאין מעצבין דאפשר דמיירי ביום שני וכמ"ש רש"י בדף קמ"ז אבל רבב"ח אמר ר"י דמיירי ביום שני שהרי אמר לפופי ביומא שבתא שרי ולא הביא מקרא דפרשה תוכחה ש"מ דמיירי ביום שני דאין ראיה מקרא ואפ"ה התיר וע"כ פריך מאין מעצבין והוצרך לאוקמא בחומרי שדרה ודו"ק היטב כי בזה מיושב היטב כל הסתירות שברש"י ותוס'. ובזה יש ליישב דברי הטור שפסק בסי' ש"ל דאסובי ינוקא דהיינו שמיישרין איבריו שנתפרקו מחמת צער לידה דמותר דוקא ביום לידה ולכרכו בבגדיו שלא יתעקמו איבריו שרי לעולם והקשה הב"ח תרי תמיהי א' דאסובי ינוקא שרי לר"ש והלכה כר"ש לגבי ר"נ ולמה פסק הטור כר"נ ועוד למה לא הביא הך דחומרי שדרה דאסור וכדמוקי בדף קמ"ז המשנה דאין מעצבין ולפמ"ש יש לומר דבאמת פסק הטור כר"נ ואף דהלכה כר"ש לגבי ר"נ אבל כאן באמת הא רב וגם ר"י לא שרו רק לפופי ומשמע דאסובי אסור ואם כן פשיטא דאסובי אסור כר"נ ור"נ ור"ש באמת פליגי ביום שני ור"ש ס"ל דגם ביום שני אורחיה והיינו דס"ל דהאמור בפרשת תוכחה מותר דהוא לפופי גם אסובי בכלל וגם ביום שני ולא קאי על ביום הולדת ור"נ סבירא ליה דדוקא ביום הולדת הוא דשרי ואסובי היינו לפופי ולכך לא שרי רק ביום לידה דאז הוה אורחיה משא"כ ביום שני ורב ור"י מסייעי ליה דנקטי רק לפופי ולא אסובי דהוה רבותא טפי. ובזה מיושב מה דלא נקט חומרי שדרה דזה כ"ש מאסובי דאסור ביום שני מכ"ש בחומרי שדרה וביום ראשון כיון דהוה בכלל האמור בפרשה תוכחה גם חומרי שדרה מותר. ובחידושי אמרתי דבאמת מה שהקשיתי דלמה לא פריך על רב מהך דאין מעצבין לכאורה יש לומר דרב תנא הוא ופליג אבל על ר"י לא שייך תנא הוא כמו שכתבו התוס' בכתובות דף ח'. איברא דלכאורה יקשה כיון דרב הביא מקרא אפשר בכהאי גוונא יש לומר דר"י ס"ל כרב ואף דר"י לא מחשיב לרב כתנא כמו שכתבו התוס' בכתובות דף ח' שם מכל מקום כל שהקרא מסייעו שפיר יש לומר דס"ל כוותיה אמנם באמת ר"י ס"ל דהלכה כסתם משנה וא"כ שפיר מקשה מסתם משנה ואף דרבב"ח אומר בגיטין דף פ"א דס"ל דלא אמר ר"י הלכה כסתם משנה כאן מקשה על ר"י גופא ואליבא דמאן דס"ל דהלכה כסתם משנה ס"ל לר"י. ובזה יש לומר דלפי מה שהביאו בש"ס שבת דף ס"ו דר"ז אמר משמיה דרבב"ח ולא משמיה דר"י דלפופי מותר שוב לא קשה קושית הש"ס דרבב"ח בודאי מצי סבר כרב ולא קשה מהמשנה ולכך השמיט הטור הך דחומרי שדרה ודו"ק היטב. ולענין דינא הדבר פשוט דכיון שעכ"פ יש צער לתינוק דודאי מותר שבות דאמירה לנכרי ועיין מג"א ריש סי' ש"ז ודו"ק ובפרט במקום שיש חשש פיקוח נפש ועיין רד"ק יחזקאל סי' י"ז דכתב דמה דאמור בפרשה תוכחה היא סכנה ע"ש ואם כן בודאי שרי כנלפענ"ד ודו"ק. אחר כמה שנים נדפס ובא הפלאה שבערכין להגאון מוהר"י פיק ז"ל על הערוך ובאות א' אסובי האריך בענין זה ולא נפניתי כעת לעיין אם העיר במה שכתבתי:
- ↑ אודותיו ראו: רבי נתן רוזנפלד, אב"ד קילקוב. בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
- ↑ קישורים למידע על קוליקיב: ויקיפדיה, המכלול.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |