שואל ומשיב/א/ב/קי

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קי   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לצורבא מדרבנן חריף ושנון ני'. מה שהקשית על מה שחידש המחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' וא"ו אם עשה לפועל כותי שליח מועיל השליחות דאף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב והקשית דלפי"ז מה פריך הש"ס בב"ק דף נ"ד אי דשוי שליח אשלד"ע והקשה הרשב"א בחידושיו דלוקי דשוי שליח לעכו"ם וכתב דאין שליחות לגוי אף אינהו לדידן וקשה לפמ"ש המח"א משכחת לה בפועל כותי דבכה"ג יש שליחות לגוי הנה יפה שאלת ומצאתי בשעה"מ פ"א מתרומות שהעיר בזה ודחה דברי המח"א בזה ולפע"ד אי מהא לא אריא דכל הטעם של המח"א הוא משום דיד פועל כיד בעה"ב דמי וכאן שהיו שותפים ע"כ ששניהם שותפים בפועל הלז ולפ"ז לא הוברר הדבר למי נעשה הפועל כידו דהרי חציו של זה וחציו של זה ומי יתחייב בבור ע"י והרי בחצר השותפים נחלקו ר"א ורבנן ריש השותפין אם יכול לכנס לחצר וכל הטעמים שכתב הר"ן שם בטעם דר"א לא שייכים בזה דהפועל אינו נעשה לשניהם שליח דשליח לא מצי עכו"ם לעשות ורק שיהי' כיד בעה"ב משום דמשועבד ליה לעבודתו הא משועבד גם כן לשני וא"כ לא נתברר מי החייב וז"ב לדעתי אך בגוף דברי המח"א תמהני דזה דבר חדש דא"כ מצינו שליחות לכותי בפועל ולא מצינו בשום מקום כן ומה שדימה ליד עבד כמו רבו כדאמרו בב"מ דף צ"ו ונעשה שלוחו במחכ"ת אין נושאים שווים דבשלמא עבד בר שליחות הוא בכל התורה דהו"ל בן ברית וכדאמר בגיטין דף כ"ג דלכך יכול לתרום ע"י עבדו ועיקר האיבעיא שם הוא דאינו שלוחו בענין שאלה דאינו בר שאלה וכמ"ש רש"י שם והקדמונים בשטה מקובצת האריכו בזה אמאי אינו בר שאלה ע"ש אבל בזה כלם עונים ואומרים שם דבר שליחופ הוא ותמהו על פירש"י ולכך שפיר אמרו דיד עבד כיד בעה"ב דמי והו"ל בתורת שאלה אבל שיהי' מועיל זאת לענין שיהיה עכו"ם בר שליחות זה לא שמענו וז"ב מאד לדעתי ותדע דאטו אמרינן פועל חש"ו או בעבד כנעני חש"ו בתורת שליחות כיון דידם כיד בעה"ב אתמהה ומה דהביא מהא דאמרו בב"מ דף יו"ד דיד פועל כיד בעה"ב אינו גם כן ענין לזה דשם עיקר החסרון הוא דמה לו לתפוס לאחר במקום שחב לאחרים ואף דהוא עשוהו שליח אי אפשר לו לעשות שליח לזכותו במקום שחב לאחרים ולפ"ז פועל דידו כיד בעה"ב הרי הוא במקום הבעה"ב אבל מה ענינו לעכו"ם דהחסרון הוא שאינו בר שליחות וא"כ היאך אפשר שיהיה ידו כיד בעה"ב הא לא נעשה שלוחו כלל והו"ל כאחר ומה מועיל מה דיד פועל כיד בעה"ב מ"מ לא נקרא שליחו לזה וראיה ברורה לדברי מהך דגיטין שם דמתקיף לה ר"א טעמא במלתא דליתא הא במלתא דאיתא כשר והא נכרי והא כותי ואם איתא מה מדמי נכרי וכותי לעבד הא שאני עבד דידו כיד בעה"ב דמי וע"כ דבהס"ד שם דעבד גם כן לא מקרי בר שליחות ל"מ מה שידו כיד בעה"ב וכמדומה שזו ראיה שאין עלי' תשובה ובזה אמרתי ליישב דברי התוס' בקידושין דף מ"ב ע"א ד"ה ודלמא שכתבו ראיה דאף באין לו שותפות בגוויה נמי מצי משוי שליח מהא דאמרו בפסחים דף פ"ח בשכח מה אמר לו רבו הגדי שלו טלה שלי וכו' והרי התם אין לו שותפות בגוויה ומצי משוי שליח וראיתי בשעה"מ הלכות ק"פ פ"ב שהקשה דמה ראיה דהא שם מיירי בעבד כנעני דהרי הקשה בש"ס שם והא מה שקנה עבד קנה רבו ומשני דהולך אצל חנוני הרגיל אצלו וכו' וזה דוקא בעבד כנעני דבעבד עברי יש לו יד בעצמו ומציאתו שלו ואם כן מה פריך דלמא שאני עבד כנעני דידו כיד רבו ולכך מצי משוי שליח וכדאמרו בב"מ דף צ"ו דאף למ"ד אין שלוחו כמותו לענין בעליו עמו אפ"ה יד עבד כיד רבו ע"ש ונדחק מאד בזה ולפמ"ש במחכ"ת אין הנושאים שווים כלל דשם כיון דבאמת העבד בר שליחות ורק דבשאלה גלתה התורה דבעינן בעליו דוקא בזה אמרינן דיד עבד כיד רבו והו"ל בעליו אבל כאן דאזלי התוס' בס"ד דל"מ שליחות א"כ החסרון בשביל שזה אינו בתורת שליחות א"כ מה מועיל מה שידו כיד רבו אטו בזה ישתנה הדין דיהיה מועיל שליחות וכיון דבדאין לו שותפות לא מצי משוי שליח א"כ אדרבא מגרע גרע דהא בעבד כנעני בודאי לא משכחת לה שיהי' לו שותפות דכל שיש לו שותפות הרי הוא של רבו לגמרי דמה שקנה עבד קנה רבו וע"כ דנותן לו ע"מ שלא יהי' לרבו חלק בו וכדמוקי בש"ס שם וא"כ מה מועיל מה דיד עבד כיד רבו אטו רבו ממש הוא רק דהוא במקום רבו וידו כידו אבל במה נתקיים צווי התורה שישחט אדם פסח לעצמו כל דלא מצי משוי שליח להיות כמותו וז"ב מאד ובזה יש לישב קושית המהרש"א שם שהקשה דלמה לא מייתי בתחלת הסוגיא מהמשנה דמייתי התוס' שמקודם להמשנה דמביא הש"ס וגם מוכח דאף דליכא שותפות מצי משוי שליח ולפמ"ש א"ש דהנה התוס' הקשו דאמאי לא דחי לעיל לריב"ק דלמא מיירי באית לי' שותפות בגוויה אמנם לפמ"ש א"ש דהנה צריך להבין הא דאמרו בתחלת הסוגיא לענין קדשים וכ"ת ניליף מהנך מה להנך שכן חול אצל קדשים וצ"ב מה אולמא דקדשים מחול לענין שליחות וצ"ל דה"א דקדשים להיותו חומר דקודש בעינן בעליו דוקא ולא שליחות וכעין דגלי קרא לענין שאלה בבעלים או לענין נדרים ולפ"ז ממילא מיושב קושית המהרש"א דא"א להביא מהך דגדי שלו וטלה שלי דהוה מצי למדחי כיון דמיירי בעבד כנעני וא"כ יד עבד כיד בעלים ומועיל גם לענין שאלה בבעלים וא"כ מכ"ש בקדשים דלא גלי קרא דבעלים בעינן דוקא ורק משום חומר דקדשים ה"א דבעינן בעלים דוקא וא"כ עכ"פ יד עבד כיד רבו אמרינן בזה וע"ז שפיר אמרו דילפינן מריב"ק ולא מיירי דאית ליה שותפות בגוויה דמה מועיל שותפות דשותפות אינו מועיל רק לענין גוף השליחות אף דבעלמא אינו שליח כל דיש לו שותפות זכי אבל כל דבעינן בעליו בשותפות אינו בעליו על כלו רק כפי חלקו שיש לו ושפיר ילפינן דע"כ משום שליחות מועיל וכיון דשליחות מועיל שוב ממילא נלמד דאף באין לו שותפות דהא שליחות ידעינן מתרומה רק דבקדשים ה"א דבעינן בעליו והרי בזה לא שייך שותפות דמ"מ אינו שותף בכלו ומעתה זה התם אבל לר' יונתן דיליף דכל ישראל יוצאין בפסח אחד והיינו דאכילת פסחים לא מעכבא וא"כ שפיר דחי משום דאית לי' שותפות ות"ל דאכתי אינו בעליו על כלו דז"א דבשלמא אם האכילה מעכב מקרי שותפות בגוף האכילה ואינו בעליו על כלו אבל כיון דאכילה לא מעכבא א"כ אנו דנין על השחיטה דאנן בעינן שבעלים ישחטו וע"ז שפיר אמרנן דכיון דאית ליה שותפות א"כ שפיר מקרי בעליו עמו בעת השחיטה והרי גבי שותפין ששאלו או שנשאלו מבעיא לש"ס בב"מ שם אם נקרא בעליו עמו ואף דשם מבעיא לן היינו משום דשם אינו בעליו רק על פלגא אבל כאן דאכילת פסחים לא מעכבא ועיקר אנו דנין אם יכול לשחוט דבעינן שיהיו בעלים שוחטין א"כ שפיר יוצא דכל אחד בעליו על כלו דהרי לא בעינן אכילה כלל וז"ב ודו"ק היטב כי הוא חריף ואף שהוא ע"ד הפלפול הקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא ובזה מיושב דברי התוס' שם בסוגיא שהקשו דנילף מפרו של אהרן דגלי קרא דדוקא הוא מכלל דשליחות מועיל ותמה בחידושי פנים מאירות בקידושין שם דהא פרו של אהרן דאית הכהנים שותפות בו וא"כ יש לדחות דלמא שאני פרו של אהרן דאית לי' שותפות בגוויה ולפמ"ש א"ש דבאמת מה מועיל שותפות כל דבעינן בעליו ממש וכנ"ל ודו"ק ומ"ש השעה"מ שם דע"כ מוכרח לומר כן דשאני עבד דאל"כ יקשה בהס"ד דגיטין דף כ"ג שם דהוה ס"ל לר"א דעבד פסול לתרום יקשה ממשנה דפסחים דמבואר דמתנה גדי שלו והיינו שליחות והרי עבד לאו בר שליחות הוא וע"כ דיד עבד כיד רבו ע"ש הנה לפמ"ש יקשה דכיון דלא מועיל שליחות בעבד דאינו בר שליחות ממילא גם יד עבד ל"מ וכמ"ש ונ"ל דהו"מ למדחי דמיירי בעבד עברי ובאמת לפי המסקנא שפיר מוקמינן אף בעבד כנעני ודו"ק עכ"פ יהיה איך שיהי' הדבר מוכרח דיד עבד כיד רבו ל"מ לענין גוף השליחות וכמ"ש לעיל מיהו מה שהבאתי ראיה מהך דגיטין וחשבתי שהיא ראיה ברורה נתישבתי דאין משם ראיה דשם ל"מ בעבדו ורק שהוא עבד של אחר ואני דנין אם עבד כשר לתרום תרומה של אחר וא"כ לא הוה מצי למדחי כן ודו"ק ועכ"פ הדין דין אמת וכמ"ש.

ומה שרצה המח"א לישב בזה דברי הראב"ד שהביא הכ"מ פ"א מתרומות שכתב דאם מרחן הגוי בשליחות ישראל דחייב ותמה הכ"מ דהרי אין שליחות לעכו"ם כבר כתבתי במק"א דיש לומר דס"ל להראב"ד דלחומרא יש שליחות לעכו"ם כשיטת הפוסקים לענין רבית וא"כ שפיר נתחייב לתרום עי"ז ובלא"ה דברי המח"א בתירוצו השני נכונים דדוקא במידי דבעי שליחות הוא דאמרינן דאין שליחות ועכו"ם אבל כאן דלא בעי תורת שליחות לא והנני יוסיף דלא גרע ממרחו ע"י פול וקוף דנתחייב בתרומה כל דניחא ליה במירוח והו"ל כדאמרו במעילה דף י"ט דבמעילה אף ע"י חש"ו מועילין דלא בעינן בזה תורת שליחות וז"ב מאד ומן האמור הן נסתר מחמתו מה שחידש הפ"י בכתובות דף פ"ה דלכך התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה משום דאין שליח לד"ע ולכך אף בעשהו שליח ל"מ דאם כן יקשה אמאי מועיל בפועל דידו כיד בעה"ב ומה מועיל כל דאינו בתורת שליחות כלל דאין שליח לד"ע והמעשה בטל וע"כ דלאו משום דאין שליח לד"ע רק דלא מועיל השליח כל שחב לאחרים ואם כן בפועל דידו כיד בעה"ב שוב הו"ל כתופסו בעצמו דכידו אריכתא דמיא ועיין ברא"ש בגיטין שם דכתב ג"כ דלא כל כמיני' לשויא שליח במקום דחב לאחרים והיינו דכל שאינו עושה בעצמו לא מצי לתפוס עבור חברו ולכך בפועל מועיל וז"ב ומן האמור תמה תמה אקרא על מ"ש הש"ך בחו"מ סי' ק"ה לישב דברי רש"י שכתב דבעשה שליח מהני ותמהו התוס' עליו וע"ז כתב הש"ך דרש"י מיירי בשכרו לשליח לתפוס ובכה"ג הו"ל דין פועל דהא באמת קשה אמאי בפועל מציאתו לבעה"ב והא אינו כעבד כנעני דיהי' ידו כיד בעה"ב וע"כ משום דכיון דשכרו ללקוט מציאות כדאמרו בדף י"ב בב"מ מהני וה"ה בשוכרו לתפוס החוב הו"ל כפועל ע"ש ונוראות נפלאתי מה ענין שכרו לתפוס דהו"ל שליח בשכר לפועל דפועל ששכרו על היום שאומר לו עשה עמי מלאכה היום דא"כ כל היום משועבד לבעה"ב ואף מציאתו שלו דביום הלז הו"ל ידו כיד בעה"ב וכדאמרו בהדיא בדף יו"ד אבל כאן אף ששכרו לתפוס אבל אינו משועבד לו כל היום רק לאותו פעולה ובזמן שיעשה פשיטא דלא מקרי פועל בזה והרי באמר לו נכוש היום לא מועיל ומה שהביא הש"ך מהא דמוקי בששכרו ללקוט מציאות היינו דוקא ששכרו כל היום ללקוט מציאות אבל לא בשכרו לאותו דבר דאיזה זמן שיהי' מקרי עי"ז פועל דהרי באומר לו נכש עמי ל"מ ולדברי הש"ך יהי' בשוכרו להשאיל פרתו בעליו עמו מקרי דהרי פועל כיד בעה"ב ושכרו מקרי פועל וזה לא אמרו אדם וע"כ דבריו תמוהים לפע"ד ולדבריו יקשה גם בעבד עברי ושפחה העבריה מהראוי להיות מציאה של רבם כיון דשכרו ולומר דבעינן שישכור למציאות דוקא א"כ לכל האוקימתות שם דלא מוקי בשכרו ללקוט מציאות יקשה אמאי בפועל ידו כיד בעה"ב לענין מציאה ואיך יפרנסו הברייתא וע"כ דעיקר תלוי באם שכרו שאותו יום שלו א"כ מקרי הפועל של בעה"ב וידו כיד בעה"ב באותו יום משא"כ בשכרו לתפוס דפשיטא דבזה לא נעשה כיד בעה"ב ואם כוונת הש"ך דשכרו סתם שיהי' עובד לו כל היום א"כ זה מקרי פועל ממש ומה חידש רש"י וע"כ לפע"ד במחכ"ת לפע"ד דבריו נפלאו מאד וצ"ע והתומים האריך על דברת הש"ך בחריפות ובקיאות ולא הרגיש בזה ועיין בשטה מקובצת בב"מ דף י"ב שם.

והנה לכאורה קשה לשיטת המח"א הנ"ל דיד פועל כיד בעה"ב ויש שליחות לעכו"ם וא"כ לפ"ז באשלד"ע גם כן אם יאמר לפועל העברי שלו או לעבדו יהיה יד פועל כיד בעה"ב וזה לא מצינו והרי אמרו בב"מ דף מ"ד אמר לעבדו או לשלוחו מנין ת"ל על כל דבר פשע והרי עבדו כידו דמי ובלא"ה יש שלד"ע ואף אם נימא דבעבד עברי לא אמרינן יד עבדו כיד רבו ואף דגם בעברי גופו קנוי כדאמרו בקידושין דף ט"ז היינו דוקא לענין שלא יצא בלי שטר ועיין תוס' ב"מ דף צ"ט מ"מ קשה בהא דקאמר בב"מ דף ע"א בשלמא סיפא לחומרא ואמאי לא אמר דמשכחת לה כגון שקבל הנכרי המעות בתורת עסקא דקי"ל דהוה כפועל וכמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קע"ז דמה"ט יכול לחזור בו דהו"ל כפועל וא"כ כיון דהוה כפועל שוב הו"ל כיד בעה"ב ואסור לתנו לאחר דהו"ל כישראל המלוה לישראל מיהו גם זה יש לדחות דכיון שנותן העכו"ם לישראל שוב נסתלק מפעולתו ולא הו"ל כיד בעה"ב ועיין בב"מ דף צ' גבי חסום פרתי ודש בה דפירש"י דישה שלך ועיין תוס' שם שפירשו בדישה של בעה"ב ולפמ"ש יש לומר דק"ל לרש"י כיון דמיירי סתם חסום פרתי ודוש בה א"כ מיירי אף בפועל שדש דישתו של בעה"ב וא"כ בכה"ג הו"ל ידו כיד בעה"ב ויש שליחות לעכו"ם ול"ש כאן להסתפק מצד אמירה לנכרי כ"א מצד שליחות ולכך פירש דישה שלך דאז לא נעשה כיד בעה"ב אך הא ק"ל בהא דמבואר בטוש"ע או"ח סי' רע"ז דאם עבדו ושפחתו הדליקו הנר אסור להנות בו מצד שהדליקו בשביל ישראל ות"ל דהו"ל כיד בעה"ב ויש שליחות לעכו"ם והו"ל כאלו הדליקו הישראל וגם קשה בכל המלאכות שעושין העבדים ושפחות והא גופם קנוי לבעה"ב ובשלמא הנהו עבדי דידן דאין גופן קנוי רק שכורים לנו אבל בעבדים ממש יהי' אסור ועיין ביבמות דף מ"ג ובכריתות דף ח' ובטוש"ע או"ח סי' ש"ו ובסי' תקכ"ו שפלפלו אם עבדו ושפחתו יכולין לעשות מלאכתו של ישראל אם מצווה על שביתתו ות"ל דיד פועל כיד בעה"ב ומכ"ש עבדו הקנוי לו והו"ל שליחות לעכו"ם ובאמת המג"ש בשו"ת פ"י הקשה על כל אמירה לעכו"ם דת"ל מטעם שליחות ותירץ דאין שליחות לעכו"ם ולפ"ז כאן דיד עבד כיד בעה"ב וא"כ שוב יש שליח והו"ל כבעה"ב בעצמו עושה מלאכה וגם תירץ הב"מ והישועות יעקב לא שייך כאן דהתורה לא צוה רק על שביתת גופן וגופן הרי שובת דהא באמת מצווה גם על שביתת עבדו וא"כ שוב הי' אסור מצד שליחות והיא קושיא גדולה ע"כ דלתניהו לדברי המח"א ודו"ק ובזה יש לישב דברי בה"ג שכתב דאי קבר ע"י עבר ביו"ט אסור ותמה הרמב"ן הובא בב"י סי' תקכ"ו דמנ"ל לבה"ג דחייב ביו"ט ג"כ דלמא דוקא שבת דגזה"כ הוא למען ינוח ולא ביו"ט ולפמ"ש י"ל דסברת בה"ג דעכ"פ חייב משום שליחות דהא יד עבד כיד בעה"ב אך י"ל כיון דקבורה הו"ל מלאכה שא"צ לגופה כמ"ש בעל המאור פ' המצניע ורק שחייב משום למען ינוח והרי זה לא נאמר רק בשבת ולא ביו"ט והיינו דבאמת מצד מלאכה לא מקרי כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכה שא"צ לגופה ל"מ מלאכת מחשבת אבל עכ"פ כיון דכתיב למען ינוח ועכ"פ נייחא לא מקרי וא"כ שפיר כתב הרמב"ן כיון דלמען ינוח לא כתיב רק בשבת ולא ביו"ט שוב אי אפשר לאסרו לא מצד מלאכה ולא מצד למען ינוח ודו"ק היטב ולכאורה רציתי לומר לשיטת המח"א דלעולם אימא לך דיד עבד כיד רבו והא דלא מחייב רבו הוא משום דכיון דהעבד מוזהר שלא יעשה מלאכה שוב שייך אשלד"ע דהפ"י הקשה רק למ"ד אי בעי עביד אי לא עביד אבל למ"ד דאם השליח בר חיובא הוא דאשלד"ע א"כ גם כאן השליח בר חיובא אך זה אינו דמלבד דבעכו"ם גמור דאין השליח מצווה ואפ"ה לשיטת הרמב"ם אין הבעלים מצווין עליו ואף גם בעבד שמל וטבל הרי מלאכת עצמו מותר רק במלאכת רבו הרב מוזהר עליו שינוח בשבת וא"כ עכ"פ לא שייך אשלד"ע דהעבד אינו עושה עבירה רק שהרב מוזהר עליו והוה כמו כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה וע"כ דליתא לדברי המח"א אמנם נראה דעכ"פ יש לומר דזהו טעמו של הרמב"ם דכיון דגופו קנוי שפיר הזהירה תורה עליו שלא יעשה מלאכה בשבת לצורך הרב דהו"ל כאחד מבני ביתו וניהו דאין שליחות לעכו"ם אף שידו כיד רבו אבל עכ"פ כל שמל וטבל ונכנס בכלל יהדות קצת הו"ל כאחד מבני ביתו של ישראל והתורה רצתה שהישראל ישבות מעבודה בשבת לא על ידו ועל בני ביתו ולכך דוקא גר תושבו דהיינו שכירו ולקיטו אסור ועיין ה"ה פ"ק משבת בסופו שהאריך בזה אבל סתם עבד עכו"ם גמור לא מצוה דהתורה לא הזהירה שבת רק לבני ישראל ולא לעכו"ם וז"ב מאד ובזה יש ליישב מה שהקשו דלמה בשביתת בהמתו מצווה אף שעושית אצל עכו"ם ואלו העבד יכול לעשות מלאכה לעצמו ולפמ"ש א"ש דהעבד כשעושה לעצמו הרי יש לו דעת לעצמו והוא אינו ישראל גמור ולא הזהירה התורה אותו רק לישראל הזהירה שלא יעשה מלאכה ע"י בני ביתו וגם זה בכלל אבל כל שעושה מלאכה לעצמו לא אכפת לן אבל בהמה דאין לה דעת בפני עצמה הרי נעשית מלאכה בבהמת ישראל בשבת והתורה רצתה שישראל ישבות הוא וכל אשר לו ודו"ק ועיין בסוף סי' ד"ש באו"ח ובתוס' שבת שם ועפמ"ש יש לי אריכות דברים שם ואכ"מ ובזה יש לישב דברי הב"ח בסי' ש"ה סעיף כ' שם גבי חלב שחלבו השפחות שהמ"א והת"ש שם הקשו עליו ולפמ"ש יש לישב ודו"ק היטב אחר כמה שנים מצאתי למהרי"ט אלגזי בחידושיו לבכורות דף ל"ו ע"ג וע"ד בספרו האריך בזה והביא דברי המח"א הנ"ל דפועל הוה שליח דידו כיד בעה"ב והוא ז"ל דחה דבריו ומטעם שכתבתי דכל דאינו שליח מה מועיל מה שידו כיד בעה"ב ונהניתי עד מאד שזכיתי לכוון לדעת גדול כמותו אמנם נראה לפמ"ש דבאמת ידו כיד בעה"ב אבל חסר ענין שליחות ולפ"ז אם נימא דזכייה לאו מטעם שליחות כמו שהוא דעת כמה פוסקים הראשונים דזכייה מתורת יד והרי ידו כיד בעה"ב וא"כ שוב יש זכייה להם אף דלא שייך שליחות ובזה הנה מקום אתי לישב קושית מהרי"ט אלגזי שם שהקשה בהא דאמרו בגיטין דף כ"ג והא נכרי דאיתא בתרומה דנפשי' וכו' וקשה לפי דברי ר"א דממעט עכו"ם משום דדרשינן אתם ישראל אף שלוחכם ישראל וגם עבד לא יכול לתרום דא"כ תקשי לנפשי' מהא דמבואר במשנה פ"ג מתרומות משנה ד' אבל אם הרשה את בן ביתו או עבדו ושפחתו וקשה דהא עבדו ושפחתו לא יכלו לתרום וא"ל דמיירי בעבדו ושפחתו העברים דא"כ קשה שפחתו מה בעי גביה וכדמקשה בגיטין דף ס"ה והוא קושיא עצומה ולפ"ז יש לומר דעכ"פ זכייה יש לו לעבד דידו כיד בעה"ב וא"כ יכול לזכותו ולהפריש תרומה עבורו משא"כ עכו"ם דאין לו לא זכות ולא שליחות ועיין בשטה מקובצת בב"מ דף ע"א באריכות אברא דלפמ"ש הרשב"א בנדרים דף נ"ו דהא דאבעיא בתורם משלו על של חברו אם מהני משום דניחא ליה והקשה הרשב"א הא בתרומה אף דניחא ליה ל"מ וגזה"כ דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וכדאמרו בחולין דף י"ב דבשמע חברו והלך ותרם דל"מ דבעינן אתם לדעתכם אף דניחא ליה וכתב דניהו דבתורם משל בעה"ב בעינן שליחות ול"מ מטעם זכייה וניחותא אבל בתורם משלו על של בעה"ב לא בעינן שליחות ע"ש ולפ"ז כאן שהעבד תרם משל בעה"ב א"כ בעינן שליחות ממש ול"מ מטעם זכיה וניחותא כל דלא הוה מתורת שליחות שפיר קשה הא גם בעבד ל"ש שליחות לס"ד דר"א אמנם נראה דבאמת צריך להבין דגם בעכו"ם אמאי לא מועיל הא כיון דאם היה תורם משלו הי' מועיל כמ"ש הרשב"א דשם לא בעינן שליחות אלא אי זכות לו וזכין לאדם שלא בפניו והרי עכ"פ איתא בתרומה דנפשיה ואם כן אם הי' התבואה שלו היו יכול לתרום ואם כן כל שצוהו לעכו"ם להפריש תרומה נימא דהוה כאלו זכה לעכו"ם התבואה ובשלו יכול לתרום ואף דלא אמר הכי נימא דהוה כאלו זכה לעכו"ם התבואה והעכו"ם מפריש התרומה וחוזר ונותנו לבעה"ב ועיין דברי אמת בדף ס"ג ע"א הובא במהרי"ט אלגזי בדף ל"ג ע"ג בחיבורו שביאר הדברים באורך והביא מדברי הרמ"ה בטור אהע"ז סי' ק"כ דזכיית הבעל וגירושי אשה באים כאחד ע"ש שהאריך וה"ה בזה והיא קושיא גדולה וצ"ל דז"א דהא גם הישראל ל"מ לזכות לעכו"ם דאין זכייה ושליחות לעכו"ם לא אינהו לדידן ואנן לדידהו וכדאמרו בב"מ דף ע"ח וא"כ ל"מ הזכייה ושוב צריך שליחות ולפ"ז בעבד דמצד זכייה ודאי מועיל וכמ"ש הטעם למעלה ושוב הו"ל כאלו זכהו הבעלים להעבד התבואה ואף דאין להם יד לקנות יכול לזכות להם ע"י אחר ע"מ שלא יזכה בו הבעה"ב ומה"ט איתא בתרומה דנפשיה כמ"ש רש"י בגיטין שם דהא דאמר דמידי דאיתא בתרומה דנפשי' היינו תבואה שלו שנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו וא"כ שוב שייך זכייה דידו כיד בעה"ב [ובזה מדוקדק מה שפירש רש"י דוקא על התרומה ולא על כל עניני שליחות דבא לישב הקושיא הנ"ל ודו"ק] ובזה יש לישב דעת התה"ד סי' קפ"ח ואחריו החזיק הרמ"א ביו"ד סי' שכ"ח דהמשרתת יכולה להפריש חלה אף שלא מדעת בעה"ב דניחא לה לבעה"ב שלא יתקלקל העיסה וגם בתרומה סגי בניחותא לבד ותמה הקצה"ח סי' רמ"ג מדברי הרשב"א הנ"ל דמבואר דל"מ זכייה כי אם שליחות ממש כל שמפריש מתרומות בעה"ב ולפמ"ש א"ש דבאמת כל דניחא ליה אמרינן דניחא לי' שיזכה זה המפריש בהעיסה ויפריש תחלה ואח"כ יחזור ויזכה בעה"ב בזה וכמ"ש ומעתה זה שם אבל הרשב"א הקשה בהא דאמר לשלוחו ז"ל תרום ושמע חברו והלך ומצא תרום דאמרינן דלמא שמע חברו והלך ותרם דנ"מ דשם דעשה לזה השליח שלוחו לתרום וא"כ לא רצה לזכות לחברו התבואה ושוב בעינן שליחות ממש ולכך ל"מ בזה וזה שמחלק הרשב"א בין אם תורם משל בעה"ב דאז בעינן שיזכה לו התבואה והרי עשה לזה שליח לתרום ולא זיכה לזה ושוב בעי שליחות אבל אם תרם מדנפשי' והרי איתא בתרומה דנפשיה והו"ל כמפריש מתבואתו על חברת' וזה מועיל דלא בעי שליחות וגם לפמ"ש התה"ד לחלק דטעם הקפדה הוא שזה השליח יודע שיעורו של בעה"ב ולא אחר ע"ש א"כ זה ל"ש בתורם משלו משא"כ בתורם משל בעה"ב דאינו יודע השיעור וז"ב.

שוב ראיתי בספר שנדפס מחדש מהגאון מוהר"ץ ז"ל אבד"ק בנהייט ושמו טיב גיטין על מס' גיטין וראיתי שגם הוא הרגיש בקושיא זו והוא מקשה עוד קושיות אחרות על הך ס"ד דר"א דאיך נעשה העבד שליח לשחררו כדאמרו עבד שהביא גטו ועוד קושיות ולפמ"ש יש לומר דזכי' יש לו דזה לאו מטעם שליחות ור"א הי' ס"ל דזכיה לאו מטעם שליחות. עוד י"ל בגוף דברי המח"א דהא דחידש דפועל הוה ידו כיד בעה"ב באמת זאת רק לענין דררא דממונא במציאה וגבי שאילה בבעלים אבל לענין איסור לא אמרו זאת וכעין זה כתבו התוס' ביבמות דף ע' ע"ב לענין עבד עברי דגופו קנוי אבל לענין מצות לא אמרינן כן וה"ה לענין שליחות לעכו"ם דחידש במח"א דלפועל יש שליחות ולפמ"ש יש לומר דלענין מצות לא שייך זאת ובזה יש לישב קושית השעה"מ שהבאתי הלא מראש ובזה יש ליישב ג"כ קושית המהרי"ט אלגזי הנ"ל דבאמת לענין תרומה הא דבעי שליחות הוא דוקא בתורם משל בעה"ב אבל משלו לא בעי שליחות וא"כ חזינן דמפאת המצוה הי' יכול להפריש אף בלי דעתו כל דניחא ליה רק דפתיך בי' דררא דממונא ומכ"ש לפמ"ש התה"ד סי' קפ"ח דעיקר הקפידא לפי שהאחר אינו יודע השיעור שדרכו לתרום וא"כ עיקרו בשביל ממון וכיון שכן בזה שוב הוה העבד ידו כיד בעה"ב דלענין ממון מועיל פועל ועבד יותר דבזה ידו כיד בעה"ב משא"כ במקום דבעי שליחות ממש דל"מ אף בפועל ועבד כל דאינו דררא דממונא ובזה יש ליישב קושית רבות ואכ"מ. ומדי דברי זכר אזכור מה שאל אותי הרבני מוה' מרדכי מיזיש נ"י בהא דאמרו בב"מ שם דר"א אמר כי אמרינן אין שליחות לעכו"ם ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו יש שליחות ופירש"י דלכך ברישא דברייתא הוה שליח וסיפא לחומרא וע"ז הקשה דלמה פירש"י דסיפא לחומרא הא התוס' ד"ה בשלמא הקשו דאמאי לא הוה בסיפא רבית גמור כשהעמידו אצל ישראל אפילו מקבל הנכרי רבית שהרי נעשה ישראל המקבל שלוחו של ראשון לקבל חובו מהנכרי וכתבו כיון דהנכרי אינו מפקיר המעות רק רוצה לזכות מעותיו למלוה עי"ז הלוה אין לו כח לזכות שא"כ הי' נעשה ישראל המקבל שלוחו של נכרי ואין שליחות לנכרי ע"ש ולפ"ז להס"ד דר"א דאנן לדדהו הוה שליחות וא"כ שוב הוה רבית גמור דהרי נעשה שלוחו של הישראל לקבל המעות וגם שלוחו של נכרי לזכות להמלוה ואמאי לא יועיל והוה רבית גמור והיא קושיא גדולה וראיתי בפני יהושיע שהקשה כן והשבתי בזה דבאמת צ"ב דהיאך אפשר שיהיה שלוחו של ישראל הא עי"ז הוה רבית וא"כ אשלד"ע דאם לא הי' נעשה שלוחו לא נעשה הלואה מישראל לישראל רק מהנכרי קיבל וא"כ נימא דאשלד"ע והמעשה בטל ולא עשה איסור אך ז"א דלהס"ד דלא בעינן שיהי' שלוחו של הנכרי רק דכל דזה צוה לקבל המעות מהנכרי נסתלק הנכרי וא"כ שוב כל שמפקיר הנכרי המעות ונפטר מחובו מ"ל בזה אי בטל השליחות או לא דהא סוף סוף המעות הוא של ישראל המלוה משעה שנסתלק הלוה הנכרי וא"כ הרי לוה ישראל מישראל ברבית ואסור וע"ז תירצו כיון דלא הפקיר הנכרי המעות רק שזיכם על ידו וכל שאין שליחות לנכרי לא נסתלק הנכרי עדן וא"כ לא קיבל הנכרי ומעתה אף דנימא דיש שליחות לנכרי אנן לדידהו אבל עכ"פ כיון דאשלד"ע כל דאי בעי עביד לר"ס אף בנכרי דלאו בר חיובא וא"כ ע"י השליחות יהי' כאן עבירה ואמרינן אשלד"ע ולא נעשה שלוחו של נכרי שיזכה המעות לישראל המלוה ושוב אינו רק לחומרא אברא דלפ"ז אמאי יהי' לחומרא שליחות הא החומרא דיש שליחות לעכו"ם ל"ש בזה דלר"א נעשה באמת שליח וא"כ כיון דאין שליח לד"ע בטל השליחות מכל וכל אך נראה דכמו דלדידן דאין שליחות לנכרי ומ"מ לחומרא אמרינן דיש שליחות ואסור ה"ה למ"ד דיש שליחות לעכו"ם ניהו דאשלד"ע מ"מ לחומרא אמרינן דיש שלד"ע ולפמ"ש הט"ז סי' ק"ס ס"ק י"א דאף דאשלד"ע מ"מ איסור יש בדבר וא"כ שפיר אמרינן דלחומרא יש שליחות ועיין ש"ך שם ס"ק כ"ב שכתב דקי"ל דהיכא דאינו בר חיובא יש שליח לד"ע ובגליון הש"ך שם כתבתי דבסי' קפ"ז פסק הש"ך כר"ס וכתבתי דכאן יש לומר כיון דאין העכו"ם יודע כלל מאיסור רבית בכה"ג בודאי יש שליח לד"ע ודמי למה דמבואר בסי' שמ"ח באם א"י שהוא גנוב ודו"ק.

והנה במ"ש למעלה הלא מראש בדברי התוס' בקידושין דהקשו דנילף מפרו של אהרן דמדכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דאחר מועיל שלוחות ותירצו וכפמ"ש המהרש"א בכוונתם התירוץ הוא כיון דבחטאת אין כופין אותו א"כ תלי' בי' מלתא ה"א דיכול לעשות שליח אבל במקום שכופין אותו לא יכול לעשות שליח ע"ש ולפי"ז קשה לי טובא בהא דאמר הש"ס במנחות דף י"ט דלר"ש גלי רחמנא ביוה"כ דשוחט אהרן את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלים ע"ש והיכן מוכח דלמא בעלמא כיון דכופין אותו א"כ לא שייך שליחות ובודאי בעי בעלים בעצמם דל"ש שליחות כלל הן אמת דלכאורה קשה לי דלמה לי למידק מדכתיב בפר החטאת ושחט אהרן מכלל דשחיטה דעלמא לא בעי בעלים ותיפוק ליה דהא פר החטאת היו כל הכהנים מתכפרים בו דאפקרי' רחמנא גבי אחיו הכהנים כדאמר' בדף נ"א ביומא ואפ"ה רק אהרן שוחט אותו ולא אחר וא"כ ע"כ דלא בעי שחיטה בבעלים ואולי משום דאי אפשר בע"א דא"י לשחטו כלם וגם אסור לשחטו רק אחד וכבר אמרו שם דאין דנין אפשר משאי אפשר מיהו בלא"ה המעיין במנחות דף צ"ב ימצא כי אם שוחט אחד מבעלין סגי ומקרי שחיטה בבעלים וכמו דמקרי סמיכה בבעלים לר"י במה שאהרן ובניו סומכים שהם מתכפרים ג"כ בו ואף ר"ש שם החולק לא נחלק רק בשביל שאין הכהנים מתכפרים בו כלל אבל כל דהיו מתכפרים בו סגי אף שישראל בוודאי מתכפרין בו וא"כ לק"מ אבל מה שהקשיתי מדברי התוס' צ"ע ועיין במקנה כמה תירוצים על קושית התוס' וכלם לא יעלו לדברי הש"ס במנחות דף י"ט וכמ"ש וצע"ב.

והנה בהא דאמרו דיליף מקרא דויקחו להם איש שה לבית דאיש זוכה ולא הקטן זוכה והיינו משום דאינו נעשה שליח ועיין רש"י פסחים דף צ"א והדבר תמוה דהא קודם מ"ת הי' להם דין ב"נ ועיין פ"ד שהאריך בזה וא"כ אף שהיה גדול לא הי' שייך שליחות אמנם נראה דהרי כל הטעם דעכו"ם אינו בר שליחות הוא מדכתיב אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ועיין ב"מ דף ע"א ועיין בגיטין דף כ"ג שפירש רש"י מהולים ובאו בברית מצות ולפ"ז הרי עכ"פ מולים היו והתורה לא קבלו עדיין וכיון שעכ"פ נצטוו במצות פסח מצה ומרור א"כ שוב היו יכולים לעשות שליחות דמקרי בני ברית ובזה מיושב מה שמצאתי במקנה שהקשה בקידושין דף מ"א ע"ב דהיאך ילפינן שליחות מלוקח איש שה לבית אבות הא ל"ש שליחות בב"נ ולפמ"ש א"ש דאז הי' מקרי בני ברית ע"י מצות המילה והמצות שנתנה להם אז והרי אמרו דברו אל כל עדת ישראל א"כ נקראו בני ישראל מיהו אין זה ראיה דמ"מ בני ישראל סבא הם ועכ"פ הדבר ברור דשייך שליחות בהו ודו"ק.

והנה שאל אותו אחד מלומדי למד בהא דאמרו והא דתנן חבורה שאבדה פסחה וכו' מנלן והקשה דאמאי לא יליף מדאצטריך קרא דדרך רחוקה לפטרו מן הכרת וכמ"ד הורצה וא"כ מוכח דיש שליחות דאל"כ לא משכחת דישחטו עליו והנה בהשקפה הראשונה השבתי דבאמת הא דבעי קרא על שליחות הוא משום דה"א דדבר שיכול לעשות בגופו אינו יכול לעשות על ידי שליחות ויעשה בעצמו ולפ"ז בטמא ודרך רחוקה דא"א לעשות בעצמו מסתבר דיכול לעשות על ידי שליח והני שלוחי דרחמנא מקרי דהא אי אפשר בענין אחר וכן מצאתי בפ"י שכתב לענין הא דעכו"ם נודרין כישראל והוה ע"כ ע"י שליח וכתב דע"כ שלוחי דשמיא מקרי דהא העכו"ם אינם בני שליחות כלל ע"ש ובלא"ה אמרתי לפמ"ש הריטב"א בחידושיו דהא דצריך קרא ולא נימא דהוא מתורת זכייה וכתב משום דניחא ליה לאיניש לעשות המצות בעצמו ולפ"ז אם אי אפשר בענין אחר ודאי שייך תורת זכיית וגם לפמ"ש הפ"י שם בסוגיא יש לישב ואכ"מ ועיין קצה"ח סי' ק"ה ובזה יתיישב מה דקשה לי דהיאך מצי טמא לעשות שליח להקריב קרבן הא הוה כל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח ועיין ב"ק פרק הגוזל עצים בסופו דף ק"ט גבי זקן וחולה היכא מצי משוי שליח ומשני דמצי לעביד ע"י הדחק אלמא דל"מ משוי שליח אם לא מצי לעבוד עבודה הן אמת דצ"ב דהא הני כהני שלוחי דרחמנא וא"כ ניהו דלא מצי לעבוד הזקן או החולה למת לא יכול לעשות שליח ולכאורה רציתי לומר לפמ"ש הרמב"ן והריטב"א בחידושם לקידושין דף כ"ג דהא דאמרו שלוחי דרחמנא הן היינו בישראל שאינו בר עבודה א"כ הני כהני שלוחי דרחמנא הם אבל כהן לכהן הם שלוחים שלהם ע"ש וא"כ שם בכהן לכהן שפיר פריך דלאו בר שליחות הוא אך עדיין צ"ב דאם אינו ראוי לעבודה שוב לא גרע מאילו הי' ישראל דהכהן שלוחא דרחמנא הוא ולכאורה רציתי לומר דכל שראוי בעצם לעבודה רק דכעת הוא זקן או חולה וא"א לעבוד אבל לא נפסל בשנים שוב גרע מישראל דישראל אינו בר עבודה בעצם משא"כ בכהן זקן וחולה דבעצם הוא בר עבודה ובזה יש לי לומר הא דמשני דמצי עביד ע"י הדחק והיינו דממנ"פ אם תחשבהו פסול בעצם שוב כהני שלוחי דרחמנא נינהו ואם אינו פסול בעצם שוב יכול לעשות שליח ועיין מלמ"ל פ"ט מאישות ובא"מ סי' ל"ה ס"ק י"ד אמנם העיקר נראה לפע"ד דסברת הש"ס הוא כיון דהוא ל"מ למעבד א"כ שוב הכהני' שלוחי דרחמנא הם וא"כ היאך שייך לומר דנותנה לכל כהן שירצה והלא צריך לתנה לאנשי משמר דבשלמא אם הוא יכול להקריב בעצמו א"כ התורה זכתה לו שיקריב בכל עת שירצה ועבודתו ועורו שלו א"כ גם שליח מצי משוי אבל כל דאינו ראוי לעבוד ונימא דגם כהן לכהן אינו שלוחא דידי' רק דרחמנא א"כ שוב אינו יכול ליתן לכל מי שירצה רק לאנשי משמר ועל זה משני דמצי לעבוד על ידי הדחק ולא פקע זכותו עדן וז"ב ועכ"פ שוב קשה גם כאן דהא ל"מ עביד והיאך משוי שליח ומזה היה נראה ראיה למהרי"ט דאנן לא קי"ל דכל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח רק שאין רגילות לעשות שליח אבל אם עביד מהני ודלא כחכמי ליסא ז"ל אבל בב"ק גבי זקן או חולה משמע כחכמי ליסא ועיין מרכבת המשנה הלכות קידושין ובית מאיר סי' קי"ט שהאריכו בזה ועיין מחנה אפרים הלכות גירושין פ"ג דין ט"ו ולפמ"ש א"ש דשם מתורת זכייה אתינן עלה וכמ"ש ודו"ק ועיין בד"ה סי' למ"ד גבי חזקי' כי רבת כו' והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור ומזה מוכח דכהני שלוחי דרחמנא הם ואפשר דה"ה לוים ועכ"פ מזה הי' יכול להוכיח שליחות בקדשים ובק"כ ודו"ק ועיין בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ו וע"ז דכתב דלענין שחיטה כ"ע מודים דהוי שלוחי דידן ע"ש.

והנה רש"י פירש בהא דאמרו בפסחים דף ז' ע"ב נימא לשחוט לא סגי דלאו הוא שחיט פסח וקדשים מא"ל ופירש"י הבעלים נצטוו דכתיב וסמך ידו ושחט והיא תימה גדולה לפע"ד דבהדיא אמרו במנחות דף י"ט א' מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים וכו' גלי רחמנא ביוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלים וא"כ מבואר דשחיטה לא בעי בעלים וצע"ג וגם תימא על רש"י דבפסח דלא בעי סמיכה מא"ל ובאמת גוף דברי הש"ס פסחים וקדשים מא"ל הנה לפי שיטת הר"ן ברי"ף דדבר דצריך דעת בעלים לא סגי דלאו איהי עושה וגם האחר שעושה מדעתו מברך בלמ"ד א"ש ועיין ברמב"ן בשורש ראשון על המצות דנראה דגריס לא סגי דלא שחיט והיינו שאין מצוה לשחוט כלל וע"ז פריך פסח וקדשים דודאי מוכרח עכ"פ לשחוט ניהו דיכול לעשות ע"י אחר מ"מ מהראוי לברך בלמ"ד אבל דברי רש"י ושיטתו צ"ע והנה התוס' כתבו ביומא דף מ"ב דמה דשחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה הוא מטעם דבעי סמיכה בבעלים וקשה לי טובא דא"כ למה אמרו במנחות שם גלי קרא בפרו של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו הא באמת פריך הש"ס שם לר"ש נקיש שחיטה לסמיכה דבעלים בעי והק"ו מזריקה דחה דאין למדין אפשר משאי אפשר רק מדכתיב ושחט את פר החטאת והרי פרו של אהרן דבעי סמיכה א"כ לא איצטריך קרא וא"ל דהקרא לא מורה רק דשאר שחיטה לא בעי בעלים דזה אינו דזה דוחק שכל הקרא לא יורה על גופי' רק למעט שאר דברים וכעין זה כתב הרא"ש פרק שני דפסחים דף כ"ח ע"ש וצע"ג ועיין קידושין דף מ"ב גבי הא דהקשו התוס' דנילף מפרו של אהרן ובמהרש"א שם ובחידושי פנים מאירות על קידושין שם ודו"ק. והנה בהא דאמרו מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים קשיא לי דהרי אח"כ אמרו להיפך מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח והיינו דבהקרבה והקטרה ע"י שליח הוא ולכך גם המיעוט דכשרה בבעלים כמו שחיטה דכשר בזר ג"כ ישנו ע"י שליח ועיין ריטב"א וא"כ חזינן להיפך וא"ל דשאני הך דאי אפשר ע"י עצמו משא"כ בשחיטה דכשר בזר לא נוכל למילף מחולין דז"א דהא באמת חזינן דהקטרה והקרבה שהם עבודה בקדשים ואפ"ה הם ע"י שליח וא"כ מכ"ש שחיטה דאינה עבודה דמהראוי למילף מתרומה וגירושין דלא שייך לומר שהן חול אצל קדשים דהרי אדרבא בקדשים העבודות שבו כשרים בשליח דוקא ולמה לא נילף גם לשחיטה וכעת לא ראיתי בשום ספר רק בשמעי קול תינוק הלומד בבית הספר נתקשיתי בזה ובאמת מה דאמרו שכן רוב מעשיהם ע"י שליח צ"ע דהא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וא"כ אין ראיה לשחיטה דשלוחי דידן הוא דל"ש מי איכא מידי וכ"כ הגאון מוהר"י הורוויטץ ז"ל והסכים עמו הגאון בנו"ב ז"ל מהד"ק סי' ע"ו ע"ז יע"ש וצ"ע ואולי דהש"ס אמר דיכול למדחי בכל צד דאם נרצה לילף מקדשים נוכל לדחות דרוב מעשיהן ע"י שליח וא"כ יש לומר דאתרבאי בשליחות אף דשאני שחיטה ולהיפך גם כן יש לומר דאין לילף מתרומה וגירושין דהם חולין אצל קדשים ודו"ק. ובגוף דברי המח"א שחידש דפועל שאני דהו"ל ידו כיד בעה"ב לפע"ד מפורש להיפך בירושלמי פ"ו דדמאי בתחלתו וכן הוא בפ"ק דתרומות דפריך ר"ה והא מתניתא לר"י ארשב"ג מה אם ירצה הגוי שלא לתרום אינו תורם א"ר בא במאמין על ידיו והרי אף בחוכר שהוא ודאי פועל ואפ"ה אין נעשה שלוחו ולכאורה רציתי לומר דמאמין על ידיו היינו שהוא פועל ומאמין על ידו כמ"ש המפרש שם אבל ז"א דא"כ א"צ לומר דמאמין על ידיו והו"ל לומר במאמין שאני וע"כ דמאמין על ידיו היינו שהוא (פועל ומאמן על ידו) עומד ע"ג ואומר לו שיתרום דאז רשאי ולא הו"ל רק מעשה קוף בעלמא וכן הוא בתוספתא ספ"ק דתרומות דרשב"ג ס"ל דהואיל והעובד כוכבים אם תרם אינו תרומה ור"י אמר עובד כוכבים שתרם את של ישראל והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה וע"ש בה"ד דא"ל לא הוא שתרם אלא אביו שאמן אחריו וע"ש בר"ש ובירושלמי ולפע"ד מדברי הירושלמי ראיה ברורה למ"ש ביד שאול סי' ר"ס דאם אביו עומד אצל זה דהו"ל כאלו עשה אביו בעצמו וכמ"ש בשם הש"ע סי' ל"ז לענין קטנה דאם אביה עומד אצלה יכול לקבל קידושיה וכן אמרו בשבת דף קל"ג ע"ש ודו"ק.

והנה תלמידי הרב החריף מוה' מענדיל בודק ני' שלח לי קונטרס בקנין חצר והביא שם קושית הר"ן דאי נימא דחצר דגברא משום שליחות א"כ במציאה הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ול"ק חצרו דבחצר לא שייך מיגו דזכי לנפשי' ע"ש וע"ז רצה לחדש דבאמת הש"ס בב"מ דף יו"ד אמר דשאני פועל דידו כיד בעה"ב וע"ז הקשה דהא גם סתם שליח הוה כיד בעה"ב כדאמרו בב"ק דף ק"ב וע"ז כתב דבאמת שאני פועל דאף דיכול לחזור בו כל כמה דלא הדר כיד בעה"ב דמי אבל שליח דיכול לחזור אף שלא חזר אין ידו כיד בעה"ב ולזה חידש דאם שלח שליח לתפוס דשיטת רש"י דמועיל והתוס' תמהו עליו וע"ז כתב כיון דבזה ששכרו לתפוס אינו יכול לחזור בו ואף דפועל יכול לחזור היינו בשכרו סתם לכל הפעולות משא"כ בזה ששכרו רק לפעולה זו כמ"ש במחנה אפרים הלכות שכירות פועלים סי' ב' ולפ"ז שוב הו"ל ידו כיד בעה"ב ולכך גם בחצר דל"ש חזרה ל"ש תופס לבע"ח דידו כיד בעה"ב זהו תו"ד ובאמת שהן פטומי מילי דודאי סתם שליח לא הוה כיד בעה"ב ומ"ש בב"ק שם הוא רק לזה דקנאו לצורך בעה"ב אבל ידו לעצמו והרי גבי אשה אמרו ריש הזורק אטו ידה קניא לי' ומכ"ש גבי שליח וגם מ"ש דיכול לחזור בו ז"א דאדרבא רק פועל דהוה כעבד הוא דיכול לחזור אבל שליח דעלמא אסור לחזור והוה בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה ושינה בשליחותו והוא מחוסר אמנה וז"פ וגם בעבד עברי נחלקו אי ידו כיד בעה"ב מכ"ש שליח דעלמא אך בגוף קושית הר"ן לפמ"ש הפ"י בכתובות פ"ד דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים הוא משום דאין שליח לד"ע ע"ש וא"כ בחצר דלא שייך אשלד"ע דבע"כ עביד ואינו בר חיובא כדאמרו בב"מ דף יו"ד שם וא"כ לא שייך תופס לבע"ח כלל וז"ב ודו"ק וגם לפמ"ש הרא"ש בגיטין פ"ק דתופס לבע"ח הוא לפי שלא זכתה התורה לעשות שליח במקום שחב לאחרים לפ"ז נראה לי ברור דזה דוקא בשליח שעושים אותו שליח לתפוס ולחוב לאחרים אבל אם הוא שלוחו לכל הפעולות אפשר דמועיל גם לזה דהא הוא שלוחו לכל מילי וכבר נעשה שלוחו ובזה אפשר לישב דברי רש"י דמ"ש דעשאו שליח מועיל היינו במקום שעשאו שליח לכל מילי ולא לתפיסה בלבד ומיושב קושית התוס' מימר בר חשו ואף אם נימא דגם בזה לא מהני היינו דוקא בשליח דשייך בי' ענין בחירה י"ל דע"ז לא זכתה לו התורה להעשות שליח ובטל שליחותו אבל חצר דהוא מתורת שליחות וא"כ א"א שתתבטל שליחותו וממילא גם במציאה זוכה וזהו לדעתי ענין דל"ש אשלד"ע בחצר דאטו נעשה שליח בבחירתו והרי הוא בע"כ ול"ש שתתבטל השליחות ודו"ק היטב. והנה רש"י פ' אמור כתב בפסוק ורגמו אותו כל העדה פירש"י במעמד כל העדה מכאן ששלוחו של אדם כמותו וראיתי בספר נ"ז שנדפס מחדש ח"ב שהקשה דלמה לא למדו מזה דשלוחו של אדם כמותו וע"כ כתב כיון דהוה במעמד כל העדה הוה עדיף משליח דעלמא וכמ"ש הרמ"א סי' ל"ז הנ"ל והנה גוף דברי רש"י שפירש במעמד כל העדה הוא בת"כ אבל הסיום דמכאן ששלוחו של אדם כמותו לא נזכר שם וצ"ע מהיכן לקחו רש"י ז"ל ולפע"ד נראה דא"א ללמוד משם שליחות דבאמת למ"ד דאין למדין אפשר משאי אפשר א"כ כאן דא"א שירגמו אותו כל העדה וכמ"ש בק"א שם א"כ אין ראיה ובשלמא בהך דשחטו אותו כל קהל עדת ישראל שם אפשר לשחוט אותו כל אחד לבדו ואף דאין שוחטין על יחיד עכ"פ הוא וב"ב הוה כרבים וגם אינו רק חשש בעלמא שמא יביא אותו לידי פסול ועיין פסחים דף צ"א וא"כ שפיר יליף לדידן אבל כאן א"א ואין ראי' לכך לא למדו משם אבל באמת לפי מה דידענו דשלוחו של אדם כמותו משאר מקראות ממילא גם שם הוא מטעם שליחות ושפיר כתב רש"י ודו"ק היטב. ועיין במהרי"ט אלגזי בבכורות ד' ל"ו ודף ל"ז ע"ב מה שכתב בענין פועל ושליח.

עוד הקשה אותי אחד מתלמידי ני' במ"ש האחרונים לישב במ"ש כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה והקשו בתוס' דלמה לא אמר כהן שאמר לכהן וכתבו דבזה יקשה דהוה תופס לבע"ח וא"ל דמגו דזכי לנפשי' דז"א דלעצמו לא מצי מקדש וע"ז הקשה התלמיד דלמה לא יוכל לזכות לעצמו דהא קידושין תופסין בח"ל והשבתי דמזה ראי' למ"ש הסמ"ע דלא יוכל לזכות לאחר יותר ממה שיש לו זכות ולפ"ז הא לעצמו לא יוכל לשאנה רק לקדש וא"כ שוב לא יוכל לקדש לאחר דהא גם אחר לא יוכל לקחתה ושוב הו"ל קידושין שאמ"נ דלא מהני לרבא ואף אביי מודה בכה"ג דמקרי קידושין שאמ"ל ודו"ק היטב ועיין בחידושי רשב"א בקידושין נ"א דבכה"ג גם אביי מודה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף