שואל ומשיב/א/ב/קיא

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קיא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ליניק וחכים ושמו פלאי. מה שהארכתי לישב דברי הט"ז בהקדמתו ליו"ד במ"ש התוס' בקידושין דף ס"ב דלכך מקדים אם לא שכב אף דהוה לאו קודם להן משום דמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן ואנו רוצים שתתקיים דבריה שלא שכב איש אותה וזהו הן ואם שכב תפסיד וע"ז הקשה מהא דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי כדי שיהי' הן קודם ללאו וקשה הא גם שם אנו רוצים שלא ימות ולא יהי' גיטו גט ובקשת גם ממני להודיעך תירוץ בזה הנה בילדותי הארכתי בזה וקשה למגמר עתיקא וגם זכורני שמצאתי אחר כמה שנים בשו"ת שב יעקב שאחיו הרב מוהר"ב פפארש זלה"ה העיר בזה במקצת מפלפולו אמנם כעת אמרתי ליישב קושית התוס' בגיטין דף נ"ו וביתר ביאור הוא בכתובות דף ע"ד ע"ב בהא דאמרו והוא דאמר לה משום נדר אני מוציאך דטעמא משום קלקולא ואי אמר לה הכי מצי לקלקלה והקשו בתוס' דאם היה תנאי כפול מה מועיל מה שאומרים דלא יחזיר דמ"מ לא נתבטל התנאי עד"ז ע"ש ובמהרש"א ולפמ"ש התוס' א"ש דבאמת כעת הוא מתנה דאם הנדר או הש"ר אמת יהא גט ואם הוא שקר לא יהא גט אם כן ההן קודם ללאו אבל אם יקלקלה לבסוף ויאמר אלו היה יודע לא היה מגרשה א"כ היה רוצה שלא יתקיים הגט א"כ היה מתנה בהיפך שאם לא היו הנדר או הש"ר אמת לא יהי' גט וזה חשוב הן וא"כ יהי' באמת קלקול דלא התנה משפטי התנאים ואם כן יהי' התנאי בטל והמעשה קיים וא"כ אדרבא ע"י הקלקול לא יתבטל לה המעשה של הגט ושפיר אמרו דלא יחזיר וא"ל א"כ מה קלקול יהי' כאן כיון דהתנאי בטל דז"א דבזה גופא הקלקול דיאמר דאלו היו יודע היו מתנה בהיפוך ולכך תקנו שלא יחזיר ול"ש קלקול וז"ב ודו"ק (ושמעתי שאומרים בשם הגאון מו"ה הירץ ז"ל מטיסמניץ כעין זה ושמחתי) והנה לפמ"ש בילדותי לפרש כוונת התוס' ולהצילם מקושית הט"ז הי' מקום ליישב קושית התוס' כאן דהנה באמת צ"ב קושית התוס' דהקשו דאם לא שכב הוה לאו קודם להן דמה קושיא דהא כל הטעם דבעינן הן קודם ללאו הוא משום דבגמר דבריו אדם נתפס וכל שיסיים בהן שוב יהי' נתפס בהן ורוצה שיתקיים המעשה אף שלא יתקיים התנאי ועיין בח"מ ס"ק ב' ובב"ש שם ס"ק ג' וא"כ כאן שלא היה יכול להתחיל בהן דהיינו אם שכב חנקי דפורענותא לא מקדמינן כדאמרו גבי שכ"מ וכדאמרו בהדיא בסנהדרין דף ל"ב דמכאן שפותחין בזכות תחלה ודברי הט"ז בהקדמתו שם שרצה לפרש דבאמת אמרו תחלה ההן תמוהין מש"ס הנ"ל וכבר התעוררו בזה האחרונים ובילדותי הארכתי בזה אך עכ"פ כיון שלא יכול לומר קודם ההן שוב התנאי קיים אף שהקדים הלאו ואמרתי דלזה באמת כוונו התוס' במ"ש דמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן והיינו כיון שאנו רוצים שיהי' כן שוב לא חשיב הלאו קודם להן דא"כ בע"א וא"ל דהי' לו לומר הלאו קודם להן ואח"כ ההן קודם ללאו כדאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ דז"א דבאמת מנ"ל דלא הי' כן דאטו כתיב בתורה איך אמר רק דמהנקי למדין גם ההן וא"כ דלמא באמת אמר כן הלאו קודם ואח"כ ההן ואח"כ הלאו וכעין מ"ש הט"ז בהקדמתו לישב קושית התוס' וא"כ כאן ל"ש זאת דהא הי' יכול להתנות בהיפך ולכך הוה באמת לאו קודם להן ובגמר דבריו אדם נתפס ונתבטל התנאי ומעשה קיים ודו"ק.

והנה התוס' כתבו דמיירי שלא אמר על מנת והא דקאמר ר"מ כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר מיירי בדכפלי' למלתא ולא כפל לתנאי דאם כפלי' לתנאי אמאי לא יחזיר ולכאורה תמהני דהא באמת הרשב"א בחידושיו בגיטין דף ע"ה הקשה דאף בלא כפליה לתנאי וכי גרע מאומדנא וגילוי דעת דמועיל וכתב דאדרבא כשלא כפל לתנאו מגרע גרע דנראה כאלו רצה שיתקיים התנאי אף דלא כפל למלתא ולפ"ז כאן דאמרינן דלא יחזיר משום קלקולא א"כ אף בלא כפל לתנאו מ"מ לא גרע מאומדנא וא"ל מדלא התנה כהלכתו ש"מ בטלי' לתנאו ודעתו היה שיתקיים התנאי אף שלא יתנה כהלכתו דז"א דהא כאן אנן לא שבקינן ליה לכפול התנאי דאז יהי' קלקולא אף שנתקן שלא יחזיר וא"כ אין ראיה ממה דלא כפל לתנאו וע"כ יהי' עכ"פ גילוי דעת ומה הועיל במה שלא כפל לתנאו ומכאן לכאורה ראיה למ"ש הלח"מ פ"י מירושין דלר"מ דבעי תנאי כפול כל שלא כפל לא מהני גילוי דעת ע"ש וא"ש אבל התוס' כאן לא אזלי בשיטה הלז וקשה לדבריהם.

והנה לכאורה קשה לי היאך אומרים לו כאן שיאמר להם משום שם רע אני מוציאך הא הו"ל תנאי קודם כתיבת התורף דהא כיון שאמר לה שבשביל זה הוא מגרשה אף שאמר לה אח"כ כל שגוף הגירושין בשביל תנאי הו"ל שיור בגט דהא אם יתברר שהיא תוכל להפר לא יהי' גט א"כ הו"ל שיור בגט דל"מ אך ז"א דכיון דתקנו שלא יחזיר שוב לא הוה שיור בגט דהא לא יוכל לחזור אף שיתברר שלא הי' כן וזה באמת הקלקול שהי' יכול לקלקלה ולומר שהיה התנאי קודם כתיבת התורף ובזה מיושב היטב קושית התוס' דאם כפל לתנאו מה מועיל ואם לא כפל לתנאו מה יקלקל ולפמ"ש י"ל דמיירי בדלא כפל לתנאו רק דהקלקול יהי' דהתנה קודם כתיבת התורף דאז הוה שיור בגט אף דבאמת לא אכפת לן אח"כ והתנאי בטל והמעשה קיים מ"מ הוה שיור בגט אבל כל שתקנו שלא יחזור שוב לא הוה שיור מיהו בגוף הדבר יש לפקפק דכאן לא שייך תנאי קודם כתיבת התורף דדוקא היכא שמתנה ע"מ שלא תשתה יין וכדומה דלא התנה על גוף הגט זה מקרי תנאי קודם כתיבת התורף אבל אם נותן ע"ת זה ואם לא ואינו רוצה ליתן הגט זה לא מקרי תנאי קודם כתיבת התורף דאינו שיור בגט דאם לא על תנאי זה אינו מגרש אבל כל שמגרש הוא מגרש בלא שיור אך עדיין יש לומר דכאן מקרי תנאי קודם כתיבת התורף דכיון דיוכל להיות שתשאל על הנדר א"כ אף שתתגרש תוכל לשאול וע"ת זה לא גירש הו"ל שיור ודוקא אם יאמר אם לא אבא עד אותו זמן לא מקרי שיור דאם לא יבא לאותו זמן שוב אין שיור בגט אבל כאן יוכל להתבטל גם אח"כ מקרי שיור וצ"ע בזה.

והנה הרב המופלא מוה' מאיר ברא"ם נ"י שאל אותו בהא דאמרו בב"מ דף ס"ו דאם בלוקח שדה התנה המוכר טובת הלוקח דהו"ל פטומי מילי בעלמא וכתב הרא"ש דה"מ לאחר שגמר המקח אבל בתחלת המקח הוה תנאי גמור וכן קי"ל בחו"מ סי' ר"א ס"א ולפ"ז כאן איך שייך משפטי התנאים דהן קודם ללאו דהא כתבו התוס' בקידושין דמה שאנו רוצים חשוב הן והרי כאן אדרבא הלוקח רוצה הן שלו ולא המוכר דהאי הוא מתנה טובת הלוקח והשבתי דלק"מ דגם המוכר מתנה טובת הלוקח וא"כ חשוב הן שלו מה שרוצה טובת הלוקח ורצה למכור רק באופן זה ומכ"ש לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"ג בביאור כוונת התוס' דהיינו דאותו צד שאנו רוצים לקיים המעשה זה מקרי הן א"כ כאן שזה הצד אנו רוצים לקיום המעשה זה חשוב קיום המעשה ול"ק כלל ודו"ק.

ודרך אגב אזכיר מה שהקשה אותי הרב מוה' זלמן נכד הח"ד שנת תבר"ך דהמלמ"ל נסתפק אי בתנאי דלעבר צריך משפטי התנאים והיאך שייך תנאי דאפשר לקיימו וגם בתנאי דאם מת היאך שייך תנאי דאפשר לקיימו והשבתיו דדוקא בדבר שהתנאי יכול לקיימו שייך תנאי דאפשר לקיימו משא"כ בעבר וכדומה. והנה לכאורה הי' נ"ל ראיה לשיטת רש"י דפירש דהחשש דקלקולא הוא כשמתנה ת"כ דאי כפירוש התוס' דמיירי דלא התנה כפול רק דכפלי' למלתא אבל בכפלי' לתנאי הגט בטל אף כשמוציא משום נדר וא"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם שתקנו שלא יחזור הא יכול להתנות בת"כ ואז יהי' חשש קלקולא במקומו וא"ל דלא שבקינן לי' להתנות ת"כ דמי יעצור בעדו שלא להתנות כן ואם יעצור בעדו יהיה גט מעושה וע"כ דאף בדאתני ל"מ כל שאומרים לו שהמוציא משום ש"ר לא יחזיר הן אמת דקושית התוס' עדן סוערה עליו דאמאי לא יהני בת"כ ואמאי לא יחזיר וכבר כתבתי לעיל בזה אך כעת חדשות אני מגיד בעזרת ד' דהנה כבר נודע שיטת הרמב"ם ז"ל דאחד ממשפטי התנאים שהוא דתנאי קודם למעשה פירש רבינו ז"ל דהיינו שהקדים את המעשה דהיינו שאמר הרי את מקודשת לי ונתן בידה ואח"כ התנה התנאי והטור בסי' ל"ח באהע"ז כתב דלא נהירא דפשיטא הוא דבכה"ג לא אתי תנאי ומבטל מעשה וע"כ פירש דהכוונה הוא כמ"ש כל הפוסקים דגם אם לא הקדים המעשה הנתינה בידה כל שאמר לשון המעשה מקודם הו"ל מעשה קודם לתנאי ול"מ והנה עכ"פ לכל השיטות כל שהקדים המעשה בפועל הוה מעשה קודם לתנאי ולא מועיל לבטל המעשה ולפ"ז נראה לפע"ד הדבר ברור דלאחר שתקנו חז"ל דהמוציא משום ש"ר לא יחזיר א"כ אם לא הי' מתנה כלל היה חל הגט ממש אף דיש גילוי הדעת שמפני כן הוא מגרשה וגם הב"ד אומרים לו שבשביל זה הוא מגרשה וא"כ מה מועיל מה שמתנה תנאי כפול הא הו"ל מעשה קודם לתנאי דניהי שהקדים לשון התנאי קודם למעשה הא המעשה באמת חל דהא באמת תקנו חז"ל שלא יחזור כל שגרשה משום נדר ומשום ש"ר וא"כ מה אכפת לן בתנאי שיבטל המעשה אף דהוא בתנאי כפול דלא גרע תקנת חז"ל מאלו הקדים המעשה בפועל באמת לכתחילה ראוי הוא שיקיים כמצות חז"ל שלא יחזיר וא"כ מה מועיל התנאי שיבטל המעשה בשלמא בכל תנאי קודם למעשה א"כ לא נתן הגט רק על תנאי זה אבל כאן הגט באמת חל ורק שאח"כ כשיתברר שעשתה תשובה א"כ הוה למפרע ת"כ ואיך אתי תנאי ומבטל מעשה ולכך לא מועיל התנאי ושפיר הועילו בתקנתם וז"ב מאד מאד לדעתי ובזה נראה לפע"ד מ"ש רש"י דלכך אומרים לו שהמוציא משום ש"ר לא יחזיר דאז מדלא המתין לבדוק ע"כ שגילה דעתו שאינה חביבה בעיניו ולא נודע מה בעי בזה וגם איך יועיל זאת לבטל הת"כ ועיין בתוס' ובמהרש"א ולפמ"ש א"ש דקשה לי' לרש"י כיון דאיכא גילוי דעת דמשום נדר ומשום ש"ר גרשה וא"כ אף בלא תנאי מהראוי שיתבטל הגט והרי בלא אמר לה מותר להחזיר כדאמר ר"נ והוא שא"ל משום ש"ר אני מוציאך וא"כ שוב לא הוה מעשה קודם לתנאי דכל הטעם הוא דלא אתי תנאי ומבטל למעשה וכאן שהי' גילוי דעת א"כ אדרבא בלא התנה כלל הי' יוכל להחזיר וא"כ לא שייך אתי תנאי ומבטל למעשה דאדרבא ע"י התנאי מגרע דבלא התנאי הי' יכול לבטל המעשה ולזה כתב רש"י כיון דאומרים לו משום ש"ר אתה מוציאה א"כ עי"ז נגלה דעתו דבטל לגילוי דעת ולכן לא מועיל התנאי לבטל המעשה וז"ב ואם כנים אנחנו בזה נבא לישב בזה דברי רבינו הרמב"ם ז"ל פ"י מגירושין ואולי יהי' ד' אתנו להצילו מקושיות הגדולות העומדים עליו במ"ש דהמוציא אשתו משום איילונית דלא יחזיר ותמהו למה לא כתב דמיירי דלא התנה תנאי כפול וכדמוקי לה בש"ס אליבא דר"מ ומיירי בדלא כפליה לתנאו ע"ש ולפמ"ש יש ליישב דבאמת אילונית הוה מום גדול ובגילוי דעת סגי כמ"ש ה"ה שם ולפ"ז לכאורה תמוה מה דמוקי הש"ס אליבא דר"מ בדלא כפלי' לתנאו ולכך יחזיר אבל בכפלי' לא יחזיר משום קלקולא וכאן הדרא קושית התוס' לדוכתא מה מועיל מה שתקנו שלא יחזיר הא הו"ל תנאי כפול וכאן לא שייך לומר דהו"ל מעשה קודם לתנאי דהא בלא התנה היה המעשה בטל משום גילוי דעת וא"כ לא שייך לומר דאתי תנאי ומבטל למעשה דאדרבא התנאי עושה להמעשה חיזוק דאל"כ לא הי' מקרי מעשה דהי' יכול לחזור והיא קושיא נפלאה וצ"ל דשם כיון דמוקמינן לה אליבא דר"מ ולר"מ דבעי משפטי התנאים אף במעכשיו א"כ לדידי' ל"מ גילוי דעת וכ"כ הלח"מ שם לפי דרכו וא"כ שוב התנאי מבטל להמעשה ולכך מוקי בדלא כפלי' ואז לא יחזיר אברא דעדיין יקשה דאף בדלא כפלי' לתנאו אמאי לא יועיל דכל הטעם דצריך כפילת התנאי משום דאם לא כפלו ל"מ התנאי לבטל המעשה וכמ"ש ה"ה פ"ו מאישות ולפ"ז כאן דאף בלא התנה כלל שייך גילוי דעת א"כ איך שייך לומר דלא אתי תנאי ומבטל למעשה הא אדרבא בלא תנאי פשיטא דלא הוה מעשה כלל והיא קושיא גדולה ואף דרש"י ז"ל תיקן זאת בצחות לשונו שפירש דבדלא כפלי' לתנאו מיירי שאמר לה משום איילונית אני מוציאך ולא התנה כלל דאם לאו יהא הגט בטל דכל דלא אמר כלל להתנאי פשיטא דמה שאמר משום איילונית אני מוציאך מבטל לה גילוי דעת דמקודם ושפיר לא יחזיר וז"ב ומ"מ פשטת הלשון מורה דאמר לתנאי' ולא כפלי' וא"כ מהראוי שיועיל התנאי אף בלא כפליה אך כבר כתבתי דלד"מ כיון דלא כפלי' לא מועיל לדידיה גילוי דעת וממילא כל שלא כפליה מגרע גרע ולפ"ז לדידן דמועיל גילוי דעת שוב מועיל גם לא כפליה לתנאי וא"כ אדרבא בלא כפלי' לתנאו ומכ"ש שכפל התנאי בודאי יוכל להחזיר וא"כ בלא התנה כלל שפיר מועיל מה שאמר משום איילונית אני מוציאך שיבטל להגילוי דעת ולכך לא העתיק רבינו דין כפילת התנאי דבזה בודאי יחזיר ואף בלא כפל לתנאו כל שהתנה התנאי הי' מחזיר רק בלא התנה כלל הוא דאם אמר לה משום ש"ר אני מוציאך דלא יחזיר ובלא א"ל יחזיר וכעין זה כתב הלח"מ לפי דרכו וראיתי להפני יהושוע שהביא דברי הלח"מ הנ"ל והקשה עליו קושיות רבות ולפמ"ש יש ליישב כל הקושיות ואספרם אחת לאחת דמה דהקשה דאי ס"ד דלר"מ לא מועיל גילוי דעת בשם רע ונדר ואף באיילונית א"כ מ"ט דר"מ דחייש לקלקולא הא ליכא קלקול כיון דלא חייש לגילוי דעת ובדכפלי' לתנאי' אי אפשר לאוקמא דא"כ אמאי לא יחזיר הא התנה ת"כ ולפמ"ש א"ש דאדרבא לכך לא מהני כיון דלר"מ ל"מ גילוי דעת א"כ ל"מ כפילת התנאי דהא הו"ל תנאי לבטל המעשה וכמ"ש ומ"ש דאי מיירי בדכפלי' לתנאו א"כ באין צריך חקירת חכם אמאי לא יחזיר הא התנה שאם לא יהי' נדר יהי' הגט בטל ולפמ"ש א"ש דאדרבא לכך לא מהני התנאי דהו"ל תנאי לבטל המעשה דנ"מ גילוי דעת דהא חזינן שלא רצה בה דא"כ הי' לו להפר ואינו יכול לקלקלה כלל ומה שהקשה מפ"ק דנדה דר"מ ס"ל באשה שאין לה ווסת יוציא ולא יחזיר והרי שם מיירי בלא תנאי כלל ואיך שייך קלקול כלל הא לא התנה כלל וע"כ משום גילוי דעת ולפמ"ש א"ש דשם אין לך גילוי דעת גדול מזה דמה הו"ל למעבד דהא נאסרה עליו והי' צריך לפרש ובכה"ג פשיטא דמועיל לר"מ גילוי דעת ושאני נדר וש"ר ואילונית דלא הי' מוכרח לגרש משא"כ אילונית וז"ב.

ובזה מיושב היטב דברי הרי"ף שהעתיק המשניות כצורתן ומסתמא פוסק כחכמים דס"ל דיחזיר באילונית ולא חייש לקלקולא ובנדר וש"ר פסק דלא יחזיר משום חשש קלקולא ולפמ"ש א"ש דכיון דבמשנה דש"ר ונדר העתיק והוא דאמר לה משום ש"ר א"כ לכך לא מועיל גילוי דעת דהרי א"ל משום ש"ר אני מוציאך גילה דעתו דלא רצה בה ול"מ הגילוי דעת אבל באילונית דהיא מום גדול לכך מועיל הגילוי דעת וז"ב ודו"ק. עוד נ"ל בישוב קושית התוס' דבאמת מיירי בכפליה לתנאו ואפ"ה ל"מ התנאי כיון דתקנו חכמים דלא יחזיר א"כ הו"ל מתנה על דברי חכמים ולא מבעיא לשטת הפוסקים דס"ל דאף במה דתקון רבנן הוה תנאו בטל וכמבואר בש"ע אהע"ז סי' ל"ח ס"ה וא"כ גם כאן מתנה על דברי חז"ל ותנאו בטל ואף אם נימא דבדרבנן תנאו קיים משום דלא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה זה דוקא בסתם תקנת חז"ל אבל כאן דגוף התקנה היה בשביל זה שלא יחזירנה כדי שלא יהי' קלקול א"כ בודאי לא מועיל תנאי שהרי עשו חיזוק לדבריהם ונתקן בשביל זה וז"ב לדעתי ובזה אמרתי פרפרת נאה בהא דאמר ר"י א"ל שתיקותך יפה מדיבורך ופירש"י אלו ידעת שסופך ליתן לה כתובה לא היית מגרשה ותמה בפני יהושוע דלמה לא פירש כמו שפירש למעלה בדר"י דלכך לא יחזיר משום דאלו ידעתי שאין סופך לשוב אלי לא הייתי מגרשך וא"ל משום דכבר תקנו דלא יחזיר וליכא קלקולא א"כ אמאי חייש לקלקולא כשתובעת הכתובה וגם תמה בהא דפירש"י בהא דפריך מכלל דר"י חייש לקלקולא ופירש"י דאלו ידעתי דתתרפית לא הייתי מגרשך ולפמ"ש א"ש דבאמת אף דמיירי כאן בלא כפלי' לתנאו מ"מ אליבא דר"י לא בעינן תנאי כפול וא"כ מהראוי שיתבטל הגט משום התנאי אך באמת הא הו"ל מתנה על מ"ש בתורה ול"מ התנאי ולא הוה רק לעז בעלמא ולפ"ז הא בממון ודאי מועיל בדרבנן דדוקא באיסור ל"מ תנאי בדרבנן אבל בממון מועיל ומ"ש בהגמ"ר דאף בממון לא מועיל תנאי דחה הב"ש באהע"ז שם בסי' ל"ח ס"ק י"ג וא"כ בשלמא לענין איסור שפיר כל דתקנו רבנן דלא יחזיר הו"ל מתנה על מה שאמרו חז"ל ולא מועיל התנאי אבל לענין הכתובה שוב מועיל התנאי וז"ש רש"י דאלו הייתי יודע שסופי ליתן לך כתובה לא הייתי מגרשך ולכך שתיקתו יפה מדיבורו ובזה מיושב היטב דלכך פירש"י אח"כ דיכול לקלקלה דכיון דלענין הכתובה מועיל התנאי שפיר מועיל התנאי וז"ב ובזה מיושב היטב קושית התוס' דאף אם הוא שותק אנן מי שתקינן לה כדפריך ביבמות לענין נשאת ולא ילדה ולפמ"ש א"ש דבאמת כאן לענין איסור לא מועיל התנאי ורק לענין ממון מועיל התנאי אבל אנן מה אכפת לן אבל שם דהחשש הוא לענין איסור דשם לא התנה כלל ורק דיש חשש קלקול שפיר פריך אנן מי שתקינן וז"ב ודו"ק היטב כי ת"ל יש לו פנים בהלכה.

והנה התוס' האריכו אם איילונית צריכה גט ולהיות כי יש בזה מבוכה גדולה בין הפוסקים אמרתי לבאר הדבר כאשר יעלה במצודתי היום והנה מראש צורים נראה שטת רבינו הרמב"ם ז"ל פ"ד מאישות הלכה יו"ד דאיילונית שנתקדשה הרי אלו קידושין גמורים ושיטת ה"ה דאף בלא הכיר בה הוה קידושין ועיין בב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"ט שכתב שגם הב"י הבין כן ובאמת צ"ב דאמאי יהי' קידושיו קידושין בלא הכיר בה נימא דאדעתא דהכי לא קידש ועיין בלח"מ שם אך לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש התוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב דכל דהדבר תלוי בשניהם לא שייך דאדעתא דהני לא קנה או לא קידש דגם היא יש לה דעת ונכנס על הספק ולפ"ז הוא הדין באילונית כיון דתלוי גם בדעתה לא שייך לומר דאדעתא דהכי לא קידש ולפ"ז נראה לי דבר ברור דזה דוקא היכא שהיא יש נלה דעת או שכבר הכירו בה שהיא איילונית א"כ יש לומר דכיון דעכ"פ היא ידעה א"כ הא היא בודאי רצתה לכנס לבית הספק אבל כל שהיא קטנה ולא ניכר בה סימנים של איילונית בכה"ג ודאי שייך לומר דאדעתא דהכי לא קידש וא"ל דהיא לא רצתה רק על אופן זה דכיון דהיא היתה קטנה ולא ניכר עדן סימני אילונית א"כ פשיטא דלא חששה כלל שמא תמצא איילונית דרוב נשים אין להם איילונית א"כ פשיטא דלא קידשה אדעתא שתמצא איילונית ולא גמר בלבו לקדש על מנת כן דרוב נשים אין להם איילונית ול"ש לומר דתלוי בדעתה דגם לה לא עלתה על רעיונה זאת וז"ב לדעתי ובזה מיושב היטב תמיהת הלח"מ שהקשה לדברי רבינו איך יפרנס המשנה ריש יבמות דאיילונית אינה עולה ליבום ולחליצה כלל והא אף בלא הכיר בה הוה קידושין ולפמ"ש א"ש דשם מיירי בקטנה דהיינו שקדשה בקטנותה בעוד לא ניכר שום סימן א"כ שפיר לא חלו קידושין ובזה מיושב קושית השואל בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ח בהא דפריך בסנהדרין דף ס"ט אמאי איילינות היא ואדעתא דהכי לא קידש והא לשיטת רבינו חלו הקידושין אף בלא הכיר בה ולפמ"ש א"ש דבקטנה לא שייך זאת וכמ"ש וכעין זה כתב בנו"ב לחלק בין קטנה לגדולה לפי דרכו ע"ש ובזה יש לומר הא דכתב הר"א מבורגיל ביבמות דף ב' ע"ב ליישב דדוקא אם נמצא בחיי הבעל והקפיד אבל כל שמת אמרינן דשמא אם היו קיים לא הי' מקפיד ולכאורה צריך ביאור דמה סברא הוא זו דפשיטא דודאי יהיו מקפיד וכמ"ש התוס' בתירוץ הר"א שם דבעינן שיקבל בפירוש ולפמ"ש יש לומר הסברא דבאמת אדעתא דהכי לא קידש אין סברא כלל דהא תלוי גם בה ורק דבקטנה יש מקום לומר דתתיבם ממנ"פ דהא שם לא שייך דעתו' דידי' ולפ"ז שפיר תירצו התוס' דלכך אינה מתיבמת דכל שנמצאת איילונית אח"כ יש לומר דלמא לא הי' מקפיד דהא באמת כל שנמצאת איילונית והרגישה שהיא איילונית שוב היתה עושה כל טצדקי שיתרצה הבעל ולא יקפיד ולכך אינה מתיבמת ממ"נ דבאמת אם הי' חי אולי הי' מתרצה ויש להמתיק הדבר דבאמת כל זמן שלא הוכרה איילונית כמו שהי' נכנסה לבית הספק בחשבה שלא תמצא איילונית ה"ה הוא לא היה בלבו כלל ונכנס לבית הספק הלז כיון דע"פ רוב לא תמצא איילונית רצה בספק הלז ואף דכשתמצא שהיא אילונית לא היה מתרצה הא על זה יש ספק שמא היה מתרצה והא דפריך הש"ס בסנהדרין דף ס"ט בקטנה שמא תמצא איילונית היינו דלמא לא נתרצה ועלה על לבו דלמא איילונית היא ולא הוה קידושין כלל ועכ"פ א"א לחייב מיתה ע"ז וע"ז משני דמיירי בקיבל בפירוש ובזה מיושב קושית דו"ז הגאון בישועת יעקב ז"ל סי' מ"ד מה שהקשה לשיטת רש"י מיבמות דף ס"א ע"ב דלמא מה דס"ל לר"א קטנה מתיבמת משום דשם לא שייך החזקה דהא בלא"ה יש איסור במחכ"ת הא ר"א קאי על כל יבמה קטנה שמתיבמת אף בנשאת לישראל ובלא"ה הא שם לא נחשד על איסור דשמא חשב שהיא מן הרוב שלא תמצא איילונית ואם תמצא איילונית באמת הסכים שיהי' קידושיה קידושין מיהו א"צ לכל זה והקושיא הראשונה שהקשיתי עליו הוא תמוה גדולה במחכ"ת אחר זמן רב נדפס טיב גיטין מהגאון מהרי"ף ז"ל אבד"ק אונגוואהר ובדקתי בסוגיא זו בגיטין דף מ"ו ומצאתי שגם ההפלאה כתב כעין דברי דו"ז והוא השיג עליו כעין מ"ש ונהניתי ומה שהקשה שם לשיטת התוס' דדוקא בדקבליה עלוי' הא לא"ה קטנה מתיבמת א"כ מ"פ הש"ס ביבמות שם וכר"מ מי סבר לה והתניא ר"א אמר קטנה מתיבמת ואינה חולצת ומאי קושיא דלמא מיירי בדלא קבלה עליו א"כ מתייבמת ממנ"פ כקושית התוס' דלמא אדעתא דהכי לא קידש ובאמת שקושיא גדולה היא ולפע"ד נראה דאם נימא דאיילונית קידושי טעות הן ולא בעל לשם קידושין וא"כ כל שנתגלה אח"כ למפרע הוה בעילתו בעילת זנות וא"כ עכ"פ אסורה לכהונה ואיך קתני סתם דמתיבמת דמשמע אף באשת כהן והא לכהן היבם אסורה דהו"ל בעילתו בעילת זנות מיהו אינו מוכרח דכל דהי' לשם קידושין לא מקרי בעילת זנות וכעין זה כתב הב"ש בסי' ל"ח ובכמה מקומות ובפרט שתעשה זונה עי"ז ודאי לא אמרינן ובפרט דע"כ לא מיירי בקטנה לכהן דכהן אסור בקטנה לר"י ור"א ס"ל כר"י והנראה בזה דהנה התוס' הקשו ביבמות דף כ' דהיאך קטנה מתיבמת לרבנן וגם לר"מ לולא חשש דאיילונית הא אינה ראוי' להתעבר ואינה ראוי' להוליד וכתבו כיון דלבסוף ראוי' להוליד ולפ"ז בר הקמת שם הוא ע"ש ולפ"ז אם נימא החשש שמא איילונית היא וקשה א"כ אינו ראוי להקמת שם כלל א"כ לא הותר להתיבם משום דאינו ראוי להקמת שם וא"ל דממנ"פ אם אילונית היא שוב אין בקידושין הראשון כלום ומותרת לאחיו מחמת קידושין שלו כקושיית התוס' דזה אינו דשוב יקשה דעכ"פ אינו ראוי להוליד כעת ולאו בר הקמה הוא וא"ל כיון דעכ"פ ראוי להוליד אח"כ בר הקמת שם מקרי דז"א דדוקא אם עכ"פ בעילה מקרי שפיר יש לומר דשמה ביאה אף שאינה ראויה להוליד אבל כיון דס"ל לר"א כר"י דביאה שאין בה פרצה אינו ביאה כלל ובעילת זנות מקרי פשיטא דלא הותר איסור אשת אחיו דזה איסור כרת בביאה שאין בה פירצה ובשלמא לר"י בעצמו או לר"מ שפיר קטנה מתיבמת דממנ"פ לר"י לא חיישינן למיעוטא וא"כ לא אכפת לן במה שאינו מוליד כעת ואף דהוה ביאה שאין בה פרצה כל דתוליד אח"כ שמה ביאה לענין יבום ולר"מ דחייש למיעוטא ויש חשש שמא אח"כ תהי' איילונית וא"כ הוה ביאה שאין בה פרצה מ"מ הוא לא ס"ל להא דר"י ולא ס"ל דמקרי ביאת זנות אבל לר"א דס"ל לדר"מ ולדר"י א"כ מהראוי שלא תתיבם קטנה דלע"ע אין בה ביאה שיש בה פרצה וא"ל דסופה לבא לידי פרצה דבאמת אינה עומדת לזה דשמא תהי' אילונית וא"ל דאז שוב תהי' מותרת מחמת דקידושין הראשונים הי' בטעות דז"א דעכ"פ כל שחיישינן למיעוטא שוב הוה ביאת קטנה ביאה שאין בה פרצה ואסורה אף שבאמת לא תהי' אילונית [ניהו דכל ביאת קטנה לא אכפת לן מה דאין בה פרצה דמה בכך הוא לשם אישות נשאה אבל עכ"פ ביבמה שפיר יש לחוש]. שוב ראיתי בתוס' ביבמות שם שכתבו בד"ה כל בהדיא דקטנה אתיא לכלל פרצה לכשתגדל ולא מימעט אלא היכי דלא אתיא לעולם לכלל פרצה ע"ש ות"ל כוונתי לסברתם מדעתא דנפשאי ועכ"פ זה דוקא אליבא דר"י דלא חייש למיעוטא שפיר נקרא לדידי' קטנה אתיא לכלל פרצה דאתיא עפ"י רוב לכלל פרצה ולמיעוטא דאיילונית לא חייש אבל לר"א דס"ל כר"י וכר"מ וא"כ קשה אמאי תתיבם ושפיר פריך ודו"ק היטב ובגוף הענין האריך הפני יהושוע בחידושיו לגיטין דף מ"ו בענין איילונית ובשו"ת נו"ב מהד"ת הנ"ל לא ראה דבריו שכבר נכלל בזה הרבה דברים שלו ודו"ק היטב בכל מ"ש כי נכון הוא ת"ל.

והנה לכאור' יש ראי' ברורה לשיטת רבינו דאף בלא הכיר בה הוה קידושי אילוניית מן התורה קידושין דאם נימא דבעינן דוקא הכיר בה יקשה דא"כ אמאי אוסר ר"א לכהן שישא קטנה ומטעם שמא תמצא איילונית הא ממנ"פ מותרת לו דאם תמצא איילונית שוב הוה קידושיה קידושי טעות דהא לא קיבל וא"כ שוב אינה אסור לו משום זונה דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות לא עשאה זונה דלא קי"ל כר' אלעזר בזה ור' אליעזר פליג בהדיא בברייתא ואולי דכיון דבאמת קידש אותה ובא עליה לשם אישות רק דאח"כ נעשה למפרע קידושי טעות אבל עכ"פ זונה מקרי ולעיל כתבתי בהיפך והסברא אינו מוכרע ועכ"פ לשיטת הרמב"ם א"ש דאף בלא הכיר בה הוה קידושיה קידושין מן התורה ודו"ק. והנה נהדרינהו לקמייתא בדברי התוס' דקידושין הנ"ל התמוהין אם שישבתי בכמה פנים אבל לא נכחד קושט דברי אמת דהעיקר בכוונתם הוא כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קל"ז דמה שאנו רוצין בקיום המעשה זה מקרי ההן אף שהרצון היה שלא יהיה המעשה ולפ"ז שם בסוטה עיקר הוא מה שתזרע זרע ונקתה וא"כ זה חשוב הן ובגט שכ"מ העיקר בקיום המעשה שיחול הגט אף שטפי אנו רוצים שלא יחלה ולא ימות מ"מ באשר הוא שם אנו רוצין לענין הגט שימות ויתקיים וגם הוא בעצמו במעמד הלז רוצה כן ושפיר חשוב קיום המעשה הן ודבר ד' בפיו אמת שכן הביא המלמ"ל בביאור דברי התוס' עד"ז יעו"ש והביא המלמ"ל בפ"ו מאישות בשם רמב"ן בחידושיו דקידושין שכפי הנראה כוון לסברא הלז ע"ש אברא דצריך להבין במה שהקשו התוס' בגיטין דף ע"ג בהא דאמר ר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר והקשו התוס' מהא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי והא אם עמד חוזר בכל גווני וכתבו דשמואל לא ס"ל כר"ה ואם עמד אינו חוזר ולפ"ז שם יקשה להיפך דאם יעמוד שוב רוצה להפך והו"ל לאו קודם להן דבעת ההוא באמת רוצה שלא תתגרש וצ"ל דעיקר קושית הש"ס הוא דעכ"פ עיקר קושית הש"ס דאם באמת ימות יהיה הלאו קודם אמנם בגוף קושית התוס' דלר"ה א"צ כלל לתנאי לפע"ד לק"מ דכבר נודע מ"ש הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ע"ה דהיכא דהתנה ולא התנה כהלכתו מגרע גרע מאומדנא ולפ"ז י"ל דהא דס"ל לר"ה דאם עמד חוזר הוא דוקא כשלא התנה כלל אבל כשהתנה ולא התנה כהלכתו לא יוכל לחזור דגרע מאומדנא ולכך תיקן שמואל כשרוצה להתנות יתנה כהלכתו אמנם י"ל דלפמ"ש ה"ה בטעם דבעי משפטי התנאים הוא משום דאל"כ לא אתיא דיבור התנאי ומבטל המעשה ולפ"ז שוב מקשו התוס' שפיר דלר"א אם לא התנה כלל היה יכול לחזיר רק מה שהתנה גרע וא"כ עיקר בא ע"י התנאי ובכה"ג שוב יוכל התנאי לעקור וגם לר"ה כיון דאם עמד חוזר א"כ עיקר הגט חל רק לכשימות ושוב לא שייך לומר דלא אתי תנאי ועוקר דהא לא חל עדיין כיון דאם עמד חוזר ודו"ק.

אך אחר העיון יש ליישב קושית התוס' הנ"ל דיש לומר באמת כיון דכל עיקר הא דאם עמד חוזר הוא משום דמצווה מחמת מיתה הוא ואמרינן דמשום פחד מיתה טריד ולא פירש כ"כ וכמ"ש רש"י בגיטין דף ס"ה ועפ"י בסוגיא שהאריך בזה ולפ"ז יש לומר דדוקא אם לא אמר כלל אבל כשהתנה רק שלא התנה בכל משפטי התנאים דהיינו ת"כ ומכ"ש בהקדים הלאו להן א"כ חזינן דלא בשביל פחד מיתה עשה כן דהרי פריש רק שלא הקפיד על משפטי התנאים וא"כ גם ר"ה מודה דלא יוכל לחזור ומיושב קושית התוס' ואף דמרש"י ותוס' והפוסקים לא נראה כן לפע"ד הוא הערה חדשה ודו"ק היטב בכ"ז.

והנה בהא דאמרו גבי נדר הוא שהתירו לו להחזירה ופריך הש"ס פשיטא ותמה הרשב"א בחידושיו דמה פשיטא הא איכא חשש קלקול שמא יאמר אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרש ונדחק ועיין בב"ש סי' יו"ד מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין החששא דאתי לקלקולא גבי נדר שלה וש"ר והא כיון דמבטל לכל האונסין והמודעות בשעת גט כדי שלא יהיו אנוס א"כ מה יהי' יכול לקלקלה ניהו דלא ידע לא גרע מאלו הי' אונס והרי בטל כל האונסין ומגרש בלב שלם אך זה אינו באמת לפי דעתו שחשב שלא ימצא פתח בלב שלם רצה לגרשה וא"כ לא שייך שביטל כל האונסין דהא באמת גירשה בלב שלם רק שהי' לו טעות שהי' חושב שלא ימצא היתר ומעתה זה כשנדרה היא אבל כשנדר הוא הרי ביטל כל האונסין ולא יהא דהי' אנוס הרי ביטל כל האונסין דבשלמא בנדרה היא הרי אמר שמשום נדר מוציאה רק שבעת ההוא באמת רצה לגרשה בלב שלם ולא הוה רק טעות ולא אנוס אבל כאן היאך יוכל לקלקל ולומר שבאמת לא רצה לגרשה רק בשביל שחשב שאין בידו להפר נדרו א"כ אין לך אונס גדול מזה והרי אמרו לו שיבטל כל האונסין שאם מגרש באונס אין בגיטו ממש וע"כ שלא הי' אנוס ורצה לגרשה ודו"ק.

והנה לפמ"ש הרשב"ם בב"ב דף מ"ם דבגיטא ומתנתא א"צ שיכירו באונסו דמסתמא הוא אנוס דאל"כ למה נתן הגט וע"כ דאנוס הוא שהרי מסר מודעא ע"ש ולפ"ז כאן בקונמות באמת אנן אין מכירין באונסו דהא באמת הי' יכול לשאל על נדרו ולכך יכול לגרשה ולא שייך לומר דהוה אנוס דהא ל"ש לומר דמסתמא הוא באונס דאל"כ למה גירש דהא י"ל דגירש כיון שהדירה עד שיגרשה א"כ י"ל דמצוה לגרשה וא"ל דזה גופא האונס דז"א דהא באמת הי' יכול להתיר נדרו וז"ב ומעתה ל"ש כאן קלקולא דלא יוכל לומר אלו הייתי יודע שיש היתר לנדרי דז"א דהא לא ידעי' באונסיי ולא מקרי אונס אף בגיטא ומתנתא ודו"ק היטב כי קצרתי. עוד יש לומר דהנה באמת בגיטא ומתנתא בגילוי מלתא סגי ונחלקו בזה הרשב"ם והפוסקים דלשיטת הרשב"ם צריך שיהי אונס רק שהעדים א"י האונס ולשאר הפוסקים אף אם האונס שקר מ"מ הא הוה אמר דאנוס הי' וסגי בזה ובאמת לשטתם צ"ב מה מועיל הביטול המודעות סוף סוף אמר שהי' אנוס ועיין בטור חו"מ סי' ר"ה דכתב בהדיא בשם הרא"ש דבמתנה אף שביטל המודעא מ"מ הוה אנוס אם ידעינן באונסי' וצ"ל דבאמת דביטול מודעות הוא דוקא כשלא ידענו באונסו ובזה הי' מקום אתי לישב מה שהקשו בתוס' כאן בהך דמוציא ש"ר ונדר דחייש לקלקולא דממנ"פ אם היו כאן תנאי כפול מה מועיל הא מ"מ יתבטל התנאי ואם לא הי' תנאו כפול למה קלקול יהי' כאן הא לא הי' ת"כ ולפמ"ש יש לומר דבאמת הי' כאן גילוי דעת דמשום נדר מגרשה ובגיטא סגי בזה וא"ל דהא מועיל ביטול מודעות ויבטל המודעות בשעת הגירושין דז"א דכאן מכירין באונסו שהרי גירשה מפני הנדר וא"ל דהא עכ"פ יש היתר לנדרו ולא הוה היכר לאונס דז"א דהא לפי מה דחיישינן לקלקולא דיאמר שלא הי' יודע שיש לה היתר שוב מכירין באונסו וז"ב אברא לפמ"ש התשב"ץ ח"א סי' א' והריב"ש סי' קכ"ז ומהרי"ט סי' ל"א דכל שקיבל הנאה לא מקרי אנוס דהא קיבל טובה ואף באינה שוה כ"כ כמ"ש המהרי"ק דאף במקצת דמיה לא הוה אונס א"כ כאן שהוא לא ידע שיש היתר ולא חפץ באשה נדרנית שוב קיבל טובה בזה שגירשה דלא חפץ באשה נדרנית וא"כ גמר לגרשה בלב שלם ואכתי מה קלקולא יש בזה וצ"ל דזה גופא הקלקול דאם היה יודע שהיה יכול להיתר שוב הי' לו תקנה להתיר ולא צריך לגרש ושוב לא קבל טובה והו"ל אנוס ומכירין באונסו דהרי בשעת הגירושין גילה דעתו דמשום זה מגרש וז"ב.

ובזה מיושב היטב הקושיא דהוא שאסר על עצמו כל הפירות אם לא יגרש א"כ באמת היינו כופין אותו לגרש כדאמרו בכתובות דף ע"א דנדר הוא דהוא נותן אצבע בין שיני' ורק דיכול להפר, וכיון דהוא לא ידע שיכול להפר שוב נתן אצבע בין שיניה וכיון שכופין אותו לגרש שוב הרי בדין מגרש ושוב ל"ש חשש קלקולא דכל דהוא כדין א"כ מצוה לשמוע דברי חכמים והו"ל כתלוה וזבין דאמרינן דגמר והקנה ועיין ב"ב דף מ"ח ובש"ע סי' קל"ז וא"כ כל שבטל מודעות ל"ש החשש קלקולא דמה יקלקל הא לפי דבריו ומחשבתו קבל טובה וגם הוכרח לגרשה ושוב היה כדין וכופין לגרש ולא שייך קלקולא ודו"ק. ומדי דברי זכור אזכור מה ששאלני הרב המאוה"ג מוה' משה צבי האבד"ק אנטפאלי במדינת ליטא בהא דאמר ר"מ דהבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והקשה הא ר"מ חייש למיעוטא דשמע תמצא איילונית וא"כ שמא תמצא איילונית ותהיה גדולה למפרע כדאמרו ביבמות דף פ' גבי אכל חלב דנעשה סריס למפרע והשבתיו ת"ל תכ"ד דלפמ"ש התוס' כל איילנו' מהראוי שתתבטל הקידושין וכתבו דמיירי בדקבלי' עלוי' ולפ"ז אם תמאן שוב כמו שהיא רוצית לחזור גם הוא יכול לחזור בו מהקבלה שלו ובטלו הקידושין משום שהיא איילונית למפרע וגם לתירוץ הר"א מבורגיל א"ש דכל שיכול להקפיד שוב מועיל המיאון וגם לשיטת הרמב"ם דאף בלא הכיר בה הוה קידושיו קידושין לפמ"ש למעלה הוא רק דלא שייך אדעתא דהכי לא קידש דגם היא לא ידעה אבל כל שהיא ממאנת א"כ לא אכפת לן בדעתה דהרי גם היא רוצית לחזור בה וא"כ פשיטא דאדעתא דהכי לא קדיש וז"ב מאד שוב ראיתי בב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"ט שהאריך בקושיא זו גם לרבנן כיון דאיכא ריעותא למה לא נחוש שמא איילונית הוא והקשה לשטת הרמב"ם שם ע"ש ולפמ"ש מיושב הדבר כמשפט ודו"ק. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דגם לר"מ דחייש למיעוטא מכ"ש לרבנן ע"כ לא חיישינן למיעוטא לר"מ רק דכל דיש חשש איסור לפנינו עד"מ שאם ייבם הקטן או הקטנה שמא תהי' אילונית והוא עושה איסור כעת שפוגע באשת אח שלא במקום מצוה חיישינן אבל כאן שכעת מה שממאנת אינה עושית איסור רק מה שתנשא עי"ז לאחר בלי גט ואם תמצא אח"כ יהיה איסור למפרע א"כ על להבא לא חיישינן למיעוט דיותר יש לתלות ברוב טפי ממיעוט דבשלמא כשאנו דנין כעת להתיר חיישינן שמא זה מן המיעוט ואיך מורינן לו לעשות דבר שיש בו חשש מיעוט אבל אם כעת אנו לא מורינן שום איסור במה שתמאן כעת רק דאח"כ תהי' למפרע איסור אם תלך ותנשא לשוק עי"ז ואולי יוכל להתברר סימני איילונית טרם שתנשא לשוק ולא תעשה איסור בכה"ג לא חיישינן למיעוט דיותר ראוי לומר שיהי' כמו הרוב דמה"ת נחוש למיעוט ותהי' אח"כ איסור ול"ד למה דאמר בריש גיטין סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ולר"מ דחייש למיעוט והרי שם ג"כ לא חיישינן כל זמן דלא אתי בעל אבל ז"א דשם כעת חיישינן שמא הגט פסול מלגרש בו והיא בחזקת א"א והיאך תתגרש ע"י גט פסול אבל כאן כעת מותרת למאן ומה שתנשא עי"ז לא חיישינן כל דכעת לפנינו ליכא חשש איסור ואף אם נימא דגם בכה"ג כיון דעי"ז שתמאן יבא איסור למפרע חיישינן בכ"ז ונלפע"ד ברור דזה אם תצא מכשול להאיש הלז עי"ז חיישינן למיעוט אבל לא חיישינן למיעוט עי"ז האיש לאיש אחר ובזה מיושב היטב מה ששאל אותי הרב מוה' אברהם מק' הארדנא במדינת ליטא דמה שהקשו התוס' דלמה לא תתיבם הקטנה ממנ"פ אם איילונית היא לאו קידושין הוה דהוה קידושי טעות וע"ז הקשה דאכתי נ"מ אם יש לקטנה צרתה דאם נימא שתתיבם הקטנה ממנ"פ תנשא הצרה לשוק ודלמא איילונית הוא הקטנה ואז הי' לה להצרה להתיבם ואם כן תצא לשוק בלי יבום והוה יבמה לשוק ואמרתי דבכה"ג ל"ח למיעוט דאותה קטנה לית בה שום איסור רק דע"י שיש לחוש למיעוט שהיא איילונית יהי' מכשול לחברתה ובכה"ג דגופין מוחלקין פשיטא דלא חיישינן למיעוט כל שכעת אין איסור לפנינו ומהראוי ללכת בתר רובא דלאו איילונית הוא ודו"ק ומיהו בלא"ה אין התחלה לקושיא זו דזה ודאי כל דאיכא קטנה וגדולה להתיבם אף לרבנן דל"ח למיעוט מ"מ מוטב שתתייבם הגדולה דאף דאזלי' בתר רובא כל דאיכא לברורי מבררינן ומכ"ש בזה דהוה מהיות טוב דלמה לא יעשה על צד היותר טוב לצאת מידי ספק ועיין רמב"ן במלחמות פ"ק דחולין וע"כ בדליכא צרתה וא"כ שפיר הקשו שוב ראיתי שזה משנה מפורשת ביבמות דף קט"ו גדולה וקטנה ביאת גדולה פוטרת את הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה ע"ש היטב ובקטנה וקטנה ליכא למוקמי דא"כ על שניהם יש ספק והי מיניהו מפקית ואם מיירי בקטנה וחרשת עכ"פ ליכא חשש איסור תורה ודו"ק היטב וע' באהע"ז סי' קע"א. א"ז רב עבר עלינו הרב המאוה"ג אבד"ק נעמריב וכעת אבד"ק סאמבור והקשה אותי בהא דאמר ר"י ריש המדיר בחדש אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה וע"ז הקשה דהא כל הטעם דהחילוק שבין ישראל לכהן שבישראל יוכל אח"כ להחזירה וע"ז הקשה דכאן יקשה קושית הט"ז והב"ש סי' יו"ד דגם בנדר הוא ומגרשה משום נדר למה יחזיר והא יש לחוש לקלקולא וא"ל כתירוץ הדרישה דלא נדר אלא לגרשה והי' יכול להחזירה ובנדר עולמית א"י להחזיר דשייך הקלקול וא"כ כאן בנדר עולמית ומגרשה בשביל זה שייך חשש קלקול וגם תירוץ הט"ז דכל דלא אמר בשביל זה אני מגרשך לא שייך קלקול דהא כאן כל דיוציא ויתן כתובה והיינו בכפייה הו"ל אומדנא דמוכח ושייך קלקול דהו"ל כאומדנא דבשביל זה מגרשה וכמו באיילונית דכתב הה"מ דהו"ל כאומר בשביל זה אני מגרשך והיא קושיא חמורה והשבתי בזה דבאמת קשה טובא בנדר הוא איך מגרשה משום נדר והא צריך לבטל כל מודעא ואונס דאל"כ הו"ל גט מעושה וצ"ל דזה לא חשוב כאונס כל שמגרשה מרצונו ע"י שנדר ברצונו וכמ"ש הב"י באהע"ז סי' קל"ד בשם הר"ר מימון והביא ראיה ממוציא משום ש"ר דאמר יאסרו כל פירות העולם עלי היעלה על הדעת שזה מקרי אונס בשביל שנדר והרי נדר מרצונו ע"ש ולפ"ז זהו בשמגרש משום נדר שנדר לגרש והרי נדר ברצונו אבל שם דהוא הדירה ממזונות רק שלא מצא פתח לנדרו לכן הוכרח לגרשה וא"כ לא הי' הנדר בשביל לגרשה ושוב הו"ל כאנוס על הגירושין וע"כ לא הי' אנוס שאח"כ ביטלו הכפיות וכמו שנוהגין בכל ענין שכופין אותו ולפ"ז עכ"פ ל"ש אומדנא דבשביל זה מגרשה דהא לא הי' מוכרח בעת הגירושין דהא הי' מתירין לו הכפייה ולכאורה רציתי לומר כיון דהדין שיוציא א"כ הו"ל גט מעושה כדין וכופין אותו ישראל ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך דהו"ל כפייה כדין והגט גט כמבואר סי' קל"ד ס"ה ולפ"ז שוב כאן כשכופין אותו בשביל שלא מצא פתח לנדרו הו"ל כדין והגט גט אבל אחר העיון ז"א דממנ"פ אם את אומר שא"צ לגרש בחדש אחד דהא לא יוכל להחזירה אח"כ וצריך להמתין עוד א"כ שוב יכול לגרש וא"ל דחייש לקלקולא דלא יוכל להחזירה דז"א דשוב יכול להחזירה וא"ל דיש לחוש לקלקולא דהא כל של איוכל להחזירה שוב היה הכפייה שלא כדין והגט פסול ושוב יכול להחזיר דשלא כדין אף בישראל פסול ודו"ק היטב ובגליון הש"ע שלי מצאתי על דברת הרמ"א סעיף ד' בשם הר"מ נגאר הנ"ל כתבתי בגליון דבשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ח השיב למהר"ם נגאר הנ"ל בעצמו ודחה ראיותיו והוא כתב דהנשבע לגרש אין אונס שייך בו דממנ"פ אם א"א לגרש באונס שוב הוה שבועה לבטלה דהא נשבע על דבר שאינו בידו ולפ"ז גם בנדר לגרשה ג"כ כן הוא ולפ"ז כאן דלא נדר רק שנדר ממזונות רק שעי"ז מוכרח לגרש שוב הו"ל כאונס וע"כ דמתירין לו הכפי' ושוב הו"ל כלא אנוס ועכ"פ אומדנא ל"ש דלא היה מוכרח בגירושין ודו"ק היטב מיהו בגוף הקושיא לכאורה הוא טעות דהא ר' יהודא לא חייש לקלקולא כדאמרו בגיטין דף מ"ו ובא"צ חקירת חכם לא שייך קלקולא ואולי כוונת הרב הנ"ל לפמ"ש הה"מ ובב"י סי' יו"ד דכל דהוה אומדנא גדולה כמו איילונית ודאי חיישינן לקלקולא אבל להמעיין היטב בהה"מ וב"י ימצא דלר"י דלא חייש לקלקולא גם בזה לא חייש ודו"ק שם ותמצא שכן הוא.

שוב ראיתי בהפלאה שכתב להיפך דהקשה לר"י דלא חייש לקלקולא אמאי בכהן ימתין והא יכול לגרשה בתנאי דאם ימצא פתח לנדרו לא יהיו גטו גט ע"ש ולפע"ד דבכה"ג לא שייך לומר דהגט יבטול דהא אפשר דלא הי' מוצא פתח לנדרו ואף אם ימצא אח"כ לא שייך אגלאי מלתא למפרע וכעין מ"ש הנימוק"י דלא שייך אגלאי מלתא למפרע בדבר שיכול להיות דאח"כ קרה זאת ועיין מלמ"ל פ"ו מגירושין וצ"ע בזה ואכ"מ.

והנה במ"ש רש"י דמדירה שלא להנות אין הנאת תשמיש בכלל דהא משועבד לה לכאורה קשה דבלא"ה לא חל דהא הוה נדר ע"ד מצוה וכבר הקשה החינוך דאמאי נדר חל על דבר מצוה ליתי עשה דמצוה ולדחי ל"ת דנדר וכתב דשאני נדרים דהו"ל עשה ול"ת ולפ"ז שפיר כתב רש"י דלא חל הנדר דהא משועבד לה דהרי הר"ן כתב בהא דאמרו בנדרים דף י"ד וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה באומר הנאת תשמישך עלי והקשה הר"ן הא הנאת תשמיש אינו רק מדרבנן והיאך יבטל מצות עונה וכתב דבשב וא"ת יכלו לבטל ולפ"ז שפיר כתב רש"י דכיון דמשועבד לה הרי הוא הדירה מלהנות לו לא שהדיר הוא הנאת תשמישך עלי וא"כ א"א להיות בכלל להנות לו תשמיש דהא אינו חל דהא משועבד לה ואף דקונמות מפקיע מיד שעבוד הא כאן לא אזלינן בזה דקונמות מפקיע מיד שעבוד ושוב לא יוכל לחול על תשמיש דהא הש"ס פריך גם על מזונות וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ולא ס"ל דקונמות מפקיע מידי שעבוד וכמ"ש הר"ן ולפע"ד הי' נראה דל"ק כלל קושית הר"ן דקונמות מפקיע מידי שעבוד דהא באמת כל שהוא דבר מצוה שוב לא יוכל להפקיע דבאמת כל ענין דנדר חל עד"מ הוא דהו"ל עשה ול"ת ולפ"ז כל שהעשה דוחה שוב הל"ת נדחה וכמ"ש הריב"א ושוב הקונמות לא אלים כ"כ להפקיע מידי שעבוד ובזה יש ליישב קושית התוס' דלמה לא פריך מהמשנה גופה דלכך אינו חל על תשמיש כיון דמשועבד לה ולפמ"ש יש לומר דשאני תשמיש דהו"ל נדר עד"מ ולא חל דעשה דוחה ל"ת לכך לא אלים אבל מזונות יש לומר דהוא רק דרבנן כדמוקי בירושלמי ושוב הקונמות מפקיע ולכך פריך סתם דכאן אזלי דקונמות אינו מפקיע וכמ"ש הר"ן והנה בגוף הדבר שכתב החינוך דהו"ל עשה ול"ת הקשה בפר"ד ובשעה"מ פ"ג מנדרים דקיל דאיתא בשאלה והנה הרב המאוה"ג הנ"ל הקשה דבאמת גוף הענין דנימא דקיל בשביל השאלה והרי כתבו התוס' בפסחים בסוגיא דמשרת דמה שעוקר האיסור מעיקרו לא מקרי איסור קל וא"כ כאן דמעקר קעקר ל"ש דישנו בשאלה וצ"ל כל דאפשר לשאול לא ראוי שידחה המצוה והעשה דמצוה אלים יותר ולפ"ז כל דנימא דעשה דוחה ל"ת ולא נשאר רק עשה שוב הו"ל כאכלה כלה דאין נשאלין עליה כל דאין לוקין והנה זה טעות דע"כ לא ס"ל להפוסקים דכל שמחוסר קרבן ומלקות ל"ש לשאול היינו במזיד ולא אתרו ביה דאין שם ענין ואכלו כלו אבל כאן ניהו דהמצוה דוחה אבל מ"מ יכול לשאל על נדרו טרם שעבד וגם גוף דבריו שכתב דכל שמעקר קעקר לא מקרי קיל דאיתא בשאלה אינו מוכרח וגם לא קי"ל דמעקר קא עקר ועיין כ"מ בפי"ב מנדרים ודו"ק שוב ראיתי דמ"ש בשם הכ"מ אינו דהוא לא פלפל רק בבעל ע"ש פי"ב ה"א אבל חכם בודאי עוקר מעיקרו וגם בתוס' פסחים דף מ"ד ד"ה והוא משמע דזה לא מקרי יש היתר לאיסורו אבל מ"מ שייך בזה לומר דקיל דאיתא בשאלה ועי"ז עוקר הנדר מעיקרו ודו"ק.

והנה תלמידי המופלג מוה' ישראל אלימלך ני' הקשה בהא דאמרו אי אמר לה הכי מצי מקלקלא ושטת רש"י דמצי לקלקל ממש דהיינו שיהי' הגט בטל והתוס' חלקו דאינו רק לעז בעלמא ועל זה הקשה דא"כ לרש"י היאך אפשר שיהיה הגט בטל והא לא הוה גט כריתות דהוה כאומר כל ימי חייכי דאין זה כריתות והוא הדין כאן דכל ימיה היא אגידא בי' דהא לא תוכל להנשא שמא יתברר לו שהש"ר הוא שקר אז שהנדר יש לו הפרה וא"כ הגט בטל ולק"מ דמלבד דיש לומר דבאמת הוא לא ידע שצריך להיות גט כריתות והתנה באמת שאם יתגלו הדברים לא תהי' מגורשת וע"כ תקנו שלא יוכל לטעון כן ואמרו לו שלא יוכל לחזור ולשאנה וע"כ גם הוא גומר בדעתו שלא יחזור וישאנה כמ"ש רש"י אף גם דבלא"ה זה טעות דעכ"ה כשימות י"א תהי' מותרת והרי כל ימי חייכי הוה כריתות וה"ה הכא עכ"פ לאחר מותו תוכל להנשא דל"מ שוב הקלקול ודו"ק היטב. והנה מה שחידש עוד בהך דיבמות דף ס"ה השתא הוא דברית דרש"י פירש דלכך פטרינן לי' משום דאמרינן לי' השתא הוא דברית ולא פירש כפשוטו דלכך שתקינן אנן משום דאמרינן השתא היא דברית וע"ז אמר דלרש"י שיש קלקול גמור והגט בטל א"כ איך אפשר מספק לקיים הגט ודלמא ברית מעיקרא וע"כ הוכרח רש"י לפרש דלענין גוף הגט אמרינן דגם מספק אמרינן דגרשה ולא אכפת לי' והנה דבר זה הוטב בעיני אבל מאד תמוה לי דלרש"י כאן אף שאין אומרים לו משום שאין לה בנים הוא מוציאה מ"מ ליכא חשש ואינו מתבטל הגט וגם שום לעז ליכא ורק לענין הכתובה פטור דלמא השתא הוא דברית ומשום ש"ר יהי' הגט בטל לשיטת רש"י ולא נודע הטעם ועיין תוס' ד"ה אי איהו דמשמע להיפוך וצ"ע כעת.

והנה ביבמות שם אמרו אי איהו שתק אנן מי שתקינן נמצא גט בטל ובניה ממזרים והנה מבואר כשיטת רש"י והדברים ק"ו השתא הכא דלא מתנה כלל משום עקרות רק משום אומדנא בעלמא אמרינן דגט בטל ובניה ממזרים כשהתנה משום ש"ר ומשום נדר אני מוציאך דהוה בניה ממזרים הן אמת דגם שם בברייתא דתניא כל"ק מסיים ג"כ ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ולכאורה רציתי לומר לפמ"ש הרשב"א דגילוי דעת ואומדנא עדיף מהתנה ולא התנה כהלכתו דבזה שלא התנה כהלכתו מגרע גרע דהרי חזינן שלא הקפיד דאל"כ הי' לו להתנות ולפ"ז כאן ביבמות דלא התנה כלל באמת הגט בטל דגילוי דעת סגי אבל שם דהתנה ולא התנה כהלכתו מגרע גרע ולא הוה גט בטל רק חשש לעז ואף להפוסקים דס"ל דכל שיש אומדנא אף דלא התנה כהלכתו מ"מ מועיל התנאי נראה דכ"ז לדידן דקי"ל דבעי משפטי התנאים מצד הסברא אבל לר"מ דגמר לה מתנאי ב"ג וב"ר א"כ אף שיש אומדנא כל דלא התנה כהלכתו לא הוה כמו ב"ג וב"ר וגזה"כ דלא מהני ובפרט בהתנה ולא התנה כהלכתו דבזה כ"ע מודים דלר"מ מודים דגמר מתנאי ב"ג וב"ר בעי כהלכתו ממש ועיין בר"ן פ' מי שאחזו ובקידושין פ' האומר ובחידושי הר"ן בגיטין דף מ"ו אך נראה דכ"ז דוקא היכא דיכול להתנות אבל לאחר שגזרו חז"ל דאומרים לו שלא יחזיר וא"כ מה נ"מ לו במה שיתנה הא לא יוכל להחזיר וא"כ אף שלא התנה כהלכתו סגי ומצד התנאי הי' הגט בטל רק דחז"ל תקנו שלא יחזיר ומעתה י"ל דלר"מ באמת בעי ת"כ בעלמא רק דכאן סגי אף שלא התנה כהלכתו וא"כ מיירי באמת שלא כפל לתנאו ואפ"ה הי' הגט בטל ובניה ממזרים אבל באמת תקנו חז"ל דלא יחזיר וא"כ אינו מועיל תנאי כלל ומוכרח להסכים שיהי' הגירושין חלין בהחלט ובאמת אם לא התנה כלל מותר להחזיר כי לא שייך חשש קלקול אבל כי התנה הוצרכו חז"ל לתקן שיאמרו לו שלא יוכל לחזור א"כ הוה והי' קלקול גמור וע"כ תקנו חז"ל שיאמרו לו שלא יוכל לחזור א"כ הוה כתנאי שא"א לקיימו ול"מ התנאי וא"כ ממילא אף שלא כפל סגי אף לר"מ רק דחז"ל תקנו שלא יחזיר אבל ביבמות שלא תקנו כלל שלא יחזיר ולא התנה כלל הוה גילוי דעת גמור ולא הועיל הגט כלל ובטל ומכ"ש למאי דלא קי"ל כר"מ ורק מצד הסברא בעי משפטי התנאים דכל דיש אומדנא סגי וע"ז חידש הש"ס דיש לומר השתא הוא דברית וא"כ שוב לא הוה אומדנא ברורה ושפיר ל"מ הגילוי דעת והאומדנא והוה גט מעליא אבל הכתובה א"י להוציא מידו דהא ממנ"פ אם תטעון שמקודם היתה בריאה שוב הגט בטל ועיקר מה שלא הוה אומדנא דהשתא הוא דאברית וא"כ אין מגיע לה כתובה אבל במוציא שם רע ובנדר לר"מ אף שהי' מתנה בת"כ לא הי' מועיל כל דתקנו שלא יחזיר הוה כתנאי שאי אפשר לקיימו מחמת תקנת חז"ל ובאיילונית דשייך השתא הוה דנעשית איילונית א"כ שוב צריך כפילת התנאים לר"מ דהא כל שחז"ל לא תקנו שיהי' אסור לחזור שוב צריך כפילת התנאים וכל שלא כפל שוב לא שייך קלקול ובזה מיושב כל קושיות התוס' דלכך באיילונית ובעקרות לא תקנו חז"ל דהא כל שלא כפל לתנאו לא יוכל לקלקל ואף אם יכפול כל דשייך השתא הוא דברית לא יהי' הגט בטל וא"כ שוב צריך כפילת התנאים ויוכל להחזיר וידעתי כי יש לפקפק ולא נפניתי כעת להעמיק בענין ועכ"פ שטת רש"י יש לה יסוד והנה הב"ש סי' קע"ג ס"ק ח' כתב דלענין אשת אחיו שהיא איילונית ולא הכיר בה ואין ערוה על היבם אז היא מותרת ליבם נראה דתליא בפלוגתא המבואר בסי' מ"ד להני פוסקים דס"ל כשלא הכיר בה א"צ גט אז מותרת לו דהוה כאלו אינה אשת אחיו והנה כאשר למדתי כן תמהתי דמה חידש בזה הא כן מבואר בתוס' ורא"ש ריש יבמות וציינתי על הב"ש דבסי' מ"ג מביא הב"ש בעצמו דברי התוס' והרא"ש אך כעת תמהתי ביותר דאיך לא הרגיש הב"ש דהרי באותו ס"ק כתב דאף בהכיר בה צרתה מותרת ומטעם דל"ש צרת ערוה רק היכא דחזיא ליבום אבל היכא דאיילונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא ליבום לא אסרינן צרתה א"כ מבואר דאין הטעם בשביל דהכיר בה רק דאף בלא הכיר בה כיון דל"ח ליבום לא נאסר צרתה וא"כ אין מקום לדבריו ובאמת שדברי התוס' תמוהין לכאורה דהא רבא פסק דצרת איילונית מותרת אף כשהכיר בה ול"ש הטעם דלא מסקא אדעתא וא"כ גם כשלא הכיר בה נמי וכבר האריך בזה המג"ש ביבמות לתמוה כן אבל באמת ל"ק דניהו דצרתה מותרת אף כשהכיר בה דלא אסרה התורה רק צרת ערוה ולא צרת איילונית אבל איילנות עצמה כל שהכיר בה הוא דפטורה מחליצה ויבום ואסורה משום דהוה אשת אחיו שלא במקום מצוה אבל כל שלא הכיר בה מותרת דהוה קידושי טעות ודברי הב"ש מדוקדקים דזהו שחידש הב"ש דגם הוא ק"ל כקושית המג"ש וע"כ בא לרמוז דדוקא לענין הצרה היא דמותרת אף בהכיר בה וקבלה דל"מ צרת ערוה אבל באיילונית עצמה הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אי הוה קידושין אי לא וז"ב כשמש בחנם החריד עלינו המג"ש והניח בתימה. וע"ד הפלפול רציתי לומר דלפי מה דמבואר בסי' קע"ב ס"ד דשיטת הרמב"ם והמחבר דבאיילונית כ"ע מודו עד שתהי' כל סימני איילונית וי"א דס"ל דגם באיילונית הדין כמו בסריס דאף באחת מהן ע"ש בב"י ולפ"ז יש לומר דבאמת הכיר בה היינו שהתחיל בה סי' איילונית אבל לא בכולן דלשיטת הרמב"ם עוד לא נמצאת איילונית גמורה ומ"מ הבעל הכיר בה דהי' לו לחוש אולי ימצאו בהכל הסימנים וא"כ הוה דינה כספק איילונית דצריכה גט ובזה מיושב קושית התוס' בריש יבמות ודף י"ב ד"ה תני דלרבא מה רבותא קמ"ל בתוספתא שנמצאת איילונית אח"מ ת"ל דאפילו הוכרו מחיים צרתה מותרת ולפמ"ש א"ש דהוכרו היינו שלא הכיר רק איזה מהסימנים ולא כלן וא"כ שוב הוה רבותא דלאח"מ אף שהוכרו כלם מ"מ הוה צרת איילונית ומה שהקשה המג"ש על התוס' שכתבו ריש יבמות דאיילונית ודאי אין לה רפואה מדנחלקו ר"ע ור"א בסריס חמה מכלל דאיילונית ודאי אין לה רפואה וע"ז הקשה דא"כ הא דקאמר יבמות דף פ' קתני סריס דומיא דאיילונית מה איילונית ביד"ש אף סריס בידי שמים וסתמא כר"ע וע"ז הקשה דהא סריס תמה יש לו רפואה ואיילונית ודאית אין לה רפואה וא"כ לימא להיפך דמיירי בסריס אדם דאין לו רפואה דומיא דאיילונית באמת שעמדתי מרעיד שהוא קושיא הקשה אדם קשה כברזל וליישב דברי התוס' נראה לפע"ד דבאמת כל שיש לה כל סימני איילונית ודאי א"ל רפואה רק שאיילונית שם מיירי שיש לה סי' אחד עדיין ובזה שוב יש לה רפואה שיש לומר דלמא יהיה לה רפואה ובאמת ל"ח איילונית וא"כ עכ"פ בעת לידתה היתה בכלל איילונית שמא תהי' לה כל הסימנים וכמו סריס חמה ואח"כ נמצאת שהיתה איילונית בכל הסימנים וא"כ שוב הוה סריס דומיא דאיילונית דנעשה ביד"ש אבל אז כשהי' ביד"ש הי' לה עוד רפואה ודו"ק ומכ"ש לדעת הטור דסגי בסימן אחד י"ל דנהי דסגי בסי' אחד אבל עכ"פ רפואה יוכל להיות שתהי' לה ובזה מיושב גם דברי הרי"ף שכתב גבי איילונית דאמרינן השתא היא דברית וע"כ דיש לה רפואה דבספק לא שייך השתא היא דברית ולפמ"ש יש לומר דלא הי' לה רק סי' אחד ושם יוכל להיות דתהי' לה רפואה ומ"מ מום הוה דהא יוכל להיות שיהי' לה כל הסי' וא"ל רפואה ודו"ק.

והנה המג"ש חידש דאיילונית יש לה רפואה אבל רפואתה אינ' בידן וא"כ עכ"פ בשעת נפילה לא קרינן יבמה יבא עלי' דאינו בידן לרפאותה וסריס חמה שאני דבידן לרפאות וזו סברא חדשה ועיין שו"ת ח"ץ ז"ל סי' א' לענין אונן ועיין בנימוקי ובשעה"מ פ"ו מיבום הכ"א ותמצא כסברתי שחלקתי בין צרתה להיא עצמה וגם במ"ש דיש לומר דהכיר בה רק סי' אחד ולדעת הרמב"ם צ"ל כל הסימנים יש לישב כל קושיות השעה"מ שם על הרמב"ם ולא נפניתי כעת ועיין חידושי רמב"ן ורשב"א כפי הנראה גם הם הרגישו בקושית המג"ש ע"ש ריש יבמות וכפי הנראה פשוט החילוק להם בין צרתה להיא עצמה וכמ"ש וגם פירשו דמיירי שנולדו מקצת סימנים ע"ש.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף