שואל ומשיב/ב/ד/לד

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן לד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהרב מוה' שמעון יהודה פאנפנער אבד"ק וואשער במדינת הגר במה שקרה שם ששחטו ג' שוורים רצופים ונטרפו כולם ואח"כ שחטו פרה שמינה וכאשר הכניס הבודק ידו הרגיש כי נסרך המסס לדופן החזה והרגיש כמו קוץ או מחט בתוך הסרכא ולאחר הפשט וניתוח ראה כי תחוב קוץ מדופן החזה אל המסס ולא לחלל ורק ניקב כמו חצי עובי המסס וניכר ונראה לעין כי ההמסס בא מהחוץ כמהלך שביל מחוץ וכאשר הובא לפניו אסף כל התלמידי חכמים שבעיר והכשירו שהיה דוחק בבשר ולכבוד שבת והפ"מ ומטעם דרוב הפוסקים הסכימו לדעת המרדכי שהובא בד"מ סי' י"א דלא בעי ניקב קוץ לפנינו ורק כשנודע בבירור שבא מבחוץ וגם עדיין תקוע בדופן לאותו אבר שכנגדו די וס"ל דגם הרשב"א מודה בזה ולא הסכימו הרש"ל והב"ח והט"ז וש"ך ופר"ח וגם מה שניקב ההמסס מצד אחד דלדעת רש"י טריפה כבר הסכימו כל האחרונים דבהפ"מ יש לסמוך אמכשירין דלא כב"ח דאוסר אפילו בהפ"מ וכ"ש בנדון הלז שהי' הפ"מ וכבוד שבת שיש להתיר וע"כ הסכימו להתיר אמנם אח"כ נתיישב מעלתו שטעה בזה והוא אסור ונשאר טריפה רק שהלומדים והמורים שם מתרעמים על מעלכ"ת למה החמיר וגם יש עוד בעיר כמו חצי ככר גבינה ואיזה מדות חמאה אשר נתהווה מאותו חלב של הפרה הלז ועדיין לא הורה בה מע"ל וע"ז האריך לברר האמת וטעמים שלו והנה אמר מעלתו לשאול חוות דעתינו בזה. והנה אם אמנם מעלתו האריך הרבה בכל פרטי השאלה ומענין לענין בספיקא דאורייתא ואני עמוס הטרדות מבית ומבחוץ ומה גם כי כמעט לא הונח מקום להתגדר בכ"ז אמרתי אעמוד על דבריו בקצרה והנה מעלתו התחיל שהדבר תלוי במחלוקת הב"י והד"מ בדעת הרשב"א ובין הרש"ל והב"ח דלדעת הב"י וד"מ עכ"פ בעי נקב לפנינו וכאן לא הי' ניקב לפנינו וטריפה משא"כ לרש"ל וב"ח כל שניכר בבירור שבא הקוץ מחוץ לפנים לא בעי ניקב להדופן לפנינו וכשר והנה אעתיק לו מ"ש בעת למודי עם תלמודי נ"י בביאור המחלוקת שבין הרשב"א והמרדכי ולכאורה דברי המרדכי תמוהים דמה"ת להקל בספק טריפות דאורייתא ובפרט לפמ"ש הבה"ג והט"ז בסי' מ"ם דכל שיש להמחט חזקה רעה שבוודאי תנקוב חיישינן שמא נקבה כבר ע"ש ואם כן ה"ה כאן והנראה דסברת המרדכי הוא דהרי זה מבואר בנדה דף ד' דממקום למקום לא מחזקינן ריעותא ובאו"ח סי' תס"ז השתמשו בזה הפוסקים ובפרט המג"א האריך בזה הכלל ולפ"ז כיון דנשחטה הותרה רק שאתיליד ריעותא אמרינן דבמקום דאתיליד ריעותא כאן נמצא כאן הי' אבל לא מחזיקין ריעותא ממקום למקום ובש"ס דף מ"ח שם ע"ב בכל החששות הוא משום דקרוב יותר לתלות שבא דרך הוושט דעפ"י רוב בא דרך הוושט שפיר חיישינן ולא שייך כאן נמצא כאן הי' נגד הרוב משא"כ בזה וסברת הרשב"א נראה לפענ"ד דע"כ לא שייך לומר דלא מחזיקין ריעותא ממקום למקום רק במקום דנוכל לומר דלא הי' במקום האחר הריעותא כלל אמרינן דאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום אבל כאן כיון דחיישינן שעבר המחט והקוץ דרך פנים אם כן הי' עכ"פ הריעותא בפנים במקומות שהי' יכול להיות טריפה ול"ש לומר דלא מחזיקין ריעותא באותן המקומות כלל דע"כ הי' עובר באברים הפנימיים והרי ע"כ היה שם ואם כן פשיטא דחיישינן וכעין זה כתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דכל שזרק לה הקידושין ספק קרוב לה לא שייך לומר חזקת פנויה דהרי הריעותא לפניך והיינו כמ"ש בישועת יעקב באהע"ז ס"ו כיון דעכ"פ הי' יכול להיות קרוב לה שוב אתרע החזקה וה"ה כאן. ובזה מובן סברת הב"י בהרשב"א דכל שנתחב לפנינו מדופן ללב אם כן בזה ודאי שייך לומר דלא הי' כלל במקומות אחרות רק תיכף יצא מהדופן ללב ושוב לא מחזיקין ריעותא בשאר מקומות וכן לפי הבנת הד"מ כל שכעת ראינו שנתחב בלב הרי אותו מקום מוגבל טפי משאר מקומות ולכך אין מחזיקין ריעותא במק"א. ובזה מובן לשון הש"ס דף מ"ח דאמר שם מי מכוונא לסימפונא רבה ועיין רש"י שם ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהוושט לא מכוונא לעומת הסמפונא רבה אם כן ע"כ עבר בשאר מקומות שוב יש לחוש דמהקנה בא כיון דאינו מכוון לסמפונא רבה הוושט:

והנה מעלתו הביא דברי הבכ"ש בחולין דף נ"ג בהך דאמרו בקוץ עד שתנקב לחלל ופירש"י דכל שניקב לחלל טריפה והביא דברי הגהמ"ר בשם ר"ש שכתב במחט שנמצא בחלל הגוף דטריפה כמו במחט שנמצא בכבדא וע"ז תמה דלמה לא הביא ש"ס מפורש דבקוץ עד שתנקב לחלל דבמנקב לחלל טריפה וכתב די"ל דר"ש מפרש דבקוץ עד שתנקב נחלל אין הכוונה כפירש"י רק כיון דבדרוסה טריפה כל שהאדים כנגד הנקב אם כן ה"א דגם בקוץ נטרף משעה שהאדים אף שלא ניקב עד החלל קמ"ל דאינו טריפה אפילו תחוב במקום שנקובה פוסל רק עד שתינקב להחלל ולפ"ז אין שום רמז בש"ס לניקב חלל הגוף ומעלתו האריך בזה דלפי דעת ר"ש אפשר דבניקבה לחלל הגוף אין צריך אפילו בדיקה כלל רק בנמצא מחט בחלל הגוף כל שלא ידענו שבא מבחוץ חיישינן שבא דרך הוושט שרוב נבלעין דרך הוושט הוא וע"ז תמה מעכ"ת דלא אמרינן רק שרוב נבלעין דרך הוושט אבל לא אמרינן רוב דרך הוושט נבלעין ויוכל להיות שנתחב דרך דופן מבחוץ והו"ל ספק השקול ולא מטרף כלל וגם למה הב"י לא הזכיר כלל אותן הפוסקים שמביא הבכ"ש שם דל"ח לחלל הגוף והאריך מעלתו ולפענ"ד הנני יוסיף לתמוה דלפי דברי התב"ש מה מקשה הש"ס בדף נ"ב על ר"ח דאמר דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים מהא דתנן דרוסת חתול ונמייה עד שתנקב לחלל אבל דרוסה לית להו כלל ומה קושיא דלמא באמת יש להו דריסה רק דלא סגי באם האדים הבשר כנגדו ככל שאר דרוסות דאמרו משיאדים הבשר כנגד ב"מ וכאן אין הדרוסה כל כך חזקה רק עד שתנקב לחלל אבל לעולם אית ליה דרוסה ועיין בב"י סי' נ"ז דכתב בשם הרשב"א דהרי"ף והרמב"ם מפרשים דדרוסת הנץ עד שתנקב לחלל משום דרוסה נגעי ביה ולא משום נקיבת החלל ונדחק שם דלמה לא פירשו משום החלל ולשיטת הפוסקים הלז אם כן אינו טריפה רק משום דרוסה ולא משום חלל הגוף וע"כ דאי אפשר לפרש כפירוש התב"ש הנ"ל. ומה שרצה מעלתו לפרש דברי הגהמ"ר דלכך הביא ממחט שנמצא בכבדא דהיינו לענין זה דל"מ בדיקה כיון דאינו מקום ידוע ל"מ בדיקה והביא דברי הר"ן שפירש כן בהדיא במחכת"ה הנה זה ודאי שרוב פוסקים ס"ל דכל שאינו במקום ידוע ל"מ בדיקה ועיין בסי' ל"ג וסי' מ"ח אבל ר"ש שאסר דמשמע דגוף האיסור לא ברור ליה רק ממחט שנמצא בכבד ע"ז שפיר תמה התב"ש:

והנה מה שהאריך מעלתו מענין לענין ותורף דבריו דלא ידע לפרש טעמו של הב"י וד"מ דלמה לא נחוש כשבא לפנינו תחוב כיון שלא ראינו הנקב וכבר כתבתי טעמו לעיל ומה שהאריך לחוש דשמא הבריא וניקב לחוץ וחזרה לאחר שנתרפא הנה באמת יש ס"ס שמא קי"ל כר"ת דגם בהמסס אין טריפה ולא חיישינן שמא הבריא ואת"ל דס"ל כרש"י מכל מקום שמא ניקב ולא הבריא וכן להיפך שמא לא הבריא ואף דאין כאן ס"ס המתהפך מכל מקום צריכין אנו לדון אם ניקב לחוץ כלל ובכה"ג כתב הש"ך בשם הרמ"ע דל"צ להתהפך כלל וז"ב ובלא"ה כיון שתחוב מדופן החזה לעובי המסס אין לנו לחוש שמא עברה יותר דהא אנן חזינן דתחוב מזה לזה מה"ת לנו לומר דעבר יותר וע"כ לא חיישנין בהמסס רק כל שלא ראינו מונח רק בהמסס בלבד יש לחוש דלמא עבר ונתרפא עד שאינו ניכר אבל כאן יש לנו לתלות דניקב ותחוב מדופן החזה עד עובי המסס וגם כיון דנסרך דופן החזה להמסס ודאי ניכר שלא עבר החוצה דהרי ראינו שנסרך עד שם הרי דלא הבריא דהרי הסירכא לא עברה ועכ"פ לפענ"ד הי' מקום להתיר ובפרט הגבינות והחמאה שמעולם לא הי' בכלל איסור אך מה שיש לעיין בזה כיון דרק בהפ"מ אנו מתירין בהמסס בנקב שאינו מפולש כמ"ש הש"ך סי' מ"ח ס"ק ט"ו וכן הא דמקילינן כאן כדעת המרדכי הוא גם כן רק בהפסד מרובה ואם כן הרי כתב הט"ז סי' צ"א ס"ק י"ב דתרי קולי לא מקילינן בשביל הפסד מרובה יעו"ש אך דברי הט"ז אינם מוסכמים וזכורני שראיתי באחרונים ובספר בית יצחק מהשו"ב המומחה ראיתי איזה פלפול בשם הגאון מו"ה ברוך פרענקי"ל ז"ל בזה ע"כ קצרתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף