שואל ומשיב/ב/א/מד

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן מד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ביאור שיטת רש"י ור"ת בענין עני המהפך בחררה:

הנה רש"י פירש בקידושין דף נ"ט דעני המהפך בחררה היינו בחררה של הפקר והתוס' בקידושין הקשו ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר ונטלה הרי"ז שלו וכן מי שליקט הפיאה ופירש טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וקשה הא הוה עני המהפך בחררה והנה הר"ן תירץ דפאה הכל מחזירין עליה וכלם מהפכים בחררה ע"ש והדבר תמוה דאכתי קשה ממציאה דל"ש התירוץ הלז וצ"ל דממציאה ל"ק להר"ן קושית התוס' די"ל דאה"נ דנקרא רשע רק דגוף הדין קמ"ל אבל מפאה דקתני מעבירין דמשמע דאף רשע לא מקרי קשה ועפ"י אך לפע"ד נראה דבפאה ל"ק דהתורה הפקירה לכל העניים ול"ש בזה עני המהפך בחררה דכלם עניים גביה אך לפע"ד נראה בישוב הקושיא גם ממציאה ע"פ מ"ש הרא"ש בנדרים דף ל"ה בשם הרא"ם דהיכא דהי' לפניו ככר של הפקר ולא היה אחד סמוך לו אלא הוא דיכול להקדישו ולא הוה דבר שלבל"ע כיון דיכול לזכות בו ע"ש והנה אף אם נימא דכוונת הרא"ם הוא דמועיל ההקדש אם בא לידו אח"כ למפרע קדוש ולא שיכול להקדישו תיכף (וכן נראה שהבין המלמ"ל פ"ו מערכין הלכה כ"ב ע"ש ודו"ק) עכ"פ בכה"ג שהיפך בחררה והי' מצי לזכות בו עכ"פ רשע בודאי מקרי כיון שהיה יכול לזכות ומעתה זהו כשהי' יכול לזכות מעתה עכ"פ בקנין ד"א אבל שם דנפל עליה דגלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני ולא בד"א כדאמרו בב"מ שם וא"כ אף רשע לא מקרי דל"מ לזכות בי' כלל באותו נפילה וז"ב:

והנה התוס' בב"ב דף כ"א בסוגיא דבר מבואה דאוקי רחים כתבו דהא דאמרו בב"ב נ"ד דנכסי גוי הרי הן כנכסי מדבר דמכי מטו זוזי לידיו אסתלק דלשיטת רש"י עכ"פ רשע מהראוי דלקרי וכ"כ הרשב"ם שם ובאמת שמדברי הש"ס נראה דל"מ רשע כלל אך לפע"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דאמרו דנכרי מכי מטי זוזי לידיה מסתלק הדבר צ"ע דלמה יסתלק הנכרי בכסף ועיין בתוס' שם אך לפע"ד נראה דבר חדש דבאמת גזל לעכו"ם אסור רק הפקעת הלואתו מותר ובאופן דליכא חילול השם וכמבואר בחו"מ סי' שמ"ח ס"ב ולפ"ז באמת הגוי לא נסתלק כלל ולא הוה הפקר עדיין רק דכיון שהגוי כבר קיבל הכסף א"כ לא גרע עכ"פ מהפקעת הלואתו דמותר דהא ליכא חילול השם דהגוי כבר קיבל המעות וא"כ הוא גוזל העכו"ם וכל המחזיק זכה ול"ש לומר דעני המהפך בחררה דהרי לא נטלה ממנו רק דהוא גוזל הנכרי ובזה מיושב מה שהקשו שם התוס' בב"ב מהא דרב מרי בר רחל דאמטי אגר ביתא לרבא ואמאי מכיון שקנה רבא כבר נסתלק הגוי וזכ' בו רב מרי ולפמ"ש י"ל דהרי המהרש"ל הובא בש"ך חו"מ סי' שמ"ח ס"ק ג' כתב דדוקא דרך מכס וחוב מותר בהפקעת הלואתו אבל מה שהוא דרך מקח אסור ע"ש א"כ כאן שרב מרי הי' בדרך משכונא אסור אף הפקעת הלואתו ובזה אמרתי לישב הא דאמרו בריש ב"מ אי תני מצאתי' ה"א ראיתי' אע"ג דלא אתי לידיה בראיה בעלמא קנה והוא תמו' דאיך אפשר לומר דבראיה בלבד קני לה ואיזה קנין עשה בה ולפמ"ש י"ל הכוונה הוא דכל שראוה קודם לחברו הו"ל כעני המהפך בחררה דכל שתפסה אח"כ קנהו והו"ל האחר כרשע כשתופס מה שחברו קנהו כבר ועכ"פ הפך בה ודו"ק:

ובזה יש לישב קושית התוס' שם מה ס"ד דראיה קני הא קתני ראה את המציאה ואמר לחברו תנה לי דל"ק וכן ראה את המציאה ונפל עליה ולפמ"ש א"ש דניהו דל"ק בראיה בעלמא אבל עכ"פ קנהו לענין זה שיהי' מקרי מהפך בחררה וכל שלקחו אח"כ קנהו למפרע וזה נקרא רשע ודו"ק. והנה כ"ז לשיטת רש"י אבל שיטת ר"ת דבמציאה והפקר ל"ש עני המהפך שאם לא יזכה בזאת לא ימצא אחרת וע"ז הקשו התוס' מהא דמרחיקין מן הדג כמלא ריצת דג אף שהוא של הפקר ולפע"ד היה נראה עפמ"ש התוס' ריש ב"מ בהא דאמרו בראיה בעלמא לא קנה אע"ג דאמרו בב"מ דף קי"ח דהבטה בהפקר קני היינו כשעשה מעשה כל דהו כגון שגדר גדר קטן ע"ש ולפ"ז שם דעשה מצודה והכיר חור הדג והבטה בהפקר כה"ג שעשה מעשה כל דהו קנה ולכך מרחיקין מלא ריצת הדג הן אמת דעדיין יש לפקפק דכאן לא מקרי אף מעשה כל דהוא שהרי מה שהכיר חורו אינו רק הבטה ואף דמוקי בב"ב ביהבי סיירא ונתן מזונות אבל לא עשה מעשה בגוף הצידה אמנם לפמ"ש רמ"א בנו של ר"ת דמיירי בדג מת וע"י שעשה מעשה זאת נתאספו הדגים שפיר מקרי מעשה כל דהו והבטה בהפקר קני ואף למ"ד דלא קנה עכ"פ עני המהפך בחררה מקרי ומיושב קושית מהרש"א דאכתי במה קנה לשאר דגים ולפמ"ש א"ש דעכ"פ הבטה בהפקר ומעשה כל דהו קנה ודו"ק. ודע שלפענ"ד בכל הנך דינים המבוארים בחו"מ בטוש"ע סי' ער"ה בסעיף כ"א דעכ"פ השני מקרי רשע דהרי הראשון הופך בחררה של הפקר ולשיטת רש"י מקרי רשע בכה"ג ולפמ"ש הרש"ל דבכה"ג שנתן מעות לכ"ע מקרי רשע וכמ"ש הרשב"ם גבי נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר א"כ בכה"ג שבונה בעצים ואבנים שלו א"כ מקרי רשע ובזה ניחא מה דמבואר שם דאם בנה בעצים ואבנים שלו או שכבר זכה בהם באופן דיכול לומר עצי ואבני אני נוטל לא קנה השני דלא הועיל בדלתות וקשה הא לשיטת ר"ת דבהפקר ל"ש עני המהפך בחררה א"כ השני קנה מן הדין ואיך נאמר לו שכל שיוכל לטעון עצי ואבני אני נוטל לא הועיל הא עכ"פ מקרי רשע ולפמ"ש א"ש דכיון שהוציא מעות לא נקרא רשע ומיהו בלא"ה ל"ש לקרא להראשון רשע שהרי הוא היפך תחלה והשני בא בגבולו רק שגמר הקנין אבל עכ"פ הראשון ודאי דלא מקרי רשע ומטעם זה צ"ע קצת במה שמדמה הרמ"ה ליורד שלא ברשות שהרי הראשון תחלה ברשות ירד ומה לי בזה שהאחד קדם ועשה דלתות וצ"ע. והנה לכאורה צ"ב בהא דאמרו בסנהדרין דף פ"א ואשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חברו והיינו משום דאי כפשוטו ל"ש למקרי צדיק הוא אם לא עשה עבירות חמורות וכפירש"י שם וקשה הא גם יורד לאומנות של חברו מקרי רשע ומה רבותא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מקרי רשע ומכאן ראיה דבמציאה והפקר לא מקרי רשע ובזה אמרתי מה שאמרו אח"כ ואל אשת נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה ולכאורה רחוק מאד פשוטו ולפמ"ש י"ל דהנה הרמ"א כתב בסי' רל"ו דאף לשיטת הפוסקים דאף במציאה והפקר מקרי רשע מ"מ זה דוקא כשהראשון עני אבל כשהוא עשיר לא וע"ש בסמ"ע ס"ק וא"ו שביאר כן באורך ולפ"ז י"ל דזה רצה הש"ס לפרש דבאמת לשיטת הפוסקים דאף במציאה והפקר מקרי רשע קשה דמה רבותא וע"ז אמר שלא נהנה מקופה של צדקה דהיינו דהוא עני כמו הראשון וא"כ הו"א דמותר וע"ז אמר דלא רצה להנות מקופה של צדקה ומכ"ש דא"ש לשיטת הלבוש דפירש דדברי הרמ"א הן לשיטת הפוסקים דבמציאה והפקר לא מקרי רשע וע"כ כתב רמ"א דדוקא באם זה האחר שמשתדל לטלה הוא עני ע"ש וא"כ א"ש דלא רצה להנות מקופה של צדקה אף שהוא עני ומותר לו להנות מקופה של צדקה דהיינו מציאה והפקר ודו"ק היטב. והנה אחר זמן רב שכתבתי זאת בשנת תר"ט הגיע בשורתא טבתא ליהודאי שהקיסר יר"ה הטה חסד על כלל ישראל והעביר חוקי הפאכטין מהשחיטה וגם הפאכט מנירות והנה אז נתהוה הענין שב"ק זבאריז חתרו שוחטים צעירים לימים אשר לא נתחנכו והורגלו בעבודת השו"ב ורצו להיות שוחטים והוזילו המקח שכר השחיטה למען יתנו להם לשחוט והשוחטים אשר הי' מקדם שם צעקו חמס על שמקפחים פרנסתם וגם רוב הציבור הי' ידם עם שוחטים הישנים לאשר כבר מלאו ידם זה רבות בשנים. אמנם מקצת העם וגם יד הרב אב"ד דשם חתרו למנות אותן השוחטים והיו נוגעים בדבר מפני המחלוקת אשר שם בין הרב ובין העם ע"כ כתבו להגדולים אשר בארץ להוציא לאור משפטם ובהגיע עדי זאת אשר חזיתי הנה לפע"ד הדין עם השוחטים הישנים דלא יצאו עכ"פ מדין עני המהפך בחררה שמי שבא ונטלו ממנו דמקרי רשע והנה ל"מ לשיטת רש"י דאף בדבר הפקר שייך זאת א"כ גם כאן עכ"פ הם כבר הפכו בחררה וזכו שכבר ניתן להם קאנסיס זה רבות בשנים וקיימו וקבלו היהודים עליהם להיות עושים מלאכת שמים באמונה בפני כמה רבנים גדולים ומומחים וא"כ למה ישיגו גבולם וגם לשיטת ר"ת דבהפקר ל"ש זאת היינו מטעם שכתב דלא יוכל למצוא במקום אחר אבל כאן הא יוכלו לעשות במקום אחר ות"ל הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ וגם רבים עתה אוכלי בשר מפני כי נתבטל המכס מזה וא"כ איפוא יוכלו למצוא חית ידם במקום אחר וכאשר הי' לפנים בעוד הפאכט על מכונה ומלבד כ"ז הא איכא משום יורד לאומנות חברו וכמו דאמר ר"ה בב"ב דף כ"א ע"ב בבר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה אחרינא ומוקי גבי' דדינא הוא דמעכב עליו דא"ל קפסקת לחיותאי וכבר כתב ר"ת דבכה"ג דיורד לאומנות חברו ופסק חיותי' אף ר"ת מודה דאסור אף בדבר הפקר ואף דהרי"ף והרא"ש פסקו דלא כר"ה מ"מ כבר נודע מ"ש זקני הרמ"א בסי' יו"ד בתשובותיו דדעת האביאסף והמרדכי לפסוק כר"ה והרמ"א ביאר שם דבדבר דברי היזקא שבודאי יזיק לו כ"ע מודו דהלכתא כר"ה ע"ש וא"כ בנ"ד אין לך ברי היזיקא גדול מזה שזה עיקר מחית השוחטים במה ששוחטים ומקבלים שכר בעד זה וא"כ כל שיעמדו שוחטים אחרים אין קיפוח פרנסתם יותר מזה וברי היזיקא ופשיטא דכ"ע מודים דנקרא רשע ועוד עדיף מזה דיכול לטעון קפסקת לחיותאי והנ"מ הוא מבואר דמשום שנקרא רשע אי עבר ועשה לא מפקינן מיניה משא"כ משום דהוה יורד לאומנות חברו ופסיק חיותא אף כשעבר ועשה מצי הלה לעכב עליו כמבואר בשו"ת מהרשד"ם סי' רי"ט וא"כ בנ"ד אף שעבר ועשה מעשה מצי הלה לעכב עליו ובפרט כאן דל"ש כלל ענין שכבר עשה שכל יומא ויומא בעמוד והוצא קאי. והנה בזה נראה לפע"ד לישב קושית התוס' בב"ב דף כ"א בהא דאמרו תנאי הוא והקשו אמאי לא אמרו תנאי הוא דפליגי במשנה דר"י ס"ל דלא יחלק אגוזים ע"כ דלא ס"ל כהברייתא דלשכנו אינו כופהו ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך להבין דאם נימא דנקרא עני המהפך בחררה ואף שאינו מקרי יורד לאומנות חברו מ"מ רשע הוא דמקרי ולכתחלה אסור וא"כ יקשה בהא דאמרו עושה אדם חנות בצד חנותו של חברו והא לכתחלה עכ"פ אסור דהוה עני המהפך בחררה דעכ"פ רשע מקרי ומה מועיל דמוקי כתנאי דניהו דאינו מקרי פסקא לחיותא מ"מ מידי רשע לא נפיק ובשו"ת נט"ש סי' ל"ו נתקשה בזה וצ"ל דס"ל להש"ס כשיטת ר"ת דבהפקר לית בי' משום עני המהפך בחררה רק משום פסקא לחיותא וא"כ כל דס"ל לת"ק דרשב"ג דל"ש משום פסקת לחיותא גם משום עני המהפך לית בי' וז"ב. ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' דבאמת י"ל דר"י ס"ל ג"כ דלית בי' משום יורד לאומנות חבירו ופסק חיותא והא דאסר שלא יתן אגוזים דהוה בכלל עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטל ממנו ובמה שמרגיל אצלו נוטל מחברו ואף דזה מקרי דבר של הפקר ול"ש עני המהפך דז"א דכל הטעם דבהפקר מותר דל"ש עני המהפך דהא א"י לזכות במקום אחר ואם כן זה במה שרוצה לזכות בדבר של הפקר אבל כאן מה שמחלק אגוזים ומרגילין אצלו עושה מעשה בידים להפסיד לחברו ול"ש לומר שלא יוכל למצוא במקום אחר דהא באמת מה שיהי' מוכן לו מן השמים זה יבא אצלו אבל מה שעושה רשת דליתי לקרב אצלו זה פשיטא דאסור לכתחלה מצד עני המהפך בחררה אברא דלפ"ז יקשה בהא דאמרי לימא ר"ה דאמר כר"י והרי ר"ה עדיף מדר"י דר"י לא אסר רק מצד עני המהפך בחררה ואף אם כוונתו בשביל פסיק חיותא הרי לא אסר רק לכתחלה משא"כ ר"ה אמר דאף דזה עבר ואוקי ריחיא יכול הלה לעכב עליו דזה אינו מצד עני המהפך רק משום פסוק חיותא וכמ"ש הרשד"ם ואפשר דזהו שחידש הש"ס דאפילו תימא כרבנן שאני הכא דפסק חיותא לגמרי ודו"ק:

ובזה נראה לפע"ד ברור לישב דברי האביאסף שכתב מבוי הסתום מג' צדדין וכו' ושמעון בא לדור כנגדו נראה דיכול לעכב עליו כדר"ה והקשה הרמ"א בתשובה ובב"י סי' קנ"ו דלא קי"ל כר"ה ולפמ"ש א"ש דהא דלא קי"ל כר"ה הוא משום פסיק חיותא והיינו דאם עבר ועשה לא יוכל לעכב ור"ה ס"ל דיכול לעכב אף בדיעבד בזה לא קי"ל כוותיה אבל במה דאסור לכתחלה בזה פשיטא דקי"ל כוותיה ולכך האביאסף שכתב דשמעון בא לדור אצלו בזה שפיר כתב דאסור ומצי לעכב עליו שלא ידור אצלו כמ"ש המהרשד"ם מצד עני המהפך בחררה. ובזה מיושב היטב מ"ש הנט"ש מדברי האגודה שהביא בתחלה דלא קי"ל כהך דר"ה ואח"כ הביא דברי האבי אסף ולפמ"ש א"ש ודו"ק. הן אמת דגוף הדבר שכתבו הרי"ף והרא"ש דלא קי"ל כהך דר"ה משום דתני לה בתנאי לא זכיתי להבין אם נימא דקי"ל כרשב"ג אף בברייתא וכבר האריכו בזה בעלי הכללים ועש"ך סי' קע"א ובח"ץ סי' יו"ד וא"כ הא רשב"ג ס"ל דלשכנו כופהו וא"כ למה לא נפסוק כוותי' שוב ראיתי שהביאו האחרונים בשם ראב"ן דפסק כרשב"ג מה"ט ושמחתי כעל כל הון. ולפע"ד הי' נראה דבר חדש דפסקת חיותא דחידש ר"ה אינו רק כמזיק שעבודו של חברו דבאמת אינו שלו לגמרי ואינו עדיין בידו רק דהי' ראוי לבא אליו וא"כ הו"ל כמזיק שעבודא של חבירו ובאנו למחלוקת רשב"ג ורבנן בגיטין דף מ"א ורשב"ג ס"ל דמזיק שעבודו של חבירו חייב ועדיף מדד"ג ועיין בב"ק דף ל"ג והנה לפ"ז נפלנו ברבוותא דהרי שיטת הרי"ף דקי"ל כרבנן דרשב"ג ופטור במזיק שעבודו של חברו וא"כ גם בהך דר"ה לא קי"ל כוותיה אבל להרמב"ם דפסק כרשב"ג ועיין רמב"ם פ"ז מחובל ובש"ך חו"מ סי' שפ"ו ס"ק י"ב באורך וא"כ גם כאן קי"ל כר"ה ובזה אמרתי לדחות ראיית הרי"ף והרא"ש שכתבו ראיה דלא קי"ל כר"ה דהרי ר"ה ברי' דרב יהושע לא ס"ל כוותיה דר"ה והוא בתראה ולפמ"ש אין ראיה דהא ר"ה ברי' דר"י ס"ל בב"ק ל"ג המזיק שעבודו של חברו פטור דלא כרשב"ג ועתוס' שם וא"כ לשיטתי' לא קי"ל כר"ה משא"כ לדידן דקי"ל כרשב"ג א"כ גם בהך דר"ה קיי"ל כוותי' ודו"ק. וזהו לפע"ד מה דתלי בתנאי דת"ק ורשב"ג ולא תלי בתנאי דמשנה וכ"כ שהתוס' נתקשו בזה ולפמ"ש א"ש דהש"ס רצה לאוקמא דנחלקו במה דנחלקו במק"א רשב"ג ורבנן אי מזיק שעבודו של חברו פטור דלהך דמיא הך דר"ה ודו"ק. דרך כלל לפע"ד הדבר ברור דבנ"ד יש בו משום פסוק חיותא ומשום עני המהפך בחררה ונקרא רשע ובפרט כאן שהוא רוצה להפקיע זכות שיש לחבירו מימי קדם והוא ממונה מהציבור ומהרב ופשיטא דנקרא רשע ויכול להכריז עליו בבהכ"נ שנקרא רשע וכמ"ש הסמ"ע סי' רל"ז וכדאי בזיון וקצף שמי שנקרא רשע יגש לשחוט ולמלאות ידו במלאכת שמים וקורא אני עליו שוחט השור מכה איש ובפרט לפע"ד מי שנקרא רשע מפי חז"ל בודאי יפסול לשחיטה דהרי לפע"ד נ"ל דפסול לעדות ולשבועה כל שחז"ל קראו רשע וגדולה מזו מצאתי בשטמ"ק בב"ק דף ג' שכל שחייב להשיב בלצי"ש פסול לעדות עד שישוב דתורת גזילה חל עליו וא"כ ממילא מי שנקרא רשע ולדעת האביאסף כל שברי היזיקא איכא משום פסוק חיותא אף דנימא דלא קי"ל כר"ה מ"מ עכ"פ לצי"ש ודאי חייב לשלם ופסול לעדות ופשיטא דכל מי שפסול לעדות פסול לשחיטה ועכ"פ כדאי בזיון וקצף שזה יהי' שו"ב ועכ"פ לא נקרא ירא ד' מרבים ודי בזה. ומה שהאריך בנט"ש שם הוא והגאון ש"ב בעל המחבר בית אפרים מהר"ז מרגליות זצ"ל אי הך דר"ה מישך שייכי בדד"ג וע"ז האריך הנט"ש דא"כ יהי' מוכח דרשב"ג ס"ל ד"ג והרי הרמב"ן כתב דלא מצינו מי שיסבור דד"ג רק ר"מ הנה באמת התוס' בגיטין דף מ"א כתבו דהא דלא מוקי פלוגתייהו דרשב"ג ורבנן בפלוגתא אי דאין דד"ג משום הך דרשב"ג עדיפא מדד"ג ומשמע דעכ"פ יכול להיות דרשב"ג יסבור דד"ג וע"כ מחוורתא לפע"ד כמ"ש ועוד עדיף דהוה בכלל מזיק שעבודו של חברו דעכ"פ שעבוד יש לו דמישך שייכי בגוויה ניהו דאינו שלו לגמרי מ"מ יש לו שעבוד קצת ע"ז וזה מזיק ומפסיד שעבודו ודו"ק היטב:

שוב ראיתי ביש"ש קידושין רפ"ג שם מעתיק תשובתו בענין עני המהפך בחררה והמעיין שם ימצא דבכה"ג דנ"ד כ"ע מודו דמקרי יורד לאומנות חברו ועני המהפך בחררה ולפי מה שמחלק שם לארבעה שמות הפקר ומציאה עני המהפך בחררה וטרחא בכך ויורד לאומנות חברו המעיין יראה דכאן עובר בשלשה שמות שהשוחטים הראשונים הם עני המהפך בחררה וטרחא שטרחו בגופם וממונם עד שזכו להיות שו"ב וגם יורד לאומנות חברו ומ"ש שהרב האב"ד מו"ה אברהם תאומים ועמו כמאתים איש הקימו את השו"ב החדש ומעלתו כתב כי לא היו אסיפה ובלא אסיפה לא מועיל וגם יש ארבעה חתימות מזויפות וכדומה הנה איני נכנס בזה כי אני מבחוץ אבל לזאת יחרד לב איש איך עשה כזאת הרב לפסול שוחטים מובהקים אשר שמשו בקדש בעוד הי' הרב הגאון הגדול מוהר"י העשיל אבד"ק טארניפאל בקה' וגם נכדו הרב הגאון מוהר"ר יוסף באב"ד נ"י אשר אנשים גדולים כאלו בלי ספק נתנו עין ולב על השוחטים שיהי' יריאים ושלימים לאשר אומנתם בקהל קדושים ומפיהם הם חיים ויאכלו מבשרם ועכ"פ סתם כל איש ואיש יש לו חזקת כשרות וצריך הרבה לחקור להוציא אדם מחזקת כשרותו ולקפח פרנסתו ואיך הוציא השו"ב מחזקתם בלי בירור וגב"ע ואף אם יאמר שהוא גבה עדות במחכ"ת נוגע הוא בזה ואינו נאמן והי' לו לסלק מזה ולמשוך ידו ולשלחם למקום אחר או שישלחו אחרי רבנים אחרים וגם יקשה קושית רש"י עד האידנא אכלנו מחלבה וכו' והלא עד כה אכל הוא בעצמו משחיטתם וכעת בפתע פתאום נפסלו וע"כ רואה אני דברים בגו ואני קורא על השוחט החדש וירד העי"ט על הפגרים עי"ט ר"ת כל השלשה שמות שגדר המהרש"ל עני המהפך בחררה וזה העי"ן והיו"ד הוא יורד לאומנות חברו והט' הוא טרחא דגופא כמ"ש המהרש"ל שם באורך והנה ירד העיט על הפגרים ששחיטתו אסורה וישב אותם אברם והרב האב"ד ר' אברם משיב אותם בחזקת היד והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו וע"כ למעה"ש ותורתו כל איש אשר יראת שמים בלבו לא יאכל מן השו"ב החדש כי הוא פרק עול התורה ויראה ואם יש לבני העיר דו"ד עם השו"ב הישינים יבאו לדון עמהם אם בעירם או שלא בעירם ולהם משפט הבחירה:

אחר זמן רב שכתבתי זאת ראיתי בריטב"א בקידושין ריש האומר שכתב דלשיטת ר"ת דבדבר הפקר ל"ש זאת יתפרש הך דבר מבואה דלכך א"י לעכב על שכנו לפי שזה שדר בכאן א"י לבקש למצוא פרנסתו במקום אחר משא"כ בעל בר מבואה אחרינא שפיר יכול לבקש פרנסתו ממקום אחר והנה עמדתי משתומם דא"כ ר"ה דאמר דיכול לעכב על בר מבואה אחריני הוא אף כת"ק דרשב"ג דיש לומר דע"כ לא אמר ת"ק רק לשכנו אינו כופהו דהוה כהפקר דלא יכול למצוא במקום אחר משא"כ בר מבואה אחרינא וא"כ איך קאמר כתנאי הוא והא בזה אף ת"ק דרשב"ג מודה וצ"ע וגם תמוה דא"כ למה ליה לר"ה לומר הטעם משום דפסיק לחיותא ת"ל דנקרא רשע וא"ל דנ"מ לענין אם עבר ועשה דבשביל שנקרא רשע מה שנעשה עשוי משא"כ משום פסוק חיותא דז"א דהא הריטב"א שם כתב דלשיטת ר"ת אף מפני שנקרא רשע אף שעבר ועשה ב"ד מחייבין אותו להחזיר הדמים והוא דחה שיטה זו אבל עכ"פ ר"ת ס"ל כן וא"כ למה הוצרך לחדש הטעם דפסיק לחיותא וגם דאם נימא דפסוק חיותא חמור יותר וא"כ שוב למה לשכנו כופהו וגוף דברי הריטב"א שהבין בכוונת ר"ת דהב"ד מחייבין להחזיר באמת א"א לאמרו דניהו דרשע מקרי אבל מה שעשה עשוי וכמ"ש הריטב"א בעצמו לדחות דבריו וכן האריך בחידושי ת"ח בב"ב שם ואף דהתוס' בב"ב שם ד"ה מרחיקין כתבו דמצודת דגים שאני דיכול לפרנס במקום אחר הא באמת כתבו עוד תירוץ דיורד לאומנות שאני ותירוצם הראשון צ"ע כמ"ש הת"ח וא"כ מה מסייע לר"ה הא ר"ה אמר דמעכב עליו ואף שכבר עבר ועשה ומטעם דנקרא רשע אי עבר ועשה מה שעשה עשוי ע"ש שדחה דברי התוס' אבל לפע"ד כוונת התוס' דבאמת לר"ה ע"כ צריכין לומר דמרחיקין מצודת הדג הוא משום דפסקת לחיותאי משא"כ לדידן דלא קי"ל כר"ה ול"ש פסקת לחיותאי קשה לתוס' דא"כ למה מרחיקין אף לכתחלה מהראוי להיות מותר דבהפקר לא נקרא רשע ולזה כתבו דיכול לפרוש מצודתו במקום אחר ובאמת לפמ"ש למעלה י"ל דלפי המסקנא כ"ע מודים דלכתחלה מרחיקין ולכך מרחיקין ועכ"פ דברי התוס' נכונים אבל לומר דאם נקרא רשע ב"ד מחזירין זה א"א לומר כלל וע"כ דברי הריטב"א צע"ג לפע"ד ועיין בתוס' קידושין שם דלא כתבו רק התירוץ דיורד אומנות שאני ולא התירוץ הראשון שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ק סי' קל"ב שכתב בהדיא דהך דפסקת לחיותאי גרע מעני המהפך בחררה דאף בדיעבד יכול לעכב והרגיש בדברי התוס' בב"ב שכתבו לתירוץ הראשון דיכול לפרוס מצודתו במק"א משום דלא בעי לאוקמא דמיירי באומנות חברו ע"ש ועכ"פ מבואר כמ"ש והמעיין בשו"ת מהרי"ק שם ימצא דלענין הדין כ"ע מודו דבנ"ד מקרי רשע ויורד שלא ברשות ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף