שואל ומשיב/א/ג/סז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן סז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרט"ז ג' וישב כתב תלמידי החריף מוה' מענדיל בודק ני' קונטרס אחד בענין אמירה לגבוה והקשה בסוגיא דלפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה דלכך כשמסרו ליד גזבר לא מהני שאלה לפי שלא אתי דיבור ומבטל ולפ"ז במקום דקנה הקדש בחליפין או שאר קנינים ג"כ ל"מ שאלה והתומים סי' קכ"ה נסתפק היכא דנתן ליד אחד שאינו גזבר אי מועיל שאלה ע"ש ולפ"ז למה לא אוקמא בתרומה ביד אחר או שקנהו בשאר קנינים כגון בחליפין וכדומה ולא במשיכה וא"כ עדיין לא אתי ליד כהן ומ"מ קנהו הכהן או שבא ליד אחר בשביל הכהן ול"ק מסיפא דתמכר לכהן דהא באמת אינו ביד כהן רק ביד אחר בשביל הכהן ודבריו תמוהים דאכתי קשה איך תמכר לכהן דממנ"פ כל שנתנו לאחר שיזכה בשביל כהן ומכ"ש כשהכהן קנהו בעצמו ואיך תמכר להכהן והא הכהן זכה ואף שמבואר שם שתמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה וא"כ האחרות הוצרך למכור לכהן אבל מה קמ"ל דהא זה כבר של הכהן והרי הוא שלו וע"כ שמיירי שהוא עודנו ביד ישראל ולכך מוכרה לכהן חוץ מדמי אותה סאה דצריך ליתן לו בחנם אבל כל שכבר הוא של הכהן אם ע"י זיכוי אחר או שכבר זכה הכהן א"כ פשיטא דתמכר חוץ מדמי אותה סאה. וע"ד הפלפול יש לומר דבאמת צ"ב מה קמ"ל דימכר הכל חוץ מדמי תרומה אותה סאה פשיטא דאותה סאה הוא של כהנים וצ"ל דקמ"ל דבאמת התרומה הו"ל ממון שאל"ת ומבואר בביצה ל"ח דיש לחלק בין ממון שיל"ת לאל"ת דבטל וא"כ גם כאן הי' ראוי להיות בטל וע"ז קמ"ל דניהו שאל"ת הי' בטל אבל מ"מ יש בו משום גזל השבט ולכך אם רוצה להיות יוצא ידי גזל השבט צריך להפריש גם י"ל כיון דמזיק מתנות כהונה פטור ורק במשתרשי חייב ומחלק הר"ן דכל שהזיקו בידים אף במשתרשי פטור וא"כ כאן שנתערב ממילא ולא נתכוין לבטל חייב כיון דמשתרש ולפ"ז זהו כשאל"ת ולא זכה לכהן אבל כל שכבר זכה ע"י אחר לכהן או שזוכה לכהן עצמו ע"י קנין שוב יקשה מה קמ"ל דמוכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה ודו"ק היטב.

ועתה אבא על סדר קונטריסך מ"ש באות ב' על דברת הקצה"ח סי' רנ"ה שחידש דחזרה תכ"ד הוא מתורת נדר טעות וכל דלא מהני שאלה משום דהקדש טעות שמיה הקדש ה"ה חזרה תכ"ד לא מועיל והביא דברי הש"ס והוס' בנזיר דף ט' דלב"ש דס"ל הקדש טעות שמי' הקדש ה"ה דלא מהני חזרה ולפ"ז יצא לו דבתמורה דל"מ שאלה ה"ה דל"מ חזרה תכ"ד וע"ז כתבת דליתא דהא התוס' כתבו שם ד"ה אין דאף לב"ש הא דל"מ שאלה בהקדש דוקא כגון שהי' חלות לנדר רגע אחת אבל לא כל שנדרו ופתחו עמו ולפ"ז כתבת דע"כ ל"מ חזרה תכ"ד רק שם דהוציא שני דברים כאחד והו"ל חלות להקדש רגע אחד אבל באמר חוזרני בי הו"ל כנדרו ופתחו עמו דמועיל והנה טעית בזה דכל שחזר אח"כ מהנדר אבל מקודם שחזר הי' לו חלות פשיטא דל"מ חרטה וחזרה לב"ש והלא כ"ש הוא השתא היכא דהוציא שני דברים אמרינן דכל שהי' לו חלות לא יכול לסתור דבריו ומכ"ש לעקור דבריו לגמרי והדברים פשוטים וברורים ומ"ש ראי' מרשב"ם קכ"ט ע"ב ד"ה והלכתא תכ"ד לא הבאת כלום דפשיטא דחזרה תכ"ד מועיל לדידן בכל הקדשות אבל בתרומה ל"מ חזרה תכ"ד כמו דל"מ שאלה ולב"ש בכל הקדש ל"מ תכ"ד כמו דלא מועיל שאלה אברא דלפי דברי התוס' שכתבו דגם לב"ש מה דל"מ שאלה הי' כשהי' חלות להנדר א"כ צ"ב הא דאמר בנזיר דף ל"ב דב"ש ס"ל הקדש טעות הוה הקדש הא שם כל שיצא לבן ראשון לא הי' חלות להנדר כלל ולא התחיל ההקדש כלל וצ"ל כיון דהי' יכול לצאת הלבן תחלה היה בעת הקדשו חלות להנדר וההקדש ולכך חל וע"ש בתוס' ובש"ס שם.

ובזה מיושב מה שהקשה מעלתו על התוס' דא"כ מה פריך בב"ב ק"כ על ב"ש דס"ל הקדש בטעות הוה הקדש ומכ"ש דאין שאלה מהו קושיא דלמא ס"ל דיש שאלה רק דהקדש טעות חל משום דהי' לו חלות כרגע דבשלמא אי ס"ל לב"ש אף בנדר ופתחו עמו הוה הקדש אף דהוא טעות מכ"ש דל"מ שאלה דהחכם עושה כטעות והרי הקדש טעות הוה הקדש אבל כיון דב"ש ס"ל כל דיש חלות להקדש בזה מועיל ההקדש א"כ י"ל דכל דשואל ועושה טעות מעיקרא דלא תהוה חלות לההקדש לא מועיל ההקדש ולפע"ד א"ש דניהו דהחכם עושה טעות מעיקרא אבל כל עוד שלא מצא פתח הי' חלות להקדש וכל שכבר חל ההקדש אף רגע אף שאח"כ נתברר למפרע שטעות היה חל ההקדש לב"ש והרי גם כאן בנודר מן הדבילה והרי נזירות הוא מן היין א"כ אח"כ כשאומר מן הדבילה הוה עיקר הנזירות טעות אפ"ה כל שהי' לו חלות כרגע בעוד שלא הוציא מפיו מן הדבילה חל הנזירות מכ"ש בזה דכל שלא מצא פתח הי' לו להנדר חלות וז"ב מאד ומ"ש באות ד' דכל שחזר מהקדש בד"ה להקדש הגוף לא שייך לומר דאין מועיל בהקדש חזרה תכד"ד משום דלא חזר לגמרי רק שהקדישו הקדש מעולה ועכ"פ ל"ש אמירה לגבוה דהא אמירתו לגבוה נשאר במקומו ובזה האריך לישב דברי הרמב"ם שכתב דל"מ חזרה תכ"ד בהקדש והש"ך הקשה מב"ק ע"ג הנה גוף הסברא מבואר במלמ"ל פ"ו מערכין אלא שנתן דמיון זר שם ליתומים מן היתומים ואני בתשובה שכתבתי בימי חורפי להרב מוה' אייזיק ממעזריטש כתבתי ג"כ לישב דברי הרמב"ם הנ"ל ואמרתי בטעם הדבר דלפמ"ש התוס' דהיכא דליכא רווחא להקדש ל"ש אמירה לגבוה כמ"ש בקידושין כ"ח וא"כ כאן ליכא רווחא דמה נ"מ להקדש אם יהיה הקדש זה או זה ואין חפץ לד' בעולות יותר מבהקדש בדה"ב וכדומה או משלמים לעולה אמנם מ"ש לחלק בין כשאומר שור זה הקדש לבדה"ב ואח"כ אמר לקדושת המזבח דלא חזר מכל אמירתו משא"כ באמר מתחלה לשלמים ואח"כ לעולה לא מועיל חזרתו דהרי במ"ש לעולה עוקר לגמרי הקדושה זה אינו דהרי בשעה שעוקר הוא אומר לעולה וליכא רווחא להקדש ולכך נטיתי מזה ומ"ש לחלק בין תכ"ד דרב לתלמיד דהוה שיעור קטן יכול לחזור אפילו בהקדש משא"כ בתכ"ד הגדול דהיינו תלמיד לרב בזה ל"מ חזרה בהקדש כמדומה שגם הפ"י כ"כ וגם בתשובה שם דברתי מזה ואין הזמן מסכים לעיין בזה. מ"מ לישב דברי ר"ת במ"ש בב"ב קכ"ט וב"ק ע"ג דלכך תקנו תכ"ד דלא להוה כדיבור שמא יבא רבו ויצטרך לתת לו שלום וע"ז הקשה דאם מה"ת תכ"ד כדיבור א"כ למה הצריכו לתקן הא בלא"ה לא יכול לחזור בו דמה"ת תוכ"ד כדיבור דמי לק"מ דבאמת מה"ת כל שאינו טרוד בדבר אחר ומחשב על קנייתו למה יוכל לחזור אבל כל שבא רבו והוא טרוד לתת לו שלום אז אין דעתו על קניתו היה יכול לחזור ולכך תקנו שיוכל לחזור דאל"כ לא ירצה לתת שלום דלא יהי' דעתו פנוי על מקחו וז"פ וברור ומ"ש לחלק בין אם עוסק בגוף הדבר בלי הפסק דלא יוכל לחזור אבל בשהה והפסק קצת בזה כתב ר"ת דהיה יכול לחזור לא ידעתי לחלק בין הפסיק בשתיקה ושהייה או שאמר בלי הפסק ומ"ש ברור. והנה מ"ש בענין אתי ליד גזבר דל"מ שאלה שהנו"ב רצה לדחות זאת וע"ז כתב הוא דמדברי התוס' פסחים מ"ו משמע דמועיל שאלה אף באתי ליד גזבר שהרי כתבו בד"ה הואיל דלא אמרינן הואיל ואי בעי מתשל כשבא ליד הגזבר משמע דמועיל שאלה רק הואיל ל"ש שהרי ל"ש הוא שישאל וכעין מ"ש הרא"ש בנדרים דף נ"ט בשם הר"א ממי"ץ דל"ש שישאל כשהוא ביד הכהן ע"ש וה"ה בבא ליד הגזבר ל"ש שישאל ול"ש הואיל ולפע"ד ז"א דא"כ גם בלא אתי ליד גזבר ודאי ג"כ ל"ש שישאל על החמץ של גבוה ויעבור על ב"י ויהי' חייב לשורפו וע"כ דבאמת כל שיוכל לשאול שייך הואיל דעכ"פ יכול לשאול אבל כל שבא ליד הגזבר ל"ש הואיל דל"מ שאלה ובזה מיושב מ"ש הואיל ואי בעי פריק והקשה בשעה"מ דהא אין פודין את הקדשים להאכיל לכלבים וה"ה להסיק וכאן צריך שריפה או ליתן לכלבים ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דל"מ שאלה כשאתי ליד גזבר משום דהוה ספק אם חרטתו אמת וכמ"ש בנו"ב מהד"ת ולפ"ז הכי מקשי התוס' ונימא הואיל ואי בעי פריק וכל שיפדה בכסף שוב יוכל לשאול עליו דלא הפסיד לההקדש דיכול לפדות בשויו וע"ז כתבו דל"ש הואיל ואי בעי פריק דא"כ הי' קונה אותו ומה שהקשה משבועות כ"ד דאמרו והרי מוקדשין ומוקי בבכור והרי שם כבר נקרב הקרבן והוה כאתי ליד הגזבר דל"מ שאלה וכתב שכן הקשה בקצה"ח סי' ר' הנה עיין בתוס' כריתות י"ג ע"ב ותמצא דהתוס' כתבו בהדיא דליתא בשאלה שכבר נקרב הקרבן ובאמת שדברי התוס' תמוהים ועיין בבה"ז שם ובמהרש"א שבועות כ"ד ובשעה"מ סוף הלכות שבועות ע"ש אבל מכל מקום מבואר להדיא כן בתוס' ועיין מלמ"ל פי"א ממעה"ק הי"א ומ"ש מעלתו דלפמ"ש הנו"ב דלכך א"י לשאול כשאתי ליד גזבר משום דהוה ספק שמא אין חרטתו גמורה ולפ"ז כאן לענין להוציא ממנו חטא דמוקדשין יוכל לומר דבאמת נתחרט הנה לכאורה יפה אמר אבל לפ"ש יקשה על התוס' כריתות הנ"ל אך באמת בלא"ה היה מקום לומר דכל שכבר עבר שוב מתירין לו וא"צ פתח חרטה דזה גופא הפתח חרטה שאלו היה יודע שיעבור לא הי' נודר ועיין סי' רכ"ח ביו"ד ובתומים סי' ע"ג וא"כ שוב בודאי נאמן התוס' כתבו דלאחר זריקה ליתא בשאלה והיינו משום דכמו דאם אכלה כולה אין נשאלין עלי' ה"ה בהקדש כל שעשה כבר כהלכות הקרבן ל"ש שאלה עוד שכבר נזרק דם כהלכתו ואין בידו לשאול עוד וע"כ אין מקום לכל דבריו ועיין בשעה"מ הלכות שבועות שם בסופו ועכ"פ קושית הקצה"ח סי' ר' על הרמב"ן תמוה דל"ל מטעם חצר ת"ל שכבר נזרק הדם וכמ"ש התוס' ונעלם ממנו במחכ"ת דברי התוס' הנ"ל ומה שהקשה מב"ב קל"ג גבי יוסף בן יועזר דא"ל ולא תשיימי' את דהקשו בתוס' דל"ל בקידושין כ"ח משום שלא יהא כח הדיוט ת"ל משום אמירה לגבוה והקש' מעלתו הא משום אמירה לגבוה הוא יכול לשאול משא"כ משום לא יהא כח הקדש הנה השבתי לו בע"פ דשאני התם דכל דקנה מן ההקדש ל"ש שאלה וע"כ ל"מ שאלה רק במי שהקדיש דבר או נדר דבר אבל מה שקונה ומושך מן ההקדש ל"ש שאלה מידי דהוה אמקח וממכר דל"ש שאלה במה שבין אדם לחברו וה"ה לגבי הקדש ועיין סי' ר"י בהלכות נדרים וכן כתב מעלתו ג"כ וז"פ.

והנה מ"ש מעלתו בטעם דל"מ שאלה כשאתי ליד גזבר ובלא אתי ליד גזבר מועיל שאלה והקשה הש"ך דמשום אמירה לגבוה יהי' מועיל אף בלא אתי ליד גזבר וע"ז חידש מעלתו דהנה גוף אמירה לגבוה כתב הרשב"ם בב"ב קל"ג משום דכתיב כי יקדיש וכו' מוצא שפתיך תשמור ע"ש וא"כ הוה משום נדר וא"כ כיון דבנדר כתיב לא יחל אבל אחרים מוחלין לו לכך מועיל שאלה כל שלא אתי ליד גזבר ולכך כל שאתי ליד גזבר ומסרם ליד הקדש שוב הוה כמקח וממכר דל"ש שאלה והנה אמת שדברי רשב"ם הם דברים חדשים ובאמת שאם מתורת נדר הם א"כ בניו אינן מחוייבים לקיים דיבורו שזה לא נדר על בניו רק על עצמו ובאמת ברמב"ם מבואר בפכ"ב ממכירה דאם הקדיש דבר שלבל"ע אף דחייב לקיים מתורת נדר מ"מ אינו חל ההקדש ומבואר שלא כדבריו ובאמת שלא ידעתי למה לי' להרשב"ם מטעם נדר והלא במתנת שכ"מ סגי באמירה לבד והטעם דמסתמא בשעת מיתה גמר בלבו שדבריו יהי' קיימים אף בלי קנין מכ"ש במה שאומר לגבוה דודאי אמרינן דבלב שלם גמר להקנות והרי פסיקתא דר"ג נקנה באמירה דגמר להקנותו בלב שלם מכ"ש באמירה לגבוה ומ"ש ראייה מרש"י תמורה כ"ט לא שמי' מתיא דרש"י כתב דכיון דאמר לגבוה לא יכול למהדר והו"ל כמסירה לגבוה אבל לא שאמירתו לגבוה הוא בשביל דלא יכול למהדר גם מ"ש דלכך ל"מ שאלה באתי ליד גזבר משום דהוא מתורת נדר וכל שכבר קיים הנדר לא יוכל לשאול וע"כ לא אמרה תורה דאחרים יכולים להתיר רק בעוד שלא קיים אבל כל שכבר קיים נדרו ל"מ שאלה וה"ה כאן באמת שאם הוא רק מתורת נדר שוב הבנים לא היו חייבים לקיים וכמ"ש למעלה. ולפע"ד הי' נראה בכוונת הרשב"ם דהנה כל הטעם דצריך קנין בהדיוט הוא משום דהדיבור מקרי ואמר ומעשה לא עבדו כעין דאמרו בגיטין דף ס"ז וגם כאן דיבור אדם אומר ולבו בל עמו משא"כ קנין אדם מתישב ועושה בלב שלם ולפ"ז הרי התוס' כתבו שם דכל דיבור שדיבורו מביא לידי מעשה הוה הדיבור כמעשה ולפ"ז לכך באמירה לגבוה דע"י דיבור עכ"פ עובר בבל יחל ומוצא שפתך תשמור והרי אף במקדיש דבר שלבל"ע כתב הרמב"ם דניהו דל"ק מ"מ חייב מתורת נדר וא"כ שוב הדיבור עושה מעשה ואלים הדיבור והוה כמסירה להדיוט וז"ב ובזה נראה דזה טעמו של פסיקתא דר"ג כיון דעמדו וקדשו א"כ ע"י הדיבור נגמר המעשה ושוב גם הדיבור אלים והוה כקנין ודו"ק אברא דעדיין יקשה כיון שיכול לשאול קודם שבא ליד גזבר שוב אין הדיבור מביא לידי מעשה דהא יוכל לשאול אבל ז"א דמי יודע אם יהי' לו פתח וחרטה דמעיקרא וגם מי יימר שמזדקק לו חכם ולפ"ז י"ל דלכך כל ששאל על נדרו מועיל משום דכל אמירה לגבוה לא נצמח רק משום שהדיבור מביא לידי מעשה וכל שמצא פתח ושואל על נדרו א"כ עוקר הנדר ושוב למפרע נתגלה שלא הביא הדיבור לידי מעשה ולא הוה רק דיבור בעלמא ודיבור מקרי ואמר דכל שמתחרט באמת מעיקרא הרי נתגלה שבטעות אמר והקדיש ושוב לא שייך אמירה לגבוה ולפ"ז כל שמסר ליד גזבר ובא הדיבור לידי מעשה שוב לא מועיל השאלה דהרי חזינן דהדיבור הי' באמת דיבור שלם שהרי קיים דיבורו ועשה מעשה וז"ב ולפ"ז נכון מ"ש מע"ל דכל שבא ליד גזבר שלא ע"י בעלים ל"מ וכ"כ בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' ק"נ ע"ש ומ"ש מע"ל ראיה מיבמות פ"ט דלוקי בכה"ג שאמר שנשאל קודם שבא לידי גזבר שלא בידיעתו ואז נאמן לא ידעתי מה זו ראי' דאם נימא דכל דבא ליד גזבר אינו נאמן א"כ אין נ"מ בין דידי' לדאחריני וגם בכה"ג ל"ש להאמין לע"א כיון דמוציא מרשות הקדש לרשות הדיוט מיהו לפמ"ש בש"ש שמעתא וא"ו פ"ד יש לדחות אבל בפשיטות אין ראיה כמ"ש ודו"ק.

והנה הר"ן בנדרים דף נ"ט בהא דפריך מסאה תרומה טמאה כתב דנקט תרומה טמאה לאשמעינן רבותא לדיוקא הא למאה תעלה ושאל אותי תלמיד אחד דהא אצטריך טמאה דאל"ה אמאי תרקב וכמ"ש הר"ן בעצמו והנה בפשיטות השבתי דבאמת אי משום דתרקב אתי לן להשמיענו דחיישינן לתקלה א"כ למה נקט לחולין כלל הא שם במשנה מזכיר עוד בנפל למעשר ולהקדש דתרקב וממילא נדע דבחולין גם כן תרקב וע"כ דלחולין אשמעינן דדוקא בפחות לא תעלה אבל במאה תעלה אף בתרומה טמאה וכ"ש בטהורה דתעלה ולא מקרי דבר שיש לו מתירין וזה לא נודע ממעשר והקדש שכלהו הוה דבר שיל"מ ולא בטל וז"פ אמנם ע"ד הפלפול יש לומר דהנה לכאורה קשה מה פריך הא למאה תעלה הא הט"ז בסי' שכ"ג כתב דלכך תני תרקב ולא יכול לשאול משום דאינו מתנחם מחמת עצמו אלא מתנחם מחמת התערובות ולא מקשה הש"ס רק דהוה דבר שיל"מ שמא ימצא פתח לנדרו מחמת עצמו ע"ש ולפ"ז י"ל דאדרבא למאה דתעלה וא"צ לשאול מחמת התערובות דלא נאסר ולכך שוב מצי לשאול והו"ל דבר שיל"מ אבל לפחות ממאה דל"מ לשאול וא"כ ל"ח דבר שיל"מ כיון שא"י לשאול מחמת תערובות ומנ"ל לחדש סברת הט"ז דמ"מ מקרי דבר שיל"מ דלמא לכך לא מקרי דבר שיל"מ משום דא"י לשאול מחמת התערובות ולכך תרקב ובמאה דהי' עולה שוב הו"ל באמת דשיל"מ ואינו עולה וא"ל דא"כ עכ"פ מוכח דבמאה הי' עולה דז"א דבאמת כל דהו"ל דבר שיל"מ אינו עולה אבל לכך נקט פחות ממאה להורות דלא יכול לשאול מחמת התערובות ובמאה כיון דהי' יכול לשאול הו"ל דבר שיל"מ ואינו בטל אבל פחות ממאה אף דא"י לשאל מחמת התערובות אם הי' לו באמת פתח מצד עצמו הי' יכול לשאול ול"ח דבר שיל"מ והיא קושיא נפלאה אמנם נראה דסברת הט"ז הוא דוקא כשהי' מקודם טמאה ולא שאל עליו רק מחמת התערובות בזה שייך לומר דל"מ שאלה דחזינן דלא רצה לשאול מתחלה אף שהי' טמא אבל הי' מקודם טהור רק בהתערובות נטמא אז יוכל להיות דשואל מחמת עצמו שנטמא ואין ראיה ממה דלא שאל מקודם דאז היה טהורה ורצה שיהי' תרומה לא כן עכשיו ולפ"ז שפיר דייק הש"ס דע"כ במאה תעלה דאל"כ למה נקט תרומה טמאה הי' לו לנקוט רבותא דאף כשנטמא אח"כ ל"מ ומדלא נקט כן ע"כ דמשום שתרומה טמאה הוא פחות ממאה דאל"כ הי' לו לנקוט אף במאה וכשנטמא אח"כ וזה אפשר כוונת הר"ן דהא דנקט תרומה טמאה ע"כ דבמאה תעלה דאל"כ אף בפחות ממאה גם כן לא תעלה כגון דנטמא אח"כ וכמ"ש ודו"ק.

והנה בטורי אבן בחגיגה יו"ד הקשה בהא דאמרו בנזיר דף ל"ב שטפוהו רבנן לר"א ואוקמוהו בשיטתייהו דס"ל ג"כ דאין פותחין בנולד והקשה הא ר"א ס"ל כב"ש דאין שאלה בהקדש כדאמרו בערכין כ"ג והרי בנזיר דף ט' אמרינין דב"ש ס"ל ג"כ דאין שאלה בנזירות וא"כ י"ל דלכך לא פליג ר"א דהא אין שאלה בנזירות ול"ש שישאל ובסיפא דכבר חרב הבהמ"ק אף ב"ש מודים דהא לא חל אף רגע אחד וכמו בנגנבה בהמתו ואח"כ נדר דלא חל אף לב"ש כמ"ש התוס' שם ד"ה ואם וה"ה כאן והיא קושיא עצומה ולפע"ד נראה דע"כ לא אמרינן דאין שאלה בנזירות לב"ש רק היכא דיש מקום שיתקיים הנזירות רק שאירע דבר שמתחרט בזה יש לומר דנזיר דאקרי קדוש אין לו שאלה כמו בהקדש לב"ש דאלים קדושתו אבל כאן שחרב בהמ"ק וא"כ ל"ש כעת ענין נזירות כלל דא"א להקריב קרבנות טהרה דאין מקדש ומזבח ומה"ט הי' להם פתח בכה"ג דנודע בבירור דאם היה יודעים שיחרב בהמ"ק לא הי' נוזרים אף ב"ש מודים דיש שאלה בנזירות ול"ד לנגנבה בהמתו אח"כ דחל הנזירות משום דשם אפשר להתקיים בבהמה אחרת ובלא"ה נראה כיון שעלו מן הגולה והיינו דבח"ל ל"ש כל כך נזירות כמבואר בנזיר י"ט דלב"ה אם עלה לארץ נזיר בתחלה א"כ י"ל דבכה"ג ודאי שייך שאלה דהרי גזרו טומאה על ח"ל א"כ ל"ש כ"כ נזירות בחו"ל ועיין רמב"ם ספ"ב מנזירות וא"כ בכה"ג ודאי שייך שאלה ואף די"ל דעלו לא"י משום הקרבת הקרבנות מ"מ י"ל דעלו כדי לקיים בא"י הנזירות ובכה"ג יש לומר דשייך שאלה אף לב"ש עוד יש לי לומר דבר חדש דהנה במה דאין שאלה לנזירות לב"ש כתב רש"י בנזיר ט' משום דכהקדש דמי דכתיב קדוש יהי' גדל פרע והנה בתענית יו"ד נחלקו שמואל ור"א דשמואל ס"ל דנזיר נקרא חוטא וקדוש קאי על גידול פרע ולר"א קאי קדוש על הנזיר דכשהוא נזיר טהור נקרא קדוש והיינו דכל שיכול למוד עצמו שיהי' טהור נקרא קדוש כדאמרו בנדרים ולפ"ז זה ודאי דמה דאין שאלה בנזירות לב"ש הוא משום דאקרי קדוש והיינו כשיכול להיות בטהרה דאם נימא דהשערות קדושות א"כ למה לא יוכל לשאול על הנזירות ולא יהי' השערות קדושות דהיינו אסור בהנאה וע"כ דתואר הקדושה חל על הנזיר עצמו ועיין מהרי"ט ח"א סי' נ"ג נ"ד ולפ"ז כל שחרב בהמ"ק ולא יוכל לסבול הנזירות שוב בטלה קדושתו ושוב יוכל לשאול על הנזירות ודו"ק היטב כי חריף הוא עוד יש לי לומר דבר חדש דטעמיהו דב"ש דס"ל דאין שאלה להקדש הוא משום דס"ל דקדושת הגוף וקדושת דמים לא פקע בכדי ולכך לא אזל ע"י שאלה הקדושה דהוה כנפקע בכדי דכל דכבר חל הקדושה לא פקע בכדי וב"ה ס"ל דכל שמתחרט הוה כאלו לא חל ההקדש כלל ולפ"ז גם בנזירות כיון דחל עליו תאר הנזירות דהוא ענין קדושה לא פקע בכדי ולפ"ז נ"ל ברור דכל דחרב בהמ"ק א"כ לא נפקע על ידו הקדושה רק דהוה כפדאן אחרים והרי א"א להשלים נזירותו ובלא"ה ע"כ תפקע קדושתו שא"א לו להקריב הקרבנות א"כ שוב מועיל שאלה אף לב"ש ודו"ק היטב.

והנה בדברי הט"ז הנ"ל נראה לפע"ד לישב דהנה באמת ל"ש שאלה כל שכבר נתבטל ברוב והו"ל כמאן דליתא וכמו אכלה כולה וכאן הרי נעשה כלו חולין ואיך ישאל על מה שאינו תרומה כלל וא"ל כיון דהוה דבר שיל"מ ולא בטל שוב הוא יכול לשאול עליו דז"א דהרי מסיק הש"ס דבתרומה אין מצוה לשאל ושפיר בטל ושוב לא יכול לשאל והא דפריך על נתערב דוקא דהו"ל דשיל"מ היינו דלפי הס"ד דהו"ל דבר שיל"מ כמו טבל וא"כ שוב לא בטל ושוב יכול לשאל וזה תלוי בזה דכל דהו"ל דבר שיל"מ שוב יכול לשאול ולא בטל כנלפע"ד לפום רהיטא. והנה במה שהקשיתי למעלה בנדרים הקשה אותי תלמידי החריף מו' שמואל ביק ג"כ קושיא זו ואמרתי ע"פ דברי התוס' בבכורות כ"ב ע"ב ד"ה תירום ותרקב שכתבו דלכך תרקב דהיינו שאסור בהנאה כעין ריקבון דלמא אתי למכלי' דיש סברא דמועיל ביטול ע"ש וה"ה כאן י"ל דלמא דמוע קל ליה ויחשוב דמועיל ביטול אף בפחות ממאה ולפ"ז שפיר מקשים דאם נימא דהוה דבר שיל"מ ול"מ ביטול אמאי ירקב וכן א"א לומר דמיירי בשכבר אכל דאל"כ אמאי קתני תרקב שוב ראיתי ברא"ש בנדרים שהביא בשם הירושלמי דלכך לא תני תשרף לפי שהדמוע קל וחיישינן לתקלה וכפי הנראה כוונו למ"ש ומהתימה על התוס' בבכורות שלא הביאו דברי הירושלמי במה שתני ברישא ירקבו ועיין ר"ש בתרומות שם.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף