שואל ומשיב/ב/ג/כא
שואל ומשיב 
ב ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וברכה אל כבוד הרב הה"ג ההריף ובקי המפורסם למד ושנה הרבה ומצא כדי מדתו מו"ה ישכר בעריש נ"י פרעגיר אבד"ק רימנאב:
מכתבו מגלה עפה אשר השיב להרב מזמיגראד ואשר כתב הרב הנ"ל ואשר חזר וכתב מעכ"ת לנכון הגיעני היום. והנה לאשר כתב כי אכריע אמרתי להשיבו בקצרה בדבר שאלתו אשר בקהלתו בא אחד מזמיגראד ושמו ר' יצחק ושכר לעצמו חנות ודעתו לשוב לשם בכל שבוע עם שניט סחורה ביומא דשוקא הנקרא וואכין מארק והסוחרים דשם צועקים ככרוכיא שירד זה לגבולם ולקפח פרנסתם ולפסוק חיותם וע"ז הביא מעלתו מ"ש בספרי שואל ומשיב ח"א סי' מ"א ושם השגתי על זקני הב"ח שמחלק בין יריד לשוק ואני כתבתי דיריד היינו שוק ע"ש וע"ז כתב הרב מזמיגראד דדברי הב"ח נכונים וברורים דעיקר ראית הב"ח מהמרדכי ותמהתי דהרי אני כתבתי שם דבתחלה חשבתי שכן מבואר במרדכי אבל אח"כ ראיתי שאינו מבואר במרדכי רק הב"ח חידש כן ויריד אינו שוק וא"כ כיון שהבאתי ראיות ברורות מהש"ס דיריד היינו שוק א"כ אין ראיה מהמרדכי וא"כ ממילא אי אפשר להפסיד חיות הסוחרים והבעה"ב הדרים בקהלתם ומ"ש דמה נ"מ דגם בזה שייך מעלמא אתו ולעלמא זביני. הנה כבר כתבתי דמה שאינם באים רק מהסביבות לא שייך מעלמא אתו ולעלמא זבינו דזה ודאי אם הוא לא בא הי' הסוחרים דקהלתם מוכרים והרי מפסיד להם. ומ"ש ראי' מהמבי"ט דגם ממתא אחריתי כל שהם באותה מלכות הוה כשייך בכרגא. הנה הנחלת שבעה לא כתב כן וגם יפה השיב מעכ"ת בזה מהרבה מקומות ויפה כתב. אמנם מ"ש דאפילו יהי' ספק בזה אזלינן לקולא כמו בבר מבואה אבר מבואה אחרינא דאזלינן לקולא. הנה לפענ"ד נראה בזה דבר חדש וישמע מעכ"ת ויוסיף לקח דהנה לכאורה תמהתי ע"ז שכתבו דלהפוסקים דקי"ל לקולא בבר מבואה אבר מבואה אחרינא משום דהוה ספיקא דדינא ואזלינן לקולא דהנה כבר נודע מ"ש הכנה"ג בכללי קים לי בשם מהר"י בסאן שהקשה דאמאי בספיקא דממונא אזלינן לקולא והא הו"ל ספק גזל והוא איסור ולמה לא מחמרינן בספק איסור וכתב דגם להיפך יש ספק גזל ע"ש ולפ"ז כאן יקשה הא הו"ל ספק גזל דשמא הדין עם בן מבוי ובר מבוי אחרינא רוצה לפסוק חייתו דהו"ל ספק גזל ואיסור ועיין בספר ראב"ן דף קמ"ח שכתב מה שאמרת דשייך הכא תיקו דאיסורא קבלנו מרבינו הקדוש הלוי דאפילו הא דאמרינן תיקו דממונא לקולא קשה בעיני מה שייך לומר קולא בממונא דהוא להאי קולא ולשכנגדו חומרא היא וכ"ש דאסורא לא שייך למימר הכי דאפילו גוזל או מוסר ממון חבירו הוי רק גורם בעלמא ולא חשבינן ליה איסורא וע"ז השיב הראב"ן דודאי יש איסור בדבר כדאמרינן פרק לא יחפור זאת אומרת גרמא בנזקין אסור עי"ש א"כ כיון דעכ"פ יש איסור בדבר שוב יקשה דהו"ל ספק גזל ואיסור לחומרא ואין לומר דגם לשני יש ספק גזל דזה אינו דהשני רק מונע שלא יעמוד אצלו אבל אינו גוזל ממנו שום דבר והיא קושיא נפלאה. אמנם נראה כיון דאינו ברי היזיקא ואינו רק מניעת הריוח לא שייך בזה ספק גזל שאינו גוזל כלל שאינו ברור לו אם מפסיד לו אם לא ויכול להיות שאינו מפסיד לו ולכך אזלינן לקולא וז"ב:
ובזה אומר אני ליישב דברי זקני הרמ"א ז"ל בתשובותיו סי' י' שהוא החזיק בדברי אביאסף דבמבוי סתום קי"ל כר"ה דברי היזיקא וכלם תמהו דמנ"ל לרמ"א זאת דלא קי"ל כר"ה בריה דר"י דלא מצי מעכב ולפמ"ש אתי שפיר דכל דברי היזיקו ומפסידו בודאי שוב הו"ל ספק גזל וספק איסורא לחומרא והשני אינו גוזלו רק מונע שלא יעמוד אצלו א"כ שוב הו"ל ספק גזל ואיסורא לחומרא. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד ליישב קושית הש"ך בסי' קנ"ו דהקשה דמאי קא מבעי ליה לר"ה בריה דר"י אי בר מבואה מצי לעכב אבר מבואה אחריתי הא לא גרע מבר מתא אחריתי דכל דשייך בכרגא לא מצי מעכב כ"ש בר מבואה אחריני והיא תימה גדולה ולא השיב בזה הש"ך כלל. ולפמ"ש יש לומר דבשלמא בבר מתא אחריתי דאינו מחויב לשלם כרגא בעיר הלז והוא פורע הכרגא ויוכל להיות שע"י שמשלם זה מיקל לאנשי העיר א"כ לא שייך לומר דהוי ספק גזל דגם לאחר יש ספק גזל וכיון דמשלם הכרגא א"כ מיקל בזה לאנשי מתא ולמה יגזול אותן אבל בבר מבואה אבר מבואה אחרינא באותה העיר מה שמשלם הכרגא הוא משלם בשביל שהוא בר מבואה שלו ואינו מיקל בזה לבר מבואה אחרינא א"כ שוב הוה ספק גזל וספק איסורא. ובזה מיושב היטב קושית ש"ב הגאון בנתיבות שם שהקשה מ"ש מרפת בסי' קנ"ה ס"ג דיכול לעכב. ולפמ"ש אתי שפיר דשם הו"ל ספק גזל ואיסורא לחומרא משא"כ כאן ודו"ק היטב כי הוא חריף. והנה מ"ש הראב"ן שם דלא קי"ל כרשב"ג בברייתא וכן הוא בשו"ת מוהר"ם בר ברוך דפוס פראג סי' תרע"ז. אני תמה דהש"ך מביא בסי' קע"א ס"ק ט' דבתוס' ב"מ דף ס"ח מוכח להדיא דה"ה בברייתא ואף דהראב"ן ומהר"ם בר ברוך חולקין בזה אבל אני תמה על ש"ב הגאון ב"א חחו"מ סי' כ"ז כ"ח שהאריך בדברי הראב"ן ומהר"ם בר ברוך הנ"ל ולא הרגיש בזה דהש"ך חולק בזה וא"כ כיון שיש ספק אולי קי"ל כרשב"ג ממילא קי"ל כר"ה. והנה ראיתי להגאון מוהר"ז ז"ל שהאריך מכמה תשובות דאין שייך כלל דין מערופיא בזמן הזה ובאמת אנן לא קי"ל כן ועיין במ"ב ובסמ"ע סי' שפ"ח ובט"ז או"ח סי' תמ"ח דשייך דין מערופיא וגם פסיקא לחיותא דכל היכא דברי היזיקא אסור ליה הרמ"א ז"ל ומ"ש דמוכרין בזול יותר ול"ש דמעכב. הנה יפה השיב מעלתו בזה ואני אומר דזה שקר שבתחלה רצה להרגיל הסוחרים שיקנו אצלו ואח"כ לא יוזיל נגדם ועיין בשו"ת מוהרי"ט ובכמה תשובות שמפלפלים מדין גאבעלא. ואני מצאתי ברש"י יחזקאל סי' כ"ז על פסוק רוכלת עמים שכתב כך הי' מנהגם שסוחרים הבאים זה מצפון וזה מדרום לא הי' רשאים לקנות זה מזה רק בני העיר הי' קונים מזה ומוכרים לזה. הנה ראינו שכך הי' מנהגם בימים קדמונים וע"כ לפענ"ד הדין עם אנשי רומאניב. והנני בזה הדו"ש באהבה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |