שואל ומשיב/ב/א/מא
שואל ומשיב 
ב א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בענין טעה בדבר מצוה לחכם אחד:
מה שהארכת בענין טעה בדבר מצוה הנה בילדותי הארכתי בזה בדרוש בשבת הגדול אך כעת נתחדש לי דלכאורה קשה בהא דפריך הש"ס בכתובות דף ה' אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחט בן עוף ומאי קושיא אם נימא דטעה בדבר מצוה אף דלא עשה מצוה כלל פטור וא"כ כיון דעיקר החשש הוא שמא יטעה ע"י טרדתו וישכח שהוא שבת א"כ בשלמא לענין בעילה בשבת דכל הסעודה אינו רק דרבנן מכ"ש אכילת בשר וא"כ פשיטא דל"מ טרוד בדבר מצוה כלל והרי אף במצוה דרבנן ל"מ טרוד בדבר מצוה כמ"ש האחרונים אבל עיוה"כ דמצוה לאכול מן התורה כדיליף מקרא ועיין בסי' תר"ג באו"ח בב"י וא"כ אף שישכח וישחוט לא יעבור רק על דרבנן דהוה טרוד בדבר מצוה ובכה"ג לא גזרינן וכעין זה הקשו האחרונים גבי גזירה שמא יעבירנו ע"ש אך הדבר נכון דניהו דמצוה לאכול אבל לא בשר וא"כ ע"ז לא מקרי טרוד ובזה י"ל קושית התוס' שם ד"ה אלא דאמאי לא מקשה מכל ארבעה פרקים ולפמ"ש א"ש כיון דשם מצות שמחה הוא מן התורה ואין שמחה אלא בבשר וא"כ הו"ל טרוד בדבר מצוה ולכאורה י"ל דמש"ה נקט בן עוף דעוף ודאי אינו מן התורה דאין שמחה רק בבשר בהמה וא"כ יכול למנקט גם שאר ארבעה פרקים וצ"ע בבית יוסף יו"ד סי' ט"ז שממרוצת דבריו נראה שהבין מהר"ן והרשב"א שביו"ט אין דרך לשחוט רק ביו"ט עצמו שהרי הוא חידש דגם ביו"ט דרכו לשחוט מעיו"ט והיינו שהכין מעיו"ט סמוך לערב שוחטין לכבוד יו"ט ובאמת שלפ"ז לא הי' מקום לקושית התוס' דפשיטא דכל דאיכא ליה רווחא שיותר מצוה לשחטו ביו"ט ממש דל"ח לשמא ישחטנו מקודם ובשבת ואף לפמ"ש בשטה מקובצת בכתובות שם דכוונת התוס' ברגלים היינו כשחלו ביום א' ושבת ערב יו"ט הנה מלבד עיו"ט האחרון א"א לחול בשבת דגה"ז לא חל הושענא דב' אף גם דמ"מ למה ניחוש שישחוט בשבת מה דעיקר המצוה ביו"ט גופא אבל באמת כוונת הר"ן והרשב"א דביו"ט אין מקדימין קודם ואינו שוחטו עד יו"ט היינו בעיו"ט וכן הבין הפר"ח שם אבל לא הרגיש שהב"י לא הבין כן וצ"ע:
והנה בספר יש"ש סי' ח' הקשה בהא דפריך הש"ס בסוכה דף מ"ב והא מדאגבהה נפיק ביה דמה קושיא דהא בכל חייבי חטאות בעינן שיהא תחלתו וסופו בשגגה דבעינן שיהיה העקירה והנחה בשוגג ולפ"ז למ"ד טעה בד"מ וע"מ פטור כשהיתה העקירה ע"מ לעשות מצוה הוה ג"כ העקירה במזיד ופטור דלא נתחייב חטאת בעת העקירה וא"כ מ"פ הא מדאגבהה נפיק ביה הא העקירה להגבהה הי' ע"מ לעשות מצוה ופטור ולפע"ד ל"ק דע"כ לא אמרינן דטעה בד"מ וע"מ דפטור לא משום ששרי לעשות כן רק משום דזה כעין אונס דכיון דנטרד בדבר מצוה שכח ועשה העבירה והוא דטרוד בטרדא דמצוה לכך פטרוהו מחטאת ולפ"ז עכ"פ העקירה באמת הי' בחיוב חטאת דבאמת כל שאגבהה נפיק ביה והוא חשב להוציא ד"א א"כ נתחייב על עקירתו דלא יהיה טרוד בד"מ דניהו דטרוד בד"מ ועשה מצוה פטור בכאן לא הוה טרוד בד"מ דהא מדאגבהה נפיק בי' וכבר עשה המצוה והוא חשב לעשות עקירה והנחה בד"א באיסור וכל עקירה לא מתחייב עד שיגמור ההנחה וכאן כשיגמור ההנחה ולא יהי' שוב טרוד בד"מ שוב הוה למפרע העקירה בחיוב דאטו בשביל דטרוד בד"מ מותר רק שנחשב כמו אנוס אבל עכ"פ חשב לעשות איסור ונגמר האיסור ואונסא הוה כמאן דלא עבד אבל לא כמאן דעביד דעכ"פ לא עשה מצוה בהנחתו וא"כ הוה עקירתו למפרע חיוב ודו"ק ויש להמתיק יותר דכל עקירה בר"ה בשעת עקירה אינו חייב עד שיעבירנו ד"א וזה העבירו ד"א ובעת שהניחו כבר יצא ולא הי' טרוד עוד בד"מ וא"כ נתחייב למפרע על עקירתו והעבירו ד"א דאף שבשעת עקירה היה טעה בד"מ היינו שהיה אנוס על העקירה אבל מ"מ רצה להעביר ד"א וכל שכבר יצא המצוה ולא הוה טעה בד"מ הי' העקירה ע"מ להוציא ד"א ועשה כן ואדרבה ע"י המצוה בודאי חשוב עקירה טובה ומלאכת מחשבת אסרה תורה אמנם אי קשיא הא קשיא דמ"פ והא מדאגבהה קניא ונפיק ביה והרי בהא דאמרו בב"ק דף ע' כמאן כר"ע דאמר קלוטה כמו שהונחה דמיא דאי כרבנן כיון דמטי לאויר חצירו קנה לענין שבת לא מחייב עד דמטי לחצירו הקשו התוס' הא הקנין בא בין עקירה להנחה אית לן למימר קלב"מ וכתב בשטה מקובצת שם דל"ד דשם לא רצה רק שיהי' נקנה לו הדבר וסגי ליה בהגיע לאויר החצר בלבד ונקנה לו הדבר והוה כמו מתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע דפטור דמלאכת מחשבת בעינן והא ליכא ע"ש ודפח"ח ומעתה גם כאן כיון דהוא לא רצה רק שיצא ידי נטילה ומדאגבהה נפיק ביה וא"כ מה שהוציא יותר הוה טעה בדבר מצוה דחשוב דלא קיים המצוה עדן וא"כ עקירה הראשונה לא הי' ע"מ להוציא ד"א וא"ל דסוף סוף הוציא דהרי שם ג"כ הא נח ורק דכיון דהוא לא רצה רק בקנין לבד ואם היה אפשר לו בלי ניחא הוה עדיף לו טפי לא נתחייב וה"ה כאן הוא לא רצה להעביר ד"א רק ללמוד וכדומה וא"כ כל שכבר יצא שוב לא הוה מלאכת מחשבת אך ז"א דש"ה דמה שזרק ארבע לא רצה וגם שם לא חפץ בהנחתו רק שיקנה אבל כאן באמת הוא רצה להעביר ד"א רק שאם היה יודע שיצא לא הי' מוציא א"כ מ"ל ששגג באיסור או ששגג ולא ידע שיצא וז"ב:
והנה לכאורה הי' קשה לי מ"פ הש"ס הא מדאגבהה קניא ונפיק ביה ולישני דמיירי שלא הוציא רק לולב לבד והרי קי"ל דארבע מינים מעכבים זא"ז וא"כ לא יצא עדן במה שנטל הלולב לבד ומצאתי בספר ישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' תרנ"א שהעיר בזה ובאמת לאחר העיון ל"ק דבמה מיירי אי כשאין לו רק הלולב בלבד שוב לא קיים המצוה כלל וכל דלא עשה מצוה כלל רב הונא היא דחידש דגם בזה פטר ר"י והש"ס פריך דהיינו הך ומשני דה"א דהתם טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ובתחלה לא הוה ד"מ כלל דלפטר מזה וגם שוב כבר לא טרוד כלל דהרי אין לו רק הלולב ואי כשיש לו כלם שוב עכ"פ הלולב שכבר נטל לא טרוד בהו וא"כ לא מקרי בלולב טרוד בד"מ וא"ל כיון דעכ"פ המצוה הוא לטלם ביחד שוב הוה טרוד בדבר מצוה דהמצוה כדינו לא הוה רק כשנוטלם ביחד דאכתי י"ל כיון דהש"ס פריך על הא דאמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב וע"ז פריך והיאך משכחת דלא יצא הא מדאגבהה כבר יצא ועיין בכפת תמרים ואביי הראשון הוא אביי קשישא ואביי השני מקשה עליו ע"ש ולזה שפיר פריך דממנ"פ אם לא הוציא רק הלולב לבד שוב לא שייך לומר דיצא דהא ד"מ מעכבין וא"כ אכתי היה טרוד בד"מ וא"כ ע"כ מיירי דהוציא כל הד"מ ביחד ושוב מדאגבהה נפיק ביה וז"ב. ובזה מיושב קושיות התוס' יו"ט על הרמב"ם דלא חילק בפ"ב משגגות הלכה יו"ד בין כשהפכו ולפמ"ש י"ל דהרמב"ם מיירי כשלא הוציא רק הלולב לבד וא"כ עדיין צריך שיטלם ביחד ומקרי טרוד בד"מ והש"ס לא פריך רק ממנ"פ דא"כ איך אמר דאם יצא בו חייב ודו"ק:
והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דקושית הש"ס הוא כך דמדאגבהה נפיק ביה וא"כ כיון דקי"ל דכל שהן לפניו יצא אף שנטלם כל אחת בפ"ע וא"כ עכ"פ הוה מלאכה שאצל"ג מה דהוציאם לרה"ר דהא מדאגבהה נפיק ביה וא"צ לו עוד והו"ל מלאכה שאצל"ג ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דכל דסבור דיכול להנות בא"ה מקרי מלאכה הצריכה לגופה דלפי טעותו סבור שצריך לזה ע"ש בתוס' ד"ה בחובל וא"כ ה"ה כאן דלפי טעותו שלא ידע שא"י בהגבהה וחשב לצאת לר"ה ללמוד הסדר של הנענועים וכדומה א"כ שוב הוה מלאכה הצל"ג אך אחר העיון קשה דאכתי אמאי יתחייב חטאת הא בעינן בחטאת שב מידיעתו וכאן ל"ש מחטאתו דהא אם ידע דכבר יצא שוב לא היה שב מידיעתו דהא הוה מלאכה שאצל"ג דא"צ עוד וא"כ שוב ל"ש חיוב חטאת וע"ז משני בשהפכו. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב בפ"ב דשגגות סתם דאם הוציא הלולב לרה"ר דפטור והקשו דאמאי לא חילק בין כשהפכו או לא הפכו דאם לא הפכו מהראוי שיתחייב ולפמ"ש ח"ש די"ל דמיירי דלא הוציא רק הלולב לחוד ואז לא יצא וא"ל דאכתי קשה דהא הוה מלאכה שאצל"ג דז"א דהרמב"ם לשיטתו דס"ל בפ"א משבת ה"ז דמלאכה שאצל"ג חייב ושוב ל"ק כלל קושית הש"ס והש"ס שפיר פריך דהא ר' יוסי הוא דקאמר לה במשנה והרי בשבת דף ל"א פירש ר' יוחנן דר' יוסי ס"ל כר"ש ופוטר במלאכה שאצל"ג וא"כ י"ל דפריך לשיטתי' דר' יוסי אבל לשיטת הרמב"ם לק"מ וכמ"ש ודו"ק:
והנה בהא דפריך בירושלמי למה לא אכלו מצה מן החדש וליתי עשה ולדחי ל"ת דחדש והתוס' קידושין דף ל"ח כתבו דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני וכבר נודע בשערים קושית הגאון מוה' יהונתן זצ"ל הא השיעורים נשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרו בתמורה דף ט"ז וא"כ דלמא יאכלו יותר מכשיעור ולא יהי' שוב העשה ויעברו על הל"ת ולפע"ד נראה הדבר בפשיטות דעכ"פ לא גרע מטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דפטור כל שעכ"פ עשה מצוה וכמו בשני תינוקות ואחד זמנו בשבת דפטור ומכ"ש כאן דעכ"פ עד השיעור קיים המצוה וא"כ עכ"פ קיים המצוה עד השיעור והוה טרוד בדבר מצוה דפטור ואף דזה דטרוד במצוה לא נתבאר רק לענין חיוב חטאת ולא לשאר איסור דיהיה פטור כשטרוד בדבר מצוה לפע"ד נראה די"ל גם בשאר דבר איסור כל שעשה מצוה פטור ולפ"ז יהי' מצוה הבאה בעבירה בשוגג חשיב קיום מצוה דעכ"פ טרוד בדבר מצוה הוה וקיים מצוה ואף אם נימא דחשוב מצוה הב"ע אף שקיים המצוה והיה שוגג על עבירה היינו שם דגוף המצוה נעשית בעבירה ואמרינן דמאיס לגבוה כל שעבר עבירה בקיום המצוה וכדאמרו בירושלמי אברא דלכאורה הי' נראה דדוקא לגבי חטאת אמרו כן דהנה באמת ענין טעה בדבר מצוה דפטור לא מצאתי טעם בזה מהיכן יצא להם כן ולפע"ד טעמו של דבר דהנה אמרו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו והיינו דאזלינן בתר שעת החטא שאם היה יודע שהוא חלב היה שב מעבירה זו ולא עשה ולפ"ז כל שטרוד בדבר מצוה א"כ אף שהי' יודע שיש עבירה בדבר זה אבל המצוה היה רוצה לעשות עד"מ הבא על יבמתו הנה הביאה זו מצוה היא רק שיש בה איסור נדה ולפ"ז גוף הביאה הי' רוצה לקיים והיה טרוד לעשותה וכיון שזמנו בהול ובזיז לשאול א"כ אם הי' אומרים לו אז שיש לחוש שמא היא נדה לא היה שב מידיעתו כיון דהוא בזיז מינה וחשוב לעשות מצוה וזמנו בהול היה רוצה לעשות המצוה ולא לחוש שמא יש בה עבירה א"כ לא מקרי שב מידיעתו והיינו דוקא במקום שיוכל להיות קיום המצוה בלי עבירה א"כ פשיטא דלא הי' מניח ודאי מצוה משום חשש שמא יש בה עבירה ושוב לא מקרי שב מידיעתו ואף דאם הי' מודיעין לו שיש בה עבירה ודאית היה שב מידיעתו מ"מ לזה מקרי אנוס שזמנו בהול לדעת אם יש בו עבירה ודאית וחשש עבירה לא חש אז שהרי הוא טרוד כנלפע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |