שואל ומשיב/ב/א/מט
שואל ומשיב 
ב א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לחכם אחד חריף ובקי נ"י:
מה שהקשית בהא דאמרו בגיטין דף כ' ע"ב הי' מוחזקין בעבד שהוא שלו וכו' אמר רבא ות"ל דהו"ל כתב שיכול להזדייף ומשני בכתובת קעקע והקשית ממנ"פ אי מיירי בכתב יד סופר הא כתובת קעקע היא איסור והו"ל שלד"ע והמעשה בטל וכמ"ש הנו"ב ואם מיירי בכתב יד הבעל ל"ש יכול להזדייף והביא דברי הפ"י בגיטין דף ג' ע"ב בד"ה שלשה גיטין יפה הקשה ומצאתי שכבר נשאל בזה הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קל"ה. והנה מ"ש שם לישב דבכתובת קעקע דבעבד שקנאו ישראל ולא מל ולא טבל דעבד גמור הוא ולכל התורה דינו ככותי ומותר לכתוב בו קעקע כמו שמותר להקיף פאת כותי הנה מלבד דדינו לא מוזכר אף גם דהדבר יפלא דמבואר להיפך בתוספתא פ"ג דמכות והובא בש"ע יו"ד סי' ק"פ דהרי שם על עבדו שלא יברח פטור והרמ"א כתב דמ"מ אסור ופטור ממלקות ע"ש הרי דשם מיירי ג"כ מעבד שלא מל ולא טבל ואפ"ה דקא שלא יברח מותר ע"ש וע"כ דינו ליתא לפע"ד אך בגוף דברי התוס' שהקשו דכתובת קעקע אסור ולוקה לולא דבריהם הקדושים לפע"ד זה דוקא בכתובת קעקע לשם ע"ז כמו שנראה מלשון הרמב"ם סוף הלכות עכו"ם היא אבל כאן שכותב גט לא גרע מאלו עשה רושם שלא יברח העבד דשרי ומכ"ש כשרוצה לתת גט על ידו דודאי מותר ובזה מיושב קושית הנו"ב הנ"ל דשפיר פריך והא הוה כתב שיכול להזדייף דלא מוקי שכתב בכת"י דז"א דעכ"פ כיון דאסור משום כתובת קעקע דאף להס"ד דלא ידע מכתובת קעקע עכ"פ לא גרע מהניח אפר מקלה על מכתו דאסור ועיין מכות דף כ"א ומכ"ש בזה דבאמת שמרט וא"ל דעכ"פ רושם העבד שלא יוכל לברוח דז"א דכיון דיוכל להזדייף שוב יוכל לברוח ולא הועיל מידי והנה זה הוא ע"ד הפלפול אבל מ"ש בגוף הקושיא של הנו"ב נראה נכון ודו"ק. והנה מדי דברי זכור אזכור מה דק"ל בהא דאמרו בדף כ"א בשלמא עבד יד דעבד לא אפשר למקצייה ופירש"י דשייך במצות ואינו רשאי לחבל בו ואם חבל בו יוצא לחירות בראשי איברים וקשה לי לפמ"ש הרמב"ם בפ"ה מעבדים דאין יוצא בראשי איברים אלא עבדים שמלו וטבלו שהרי ישנן בקצת מצות אבל העבד שהוא בגיותו אינו יוצא בראשי איברים א"כ הא במשנה קתני סתם עבד ומשמע אף בגיותו והא בזה ל"ש יציאת ראשי איברים וא"ל דא"כ נכרי הוא ואינו בתורת גירושין דז"א דהרי גם עבד אינו בתורת גירושין ואפ"ה כשר משום דנותן לה גוף עבד או גוף היד ועיין בדף כ"ג וברא"ש ור"ן שם ואינו רק מעשה קוף בעלמא וא"כ אפשר למקציה וא"ל דמ"מ אסור לחבול בו דז"א דהרי עבדו הוא ולא יוקם כי כספו הוא ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א מ"ש ליישב דברי הטור חו"מ סי' ת"כ דכתב דבעבד שלו פטור בהכהו הכאה שאין בה שו"פ והב"י נתקשה שם וכתב הוא דהדבר פשוט דכספו הוא ע"ש וא"כ גם כאן קשה וצ"ע ועכ"פ מדברי רבינו בפ"ה מעבדים ראיה להשבות יעקב הנ"ל דלכך אינו יוצא לחירות בראשי אברים דכספו הוא וז"ש רבינו אבל השן ועין מפורשים בתורה וכוונתו דבזה אף שכספו הוא מ"מ גילתה תורה דיצא לחירות אף ע"כ גמור והכ"מ לא הבין כן ולפע"ד כמ"ש כן הוא העיקר. ובגוף קושית הנו"ב דנוקי בכתב ידי הבעל ולא אכפת לן במה שיכול להזדייף נראה לפע"ד דהנה שיטת הרי"ו דאף בכתובת קעקע אפ"ה בעינן שיהיה כפות ודבריו תמוהין דזה שייך לענין שהוא מגורש מתורת חצר בעינן כפות אבל כאן מגורש בקבלת הגט על יד העבד הוא גיטה וכבר תמה הב"י סי' קכ"ד עליו אך ביאור הענין דבעינן שיהי' שמור הגט לדעתה והעבד אינו שומר הגט לדעתה כל שאינו כפות ועיין בשו"ת מעיל צדקה סי' ס"ה שביאר כן וצ"ל דעת כל הפוסקים דל"ח דכל שנתן לה העבד ונקנה לה בכ"מ שהוא הרי הוא עבדה והגט כתוב ע"י ומשומר לדעתו של עבד ולא מתורת חצר היא מתגרשת והרי העבד שלה והגט שלה ואטו אם יתן הגט שלה לעבד שלה לא תהי' מגורשת וז"ב לדעתי ולפ"ז זהו כשאינו יכול להזדייף אבל כל שיכול להזדייף א"כ אין הגט משתמר לדעתה דהרי יכול להזדייף ושוב ל"מ מה שהוא על יד העבד ושפיר פריך רבא ות"ל שיכול להזדייף וניהו דבכתיבת הבעל לא אכפת לן בזויף אבל עכ"פ אינו משומר לדעתה וז"ב מאד ובזה מיושב מה דמסיק הש"ס השתא דאתית להכי במתניתין נמי בכתובת קעקע ועפ"י שנדחק דלמה לן זאת לאוקי בכה"ג ולפמ"ש א"ש דעכ"פ אינו משומר לדעתה ודו"ק. מיהו בפשיטות יש לישב קושית הנו"ב הנ"ל דניהו דבכת"י לא בעינן שלא יוכל להזדייף אבל מה נעשה לחתימת העדים דבעינן שלא יוכל להזדייף דלא מקרי עדות כל שיוכל להזדייף ובגיטין דף ג' באמת מיירי בכת"י שאין עליו עדים וז"ב ופשוט. ודע שבמ"ש לעיל בשם הרמב"ם ה"ה מעבדים הי"ב דאין יוצא בראשי איברים רק עבדים שמלו וטבלו הכ"מ לא כתב מקורו ובעניי יגעתי ולא הונח לי למצוא מקור מקומו טהור והטור ביו"ד סי' רס"ז לא העתיק דבריו והב"י בש"ע שם סכ"ז השכיל לפרוט בראשי איברים עבד שמל וטבל כדברי רבינו אבל לא כתב בב"י שום דבר מזה וביותר תימה שבמנין המצות לרבינו כתב סתם במצות עשה רל"ה שצונו בע"כ שלעולם בהם תעבודו ושיצא בשו"ע וראשי איברים ולא הבדיל כלל בין עבד לעבד ומדי דברי זכור אזכור במה שהרמב"ן במנין המצות שם מנה זאת לשתי מצות והמג"א הליץ דזה אחד מדקדוקי המצוה ואין למנותה במנין ע"ש והנה אם נימא דיש חילוק בין ע"כ גמור לעבד שמל וטבל לענין ראשי איברים א"כ יהי' לפי דברי הרמב"ן שלשה מצות וא"ל דראשי אברים הם מדרש חכמים ולא יבא במנין שהרמב"ן בשורש הראשון והשני חולק בזה וע"כ דאינו רק מצוה אחת ולכאורה ראיה לשיטת רבינו מהא דאמרו בב"ק דף ע"ה שכבר הודית ודקדק בירושלמי והובא בחידושי רשב"א שם דאף לצי"ש פטור במודה מפי עצמו ואם נימא דזה מצוה בפ"ע יקשה אמאי לא יתחייב עכ"פ לצי"ש משום מצוה וע"כ דאינו מצוה בפ"ע מיהו גם לשיטת רמב"ן אינו מצוה על האדון כמ"ש הרמב"ן שקנס אינו נקרא מצוה רק שעל הב"ד מצוה לשחררו כשמודה בפניהם וא"כ שם דלא הודה בפני ב"ד ופטור מן הדין לכך אף לצי"ש לא שייך בזה ודו"ק. וקצת ראיה לדברי הרמב"ן מהא דהודה ר"ג ופטרו ר"י משום שכבר הודית וקשה אם נימא דבעינן שיתכוין לשחתה כדאמרו בב"ק דף כ"ו ועיין בטוש"ע סי' רס"ז סל"ו וא"כ היאך נאמן ר"ג בהודאתו והא אין אדם מע"ר ועיין בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' כ"ג ולפי דברי הרמב"ן י"ל דמתכוין לעשות המצוה של השחרור שיקיימו הב"ד על ידו מיהו אין התחלה לקושיא דהא קנין כספו הוא והוה כשובר כליו דל"ש בי' איסור והוא רק קנס מה דיוצא בשו"ע ודו"ק:
והנה בש"ס אמרו שם מה הו' עלה ת"ש דאמר ר"ל הגודרות אין להם חזקה והנה מכאן תמוה לי דברי הש"ך חו"מ סי' קל"ה שהאריך בס"ק ג' דבכלל גודרת אינו עבדים דגודרות הוא מלשון גדרת צאן דא"כ היכא פשיט בש"ס על עבד מגדרת הצאן דא"ל דהכי פשיט דכמו דבגדרות אין לו חזקה בשביל שמהלך ה"ה בעבדים דא"כ יקשה קושית התוס' דהו"ל להביא מתניתין דעבדים חזקתן ג"ש אבל לאלתר אין לו חזקה ותירצו דהא דבכה"ג שיש הוכחה שהוא שלה שכתוב גט על ידו אית לי' חזקה לכך הביא מגדרת צאן ואם איתא לדברי הש"ך מה ראיה מגדרת צאן הא יש לומר דש"ה וכמ"ש דהם גדרת צאן משא"כ בעבד וא"ל דמייתי מכח כ"ש דמה התם דודאי י"ל דלא עיילי מנפשיהו מכ"ש בעבד די"ל דעייל מנפשי' דז"א די"ל גם להיפך דשאני עבד מגדרת צאן דבגדרת אין ראיה וכאן יש ראיה דהגט כתוב עליו וע"כ משום דבלשון גודרות נכלל גם עבד וז"ב ובלא"ה הדבר תמוה דלדברי הש"ך דגם המקשה בב"מ הוה ידע דיש חילוק בין גדרות לעבדים רק דמסברא דימה אותו לגדרת לפי שהוא מהלך א"כ מה לו לשנות דכי אמר ר"ל דגודרות אין להם חזקה לאלתר דלמא שאני גדרות דאין לו חזקה כלל משא"כ בעבדים ואדרבא בזה הי' מיושב מה שהקשו התוס' בגיטין דמה קמ"ל ר"ל דמתניתין הוא ואם נימא דגודרות אין להם חזקה טובא קמ"ל וע"כ דאין לדבריו מקום ובלשון גודרות נכלל עבדים ג"כ וראיתי בתומים שהביא מקושית התוס' הנ"ל ראיה להש"ך דאל"כ טובא קמ"ל ואיני מכיר ראיה זו דבאמת התוס' ודאי דס"ל כן כמ"ש בראש דבריהם דהגודרות אין להן חזקה לאלתר אבל לאחר ג' שנים יש לו חזקה ושפיר הקשו לשיטתם אבל מלשון קושיתם ראיה להיפך מדהקשו מה קמ"ל ר"ל הא מתניתין היא בעבדים ע"כ דבלשון גודרות גם עבדים בכלל ומכ"ש לתירוץ הר"י מקורבי"ל דמשמע כן וע"כ דברי הש"ך תמוהים וצ"ע:
והנה הב"ש בסי' קכ"ד ס"ק ט"ז הקשה דאיך חתמו עדים בכתובת קעקע הא נעשו רשעים ונדחק בזה ולכאורה הי' נ"ל דבר חדש דלפי מה דאמרו בגיטין דף ל"ו דרב חסדא כתב סמ"ך ור' הושעיא ע' ורב צייר כוורא ע"ש דקודם התקנה הי' סגי בסימנא לבד וא"כ משכחת לה בעדים פקיעי שמייהו סגי בסימן או באות אחד ובכה"ג שוב לא נעשו רשעים וכמ"ש הב"ש בסי' קכ"ג ס"ק דרק כל ב' אותיות הוה כמעשה אחת וכאן לא כתב רק אות אחת ומאן לימא לן דחייב בכתובת קעקע באות אחת ולא עדיף משבת דצריך שתי אותיות ואף דבספר החינוך כתב דבאות אחד ג"כ חייב בכתובת קעקע מצאתי במעיין החכמה על המצות בחרוז בנים אתם שמביא דברי החינוך ודחה אותו דלא עדיף משבת ובפרט אם צייר כוורא דודאי אינו חייב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |