שואל ומשיב/ב/ג/פג

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן פג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת כת"ר יום ה' י"ט למב"י הגיעני שאלה מהרב מוה' שמואל מרגליות מו"ץ ביאס במה שאירע שאחד הכין שטר מכירה על משקה שלו וחתם שמו גם כתב שם עכו"ם הקונה רק שהיה יומא דשוקא בע"פ והיה טרוד ושכח ולא מכר כלל רק ביטל חמצו לבד ואחר הפסח בא לשאל שיש לו יש בערך מאה ר"כ והוא עני וכתב שהיי"ש נעשה שם מן טערקישען ווייטץ הנקרא פאפושיאיס או בריגאליס רק שנתערב מעט מאלטץ משעורים שרוים וכתב שהמאלטץ הוא חמץ נוקשה וחמץ נוקשה אחר הפסח מותר בהנאה ולהי"א ס"ס תמ"ז אף באכילה ואף שנתערב גם שמרים והו"ל דבר המעמיד מ"מ הוה ליה זה וזה גורם דהמאלטץ ודאי הוה מעמיד ונגד השמרים איכא ששים ובזוז"ג שרי ביש ששים. והנה מ"ש דהוה זה וזה גורם ליתא דזוז"ג הוא מתורת ביטול כמ"ש הר"ן בע"ז פרק כל הצלמים דאף דכל ביטול בעירוב זהו כשאיסור בעין אבל כל שבא מכח האיסור בגרמא כל שהוא חד בחד הו"ל ביטול וא"כ זהו כשהוא היתר גמור אבל באמת המאלטץ הוא איסור בפסח אף בהנאה רק דלא עבר על בל יראה ולכך אחר הפסח מותר דלא שייך קנסא אבל מכל מקום ביטול לא שייך דהרי גם המאלטץ הוא איסור גמור ולא שייך ביטול. וגם בגוף הדבר שמחשב מאלטץ לחמץ נוקשה ג"כ אינו ברור דבאמת זקני הח"ץ ז"ל כתב בסי' כ' שמאלטץ הו"ל חמץ גמור ע"ש וגם הגאון מוהר"ר סענדיר מסאטנוב ז"ל הביאו בשע"ת סי' תמ"ח ס"ק ב' דודאי אסור בהנאה אחר הפסח רק שבשע"ת כתב דאפשר דמיירי שלא נתקלקל ובנתקלקל הוה רק נוקשה וכ"כ בסי' תמ"ב בשע"ת ס"ק ג' ורמז לתשובותיו בבית אפרים סי' ל"ד מ"ש בשם פ"י. והנה לפענ"ד הדבר תמוה דע"כ לא אמרינן דחמץ נוקשה מותר לאחר הפסח רק במה שלא נעשה חמץ ולא הגיע לחמץ גמור והוא רע לאכילת אדם אבל במאלטץ שנעשה משעורים שרוים כיון שעיקרו נעשה לכך הנה מלבד דלא גרע מד' מיני אומניות שנעשה עיקרו לכך ועיין מג"א סי' תמ"ב ואף דשם אינו רק דרבנן היינו שם דליכא כזית בכדי אכילת פרס אבל כאן אסור מן התורה דאף דנתקלקל ואינו ראוי לאכילה מכל מקום הא ראוי לחמע בה ולעשות יי"ש מזה ועיקר היי"ש בא מזה היאך אפשר לומר דמקרי פגום ועיין בע"ז דף ס"ח דאמרו והא הכא דפגום מעיקרא ופליגא ומשני הואיל וראוי לחמע בה כמה עיסות אחרות וא"כ שוב גם כאן הרי נעשה יי"ש מזה ובודאי אסור ותדע שהרי שמרים ג"כ אינם ראוים לשתיה והוא רע מאוד ואפ"ה לא מקרי נוקשה דהא מתחלה נעשה לכך ולא מקרי קלקול וה"ה במאלטץ. וכעין זה חילק השעה"מ פ"ד מחמץ ה"ח לענין מ"פ עם מים דאף דמקרי נוקשה מ"מ הו"ל ראוי וה"ה בזה. ולא נשאר לסמוך רק על מה שהתיר הגאון בעל מג"ש דיי"ש הוה זיעה וע"ז קשה לסמוך והפ"י בק"א לחדש חלק בזה וגם בנו"ב מהד"ת לא רצה לסמוך על זה וע"כ קשה הדבר לסמוך בזה ועיין ברמב"ם וראב"ד פ"א מחמץ ה"ב ותמצא דשאור כל שראוי לחמע בה אף שנפסל מאכילת כלב אסור ע"ש ובהה"מ ודו"ק ומכ"ש כשנעשה יי"ש מזה ואף שהנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' נ"ג רצה להתיר כל שהוא נפסל מאכילת כלב אף שראוי לחמע מ"מ אח"כ החמיר בחמץ דהתורה קפדה על חימוץ ובאמת גם בשאר איסורים יש להחמיר שהנו"ב לא הזכיר הך דע"ז וע"כ קשה הדבר להתיר שלסמוך על שיי"ש הוא זיעה בעלמא קשה לסמוך כמ"ש זקני הח"ץ זלה"ה. ולכאורה רציתי לומר כיון שדבר המעמיד אינו אסור רק מדרבנן א"כ הוה כמו חמץ נוקשה דכל שאינו עובר בבל יראה מה"ת מותר לאחר הפסח. אבל אחר העיון זה אינו דמלבד דהמג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ו כתב דכל שמדרבנן לא בטל שוב הו"ל איסור תורה ושאני חמץ נוקשה דגוף החמץ אינו רק מדרבנן ומה גם שהמאלטץ עם השמרים בודאי אין כנגדו ששים ושוב אסור מה"ת וע"כ קשה להתיר ומכל מקום מי שירצה לסמוך על תשובת פ"י במג"ש לערבו ברוב יי"ש כשר לא אמחה בידו אבל אני איני מתיר כי נראה שפשע במה שלא מכר ואף אם שכחה מקרי אנוס ועיין מג"א סי' ק"ח מ"מ גם באונס אסרו כמבואר בסימן תמ"ח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף