שואל ומשיב/א/ג/קיד
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי מהרב מוהר"א זילבער מקאלימייא דומ"ץ בשם נידון החוטין אייזין גארן אם יש בהם חשש פשתים ואומרים בשם כי נתוודע להם שהם פשתים והנה מה שאומרים שנתוודע להם שהמה פשתים זה בודאי אינו שהרי עפ"י ניסיון המבואר בש"ע יו"ד ס' ש"ב בהגה"ה ס' ב' שיש לעמוד על הדבר אם היא חוטי קנבוס או פשתן שחוטי פשתן כשהוא מדליק כבה מהר וקנבוס הולך ושורף ואנחנו בדקנו אותו הגארן ומצאנו אותו הולך ושורף ואף לפי מה שכתב בשו"ת אא"ז הפ"י ז"ל ח"א ביו"ד ס' ח' שאין לסמוך ע"ז היינו מהטעם דאינו סימן מובהק וסימנים דרבנן כמו שיבואר לפנינו ברצות השם אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וא"כ עכ"פ לא נודע בבירור שהוא פשתן ובגוף דברי הפ"י הנה מה שרצה להביא ראי' ממ"ש הרא"ש והטור בס' שנ"ב דהאידנא דפשתן מצוי בכל המקומות הלוקח בגדים מגוי צריך להתיר תפירתו ולתופרן בקנבוס ולמה פסקא למלתא דצריך לחזור ולתופרן והלא אפשר בבדיקה כדאיתא במתניתין פ"ט כלאים משנה ז' הברסי' והברדסים לא ילבש בהם עד שיבדק ואי מיירי שבדק ומצאו פשתן הא מלתא דפשיטא דאפילו בישראל צריך להתיר תפירתו ולחזור ולתופרן ע"ש ולפענ"ד נראה דבפשיטות לא קשה דשם א"א בבדיקה דאף אם נבדוק חוט אחת שמא החוטין אחרים הם פשתן דחוטי פשתן הם מצוי וע"כ שצריך להתיר כל התפירות א"כ יותר עדיף לתפור מחדש בקנבס אבל באם לא נודע כלל אם עירב שם פשתן כל שנבדק ולא נמצא פשתים כי אם קנבוס מהיכי תיתי לחוש שיש פשתן אחזוקי ריעותא לא מחזיקינין אבל אם נתפר ולא נודע אם הוא חוטי פשתן או קנבוס מה מועיל שנבדוק חוט אחד וכיון דפשתן שכיח הרבה חיישינין ובלא"ה י"ל כיון דבנתפרו איכא כלאים דאורייתא ומה שכתב הש"ך ס"ך ב' דבלא אתחזק אסור נאמן ומשמע דמחשבו לאיסור דרבנן הוא תמוה דהא בנתפר צמר ופשתים איכא איסור תורה כמבואר בס' ש' ומצאתי במנחת כהן למהר"א אפומינטל בשער התערובות שתמה בזה ולפ"ז כיון שהוא איסור תורה שפיר חיישינין וההיתר של רמ"א בשם הרב הה"מ הוא דלא חיישינן לחלופי כל שנתן לו קנבוס בזה שפיר סמכינין אסימן ולא קשה קושית הפ"י על הרמ"א אך לפ"ז בנ"ד שוב אסור לתפור עפ"י סימנים אלו אמנם באמת מה שהאריך הפ"י דבמשנה דתני לא ילבש עד שיבדקו לא בדיקה באור וכדומה רק שצריך לפשפש אם הכל צמר וחוט שאינו מכיר ל"מ שום בדיקה במחכ"ת זה דוחק גדול שהמשנה והירושלמי יסתמו כך ואני תמה דאמאי סמכינין על בדיקת הצבוע כמבואר בש"ס נדה דף ס"א ובש"ך וט"ז בס' ש"ב מבואר דמועיל הבדיקה והיכן מוזכר בדיקה זו וע"כ כיון דנודע לחז"ל סימנין הללו סמכינין עלה ומ"ש הפ"י דאם הוא סימן מובהק למה כתב הרא"ש דאין עכו"ם נאמן אף במסל"ת והלא אף באינו מל"ת מהראוי להאמינו כמבואר בטוש"ע ס' פ"ו גבי ביצה דאם אמר של עוף פלוני וטהור הוא וידענו דטהור הוא סומכין עליו ולא חיישינין דמשקר משום דמתירא לשקר שמא יביאו אותו הביצים ולא ידמו זה לזה הנה מלבד שיש שם עקולי ופשורי בזה וע' ב"י ואחרונים אף גם דשם כיון דאמר של עוף פלוני וטהור הוא והי' סגי כשיאמר מעוף טהור ולמה הוסיף של עוף פלוני דבר שנוכל לתפוס אותו כבדאי ע"כ דאומר אמת אבל כאן דע"כ צ"ל שהוא קנבוס שהרי הישראל מחזר אחר קנבוס ושואל על זה לכך לא מהמנינין לי' וכעין זה כתב הרא"ה הובא בש"ע אהע"ז ס' מ"ז לענין אמתל' דאם אמרה נתקדשתי לפלוני ל"מ אמתלא דלמה הוסיפה לפלוני והלא די באמרה נתקדשתי ע"ש ועשו"ת נוב"י מהדו"ק חאהע"ז ס' נ"ח ומה שכתב ראי' מהא דאמרו בחולין דף ע"ט כד עיילת לי כו' עייל לי הנך דדמי' להדדי ש"מ קסבר סימנים דאורייתא הרי דאם נימא דסימנים דרבנן אין סומכין על סימנין ולפ"ז לדידן דמספקא לן אי סימנים דאורייתא או דרבנן לא סמכינן על זה במחכת"ה לא נזכר מדברי הש"ע ס' רצ"ז סעיף ט' דמבואר שבודק בסימנים ובאמת שהגאון בעל אהעו"ז בחדושיו וש"ע הקטנים באהע"ז סי' י"ז הקשה זאת על הש"ע ומוכיח מזו דשני סימנים הם דאורייתא וע' בשו"ת פ"י חאהע"ז ס' ז' והרבה כתבתי בזה בתשובה אמנם באמת במחכ"ת לא ראו דברי הר"ן בחדושיו שכתב דהך סימנים לא תליא בסימני דאבידה דשם חיישינין דלמא מחזי חזי או כסומא בארובה אבל כאן אותן הסימנים מגמר גמירי לה וכעין דאמרו גבי ביצים עי"ש וא"כ מבואר דאותו סימנים שבכאן סמכינין עלייהו ויעיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חאהע"ז ס' נ"ח ובס' ס"ו שם ובהגהות בנו הרב ז"ל שם ושם ועיין הריטב"א בחדושיו לקדושין דף נ"ח שמה שאמרו חולין בעזרה לאו דאורייתא אין בהם אסור כלל אפילו מדרבנן כדאמרו בעלמא סימנין לאו דאורייתא שפירש אין להם דבר של עיקר ובזר זהב ציין יבמות וב"מ וכוונתו לסימני אבידה ועגונה ובמחכ"ת זה הוי מדרבנן עכ"פ אבל כוונת הריטב"א למה דאמרו בחולין ס"ד גבי סימני ביצים כמ"ש הר"ן הנ"ל ומה שהאריך הפ"י להוכיח ממנחות דף מ"ג דאם הי' בדיקה לתכלת הי' מותר ליקח מן ההדיוט וא"כ אם קנבוס הי' לו בדיקה הי' מותר ליקח מן הגוי ע"ש שהאריך אבל אינו מוכרע דאף שיש לו בדיקה מ"מ אינו ניקח מהגוי ולא אמרו רק דניקח מן ההדיוט ולא מן הגוי דחיישינן דלמא משקר וע"כ נראה דסימנין שבכאן אינו ענין לסימני אבידה ועגונה וי"ל אותן הסימנים הם סימנים גמורים כמו דסמכינן גבי אתרוג המורכב על סימנים והרבה הארכתי בזה לענין אתרוגים המורכבים.
ובזה מיושב מה דקשיא לי לפמ"ש הפ"י בק"א לכתובות במה דאמריני' דסימנים סמכינין עלייהו היינו שהוא כמו רוב והרי מאי דתולין במצוי עדיף יותר מחזקה ורוב ועמג"א ס' תס"ז ולפמ"ש א"ש דהנך סימנים אינו ענין לסימנים דאבידה ועגונה כנלע"ד שוב ראיתי בקצה"ח ס' רנ"ט שיישב קושית אהעו"ז הנ"ל כמ"ש בשם הר"ן ובזה מיושב מה שהקשה שו"ת הרא"ש כלל ב' ס' י"ו לשטת הרמב"ם כלאים דהנהגה אינו נוהג אלא בטמאה וטהורה אבל ב' מינים טהורים או טמאים אינו לוקה וא"כ היכא קאמר חולין דף ע"ט הנ"ל ש"מ סימני' דאורייתא דהא אפילו סימנים דרבנן סמכינן עליה באיסור דרבנן וע' תומים סי' ס"ה שכתב ראיה זו מדעתא דנפשיה ולפמ"ש הר"ן ל"ק שמה שאמרו סימנים דאורייתא מיגמר גמירא להו והיא הלמ"מ ואינו ענין לסימני עגונה ואבידה ובחדושי אמרתי ליישב הרא"ש הנ"ל ואמרתי דהנה כל ענין דבסימנים דרבנן מועיל באיסור דרבנן כי משום דעכ"פ ספיקא הוה ובאיסור דרבנן ספיקא להקל ולפ"ז לפמ"ש התוס' בביצה דף י"ד דכל דהספיקות דרבנן ניקל בשני צדדים אז א"א להקל ולפ"ז כאן אם נעייל הנך דדמייא להדדי ונימא דספיקא להקל וכמו כן ניקול להיפוך ונימא דשניהם בהסוסיא א"כ ניקול בשני הצדדים בזה לא אמרינן.
ובזה מיושב היטב קושית בעל האהע"ז כנ"ל דלדידן דמסתפקא אי סימנים דאורייתא או דרבנן א"כ שפיר סמכינן על סימנים דדמיין להדדי ול"ש לומר שמא סימנים דרבנן דהרי באיסור דרבנן סמכינן על סימנים דרבנן וכמ"ש הרא"ש ול"ש לומר דא"כ גם להיפוך ניקול בספק דז"א דלהיפוך לא נוכל להקל דשמא סימנים דאורייתא א"כ הוה כלאים אסור ודוק היטב כי חריף הוא. אמנם אי קשיא הא קשיא דהנה בהא דאמרו ש"מ סימנים דאורייתא הקשה הרב הגאון מוה' נתן זצ"ל אבד"ק ראווא דמנלן דסימנים דאורייתא דילמא רק דרבנן אבל הרי הפני יהושוע כתב בקונטרס אחרון כתובות פ"ב דף כ"ב אות ע"ג דסימנים הם כמו רוב וחזקה א"כ בשלמא בעגונה או באבדה אם סימנים לאו דאורייתא ואינו רק רוב הרי אנו מוכרחים לומר שזה יצא מן הרוב דעלמא וזה לא אמרינן מה חזית דניזל אחר רוב זה ניזל אחר רובא דעלמא אבל כאן דהסימן הוא מורה שהוא מן הרוב למה לא ניזל בתריה אף שהוא סימנים דרבנן זה תו"ק אף שהיא לא ביאר כן ואמרתי בזה דהנה כבר נודע מ"ש הר"ך בחדושיו לחולין דף ס"ד דכל דאיכא שני מיעוטא הוה פלגא על פלגא ולפ"ז הרי לר"י ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע אב וא"כ אף אם נימא דאין חוששין לזה הרוב אבל עכ"פ מיעוטא איכא ומעתה יש תרי מיעוטי מיעוט דזרע אב ומיעוט לכל דסימנים דרבנן אינו רק רוב ויש מיעוטא דאינו דומה להדדי והיאך יצרפם בהדדי דשמא באחרת ליכא מזרע אב ובאחרת יש מזרע אב ע"כ דסימנים דאורייתא ולא חיישינן לזרע אב כלל דאינו רק מיעוט בעלמא ודו"ק ולפ"ז הדרא קושית הרא"ש לדוכתיה דדילמא בסימנים דרבנן מקילין באיסור דרבנן ול"ש לומר דא"כ גם בהיפוך ניקול דז"א דהא באמת אף סימנים דרבנן יש רוב וא"כ עכ"פ להיפוך לא נוכל להקל דהא הוא כנגד הרוב ושוב סמכינן ארוב והוא קושיא נפלאה אמנם בגוף קושית הגאון מהר"נ נראה דשאני הנך סימנים מכל רובא דעלמא דשם הרוב ניכר וודאי וכגון רוב מצויים אצל שחיטה וכדומה דרוב ניכר אבל כאן איך נודע הרוב דדמיין להדדי יהי' ממין אחד ודילמא רוב לא דמי להדדי והרוב נצמח מהסימנים ואם סימנים דרבנן שוב ליכא רוב כלל ודו"ק. עתה נשוב לדינא והנה מ"ש דע"פ דברי הר"ן ל"ק קושית זקני הגאון בעל פני יהושיע בשו"ת הנ"ל אבל מה נעשה לשטת רש"י דהך דסימני דדמיין להדדי תלי ג"כ אי סימנא דאורייתא או דרבנן וא"כ לדידן דמספקא לן אי סימנים דאורייתא או דרבנן היאך נוכל לסמוך ע"ז וגם לשטת הר"ן הנ"ל זה שייך שם דהסימנים מבואר בש"ס א"כ נוכל לומר דמיגמר גמירי לה והוה הלמ"מ אבל כאן דהנך סימנים המבואר ברמ"א וש"ך סי' ש"ב הנ"ל לא נרמז בש"ס ורק הה"מ חידש זאת מה שכתב הרמ"א בשמו והש"ך הביא בשך המעדני מלך בס' אחר אבל כל זה אינו מבואר בש"ס והיאך נסמוך ע"ז והרי בסימני בצים המבואר בש"ס אמרו בחולין דף ס"ד דסימני בצים לאו דאורייתא ופי' הר"ן הנ"ל דהיינו דאין להם עיקר כלל מה"ת א"כ איפה איך נסמוך על סימנים אשר לא נזכרו בש"ס כלל ואני מוסיף דכפי הנראה מתוס' בזבחים דף ח"י ע"ב ד"ה ואימא שהר' אפרים היה מדקדק דקנבס דתנן שהוא כלאים שמותר עם צמר אין זה מה שאנו קוראים קנבא בלע"ז והיה אומר דקנבוס הוא פשתן ואסור עם הצמר משום כלאים והרבינו חיים כהן דחה זאת ע"ש ועיין בפסקי תוס' פ"ב מזבחים אות ט' שרבינו אפרים דקדק קנבוס שאנו קוראים האנף הוא פשתן ואינו נראה לרבינו תם ולפנינו בשם הרבינו חיים כהן ועי' בצאן קדשים מ"ש בזה ואינו לפני כעת ואם איתא היה להם לבדוק הבדיקה המבוררת ברמ"א ושיך וע"כ שלא ידעו מזה או שלא היה ס"ל וראיתי בבית הלל ביו"ד סי' רצ"ח שהעיד שבהיותו בק"ק ווילנא בשנת ת"י היה אז רב האב"ד החלקת מחוקק וקראו את כל החייטים ישראלים ולהבדיל ערלים בעלי מלאכות של בגד פשתן ולא היו יכולים להבין איזה של פשתן ואיזה של קנבוס עשו תיקון שלא לקנות שום בגד קנבוס עד שיעשה דוקא בפני ישראלים בכשרות ע"ש וע"ש בס' ש"ב וא"כ לא סמכו על דברי הרמ"א והש"ך הנ"ל. הן אמת שהלב מהסס שהרי הש"ך היה תלמידו של החלקת מחוקק והוא וזקני השערי אפרים והבה"ז כולם למדו אצל הח"מ כמ"ש בהקדמת דו"ז בן בעל שערי אפרים והש"ך היה בשנת ת"י ותי"א בווילנא וחבר אז הספר תקפו כהן כמ"ש בחבורו וכן העיד הבעל בית הלל הנ"ל באהע"ז סי' נ"ב שהוא היה ג"כ אז בעת הפסק הנ"ל וא"כ היה לו להש"ך להזכיר זאת בחיבורו שהחלקת מחוקק אסר לסמוך ע"ז ובאמת גוף דברי הבית הלל הנ"ל במ"ש לקנות בגדי קנבוס זה ודאי תמוה דהרי מה שמבואר בש"ע סי' רצ"ח שאסור לתפור בגד קנבוס תחת בגד צמר במקום דלא שכיחי קנבוס משום מראית העין והדרישה כתב שם דבמדינתנו נוהגים היתר בבגד קנבוס כי הוא מצוי לרוב וא"כ עכ"פ אינו רק דרבנן א"כ אף אם נימא כשו"ת הפנ"י הנ"ל שלא לסמוך על הסימנים היינו דוקא אם חיישינן שיתפור בגד צמר בחוטי קנבוס שהוא אסור תורה בזה לא סמכינן אסימנים אבל בזה שאינו רק איסור דרבנן הרי כתב הרא"ש דבאיסור דרבנן סמכינן על סימנים דרבנן מכ"ש בזה שאינו רק חשש מראית עין בלבד וגם הרי באתרוג המורכב סמכינן על הסימנים המוזכרים בעולת שבת והמג"א וכבר היה רעש גדול ע"ז ונדפס בס' פרי עץ הדר וגם בשאלות ותשובות אמרי אש חלק או"ח סי' מ"ש מ"ח וגם אני כתבתי בזה אז תשובה ארוכה והבאתי דברי המאירי בשבת דף קל"ו שהביא לסמוך על סימן קרנים ענין גדיים שנסתפק פחות מבן ח' אף שלא נזכר כלל בש"ס וע' בפר"ח והתב"ש סי' ט"ו ובהגהותי שם ואף דיש לדחות דפחות מבן ח' אינו רק מדרבנן עכ"פ מבואר שיש סימנים אף שלא נזכר בש"ס והארכתי הרבה בזה ואכ"מ אמנם לפענ"ד בזה דבר חדש דהנה במה דנסתפקו אי סימנים דאוריית' אי דרבנן היא דוקא במה שלא נוכל לדמות זה לזה ולראות ההבדל שביניהם עד"מ בעגונה דאנו מסתפקין על אותו איש אם זה האיש שיודעין אנחנו אותן הסימנים וא"כ כשאנו מסתפקים אם אולי הוא איש אחר שאינו לפנינו שנדמה לו לא נוכל לשער אם זה או אחר וכן באבדה או בגט אנו מסתפקין אולי אינו של זה שאנו מסופקין עליו ומכירין את האבדה או הגט בסימנים אבל כאן שהוא לפנינו קנבוס ופשתן ואנו רואין עין בעין ע"פ סימנים שז"א זה למה לא נסמוך על הסימנים וכעין זה מבואר בתוס' שבת דף ט"ו בד"ה על ספיקו שכתבו כשהן לפנינו ניכר טפי וכ"כ בס' תוספת שבת בהגהותיו לאו"ח סי' ט' על מ"ש המג"א דיש צמר נראה כמ"ש ובדגול מרבבה דא"כ לא נפטר משום של משי וכתב בתוס' שבת כששניהם לפנינו מינכר טפי וכ"כ המהר"ם שי"ף בגיטין דף נ"ז ע"ב לענין דם עזים ודם אדם וע' ביומא דף נ"ו ע"ב האי חיוורא והאי סומק ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' כ"ח ובשו"ת זקני הח"צ סי' קנ"ו וע"כ נראה לפענ"ד ברור דע"ז נוכל לסמוך על הסימן כל ששניהם לפנינו ההבדל שביניהם וכן יש לסמוך על מ"ש הפנ"י הנ"ל דסימנים הוה כמו רוב והרי הר"ש מפליזא הובא בשטמ"ק ב"מ דף ז' גבי איסורי ודאי דכל רוב הוא רק ספק רק שהתורה התירה אותו ספק א"כ כל שהסימנים ע"פ רוב הם כן אף שלפעמים יוציא מגדר הרוב אבל מ"מ התורה התירה אותו ספק בפרט שנתאמת הנסיון ע"פ רוב שהוא כן יש לנו לסמוך ע"ז וכעין זה כתב במורה נבוכים דענין חשש דרכי אמורי שכל שנתאמת ע"פ הנסיון אף שהוא דרכי הסגולה אין לנו להכחיש הנסיון וע"ש בשו"ת הרשב"א ח' א' סי' תי"ח שהאריך בזה וע"כ נראה דיש לסמוך על הסימנים האלה בפרט שהוא הפסד מרובה לקרוע כל הבגדים ולחזור ולתפרם כנלפע"ד שהרוצה לסמוך יבא ויסמוך.
קיד
שלום להרב מ' יוסף ני' אבד"ק קאזין. בדבר השאלה אשר נמסר לי על אשה שמוצאה זה יותר משנה נקודות דקות ולפעמים שחורות ולפעמים אדומות על עד הבדיקה ומחמת קטנותם אין יכולים לנסות אם הם יבשים רק נלקחים בחודה של מחט ולפעמים נופלים מעצמם מן המטלית ונשאר במקום ההוא זך ולפעמים נמצאים מצד החוץ ובצד הפנימי של הבדיקה אין ניכר ויש לה ווסת והרופאים אומרים שאינם מן המקור ורואה זאת בין בימי ספירתה גם בימי טהרתה הנה כבר נודע בין החיים דברי הט"ז סי' קצ"א שכתב להתיר וזקני הח"ץ ז"ל סי' ע"ג כתב שהתיר איסור כרת והנה ע"ז האריכו בתראי ובמקום שבעלי תשובה עומדים ומפלפלים בזה ואין אתי הספרים ההמה כי אני יושב קרית חוצות וגם מ"ש בזה אינו לפני ובאמת הלב יחיל מלחוות דעתי בזה אחרי שהגאונים האלו נתלחמו בזה ומתירא אני מגחלי דבריהם ובכ"ז תורה הוא ולפע"ד דברי הט"ז נכונים דמ"ש הח"ץ שזה שגגה גדולה מהט"ז שהביא מדברי הר"ן והר"ן מיירי ביוצאין עם מי רגלים תמהני איך חשד למאורן של ישראל שיטעה בזה אבל באמת המעיין בתשובת הר"ן יראה שבתחלה כתב ההיתר משום שיוצאים עם מי רגלים אבל אח"כ כתב ועוד שהרי שנינו פ' תנוקת וכו' ועוד שכבר שנינו בפ' תינוקת אם יש לה מכה תולה במכה ואעפ"י שהרמב"ן כתב דמעכשיו אין תולין במכה לפי שעכשיו אין אנו בקיאין במראות הדם להכיר אם נשתנה אם לא עכ"ז נראה לי שאינו ענין לנידון שלפנינו שלא אמר הרמב"ן אלא בדם שדומה לדם נידות כגון דם בתולים א"נ בדם מכה אבל בנדון זה שהדבר ידוע ומפורסם שאותן עצמים כמיץ חצץ אדום רגילים תמיד להולד בכליות ואינן יוצאין עם דם נידות בכגון זה הדבר ברור שתולין בכאב הכליות שיש לה שאעפ"י שאין אנו בקיאין בין מראות הדמים אין היתר זה מצד המראה אלא מצד עצמות הדברים שהן מובדלין ונחלקים הנה מבואר שהר"ן כתב טעם אחר אף שלא הי' יוצא עם מי רגלים הי' מתיר משום שאם יש לה מכה תולה במכת' וכאן נתברר שאותן עצמים דרכם להולד בכליות וכן כתב לעיל מיני' שהיא מפורסם להרופאים שרגיל להולד בכליות והב"י כתב להתיר מטעם אחר כמ"ש בנידה כ"ב גבי המפלת כמין קליפות אדומות שהרופאים אמרו שמכה יש לה תוך מיעיה וטעמם של הרופאים בזה מפני שאין דרך האשה להפיל כמין קליפות אדומות והא נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר רק בכליות שאין חוששין הרי מבואר דהר"ן והב"י כתבו להתיר אפילו באינו יוצא עם מי רגלים א"כ ע"ז סמך הט"ז ובסוף דברי הח"צ ראיתי שכ' ואף מסוף דברי הר"ן באותה תשובה דמדמה לה למכה דהתם קא יהיב טעמא שאינם יוצאין עם דם הנידות ובנידון הט"ז יצא עם הדם ועוד דהתם אשעת מ"ר קאי הנה הרגיש בזה ודחה אותו בקש אבל המעיין יראה שהר"ן סמך על שידוע שדרכם להולד רק בכליות ואני תמה על הב"י שכתב שבלא"ה נראה להתיר והביא מהך דמפלת ובאמת הר"ן בעצמו כתב זאת ומה שלא הביא הך דמפלת הוא לפי שבאמת שם לא סמכו על דברי הרופאים לחוד אלא בעינן ג"כ בדיקה במים פושרין וא"כ הוצרך הר"ן לכל הני טעמי להתיר בלא בדיקה או אפילו כשנמחו במים וכבר הרגיש בזה הד"מ אמנם מה שסמך הר"ן ע"ז בלא בדיקה הוא לפי ששם באמת לא הגידו הרופאים דבר ברור שבודאי יש לה מכה רק ששפטו דהפילה כמין קליפות אולי יש לה מכה במעי' אבל לא אמרו שכן הדרך להולד משא"כ כאן שאמרו הרופאים דבר ברור שא"א רק להולד בכליות א"צ לשום בדיקה שוב ראיתי שכוונתי האמת בזה שהרי הרא"ש כלל ב' סמ"ח הקשה אהך דמפלת אמאי אמרו תטיל למים אם נימוחו טמאה הא כל שבא מחמת מכה טהורה ובשו"ת מהר"ם מלובלין כ' לתרץ שהרופאים אמרו שאין הקליפות ההם דם רק ברי' בפ"ע הן ואמרו חכמים תטיל למים לבחון דברי הרופאים אבל אה"נ מי שרואה דם גמור והרופאים אומרים שידוע להם בבירור שבא מחמת מכה טהורה רק שבמעשה הנ"ל לא אמרו הרופאים דבר ברור עיי"ש הנה מבואר כמ"ש ואף דבשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סימן מ"ו השיג על המהר"ם מלובלין אבל לפענ"ד דברי מהר"ם לובלין מבוארים וראי' ברורה מהך דר"ן שלא הביא סמך מדברי הש"ס הנ"ל דשם באמת צריכה בדיקה וכמ"ש הד"מ ובאמת שהב"י כתב לפיכך אמרו שאין ספק שמן המכה או שומא שבמעי' באים אבל לפי דבריו יקשה קושיות הרא"ש דלמה תטיל למים ותהי' טמאה דאין לתרץ כדלעיל ובזה הן נסתר מחמתו דברי הח"ץ סימן מ"ו שם שכ' ליישב קושיות הרא"ש דבאשה הרופאים קורין מכה למאורע שאירע למקור שאין מבשל הדם כראוי ומוציאה כמין קליפות אדומות ואני תמה על עצמי א"כ למה אם נימוחו יהיו טהורים דאין ראי' שאינו דם רק דאינה מבושל כראוי וע"כ דברי מהר"ם ברורים עכ"פ בנ"ד מבואר דקרטין אלו שדרך להולד בכליות אף הם כשרים וכפי הנראה הב"י רצה להתיר אפי' בלי הרגשת כאב כמו שהתירו הרופאים שם ולכך באה הבדיקה בפושרין שם וכיון שכ' הר"ן שהרגישה כאב בכליות א"צ בדיקה ול"ק קושיות הד"מ עליו אבל כבר כתבתי שא"א לומר כן שא"כ יקשה ק' הרא"ש. נהדר לקמייתא מ"ש הח"ץ בסי' ע"ג שכן דרך הפוסקים שכשמביאין צדדים הרבה אין לסמוך אכל צד בפ"ע שלא הביאו כ"א לסניף בעלמא הנה אמת נכון הדבר אבל זה במ"ש בראיות ובסברות תלמודיות אבל אם הוא עפ"י החוש והנסיון שהרופאים אומרים כן בזה יש לסמוך עליהם והרי אף באיסור אכילת חולה ביוה"כ סומכין עליהם והרי הורגין הרוצח עפ"י הגדת הרופאים כמ"ש הרמב"ם בהלכות רוצח ומ"ש הח"ץ בשם הט"ז דהר"ן מיירי מצד הקרטין עצמן דאין שם דם עליהם וע"ז כתב דשגגת גדולה הוא שהרי משנה שלימה שנינו כמין עפר תטיל למים אם נימוחו טמאין ופירש"י דדם הוא ואיך יכשיר הר"ן בלי שום בדיקה והטלה למים לפמ"ש א"ש דהרי שם לא ידענו אם הדרך להולד כך דצריכה בדיקה ודומה להך דמפלת כמין קליפות אבל במה שמפורסים לרופאים שדרך להולד בכליות א"צ בדיקה כלל ונסלח השגגה.
גם מ"ש שהמרדכי שמביא ב"י שכ' אם בדקה אח"כ וראתה דם לא דם ממש הוא אלא אהנך קרטין קאי שהרי פתח דבריו האשה שבשעה שהיא עושה צרכי' רואה דם על המים כמין קרטין א"כ הוא לקרטין קורא דם במחכ"ת לא ידעתי למה לא השיג על הב"י וד"מ שהם לא הבינו כן ששם הי' דם ממש והמעיין במרדכי יראה ששם שראתה דם על המים ולא הי' מראה דם ממש רק דיהא ולא הי' מיחוד דם ממש ולא הי' מקובץ ביחד והי' נראה כמין קרטין דהא נפרד ע"פ המים וזה שכ' המרדכי כמין קרטין אבל אינם קרטין ממש שהרי הי' דיהא וע"ז כ' המרדכי דנהי דאם הי' רואה דם עם מי רגלים אמרינן דאין דרך לראות דם במ"ר אבל כל שראתה דם אח"כ הוא דם ממש וגם מ"ר אמרינן שראתה דם אף שהיתה דיהא ולא מקובץ ואמרינן הוכיח סופו על תחלתו ועכ"פ בנ"ד הדבר ברור שתלינן שמהכליות באו.
אמנם דא עקא שהרי הר"ן לא התיר רק בהרגישה כאב בכליות וכאן לא הרגישה כאב הנה הרב הגאון מוה' ליבוש באלחובער אב"ד זסלב התיר אותה כפי מאמר האשה וצוה לסנן המ"ר ומצאה קרטין אחת ונהגה היתר ע"פ הרב הנ"ל ולכאורה זה הסינון לא ידענו מה תועלתו וכבר נמצא בשו"ת נו"ב מה"ת חיו"ד סימן צ"ט שהביא בשם חכמי ליסא שנהגו לסנן ואם תמצא הקרטין שמה אז תולין במכה שבכליות אף בלי כאב והנו"ב תמה דמה ענין סינון השתן אם סמכו על הט"ז א"כ הוא מתיר אף בלי סינון ואם חששו שמא אינן דומין לאותן הקרטין א"כ מה הועיל הסינון עיי"ש שכתב שהשומע שמע וטעה ולפענ"ד נראה שכוונה גדולה כיוונו בזה שהרי באמת הר"ן לא התיר רק במרגשת כאב והם התירו אף בלא הרגשת כאב אמנם הב"י ביו"ד סימן מ"ד הביא בשם הרוקח נמצאת אבן בכוליא כשרה שמשם יורדת לגיד הערוה א"כ כל שסיננו המ"ר וראינו שמצאה שם קרטין הרי מבואר שבא מהכליות אף שלא הרגישה כאב ע"כ נלפענ"ד אף שאין לעמוד במקום גדולים ובפרט נגד זקני הח"ץ שהחמיר מאד בזה מ"מ כיון שהט"ז התיר בזה יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו והאשה מותרת ומה טוב שישאלו עוד גדול א' בזה או שתבא לפני הרה"ג מוהר"ל הנ"ל ותרא' לו זאת ונמטי שיבא ואף דהרופא מומחה מפה אמר שבא מהמרידין עכ"פ הוא מעיד שאינו מן המקור ואנן אעדותו של הר"ן ניקום ונסמוך שמפורסם לרופאים שבא מן הכליות וגם בשו"ת עבוה"ג סימן מ"ב העיד בשם הרופא שבא מן הכליות א"כ אין לחוש וסמכינן על הר"ן שכפי הנראה הי' גם הוא רופא מומחה וזכות הר"ן והט"ז יעמוד לנו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |