שואל ומשיב/א/ג/סח
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נסתפקתי במודה במקצת שלא הי' שתי מעין בכפירתו דקי"ל דפטור משבועה איך הדין אם עכ"פ חייב היסת דהיסת קי"ל בסי' פ"ח דנשבעין אף על פרוטה וכאן אם חייב עכ"פ היסת מי נימא כיון דעכ"פ לא גרע מכ"ה דחייבו חז"ל היסת או דלמא כיון דמודה במקצת חייבתה התורה שבועה ועל פחות משתי מעין פטרו התורה א"כ גם חז"ל לא חייבו בזה דבשלמא כשכ"ה שפיר שייך הטעם דלא יגזול כל אחד מחברו פחות משתי מעין לכך חייבו שבועת היסת אבל כל שהודה במקצת אולי ל"ש חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו דכל דבאמת הי' לו איזה דבר יוכל להעיז ולתבעו ביותר ומכ"ש כשטוען פרעתי מקצת דיוכל לתבעו כיון שבאמת היה חייב לו דבשלמא כשכ"ה דטוען פרעתיך כולו א"כ אינו מגיע לו כעת שום דבר משא"כ כשבאמת הגיע לו ל"ש חיוב שבועת היסת וצ"ע בזה. אמנם בזה נראה לי ברור דבשכיר או בכל הנשבעין ונוטלין דבכה"ג אינו חייב שבועת היסת ולימא בי' דתקנו דבשביל שא"י לשבע יהי' שכנגדו נשבע ונוטל בכה"ג בודאי לא אלמוהו לתקנתם ובזה נראה לי בטח ליישב דברי הרמב"ם פ"ב מטוען ה"ז שהשיג הראב"ד על רבינו דאין בנשבעין ונוטלין בפחות משתי מעין ותמהו כלם הא פי"א משכירות כ' דאפי' הי' שכרו פרוטה ובעה"ב אומר נתתיה דצריך לשבע ועיין בחו"מ סי' פ"ט ובש"ך מ"ש בזה ובאא"ז הח"ץ ז"ל סי' קכ"ה ולפמ"ש א"ש דשם מיירי רבינו שהכפירה פחות משתי מעין והיינו שהודה לו באמת רק שכפר לו פחות משתי מעין בזה שפיר יש לומר דכיון דהתורה לא אחשב לפחות משתי מעין כסף כלל וניהו דחז"ל חשו לזה אבל עכ"פ לא תקנו היסת בזה וגם אם תקנו היסת היינו שהבעה"ב ישבע אבל לא תקנו שיהי' השכיר נשבע ונוטל עי"ז וכיון שכן כיון שבעה"ב טרוד בפועליו א"כ אליו לא יוכלו ליתן שבועה וגם להשכיר לא יכלו לחייב ע"י שבועתו של זה יוציא מהלה ממון לכך פטרו אבל בהי' שכרו פחות משתי מעין והוא כופר הכל דאמר שפרע א"כ בזה חייב היסת שפיר שייך דעקרו רבנן שבועה מבעה"ב ונתנו לשכיר בשביל כדי חייו דמה יעשה העני הזה שנשכר פחות משתי מעין כקושית הראב"ד שתמה מה יעשה העני אם נשכר פחות משתי מעין ילך בפחי נפש אבל בהי' יותר משתי מעין רק שטוען שפרע לו והכפירה הוא על פחות משתי מעין בזה כיון דל"ש היסת וגם אם שייך היסת פשיטא דכל כה"ג לא תקנו שישבע השכיר כנלפענ"ד ודו"ק ועיין בטור וש"ע חו"מ סי' ר"צ סי"ט משמע קצת דאף שאינו נשבע שבועת המשנה בפחות משתי מעין אבל היסת נשבע אבל יש לומר דשם באפטרופס דמתחלה תקנו השבועה עליו שבועת אפטרופסות וגם י"ל דמיירי בכ"ה דשם ל"מ בהודה ולשיטת הרבה פוסקים לא בעינן שם הודאה כלל ועש"ך שם ואף דמלשון הש"ע משמע דגם בהודה במקצת ג"כ צריך לשבע היסת אין ראיה לכאן מכמה טעמים והמעין יבחין ודו"ק. שוב ראיתי בט"ז ובתומים שכתבו כעין זה אבל המעיין יראה כי לא דרכם דרכי ועיין בט"ז סי' צ"ג שנסתפק לענין הנשבעין בטענת שמא אם נשבעין עכ"פ היסת יעו"ש ודו"ק שוב מצאתי אחר זמן רב בשו"ת בשמים ראש סי' כ"ו ובהגהות ש"ב בעל כסא דהרסנא שפלפלו בזה אי שייך גבי הילך שבועת היתת דלא שייך החזקה דאין אדם תובע דהא באמת מגיע לו מקצת מה שאומר הילך ע"ש והוא כמ"ש הסברא למעלה ונהניתי.
והנה נסתפקתי בתבע לשנים בפרוטה אי שייך שבועת היסת אי נימא דבתר התובע אזלינן והו"ל פרוטה או בתר הנתבעין אזלינן ולא הוה רק פחות מפרוטה לכל אחד וכגון שלא נעשו ערבין זה לזה ולכאורה רציתי לפשוט מהא דאמרו בירושלמי בקידושין הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא וכתבו התוס' דמיירי שם לאחר התקנה והו"ל נוגעין דצריכין לשבע היסת וקשה הא הוה לכל אחד מהעדים פחות מפרוטה וע"כ דאזלינן בתר התובע ועיין בש"ע אהע"ז סי' ל"ה דמבואר דמיירי אף בפרוטה בלבד ולכאורה רציתי לומר דכיון דכל הטעם דנאמנים לומר פרענו למלוה במגו דאהדרינהו ללוה וכיון דבשנים לא אמרינן מגו ורק דכל דנפטרין מממון אמרינן מגו וא"כ כאן דהוה בפרוטה וא"כ כל אחד מגיע עליו פחות משו"פ ושוב ל"ש שבטוח בדבר שבממון וא"כ שוב לא שייך מיגו ובלא"ה אינם נאמנים וא"כ יכול להיות דמיירי אף קודם התקנה ורק דל"ש מיגו אמנם אחר העיון עדיין צריכין אנו לדברי התוס' דמיירי אחר התקנה דבאמת מה דאינם נאמנים לומר פרענו למלוה ככל כ"ה ע"כ משום דכאן הוה פקדון וא"כ צריך שבועת השומרים אף בכ"ה כדאמרינן בב"ק דף ק"ה דכי הוא זה אמלוה הוא דכתיב וא"כ לפ"ז כיון דשבועת שומרין ג"כ צריך שיהיה שני מעין וכמבואר בסי' פ"ח ס"ה בהג"ה לשיטת הרא"ש ודעימיה שוב א"צ לטענת מגו דבלא"ה יש לומר דנאמנים דהא לא הוה שתי כסף ולכך צריך לאוקמא לאחר התקנה ואז אינם נאמנים ובזה יש לפרש דברי הירושלמי דנחלקו שם בזה ור"י ס"ל כיון שהאמינתם התורה הרי אלו נאמנים והדבר תמוה דלאחר התקנה שוב אינם נאמנים ולפמ"ש א"ש דכל דמה"ת א"צ שבועה וא"כ מה"ת א"צ לבא לידי מגו וא"כ שוב יקשה קושית התוספות דלהימן גם אח"כ שתקנו היסת במגו דנאנסו וא"ל דעד הצריך שבועה אינו עד דזה אינו דהא עכ"פ מה"ת הו' עד וא"ל דל"ש מגו בשנים דז"א דהא א"צ כלל למיגו מה"ת דא"צ שבועה כלל בפחות משתי כסף וא"כ עכ"פ מה"ת עדות כשר הוא לענין קידושין ושוב הו"ל תורת עדות והו"ל כמקדש בפני עדים דאינם פסולים רק מדרבנן ובזה מיושב גם מה שהקשה באבני מלואים סי' ל"ה לשטת הראבי' דמפרש הך דר"י דמיירי קודם התקנה א"כ למה לא יהי' נאמן לאידך דפליג שם הא י"ל מגו ולפמ"ש א"ש כיון דמיירי בפרוטה א"כ אין שייך מגו בשנים וס"ל דשבועת שומרין א"צ שתי כסף וס"ל דרבנן תקנוהו אף בפחות משתי כסף וא"כ שוב אין להם מגו ודו"ק היטב כי קצרתי ובתשובה אחת הארכתי כעין זה אם אזלינן בתר המפקיד או בתר השומר לענין שו"פ והבאתי שם דברי זקני הרב הגדול הצדיק מוה' דוב בעריש זצ"ל ע"ש שהארכתי בזה. ודרך אגב ארשום כאן מ"ש על מ"ש המרדכי בסוגיא דשליח נעשה עד וז"ל ולרבותינו שפירשו דגם בימי התנאים תקנו שבועת היסת ע"ש וכוונתו לרש"י ועיין ש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"א ובגליון הש"ך שם כתבתי בזה"ל כוונתו לרש"י בשבועות מ"ו ע"א ד"ה אלא ועיין תוס' שם ד"ה בדרבנן ולזה נראה שכיוון רש"י בכתובות ח"י ע"א ד"ה נאמן שכתב בזה"ל מדאורייתא בלי שבועה והוא תימה דמה בעי רש"י לאשמעינן בזה ולפמ"ש א"ש דק"ל לרש"י דאיך שייך נאמן והא בימי התנאים נתקנה שבועת היסת והיאך שייך שנאמן ולזה כתב רש"י דנאמן היינו מדאורייתא דמה"ת א"צ שבועה כלל וז"ב ודו"ק אבל צ"ע על רש"י ותוס' שם בשבועות מ"ח ע"ב ד"ה הא דבימי התנאים לא נתקנה היסת והדברים מוכרחים שם דאל"כ אין מקום לקושית הש"ס שם דהא י"ל דבשאר שני שבוע א"צ לגלגל דהא בלא"ה צריך שבועת היסת מצד הכפירה ולכך נקט בשבועות דל"ש שבועת היסת דא"צ שבועה כלל דהא שביעית משמטתו וה"א דעכ"פ ע"י גלגול יגלגל עליו קמ"ל וצע"ג ע"כ כתבתי על הש"ך זה רבות בשנים וכעת ראיתי ברש"י סנהדרין ב' ע"ב ד"ה הודאות והלואות שכתב ואית דמפרשי הודאות שמודה במקצת והלואות כ"ה ודחה רש"י שם ולכאורה תימה דאיך אפשר לפרש הלואות כ"ה דא"כ למה צריך שלשה ואמאי צריך למעטונהו והא כ"ה א"צ שבועה כלל מה"ת וגם בימי התנאים לא נזכר כלל שבועת היסת ועל מה דנים וע"כ דגם בימי התנאים נתקן שבועת היסת ולכך הוצרך רש"י לדחות מצד אחר מיהו יש לדחות דמ"מ מה שדנין בכ"ה שפטור מממון ומשבועה זה גופא צריך מומחין וע"ז קמ"ל דל"צ מומחין וראיתי בט"ז בחו"מ סי' א' שכתב לפרש דברי י"מ דרש"י דע"כ מיירי בהלואות שכפר ויש עדים דבלי עדים הא לענין שבועת היסת ל"ש כלל מומחין דהא תקנתא דרבנן הוא ובדרבנן ל"צ מומחין כמבואר ביו"ד סי' רס"ז דא"צ מומחין וע"כ בעדים מיירי ובזה האריך דהטור הוכרח לפרש פי' אחר דבא לשלול דלא נימא דגם בלי עדים שבועת היסת בעי ג"כ מומחין ודבריו תמוהים דל"מ להטור א"א לפרש כלל לענין שבועת היסת דאיך שייך דהמשנה מיירי משבועת היסת וגם לרש"י דהמשנה ג"כ מיירי משבועת היסת במחכ"ת אין הכונה שלענין השבועה צריך מומחין רק לענין מה שפטור מלשלם זהו ד"ת וזה בעי מומחין. שוב ראיתי דיש לפרש דברי הט"ז דע"כ לענין שבועה קאי דאל"כ למה באמת ל"צ מומחין דכל הטעם דא"צ מומחין כדי שלא תנעל דלת וא"כ זה שייך כשנתחייב אבל כל שפוטרין אותו ואמרינן דלא לוה מה שייך נעילת דלת ושפיר צריך מומחין וע"כ על מה דמחייבין שבועת היסת קאי אבל אחר העיון ז"א דאטו בשעה שבא לדון יודעין הב"ד אי הוא כ"ה או מודה במקצת וא"כ בשעת קבלת הטענות כל שהוא ד"מ תקנו דל"צ מומחין כדי שלא תנעל דלת וא"כ אף שאח"כ נתברר שהוא כ"ה מ"מ פשיטא דלא נצרך אח"כ ב"ד מומחין כל שכבר הי' בלי מומחין ושייך לעז ועיין בסוגיא דחוששין ללעז ולמ"ד דחוששין ללעז היה מקום לומר דבכל ד"מ צריך מומחין דשמא יהיה אח"כ כופר הכל ובזה צריך מומחין וע"כ דבסתם תקנו דענין ד"מ לא יהי' צריך מומחין וא"כ דברי הט"ז תמוהים ועיין קצה"ח סי' א' מ"ש על הט"ז אבל כ"ז לפירושו של הט"ז אבל דבריו אינם מוכרחים וכמ"ש.
והנה במה שהקשיתי למעלה דברי רש"י דשבועות דסתרי אהדדי נתישבתי אח"כ דיש לישב דבאמת גם רש"י מודה דשבועת היסת תיקן ר"נ דא"א להכחיש זאת דהרי הוא מימרא דרב נחמן בשבועות דף מ' רק דרש"י ס"ל דבשכיר וכדומה כבר תקנו רבנן שבועת היסת משום כדי חייו וכדומה ור"נ חידש דגם בכ"ה שייך היסת וכ"נ מלשון הש"ך סי' פ"ו דיש שבועת היסת בימי התנאים בקצת ענינים וכן נראה מלשון הרמב"ן הובא בש"ך חו"מ סי' פ"ט ס"ק ג' ע"ש ודו"ק ועכ"פ דברי רש"י בסנהדרין ודאי תמוהים דעכ"פ בכ"ה ודאי דנתחדש בימי ר"נ ולא הי' בימי התנאים ודו"ק שוב מצאתי שאהבה נפשי בר"ן ריש כל הנשבעין שהרגיש בסתירת דברי רש"י בשבועות הנ"ל וכתב דבקצת ענינים בנשבעין ונוטלין הי' גם בימי התנאים שבועת היסת וכן מטין דברי הרמב"ן במלחמות בפ' שני דקידושין גבי הן הן שלוחיו הן הן עדיו ועיין בחידושי תורת חיים בשבועות דף מ"ח גבי אמר לחנוני ע"ש ודו"ק וב"ה שכוונתי לדברי הר"ן והרמב"ן והת"ח ובכ"ז הראיתי דבכמה מקומות משמע דגוף שבועת היסת נתקנה בימי התנאים ע"ש בכתובות דף ח"י הנ"ל ועיין תוס' ב"מ דף כ"ו ד"ה שנפל ועיין בשו"ת שמן רוקח בביאוריו לחו"מ סי' וא"ו.
הערני אחד דבש"ך חו"מ ס' צ"ה ס"ק ט"ז מבואר בשם רבינו האי דנשבע היסת אבל אין ראי' דשם לא מיירי במודה במקצת:
מה שנסתפקתי שם אי חייב שבועת היסת הערני אחד שהברטנורא ריש פ' שבועת הדיינין כתב דחייב שבועת היסת אך לא ביאר הטעם וע"כ הס' שלי במקומו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |