שואל ומשיב/ב/ד/מא

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן מא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יום הששי פ' חיי שנת רל"א באור ליום למדתי משניות והגעתי לפרק החמישי משנה ב' ממסכת ע"ז שם כתב הרע"ב ויש משביח ולבסוף פוגם כגון שומן הבשר עם החמאה או טעם בלוע בכלי שאינו ב"י שבתחלה הי' משובח ואח"כ נפגם ואלו השנים אסורים מספק והתוס' יו"ט תמה על זה דאינו ב"י אינו ספק רק ודאי ולא אסור רק מדרבנן גזירה אטו בן יומו כדאמרו בסוף ע"ז ובאמת שהיא תמוה נשגבה ובכל עת שהגעתי לזה הייתי משתומם על הרע"ב דמה ראה על ככה. וכעת אמרתי דיש ליישב דבריו וטרם יהי' כל שיח אמרתי דלכאורה הדבר מפורש בע"ז דף מ"ז ע"ב אמר ר"כ מדברי כולם נלמד נותן טעם לפגם מותר ופירש רש"י ר' יהודה ורבה בב"ח ור"ל ור' אבוהו והדבר תימה דמה ענין ללמוד מהשביח ולבסוף פוגם דמיירי ר"י ורבה בב"ח ורב דימי להך דאב"י דשם בודאי מותר ובשלמא לר"ל ור' אבהו שפיר דמדמה למה שנתן טעם פגום לאינו בן יומו אבל רבב"ח ור"ד ור"י כל דמיירי בהשביח ולבסוף פוגם ומה ענינו לאינו ב"י וע"כ דהם שווים לדינא וא"ל דמכח כ"ש הוא דהשתא בהשביח ולבסוף פוגם אסור מכ"ש באב"י דאם כן למה תלה מדברי כולן דהרי אף אם נימא דהשביח ולבסוף פוגם אינו אסור רק מספק אבל אב"י ודאי מותר ואח"כ שאלו מכלל דאיכא למ"ד נותן טעם לפגם אסור ומשני אין והביא דברי ר"מ אלמא דחד דינא אית להו ואין לומר דמכח כ"ש אמר דהשתא באב"י אוסר ר"מ מכ"ש בהשביח ולבסוף פוגם דזה אינו במשמעות הלשון וע"כ כשיטת הרע"ב. אמנם מקום הספק בזה היא דבאינו ב"י נחלקו ר"מ ור"ש והרי בעירובין דף מ"ו הניחו בתיקו ר"מ ור"ש היכא קי"ל ואם כן זה הספק גם בזה דמקור הפלוגתא היא בין ר"מ ור"ש ולכך הוה ספק כמאן הלכתא. ובזה יש לי לתת טעם למה אמרו הכלי והמאכל שבתוכו נאסר והתוס' סוף ע"ז ד"ה מכאן ואילך נתקשו בזה ולפמ"ש יש ליישב דלדידן דהוא ספק אם אינו ב"י אסור כר"מ או כר"ש אם כן הכלי אוקי בחזקת אסור דבעת שנתבשל בתוכו הי' הכלי באיסור אבל המאכל שיתבשלו בתוכו זה בחזקת היתר עומד ולכך מותר. ובזה י"ל מה שכתב רש"י בע"ז דף ע"ו ד"ה גבי קדשים דנותר איסור כרת הוא ותמהו כולם לאיזה צורך כתב כן. ולפמ"ש אתי שפיר דכבר נודע דאף לשיטת הרמב"ם דספק מוהר מה"ת אבל בכרת אסור ועיין שו"ת פנים מאירות ח"א סי' ט"ו ובפרי מגדים ריש הלכות טריפות בפתיחה וגם אני הארכתי בזה ולפ"ז שם דמשני הכא היתירא בלע התם איסורא בלע והרי גם באיסורא בלע הא לא הוה רק ספק וע"ז כתב רש"י דתרתי הוא ועכ"פ דברי הרע"ב יש לו פנים בהלכה ועיין תוס' פסחים דף מ"ד ע"ב ד"ה ורבנן דאף דר"ע ס"ל כר"ש מכל מקום לא ס"ל כיותיה לגמרי דשלשה מחלוקות בדבר ועיין מהרש"א שם ולפ"ז לא נשאר רק ר"מ ור"ש ויש ספק כמאן קי"ל לכך כתב הרע"ב דהוא ספק והרמב"ם פסק דנותן טעם לפגם מותר מן התורה ובפגום ולבסוף השביח ובהשביח ולבסוף פגום אוסר ע"ש בפרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות ולכאורה תימה דהרי רב כהנא אמר מדברי כולן נלמד דנותן טעם לפגם מותר וכיון שפסק דנו"ט לפגם מותר למה פסק בהשביח ולבסוף פגום דאסור וראיתי בלח"מ שם דכתב גם כן דר"מ ור"ש הוה ספק ע"ש שהאריך ור"מ ור"ש לא פליגי בקראי ע"ש שהאריך ועכ"פ דברי הרע"ב יש להם מקום כמ"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף