שואל ומשיב/ב/ג/ח

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן ח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להדיין הרב ד"ק פעטשינזין ושמו ר' מענדיל נ"י ר' וישב י"ז כסלו שנת תבר"ך בענין רואה דם מחמת תשמיש.

אשר שאל באשה שראתה ג' פעמים דם מחמת תשמיש ומפני שקשים גירושין הורה המורה שתבדוק בשפופרת ומצאה על ראש המכחול דם וע"ז שאל אם מותר לסמוך על החוות דעת שכתב שאם תבדוק עצמה שנית ולא תמצא דם תהיה מותרת להנשא לשני. הנה טרם יהיה כל שיח מאוד נפלאתי איך ערב לבב מורה בעיר קטנה לעשות מעשה לבדוק בשפופרת לבעלה הראשון והרי הש"ך אוסר ואף להמקילין כמה קשה הדבר והרי דמה ודם זרועותיה צועקים עליו שהרי היא כעת אסורה לבעלה וגם איך נעשה השפופרת שצריך לזה אומן רופא ומומחה ומילדת חכמה ובקיאה וגם היה לו לשאול מקודם אולי היינו יכולין למצוא שלא תהיה בכלל רואה דם מחמת תשמיש ומה שעבר אין:

והנה אמרתי לעיין קצת בזה והנה בהא דאמרו בנדה דף ס"ו זו ממלאה ונופצת היא ואין לה תקנה הקשה הר"ן בשם הרמב"ן דא"כ נפל תקנה דשפופרת בבירא דממנ"פ אם תפיל חררת דם נתרפאות ואם לאו אין לה תקנה ע"ש שנדחק ולפענ"ד נראה דהנה בענין רואה דם מחמת תשמיש מפני מה נאסרה הנה כל האחרונים ובראשם הרב הנו"ב כתב דהוא מטעם ווסת אונס כמו קפיצה וכדומה ובכסא דהרסנא הביא בשם בשמים ראש סי' נ"ג דחשש שמא יש דם למעלה במקור במקום שהאבר מגיע ואם יפתחנו ירד למטה וזה שאמרו בהפלת חררה דנטהרה שוב שהלך כל הדם וזה דקאמר שמואל זו ממלאה ונופצת היא ואין לה תקנה ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד נראה דהנ"מ בין הטעמים הוא אם בעתה ולא הפילה וזהו המופת שהבעיתה ע"כ דממלא ונופצת ובזה לא מהני שפופרת כלל דכל דהיא ממלאה ונופצת מה בכך שלא תמצא על שפופרת מכל מקום יוכל להיות שע"י התשמיש תראה דבשלמא אם הוא מתורת ווסת כל שאינו קבוע נעקר בפ"א אבל אם הוא בא מצד שממלאת ונופצת שוב אין לה תקנה דניהו דכעת לא ראתה מכל מקום בעת התשמיש תראה כמ"ש הכסא שם דאין מוכת עץ בבשר ובתשמיש תרגיש יותר וז"ב. ועכ"פ מבואר דאם ראתה בשפופרת שוב לא מהני לה שום דבר אח"כ דהא יוכל להיות דהיא ממלאת ונופצה ובשלמא טרם שראתה בשפופרת מה"ת להחזיקה בממלאת ונופצת משא"כ בראתה דם:

והנה בנוב"י שם האריך בענין הקינוח אי מקרי בדיקה הנה מה שהביא מדברי הרמב"ם כבר כתבתי במקום אחר ולא ידעתי כעת מקומו דהרמב"ם לשיטתו דסובר דהאשה בודקת עצמה בתשמישה קודם התשמיש ולאחר התשמיש הנה זה די בקינוח אבל בימי טומאתה שצריכה בדיקה החיובית אז צריכה בדיקה בחורין וסדקים ובזה כל דברי הרמב"ם מבוארים שם. ובגוף הענין דאמרו שם האי דאתיא לקמיה דרבי דלרבי בשני פעמים הוה רואה דם מחמת תשמיש וא"כ מסתמא באתה לפניו תיכף לאחר ביאה שניה וא"כ יש לומר דראיית דם אין ראיה לדידן רק טרם שהוחזק וא"ל דבאתה לאחר ראיה שלישית דא"כ לדידיה כבר נאסרה והנה בגוף ענין החזקה בשני פעמים או בשלשה צריך ביאור דלכאורה הו"ל חזקה שלא נתבררה בשעתא כיון דצריך ג' פעמים להחזיקה א"כ הראשון והשני לא נודע עוד ואף שלמפרע ע"י השלישית נתברר שהיא רואה דם מחמת תשמיש מכל מקום הו"ל חזקה שלא נתבררה בשעתה כי זאת הראיה לבדה לא היה מועיל רק בצירוף השתי ראיות הראשונות וכן קשה בכל הני דמחזיקין בשני פעמים או בשלשה לכל מר כדאית ליה הרי הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה וצ"ל דבאמת החזקה דהשתא היא חזקה רק נגד חזקה קמייתא לא אזלינן בתר שעת מציאתן רק בתרומה וקדשים אבל מ"מ זה בפ"א לבד אבל כל שלפנינו איתרע ג' פעמים מחזיקין בחזקה דהשתא נגד החזקה הראשונה:

ובזה נראה לפע"ד נ"מ בענין הטעמים של רואה דם מחמת תשמיש דאם נימא דהוא מתורת ווסת א"כ נתחדש ענין בגופה א"כ כל זמן שלא ראתה ג"פ לא נתבררה כלל החזקה ואינו רק חזקה דהשתא וכל שבודקה בשפופרת ולא מצאה שזה הוה חזקה דהשתא נגד. החזקה דהשתא שהיה לה כבר וטהורה אבל אם נימא כמ"ש הבשמים ראש והכסא שזה מורה על שיש לה כנוס דם במקור וא"כ נתברר כעת מה שהיה עד כה נודע לנו ופשיטא שזה לא נקרא חזקה שלא נתבררה דחזקה שלא נתבררה הוא חזקת חיים בטריפה שחיה י"ב חדש דאף עכשיו שחיה אף שכעת נתברר החזקת חי אבל אינו מבורר שלא היתה יכולה למות מקודם ג"כ. אבל כאן נתברר לנו כעת שהיה לה כנוס דם וזה הנקרא ממלאת ונופצת ומ"ש האי ממלאת ונופצת היא ואין לה תקנה דהא נתברר למפרע ענין הכנוס שהיה לה מקודם ודו"ק היטב שנתברר בזה ענין נפלא ת"ל ולזה אמר שאין לה תקנה ולא מהני בדיקת השפופרת להוציא מחזקתה דאתברר ג' פעמים ודו"ק. וכעין זה כתב בנימוק"י ריש פרק החולץ גבי ר"ל דס"ל תגלי מלתא למפרע לא אמרינן ע"ש ודו"ק:

והנה בגוף קושית הרמב"ן והר"ן במה שאמר שמואל זו ממלאת ונופצת היא ואין לה תקנה שהקשו דממנ"פ אי הפילה נתרפאת ואי לא הפילה אין לה תקנה וא"כ בדיקת שפופרת היכא משכחת לה. לפענ"ד נראה כעת בפשיטות דלא קשה דהנה נחלקו הפוסקים אי בדיקת שפופרת מועיל בבעל הראשון גם כן או לא ועיין תוס' כאן ד"ה ותבדוק ולפ"ז הנה אין כל האצבעות שוות הוא שאפשר שאצבע של בעל הראשון קשה וחמודה של אצבע של בעל גרם לה ולפ"ז מועיל בדיקת שפופרת והנה אם הבעיתה ולא נפל חררת דם ע"כ דממלאת ונופצת היא מעצמה דאל"כ מהראוי שתהיה מפיל חררת דם הכנוס בתוכה וע"כ שמעצמה ממלאת ונופצת ולא תלוי בבעל וא"כ אין לה תקנה אף לבעל השני דל"ש לומר אין כל אצבעות שוות דא"כ היה לה להפיל חררת דם וע"כ דהיא מעצמה ממלאת ונופצת וא"כ שוב אין לה תקנה אבל בהפילה חררת דם א"כ יוכל להיות דאצבע של בעלה גרם לה תוכל להנשא לשני או לבדוק בשפופרת ובזה מיושב מה שכתב הב"י להקשות דאיך מועיל בדיקת שפופרת והא לא כל אצבעות שוות והוא תמוה להפוסקים דבדיקת שפופרת הוא לאחר שהוחזקה בשלשה בעלים וע"כ הוחזקה לכל האצבעות וכבר האריך בזה הנו"ב וכ"כ בזה בתשובה ובחידושי הרבה דברים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ענין אין כל אצבעות שוות היא לפי שזה החימוד שיש לה מזה הוא מתעוררת להוציא דם וא"כ כל שהוחזקה לשלשה אצבעות הוחזקה שתתעורר להוציא דם לכל אצבעות ולפ"ז בדיקת שפופרת שבודאי אין שייך כ"כ התעוררות כמו מבע"ח המתנועע א"כ איך מועיל דניהו דהוחזקה לכל האצבעות בע"ח איך מדמינן אצבעות בע"ח לאצבע השפופרת ואין מוכת עץ בבשר וע"ז אמר הב"י דלחומרא לא אמרינן זאת. ובגוף הענין דמתירין לבעל השני שכתב הסמ"ג דהוא מכח ס"ס לפענ"ד היה נראה בפשיטות דבאמת צריך ביאור מה מועיל החזקה שהוחזקה לאצבע הראשון נימא דרוב נשים אינן רואות דם מחמת תשמיש ועדיף מחזקה אך זה אינו דלאותו בעל שהוחזקה להיות רואה הרי אתרע לה הרוב דהרי יצאת מכלל רוב נשים וראתה ג' פעמים ואם כן זה הסברא דאמרינן לא כל אצבעות שוות ולבעל השני לא אתרע לה רובא דכל הנשים ואמרינן דלבעל השני הרי היא ככל הנשים שאינן רואות מחמת תשמיש ולא כל אצבעות שוות:

ובזה יש ליישב עוד הפעם קושית הרמב"ן דכל שהבעית אותה ולא נפל חררת דם ראינו בה שינוי משאר הנשים שכל הנשים בעת שהבעית אותן תצא ממנה חררת דם וא"כ בה הקלקול ולא תועיל לה במה שתנשא לבעל השני וז"ב. ובזה יש ליישב מ"ש הב"ח דאם בא מן המקור לא שייך לא כל אצבעות שוות ותמהו עליו הא"ש ושאר אחרונים דא"כ היאך התירו לבעל השני משום לא כל אצבעות שוות והא אם תחוש שמא מן המקור שוב כל אצבעות שוות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת דברי הב"ח נכונים דכל שבא מן המקור ואתרעי האשה הזאת מרוב נשים לא שייך להתיר דכל אצבעות שוות וסברת לא כל אצבעות שוות רק דהאשה היא ככל נשי דעלמא והיא מהרוב רק דלאותו האיש אתרע לה רובא שאצבע שלו גרם והוא נתן לה אצבע וא"כ לבעל השני א"צ לשום ס"ס כנלפע"ד ברור ולא עיינתי כעת בספרים שאין הזמן מסכים לי לעיין כעת. והנה במה שהאריך הנוב"י שם והסדרי טהרה על דברת הש"ך דבלא נמצא כלל בשפופרת ומוך אמרינן דמן הצדדים היא ע"ז תמה דמה"ת לתלות דמן הצדדים ולא נימא דהוא מן המקור והאריך הרבה בזה הנו"ב והסדרי טהרה הניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה דהנה כבר כתבתי דמה שהוחזקה ברואית דם מחמת תשמיש לאו חזקה גמורה דהוה חזקה שלא נתבררה בשעתה ורק דכל דהוחזקה שלשה פעמים לכל האצבעות שוב חזקה דהשתא עדיף ואזלינן בתר שעת מציאתן ולפ"ז כל דבדקה בשפופרת ולא מצאה כלל עכ"פ איתרע לה חזקה דהשתא ושוב תלינן דנתרפאות. ובזה מיושב גם קושית הב"י דמה מועיל שפופרת והא לא כל האצבעות שוות. ולפמ"ש יש לומר דעכ"פ מזה נסתר החזקה דהשתא עכ"פ ול"מ החזקה זו לאסרה ודו"ק:

והנה בנ"ד יש לחקור אם מועיל עכ"פ הך רפואה דבעיתה. והנה לכאורה אין זו חקירה כלל דהרי גוף דברי רבי ותקנתו ע"י בעיתה השמיט הרי"ף והרמב"ם ורא"ש ואף הרמב"ן והראב"ד כתבו דרק אין מוציאין אשה מבעלה עי"ז כמבואר בש"ע אבל כאן שהשפופרת הוציא דם שוב בודאי אין לסמוך ע"ז אמנם נראה דהנה הב"י כתב דנימא אין כל אצבעות שוות וכתב דלחומרא לא אמרינן כן וא"כ כאן דהיה בבעלה ראשון שוב יהיה מזה קולא דנתירה לבעל השני ואף אם נימא דלהפוסקים שמתירין לבעל הראשון הרי ע"כ בדיקת שפופרת הוא ודאי וא"כ שוב ל"מ בדיקה לבעל הראשון הרי עכ"פ לבעל השני יש להתיר עכ"פ ע"י הבעיתה. הן אמת דהרמב"ן לא התיר רק לבעלה הראשון שלא להוציאה מתחת ידו אבל לא לבעל השני. אמנם בגוף הדבר שהשמיטו רבותינו הך דרבי הוא כמ"ש הב"י בא"ח סי' נ"ו דלא בקיאינן האידנא בהי בעתותא ועיין מג"א שם ס"ק י"ד דבעון חמור אין לסמוך על ביעתותא וא"כ כאן דספק כרת הוא ודאי דאין לסמוך ע"ז. עוד נראה לי דלכך השמיטו דהנה כבר כתבתי ענין רואה דם מחמת תשמיש היא או משום שהוא כמו ווסת או משום שהדם כנוס במקור והנה לטעם ווסת לא ידעתי כלל מה מועיל מה שהפילה חררה דם ובשלמא לטעם דכנוס בהמקור שפיר סמכינן במה שהפילה חררת דם דהבעיתה היה מרפי או פתח המקור וכמ"ש רש"י בסוטה כ' דכבר נתרפאת אבל לטעם ווסת קשה ולכך השמיטו זאת דכל שנתחזקה ג' פעמים הו"ל ווסת גמור וקשה להוציא מהספק הזה ולפי"ז כיון דקי"ל ווסתות דרבנן ומכ"ש ווסת שאינו קבוע א"כ יש מקום להקל לסמוך על בדיקת חררה דספק שמא הוא משום דם הכנוס ומועיל חררה ואף אם הוא מטעם ווסת שמא השפופרת ג"כ לא כל אצבעות שוות וספק דרבנן לקולא. ובזה נראה לפע"ד הטעם דלכך אין מתירין לבעל הראשון ע"י שפופרת דבזה יש ספק דלא כל אצבעות שוות אבל כל שהוחזקה לכל אצבעות שוב מועיל והוה דבר ברור וכמ"ש הנוב"י להקשות על הב"י עכ"פ לפענ"ד בדבר זה להקל ע"י הפלת דם ואף דלא בקיאין בביעתותא יש לעשות בעתותא גדולה כדי שלא לעגנה ויש כמה ספיקות בזה כנ"ל אם יסכימו גדולי הדור בזה נמטי שיבא בזה. שוב ראיתי בחידושי כו"פ לנדה שגם הוא לא ברור ליה אם ראתה בשפופרת בבעלה הראשון שתאסר לעולם והוא חידש מדעתא דנפשיה דנימא לא כל אצבעות שוות ומהתימה שנעלם ממנו דברים האלו ודו"ק:

והנה דרך אגב אזכיר מה שהגיעני עש"ק צ"ו י"ב אדר שני שנת תבר"ך מהרב האבד"ק נקאלייב רוסלאנד במה שהשיג הח"ץ ז"ל סי' נ"ו על הצ"ץ סי' פ"ז במה שפירש הא דאמרו בנדה שם ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה דהכוונה לדם נדתה שדרכה היה לראות מקודם שראתה מחמת תשמיש והח"ץ ז"ל כתב דהכוונה לדם ראייתה המסופקת וע"ז הקשה מעלתו והרי בתוספתא מבואר בהדיא דאם היה דם מכתה משונה מדם נדתה אינה תולה וגם בדברי הרא"ש שכתב שתולה בדם מכתה עד שיוודע עפ"י חכם שהראתה לו דם ראייתה קודם שאירע לה אונס זה ואם כהבנת הח"ץ מה ענין דם ראייתה שמקודם לזה. והנה לא היה צריך לדייק מדברי הרא"ש בפסקיו והרי בפסקי הרא"ש שחברם בנו הטור כתב בהדיא פ' תנוקת אות דאם היה דם נדה משונה מדם מכתה אינה תולה. אמנם באמת דברי אא"ז הח"ץ עדיין נכונים דלמה לא תתלה בדם מכתה אם שווה לדם ראייתה כעת אף שאינו שוה לדם ווסתה ומעלתו נדחק בזה ולפענ"ד אין מדברי הרא"ש ראיה דהרא"ש קאי שם על מ"ש הרמב"ן דעכשיו אין אנו בקיאין להכיר אם נשתנה דם מכתה מדם ראייתה והיינו שאם לא נשתנה מה"ת לומר דאותו דם שרואית כעת לתלות בדם מכתה והרי דם נדתה היא רוב וזה בקביעות ודם מכתה הוא מקרה מבחוץ וא"כ כיון שדם ראייתה מחמת תשמיש היא שוה לדם ראיית נדתה מהווסת מה"ת לתלות בדם מכתה וע"ז כתב הרא"ש דכל שאין אנו יודעין א"כ כיון דדם ראייתה כעת הוא כדם מכתה ודם ראייתה מקודם לא נודע אמרינן דמסתמא שוים הם וא"כ כיון שדם מכתה שוה לדם ראייתה כעת שפיר תולין בדם מכתה והיינו דכיון דדם מכתה שוה לדם ראייתה או שמן הסתם אנו תולין כן וא"כ אף שדם ראייתה שוה לדם נדתה שפיר תלינן בדם מכתה אף שזה מקרה וזה קביעות מכל מקום כיון שהוא שלא בשעת ווסתה א"כ לא שייר דם נדתה תלינן בדם מכתה אבל כשנודע שדם נדתה לא שוה לדם מכתה ודם ראייתה כעת המסופקת שוה לדם נדתה שוב א"א לתלות בדם מכתה. איברא דלפ"ז אם דם ראייתה כעת שוה לדם מכתה ואינו שוה לדם נדתה עד"מ שדם ראייתה כקרן כרכום ודם ראייתה כעת היא כמזוג פשיטא דתלינן בדם מכתה ובזה לא קשה קושית אא"ז הח"ץ ז"ל על הצ"ץ ז"ל ודו"ק:

ובזה אפשר להשוות דברי הש"ס דילן להתוספתא שפשטת לשון הש"ס מורה כהח"ץ ובתוספתא מורה כהצ"ץ ולפמ"ש דא ודא אחת היא דהתוספתא מיירי דהדם ראייתה כעת אינה שוה לדם מכתה רק לדם ווסתה ונדתה מקודם א"כ אי אפשר לתלות בדם מכתה וא"כ דברי הצ"ץ נכונים וגם דברי הח"ץ נכונים וכל הפוסקים עלמקומם יבואו בשלום. שוב מצאתי בשנת תרכ"ג ל"ט למב"י בספר באר יעקב ביו"ד סי' קפ"ח שם מוזכר דברי הצ"ץ הנ"ל ושם מובא דברי הרא"ש הנ"ל ע"ש מ"ש בענין זה והסכים לפירוש הח"ץ ז"ל. אח"כ מצאתי בחתם סופר שהעיר גם כן בזה ע"ש. והנה בשנת תבר"ך י"ד אייר פסח שני באה לפני אשה מ"ק טאמישיב והרופא יהודי העיד לה שעמד על הבחינה שדם שרואית אינו מן המקור רק מן הצדדים והוא בא מצד שיש לה נערווין שוועכע וגם הוא שופט שבא מן הכבד שהוא קשה מאד והיא חולי מרידין ושאלתי אותה אם יש לה ווסתה ואמרה שיש לה ווסת כנהוג ודם נדתה אינה שוה לדם ראייתה שלא בשעת ווסת. והנה לכאורה הדברים פשוטים להיתר שהרי אחרי שדם ראייתה המסופקת אינו שוה לדם נדתה והוא שלא בשעת ווסתה מה"ת לחוש לה והנה לדברי המרדכי שפירש דאם יש לה ווסת תולה בווסתה היינו שיש לה ווסת נדות א"כ שלא בשעת ווסתה תולה שהיא מן הצדדים הן אמת שבס' מנחת יעקב הקשה על המרדכי משבועות דף ח"י דאמרו שלא בשעת ווסתה אנוס היא וקשה ת"ל דהיא טהורה לגמרי שלא בשעת ווסתה. אמנם לפענ"ד נראה דע"כ לא כתב המרדכי רק ברואה דם מחמת תשמיש דאינו רק מטעם ווסת שאינו קבוע וגוף רואה דם מחמת תשמיש אינו רק דרבנן לכך סמך על שאינו בשעת ווסתה ורק להתירה לבעלה אחר טבילה אבל לא כשיש חשש נדות אין אנו סומכין על זה ולפ"ז גם נ"ד הוא כן ואין לסמוך ע"ז וגם לפמ"ש אא"ז הח"ץ סי' מ"ו ליישב קושית המנחת יעקב גם כן היא מרגשת בעת ביאת הדם ואף שיש לתלות מן הצדדים אפשר דאין להקל. ובלא"ה דברי המרדכי נדחים וגם כל הפירושים ביש לה ווסת אין כאן מקום להקל אמנם לפענ"ד יש להקל כיון שיש לה וסת והרופא יהודי אומר בבירור שהוא מן הצדדים וגם אנו רואים שדם נדתה משונה מדם ראייתה המסופקת מהראוי לומר שזו מן הצדדים ואינו מן המקור. איברא דהרמב"ן רצה להחמיר אף ביש לה מכה שאינה תולה במכתה והרא"ש שמקל וכן קיי"ל היינו דוקא לענין רואה דם מחמת תשמיש דלא תאסר לעולם וכ"כ בש"ך דגם מ"ש המרדכי להקל היא רק שלא תאסר לעולם ע"ש וא"כ מנ"ל להקל ובפרט שאינה מרגשת כאב כלל אמנם לפמ"ש הרא"ש דאם שני דמים לפניו יוכל להבחין אם זה דם נדה או דם מכתה א"כ גם כאן אפשר להקל כיון שיש לה וסת והרופא יהודי אומר בבירור שהוא מן הצדדים ואינו בשעת ווסתה אפשר להקל וגם כיון דהרופא יהודי שפט שבא מן הכבד שנתקשה מאד הוה כמכה שא"י אם מוציאה דם ולדעת הצ"ץ אם דם מכתה משונה מדם נדתה ושם החמיר הצ"ץ משום שיש דם מכה ודם נדות ודם ראייתה המסופקת אינו שוה לדם מכתה רק לדם נדתה וכמ"ש למעלה אבל כאן שדם ראייתה המסופקת אינו שוה לדם נדתה פשיטא שיש לתלות שמן הצדדים בא ולא לתלות בדם נדה כל שאין זמן ווסתה ובאמת לסמוך על שאין דם נדתה שוה לדם ראייתה קשה לסמוך ע"ז כמ"ש בסדרי טהרה ס"ק י"ד בשם הרבה פוסקים. אבל כ"ז שם שיש דם מכה ודם ראייתה ודם נדתה ויש לחוש שאותו דם הוא מן המקור גם כן אבל לפי מה שהעיד הרופא שברור לו שאינו מן המקור פשיטא דשלא בשעת ווסתה יש לתלות שהוא מן הצדדים ומה גם שהוא כמו דם מכה שא"י שמוציאה דם וכמ"ש:

והנה הראב"ד כתב דאף בידוע שבא מן הצדדים לדידן דמחמירין כר"ז דאף טיפת דם כחרדל טמאה שבעה נקיים צריכה מתירין גם בזה והרא"ש תמה דמה ענינו לזה ולפענ"ד נראה דהנה מה דחידש ר"ז דאף טיפת דם כחרדל יושבת שבעה נקיים תמהו התוס' במגלה דף כ"ח היאך מצינו שטפה כחרדל יגרום שבעה נקיים. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה שמאי והלל נחלקו ריש נדה אי מטמא למפרע ואמרו ב"ה דחיישינן שמא כותלי בית הרחם העמידוהו והנה זה רק לתרומה ולקדשים כמבואר בתוס' שם ובפוסקים ולפ"ז נראה לי ברור דכל זה כשלא ראינו כלל שיצא לחוץ עד עכשיו אבל כל שראינו טפה כחרדל יצא לחוץ שוב חיישינן שמא כותלי בית הרחם העמידוהו וזה שחידש ר"ז דצריכה ז' נקיים דאמרינן דיש דם מרובה רק שהעמידו כותלי בית הרחם וניהו דלא חיישינן למפרע אבל בעת הראייה אף דאינו רק טפה דם אמרינן שיש הרבה דם רק דכותלי בית הרחם העמידוהו וז"ב והוא הערה חדשה ולפ"ז אפשר לומר לפמ"ש הר"ן דבדם חימוד חיישינן שמא מעורב טפה דם מן המקור ה"ה בין הצדדים חיישינן שמא כותלי בית הרחם העמידו ולא יצא מן המקור לחוץ רק שלקח לו דרך לעצמו מן הצדדין כנלפע"ד וצ"ע בזה. שוב ראיתי בר"ן פ"ב דשבועות והובא ביתה יוסף סי' קפ"ג שרבותא דטפת דם כחרדל דבראיה מרובה יש לומר שמא יצא מן המקור בשלשה ימים זה אח"ז ושהוא בפרוזדור משא"כ בראיה מועטת ע"ש ודבריו צ"ע דבראיה מרובה גם כן לא חשו למפרע רק לתרומה ולקדשים אך לפמ"ש ודאי אתי שפיר כל שראתה חיישינן שיש דם הרבה כעת בפרוזדור רק שכותלי בית הרחם העמידו וכמ"ש וראיתי בסדרי טהרה סי' קפ"ג ס"ק ד' מה שהאריך בענין טפה כחרדל ולא הזכיר דברי רבינו יונה בפרק אין עומדין ודברי התוס' במגילה דף כ"ח הנ"ל ומ"ש נראה נכון ודו"ק:

והנה בשנת תרכ"ג ד' בשלח ח' שבט הגיעני מכתב מהרב המאוה"ג מקיליקיב הרב ר' נתן נ"י באשה שאין לה ווסת קבוע פעמים מקדמת פעמים מאחרת וזה ימים אשר נולד לה חדשות שבכל עת תשב לפנות מזלפת טיפי דמים דרך אותו מקום בלא שום כאב וזו האשה דרכה להיות סובלת חולי החלחלת הנקרא גאלדיני אדער שמוציא הדם ברוב בעת עשיית צרכיה דרך פי הטבעת ושפטו הרופאים שגם כעת דמים הללו מאותו חולי באו שנהפכו שבילי חולי זו פנימה דרך אותו מקום ועשה לה רפואות ועלתה לה שהוחזרה שבילי מכה זו למקומה הראוי ופסקה זיבתה דרך אותו מקום אולם כשפסקה לעשות לה רפואות הללו חזר הדבר לזוב דרך אותו מקום ועשתה רפואות אחרות ולא עלתה לה והאשה ההיא אומרת שידוע לה בבירור שאין זיבת דמים הללו ממקום זיבת דם נדתה אשר תראה לפרקים שלא בעת עשיית צרכיה כדת הנשים בהרגשת אברים וראיית דם הלז שתראה בלא הרגשה כדרך שהוא דרכה לראות בעת שזב דרך פי הטבעת בלי הרגשת אברים וכבדות אברים ובלי שום כאב כן עתה דרך אותו מקום וכן מראה דם זה משתנית מדם ראייתה בנדתה וע"ז כתב מעלתו דקיי"ל בסי' קפ"ז דתולה במכתה אפילו באין לה ווסת טהורה לגמרי שא"צ ז' נקיים זולת ליום למ"ד דחוששת דאל"כ לא תטמא לעולם והיינו דוקא באין מרגשת שם דזה בא ממכתה אבל אם הרגשת זיבת דם מכתה משונה מדם ראייתה אפילו בשעת ווסתה טהורה דל"ש וכי לעולם לא תטמא כשתרגיש שאין זה דם מכתה וכמ"ש הש"ך שם ס"ק כ"ו ואף שוב בדיקה לא צריכה דלא דמי להא דסי' קצ"א ברואית במ"ר ובהרגשת כאב דמצריך מהרי"ו ומהרי"ל בדיקה היינו משום דשם א"י בוודאי שמוציאה דם משא"כ כאן דיודעת דמוציאה דם דתולה בדם מכתה וה"ה בנ"ד הרי ידוע לה דם מכתה שמוציאה דם ואף שהיה בפי הטבעת וכעת בא דרך אותו מקום מכל מקום הרי מוכיח הדבר שהחולי נהפך פנימה ומצאה קן לה דרך אותו מקום והרי ניכרים הדברים שהרי עשו לה רפואות וחזר הדבר למקומו הראשון ואף שכעת נתקלקל הדבר ולא הועילו לה רפואות הנה יש לומר דלא כל הרפואות שוות ולא כל העיתים שוות וגם האשה בעצמה אומרת שמרגשת שאין זה דם המקור ונאמנת כמ"ש המנחת יעקב סי' קפ"ז וכן מצא בספר חתם סופר ביו"ד סי' קנ"ד שכ"כ ואף שמסיים שם שיש לה לבדוק בדיקת מהרי"ו אפשר משום ששם חשש השואל אולי עשתה לה קביעות ווסת בזה אבל בנ"ד שאינה מרגשת כאב יש להקל דא"צ בדיקה. והנה יפה כתב בזה ובפרט שדם מכתה אינו שוה לדם ווסתה ועיין שו"ת דבר שמואל סי' פ"ו ואף דבסי' ק"ע לא כ"כ ועיין בסדרי טהרה בסי' קפ"ז ס"ק י"ד ובתוספתא מבואר דאם דם נדתה משונה מדם מכתה אינה תולה והיינו כשדם ראייתה כעת אינו שוה לדם מכתה כי אם לדם ראייתה אבל כשדם ראייתה כעת אינו שוה לדם ראייתה ודאי דתולה בדם מכתה כמ"ש למעלה ע"ש. ומ"ש מעלתו על דברת סדרי טהרה סי' קצ"ו סוף ח"י דאין לתלות במכה כל ז' נקיים אף שיודעת שמכתה מוציאה דם דעכ"פ נקיים אינם. הנה יפה כתב דזה דוקא היכא שאינה רואית גם דם נדה רק ע"י אותה מכה אבל ברואה דם נדות בפ"ע פשיטא דתתחיל לספור ז' נקיים כשתראה דם נדה והנני יוסיף כיון דדם ראייתה משונה מדם נדותה פשיטא דתוכל לספור נקיים כשלא תראה דם נדות ודו"ק:

והנה כבר הבאתי דברי הדבר שמואל סי' ק"ע הובא בסדרי טהרה שאי אפשר להבחין אם אינו שוה לדם נדתה כי הרבה דמים טמאים באשה. איברא דשלא בשעת ווסתה יותר מסתבר לתלות בדם מכתה כיון שהיא בחזקת מסולקת דמים שלא בשעת ווסתה אף דרוב דמים טמאים באשה מכל מקום שלא בשעת ווסתה מסתבר לתלות בדם מכתה וכאן אף שהיא מקדמת או מאחרת אבל מכל מקום הימים שבנתים הויא בחזקת מסולקת דמים אבל בשו"ת צ"ץ סי' פ"ו כתב שלא תהיה אשה סומכת לומר שהיא כדם מכתה עד שתראה דם מכתה ודם נדתה אז תוכל להבחין על דם ראייתה כעת וכבר כתבתי לעיל מה שנחלק הח"ץ על פירושו. ומ"ש הרב מנקלייב במדינת רוסיא ומ"ש אני ליישב ולבאר הדברים דיש הבדל אם דם ראייתה כעת נוטה לדם נדתה אז אף שהיא שלא בשעת ווסתה מ"מ תולה יותר בנדתה וכמ"ש למעלה. ובזה יתיישב מה דאמרו בנדה דף ס"ו ואם יש לה ווסת תולה בווסתה ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה והיינו לפמ"ש המרדכי לפרש דאם יש לה ווסת לנדתה ועל זה אמר דמכל מקום אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ונוטה לדם נדתה אז אינה תולה אף שהיא שלא בשעת ווסתה ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף