שואל ומשיב/ב/ג/סג

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן סג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנה הביאו בשם ס' בעל התרומות דלכך לא האמינה תורה עד אחד לממון דחיישינן שמא שכרו והנה בעד אחד בקטטה דעת הרמב"ם דאינה נאמנת דחיישינן שמא שכרתו לעד וכל הפוסקים חולקין עליו וצ"ל דשאני התם דשייך לומר דאשה דייקא ומנסבה וגם היא מלתא דעבידא לגלוי משא"כ עד אחד בממון חיישינן שמא שכרו וצ"ל דלכך בשבועה האמינה תורה לעד אחד ולא חיישינן שמא שכרו דלמה ישכור אותו הא יוכל זה להכחישו ולשבע נגדו. והנה לכאורה היה נראה לי דמה שלמדו הרא"ש והפוסקים דעד המסייע פוטר מק"ו דיכול לחייבו שבועה. ולכאורה יש לומר דשאני לחייב דזה יוכל לשבע נגדו ולא חיישינן דשכרו דלמה ישכור הא יוכל לשבע משא"כ המסייע דיוכל להיות דשכר אותו כדי שיפטר וצ"ל דלפמ"ש הט"ז באהע"ז בעד אחד בקטטה דהטעם דחייש הרמב"ם שמא שכרו דדיבור מקרי ואמר כל שלא נגמר על ידו ע"ש א"כ יש ק"ו מה בעד המחייב דלא נגמר על ידו ואפ"ה לא חיישינן שמא שכרו מכ"ש לפטור דנגמר על ידו לא חיישינן שמא שכרו ודו"ק. ובזה נראה לסמוך על הש"ך שכתב דבמחויב שבועה וא"י לשבע משלם לא יוכל העד לחייב דבא לממון והאחרונים חלקו ע"ז. ולפמ"ש אתי שפיר דכאן יש לחוש שמא שכרו כדי לפטור מממון וא"ל דנגמר על ידו דז"א דמתחלה היה יכול לשבע נגדו ואז לא נגמר על ידו:

ובזה מיושב היטב מ"ש התוס' בב"מ דף ג' דאצטריך עד א' במקום שא"י ונודע הקושיא דא"כ יוכל לפרע ואח"כ יתבענו שנית ולא יוכל לשבע דהא א"י. ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג שוב חיישינן שמא שכרו וכיון דבתחלה לא בא רק לשבועה ולא נגמר על ידו ובזה יש לישב קושית המהר"ם שיף דאצטריך ע"א במקום שא"י להעיז ולפמ"ש בזה שייך לומר דלמא שכרו ואין לומר דיכול לשבע דזה אינו דכל דיש עד אחד נגדו יתבייש ולא יוכל להעיז אף שהאמת אתו שיתבייש בפני העולם שהרי יש עד א' נגדו ודו"ק כי יש לפקפק בכ"ז ורשמתי למזכרת. ובחידושי אמרתי במה דעד אחד אינו נאמן לממון ולשבועה המניה דהנה כבר נודע מ"ש הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד דעד א' בהכחשה אינו נאמן היינו דזה שמכחישו נאמן נגד העד והביא דברי הש"ס בקידושין דף ס"ה דאמר ותסברא עד אחד בהכחשה מהימן ע"ש ברש"י שיש גרסאות מתחלפו' ובשו"ת מהר"ם פדוואה האריך בזה ולפ"ז לכך עד אחד אינו נאמן לחייב ממון משום דעד אחד בהכחשה אינו נאמן כיון שהבע"ד מכחישו אינו נאמן אבל לשבועה כיון דזה מכחיש לזה והו"ל ספק לכך יכול לחייב שבועה והא דבקידושין שם א"י לחייב שבועה היינו כמ"ש בשו"ת מהר"ם פדוואה דבקידושין לא שייך ענין שבועה ועיין בסי' פ"ז בחו"מ דבאיסור לא שייך שבועה אבל בממון שייך שבועה דעכ"פ מידי ספק לא יצא וחייב שבועה וז"ב. איברא דלפ"ז במקום שזה א"י ואינו מכחישו בבירור שוב יהיה יכול העד לחייבו ממון וזה אינו דאין עד אחד קם לממון אך נראה דאיני יודע אם נתחייבתי לא מהימן ע"א דאוקמינן אחזקה דממונא דזה לא נתחייב ממון וכמ"ש הט"ז בטעם דאיני יודע אם נתחייבתי דמוקמינן אחזקה ע"ש בסי' ע"ה ועד אחד אינו נאמן נגד החזקה והתורה לא חייבה שבועה בטוען א"י כמ"ש הש"ך בסי' ע"ה אבל כשזה מכחישו בברי כיון ששייך שבועה ס"ד דיתחייב ממון גם כן שהרי עד אחד יש לו עליו חיוב שבועה א"כ למה יפטור ובזה צ"ל דהוה הכחשת בע"ד ואינו יכול לחייב ממון דהרי זה מכחישו ועד אחד בהכחשת בע"ד לא הוה תורת עד כלל אבל שבועה חייב דנשאר ספק אם העד מהימן או הבע"ד והו"ל ספק וז"ב:

ובזה ממילא מבואר דלכך עד המסייע פוטר משבועה דמספק לא יוכל לחייב שבועה דהא יש עד המסייע וניהו דהכחשת בע"ד לא נחשב עד אבל עכ"פ לענין שבועה לא שייך לחייבו מספק דמכל מקום העד מסייע לו לפטור משבועה כנ"ל. ובזה מיושב קושית המהר"ם שיף הנ"ל דאם דכופר הכל פטור משום דאין אדם מעיז א"כ יקשה למה יוכל העד לחייב שבועה כיון דהבע"ד מכחיש ועד אחד בהכחשה לא הוה עד כלל וא"ל דעכ"פ ספק הוה וחייב שבועה דזה אינו דהא הבע"ד יותר מהימן דהא יש לו חזקה דאין אדם מעיז ומהראוי להאמינו יותר וז"ב כשמש וע"כ דכופר הכל פטור מגזירת הכתוב ואין ראיה מדלא מעיז די"ל דיוכל להעיז וכופר הכל דפטור היא גזירת הכתוב. והנה הב"ש אחרון הקשה על קושית התוס' מדאיצטריך ע"א דלכאורה יש לומר דאצטריך עד אחד להורות דעד המסייע פוטר דנלמד מק"ו מעד המחייב ואם לא נדע דעד יכול לחייב שוב לא שייך ק"ו ולא נודע דעד המסייע פוטר ומיהו יש לומר דקושית התוס' לכתוב בהדיא דעד המסייע פוטר ולחיוב ל"צ לע"א אך לפמ"ש הש"ך בסי' פ"ז דהיכא דיש עד המחייב ויש עד המסייע לפטור העד המחייב נאמן או דעכ"פ אוקי חד להדי חד א"כ נ"מ לענין זה דאם עד יוכל לחייב והו"ל עד א"כ עד המחייב נאמן מתורת עד אבל אם עד המחייב אין לו תורת עד א"כ שוב עד המסייע יהיה נאמן ולכך אצטריך עד לחייב והיא קושיא מושכלת. ולפענ"ד נראה דהנה לכאורה מהראוי יותר להאמין לעד המחייב ממה שנאמין העד המסייע דעד המחייב לא שייך לחוש שמא שכרו דמה יועיל בזה הא יוכל לשבע נגדו ויפטר וא"כ למה ישכור אותו אבל עד המסייע שייך לחוש שמא שכרו כדי שיפטור משבועה דהוא לא ירצה לשבע לשקר ע"כ שכרו להיות לו עד המסייע וזו לכאורה הערה נפלאה ולמה לו לש"ך לחדש דעד המחייב נאמן יותר או דאוקי חד להדי חד וכמ"ש ביו"ד סי' קכ"ז ות"ל דלעד המחייב יותר ראוי להאמינו. אך נראה דלעד המחייב אינו ראוי להאמינו להוציא שבועה דגם שבועה אינו יכול להוציא מספק משא"כ עד המסייע לפטור מהראוי יותר להאמין וזה באמת ק"ו דהרא"ש שלמד עד המסייע מק"ו דעד המחייב ולכך איצטריך הש"ס לחדש דעד המחייב יותר ראוי להאמין או דאוקי חד להדי חד ולפ"ז נראה לי דשפיר הקשו התוס' דלמה לי עד אחד ולכתוב דעד המסייע פוטר דאין לומר דאצטריך דאם אינו בתורת עד שוב יהיה המסייע נאמן יותר דזה אינו כיון דכ"ה חייב אף בלא עד א"כ שוב שייך לומר דעד המסייע לא יהיה נאמן דשמא שכרו דא"ל דהשתא דעד יכול לחייב ולהוציא שבועה מכ"ש לפטור דזה אינו דלחייב ל"צ כלל לעד וא"כ אינו עד כלל ושוב עד המסייע יש חשש שמא שכרו וז"ב. ובזה יש ליישב קושית הגאון מוה' משלם ז"ל דמה מועיל מה שמחייב בטוענו בספק דאכתי יוכל לפרוע לו ואח"כ יתבענו דשלם שלא כדין ויתחייב זה שבועה כמו כל כופר הכל וא"י לשבע דהא א"י ובכה"ג לא מועיל העד כיון דהוה מחויב שבועה וא"י לשבע משלם לא מועיל העד. ולפמ"ש אתי שפיר דבכהאי גוונא מועיל העד דהא מתחלה בא רק לשבועה ולא שייך שמא שכרו וא"כ לא בא רק לענין שבועה אף שזה פרע לו מכל מקום העד לא בא רק לשבועה ושאני הך דחידש הש"ך דמחויב שבועה ואיל"מ לא מועיל עד דשם מתחלה בא לפטור ממון אבל כאן בא מתחלה לשבועה ורק אח"כ זה כשפרע רוצה שיהיה מחויב שבועה ואיל"מ וזה מועיל העד המסייע לפטור ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף