שואל ומשיב/ב/א/מה

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן מה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לצורבא מרבנן חריף ושנון נ"י:

במה שהארכת בענין ספק דרבנן בחזקת איסור שהאריך הש"ך והאחרונים בכללי הספיקות הנה לפע"ד הי' נראה דבר חדש דבדבר תורה רק שעכשיו אין עליו רק ספק דרבנן יותר יוכל להיות כשר באתחזיק איסור ממה שגוף האיסור אינו רק דרבנן וחילי דילי ממ"ש הר"ש בפ"ב דטבול יום בספק מים שאובין דהיכא דמן התורה יצא מחזקת טמא אף שמדרבנן עדיין ספק טמא עכ"פ א"א לאוקמא אחזקת טמא שכבר יצא מן החזקה מן התורה ולפ"ז ה"ה בספק דרבנן שאתחזיק איסור תורה רק שכבר אין עליו איסור תורה המשל בזה כגון ספק שהייה במיעוט בתרא דמן התורה כבר יצאת מחזקת איסור שכבר כשר מן התורה א"כ לענין הספק דרבנן שוב אין לאוקמא אחזקת' משא"כ במה שעיקרו דרבנן יש להחמיר טפי דכל שהוא ספק נוכל לאוקמא בחזקתו:

ובזה הנה מקום אתי ליישב מה שהקשה בשב שמעתתא שמעתא א' פי"ב בהא דכתב רש"י בחולין דף כ' ולית הלכתא כרמי בר יחזקאל דהא תניא בפרקין דלקמן דף כ"ח שחט את הוושט ואח"כ נשמט הגרגרת וכו' זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול ואם איתא הא אין עיקור לעוף וכו' והרי לר"א שם רמי בר יחזקאל כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה והמשנה הלז כמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ואפ"ה אמרו דספק בשחיטה פוסל ע"ש וע"כ דספיקו להחמיר במקום חזקת איסור ע"ש ולפמ"ש אין ראיה דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ועיקרו רק מדרבנן שוב בודאי ראוי להחמיר בחזקת איסור ובאמת צ"ע ברשב"א ובש"ך דנראה מהש"ס שם קצת להיפוך ולא נפניתי כעת ועיין בפר"ח סי' ק"י מה שהאריך בדברי הרשב"א בס"ס באתחזיק איסור ובספק דרבנן באתחזיק שהרשב"א כללם ביחד וס"ל דחד דינא אית להו ולפמ"ש היו מקום להאריך בזה:

והנה הט"ז ס"ק ט"ו האריך לחלק בין ספק בשחיטה דמקרי חזקת איסור ובין שאר ספק ולפע"ד הי' נראה ע"פ מ"ש בתשובה אחת דמה דאמר ר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה ולכאורה לא נודע מה חידש ר"ה מי לא ידע בכל אלה דבהמה בחייה בחזקת אבמה"ח עומדת וגם איך שייך לומר דפליגי בדר"ה ואיך שייך לחלוק ע"ז ואמרתי בזה לפמ"ש הרמב"ן הובא בתו"ה לרשב"א שער א' בית א' לסייע להגאונים דאמרו דכ"מ שיש לפנינו לבודקו לא סמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה וכתב הוא דמדינא לא הי' ראוי שיועיל גם הרוב כל דיש חזקת איסור של אבמה"ח בעינן ידיעה ברורה ולא סמכינן על רוב רק דאנו רואין שהיא שחוטה לפנינו וכל שלא ידענו שהוא מן הרוב צריך בדיקה ולפ"ז זהו שחידש ר"ה דאף רוב ל"מ עד שיוודע לך בידיעה ברורה שהיא שחוטה בודאי ויצאת מחזקת איסור ושם הרחבתי הדיבור בזה ולפ"ז שפיר ל"מ ס"ס כל שהוא ספק בשחיטה דכל שאינו שחוט לפנינו כהוגן דשמא נפגם הסכין שוב ל"מ ס"ס דהוא מתורת רוב דאנן צריכין שיהיה ידיעה ברורה ולפ"ז מה דמות יערוך לו מכל שאר ספק ודו"ק:

והנה לכאורה הי' נראה לי דבספק בשהייה בשחיטה ל"ש כלל חזקת איסור דהנה הקשו הקדמונים דבכל שחיטה נימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור אבמה"ח ואיך נסמוך על רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם וכתב הרשב"א במשמרת שער א' דכיון דהרוב מתעסקים לבטל חזקת איסור הלז ל"ש לאוקמא בחזקת איסור דהרוב שהתעסקו לבטל בודאי בטלו החזקה ואיך שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה דהא הרוב יעיד שבודאי נתבטל החזקה זו והרי ראינו שעכ"פ רצה לבטל החזקה אמרינן דמסתמא הוא מהרוב המתעסקים שבטלו החזקה ע"ש ולפ"ז כאן בספק שהייה בשחיטה עכ"פ התעסק לבטל החזקה ורק שלא נודע אם התעסק יפה מהראוי לאוקמא בהרוב שבודאי בטלו החזקה אך ראיתי בספר ת"ש בסי' כ"ג ס"ד ובס"ק ט' בתב"ש כתב הטעם דהוה דאורייתא בשהייה במיעוט בתרא משום דהתורה אמרה שאין לשחוט ב"פ וכל ששחט כבר אסור לשחוט א"כ לא בא עליו מחזקת איסור אבמה"ח דבאמת לא שייך בזה חזקת איסור אבמה"ח אם אינו זבוח דכבר שחטו ואדרבא בשביל ששחטו אסור לשחטו פעמים וא"כ לא שייך חזקת איסור ובזה מיושב היטב מ"ש שם התב"ש ראי' מלשון רש"י דפסק לחומרא ואמאי הא דרבנן ספיקו להקל ותמה הנו"ב במהד"ב חלק יו"ד סי' ב' דהו"ל אתחזיק איסור ואף בדרבנן ספיקו להחמיר ולפמ"ש יפה כתב התב"ש דבאמת חזקת איסור חלף הלך לו דבאמת עיקר האיסור ע"י ששחט יפה ואדרבא החזקת איסור הרוב מתעסקים לבטלו וא"כ בספק ל"ש חזקת איסור וכמ"ש ובלא"ה נראה דשם דהוה ספק בדין אי שהייה במיעוט בתרא מקרי שהייה א"כ אטו בשביל החזקה ישתנה הדין וכמ"ש המלמ"ל פ"ו מעדות כעין זה וז"ב ובזה מיושב מה שתמה על השבות יעקב שם שהוא כתב דאינו אלא ספק דרבנן ותמה הא עכ"פ אתחזיק איסורא ולפמ"ש א"ש דשם הי' השהייה במיעוט בתרא וא"כ אין הספק בשביל דלא נשחט כהוגן והחזקת איסור כבר חלף הלך לו רק דאסור לשחוט עוד הפעם כל שכבר שחט וס"ל להשבות יעקב דאינו רק דרבנן ובאמת מסתבר כדבריו דאנה נמצא בתורה שאסור לשחוט שתי פעמים וא"כ עכ"פ לא שייך חזקת איסור וא"ש דברי השבות יעקב ודו"ק ועכ"פ לפ"ז בספק במיעוט קמא דשם בודאי משום החזקת איסור אנו דנין לא שייך חזקת איסור דהא הרוב מתעסקים לבטל זאת וא"ל כיון דרוב המתעסקים לא שוהים כרגע וזה ספק אולי שהה וכדומה וא"כ יצא מהרוב דז"א דעכ"פ בעת שהתחיל לשחוט טרם שנתגלה הספק חלף הלך לו חזקת איסור ושוב לא חזר וניעור וכמ"ש בשב שמעתתא פרק כ"ד הנ"ל דבמיעוט בתרא כשר כל שיש ס"ס ול"ש חזקת איסור ולפמ"ש בלא"ה לא שייך חזקת איסור וכמ"ש ודו"ק ואדרבא בספק שהייה במיעוט בתרא יש להחמיר לפמ"ש התב"ש דשם באמת כבר שחט ואסור לשחוט ב"פ וא"ל לדון כלל בשביל חזקת איסור וז"ב מאד:

והנה מעשה בא לידינו באחד שרצה לשחוט והיה כבר שוחט רק ששנים רבות לא שחט שאמרו עליו שוחטים רבים מומחים שידעו שאינו מרגיש ובטל הרגשתו ובעוה"ר באלמות ותקופות רצה לשחוט ושחט איזה בהמות ונגבה עדות בפנינו שאירע לו שהיות במיעוט בתרא ואולי עוד במיעוט קמא כי הגביה ידו כמה פעמים מן השחיטה וחזר ושחט והטרפנו הבהמות כאשר באו הדברים ברוב ענין בהגב"ע אשר נגבו עליו וע"ז ערער חכם אחד דלפמ"ש התב"ש והכו"פ סי' כ"ז כל שנתנבלה בשחיטה אסור למכור הבני מעיים לב"נ אף לאחר מיתה דלא הותרה השחיטה לישראל וא"כ יש להטריף גם כאן והנה אמרתי דבזה אין להחמיר דמלבד לפמ"ש בשהייה במיעוט בתרא אדרבא נשחטה כהוגן רק דהתורה אסרה לשחוט שני פעמים וא"כ שוב לב"נ שפיר התיר השחיטה והרי התב"ש ביאר בהדיא דדוקא נתנבלה בשחיטה הוא דאסור לב"נ ואף שדחיתי הדברים עכ"פ הת"ח והתב"ש כתבו כן בהדיא וא"כ כאן עכ"פ ל"ש נתנבלה בשחיטה דאדרבא נשחטה כהוגן וכבר התיר השחיטה לישראל והותר לב"נ ג"כ ומה דאסר אח"כ בשחיטתו שנית זה ל"ש לגבי ב"נ אף גם דאף בשהייה במיעוט קמא עכ"פ להשבות יעקב אינו רק ספק דרבנן ופשיטא דע"כ מן התורה מותר וגם להתב"ש דכתב דספק תורה הוא עכ"פ התירה לישראל דאינו רק ספק איסור וחזקת איסור אבמה"ח ל"ש בזה וכמ"ש וגם אף דאתחזיק איסור אבמה"ח הא עכ"פ בחזקת נבלה לא הוה וא"כ שוב עכ"פ לא מקרי נתנבלה בשחיטה ושפיר הותר לישראל שלא יהיו ודאי נבלה ושפיר מותר לב"נ גם יש לצדד הרבה היתירים וע"כ אין לאסור למכור לב"נ כנלפע"ד והפר"ח מיקל בכל אופן ועכ"פ יש הרבה ספיקות להקל ודו"ק:

והנה לענין ס"ס באתחזיק איסורא נראה לפע"ד דתלוי בזה דאם נימא דס"ס מותר משום דעדיף מרוב כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ת"א ולפענ"ד סברת הרשב"א מה דעדיף מרוב הוא משום דרוב הוה רובא דעלמא דליתא קמן משא"כ ס"ס דהוה שני צדדים להתיר והוה כרובא דאיתא קמן דעדיף מרובא דליתא קמן ולפ"ז גם בלא אתחזיק איסור הא רוב עדיף מחזקה ומכ"ש רובא דאיתא קמן וא"כ מהראוי שיועיל אף באתחזיק איסור אבל אם נימא דטעם דס"ס הוא משום דספק השקול מותר מה"ת לשיטת רמב"ם וא"כ הספק השני אינו רק ספק דרבנן ועיין בפ"י בק"א בפ"ק דכתובות אות מ"ו א"כ כל שאתחזיק איסור שאף להרמב"ם אסור מה"ת שוב לא מועיל הס"ס ג"כ אברא דגוף הדבר שכתבתי דס"ס הוה שני צדדים לפנינו והו"ל כרובא דאיתא קמן אמת שכ"כ האחרונים ועיין לאחי הקצה"ח בקונטרס הספיקות שהביא כן בשם גדולי הדור ואני הארכתי בזה לענין ס"ס לענין ממון ואכ"מ אבל לפע"ד צ"ע דשאני רובא דאיתא קמן דהרוב איתא לפנינו ולא נשאר רק מיעוט ואמרה התורה אחרי רבים להטות אבל כאן אם היו שני צדדים להיתר נפרדים שייך לומר דהוה כרובא דאיתא קמן עד"מ ספק תחתיו ספק אינה תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו שמא באונס ואם כן יש לה שתי צדדי היתר שמא באונס ושמא אינה תחתיו אבל היכא דיש שני צדדי היתר נפרדים עד"מ באלמנת עיסה דספק שמא זו אינה אשתו של זה ספק חלל ואת"ל שבעלה ספק חלל שמא אינו חלל א"כ בצד הספק דבעלה הוא הספק חלל ל"ש לומר דיש שני צדדי היתר והוה כרובא דאיתא קמן דז"א דאם אנו דנין על בעלה של זו שמא הוא ספק חלל ל"ש רובא להיתר דצדדי היתר אינו ענין אחד שיש בה שני צדדים להתיר רק נפרדים דשמא אינו זה ול"ש בזה רוב דאם זה הוא אינו אחר ואם אחר הוא באמת אינו חלל כלל ובאמת אם תתחיל בצד הספק שמא אינו זה א"כ יש לך שני צדדים דשמא אין כאן חלל כלל דאינו זה אינו חלל אבל בצד הספק חלל שמא הספק חלל אינו חלל ואת"ל חלל הוא שמא אינו זה אבל אין כאן רוב להיתר דאחד מהספיקות סותר לחברו ועיקר ההיתר שמא אינו זה ולפע"ד נראה דזה הטעם דבעי ס"ס המתהפך דכל שאינו מתהפך ל"ש ס"ס דיהי' כרובא דאיתא קמן מיהו ז"א דמה בכך דאינו כרובא דאיתא קמן הא גם ברובא דליתא קמן סגי ובזה יש לישב דברי הרשב"א שהוכיח דס"ס עדיף מרוב דהרי ר"י לא אזיל בתר רובא ביוחסין ובס"ס באלמנת עיסה מכשיר והקשה הפ"י למה לא דייק מר"ג אפכא דלר"ג מועיל רובא וס"ס לא מהני ולפמ"ש יש לומר דשם הוה רובא דליתא קמן דספק של המשפחה הוה רובא דליתא קמן דאינו לפנינו דאותו ספק שמא אינו זה הוא רק מכח רוב המשפחה וזה ליתא קמן וא"כ ל"מ לר"ג משא"כ לר"י דס"ל דלא אזלינן בתר רובא ביוחסין וא"כ גם ברובא דאיתא קמן ל"מ כמו רוב סיעה ורוב העיר ואפ"ה מועיל ס"ס ע"כ דס"ס עדיף מרובא ודו"ק כי יש לפקפק הרבה בזה אמנם לפע"ד נראה דס"ס המתהפך ודאי תלוי בזה דלשיטת הרמב"ם ודאי ל"צ ס"ס המתהפך דכל שהיה ספק אחד אזלינן לקולא משא"כ לשיטת הרשב"א ודעימיה דבספק אזלינן לחומרא מה"ת ועיקר ההיתר מכח הס"ס א"כ כל שאינו מתהפך אינו מועיל ודו"ק ועכו"פ ואחרונים שכתבו ג"כ כן במקצת והנה בס"ס משם אחד שהאריכו הש"ך והאחרונים לפע"ד נראה דבר חדש דאם נימא דס"ס המתהפך בעינן וכתב הש"ך דכל דצריך לדון אם הי' כאן האיסור בזה אז לא בעינן מתהפך ולפ"ז בזה ל"ש ס"ס משם אחד דהא איכא נ"מ בין הספיקות דאם הספק שמא לא הוחל האיסור נוכל לצרף הספק האחר ואם נתחיל בצד הספק השני לא נוכל לצרף הספק השני וא"כ אותו הספק מתיר יותר מחברו ומקרי ס"ס ולא הוה משם אחד ובזה מיושב דברי הט"ז ר"ס ק"ץ שהקשה בכתמים הוה ס"ס ספק שמא מעלמא אתי ואת"ל ממנה שמא אינו מן המקור ונשאלתי דהא הוה משם אחד והשבתי דבאמת אינו מתהפך ג"כ וצ"ל כמ"ש הש"ך דצריך לדון שמא לא הוחל הדם לבא כלל ממנה רק מעלמא אתי א"כ בזה ל"ש ס"ס משם אחד ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה ובזה יש להעמיק במה שהאריך הכו"פ דכמעט כל הספיקות הוו משם אחד ולפמ"ש יש לישב ואין להאריך ומ"ש שם מסתם כלי של עכו"ם תמהני דלא זכר שהן דברי הש"ך במקומו שם ועיין בפ"י בקידושין דף ע"ג גבי הא דאמרו ד"ת שתוקי כשר שכתב דס"ס הוא משום כיון דהוה כרוב דנוטה יותר להתיר מלאסור ודעתו התם שיהי' מתהפך וגם שם אונס חד הוא לא אכפת לן ולפע"ד עכ"פ באתחזיק איסור ודאי צריך שיהיה מתהפך ול"מ שם אונס חד הוא ודו"ק:

והנה הפרמ"ג באו"ח סי' ש"א במשבצות דעתו דבדרבנן ע"א נאמן אף באתחזיק איסורא ע"ש ס"ק ט"ו ובתשובה הארכתי בזה. והנה במ"ש לעיל בספק דרבנן באתחזיק איסור כעת שנת תרי"ד ה' וישב כ"א כסליו נתישבתי דלכאורה דברי הנו"ב והש"ש תמוהים דהרי המנחת יעקב דעתו דדוקא בספק דרבנן שעיקרו מה"ת הוא דמחמרינן באתחזיק איסור וא"כ שם דכל ספק בשחיטה אם נימא כר"א דאין שחיטה לעוף מה"ת א"כ אין לו עיקר בתורה כלל ולמה מחמרינן וע"כ כמ"ש דזה גרע דלא יצאת מחזקתה כלל משא"כ בספק שהייה במיעוט בתרא דעכ"פ מה"ת יצאת מחזקתה. ובזה עמדתי על כוונת רש"י בחולין דף יו"ד ע"ב בד"ה הלכתא כר"ה וחיישינן לעור ועל ידי הי' מעשה והורה לי ר"י בר"י בעוף לאיסור ולכאורה תמוה הוא דרש"י מפרש הוא ולא פסקן וגם מה צריך פסק אחרי דהש"ס אמר הלכתא ולפמ"ש א"ש דה"א דווקא בבהמה דאתחזיק איסור מה"ת אבל בעוף דלמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אינו רק ספק דרבנן וגם למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת אינו מפורש בתורה רק הל"מ וה"א דספיקו להקל וע"כ כתב דגם בעוף הורה לאיסור וגם י"ל דע"כ לא אמר ר"ה רק בעור בהמה דקשה דיש לחוש שמא בעור נפגם אבל עור עוף דרכיך מה"ת לחוש שמא בעור נפגם ויותר יש לתלות במפרקת דקשה וע"ז קמ"ל דאף בעוף חיישינן דשמא נפגם בעור:

ובזה יש לישב מ"ש התוס' שם ד"ה סכין בתירוץ השלישי דמה דאמר סכין אתרעי בהמה לא אתרעי היינו דיש ס"ס וע"ז כתבו והשתא פריך שפיר כל ספק לאתויי מאי והקשה המהרש"א דמשמע דרק לתירוץ זה א"ש מה דפריך והלא לכל התירוצים מקשה הש"ס שפיר ולפמ"ש א"ש דבאמת שם מיירי בעוף וא"כ א"א לומר דמרבה כה"ג דמה"ת לחוש שמא בעור נפגם והא עור העוף רכיך וכמ"ש ולכך כתבו התוס' כיון דר"ח דמכשיר בבהמה הוא משום דאיכא ס"ס ואפ"ה מטריף ד"ה אלמא דחשש אפילו למיעוט דס"ס הוה רוב ועדיף מרוב כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ת"א ואפ"ה מחמיר משום חזקת איסור וא"כ ה"ה בעוף דאף דאינו רק מיעוט דעור העוף רכיך מ"מ חיישינן ולכך מקשה שפיר לפי האי תירוצא שוב מצאתי סברא זו דעוף עורו רך בכ"מ בפ"א משחיטה הלכה כ"ה ונהניתי עד מאד:

והנה לכאורה קשה טובא לפמ"ש דאם האיסור רק מדרבנן גרע מאם האיסור מה"ת וכבר יצאת מחזקתה א"כ לפמ"ש הרשב"א דהא דאמר ר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ופירש"י משום אבמה"ח והוא דחה דהא כבר נשחטה ואין כאן איסור אבמה"ח וכתב משום חזקת אינו זבוח ולפ"ז כיון דעכ"פ בחייה הי' לה חזקת איסור אבמה"ח ואינו זבוח וכשנשחטה עכ"פ חזקת אבמה"ח אזל לה וא"כ ל"ש להעמיד על חזקתה הראשונה ולכך י"ל דמכשיר ר"ח אבל בעוף דאין שחיטה לעוף מה"ת וי"ל דל"ש כלל אבמה"ח וא"כ מדרבנן לא יצאת מחזקתה הראשונה מיהו ז"א דעכ"פ אבמה"ח נוהג גם בעוף דעכ"פ נחירה בעי אך זה קשה דעכ"פ ל"ש אבמה"ח ולא אינו זבוח דאף דנפגם בעור מ"מ הוא שחוטה לפניך וא"כ איך אפשר להחמיר בעוף ואף ר"ה מודה בזה והיא קושיא נפלאה ובזה נראה לפע"ד להבין מה דאמר ר"ה סכין אתרעי בהמה לא אתרעי דהנה כבר כתבתי דבהמה הי' לה שתי חזקות בחייה אבמה"ח ואינו זבוח והנה כשנשחטה עכ"פ אבמה"ח אזל לה ונשאר אינו זבוח והנה חזקת אבמה"ח זה על הבהמה שאסורה משום אבמה"ח ואינו זבוח תלוי בסכין שצריך לשחוט בסכין ולכך כל דשחטה והרי שחוטה לפניך עכ"פ יצאת מחזקת אבמה"ח דלענין זה בהמה לא אתרעי דהיינו אבמה"ח דתלוי בבהמה וא"כ אף שא"ז דתלוי בסכין אתרעי מ"מ יצאת מחזקתה הראשונה וז"ב ובזה מיושב היטב מה שהקשיתי דשפיר פריך מעוף דעוף אין שייך לא אבמה"ח ממילא אינו זבוח דאין שחיטה ז"א דאדרבא הא מדרבנן עכ"פ לא יצאת מחזקת אינו זבוח ועדיף טפי וז"ב והשתא פריך שפיר ודו"ק אך יש לעיין דלפ"ז יש בבהמה בחייה שתי חזקות חזקת אבמה"ח וחזקת אינו זבוח והרי הריב"ש בסי' שע"ט ואחריו החזיק הפ"י בק"א בפ"ק דכתובות דתרי חזקות עדיפי מרוב וא"כ איך מועיל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין נגד שתי חזקות וגם למה לא ניחוש דלמא במקום נקב קשחיט ואיך מועיל רוב ועיין בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ג שהוא הקשה על הפ"י והריב"ש הנ"ל והעלה דכל שהחזקות קשורות זו בזו לא מקרי רק חזקה אחת והנה לא יועיל למ"ש דחזקת אבמה"ח ואינו זבוח אינן קשורות זה בזה דאף אם יזבח בסכין פגום מ"מ אבמה"ח לא יהי' וכן כשתמות מאיליה מ"מ אבמה"ח פקע וצע"ג:

והנה בהא דאמרו ביבמות פ' ונחוש שמא הבריא בנתים והיא תימה דכל תורף חזקה נלמד מחזקת נגע דל"ח דלמא חליף הנגע ולמה ניחוש כאן דהלך לו ומצאתי בספר ערוך לנר על יבמות שנדפס מחדש שעמד בזה ולפע"ד מזה ראיה ברורה למה שחידש התב"ש סי' ח"י ס"ק כ"ט דיש חזקה שלא נתברר חזקת כשרותו רק שמחזיקין אותו בהיתר וכדאמרו גדולה חזקה ע"ש ועשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ד ואני הארכתי בזה בתשובה אחת ולפ"ז כאן לענין חזקת איסור רק דאנן משערינן שלקוי ממעי אמו כדאמר כל שממעי אמו לקוי ולא ידענו ועי' רש"י בלשון ראשון ולפ"ז ס"ד דכל כה"ג לא מקרי אתחזיק איסור דהא לא אתחזיק הלקותא לפנינו רק שאנן מחזקינן כן בלי בירור וא"כ נחוש שמא הבריא וע"ז משני דכל שתחלתו וסופו לקוי ל"ח ומחזקינן שהוא כן. ובזה מיושב הא דפריך מבודקין אותו והדבר תמוה דשאני התם דלא נולד ממעי אמו והי' לו חזקת הגוף משא"כ כאן וכן הקשה בספר הנ"ל ולפמ"ש י"ל דכאן לא אתחזיק כלל האיסור בבירור ואפ"ה ל"ח מכ"ש שם דעכ"פ לפנינו המום בבירור ומה"ת לחוש שהבריא וע"ז משני בחד אבר חיישינן ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמרו בחולין יו"ד סכין אתרעי בהמה לא אתרעי הקשו התוס' מ"ש ממקוה דאמרינן הרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו וה"ה בסכין ובהמה נימא העמד בהמה על חזקתה ולפע"ד נראה דהנה הט"ז כתב בסי' ע"ה בחו"מ באם ספק במטבע אם היא מזוייפת דהו"ל ספק בהפרעון אף שכבר נפרע כיון דהספק על הפרעון א"כ לפ"ז צריך להבין גם כאן אחרי דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכל שיש ספק על השחיטה אם נשחטה כהוגן הרי הספק על הבהמה והרי היא בחזקתה הראשונה אך נראה לפמ"ש למעלה דבהמה בחייה בשתי חזקות היא עומדת אבמה"ח ואינו זבוח וכל שנשחטה עכ"פ אינה חיה ופקע אבמה"ח רק שאינו זבוח והיא נבלה וכל שנפקע עכ"פ חזקה אחת שוב ל"ש להעמיד על חזקתה הראשונה ולכך אמרינן סכין אתרעי אבל בהמה לא אתרעי והיינו דעכ"פ הבהמה נשחטה ויצאתה מחזקת אבמה"ח וא"כ שוב מוטב לתלות החסרון בהסכין שנפגם אח"כ ולא בבהמה שכבר יצאת מחזקת אבמה"ח עכ"פ ומעתה מה דמות יערוך לו עם מקוה דשם דמי ממש למ"ש הט"ז דכל שיש ספק על הטבילה חזרה חזקת טמא לגמרי כמו שהיתה וז"ב ובזה מיושב גם דברי האגודה שתמה הט"ז ביו"ד סי' א' מכח קושית התוס' וכל התירוצים ל"ש בזה כמ"ש הט"ז שם ולפמ"ש א"ש דהאגודה מתרץ קושית התוס' כמ"ש דכל דהבהמה יצאת מחזקת איסור שוב ל"ש להעמידה על חזקתה הראשונה ממילא מעמידין האדם בחזקתו הראשונה שכבר למד וחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא משא"כ בלא למד דלא הי' לו חזקת היתר שוב מטריפין למפרע דלא נודע כלל אם נשחטה כהוגן ואף שמאבמה"ח יצאת עכ"פ נשאר עוד חזקת א"ז וניהו דאתרע עכ"פ ספק הוה ואזלינן לחומרא אבל התם הבהמה לא אתרעי ומה"ת לתלות איסור בבהמה כלל וז"ב כשמש ודו"ק ועש"ך ס"ק ח' ולא הזכיר כלל שזו קושית התוס' מ"ש ממקלה ומ"ש בשם הד"מ לחלק דרוב מומחין אינו רוב גמור דהא רוב ב"א א"מ לא זכיתי להבין דאנן דנין על המתעסקים בשחיטה והרי רובא דמזבני לרדיא אטו כ"ע זבני שוורים ופרים רק דאותן שמזבנים המה רובא דזבני לרדיא ועיין בפ' המוכר פירות ותמצא הרבה רובות ובפרמ"ג בשפ"ד העתיק דברי הד"מ באופן אחר ולא הבינותי דהא בד"מ סי' פ"א כתב כהש"ך:

והנה לכאורה הי' נראה לפע"ד דאין התחלה לקושיא ממקוה דשאני מקוה דבעת שהלך למקוה לא עלה על לבו שום ספק מהמקוה דלא עלה על דעתו שתהי' חסרה וא"כ יש לומר דהיתה חסרה מקודם אבל בשחיטה איך שייך לחוש שמא בעור נפגמה והרי המומחה ששוחט עיקר המחאתו שלא יעשה שום דבר המפסיד את שחיטתו ואיך אפשר שלא יזהר שלא תעשה פגם בעור קודם השחיטה וזה לדעתי מ"ש סכין אתרעי בהמה לא אתרעי והיינו משום דהרוב שמתעסק בשחיטת הבהמה בודאי נזהר בזה ואיך אפשר שפגם בעור הא זהו נגד הרוב דרוב מומחים אינם מפגמים אבל במקוה לא עשה שום דבר להזהר במקוה רק שהמקוה בעצמותה היתה בחזקת כשרות וכל שמצינו חסר כעת חיישינן גם על למפרע ואף דבטבל ונמצא דבר חוצץ דבודאי ג"כ ראה שלא יהי' עליו חציצה היינו דשם יש לחוש שמא לא נזהר היטב לנקות ונמצא עוד דבר החוצץ אבל שהוא יעשה מעשה שיפגום הסכין בעוד זה אינו מעשה מומחה ומצוי אצל שחיטה ובזה ממילא גם דברי האגודה מיושב דכל שהיה לו קבלה וידע כבר זה אינו מגדר מומחה שישכח ולא יזהר לשחוט כהוגן שלא יפסיד ולכך מוקמינן אחזקתו ועכ"פ מיושב מה שהקשה הש"ס מטבילה ולא הקשה ממקוה כקושית התוס' וכבר התעוררו בזה האחרונים ולפמ"ש א"ש דממקוה אין מקום כלל להקשות רק מחציצה דג"כ נזהר אדם שלא יהי' דבר עליו רק שיוכל להיות שלא נשמר היטב ועוד נשאר עליו והגוף אתרעי ולכך ס"ד דדמי לשוחט וע"ז משני דסכין אתרעי עוד יש לי לומר בכוונת הש"ס דסכין אתרעאי עפמ"ש הנקה"כ ביו"ד סי' שצ"ו דגל שאני דיש לתלות דבגל מת ויש זמן ידוע אימתי מת אבל כשאין זמן ידוע מוקמינן אחזקתו הראשונה וביאור הדברים ע"פ מ"ש הרשב"א ביו"ד סי' פ"א דכל שאין מקום לומר זמן אימתי יצאת מחזקתו חיישינן למפרע ע"ש ולפ"ז גם כאן כיון דעצם ודאי פוגם א"כ יש לך לתלות אימתי יצא מחזקתו הלכך תלינן שיצא אז מחזקתו אבל כל שאין זמן לתלות חיישינן למפרע כיון דודאי יצא מחזקתו כמו בחציצה דא"א לתלות דבאותו רגע יצאת מחזקתו דמהיכן לקח דבר החוצץ וע"כ משום שנתעסק בו וא"כ עכ"פ יצאת כבר מחזקתו ותו יש לך לחוש למפרע מיהו גם שם אינו ברור דהרי נתעסק לאחר שטבל ויש לך זמן מוגבל ועכ"פ ממקוה בודאי ל"ק כיון דשם שייך חסר ואתאי וא"כ אין לך זמן מוגבל שוב חיישינן למפרע ג"כ דאין לך זמן לתלות:

והנה רש"י כתב שמא בעצם נפגמה באותו עצם ששיבר ונשאלתי מתלמודי אור ליום ה' נ"ח תרט"ז מה בעי רש"י בזה ואמרתי בזה דבאמת מ"ש ר"ח עצם ודאי פוגם היינו דוקא אותו עצם המפרקת ששובר אבל אם יודע שבמפרקת לא נפגמה לתלות בעצם אחר זה שוב הוה ספק ולא תלינן בזה דהוה ספק וספק ודו"ק:

והנה במ"ש הרשב"א בטור ש"ע יו"ד סי' ז' לענין לשחוט בסכין שבגלגל וכתב כיון דלל"ק אינו רק מדרבנן ומדאורייתא משרי שרי הו"ל ספיקא בדרבנן ולקולא ולכאורה ק"ל דהא כל שהספק שמא אינו בא מכח גברא והו"ל אינו זבוח א"כ הו"ל ספק בשחיטה דמוקמינן אחזקתו ואף בדרבנן כל שאתחזיק איסור אסור ומכאן ראיה להר"ש הנ"ל כיון דטרם שנשחטה היתה בחזקת איסור תורה ועכשיו יצאת מחזקתה מה"ת רק מדרבנן שוב לא שייך חזקת איסור הראשון וגם לפמ"ש הרשב"א ביבמות דף ל"א דספק בשחיטה מחזיקין מאיסור לאיסור נראה דמאיסור תורה לדרבנן לא מחזקינן והנה תלמיד אחד השיב דספק פלוגתא דל"ק ול"ב ל"ש לאוקמא אחזקה ואמרתי דלכאורה יפה דיבר כמ"ש המלמ"ל והכנה"ג דבשביל החזקה לא ישתנה הדין אמנם יש לפקפק בזה לפמ"ש המלמ"ל פ"ז משכירות דזה הוה ג"כ כספק במציאות איזה מקרי כח גברא או לא ועוד דכאן כל ספק הוא באותה חזקה ול"ד לשם דהחזקה הוא בפ"ע והספק הוא בפ"ע משא"כ כאן דתמיד אנו דנין נגד אותו החזקה ויש לעיין בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף