שואל ומשיב/ב/ג/לו

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן לו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בלמדי מסכת סוכה דף כ' ע"ב הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו עיין רש"י שכתב עיקר ישיבת הסוכה אכילה ושתיה ושינה. לפענ"ד כוונת רש"י דכל שאין לו מקום לישן רק תחת המטה לא יצא אף באכילה כשיטת המרדכי ודלא כאא"ז הח"ץ שדחה דבריו. והנה ר"י אמר נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר אמר ר"ש מעשה הי' בטבי עבדו של ר"ג שהי' ישן תחת המטה וא"ל ר"ג לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה לפיכך הוא ישן תחת המטה ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה בסוכה לא יצא י"ח. ולפענ"ד הכונה דר"ג הודיע דל"ת אדרבא לפי שהוא ת"ח הוא מראה שהוא ת"ח וישן תחת המטה להראות שגם תחת המטה יוצא כמ"ש ר' יהודה שנהג כן בפני ת"ח וכמ"ש הרא"ש שת"ח צריך להראות חידוש בברכותיו שאף בזה יוצא ולכך הודיע ר"ג שאדרבא לפי שפטור מן הסוכה לכך ישן תחת המטה. ובזה יש ליישב דברי הירושלמי שהקשה מחלפא שיטתיה דר"ג דכה מיחה בידו ובתפילין לא מיחה והקשה הר"ן להס"ד למה פריך מתפילין והלא בסוכה שאין בו שום מכשול למה ימחה ר"ג ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דגם כאן יש מכשול שיאמרו שאדרבא חייב בסוכה וישן תחת המטה שיוצאין אף תחת המטה ולכך פריך דהרי שם לא מיחה וכאן מיחה והודיע שמפני שהוא פטור לכך ישן ומשני שלא לדחוק את החכמים וא"כ ע"כ ידעו שלא מפני שת"ח הוא עשה כן והרי הי' שם ת"ח ואפ"ה לא ישנו והי' להם להראות זאת. וגם נראה לי דמי שהוא פטור ורוצה להתחייב הוא מחויב לעשות המצוה באופן היותר מועיל ודוקא מי שהוא חייב היה יכול להראות חידוש ולא מי שרוצה להיות נוהג כמחויב בדבר ודו"ק:

והנה במ"ש בשם אא"ז הח"ץ ז"ל הנה לכאורה יש מקום לחלק דלפמ"ש רש"י פ' עקב בשם הספרי דעיקר המצות הם בא"י ובחו"ל הוא רק למען שלא יהי' כחדשים והרמב"ן האריך בזה כ"פ בפ' אחרי ועקב שם והארכתי בזה א"כ כל שעשה סוכה בחו"ל אף שאינו ראוי ללינה מ"מ עכ"פ חדש לא יהי' אח"כ וסגי בזה. אמנם לפמ"ש ר"ע דסוכות ממש עשה להם בצאתם ממצרים א"כ עיקר המצוה היה לזכר מה שעשו להם בחו"ל שוב הוא עיקר המצוה וז"ש למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי ועיין ב"ח סי' תרכ"ה דצריך לכוין לזה ע"ש והנה במה שהקשו התוס' ריש פרק לולב הגזול דלולב הגזול פסול רק ביום ראשון וחסר ולקיחת ארבעה מינים פסול כל שבעה ולפענ"ד עפ"ז דבאמת במקדש הוא כל שבעה ובגבולין רק יום ראשון והימים אחרים המה רק מדרבנן והיינו כדי שלא יהי' חדשים ולפ"ז בגזול עכ"פ לא יהי' כחדשים אבל הדר וארבעה מינים שוב יהי' כחדשים אח"כ ודו"ק:

והנה דרך אגב ארשום במ"ש הרא"ש פ' לולב וערבה אות ג' בירושלמי פרק הרואה העושה סוכה לעצמו מברך לעשות סוכה וכו' ואגמרא דידן סמכינן דגרסינן פרק התכלת דאמר ר"ח כל מצוה שכשרה על ידי נכרים אין ישראל מברך על עשיתה וסוכת גנב"ך כשרה ואיכא מ"ד כל מצות שאין עשיתן גמר מצוה א"צ לברך והנה לכאורה תמוה דמשמע דיש מ"ד דכל מצוה שכשרה בעכו"ם אין ישראל מברך והרי הש"ס הקשה ע"ז מתפילין ומסיק דכל מצוה שעשייתה זו גמר מצותה אף דכשרה בנכרי ישראל מברך. אך נראה דהנה ר"ח אמר מתחלה כל מצוה שכשרה בנכרים אין ישראל מברך וכל מצוה שאין כשרה בנכרים ישראל מברך. והנה הורה לנו שני כללים וע"ז אמר הש"ס דסוכה מסייע ליה רק דעל מה שחידש שמצוה שאין כשרה בנכרים ישראל מברך הקשה מתפילין וע"ז הוכרח לתרץ דכל מצוה שעשייתה היא גמר מצותה אף דכשרה בנכרי הישראל צריך לברך ונמצא דלא הדר בזה ממ"ש בתחלה דכל מצוה דכשרה בנכרי אין ישראל מברך דזה יש לו באמת קיום דהיינו באין גמר מצוה בזה אף דכשרה בנכרי מ"מ אינו מברך וזה הוה סוכה סייעתא וניהו דבזה אף שפסולה בנכרי א"צ לברך כל שאינו גמר מצוה אבל מ"מ זה לא נדחה מדינא דמכ"ש בדבר שכשר בנכרי ג"כ אין צריך לברך וא"כ בסוכה דכשרה בנכרי וגם אינו גמר מצוה דעיקר היא הישיבה בה ואכילה בתוכה א"צ לברך וא"כ שפיר כתב הרא"ש לענין סוכה דא"צ לברך על עשייתה וז"ב ודו"ק:

שוב נזכרתי שכ"כ הט"ז סי' ק"כ ביו"ד ס"ק י"ז שהקשה למה יברך על טבילת כלי הא טבילה בנכרים כשרה והישראל אינו עושה כלום ובזהב מזוקק פירש דכוונתו כיון שכשרה בנכרי למה יברך הישראל והביא מ"ש הרא"ש לענין סוכה כיון דסוכת גנב"ך כשרה למה יצטרך לברך ולכאורה היא תמוה דהא הש"ס דחה זאת ולא מסיק כן ולפמ"ש א"ש דהט"ז הקשה דהא בזה לא נדחה דברי הש"ס בס"ד דכל שכשרה בנכרי בישראל א"צ לברך. אמנם אחר העיון זה אינו דכיון שזה גמר מצותה למה לא יצטרך לברך הא אף דכשר בנכרי כל שהיא כשרה בנכרי בישראל צריך לברך. אבל אחר העיון כוונת הט"ז ברורה דשם קאי הש"ס אם הישראל עושה אף דבנכרי כשרה אם היה הנכרי עושה מ"מ כל שהישראל עושה מהראוי לברך אבל אם הנכרי עושה על מה יברך הישראל הא הנכרי עשה כולו וזה שכתב הט"ז דהא הישראל לא עשה כלום ושפיר הקשה. והנה בהגהותי על יו"ד הנקרא יד שאול שם כתבתי דיש לישב דאדרבא כל שהישראל אינו עושה כלום ונתערטל מן המצוה לגמרי בודאי צריך לברך הישראל וע"כ לא נחלקו בש"ס במצוה שכשרה בנכרי דוקא כשהישראל עושה אח"כ או שהישראל עושה הדבר בעצמו רק שכשרה ע"י הנכרי אבל כל שהנכרי עושה לגמרי כמו טבילת כלי שאם הנכרי מטביל אם לא יצטרך הישראל לברך הרי נתערטל מן המצוה לגמרי ואינו נכון שכל המצוה יהיה ע"י נכרי והישראל לא יברך כלל וע"ש ותדע דאטו למ"ד מילה בעכו"ם כשרה אטו לא יברך הישראל היינו אם הנכרי מל בודאי למ"ד מילה בנכרי כשרה אבל עכ"פ הישראל מברך משום דנתערטל מן המצוה לגמרי וה"ה בטבילת כלים וז"ב ופשוט. הארכתי בזה לפי שהגיד לי נ"ד הרב הגדול החריף מוה' פנחס בארשטין נ"י בליל ג' תצא שנת תרכ"ז שהקשו עלי דזהו קושית הש"ס והרי מילה. ולכאורה נשתוממתי דהא הש"ס מקשה כן ובעידנא דעסיקנא בי' איך נשמט ממני. אבל השבתי כמו רגע דהש"ס הקשה דהרי מילה כל שהישראל עושה וע"ז לא שייך תירוצי אבל אני מקשה אם הישראל מל איך אפשר שהישראל יתערטל לגמרי מן המצוה ולא יברך כלל זה אי אפשר ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף