שואל ומשיב/ב/א/נ

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן נ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם ומשכיל אחד נ"י:

מה שהקשית בהא דאמרו בקידושין דף ס"ג דאחד נותן גט ואחד כונס או שניהם נותנין גט דאם נימא כשיטת הש"ג ודעימי' באהע"ז סי' י"ז ס"ט דאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דהו"ל הכחשה בחקירות ואסורה להנשא וא"כ ה"ה כאן דעכ"פ הוכחשו בחקירות דכל אחד אומר שהוא קדשה והיאך מותרת לעלמא וכתבת שמצאת במקנה שהעיר כן וכתב שמזה ראיה לשיטת הרא"ש שם וכתבת דלהחולקים קשה טובא הנה כבר קדמו הפרישה סי' י"ז בזה אך לפע"ד נראה דל"ק דכל טעמו של הש"ג ודעימי' נלפע"ד דהוא כיון דכל הטעם דע"א נאמן במיתת האשה הוא משום דעל"ג או דדייקא ומנסבא וכל שזה אומר מת וזה אומר נהרג עכ"פ מלתא דעל"ג ל"ש די"ל דכל עד סמך על חברו דעכ"פ אינו חי ולא יתגלה הדבר וגם דייקא ומנסבא ל"ש דהאשה בודאי סומכת על שני עדים שמעידים במיתת הבעל עכ"פ ובאמת אחד משקר בודאי וא"כ לא נשאר רק ע"א ואינו נאמן וז"ב בטעמו ויש להאריך בזה שם וא"כ ל"ש כאן זאת דלולא עד השני הי' נאמן האחד. ובזה יש לישב הא דאמרו תנן אחד נותן גט ואחד כונס תיובתא דרב והקשה הריטב"א דלמא שאני הכא דגם רב מודה כיון דהאחד גירשה התירה לכל העולם ע"ש ובתשובה כתבתי בזה כמה דברים ולפמ"ש א"ש דאם רק מחמת חברו ההיתר שוב יקשה דהא מכחישין זא"ז בחקירות והוא סמך על חברו ואדרבא בכה"ג ודאי יש לאסור ודו"ק:

עוד נ"ל עפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"א בחכמי בריסק שנסתפקו בחד המוכחש מחד אי פסולים להצטרף והש"ך הביא ראיה מהר"ן דאף בחד נגד חד נמי פסולים וכתבתי בחידושי דדוקא לגבי אותו עדות פסלם הר"ן ואף דשם לענין הקידושין הוא עדות אחרת שאני קידושין דהוה דבר שבערוה ובעי עדים אף דהענין אמת וגם דלא נתחזקה לא"א רק עפ"י הדיבור שאומר שקידשה וגירשה וכמ"ש הר"ן שם אבל כל שהוא דבור אחר במה דלא נתכחש לא נתכחש וראיה ברורה הבאתי מדברי המישרים שהובא בב"י שם וכעת ראיתי בשו"ת בית יעקב סי' צ"ח שנתקשה בזה וגם בסי' קכ"ד האריך להקשות על הר"ן ולפמ"ש נתיישב הקושיות ויש להאריך שם ואכ"מ ולפ"ז נלפע"ד ברור דזה טעמו של הש"ג דפוסל כל שנתכחשו דהרי פסולים להצטרף יחד וא"כ לא ידענו מי הוא האומר אמת ובהדי סהדי שקרי למה לי ולפ"ז כאן דכל אחד שאומר שקידשה הרי מעיד שתי דברים שהוא קדשה וכל העולם לא קידשוה וא"כ ניהו דבמה שאמר שהוא קדשה נתכחש מאחר שאמר שהוא קדשה אבל במה שאמר שכל העולם לא קידשוה אדרבא הסכימו שניהם ובכה"ג כ"ע מודים דלמאי דלא אתכחוש לא אתכחוש ולענין זה ל"ש דבר שבערוה דמה שאומרים שלא נתקדשה לאחר זה אינו דבר שבערוה וז"ב ובזה מיושב ג"כ קושית הריטב"א דלענין שיהי' מותר לכנסה ע"י הגט שנתן האחד שוב מקרי דבר שבערוה וגם בזה הענין עצמו נתכחשו ול"מ ובהדי סהדי שקרי ל"ל וז"ב ודו"ק היטב כי היא עצה נפלאה. והנה לפמ"ש בחידושי בסימן ל"א שם לבאר דהא דפסולין העדים שהכחישו חד את חד הוא משום דעכ"פ הוא מכיר ברשעו ואסור להעיד עמו וכמ"ש הש"ך סי' ל"ד בטעמו דהו"ל נמצא אחד קאו"פ יע"ש שהארכתי א"כ י"ל דזה ל"ש בעדות אשה דגם חד כשר ול"ש נמצא אחד מהם קאו"פ מיהו י"ל דכיון דנמצא אחד מהם קאו"פ הוא גזה"כ ואפילו יש מאה כשרים כל שנצטרף הפסול עמהם פסול וה"ה בזה כל שנצטרף הפסול פסול ובזה י"ל דנחלקו הרא"ש והש"ג ודעימייהו והנה בהא דאמר ר"י ור"ש הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים ינשאו הי' נלפ"ד דטעם הסברא הוא ע"פ מ"ש הרא"ש פ"ק דמכות בשם י"מ לחלק דע"כ לא אמרינן פלגינן דיבורא רק במקום דעיקר העדות שאמר שרבע או שאמר שהלוה ברבית ומה שאמר לדידי מילי אוחרא אבל להאמינו לחייב הלוה ולא הערב אי אפשר ע"ש ולפ"ז נ"ל דכיון דבאמת עיקר התכלית בהגדתם הוא שזה מת ולא נ"מ לנו באיזה מיתה לכך שפיר אמרינן דבגוף העדות שזה אינו חי שניהם מעידים ומה דסתרי בענין המיתה זה אינו שייך לגוף העדות ושפיר אמרינן פ"ד וזה אמרם הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים תנשא דמה נ"מ לנו באיזה מיתה הוא מת א"כ שפיר אמרינן פ"ד וז"ב מאד:

ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דהקשה בשו"ת ש"ב הגאון בעל נו"ב סי' מ"ו שהיאך כתב הרא"ש דתנשא הא בירושלמי אמרו מפורש דמודים ר"י ור"ש בעדים דאינם נאמנים ולא תנשא ע"ש שהאריך בזה (ועיין מהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ח שהרגיש בזה בקצרה) ועמ"ש במהד"ת חלק אהע"ז סי' נ"ו ולפמ"ש י"ל דהנה באמת צ"ב מה חילוק שבין צרה לעדים ומה שאמרו בירושלמי לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום אין לו הבנה והנראה בזה דהנה הראב"ד חולק שם הובא ברא"ש פ"ק דמכות דדוקא בקרובים לא פלגינן דיבורא דהרי לא פלוג בהו רחמנא אבל בעדות שמעיד על עצמו לא נופל עליו שם עדות שיהיה שייך בזה לומר עדות שבטלה מקצתו ע"ש דבריו הנחמדים באורך ולפ"ז זהו החילוק דבשלמא לגבי צרתה דאינה מעידה על חברתה ואינה נאמנת בזה ועיקר העדות על עצמה ועל עצמה אינה נאמנת בתורת עדות דל"ש שם עדות על עצמה ורק משום דייקא ומנסבא האמינוה וא"כ שפיר שייך לומר דפ"ד שעכ"פ מת ואינו חי עוד וא"ל דלא פ"ד דלגבי עצמה ל"ש עדות שבטלה מקצתה אבל בעדים ל"ש פ"ד דהו"ל עדות שבטלה מקצתה דכפי עדותם הם מכחישים זא"ז והם פסולים וזה שאמרו דלא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום וא"כ אין עדותה רק על עצמה ול"ש בזה עדות שבטלה מקצתה וז"ב מאד:

ומעתה מיושב קושית הגאון דזה דוקא לשיטת הירושלמי דס"ל דלא אמרינן פ"ד כלל וכמ"ש הרא"ש שם בשם הירושלמי ע"ש באורך ובטוש"ע חו"מ סי' נ"א אבל לדידן דקי"ל דאמרינן פ"ד וכפי חילוקי הראשונים שהובא ברא"ש א"כ אף בעדים נאמנים דעכ"פ אינו קיים דמה שאינו נוגע לגוף עדות אמרינן פ"ד ודו"ק כי נפלא הוא ת"ל. ובזה י"ל דזה החילוק שבין חקירות לבדיקות דבשלמא בהכחשה בבדיקות כל שאינו הכחשה בגוף העדות ובדיקות ענין אחר הוא ובזה אמרינן פ"ד דהו"ל כתרי גופי אבל בחקירות הו"ל הכחשה בגוף הענין ובזה לא אמרינן פ"ד דבחד גופא לא אמרינן פ"ד וז"ב. ובזה מיושב מה דאמרו בירושלמי דחילי' דרב מהדא דר"י ור"ש דאמרו הואיל ומודים שזה אינו קיים תנשא והאריך בנו"ב שם בקושיות רבות ועיין בק"ע ולפמ"ש י"ל דעיקר ראיתו כשם דהתם תנשא לפי שאינו בגוף העדות ואמרינן פ"ד כמו כן בבדיקות דרב מיירי בבדיקות ועיין בנו"ב מהד"ת סי' נ"ו שפיר לא מקרי הכחשה דפ"ד וז"ב ודו"ק היטב כי חריף הוא. והנה לפמ"ש לעיל בחילוק הראשון דלכך אינם נאמנים דל"ש מלתא דעל"ג דסמך על עד השני ג"כ יש מקום לחלק דבצרות דאינן סומכות זו ע"ז דמתכוונות להכשיל דמה"ט אינם נאמנות שוב מה ראוי להאמין דע"כ אחד אינו משקר וא"כ אין ראיה מהמשנה וז"ש הירושלמי לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום וא"כ לא סמכה ע"ז ועכ"פ מיושב מה שתמה הב"י על הטור שהביא כן בשם הרא"ש והלא משנה ערוכה היא ולפמ"ש אין ראיה מהמשנה דשם מיירי בצרות וכחלוקו של הירושלמי ודו"ק כי קצרתי והמעיין היטב בעומק הענין ימצא ת"ל דברים שמחים ונפלאים:

ובזה יש לישב הא דאמרו בדף ס"ה ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן ופרש"י דאיכא חד סהדא דמכחשי ע"ש והקשה במקנה הא כיון דסגי בע"א א"כ עכ"פ איכא ע"א ממנ"פ על הקידושין ולפמ"ש י"ל דכאן פסולין שניהם דשניהם מכחישין זא"ז בגוף הקידושין דלשיטת הש"ך בסי' ל"א פסולין אף לעדות אחרת וכאן ל"ש לומר דהוא דיבור אחר דעכ"פ לאותן שני אנשים נתכחשו ולא נתקדשה האשה לאחת מהם ופסולין. וע"ד הפלפול נראה בישוב קושית המקנה הנ"ל דהנה הפ"י הקשה בהא דאמרו שם המקדש בע"א חוששין לקידושיו דאמאי לא נימא דיצטרף גם המקדש בעצמו ונימא פ"ד ואינו נאמן שקדשה אבל להיות היא מקודשת שתצרך גט תרוייהו מסהדי דלאו פנויה היא ע"ש והנראה בזה דבר חדש דאם נימא דאין חוששין לקידושי ע"א ממילא לא מצטרף גם עם הבע"ד ומטעם דהרי כבר נודע מ"ש התוס' בקידושין דף נ"א דכל דמחמת הקידושין א"מ לביאה זה מקרי א"מ לביאה ולא הוה קידושין וא"כ כאן הקידושין א"מ לביאה שלא הי' רק ע"א והבע"ד א"י להצטרף רק לענין שתצטרך גט ואף לאביי וכוותי' קי"ל דקידושין שא"מ לביאה הוה קידושין היינו דוקא באם לא בירר באמת איזה מקדש אבל שנימא דיהיו חלין הקידושין רק לענין זה דתצטרך גט פשיטא דגם אביי מודה וכמ"ש בזה בתשובה אחרת ולפ"ז לכך לא אמרינן פ"ד ותצטרך גט וז"ב ומעתה שפיר מקשה והוה ע"א בהכחשה וא"ל שנאמנים עכ"פ שנתקדשה דז"א דע"כ צריכין לסלק עדותן ולומר שעיקר עדותן לא היה רק שנתקדשה ולא ידעו למי ובכה"ג הוה קידושין שא"מ לביאה ובזה מיושב מ"ש רש"י דהוה הכחשת עד ולא כתב שהוה הכחשת בע"ד וכבר תמה בזה מורמ"פ בתשובה ולפמ"ש א"ש דלענין הכחשת האשה יש שני עדים שנתקדשה עכ"פ וכל אחד אומר שנתקדשה קדושין המ"ל ולכך פריך דשניהם מכחישים עצמם וא"כ לא נשאר רק שאומרים שנתקדשה הוה קידושין שאמ"ל ודו"ק היטב:

והנה בהיותי בענין זה אמרתי לכתוב מה שהשבתי להרב המאוה"ג מו"ה נתן אשכנזי אבד"ק פאטיק נ"י מה שכתב להקשות על דברי הר"ן שכתב בסוגיא זו דאיך נאמן ליתן גט הא הוה דבר שבערוה ואין ע"א נאמן וע"ז כתב דכאן נעמידה בחזקתה ובכה"ג ל"ש דאין דבר שבערוה פחות משנים וע"ז הקשה דמשמע דכל שאינו מוציא מחזקה ל"ש אין דבר שבערוה פחות משנים והרי בפ' התקבל גבי מי ששלח שליח לקדש אשה ומת השליח בדרך דאסור בכל הנשים שדעת הרמב"ן דאסור מה"ת וע"ז הקשה הר"ן דא"כ אף שאמרו הקרובות שלא נתקדשו היאך מועיל הא הו"ל דבר שבערוה והרי גם שם לא אתחזיק איסורא ואפ"ה אין ע"א נאמן בדבר שבערוה והביא שגם המקנה הרגיש בזה וע"ז רצה לישב דלפמ"ש הרמב"ן הובא בקצה"ח סי' למ"ד דע"א פסול מגזה"כ אף משה רבינו שודאי לא משקר ולפ"ז יש לחלק כמ"ש הראב"ד דבע"ד אינו בגדר עד ושייך לומר פלגינן דיבורא וה"ה בזה כל שאומר אני קדשתיה ומהימן משום דא"א חוטא ולא לו והוה בע"ד ובבע"ד ל"ש לומר דאין דבר שבערוה פחות משנים ע"ש ובזה רצה לחדש דאשה האומרת מת בעלי דנאמנת מה"ת דבע"ד נאמן והאריך הרבה בזה ואני אומר דיסוד דבריו תמוהים דא"כ אמאי בקידושין ל"מ אף כשהוא והיא מודים ומטעם דיליף דבר דבר מממון והרי בע"ד מהימן ולדבריו אם יאמר זינתה אשתי נאמן דהוה בע"ד ובע"ד נאמן ולדבריו היאך יליף דע"א נאמן באיסורין משום דאל"כ אין לך מי שמאכסן אכסנאי והרי שם הוה בע"ד אלא ודאי אדרבא בע"ד מגרע גרע דהוה נוגע קצת ובאמת דבר שבערוה דאין פחות משנים הוא אף דהדבר אמת מ"מ התורה אמרה דבעינן שנים ומה ענין שיהיה נאמן בע"ד כשנים דאטו אם הוא בע"ד הוא כשנים הא סוף סוף שנים לא הוה וגוף קושיתו על הר"ן אינני רואה שום קושיא ואף שכתב בשם המקנה ויגעתי ומצאתי שבקו"א סי' ל"ה הקשה כן אבל לא ידעתי קושיתו דמ"ש דבקרובות לא אתחזיק איסורא לפע"ד עכ"פ קבוע דרבנן מקרי שהרי אשה אחת נתקדשה וא"כ אף שאינו ניכר האיסור עכ"פ הוה קבוע דרבנן ועיין נזיר דף י"ב וא"כ שוב מקרי אתחזיק איסורא ודברי הר"ן בקידושין כוונה אחרת יש בהם דהנה שם אביה אמר דנתקדשה וא"י למי וא"כ האשה נתחזקה באיסור אשת איש והעד אינו מוציאה מחזקתה דהרי לא אתחזקה לאיש פרטי רק לאחד מהעולם וא"כ מה שאומר שנתקדשה לו לא הוציאה מחזקתה שהרי אסורה גם היום על כל העולם ואינו רק מברר המיעוט מתוך הרוב ובזה נאמן אליבא דכ"ע כמ"ש הפ"י שם ובק"א וא"כ ל"ש בזה דבר שבערוה דדוקא היכא שע"י עדותו מוציאתו מן הערוה או שמשים אותה בכלל דבר שבערוה צריך שנים וכאן הרי כבר אסורה והוא אינו רק מברר למי נתחזקה באיסור א"א וע"ז נאמן ליתן גט וכל שניתן גט מותרת לכ"ע והי' נאמן כשנים והו"ל כמו שהוחזק איסור דגם ע"י ע"א מועיל וכמ"ש ודו"ק משא"כ בהך דקרובות אומרות שלא נתקדשו והרי עד עכשיו הי' כלם בכלל האיסור והם רוצים להוציא עצמם מן הכלל וצריך שני עדים בדבר שבערוה וז"ב כשמש:

והנה לכאורה קשה לי בסוגיא דאמאי באשה שאמרה נתקדשתי וא"י למי ובא ע"א ואמר שקדשה אינו נאמן אמאי והרי באמת אמרו בדף ס"ה דהא דלא יליף דבר דבר מממון דמה התם הודאת בע"ד כמאה עדים וה"ה בזה ורק משום דהתם לא חב לאחריני ופירש"י שהקרובות נאסרות בו ע"ש והרי כאן בלא"ה כבר נאסרות דהרי לא ידעה למי נתקדשה ולמה לא יועיל הודאת בע"ד ולכאורה רציתי לומר דכיון דלקטלא לא המני' רחמנא א"כ שוב חב לאחריני לענין קטלא אך באמת ר' אסי בעצמו ס"ל דגם לקטלא מהמנא וא"כ ל"ש זאת והוא קושיא לכאורה וצ"ל כיון דאם כבר כנסה ובא אחד ואמר אני קדשתיה אינו נאמן לאסרה א"כ מקרי חב לזה וגם אולי יביא עדים עכ"פ הדברים נכונים ובדבריו אמרתי אף שאין להם מקום פה אמצא להם מקום על קושית המקנה הנ"ל דאמאי יהיו נאמנים ליתן גט ולהתירה לעלמא הא מכחישים זא"ז והו"ל כאחד אומר נהרג ואחד אומר מת ולפמ"ש א"ש דשאני התם דהו"ל עדים וכל שמכחישים זא"ז אמרינן בהדי סהדי שקרי ל"ל וכמ"ש למעלה וזה ניחא התם אבל כאן דמתורת בע"ד אנו באין לדון דכל אחד אומר אני קדשתיה ומה לנו במה שמכחישים זא"ז סוף סוף נאמנים לגבי עצמם וממילא הותרה לכל העולם ובזה יש לישב קושית הריטב"א הנ"ל ע"ד שכתבתי למעלה ודו"ק:

ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו כי המני' רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא המניה רחמנא ותמה הפ"י דהא איסור בע"א הוחזק כמ"ש הרמב"ם פט"ז מסנהדרין וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות וכעת נראה דבאמת צ"ב סברת הרמב"ם דלמה יהי' איסור בע"א הוחזק וניהו דנאמן לענין איסור מ"מ למיתה לא המניה מידי דהוה דע"א נאמן לשבועה ולממון לא המני' רחמנא וביאור הדברים נראה לפע"ד דבאמת אין נאמנות לחצאין וכל שנאמן לזה ממילא קטלינן אח"כ עי"ז דהוה כאלו ודאי הוא כן ורק לענין ממון התורה אמרה דאף משה רבינו לא מהימן דגזה"כ הוא דבעינן שנים וא"כ ל"ש לומר דהוחזק דניהו דאמת כן הא בעי שנים משא"כ אם כבר הוחזק הדבר לאיסור ואמרינן כיון שלענין זה האמינה תורה אותו א"כ עכ"פ כבר הוחזק הדבר ע"י ע"א וגם לענין קטלא המסובב אח"כ נאמן וז"ב ולפ"ז זהו בע"א אבל אב שנאמן לבתו הא הוא בע"ד ובע"ד אינו בגדר עד וא"כ ניהו דהאמינו תורה לענין איסורא לענין מיתה לא המניה דבע"ד אינו בגדר עד שיהיה נאמן ולא שייך בזה אין עדות לחצאין וז"ב. ובזה יש לישב קושית התוס' דהא כתיב בתורה את בתי נתתי לאיש והדר כתיב וסקלוה ולפמ"ש א"ש דבאמת שם אומר שני דברים שקידש בתו וזה קדשה א"כ לענין בתו לאסרה הוה בע"ד אבל מה שאמר שקדשה זה זהו מתורת עדות וכל שהוא מתורת עדות שייך לומר אין עדות לחצאין אבל רבא מיירי באומר סתם שקדשה וא"י למי ואח"כ בא אחד ואמר שקדשה והיא זינתה בכה"ג לא הוה רק בע"ד ולענין קטלא לא המניה רחמנא ודו"ק. מיהו ברמב"ם פ"א מא"ב מבואר דאף באמר שקדשה לפלוני אינו נאמן האב לקטלא וצ"ל דס"ל דכל שמעיד שבתו נתקדשה לזה הוה דבר אחד והוה בגדר בע"ד וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתיה והנה הרמב"ם כתב בפט"ז מסנהדרין דאם ע"א אומר גרושה היא זו או זונה היא ובעל אח"כ לוקה ותמה הפ"י בקו"א שם דהא גרושה וזונה הוה דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ועיין בשב שמעתתא שמעתא וא"ו פט"ו שהאריך בזה ולפע"ד נראה דרבינו כוון בזה כוונה עמוקה דע"כ לא אמרינן דאין דבר שבערוה פחות משנים רק כשבא ע"א לומר שאשה זו גרשה וכבר נשאה כהן א"כ שפיר אינו נאמן אבל כל שבא ואמר אשה זו גרושה היא ואז לא הי' שום נ"מ לשום דבר א"כ לא מקרי דבר שבערוה עדן ושפיר נאמן ע"א דהוה רק מלתא דעבידא לגלויי ואח"כ כשבעלה כהן הרי כל שכבר האמינה תורה ע"א הוה כשנים ואף באיסורין כמ"ש הנימוק"י הובא בש"ך סי' קכ"ז ואף דהש"ך כתב שם דכל דא"צ שיהי' נאמן כשנים אינו נאמן כשנים באמת הרמב"ם ס"ל דכאן צריך שיהי' לו נאמנות כשנים ועכ"פ לדעת הפוסקים דבכ"מ נאמן כשנים וא"כ אח"כ שפיר לוקה ול"ש לומר דאין דבר שבערוה פחות משנים דהא כבר הוה כשנים וז"ב מאד בכוונת הרמב"ם. ובזה מיושב היטב קושיא הלז דבאב דלא האמינה תורה כשנים שוב לקטלא לא מהימן דאין דבר שבערוה פחות משנים דדוקא לעד האמינה תורה כשנים משא"כ לבע"ד וז"ב כשמש. ומן האמור נלפע"ד לישב קושית הגאון מו"ה דוב בעריש ז"ל בהגאון בעל פני יהושע בקונטריסין וכן הקשה דו"ז בישוע"י בהא דמוציא שם רע דאם הוזמו עדיו דצריך שתהי' לו לאשה והקשה בכהן מאי איכא למימר שהרי שויא אנפשא חד"א ונאסרה עליו ובחידושי לרמב"ם הארכתי בזה וכעת נ"ל דהנה אם נימא דזונה מקרי דבר שבערוה וכ"כ התוס' רי"ד בפירוש בקידושין דף ס"ו שם ולפ"ז הא כבר אמרו בכתובות דף ט' דפ"פ כשני עדים דמי דאל"ה אין דבר שבערוה פחות משנים והיינו כשהוא טוען ברי שהי' פ"פ ואין מכחישו אבל כאן שהוזמו עדיו רק שאתה אומר שהוא יהי' נאמן על עצמו לשויא חד"א לזה שוב אינו נאמן על עצמו דאין דבר שבערוה בפחות משנים ובמעשה דסמיא באמת אינו נאמן רק כשיש ע"א ומהימן לי' כבי תרי אבל בעצמו אינו נאמן וז"ב כשמש והוא דבר חדש כנלפע"ד ועיין בב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"ג ובסי' קע"ח ותמצא הדברים ברורים דכל שהוא דבר שבערוה אינו נאמן בלי עדים ודוק' לצי"ש חייב לגרשה כשיש ע"א ונאמן כבי תרי שוב ראיתי במחנה אפרים הלכות עדות סי' י"ג שרצה לחלק בדבר שבערוה כמו שחלקתי למעלה ונהניתי:

והנה בהא דאמרו כי המני' רחמנא לאב לאיסורא אבל לקטלא לא המני' והקשה הפ"י הא איסור בע"א הוחזק וכ"כ בזה כמה ענינים וכעת נ"ל דהנה טעמו של רבינו נלפע"ד דהדבר פשוט דכל הטעם דאין ע"א נאמן לעונשין ולממון משום דלע"א לא האמינה תורה כ"כ מחששה שמא משקר ולפ"ז כל שלאיסור נאמן כשנים ושוב אין חשש דמשקר לכך עונשין וסוקלין על ידו כיון דהדבר ברור שהוא אמת וע"א הלז הוא כשנים וז"ב ולפ"ז קרוב דפסול אפילו שנים קרובים אף משה ואהרן דודאי לא משקרי ואפ"ה לא מהמני מגזה"כ א"כ אב שאומר קדשתי את בתי דמלבד דהוא רק ע"א הוא קרוב וא"כ ניהו דלענין איסור האמינו התורה אבל מ"מ לסקול אינו נאמן ומה בכך דנעשה כשנים הא גם שנים אם הי' קרובים אינן נאמנים וא"כ אדרבא מה דנאמן לומר קידשתי זהו חידוש ואין לך בו אלא חידושו ולסקול אינו נאמן וז"ב כשמש ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דאיך יפרנס קרא דכתיב במוש"ר וסקלוה הא שם כתיב את בתי נתתי לאיש וא"כ מבואר דלסקול גם כן נאמן ולפמ"ש י"ל דשם לענין מה שמעיד על האיש הלז שקדש בתו לזה נאמן כשנים דניהו דלענין בתו אין נאמן לסקול אבל לגבי האיש שקידש התורה האמינו וכיון שנאמן כשנים ממילא נאמן גם לענין סקילה אבל כאן דאינו מעיד רק לענין בתו דא"י למי נתקדשה שפיר לענין סקילה אינו נאמן אבל באומר קדשתי את בתי לפלוני לגבי פלוני לא נעשה קרוב רק עפ"י עדותו ושוב הוחזק האיסור על ידו ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף