שואל ומשיב/א/ג/קיג
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכל טוב לכבוד הרבני המופלג החריף ושנון הוותיק מוהר"ר משה אפטער בק"ק טארני ני' מכתבו הגיעני תמול ואני מוטרד מאוד בשאלות הנחוצות לדינא גם בעסקי העיר ואני יושב קרית חוצות ודבריו בסוגיא שכבר דשו בה רבים ואני אם ארצה להעתיק מ"ש בזה לא תכיל היריעה ובכל זה למען לא אשיב ריקם אמרתי אכתוב קצת מה שחידש בהא דאמרו ישראל לצעורי קא מכוין והקשה הכו"פ הא הוה ספיקא דאורייתא לחומרא וע"ז כתב לפי מ"ש התוספות דף י"ב לענין קטן בעינן מעשה המוכיח בבירור ע"ש כונתו והרמב"ן בע"ז דף נ"ג ע"ב כתב דבעינן מעשה שיהיה לשם ע"ז ע"ש גבי מים של רבים ולפ"ז בישראל כיון דיש מקום לומר דאינו מכוין אלא לצעורי אף דהאמת הוא שלא היה כן כוונתו מכל מקום לא חשיב מעשה כיון דיש מקום לומר דנתכוין לצעורי ואינו מוכח דכונתו לשם ע"ז ולפ"ז שפיר אמר דלצעורי קא מכוין. והנה אף שדבר גדול דיבר בזה אבל אינו נכון דהרי הם קאי אליבא דמ"ד אדם אוסר דשא"ש דלמ"ד אין אדם אוסר דשא"ש סבירא להו דאף במעשה לא אסרה ולמ"ד אדם אוסר דשא"ש אף בלי מעשה אוסר והם לא נחלקו רק למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש וסבירא ליה לר"ה דבמעשה מכל מקום אסרה והם סבירא להו דאף במעשה לא אסרה אבל למ"ד אדם אוסר דשא"ש אף בלי מעשה אסרה וא"כ נסתר כל בנינו ובגוף הקושיא של הכו"פ נלפענ"ד כיון דרוצה לאסור דשא"ש מוקמינן הבהמה בחזקת מרא קמא ואמרינן דלצעורי קא מכוין ולא נאסרה משום דאינו יכול להוציא הבהמה מחזקת מרא קמא שהיתה מותרת ולאסור אותה איברא לפ"ז היה מהראוי לומר דעכ"פ באכילה אסורה משום דלענין אכילה גם אי מוקמינן אותה בחזקת מרא קמא אפ"ה היתה אסורה טרם ששחטה מפני שהיתה עומדת בחזקת איסור שאינה זבוחה ובאמת הר"ן בשם הרא"ה כ"כ אף למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש מ"מ באכילה אסורה וע"ז נחלקו הט"ז והש"כ ולפ"ז יוקשה מאי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין הא שם שחיטתו פסולה קתני אבל לא אסור בהנאה א"כ ל"ק כלל וע"ז לא שייך תירוץ הט"ז ס"ק ד' דוק ותשכח מיהו יש לומר דבכה"ג שיש עוד אחד ששוחט לשם דבר כשר וודאי יש לומר דגם זה לא נתכוין רק לצעורי משום דהוא ידע שהאחר שוחט לשם דבר כשר. עוד אכתוב פרפרת אחד שעלה ברעיוני בהא דאמר ר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אמר ר"י אע"פ שהמשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וקשה לי מהיכי מוכח זאת דילמא ר"ה ה"ק דהרי אמרו בע"ז דף מ"ו ישראל שלקח לבינה להשתחוות לה ובא עכו"ם והשתחווה לה אסרה וביארו בע"ז דף נ"ג דהטעם הוא משום דכיון דגליא דעתיה דניחא ליה וכי אתי נכרי ופלח לה שליחותא דידיה קא עביד וכן קי"ל אף למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש ולפ"ז דילמא ר"ה מיירי שהיתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז והיתה דעתו של חבירו לשם ע"ז והנה כל שבא חבירו ושחטה אוסרה כיון דגליא דעתיה אבל אי לא גליא דעתיה אף בעשה מעשה לא אסרה ואדרבה בזה היה מדוקדק לשון הש"ס מה שנקט רבוצה לפני ע"ז ורש"י ותוספות נדחקו בזה ע"ש והיינו משום דגליא דעתיה דניחא ליה וא"ל דא"כ למה נקט סימן אחד דז"א דהא לאו דוקא סימן אחד דהא גם עתה הוא לאו דוקא כמ"ש רש"י ותוס' ע"ש והוא קושיא גדולה לפע"ד ויאמין לי שלא עיינתי בזה רק מה שעלה בדעתי בלי עיון בספרים כתבתי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |