שואל ומשיב/א/ב/קכו

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קכו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד. במה שאמרת קושיא בשם אביך הרב הגאון ז"ל בהא דאמרו בחולין דף קמ"א ת"ש גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות דברי ר"י והא הכא דלאו שניתק לעשה דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזילה ש"מ טעמא דר"י משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וע"ז הקשה לפמ"ש הרמב"ם בפ"א מגניבה ה"א דאין לוקין על לאו דגניבה שהרי ניתן לתשלומין שהתורה חייבתו גנב לתשלומין וא"כ אכתי יקשה על ר"י דאמאי לוקה ניהו דלאו הניתק לעשה לוקין אכתי הא הוה לאו הניתן לתשלומין דאין לוקה הנה בראשית ההשקפה אמרתי לך דלפענ"ד לק"מ דכל הטעם שלאו הניתן לתשלומין אינו לוקה הוא משום דזה מקרי לאו הניתק לעשה דכמו דבגזילה הוה לאו הניתק לעשה דהתורה אמרה והשיב את הגזילה ואם אין הגזילה בעין נתקו הכתוב ללאו לתשלומין שגם בזה מקיים העשה דמ"ל הן ומ"ל דמיהן דכל שאין הגזילה בעין הדמים בכלל גוף הגזילה וכן מבואר לשון רבינו בפ"א מגזילה ה"א ע"ש שכתב כן דלכך אין לוקין דהו"ל לאו הניתק לעשה וכו' ואפילו שרף הגזילה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמים וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו וכ"נ מלשון ה"ה פ"ג ממלוה ה"ד ע"ש ולפ"ז לר"י דס"ל דלאו הניתק לעשה לוקין אף שמקיים המ"ע בשלימותה מכ"ש כשמחזיר הדמים שלוקה אף שניתן לתשלומין וכעת נראה בזה דאף אם נימא דלאו הניתן לתשלומין אינו ענין ללאו הניתק לעשה וכן נראה מלשון רבינו בפי"ח מסנהדרין ה"ב דכל היכא דאיכא מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם צ"ל דזה דוקא היכא שאינו מפקיע ממון חברו אבל כשמפקיע ממון חברו כגון בגזילה וגניבה אינו בדין שיפקיע ממון חברו וכ"כ בפ"י בחידושיו לב"מ דף ס"ב בהדיא והארכתי בזה במק"א והמתקתי הדבר עפמ"ש התוס' בכתובות דף ל"ב דאף דממונא לקולא ל"ש אתגורי אתגר מ"מ חסה רחמנא אממונא דנחבל ע"ש וה"ה בזה לר"י דס"ל דמלקות חמור מ"מ הפקעת ממונו של זה בודאי ממון משלם ולפ"ז לר"י דס"ל דגנב וגזלן לוקין ולא חס רחמנא על ממונו של נגזל ולוקה ממילא ל"מ כלל מה שניתן לתשלומין דכל ענין שניתן לתשלומין היינו כיון דחזינן דהכתוב נתקו לתשלומין משום דחס רחמנא על ממונו של נגזל א"כ אינו בדין שילקה ויפטר וזה לדעתי מה שכוון רבינו בצחות לשונו בפ"א מגניבה ה"א במ"ש ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חייבתו תורה לשלם והוא לכאורה דבר שפתים אך למחסור וכבר נודע הפלגת צחות לשונו של רבינו ולפמ"ש מה נעמו דבריו שהרמב"ם מביא ראיה דמהראוי שלא ילקה אף דבכ"מ לוקה ואינו משלם משום דהתורה חייבתו לגנב לתשלומין והיינו משום דחס רחמנא אממונא דנגנב ובזה מיושב היטב קושית התוס' במכות ט"ז בהא דאמרו התם איתא בתשלומין והקשו בתוס' דהא לר"י לוקה ואינו משלם ולפמ"ש א"ש דכאן בפירוש רבתה תורה לתשלומין וכסברת הפ"י ורבים קמים על הפ"י מדברי התוס' האלו והפ"י רמז שם לדברי תוס' האלו וכתב שדעתו לבאר במכות שם ולא זכינו לאורו אבל באמת לדבריו מיושב היטב קושית התוס' ואלו התוס' כוונו שם לזה ועיין חידושי ריטב"א שם ועכ"פ מיושב היטב קושית הגאון הנ"ל דלר"י דס"ל דלוקה אף שניתק לעשה ולא חס רחמנא על ממונו של נגזל ממילא ל"ש כלל ענין ניתן לתשלומין ודו"ק אברא דצריך להבין דברי הפ"י שכתב דבלאו דגזילה רבתה התורה לתשלומין משום הפקעת ממונו דאל"כ מהראוי שילקה ולא ישלם ומאי ראיה דאכתי יקשה דלמה לא ילקה ואעפ"כ יחזיר הגזילה דהרי אמרו בסנהדרין דף ע"ב דאף בבא במחתרת דבדמים קננהו ה"מ בששיבר אבל בנטל לא ומשום דלאו תשלומין הן כל היכא דאיתניהו בעיני' דפקדון בעלמא נינהו גביה א"כ י"ל דבכה"ג ל"ש אינו לוקה ומשלם דאינו משלם כלל דפקדון גבי' נינהו וא"כ אין ראיה מגזילה והיא קושיא גדולה אמנם באמת הדבר נכון דהרי צ"ב לפ"ז מה מייתי ראיה דר"י ס"ל דלאו הניתק לעשה לוקין דאל"כ כיון דמשלם אינו לוקה דהא שאני כאן דלא מקרי תשלומין כלל ולכך לוקה אף שמשיב הגזילה אך באמת הדבר נכון דניהו דהוה פקדון גביה אבל מה שנתקו הכתוב לעשה דוהשיב את הגזילה וצריך להחזיר מתורת השבת הגזילה והב"ד כופין אותו מתורת השבת הגזילה וא"כ מהראוי שלא ילקה דמשום רשעה אחת אתה מחייבו והרי הב"ד כופין אותו מתורת השבת הגזילה וע"כ דלוקה אף שניתק לעשה וא"כ גם ראיית הפ"י נכונה דאם נימא דבכ"מ לוקה ואינו משלם גם כאן לא הי' התורה מחייבו בהשבה דמשום רשעה אחת אתה מחייבו וע"כ דכל ששייך הפקעת ממון ממונא הוא דחייב ולא מלקות וז"ב מאד. ובאמת סברת הפ"י מבואר בעשרה מאמרות להגאון מהרמ"ע מפאנו ז"ל ע"ש במאמר חיקור דין ובזה מיושב היטב קושית הכ"מ פח"י מסנהדרין שם שרבינו כתב דגניבה וגזילה הו"ל לאו הניתק לעשה והקשה הכ"מ דהא בכ"מ מלקא לקי ממונא לא משלם ולפמ"ש א"ש דדוקא היכא שלא שייך הפקעת ממון הוא דמלקא לקי משא"כ היכא דאיכא הפקעת ממון וז"ב ובאמת מ"ש רבינו פח"י מסנהדרין דהוה לאו הניתן לתשלומין משום גניבה הוא דל"מ בזה ניתק לעשה כלל אבל בגזילה הוה לאו הניתק לעשה ג"כ כדכתיב והשיב את הגזילה וכן דקדק רבינו לשונו דבהלכות גניבה לא כתב רק שהוא לאו הניתן לתשלומין ובגזילה כתב שתיהן ואף דגניבה בכלל גזילה מ"מ לא מקרי לאו הניתק לעשה כל שאינו כתוב לשון אחד דהלאו הוא לא תגנוב והעשה הוא בלשון גזילה וכמ"ש מהרש"א בחידושיו ר"פ איזהו נשך לענין לאו דכובש שכר שכיר דלא מקרי לאו הניתק לעשה ע"ש ומדברי הרמב"ם האלו ראי' ברורה לדבריו אחר שכתבתי כ"ז מצאתי להרב השעה"מ פ"א מחמץ ה"ג שישב על מדוכה זו אם לאו הניתק לתשלומין הוא משום לאו הניתק לעשה או אינו תלוי בזה והביא בשם הרב בעל יבין שמועה כלל ר"ג שכתב שתלוי זה בזה והוא האריך לחלוק עליו ע"ש אבל עכ"פ לפע"ד נראה דאף דנימא דאינו תלוי זה בזה עכ"פ אם נימא דלוקה על לאו הניתק לעשה מהראוי דילקה על לאו הניתן לתשלומין וכמ"ש בתירוצי הראשון ויש לישב זה כל הקושיות שהקשה השעה"מ שם בפרט הלז יעו"ש ומכ"ש לפמ"ש כעת בתירוץ השני בענין לאו הניתן לתשלומין יתיישב כל הקושיות שהקשה שם ואכ"מ להאריך ועכ"מ במ"ש למעלה מיושב מה דק' בהא דמקשה הש"ס על ר"י דאמר דהוא בכלל מלקות הא הו"ל לאו הניתק לעשה וק"ל לר"י דאמר חייבי מלקות שוגגין וד"א דחייב א"כ מה קושיא דלמא הא דנתקו לעשה היינו בלא אתרו ביה אז חייב ממון דח"מ שוגגין חייבין משא"כ באתרו בי' מלקות חייב ושפיר אמר דישנו בכלל מלקות ארבעים דהיינו באתרו ביה ולפמ"ש א"ש דזה לא מסתבר ליה כלל שילקה ולא ישלם כל דאיכא הפקעת ממון וכמ"ש הרמ"ע מפאנו והפ"י ודו"ק היטב בכל מ"ש.

והנה שאלני אחד מהמלמדים להועיל בהא דנסתפק הש"ס אם טעמא דר' יהודא משום לאו הניתק לעשה והרי ר"י ס"ל דסומא פטור מהמצות ושטת הרר"י מטראני בספר המכריע דדוקא מעשה פטרו ולא מל"ת וא"כ שוב הלאו כולל יותר מעשה ובכה"ג כתב הרמב"ם בהלכות תמורה פ"א דלא מקרי לאו הניתק לעשה ע"ש הנה לפמ"ש התומים סי' צ"ו דכל דהוא עשה שיכול לקיים בידים ל"ש זה הכלל ודוקא תמורה שממילא קדיש ע"ש א"כ לק"מ ובזה יש לישב קושית אביו הגאון ז"ל דיש לומר דזה האבעיא בש"ס אי ס"ל לר"י בכ"מ דלאו הניתק לעשה לוקין והיינו משום דלדידיה לשיטתו הוה הלאו כולל יותר מעשה לענין סומא או דלמא בעלמא ס"ל דאין לוקין ורק כאן דשלח מעיקרא משמע וא"כ ממילא הוא כמו עשה דממילא דעיקר העשה הוא מעיקרא וע"ז פשיט ליה מגניבה וגזילה דהוה בודאי לאו הניתק לעשה בידים דהיינו והשיב את הגזילה ואפ"ה לקי והיינו דר"י לשיטתו ס"ל דכל שהלאו כולל יותר מעשה לענין סומא אף בעשה בידים לקי ולא ס"ל כחלוקו של התומים הנ"ל ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דאף דהוה לאו הניתן לתשלומין מ"מ הא עכ"פ הלאו כולל יותר מעשה והשתא לענין לאו הניתק לעשה ס"ל לר"י דכל שכולל יותר לא נתקו הכתוב לעשה ונשאר הלאו מכ"ש למה שנתקו לתשלומין דכל דבסומא לא נתקו לתשלומין דפטור מוהשיב את הגזילה ממילא אינו חייב בתשלומין ומכ"ש במקום שאין לו לשלם וכדומה או שבטלו בידים ואבד ובאופן שא"א לשלם וכדומה דודאי לקי וז"ב ודו"ק ובזה מיושב היטב מה דאבעיא ליה אי ר"י ס"ל בכל התורה דלוקה על לאו הניתק לעשה ולא אשתמיט חד תנא דיסבור כן ולמה נימא דר"י ס"ל כן ולפמ"ש א"ש דר"י לשיטתו אפשר דיסבור כן משום דהו"ל לאו כולל יותר מעשה וז"ב.

והנה עוד שאלני אי נימא דסומא פטור אף מל"ת א"כ יקשה בהא דאמר ביבמות דף ע"ח דלר' יהודה מצרי שני במאי יטהר ואמאי לא קאמר דמשכחת במצרי סומא שנשא מצרית סומא דפטורין ממצות ואף מצות ל"ת בכלל וא"כ לא עברו בלאו דשם אמרו דאי לאיסורא לא כתב רחמנא אבל סומא לא הוה דאי לאיסורא ואם כן משכחת לה ואני אמרתי דלטעמיך לוקי בחרש שוטה וקטן ואף דקטן אינו מוליד עכ"פ בחרש שוטה שנשא חרשית שוטית דאינם בכלל מצות ואף דנימא דחרש ושוטה אינם בכלל נישואין ואף רבנן לא תקנו נשואין לשוטה ומכ"ש מן התורה אבל עכ"פ מצרי שני מקרי אף דאינו בכלל נישואין אבל באמת מעיקרא לק"מ דכל שאינו בכלל מצות ל"ש עליו שם גר דגר צריך לקבל דת יהדות עליו ואומרים לו קצת מצות ואזהרות כדאמרו ביבמות דף מ"ז ואיך שייך תורת גרות במי שאינו בכלל דת יהדות וז"ב לפע"ד דאין מקבלין גר כזה לכלל גר ומכ"ש שאינו בכלל מצרי שני שיטהר עי"ז לבא בקהל וז"ב ודו"ק.

והנה בהא דאמר במכות דף ט"ז ותו ליכא והאיכא גזל דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזילה משכון דרחמנא אמר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו השב תשיב לו כבוא השמש ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו ובטלו ולא בטלו ומשני התם כיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם וכבר כתבתי למעלה ביאור הדברים אמנם לכאורה הי' תמיה לי דהשב תשיב את תעבוט הוא בדברים שדרכן להחזיר כגון כסות יום ביום וכסות לילה בלילה הא שאר דברים לא וא"כ שוב לא שייך ניתק לעשה דהשב תשיב דמה שעבר ונכנס לביתו למשכנו הוא אף בשאר דברים שא"צ להחזיר וא"כ בזה ל"ש לאו הניתק לעשה ולכך לא חשבו הן אמת דהמלמ"ל בפ"ז ממלוה ולוה ה"ד [הקשה] דהא הלאו כולל גם בעשיר ובעשיר לא הוה ניתק למשה אך נראה דקושית הש"ס הוא דכיון דעבר ונכנס לביתו א"כ בזה מקרי גזלן וכמ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק ז' דהו"ל כגזלן וא"כ הו"ל לאו הניתק לעשה דלא גרע מגזלן גמור דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזילה וא"כ שוב כל שמחזירו הרי מקיים העשה וזהו דחברן יחד והרי גזל דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזילה ומשכון דרחמנא אמר לא תבא אל ביתו השב תשיב את העבוט והיינו דבדברים שצריך להחזיר הו"ל לאו הניתק לעשה בשביל השב תשיב ואם נכנס למשכן דבר שא"צ להחזיר הו"ל כגזלן והו"ל לאו הניתק לעשה ובזה נראה לפע"ד דהכי משני התם כיון דחייב בתשלומין אינו לוקה ומשלם והיינו דל"ד לגזלן דכל דחייב בתשלומין אינו לוקה ומשלם אבל כאן באמת לא הוה גזלן דהא נכנס למשכנו ואינו לא גנב ולא גזלן וכמ"ש הה"מ שם רק דהתורה אסרה לעשות דין לעצמו וא"כ ל"ש דאין לוקה ומשלם דהא המלקות בא משעה שנטלו ובאותו שעה לא הי' מתכוין לגזלו אלא ליטלו במשכון ואח"כ כשלא השיב נפקע המלוה בכדי שווי משכונו וא"כ ל"ש בזה לאו הניתק לעשה וז"ב מאד.

ובזה מיושב היטב דברי רבינו שכתב בה"ד שם דהרי"ז ניתק לעשה והיינו בדברים ששייך בהם חזרה ואם לא קיים עשה שבה כגון שנאבד או נשרף הרי"ז לוקה ומחשב דמי משכון ותובע השאר בדין והראב"ד והה"מ תמהו דאיך לוקה ומשלם וגם הה"מ הודה דבמכות שם לא משמע כן ולפמ"ש הדבר ברור כשמש דהרמב"ם מפרש דכאן אינו ענין ללוקה ומשלם דגזילה אין כאן דהא נוטלו למשכון בתורת חובו דלא גרע מכל משכון דמחויב להשיב בעני בדבר שצריך להחזיר אבל ניתק לתשלומין ל"ש דהא באמת נוטלו בחובו ואין דינם על התשלומין וכמ"ש הה"מ וא"כ שפיר לוקה על הנטילה שלא ברשותו והתשלומין חייב כיון שנטלו בתורת משכון נפקע חובו בכדי שווי משכון וז"ב כשמש ומיושב כל הקושיות ובזה מיושב מה דלא כתב הרמב"ם גבי חובל בגד אלמנה או בחובל אוכל נפש דבר זה ולפמ"ש א"ש דבזה ל"ש זאת דשם הוה לאו הניתק לעשה ממש אבל כאן לא צותה התורה להשיב אם נכנס שלא ברשות ורק דממילא לא גרע מכל משכון שצריך להחזיר אם הוא דבר שצריך להחזיר או דלא גרע מגזלן ולפ"ז שפיר קאמר בש"ס דכאן ל"ש ענין ניתן לתשלומין דהא לא נתקי הכתוב לתשלומין דאינו גזילה רק שצריך להחזיר המשכון אבל לא מקיים בזה הלאו דנכנס שלא ברשות וא"כ שפיר לוקה ומשלם דלא מנתק לתשלומין כלל ורק העשה צריך לקיים כמו בכל משכון בעני אבל לא הוה לאו הניתק לעשה ולא לתשלומין ודו"ק היטב כי אמת היא לפע"ד ומקום הניחו לי והן נסתר מחמתו דברי הש"ך דהעלה בסי' ע"ב דהו"ל גזלן ולפמ"ש א"א לומר כן וכבר הרגיש בקצה"ח בזה שהוכיח מדברי הה"מ אלו דאינו גזלן רק נגד שווי המשכון הוא נפסד ע"ש ויפה דיבר בזה ובתומים סי' צ"ז החזיק בכל עוז בדברי הש"ך ולפמ"ש הדבר ברור דאינו כן ובזה מיושב גם מ"ש בשם תוס' שאנץ דלכך ברחים ורכב לא הוה לאו הניתק לעשה בחבל שתים דהא איכא בתשלומין ומנכה לו בחובו וכתב דזה לא מקרי איתא בתשלומין דלא חייבו התורה להחזיר אליו אותו דבר או לתת לו דמים לקנות בו רחיים ורכב רק שמנכה בחובו ע"ש וע"ז הקשה בשיטה הובא בתומים שם דהא במכות אמרו כיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם ולפמ"ש א"ש דבאמת זה קאי על לאו דגזילה דניתן לתשלומין כדי שיהי' לו גזילתו וגם התשלומין הוא בשביל ניתוק הלאו אבל במשכון באמת נוטלו בחובו ואינו גזלן וניהו דאם הוא בעין מחויב להשיב דלא עדיף משאר משכן ברשות אבל עכ"פ ניתק לתשלומין ל"ש בזה ושפיר לוקה ומחשב דמי המשכון וכמ"ש הה"מ ודו"ק ובזה מיושב קושית הבעל עיטור הובא בש"ך סי' ע"ב דמשכחת לה בנשרף באונס דאינו חייב בתשלומין ומזה הוציא הש"ך דמקרי גזלן וכבר הוכחתי דדברי הה"מ מוכרחין דאינו גזלן ורק שעבר על לאו והדרא קושיא לדוכתא ולפמ"ש א"ש דעכ"פ אינה ניתק לתשלומין (לא) מקרי ושוב לוקה ובלא"ה לוקה ומשלם בזה בשביל שנטלו בחובו וא"א לחשוב זאת דגם כשנשרף בפשיעה לוקה ומשלם וכמ"ש ודו"ק וראיתי בתומים ס"ק י"ז דהקשה דאמאי לא משכחת לה כשמת הלוה דא"צ להשיב וכמו בגר ול"ש לומר דפקע החיוב דבאמת החיוב יש רק שא"א להחזיר ולפמ"ש א"ש הכל ודו"ק ועקצה"ח ס"ק ג' שהקשה קושית המלמ"ל הנ"ל ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ובט"ז ראיתי שהרגיש ג"כ דל"ש ניתק לעשה בדברים שאין צריך להחזיר ותירוצו לא זכיתי להבין כלל ובגוף דברי הפ"י הנ"ל בב"מ דף ס"ב שחידש דכל לאו שבא מחמת הפקעת ממון חברו ל"ש לומר דלוקה ואינו משלם והוה כגזילה דהתורה אמרה והשיב את הגזילה ול"ש מלקות כלל וכ"כ בעשרה מאמרות מאמר חיקור הדין ע"ש שכ"כ לישב קושית הכ"מ בפח"י מסנהדרין ואני תמה דבתוספתא במכות פ"ק מצאתי ומפני שיש בה ט"ס אעתיק כלשונ' העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שגנב חלבו של חברו ולא אכלו גנב נבלתו של חברו ולא אכלו ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שע"מ כן העידוהו ע"מ שילקה וישלם גנב חלבו של חברו ואכלו גנב נבלת' של חבירו ואכלו הרי"ז לוקה וחייב בתשלומין שבעסקי ממון הוא אומר לא תענה ברעך עד שקר ושבעסקי מכות הוא אומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות דר"מ וחכ"א כדי רשעתו מת אינו משלם לוקה אינו משלם והנה הט"ס נגלה לעין כל במ"ש שאם העידו שגנב חלבו או נבלתו של חברו ולא אכלו ונמצאו זוממין דלוקין ומשלם שע"מ כן העידו שהרי אדרבא העידו שלא אכלו רק גנבו לבד אך באמת ר"ל שמעידים שגנבו ואכלו ולזה אמר שע"מ כן העידו שילקה וישלם וביאר הדבר דלכך הוא לוקה ומשלם אם העידו שגנב חלבו או נבלתו של חברו ואכלו משום שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין וכמבואר במכות דף ד' במשנה אליבא דר"מ וערש"י שפירש דהמכות משום לא תענה וממון מכאשר זמם ובתוספתא מבואר להיפך ואולי ט"ס בתוספתא דבאמת מלקות הוא משום לא תענה וכדאמר בריש מכות ות"ל משום לא תענה ומשני דהו"ל לאו שאב"מ וא"כ אחר שגלה הקרא דוהיה אם בן הכות שוב לקי מלא תענה וכמ"ש התוס' במכות דף ד' ע"ב ד"ה ורבנן ועיין תוס' בכתובות דף ל"ב ע"ב ד"ה שלא מה שהאריכו בפירוש הא דאמר ר"מ שלא השם המביאו לידי מכות ודחו פירש"י ומהתימה שדברי רש"י מבוארים בהתוספתא הנ"ל וצע"ג ועתה נפרש דברי חכמים דפליגי על ר"ע דחכ"א כדי רשעתו מת אינו משלם היינו שהוא לא היה חייב אלא אחת רק מלקות וממילא גם העדים אינם חייבים רק אחת ורק דהם משלמים דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין כדאמרו בכתובות שם ועכ"פ מבואר שם שאם הי' מעיד שגנב חלבו או נבלתו של חבירו ואכלו דהי' לוקה ואינו משלם ולדברי הפ"י והע"מ הנ"ל בגזילה וגניבה כל דאיכא הפקעת ממון של חברו לא שייך מלקות כלל רק ממון ואמאי אמרו כדי רשעתו דלוקה ואינו משלם ובשלמא בש"ס דידן אמר סתם בשלמא רבנן משום כדי רשעתו אמר רחמנא והיינו ממון כמ"ש התוס' שם דהיינו דבעדים זוממין גלי קרא דממון ולא מלקות אבל בתוספתא שם דביאר דכדי רשעתו מת אינו משלם לוקה אינו משלם והיינו ע"כ דקאי ע"ד שרצו לחייבו שהוא לוקה ואינו משלם דהא העדים באמת משלמין ואינן לוקין דבפירוש רבתה תורה ובב"ג וב"ח הוא דגלי התורה דלוקין וכדאמרו בריש מכות ובתוספתא שם דבזה מודים חכמים לר"מ דלוקין וא"כ שוב יקשה על הפ"י והע"מ הנ"ל כמ"ש וצ"ע עכ"פ דרך אגב נתברר דברי התוספתא המוקשה והמוטעה בשיבושים ודו"ק היטב.

והנה לכאורה קשה דא"כ זר שאכל תרומה דבמזיד לוקה ואינו משלם ואעאי והא הוה הפקעת ממון של חברו ואף דיש לדחוק דבמזיד דיש מיתה רק דמיתה ביד"ש אינו פוטר אבל עכ"פ חזינן דהתורה ענשה הגוף א"כ פשיטא דמהראוי ללקות אכתי קשה לר"ל דבמלקות שוגגין פטורין אמאי לא נימא דבזה לא חייב כלל מלקות רק תשלומין ואולי יש להעמיס זאת בירושלמי שהובא בריש ר"פ שביעי דתרומות דמקשה לר"ל יפטור מקרן וחומש ומשני ר"ל כדעתי' הכל הי' בכלל לא תענה יצא ועשיתם לו כאשר זמם לחייבו ממון אף כאן הכל הי' בכלל וכל זר לא יאכל קדש יצא ואיש כי יאכל קדש בשגגה לחייבו ממון והיינו משום דהוה הפקעת ממון אבל באמת א"צ לזה דבתרומה ל"ש לומר דהלאו היה בשביל הפקעת ממון דהרי גם באוכל תרומה של עצמו כגון שירש מאבי אמו חייב מלקות על התרומה והפ"י והע"מ לא כתבו רק היכא דהלאו בא בשביל הפקעת ממון של חברו כגון גזילה וכדומה וז"ב אמנם אי קשיא הא קשיא דלר"ל היאך יפרנס המשנה דתרומות פ"ז שם משנה ה' דאכל אחד את שתיהן משלם כקטנה שביניהם דשם אכל במזיד רק שלא נודע איזה תרומה וא"כ לא גרע מחייבי מלקות שוגגין דפטורין ואינו בכלל ואיש כי יאכל קדש בשגגה דמ"מ מזיד הוא מיהו בירושלמי נראה דכל שבקדש גלי קרא בשוגג מכ"ש במזיד היכא דלא עבדינן החומרא או דהקרן מקרי קנס וע"ש בר"ה ודו"ק.

אחר שנים רבות שמעתי אומרים בשם גאון אחד שאמר לחלק דהא דניתק לתשלומין לא מועיל לענין שיהי' מקיים המצוה דמ"מ לא השיב הגזילה בעצמה אבל מ"מ ביטלו ל"ש בזה דהרי מ"מ משלם ובזה רצה לישב קושית הראב"ד בפ"ז ממלוה הנ"ל על הרמב"ם דהרמב"ם דפסק קיימו ולא קיימו לכך פסק דחייב במלקות ותשלומין דל"ש קיימו במה שמשלם המשכון והש"ס קאי למ"ד ביטלו ולא ביטלו ולפע"ד אינו מוכרח החילוק הנ"ל דממנ"פ אם קיים המצוה בזה דמשלם מדוע לא יהי' מקרי קיימו ולפענ"ד הי' נראה דבר חדש בישוב דברי הרמב"ם דע"כ ל"ש קלב"מ רק באם זה המלוה הי' צריך לשלם בעד המשכון אבל אם המשכון אינו שוה כ"כ שפיר מחשב דמי המשכון ותובע השאר דמה שהוא כנגד שווי המשכון אינו מקרי משלם רק שנגד זה לא נתחייב הלוה כ"ז שאינו מחזיר משכונו ול"ש שתי רשעיות דזה אינו מצד רשעה רק כ"ז שאינו מחזיר משכונו א"צ לשלם לו נגד שווי המשכון וז"ב. ודרך אגב ארשום מה שהקשה המהרש"א דגם לאו דכובש שכר שכיר הוה ג"כ לאו הניתק לעשה ולפע"ד נראה דהנה באמת התוס' כתבו בכתובות דף ל"ב ד"ה שלא דכל דלא כתיב העשה סמוך ללאו לא מקרי ניתק לעשה ואף דגזילה מקרי ניתק לעשה דהא ע"י זה עוקר הלאו שמחזיר לו הגזילה משא"כ בכאשר זמם אטו עי"ז עוקר הלאו דלא תענה והא לא עקר העדות בזה רק בשביל שהוזם ולא מה שמשלם ולפ"ז י"ל דגם לא תעשוק דהתורה הקפידה שלא ישהה שכרו וכל שאינו משלם באותו יום עובר בלאו דלא תעשוק ואם כן אף שמחזיר אח"כ לא מקרי לאו הניתק לעשה דהא עכ"פ אינו מקיים מה שאמרה התורה שלא יכבוש שכר שכיר אף שמשלם אח"כ ודו"ק היטב.

והנה ש"ב תלמידי החריף מוה' אברהם לבוב ני' נד"ז הגאון הצדיק מו"ה משה העשיל ז"ל בעהמ"ח ים התלמוד שאלני בשבת על החינוך פ' בא דבמ"ע ח' להותיר מבשר הפסח כתב דאין לוקין על הלאו דבל תותירו לפי שהוה לאו הניתק דעשה וע"ז שאל דלמה לא אמר דהוה לאו שאב"מ ומה גם דבמצוה י"א גבי לאו דבל יראה וב"י כתב דאם לא עשה שום מעשה אלא שנשאר בבית מקודם הפסח אין לוקין מטעם דהוה לאו שאב"מ והרי שם אמרו בפסחים צ"ה הטעם דהו"ל לאו הניתק לעשה ושינה הוא וכתב דהו"ל לאו שאב"מ ובבל תותירו כתב משום דהוה לאו הניתק לעשה והשבתי דלא על החינוך תלונתו שהרי הרב אומר כן ומנו הרמב"ם ודרכו לדרוך בעקבותיו ולהעתיק לשונו ועיין ברמב"ם פח"י מפהמ"ק ה"ט שכתב בבל תותירו הטעם משום דהוה לאו הניתק לעשה והכ"מ תמה בזה ת"ל דהו"ל לאו שאב"מ ועיין מלמ"ל שם וגם בבל יראה העתיק כן בפ"א מחמץ ה"ג כלשון החינוך ועמלמ"ל שם ועי' בשעה"מ פ"א מחמץ שהרחיב הדיבור בזה וגם אני הארכתי לישב דברי הרמב"ם וממילא גם דברי החינוך נכונים.

והנה כאשר למדתי בטוש"ע סי' צ"ז ונתקשיתי עוד בדברי הרמב"ם פ"ג ממלוה הנ"ל ובראב"ד והה"מ ואמרתי לרשום בקצרה דמ"ש רבינו דהו"ל לאו הניתק לעשה אני תמה דכיון דהתורה אמרה שלא יכנס לביתו אף שהשליח ב"ד מותר למשכנו אבל לביתו אינו רשאי לכנס רק שזה יוציא לו העבוט החוצה ומכ"ש שהמלוה לא יכנס לביתו א"כ מה ענין ניתק לעשה בזה דהא אף במשכנו ע"י ב"ד אם משכן דבר שצריך להחזיר חייבתו תורה להחזיר וא"כ במה מקיים הלאו במה שמשיב העבוט ובשלמא בחבל כלי אוכל נפש שייך לומר דע"י שמחזיר מקיים הלאו דעיקר כוונת התורה בחבלה משום שהוא חובל נפשו וא"כ כל שמחזיר לו הוא משיב נפשו אבל כאן התורת הזהירה שלא יכנס לביתו וא"כ אף שלא ימשכן דבר הצריך לו להחזיר מ"מ הוא עובר על מה שנכנס וא"כ במה מתקן הלאו ע"י שמחזיר והיא תימה גדולה לפענ"ד וע"כ נראה לפע"ד דעיקר מה שאסרה תורה לכנס לביתו רק שזה יוציא לו העבוט החוצה הוא משום דחששה תורה כשהוא יכנס לביתו או אף שליח ב"ד פן יקח דבר שצריך לו מאד כסות יום ביום וכסות לילה בלילה ולא יחזיר לו למען לנקום נקם או שיצר לו שיהי' מוכרח לשלם לו דהא אין הב"ד כופין בזה דהוה מ"ע שמ"ש בצדה וכמבואר בחו"מ סי' צ"ז סט"ז בהג"ה ע"כ הרחיקה התורה שזה בעצמו יוציא העבוט החוצה ומסתמא הוא לא יתן לו דבר שצריך לו ביותר וע"ז הזהירה תורה שאף אם הלוה אין לו כ"א דברים כאלו והוא מוכרח לתת לו יחזירם לו כבוא השמש ואף בעשיר דיש לו דברים אחרים חסה התורה שמא הוא מהאנשים אשר כתיב עליהם יש מתעשר ואין כל והוא בוש מבני אדם ע"כ הזהירה התורה שלא יכנס לביתו ואף דשליח ב"ד מנתח נתוחי היינו משום שהוא אינו הבע"ד עצמו וא"כ אין אדם חוטא ולא לו לכך הקל התורה אבל הבע"ח בעצמו אסרה התורה שהוא בשביל ממונו שאינו משלם לו ירצה לקחת נקמתו ומעתה שפיר הו"ל לאו הניתק לעשה ובזה מיושב קושיות המלמ"ל דלמה בעשיר לא לקי הא בעשיר לא הוה ניתק לעשה ולפמ"ש א"ש דבאמת כל מה שאסור לכנס בבית העשיר הוא רק משום לא פלוג והתורה עשתה הרחקה דשמא לאו עשיר הוא וזהו דרכה של תורה כמ"ש רבינו בתמורה דאסרה התורה אף רע בטוב בשביל גדר שלא יבא להחליף טוב ברע ואם כן שפיר לא לקי דאם אינו ניתק לעשה שוב באמת לא הי' מהראוי לאסור ללכת לביתו רק דמשום לא פלוג ואם כן עכ"פ לא יצא מכלל העני שניתק לעשה וז"ב ועיין בב"ק ח' ובכמה מקומות דאמר עולא הטעם דב"ח בזיבורית משום דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה ומה דרכו להוציא פחות שבכלים והיינו כמ"ש דמסתמא אם הלוה בעצמו נותן הוא בודאי בוחר להוציא הפחות והגרוע וא"כ מכ"ש דלא יתן לו הצריך לו ביותר וז"ב לפע"ד ובזה מיושב היטב מה שהקשה הרא"בד דהו"ל לאו הניתן לתשלומין ובאמת לפמ"ש ל"ש לאו הניתן לתשלומין דבאמת כל עיקר שאסרה תורה לכנס לביתו הוא רק שלא יטול דבר הצריך לו יותר ואם כן כל שעבר ונכנס אם נאבד ונשרף מה שייך ניתק לתשלומין דהא מ"מ אין לו אותו דבר שצריך לו ובזה מובן היטב דברי הה"מ שהשיב על הראב"ד דלא אסרה תורה זאת בשביל הפקעת ממון חברו שהרי נוטלו בחובו ואין זה לא גנב ולא גזלן רק דהתורה אסרה לעשות דין לעצמו ואין זה לאו הניתן לתשלומין רק לאו שניתק לעשה והנה מ"ש דאינו גנב וגזלן יפה כתב אבל גם מה שנקרא לאו הניתק לעשה אין לו הבנה ולפמ"ש א"ש דעיקר כוונת התורה שלא יבא לקחת הדבר הצריך לו ביותר ולכך אסרה תורה לבא לביתו אבל כל שנאבד א"כ נוטלו בחובו והלאו כבר עבר ול"ש ניתן לתשלומין בזה וז"ב כשמש ועיין שטה מקובצת ב"מ דף קט"ו גבי וחייב משום שני כלים במה שהאריך דלמה ילקה בחבל כיון דיכול להחזיר ובתומים הביאו בסי' צ"ז ס"ק י"א והוא מסכים למ"ש אברא דלפ"ז צריך להבין הא דאמרו במכות דף ט"ז דמשכחת לה בנשרף קיימו ולא קיימו ומשני כיון דאיתא בתשלומין אינו לוקה ומשלם ולפמ"ש ל"ש בזה לוקה ומשלם דהמלקות היא בשביל שנכנס לביתו ומה מועיל מה שמשלם סוף סוף עבר על מה שנכנס אך נראה דהדבר נכון דבאמת כיון דעד ששרף המשכון היה לאו הניתק לעשה וא"כ אין לך לדון על מה שנכנס דאז לא היה בר מלקות כיון שיכול להחזירה וניתק לעשה וא"כ על מה ששרף שוב חייב בתשלומין ואינו לוקה ומשלם ובזה מיושב היטב קושית התו' שם שהקשו דאדרבא מהראוי לומר דלוקה ואינו משלם ולפמ"ש א"ש דבאמת בכ"מ שהלאו הוא מעת שעשה ועבר על הלאו שפיר אמרינן דלוקה ואינו משלם אבל כאן דעד שנשרף או נאבד הוא ניתק לעשה א"כ עיקר הלאו בא על ששרפו ואז נתחייב בתשלומין ואינו לוקה ומשלם ובגזילה וגניבה גלתה תורה דמשלם ואינו לוקה אברא דהרמב"ם כתב דאבד המשכון לוקה ומחשב דמי המשכון ותובע השאר בדין ובלא"ה צ"ע דהיאך שייך כאן קלב"מ דהא בתמורה מקשה הש"ס דנימא כ"מ דא"ר ל"ת ואמאי יקנה כלל המשכון ומשני דכתיב השב תשיב ומעתה אם נימא דילקה ולא יצטרך להחזיר שוב יקשה הא לא קני כלל ול"ש כאן קלב"מ דהא רבא אמר בסנהדרין ע"ב מסתברא מלתא דרב בנטל אבל איתנהו בעין לא ופירש"י דכל היכא דאיתא בעיני' ברשותא דמרא אתנהו ולפ"ז גם כאן מה שאינו משלם לו הלוה החוב בדין הוא דלא ישלם לו דהא המעות בידו וכל שאין מחזיר לו המשכון שלו אינו חייב לשלם לו וא"כ ל"ש קלב"מ בזה וצ"ל דעכ"פ מה שיותר החוב על המשכון זה מהראוי שיהי' קלב"מ אברא דאם שרפו בידים יכול לטעון הלוה לדידי שוה לי כל החוב ולפ"ז י"ל דשם דקאי למ"ד בטלו ולא בטלו שהיינו שרפו בידים שפיר אמרינן דאיתא בתשלומין ואינו לוקה ומשלם ובממון משלם ואינו לוקה דיכול לומר לדידי שוה לי כל החוב אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד קיימו ולא קיימו וא"כ שפיר כתב דלוקה ומחשב דמי המשכון ותובע השאר דא"ל בזה קלב"מ דמה שהיא שווי המשכון ל"ש דמשלם ואינו לוקה דהא התשלומין הי' נפסד אף שילקה דנגד שווי המשכון הוא בידו וא"צ לשלם לו ול"ש קלב"מ בזה ומה שיותר החוב שפיר תובע אותו ול"ש קלב"מ דלמה לא ישלם לו היותר כיון דלוקה וא"ל דבממון משלם ואינו לוקה דהא מה שהחוב יותר בזה לא עבר כלל מה שלקח המשכון ולמה לא ישלם לו היתר דאטו בשביל שזה עבר עבירה נפקע החוב שלו והש"ס שפיר קאמר דכיון דשרפו בידים א"כ יכול לומר לדידי שוה לי כל החוב ולמה אזקתי' וא"כ מהראוי שילקה ויפסיד כל החוב ול"ש קלב"מ בזה דזה שאינו משלם אינו בכלל שתי רשעיות כמו התם במחתרת במה שהיא בעין ומכ"ש כאן דהחוב הוא ביד הלוה וא"צ לשלם לו כיון דאפסדי' המשכון ויכול לומר לדידי שוה לי ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק. ובכתבי קודש של אבי מורי הגאון ני' ראיתי שכתב לפרש שמה שמחשב דמי המשכון ואינו משלם לו ל"ש משום קלב"מ דמה שאינו משלם לא מקרי הב"ד מחייבין רק שאדרבא אינן מחויבין לשלם והו"ל כמו תפיסה דמועיל משום דאין הב"ד מחייבין ובאמת שדפח"ח אבל דברי הש"ס דלוקה ואינו משלם לא יתכן ולפמ"ש א"ש ודו"ק היטב. ובפשיטות יש לי לומר דהנה כבר כתבתי דבאמת ל"ש בזה ענין לאו הניתק לעשה דהא הלאו הוא על מה שנכנס לביתו למשכנו ומה יועיל מה שמחזירו או שמשלם ממון סוף סוף הלאו של הכניסה לביתו למשכנו עבר וכתבתי כיון דעיקר הלאו הי' שלא יבא למשכנו דוקא דברים הצריכים לו ביותר דהיינו כסות יום וכסות לילה שבזה יוכל לדחקו שהלוה יצטרך לשלם לו שלא יוכל להיות מבלעדי זה ולפ"ז כל שמחזיר שפיר מנתיק הלאו שאף שנכנס לביתו ולקח זאת הצריך לו הא מחזיר לו ומכ"ש בשלא משכן רק בדבר שא"צ לו שלא הוה לאו כלל ולפ"ז שוב בהא דפריך דמשכחת לה דילקה כששרפו וע"ז אמר דע"ז אינו לוקה דעיקר כוונת התורה הוא רק שלא יקח מידו משכון הצריך לו ביותר ולא ירצה להחזירו ולזה אמר כיון דאיתא בתשלומין היינו שעכ"פ יצטרך לשלם וא"כ ממנ"פ כ"ז שהם בעין הא יכול להחזירם והוה לאו הניתק לעשה ואם נשרפו שוב למה ילקה דכל עיקר כוונת התורה שלא יקח מידו אותן הצריך לו וכל שנשרפו ומשלם לו מה אכפת לי' אף במה שנכנס דל"מ אם משכן דברים שא"צ לו לא עבר כלל על כוונת התורה ואף במשכן דברים הצריכים לו ביותר טוב שישלם לו דמים ויוכל לקנות אחרים ומה לו בזה שילקה הלה וכעין מ"ש הפ"י דבממון יותר טוב שישלם משילקה ולפ"ז כל שבאמת המשכון אינו שוה כ"כ שפיר לוקה ומפסיד דמי החוב דבזה ל"ש לומר דיותר טוב לו שישלם דהא לא יצטרך לשלם דמים דינכה לו על החוב מוטב יותר שילקה ובשלמא כששרפו בידים יוכל לומר לדידי שוה לי כל החוב א"כ יותר טוב שישלם ויפסיד כל דמי החוב משילקה אבל כל שנשרף באונסא א"כ אינו מפסיד רק כפי שווי המשכון וא"כ למה לא ילקה וא"ל דיותר טוב שישלם דז"א דהא ינכה לו החוב ומה ירוויח הלה וא"ל דאם לא ישלם יצטרך לשלם לו דז"א דהלוה א"צ לשלם לו דהא הו"ל בידו וכמ"ש למעלה דו"ק כי קצרתי.

והנה שלח אלי הרב הגדול החריף מוהר"י שמעלקיש ני' קושיא במכות כאן דמה משני הש"ס כיון דחייב בתשלומין אינו לוקה ומשלם ולא משני בפשיטות כיון דעכ"פ א"צ לשלם לו החוב הוה כתשלומין וע"כ צ"ל דזה לא מקרי תשלומין וא"כ לכך צריך לומר דמה שמשלם יתר על החוב זה מקרי ממון ואינו לוקה ובזה מיושב מה דמקשה מגר הא ניהו דפטור מלשלם מה ששוה המשכון יותר מ"מ מה ששוה כדי חובו זה ודאי מפטר והוה ממון וע"כ דמה שנפטר מהחוב לא מקרי תשלומין ולפ"ז משכחת לה ביטלו כשאינו שוה יותר ומה דמפסיד החוב לא מקרי תשלומין כן הבנתי מתוך מכתבו אף שערבב הדברים זהו תוכן קושייתו ולפענ"ד נראה דהנה מה שהחוב כנגד משכונו שמפסיד בזה ל"ש דיפטר ממלקות דהא כל הטעם דקלב"מ משום דא"א לחייבו משום שתי רשעיות וכאן מה שזה אינו משלם לא מקרי חיוב ושפיר יוכל הב"ד לחייבו מלקות וכבר כתבתי בשם אבי מורי הגאון ני' לפרש כן דברי הרמב"ם במ"ש דמחשב ממה ששוה יותר אך הא דלא מוקי בש"ס בביטלו דאינו שוה יותר ושפיר משכחת לה בבטלו דילקה כגון שאינו שוה יותר ומה שמפסיד החוב הוה כתפס דחייב בקלב"מ אך לפענ"ד נראה כיון דהא דתפס בקלב"מ מועיל הוא דוקא היכא דלא עבדינן החומרא וכגון בשוגג אבל היכא דעבדינן החומרא לא חייב אף לצי"ש ול"מ תפיסה וכמ"ש הקצה"ח סי' כ"ח בהבנת המהרש"ל ע"ש ולפ"ז כאן דבאמת מלקות חמור מממון רק דהתורה אמרה כל דחייב ממון לא ילקה וכמ"ש התוס' ד"ה התם א"כ כל דלוקה שוב צריך להחזיר לו החוב ואף דהוה כתפוס הא עבדינן החומרא ואינו חייב אף לצאת יד"ש ודו"ק היטב ומה דפריך ממשכונו של גר היינו דאין כאן מי שישלם הגר מת ואין לו יורשים וא"כ ודאי דשייך מלקות.

עוד נראה לפע"ד דבר חדש דהנה מעלתו העיר הערה חדשה דמה שנפטר מהחוב בשביל המשכון זה שני חיובים וז"ג וז"ג רק דאין נ"מ דהפוכי מטרתא ל"ל ולפ"ז נראה לי דכיון דזה ששרף המשכון הו"ל מזיק ומזיק דינו בעדיות והחוב שזה חייב לו אינו רק בזיבורית א"כ שוב זה גובה וז"ג ול"ש דהחוב הוה תשלומין דהא איכא נ"מ דזה משלם לו מעדיות וזה משלם בבינונית ולפ"ז לא משכחת לה דילקה דהא איכא נ"מ בתשלומין ומוכרח לשלם לו מה שהזיקו בעדיות אף שזה יש לו חוב כנגדו ושפיר פריך מגר שמת דשם ליכא נ"מ כלל דאף דפטור מהחוב מ"מ למי יצטרך לשלם וז"ב ודו"ק היטב וכל מה שטרח מעלתו במה שמקשה הש"ס מגר שמת בחנם טרח דל"ש שהחיוב של החוב שנפטר זה מקרי תשלומין דלמי ישלם הא הגר אין לו יורשים רק גוף הקושיא דלמה לא משכחת ביטלו כשהמשכון הוא כנגד החוב ומה שפטור מהחוב זה מקרי תשלומין זה הקשה יפה וכ"כ מה שנ"ל נכון ודו"ק היטב וא"ל דאכתי מתורת תפיסה יוכל לפטור עצמו מהחוב דז"א דכבר נודע מ"ש הת"כ והש"ך בסוף ספרו דהיכא דיש לזה שטר ברור על חברו לא יוכל חברו לזכות משום ספיקא דממונא שלו על בעהש"ט כיון דזה חיובו ברור בשטרו וא"כ ה"ה הכא זה יש לו שט"ח ברור וז"ג וז"ג כיון דאיכא נ"מ לענין עדיות א"כ אף שהמשכון הוא על אותו חוב ע"מ כיון דז"ג וז"ג הוה כמו דאית לי' ספק ממונא מצד אחר ודו"ק היטב כנלפע"ד.

והנה אח"כ הראני הרב החריף מוה' מאיר בראם ני' דברי הרמב"ם פ"א ממתנות עניים הלכה ה' שכתב דבשכחה הוה לאו הניתק לעשה ממ"ש לגר ליתום ולאלמנה יהי' וע"ז הקשה דהא בב"מ דף י"א דרשו מהך קרא לרבות שכחת העיר ובירושלמי מצריך לקרא על דבר אחר ועיין כ"מ פ"ה שם ה"ב והשבתיו דלק"מ דבאמת אף אם לא הי' כתוב הך קרא דיהי' בשכחה ג"כ היינו יודעים העשה בשכחה שהרי כשם שבכרם יש ד' מתנות והשכחה בכלל לעני ולגר תעזוב אותם וה"ה בתבואה הוא בכלל וכן באילנות וכן מבואר בספר המצות לרבינו ל"ת רי"ד שאף שאמרו רק גבי פיאה דהוה לאו הניתק לעשה במכות ט"ז מ"מ כלהו הוה לאו הניתק לעשה ומ"ש רבינו מקרא דיהי' וכ"כ שם בספר המצות היינו דבאמת השתא דכתיב לגר ליתום ולאלמנה יהי' ממילא הוה מ"ע אבל פשיטא דאף אם לא כתוב הי' בכלל ותדע דאל"כ מנ"ל שכחה בכרם ובאילנות וע"כ דגמרי אחריך אחריך וכדאמרו בחולין קל"א וא"כ כל המתנות בכלל כתוב תעזוב אותם וא"כ אין מקום להקושיא ובזה מיושב היטב מה דאמרו בחולין קמ"א ע"ב לא תשוב ושב לא תכלה וכלה ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי ר' יהודה אלמא קסבר לאו הניתק לעשה לוקין ומשני דתעזוב מעיקרא משמע והדבר יפלא דאכתי בלא תשוב דלא נפסק מתעזוב מא"ל וא"ל דגם יהיה משמע מעיקרא דז"א דמלבד דהי' לו להש"ס לבאר זאת אף גם דבשכחה ל"ש מעיקרא דלא יוכל לקיים רק כששכח ולפמ"ש א"ש דבאמת יהי' לא אתי לזה רק לרבות שכחת העיר רק דממילא הוה בכלל תעזוב וכל דתעזוב מעיקרא משמע שוב הך יהי' לא הוה לאו הניתק לעשה כלל וז"ב כשמש ובזה ניחא מה דלא נקט רק לא תשוב ולא תכלה ולא נקט פרט ועוללות לא תעוללו וכדומה ולפמ"ש א"ש דבאמת שם הוא בכלל לעני ולגר תעזוב אבל כאן דיהי' לא אתי לזה וא"כ תלוי רק בפיאה דכתיב בהדיא הך דתעזוב ודו"ק ומה שהקשה מעלתו למה לא הביא הרמב"ם בספר המצות הך דחולין קמ"א לק"מ דלר"י דמחייב מלקות פשיטא דלא תשוב לא הוה לאו הניתק לעשה רק לדידן דקי"ל דהוה לאו הניתק לעשה הוצרך רבינו לחדש דבכולהו הוה לאו הניתק לעשה ולאו דוקא פאה ודו"ק כי זה ברור.

ודרך אגב ארשום במה דכתבו התוס' בתמורה ב' דהקשו דהו"ל למימר סופג שמונים מלא יחליפנו ולא ימיר וכתבו די"ל דאה"נ וע"ז הקשה אותי הרב החריף מוה' מאיר בראם ני' דא"כ בהא דאמרו בתמורה דף וא"ו דאי אמרת בתמורה לתני ששה וע"ז הקשה דלמה לא אמר לתני שבעה ובדברי האמת להגאון בכר דוד הקשה דהא דאמרו בתמורה דף כ"ז דלוקה בד' מלקיות דהו"ל למימר בשמנה מלקיות והיא תימא וכ"כ בזה ולא ידעתי מקומו וכעת נראה דהנה באמת צ"ב דהתוס' כתבו דללקי שמונים וכתבו דאה"נ וקשה אכתי למה לא קתני שמונים אך נראה דניהו דלקו שמונים היינו כשמתרין בו משום לא יחליפנו ולא ימיר אבל כשאומרים לו סתם דאסור להמיר פשיטא דלא ילקה רק ארבעים ועיין במ"ק ג' גבי משום מאי מתרינן בי' והארכתי בזה בחבורי יד שאול סי' רל"ד ס"ק ד' ולפ"ז באמת אינו לוקה רק ארבעים והיינו כשהתרו בו סתם אבל כשהתרו בו משום תמורה אה"נ דלא לקי רק ארבעים ולכך נקט הש"ס ששה וכן ד' מלקיות והיינו כשלא התרו בו רק משום תמורה בלבד ולא פרטו המלקיות משום שני לאוין דלא יחליפנו ולא ימיר כנ"ל לפי חומר הנושא.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף