שואל ומשיב/א/ג/קפז

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קפז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לצורבא מרבנן חריף ושנון נ"י מה שהביא קושית הרב המחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם בה' איסורי ביאה בהתשובה שם שכתב בהא דאמרו בכתובות דף ט' דפריך והא ס"ס הוא והקשה היאך מועיל ס"ס הא היא טוענת בתולה אני וכל האומרת לא נבעלתי איך נאמן משום ס"ס דתחתיו או באונס דהו"ל כאומר לא לויתי דכאומר לא פרעתי דמי וה"ה הכא הוא מודית דלא באונס הי' והנה באמת לפע"ד אין מקום לדבריו דכל הטעם באומר לויתי הוא משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכאן מה מועיל הודאתה והא כל דאיכ' ס"ס ושריא לי' שוב משועבדת לו ואיך תוכל להפקיע שעבודא דילי' וז"פ אך אי קשיא הא הס"ס הוא ספק אינו תחתיו וספק באונס וא"כ נימא אדעתא דהכי לא קדשה דודאי לא רצה אם היו יודע שזינתה מקודם ול"ש חלוקו של התוס' בכתובות דף מ"ז דתלוי בדעת שניהם דזה דוקא בספק שיארע אחר כך בזה אמרינן דאף דהוא לא רצה להכניסו עצמו בספק אבל היא בודאי רצתה להכניס עצמה לספק זה דכמו כן יש להיות להיפך שיארע לו איזה דבר וע"ש היטב אבל בספק שכבר אירע הוא כנסה אדעתא דבתולה שלא ידע א"כ ודאי אדעתא דהכי לא קדשה ותדע דאל"כ לא יועיל שום תנאי בקידושין וזה א"א דבספק שכבר הי' פשיטא דמועיל וא"כ לא נשאר רק הספק דשמא באונס והא בספק אחד אסורה וא"כ ע"ז שוב מועיל מה שהיא אומרת דבתולה אני וכקושית המח"א ול"ש ס"ס וגם ל"ש דמשועבדת לו וצ"ל כיון דבאמת יש לומר דלא קים לי' בפ"פ וא"כ שוב ל"ש אדעתא דהכי לא קדשה דאימר לא קים לי' בגווה ובתולה היא ושויא חד"א ל"ש במקום ס"ס וז"ב.

ובזה י"ל הא דאמר שם לקמן לא בטענת דמים והקשה הר"ן על הרי"ף דלשיטתו בט"ד יש ס"ס ולפמ"ש א"ש דבט"ד דקים לי' שוב לא מועיל ס"ס דאדעתא דהכי לא קדשה ובזה י"ל הא דאמר שם אי למיתב לה כתובה והקשו בתוס' דאמאי תפסיד הכתובה הא איכא ס"ס ע"ש ולפמ"ש א"ש דלענין הכתובה שוב יקשה קושית המח"א דהא טוענת בתולה אני וכאן ל"ש תירוצו דמשועבדת היא לו דלענין שעבוד היא באמת משועבדת לו ורק לענין ממון ובממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ושפיר מפסידה הכתובה וז"ב ובזה יש לומר הא דאמר ניתיב לה והקשו האחרונים הא איכא פסידא דלקוחות ולפמ"ש א"ש דבאמת הלקוחות בדין יפסדו דהא איכא ס"ס וכקושית התוס' וא"ל דאיכא הודאת בע"ד דאיך שייך הודאת בע"ד נגד הלקוחות ועוד דאם יתקרר דעתו ולא תהי' הודאת בע"ד כלל דלא יתבע כלל ושוב מועיל הס"ס וז"ב מאד.

ובזה יש לישב הא דאמר דנאמן להפסיד כתובה משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה והקשו בתוס' למ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה וא"כ לא הפסיד סעודתו ולפמ"ש י"ל כיון דשייך אדעתא דהכי לא קידשה דלענין זה ליכא רק ספק אחד א"כ עכ"פ צריכה קידושין אחרים וכדעת רש"ג הובא בב"ש סי' ס"ח ס"ק כ"ד וא"כ שוב מפסיד הכתובה ודו"ק ובגוף קושית המח"א הנ"ל עיין בתוס' בשבועות דף מ"א ע"ב ד"ה כל ולשני התירוצים שם אין מקום לקושיתו ובזה יש ליישב גם קושייתו על ה"ה שם ודו"ק עוד יש לי לומר בישוב קושית המח"א הנ"ל דכיון דאיכא ס"ס לא אכפת לן במה שמכחשת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומש"ה טוענת כך ולכך מותרת וא"ל דכיון דמפסדת כתובתה ל"ש החשש דענ"ב וכמ"ש התוס' בכתובות דף ס"ג דז"א דהרי לענין כתובה אינו נאמן לר"א וכמ"ש רש"י דשמא לא קים לי' בגווה וא"כ לענין איסור ל"ש חשש ענ"ב וז"ב וזה מיושב הא דאמרינן אי למיתב לה כתובה והקשו בתוס' הא לענין כתובה איכא ס"ס ולפמ"ש א"ש דכיון דמפסדת כתובה ל"מ הס"ס דהרי היא מכחשת ול"ש החשש דענ"ב ובזה י"ל הא דאמר ניתיב לה ול"ח ללקוחות דכל שלא תטעון שוב לא אכפת לן דשפיר צריך ליתן לה דהא איכא ס"ס ובזה מיושב דברי הרי"ף דשפיר קאמר לא לדמים ואף דאיכא ס"ס כיון דבט"ד מפסדת הכתובה א"כ ל"ש חשש שמא ענ"ב ושוב ל"מ ס"ס ובזה מיושב קושית התוס' דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה א"כ למה נאמן הא ל"ש החזקה ולפמ"ש א"ש דלדידי' כיון דמפסדת מנה ל"ש שמא ענ"ב דמפסדת הכתובה ושוב נאמן דל"ש הס"ס כלל ודו"ק היטב כי קצרתי ובפשיטות יש לומר בישוב קושית המח"א הנ"ל דכבר נודע מ"ש הרשב"א והובא בפ"י בכתובות דף כ"ב דאדם נאמן על עצמו בטוען ברי אף נגד עדים יעו"ש ולפ"ז לגבי עצמה נאמנת לומר שלא נבעלה רק דלגבי בעלה אינה נאמנת בברי שלה וצריך ס"ס אבל ל"ש לומר דהיאך נתירה הא היא טוענת שלא נבעלה דכל דמותרת לגבי בעלה מכח ס"ס ממילא ניהו דהוא מכחישה לגמרי שוב היא לגבי נפשה נאמנת בברי שלה אף נגד עדים ומכ"ש בכה"ג דהס"ס מתירה לבעלה מה אכפת לן אם היא טוענת שלא נבעלה הא סוף סוף היא נאמנת לגבי עצמה ולגבי בעלה יש ס"ס ודו"ק ומדי דברי בסוגיא דפ"פ אמרתי להזכיר דברי הרא"ש שם התמוהים שהביא דברי רבינו יונה שכתב דבטוענת אמת שנבעלתי אבל הי' באונס דנאמנת שטוענת ברי וכתב הרא"ש דדבריו תמוהים דע"כ לא אמר ר"ג דנאמנת דאמר ברי ושמא ברי עדיף הוא דוקא כשיש לה מיגו וכאן ליכא מיגו והדבר יפלא דאותו מיגו עצמו שיש לה שם דהיינו לומר מ"ע אני דלא פסלה נפשה מכהונה יש לה גם כאן וכבר תמה בזה הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' י"ד ולא מצא מענה ולפע"ד נראה דהנה באמת לכאורה צ"ב דהיאך שייך מיגו דמ"ע הא מ"ע לא שכיח ולא אמרינן מיגו בכה"ג וע"כ כמ"ש האחרונים דכיון דאונס ג"כ לא שכיח כ"כ דאונס יש לו קול וכמ"ש התוס' בסוגיא כאן וא"כ שפיר שייך מיגו דמ"ע דגם זה ל"ש ע"ש ולפ"ז כאן דהיא נשאת כשהיא קטנה פחותה מבת ג' שנים ופיתוי קטנה אונס הוא ואף לשיטת הרמב"ם כל שהיא בת מיאון בודאי פיתוי' אונס כמ"ש בהדיא פ"ג דסוטה וא"כ שוב הוה הדבר שכיח דכל שטוענת נאנסתי בודאי אינה נאמנת דל"ש לומר דהוה מיגו דל"ש דהא האונס יכול להיות אמת משא"כ המ"ע דל"ש וא"כ כל שטוענת נאנסתי בגדלות שוב ל"ש להמנה במיגו כיון דמ"ע ל"ש א"כ יותר ניחא לה למטען דנאנסה דהדבר שכיח ויכול להיות שנאנסה בקטנותה עכ"פ מיגו לא הוה וז"ב ובזה נפתח לנו שערי בינה במ"ש הרא"ש עוד א"נ היכא דאיכא חזקה וכאן ליכא חזקה דתחתיו נבעלה שהרי קיבל אביה קידושין פחות מבת ג' והדבר תמוה דאדרבא כיון שיש לה חזקה דתחתיו נבעלה שאל"כ הי' בתוליה חוזרין וא"כ למה לא תהיה נאמנת שנאנסה וכבר התפלא בזה אא"ז בעל שער אפרים סי' ק"כ ונדחק מאד ולפע"ד נראה דהנה בלא"ה דבריו מחוסרי הבנה דמה ענין נאנסה או רצון לתחתיו או אינה תחתיו אך נראה דבאמת לכאורה יש לה חזקת כשרות וע"כ שנאנסה אך ז"א דהא אם נימא דלאו תחתיו ל"ש חזקת כשרות דאף ברצון אין לה חטא כ"כ וצ"ל כיון דיש לה חזקת בתולה שע"כ נבעלה תחתיו וכל שהיא תחתיו שוב יש לה חזקת כשרות שהי' באונס ולזה כתב הרא"ש כיון דקיבל אביה בת קידושין פחות מבת ג' א"כ אף שנימא שנבעלה תחתיו ברצון אם נבעלה בקטנותה היה אונס ונשאר החזקת צדקת במקומו וכיון שעכ"פ אין לה החזקה שמסייע שוב אינה נאמנת לטעון שנאנסה דל"ש חזקת בתולה כל דליכא חזקת כשרות ודו"ק וידעתי שיש לפקפק אבל הדבר נאמר בהשכל ת"ל. שוב ראיתי שא"א לכוין כלל זאת בדברי הרא"ש שהרי הרא"ש כתב אח"כ סברא זו דחזקת צדקת ונאנסה ובתחלה לא הזכיר כלל רק מחזקת בתולה בלבד ובאמת מ"ש לדחות הך דחזקת צדיקת משום דיש רוב דרצון נגדו דרובם ברצון ואונס יש לו קול לפע"ד צ"ע דכיון די"ל דבאמת היה ברצון ורק בקטנותה ופיתוי קטנה אונס הוא וא"כ אף שאומרת שנאנסה בגדלותה מהראוי להאמינה במיגו דהיתה אומרת דנתפתית בקטנותה וצ"ע בזה. ועכ"פ דברי הרא"ש הם תמוהין מכל צד ולישב דברי הרא"ש נראה דהנה מ"ש דכאן ל"ש מיגו נראה לפע"ד בכוונתו דהנה באמת הב"ש סי' ס"ו ס"ק כ"ב כתב דמ"ע אני תחתיך ל"ש להמני' דליכא מיגו ובאמת לכאורה הדבר תמוה דא"כ היכא מהמני' מ"ע קודם הנישואין במיגו דמ"ע אני תחתיך הא אם תאמר מ"ע אני תחתיך לא תהי' נאמנת וצ"ל דבאמת כל הטעם דלא מהמנית במ"ע אני תחתיך משום דהוא דבר דל"ש ולא מהמנת לטעון דבר דל"ש להתיר עצמה ולהוציא הכתובה בדבר דל"ש ולפ"ז לכך אם טוענת מ"ע אני קודם נישואין שפיר יש לה מיגו דמ"ע אני תחתיך דאמרינן דע"כ אמת הדבר דאל"כ למה לה לטעון דבר דל"ש ולהפסיד מנה מוטב שתטעון מ"ע אני תחתיך ומגיע לה מאתים וב"כ וב"כ הו"ל ל"ש ולפ"ז בטוענת משארסתני נאנסתי אין לה מיגו דמ"ע אני תחתיך דבאמת מ"ע אני תחתיך גופא אינה נאמנת דהו"ל טענה גרועה רק דנאמנת במיגו דמ"ע אני קודם נישואין דאז אף דהוה ל"ש הא עכ"פ יש לה מיגו דעכ"פ היתה טענה טובה יותר שלא תפסיד כלל וז"ב ולפ"ז כאן דקיבל בה אביה קידושין פחות מבת ג' וא"כ ע"כ הוה מ"ע תחתיו וא"כ מה מיגו שייך בזה דאם תאמר שנעשית מ"ע תחתיו אינה נאמנת ואם תאמר מ"ע אני קודם לכן הרי הוה דבר דל"ש כלל וצ"ע בזה אם מ"ע פחות מבת שלש אם בתוליה חוזרין ומדברי הש"ס כתובות דף י"א לא משמע כן גם מדברי הרמב"ן במלחמות משמע דאף מ"ע אני תחתיך נאמנת לר"ג ועמלמ"ל פי"א מאישות שהאריך בזה דרך כלל דברי הרא"ש תמוהין ויגעתי ולא הונח לי. שוב ראיתי בחידושי מהרי"ט לכתובות שהאריך בדברי הרא"ש לתמוה עליהם והניח דברי הרא"ש בתימה וכל מי שמיישב דברי הרא"ש שכר הרבה יטול מן השמים.

שוב ראיתי דיש לישב כוונת הרא"ש דהרא"ש ס"ל כשיטת הפוסקים דס"ל דאף מ"ע אינה נאמנת לטעון כל שאין כאן ס"ס ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש דש"ה דאיכא מיגו והיינו דשם אין הספק רק לענין הממון דלענין איסור יש ס"ס דמיירי באשת ישראל ויתירה על שלש וא"כ לענין הממון שפיר מועיל מיגו אבל כאן דליכא רק חד ספיקא וא"כ גם אם טוענת מ"ע אני ג"כ אינה נאמנת בחד ספיקא א"כ מה מיגו שייך בזה. ובזה נזכה להבין גם יתר דברי הרא"ש דהנה התוס' הקשו דאמאי לא נימא ס"ס ספק מ"ע ואת"ל דרוסת איש דלמא באונס וכתבו דלפירוש ר"ח דפתחה סתום במ"ע א"ש אברא דאכתי צ"ב אם היא כעת בוגרת דאין לה טענת פ"פ לשיטת הרא"ש וטענת דמים יש לה כמבואר סי' ס"ח ס"א ועב"ש שם וא"כ אכתי הוה ס"ס דמ"ע ומה שפ"פ משום דכעת היא בוגרת אך ז"א דכיון דבעת קטנותה אילו היה נולד הספק לא הוה מצרפין ס"ס דמ"ע וא"כ איך נצרפהו כעת דלמא נבעלה קודם בעת שלא היתה בוגרת ואז לא הוה ס"ס ולפ"ז אם נוקי אשה אחזקת בתולה שלא נבעלה קודם האירוסין ושינוי הרשות מחלקת א"כ שוב מועיל הס"ס וע"ז כתב הרא"ש כיון דפחותה מבת שלש נתקדשה א"כ אם תיזל בתר הרשות שוב יוכל להיות שהיתה תחתיו בקטנותה ואז לא היה ס"ס ומזמן לזמן מחזיקין איסור רק ממקום למקום לא מחזיקין כמ"ש המ"א סי' תס"ג וכאן המקום לא נשתנה דגם בקטנותה היתה תחתיו וא"כ שוב ל"מ החזקה וז"ב מאד ודו"ק. ובזה מיושב מ"ש הרא"ש אח"כ דאיכא רוב נגד החזקה ותמה המהרי"ט דגם שם יש רוב נגדו ולפמ"ש א"ש דשם כיון דאיכא ס"ס לא חשוב רוב דרצון רוב כמ"ש התוס' בסוגיא משא"כ נגד חד ספיקא מצרפינן הרוב ודו"ק כי הוא קילורין לעינים ועטרה על רא"ש. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב שיטת הרי"ף דס"ל דמ"ע פתחה סתום והביא ראיה מהא דאמר מאי לאו דקא טעין פ"פ והא הוה ס"ס וע"כ דמ"ע פתחה סתום ותמה הר"ן דא"כ מה קאמר הש"ס לא בטענת דמים והא שם הוה ס"ס דמ"ע ולפמ"ש א"ש דבאמת היכא דכעת פ"פ ויש להסתפק אם נבעלה בקטנותה או כעת בגדלותה א"כ כיון דמזמן לזמן מחזיקין איסור כל דלא נודע העת שיצאת מחזקתה וא"כ מחזיקין מזמן לזמן ואז לא הי' ס"ס ולפ"ז כיון דעיקר תיקון שתנשא בד' משום טענת בתולים הוא רק בשביל אשת ישראל פחותה מבת שלש או אשת כהן דנאסרה וליכא רק חד ספק רק משום לא פלוג תקנו בכל הנשים כמ"ש התוס' ריש כתובות וא"כ אז לא הי' ס"ס ושוב ל"מ ושפיר אמר לא דקא טעין טענת דמים דל"מ הס"ס כיון שכעת פתחה פתוח וז"ב ודו"ק היטב ואף דלשיטת הרי"ף בוגרת פתחה סתום מ"מ יש לומר דשם למה דס"ל דאינו בקי בפ"פ והיא מ"ע ובוגרת אפשר דאין לה טענת פ"פ ומ"ש המהרי"ט להקשות על הרא"ש במה שהביא ראיה להרר"י מהא דמכשר בולד אף דליכא חזקה לולד ותמה המהרי"ט דאין ראיה דחזקת האם מועיל לולד כמ"ש התוס' בקידושין דף ס"ו ע"ש לפמ"ש הפ"י שם דדוקא בצירוף ברי ושמא הוא דמועיל חזקת האם לולד א"כ ל"ק דשפיר מביא ראיה מזה ודו"ק ובגוף דברי הרי"ף הנ"ל התמוהים נראה לי דהנה באמת צ"ב הא דקאמר הש"ס שם מ"ד לא קים לי' קמ"ל והקשו הקדמונים דניהו דלא קים ליה מ"מ הא שויא אנפשא חד"א כל דליכא ס"ס ע"ש ולכאורה רציתי לומר דזה גופא הוה ס"ס ספק שמא אינו בקי בפ"פ ואת"ל בקי דלמא באונס או אינו תחתיו אך ז"א דכיון דלגבי דידיה שאמר שפ"פ מצא ואם הוא יודע באמת שפ"פ הוא ובקי בפ"פ א"כ הי' מועיל מה שלדידן איכא ס"ס הא לגבי' אינו רק חד ספק וכעין זה כתבו התו' בב"ב דף למ"ד בשם הר"י כיון דהלוקח יודע בעצמו שהי' של המערער ל"ש לגבי' המגו ע"ש ומכ"ש כאן וי"ל דאף החולקי' שם מודי' כאן אך באמת הדבר נכון דהא באמת גם לדידיה יש ספק שמא אינה תחתי' או שמא באונס רק דספק אחד אסרה התורה וכאן כל דלדידן איכא ס"ס ולדידן לא אסרה התורה א"כ ל"ש שויא אנפשא חד"א דהא באמת כל שיש ספק שמא אינו תחתי' לא אסרה לנפשי' אף דספק אחד אסור זה מצד דין תורה וכאן מצד התורה איכא ס"ס רק דלגביה לא הוה ס"ס אבל הוא לא אסר על עצמו א"כ כל שיש ס"ס לדידן אף לדידי' אין כאן רק ספק אחד בכה"ג התירה התורה אותו ספק וא"כ ל"ש שויא אנפשא חד"א וז"ב מאד ומעתה נ"ל דבר נכון דהכי משני הש"ס לא בט"ד והיינו כיון שהוא טוען פ"פ וטענת דמים ניהו דפ"פ לא מועיל משום דאמרינן דלא בקי בזה הדר יקשה הא שויא אנפשי' חד"א ולגבי' ליכא רק חד ספק וא"ל כיון דלדידן הוה ס"ס שרי דז"א דלגבי' ליכא רק חד ספק וא"כ ניהו דלגבי פ"פ כיון שאינו בקי מועיל הס"ס אבל כיון שהיא טוען טענת דמים וזה בודאי בקי וא"כ לגבי' טענת דמים לא שרי התורה רק ס"ס וא"כ מה מועיל דס"ס דמ"ע הא מ"ע פתחה סתום והוא יודע שפ"פ וא"כ לגביה לא הוה ס"ס ודו"ק.

ובזה נראה לפע"ד לדחות ראית התוס' ד"ה אין שכתבו ראיה דבס"ס מוציאין ממון מהא דמשארסתני נאנסתי דיש להמנה וע"כ משום דבאותו מנה יש לה ס"ס ע"ש ולפע"ד נראה דבאמת לענין ממון ל"ש ס"ס עד"מ ספק בקי בפ"פ ספק אונס וא"כ ממנ"פ חד מהצדדים הוא שקר נאנסה עכ"פ נבעלה וטוען אמת שפ"פ מצא וא"כ אם טוענת שאינו בקי בפ"פ והוא בתולה שלימה וזה הספק לבד ל"מ דבחד ספק אין מוציאין ממון מה תצרף ספק באונס הא באמת הוא בעצמה יודעת שלא היתה אונס ואיך נצרף ספק שהיא בעצמה יודעת שלא הי' כן דאל"כ היתה טוענת דנאנסה דבשלמא לענין היתר לבעלה אף שהי' לא טוענת אנן טענינן בעדה וכל מה שנוכל לחפש היתר מחפשין אבל לענין ממון איך שייך ס"ס ויש להמתיק הדבר עפ"מ דמבואר בחו"מ סי' י"ז סי"ב בהג"ה דאין לו לדיין לפסוק יותר ממה שתובע וה"ה כאן אותו טענה שטוענת אנן פסקינן לה משא"כ לומר עוד ספק אחר מה שלא טוענת הוא אנן לא טענינן בעדה אבל שם דטוענת משארסתני נאנסתי א"כ ניהו דאין מאמינין לה ליטול מאתים אבל לגבי מנה ודאי הוה ס"ס גמורה מהמנין לה שמשארסתני נאנסתי דהא יש ספק שמא קודם שנתארסה ול"ש לומר דהיא אינה טוענת דאדרבא היא טענת טפי ואנן לא מהמנינן לה כולי האי וחיישינן שמא קודם שנתארסה נאנסה ואינו מגיע לה רק מנה אבל מנה בודאי אית לה ובזה יש לישב מה שהקשה התומים בקונטרס התפיסות אות קכ"ג לשיטת התוס' דבס"ס מוציאין ממון ורק לר"י ל"ש ס"ס משום דיש לבעל ג"כ ס"ס והקשה לפ"ז בהך דחרשת ושוטה דאמרו בדף ל"ו דלר"י יש לה טענת בתולים הא שם הוה ס"ס ספק מוכ"ע ספק אונס ושם ל"ש לומר דאית לבעל גם כן ס"ס דהא חרשת ושוטה אף רצון שלהם הוה אונס ולפמ"ש י"ל דלר"י דס"ל דאינה נאמנת אף אם היתה טוענת בבירור א"כ בודאי ל"ש לצרף ס"ס כיון דאף שהיתה טוענת לא היתה נאמנת היאך נצרף אנחנו דממנ"פ חד מנהון שקר ורק לר"ג דאם היתה טוענת נאמנת שפיר אמרינן שם דכגון דא פתח פיך לאלם הוא משא"כ לר"י וז"ב. ודרך אגב אזכיר כאן לפמ"ש התוס' ביבמות ס"א דרבקה היתה בת י"ד שנים כשנשאה יצחק והרי היתה בוגרת ולשיטת הפוסקים דדמיה כלים א"כ קשה הא מבואר במדרש דיצחק לא מצא בתולים וחשד לאליעזר והיאך חשדו הא היתה בוגרת מיהו בלא"ה כתבו התוס' ביבמות שם דמדרשות חלוקות הן ע"ש ובמהרש"א.

עוד נ"ל לדחות ראית התוס' דהנה באמת הפ"י צווח ככרוכיא היאך אפשר להוציא ממון בס"ס הא הו"ל כמו רוב דלא אזלינן בתר רוב בממון וה"ה בס"ס ובחידושי הארכתי בזה וכעת נ"ל דהנה הטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום דהמיעוט מצטרף לחזקה ואתרע לה רובא כעין דאמרינן בב"מ סמוך מיעוטא לחזקה רק דבאיסור לא אלים כ"כ החזקה ואינו רק מדרבנן משא"כ בממון דחזקת ממון אלים טובא א"כ שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה הרוב לגמרי ולפ"ז נ"ל דבשלמא כשטוענת משארסתני נאנסתי שפיר יש לה ס"ס דא"ל דנצטרף המיעוט מכל ספק בהדי החזקה דז"א דכבר נודע מ"ש באחרונים ומטו בה משמא דשטה מקובצת בסוגיא דפ"פ דשני מיעוטים שאינן מענין אחד ל"ש להצטרף וא"כ נגד כל מיעוט יש רוב נגדו עד"מ ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ספק באונס ספק ברצון דכבר כתבו התוס' דרוב דרצון ל"ח רוב גמור כל שיש ס"ס וא"כ כיון שאינו רוב מה תאמר להצטרף עכ"פ המיעוט דרצון עם החזקה דז"א דהא כאן איכא רוב נגדו דהמיעוט דאונס עכ"פ מצטרף לספק דאינו תחתי' והו"ל רובא וא"כ שוב א"א להצטרף עם החזקה דממון והשני מיעוטים אינם מענין אחד דזה ספק תחתי' וזה ספק רצון וז"ב ומעתה זה לענין משארסתני נאנסתי אבל לענין ספק בקי בפ"פ וספק באונס שפיר אמרינן דלא חשיב ס"ס דהמיעוט שלרצון מצטרף לחזקת דממון ול"ש כאן לומר דבאונס מצטרף עם ספק שמא אינו בקי בפ"פ דא"א להצטרף שמא הי' אונס לאינו בקי בפ"פ דזה מורה שלא נבעלה כלל ואיך נצטרף עם ספק אונס דעכ"פ הי' נבעלה וע"כ מתורת ס"ס אתה בא לדון כיון דיש שני צדדין להיתר הו"ל רוב ובזה לא מועיל בממון דאין הולכין בממון אחר הרוב וגם לפמ"ש הריב"ש סי' שע"ג לחלק בין היכא דאנו באין לדון מתורת רוב אז שייך לומר סמוך מיעוטא לפלגא ובין היכא דבא לדון מתורת שני צדדין להתיר ע"ש וא"כ בשלמא היכא דיש שני ספיקות שיכולין להצטרף ואנו דנין מכח רוב בזה לא מועיל בממון דבממון לא אזלינן בתר רוב אבל היכא דאנו באין לדון מכח שיש שני צדדים להתיר המסייע לה בזה לא אזלינן בתרי' ומועיל מתורת ס"ס ובזה יש לישב הרבה קושיות של הפ"י שם בכלל הזה ע"ש אבל עוד לא נתחוור לי החילוק הלז לגמרי ע"כ דברי מעטים עוד נ"ל דכאן לענין הכתובה מקרי ס"ס משם אחד דמה נ"מ אם בשביל שאינו בקי או שהי' באונס דבשלמא לענין איסור לבעלה איכא כמה נפקותות ביניהו וכל שאחד מתיר יותר מחברו לא מקרי שם אונס חד כמ"ש המרי"א לענין בכור משא"כ לענין ממון ובשלמא במשארסתני נאנסתי דנ"מ לענין מנה ומאתים א"כ ספק אחד מגיע יותר הנה א"כ הוה כמתיר יותר משא"כ באם נימא שאינו בקי בפ"פ כל דלענין איסור אין נ"מ מקרי שם אונס חד ול"ש ס"ס בממון וז"ב ובלא"ה נראה כיון דס"ס באתחזיק איסור ל"מ כמבואר סי' ק"י א"כ ה"ה באתחזיק ממונא דחזקה דממונא אלים ביותר ול"מ ס"ס במקום חזקת ממון ואף די"ל דבכתובה דאתחזיק חיוב דכתובה אתרע חזקת ממון ובזה היה מקום לומר דעכ"פ בברי ושמא ודאי נאמנת שהרי הט"ז בחו"מ סי' ע"ה כתב דכל הטעם דא"י אם פרעתיך דחייב משום דבברי ושמא באתחזיק חיוב הברי עדיף וא"כ ה"ה כאן והפ"י רצה לחדש מדעתו דבברי ושמא נאמנת אבל לא כתב שום טעם לזה ולפמ"ש א"ש מלתא בטעמא ודו"ק ומיושב כל קושיות הפ"י ובלא"ה יש להבין דאיך שייך כלל ס"ס הא אינו מתהפך דאת"ל ברצון איך שייך ספק אינו בקי ובאמת צריך להבין גם קושית התוס' דנימא ספק מוכ"ע ספק באונס דגם כן אינו מתהפך ואף דברי הרמ"מ מפאנו הובא בש"ך יו"ד סי' ט"י ל"ש בזה דלמה צריך לדון יותר על מוכ"ע מספק באונס ורצון לומר דספק שמא לא הי' כאן ענין בעילה זה הספק הוה כספק ביאה דמתחלינן בו ברישא זה דחוק והעיקר נראה דכיון דבפ"פ העיקר הנאמנות אף דלא יוכל להתברר היא רק בשביל דשויא אנפשי' חד"א וכל דאיכא לפנינו שני ספיקות ל"ש שויא אנפשי' חד"א וא"כ לא בעינן שיהי' מתהפך כלל וז"ב ובזה מיושב מה שיש להקשות דאף דנימא דלא בעינן ס"ס המתהפך היינו כששני הספיקות שווין ואף בלא הספק אחר הי' עכ"פ הספק אחד אבל כאן דספק באונס כל דליכא ספק אחר כתבו התוס' דמה שהרובא דרצון היה כנגדו רק בשתי הספיקות לא היה רוב וא"כ זה הספק מצד עצמו לא היה ספק רק בשביל הספק אחר א"כ בכה"ג ודאי לא מקרי ס"ס דאינו מתהפך כלל ואינו נחשב לבדו אף לספק כלל והיא קושיא נפלא' ולפמ"ש א"ש דעכ"פ לא שויא אנפשא חד"א בכה"ג וז"ב ולפמ"ש מיושב דברי הרי"ף הנ"ל דלענין טענת דמים שוב לא מקרי ס"ס דהא אינו מתהפך ומיושב קושית התוס' דלענין הכתובה שוב לא מקרי ס"ס דהא אינו מתהפך משא"כ במשארסתני נאנסתי דהוא מתהפך ויש לישב בזה כמה קושיות ואכ"מ. והנה דרך אגב אזכיר מה דשאל אותי הרב החריף מוה' אברהם ני' ראש ישיבה דק' הורדנא בהא דאמרו האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני והשבתי דעכ"פ כל שלא אמרה כלל היתר מותר אף לכהנים וכעת אסורה לכהנים וא"כ אולי מפסדת בזה יותר עוד רציתי לומר דהו"מ ליטען פלגש הייתי לשיטת הפוסקים דפלגש מותרת אף להדיוט ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' כ"ו ומיהו גם פלגש גנאי שאינה אשה גמורה אבל באמת העיקר נראה דמ"מ למה אמרה א"א הייתי וגרושה אני הי' לה לומר גרושה אני בלבד וכיון דטענה מקודם אשת איש הייתי פלגינן דבורא ואמרינן דעל אשת איש נאמנת ואינה נאמנת להתיר עצמה רק משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ועיין שיטה מקובצת דכתב דיש לה מיגו דפנויה אני ולפע"ד צ"ע דא"כ תפסיד כתובתה אם תאמר פנויה אני וכמ"ש ודו"ק.

והנה בשו"ת נו"ב מהד"ק סי' ע"ב הקשה עדים שבאו להעיד שאשה זינתה לאסרה על בעלה הו"ל עדות שאילה"ז דאם נזים אותה ואנו נאסר אותם על נשותיהם וכמ"ש התוס' בריש מכות והו"ל עדות שאילה"ז ע"ש ובאמת אם נימא דנאסרה על בעלה הוה כד"מ א"כ לק"מ דבממון לא בעי עדות שאילה"ז ובזה נלפע"ד דבר נחמד בישוב קושית התו' על רש"י ריש כתובות שפירש דהא דאמרו בתולה נשאת ליום רביעי שפעמים בשבת ב"ד יושבים שאם הי' לו ט"ב הי' משכים לב"ד היינו שעי"ז שיבא לב"ד ידרשו ויחקרו הדברים ושמא יבאו עדים והקשו התוס' דא"כ היאך אמר אביי אף אנן נמי תנינא בתולה נשאת ליום רביעי וכו' אי למיתב לה כתובה ניתוב לה אלא לאו לאסרה עליו וכו' מאי לאו דקא טעין פ"פ ומה ראיה הא לא משום נאמנותו הוא רק דעי"ז יבואו עדים ולפמ"ש א"ש דע"כ מוכח דנאמן דאל"כ הא הו"ל עדות שאילה"ז כל שבא לאסרה דא"ל דלאסרה על בעלה ל"צ דו"ח דז"א דכל הטעם הוא משום דקפתיך בי' ד"מ וכאן דלהפסידה כתובתה אינו נאמן לר"א כמ"ש רש"י בדף ט' רק לענין איסור שוב הוה ד"נ וצריך דו"ח ואיך נאמין לעדים וע"כ דהוא נאמן מצד עצמו ודו"ק ובלא"ה נראה לי דהרי כל שהוא דין מרומה צריך דו"ח אף בד"מ כמבואר בחו"מ סי' ל' והנה בסי' ט"ו מבואר דדין מרומה היינו שנראה לדיין שהבע"ד הוא רמאי או שטוען טענת רמאית ולפ"ז נראה לפע"ד ברור דאם נימא דאינו נאמן לאסרה עליו משום דאמרינן דלא בקי בפ"פ א"כ אין לך דין מרומה גדולה מזה והדברים ק"ו דהשתא אם נראה לדיין שטוען שקר או שהוא רמאי דקי"ל דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ואפ"ה אמרינן דלמיחש מיהא מבעיא וא"כ מכ"ש בזה דאמרינן שהוא אינו רמאי רק שהדין מרומה שאפשר שלא בקי בפ"פ א"כ מכ"ש דצריך דו"ח דשמא העדים משקרים וא"כ שוב כל שצריך דו"ח שוב הו"ל עדות שאילה"ז ובזה נראה לפע"ד הא דאמרו אי למיתב לה כתובה ניתיב לה ופירש"י ולמאי קפדי רבנן שמא יתקרר דעתו והקשו האחרונים הא נ"מ לענין לקוחות ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך דו"ח והם באו לאוסרה ואך דפתיך בי' ד"מ מ"מ כל שהדין מרומה שהרי לאסרה אינן באמת לל"ב צריך דו"ח והנה מבואר בסי' ט"ו דהא דד"מ הי' מסלק הרא"ש ידו ממנה זה דוקא כשהתובע רמאי אבל כשהנתבע רמאי א"כ ישתכר הנתבע עי"ז ויהי' חוטא נשכר צריך להזקק להוציא מידו ע"ש ולפ"ז כאן שתקנו שתנשא בד' משום דשמא לא ימצא בתולים ויבואו עדים וא"כ עכ"פ כעת אם נימא שאינו בקי בפ"פ יותר נראה לפנינו טענת של האשה אמת דמכחשת או שותקת וא"כ שוב באמת עי"ז שלא יהי' נאמנים העדים תפסד האשה ואמרינן שפיר דלמה תפסיד האשה עי"ז הא יהי' חוטא נשכר וזהו דאמרי אי למיתב לה כתובה ניתיב לה דבאמת טענה שלה נראית אמת ולמה ישתכר זה בחנם ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא והנה ק"ל בהסוגיא דאמר ליום רביעי אין ליום חמישי לא מ"ט משום אקרורי דעתא והדבר תמוה דלמה לי' לדיוקא הא מבואר כן בהדיא בהמשנה שאם הי' לו ט"ב הי' משכים לב"ד הרי מבואר דהוא משום אקרורי דעתא ובהחפזי לא ראיתי מי שדקדק בזה והנראה בזה דהנה הר"ן הקשה בהמשנה למה לא תני טעמא דאלמנה בחמישי משום ברכה ובתולה ביום א' לא משום שקדו וכתב דתנא מסתם לה סתומי כי היכא דלא ליתי לידי מכשול באם ימחלו הסעודה דאז מעקרא התקנה לגמרי ע"ש דבריו הנעימים ובלמדי הדברים עם תלמידי המופלגים נתקשיתי דלפ"ז למה כתב המשנה הטעם דט"ב דאז נטעה דאין כאן טעם רק משום ט"ב והא יש עוד טעמים דשקדו וא"כ לא הי' צריך למנקט רק בתולה נשאת ליום רביעי ואלמנה לחמישי ואז לא נודע כלל הטעם ואמרתי דהתנא הורה בלשונו דזה הטעם דנקט במשנה אינו עיקר שהרי התחיל שפעמים בשבת ב"ד יושבים בשני ובחמישי וא"כ ע"כ דלאו עיקר טעמא משום ט"ב דא"כ למה לא תנשא באחד בשבת וע"כ דיש עוד טעם שלא נודע לנו ואז לא יבא לידי מכשול כלל ויפה שנו בלשון המשנה ובזה מיושב דברי רש"י שכתב שפעמים בשבת אבתולה קאי והדברים צ"ב ולפמ"ש א"ש דזה בא להורות דאין הטעם של המשנה עיקר ויש עוד טעמים אחרים ומעתה ע"כ הוכרח לדיוקא דהוא משום אקרורי דעתא דמה ששנה כאן הטעם של ט"ב אדרבא מבואר להיפך דהרי גם בשני יושבים וע"כ דאיכא עוד טעם משום שקדו וא"כ ל"ק קושית הש"ס דשפיר קפדו שתנשא בד' משום שקרו ולכך פריך מ"ט בחמישי לא דגם בזה שייך שקדו וע"כ משום אקרורי דעתא וא"כ א"ש.

שוב ראיתי בשיטה מקובצת לדקדק למה נקט דוקא בחמישי לא ולא בשאר הימים ולפמ"ש א"ש ודו"ק היטב בכל מ"ש כי המה דברים נפלאים ת"ל והנה שאלני אחד מתלמידי דלפי דברי הר"ן שכתב לישב שיטת רש"י בהא דתקנו דבתולה נשאת ליום רביעי שעי"ז יבואו עדים והקשו התוס' דא"כ מה מדייק דפ"פ נאמן דלמא לכך תקנו שמא יבאו עדים וכתב הר"ן דאם לא הי' נאמן לא הי' ריעותא כלל ולא צריכין למשקל ולמטרי כלל ע"ש וע"ז הקשה דא"כ בהא דמשני לא דקא טעין טענת דמים והקשה מזה הר"ן על הרי"ף דסבר מוכ"ע פתחה סתום ולכך לא הוה ס"ס דא"כ בטענת דמים שוב הוה ס"ס וע"ז הקשה דהא אכתי שייך טעמו של רש"י שמתוך כך יבואו עדים והשבתי דגם בזה שייך סברת הר"ן דבשלמא כשידענו שנבעלה רק שהספק תחתיו או אינו תחתיו או ברצון או באונס עכ"פ ראינו ריעותא דבעילה שוב צריכין לדרוש ולחקור ע"ז ושמא יבואו עדים אבל כל שנוכל לתלות דמוכ"ע וממילא הוה ס"ס ושריא שוב ל"צ למשקל ולמטרי כיון דמותרת משום ס"ס בין באשת ישראל בין באשת כהן וא"צ למשקל ולמטרי כלל דהא לא ראינו ריעותא כלל דשמא אין כאן ביאה כלל רק דמוכת עץ הוא והוה כמו לא בקי בפ"פ ועדיף מיניה דשם עכ"פ ספק הוא דשמא באמת בקי וכאן מהראוי לתלות במוכת עץ וחזקת כשרות וחזקת הגוף וז"ב ובגוף קושית הר"ן על הרי"ף אמרתי דבר נחמד דהנה באמת מ"ש הרי"ף הס"ס לענין פ"פ וכן הר"ן לענין ט"ד הס"ס דמכ"ע קשה הא לא הוה מתהפך דאת"ל תחתיו שמא מוכ"ע א"א לומר והפר"ח בסי' ק"י בכללי הס"ס הרגיש בזה וע"כ צ"ל כמ"ש הש"ך שם דמתחלה יש לדון שמא לא הי' כאן ענין ביאה כלל דשמא מוכ"ע היא ומנין לנו לחדש ענין ביאה כלל וא"כ אותו ספק קודם ושפיר הוה ס"ס ולפ"ז נראה לי ברור דזה דוקא אם מוכ"ע שכיח א"כ שייך למתלי במוכ"ע ומתחיל הס"ס אבל אם נימא דמוכ"ע ל"ש א"כ ניהו דלענין ס"ס מצרפינן אף מלתא דל"ש כמ"ש התוס' בסוגיא דפ"פ לענין אונס דל"ז אבל עכ"פ ל"ש לומר דיש לדון שמא לא הי' כאן ביאה כלל דז"א דבאמת אינו ספק שקול ויש לומר דעפ"י רוב לא הוה מוכ"ע והי' כאן ביאה ודי לנו שנצרף לס"ס ועכ"פ מתהפך לא הוה דכל שאתה מתחיל בספק תחתי' שוב לא מתהפך אברא דלפ"ז צ"ב א"כ למה הוצרך הרי"ף לחדש לענין פ"פ דמוכ"ע פתחה סתום והא בלא"ה לא היה ס"ס המתהפך אך נראה דבפ"פ שוב זה הספק אין הספק ברור דשמא אינו בקי בפ"פ כלל שוב הספיקות שקולין וא"כ י"ל דלמא היא מוכ"ע דאין כאן בירור על הביאה כלל והו"ל ספיקות שקולין ושוב יש להתחיל בספק מוכ"ע תחלה משא"כ בט"ד דהוא טענה מבורר וא"כ שוב הוה ספק תחתיו יותר ספק מספק מוכ"ע וא"כ לא הוה מתהפך ודו"ק היטב.

והנה בהא דאמרו בהיא טוענת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך וכן בטוענת מוכ"ע והוא אומר דרוסת איש את דר"ג אומר דהיא נאמנת משום דברי ושמא ברי עדיף והקשה אותי ש"ב הרב החריף מוה' פנחס בורשטין ני' דלפי שטת ר"ח דמוכ"ע פתחה סתום הרי הוה טענתי' טענת ברי דידע דפ"פ מצאו והשבתי בראשית ההשקפה דפ"פ גם כן שמא הוא דאימר לא קים לי' בפ"פ ובודאי מוזכר בקדמונים ואין לי פנאי לחפש בשיטה מקובצת אבל ראה זה מצאתי בריש האשה שנתארמלה דאמר ג"כ דר"ג לא אמר רק בברי ושמא הביא שם בשם שיטה ישינה דהא דהוצרך לומר בפ"פ והם האמינוהו ולא נימא כיון דהוה ברי וברי הוא מהימן וכתב דשמא הוא דלמא לא קים לי' וא"כ מבואר כמ"ש והנה במ"ש רש"י דהחשש הוא שמא זינתה ומתוך שיבא לב"ד יתברר הדבר והתוס' הקשו עליו דא"כ מה ראי' לר"א כ"כ הרבה דברים וכעת שנתרי"ד כ"ד תשרי א"ח סוכות אמרתי דרך למודי דבאמת קשיא לי' לרש"י דגם בשביל א"כ ופחותה מג' ל"ש לתקן דבאמת התוס' הקשו בדף ט' דהיאך נתיב לה כתובה והא הוה ס"ס ספק שמא אינו בקי בפ"פ ע"ש וא"כ אף דלאיסור ל"ש ס"ס הלז דמ"מ שויא אנפשי' חד"א מ"מ יקשה דלמה לי' לחז"ל לתקן שיבא לב"ד ושויא אנפשי' חד"א הא אם לא יבא יהי' ס"ס וא"כ באמת לגבי חשש איסור שמא זינתה יש לפנינו ס"ס ולמה ישים עצמו חד"א והרי מצד הדין מותרת לו וע"כ דפ"פ נאמן וא"כ שוב ליכא ספק ושפיר מוכח דנאמן וז"פ וגם נראה לפע"ד דבאמת התוס' ישינים שם כתבו דל"ש ס"ס דהו"ל אינו מתהפך ע"ש ואני אומר דלפמ"ש הש"ך בכללי ספיקות סי' ק"י דמתחלה צריכין אנחנו לדון אם התחיל כאן איסור ולפ"ז מכ"ש כאן דזנות ל"ש א"כ צריכין אנו לדון דלמא אינו בקי בפ"פ ואין כאן זנות דזנות ל"ש וז"ב ולפ"ז כל שנאמן לאסרה שוב עכ"פ כל שטוען אתרעי חזקת כשרות שלה ויש כאן ספק דזינתה והספיקות שוות ושוב ל"ש ס"ס דאינו מתהפך עוד נראה לי דאם בשביל אשת כהן ופחותה מבת ג' שוב יקשה קושית התוס' דזנות ל"ש רק דבאמת כתבו האחרונים דתקנה שייך לתקן אף על המיעוט לפ"ז כאן גם המיעוט דזנות הוא אינו מיעוט דבשאר נשים דעלמא יש ס"ס רק בא"כ ופחותה מבת ג' בהם ג"כ רובא דזנות ל"ש רק המיעוט א"כ הוה מיעוטא דמיעוטא ולכך פירש"י כן שמא יצא הקול ודו"ק היטב עוד יש לומר דבאמת צ"ב מה"ת לחוש לאקרורי והא ישראל קדושים הם ופורשים מחשש איסור וע"כ נראה דבאמת יש ס"ס ושריא רק דשמא יתברר הדבר ע"י עדים א"כ שפיר חשו שמא תתקרר דעתו וישתוק כיון שיש ס"ס ובזה י"ל דשפיר דייק בפ"פ נאמן דאם אינו נאמן שוב ל"ש לאקרורי דעתא דהא מיירי בא"כ ופחותה מבת ג' דליכא ס"ס וא"כ מה"ת לחוש לאקרורי דעתא וע"כ דבאמת נאמן דאמרינן דבקי בפ"פ וא"כ באמת אסורה אבל כשיתקרר דעתו יחשוב שמא טעה ואינו בקי בפ"פ ובקל יוכל האדם להטעות עצמו שאינו בקי וע"ז מסיק בטענת דמים ושפיר חיישינן שנתקרר דעתו דבאמת מיירי כשיש ט"ד רק שמא יבואו עדים אבל בפ"פ כל דאינו נאמן זה אינו רק בא"כ ובפחותה מבת שלש וא"כ ל"ש חשש אקרורי דעתא וקשה לי' לאביי קושיתי שאיך שייך חשש אקרורי וכמ"ש ודו"ק כי קצרתי.

והנה בשנתרי"ד ל"ט למב"י ב' במדבר הי' אצלי הרב המופלג מוה' מתתי' בהרב הגאון המנוח ז"ל מוה' יוסף אבד"ק יאס והראה לי דברי הכו"פ בבית הספק גבי ס"ס המתהפך שכתב לבאר סברת התוס' דשם אונס חד הוא דהכוונה דאיך שייך לומר את"ל ברצון שמא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא וע"ז הקשה דא"כ למה הוצרך הש"ס לאוקמא בקטנה פחותה מבת ג' והא אף כבת שש ושבע נמי דל"ש את"ל ברצון דלמא אינו תחתי' דהא קטנה אין לה רצון ולכאורה הוא תימה רבה אמנם מצאתי בשיטה מקובצת כתובות שם שכתבו על מ"ש התוס' דהוה ס"ס משם אחד ע"ז הקשו דא"כ לא צריך לאוקמא בקדשה פחות מג' וכתבו דאכתי צריך לזה דאל"כ אפילו אם נימא דפיתוי קטנה רצון ג"כ מותרת והו"ל שפיר ס"ס ספק באונס ספק ברצון ספק אינו תחתי' דאף את"ל פיתוי קטנה רצון אכתי מותרת וע"ש מ"ש בשם הרא"ה ולפע"ד סברתם הוא דדוקא כשצורך לדון מכח אותו הספק שייך לומר שם אונס חד הוא אבל כאן א"צ לדון כלל מחמת אותו ספק רק דאינה תחתי' היא מותרת אפילו ברצון וא"כ מה בכך שלא שייך רצון מ"מ אותו ספק שמא אינה תחתי' היא ספק אחר מה שעדן לא דנינו עליו ומה בכך שלא שייך רצון אטו בזה יגרע כח הספק ואדרבא עוד יש טפי טעם להתיר ובשלמא כשקבל פחות מבת ג' דליכא טעם רק להתיר בשביל ספק אונס א"כ ל"ש לומר ואת"ל רצון דשמא קטנה דהא כל שהיא קטנה ל"ש רצון.

והנה בשו"ת פ"מ ח"א סי' ה' הקשה לשיטת ר"ח דבוגרת אין לה ט"ד א"כ הא דאמרו ביבמות נ"ט דממעט לר"מ בוגרת מבתוליה עד דאיכ' כל בתולים ור"א ור"ש מכשירים דס"ל בתוליה ואפילו מקצת בתולים והא יש לחוש דשמא הבוגרת שנושא אין לה דמים כלל והיא תימה רבה ובאמת שהתוס' הרגישו בזה בדף ט' ד"ה האומר אבל לא ביארו כ"כ ולפע"ד נראה עפ"י מה דמצאתי בירושלמי פ' הבע"י ה"ד מה בין בוגרת למוכ"ע בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכ"ע יצאו בתוליה לחוץ ע"ש ולפ"ז נ"ל דלענין ט"ד אין לה לבגרות דנתמעטו הדמים ויש שאין לה אבל מ"מ כל שלא יצאו לחוץ הרי הבתולים כנוסים במעיה וא"כ עכ"פ יש מקצת בתולים ולכך בעי למעט מבתוליה דמשמע כל הבתולים ובוגרת עכ"פ מקצת בתולים כלו ואף שלא יצאו לחוץ מ"מ נתמעט הדם שהי' בבתולים בפ"ע ועכשיו הן במעיה ודו"ק היטב גם נ"מ ביומא דמשלם בה שית דאז ודאי לא נתמעטו כל הדמים ועכ"פ מקצת בתולים יש ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף