שואל ומשיב/א/ב/קטז
שואל ומשיב 
א ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לחכם אחד ע"ד מ"ש בהא דמבואר בחו"מ סי' קי"ב ס"ד בשני מלוין שהוציא כל אחד שטרו ואין כתוב בשום אחד דאקנה וטוען המוקדם כי קודם שלוה ממנו כבר קנה הנכסים והמאוחר טוען שלאחר שלוה משניהם קנאם והם משועבדים לשניהם ומבואר בש"ע שיש אומרים שחולקין החצי שהן חולקין עליו וע"ז הקשיתי דהא אף דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא כלל היינו היכא שיש חזקה דמעיקרא נגדה משא"כ כאן דליכא חזקה דמעיקרא א"כ למה לא ניזול בתר השתא והרי ר' יעקב ור"נ פליגי אי אזלינן בתר חזקה דהשתא כמבואר בב"ב דף קנ"ג ובקידושין דף ע"ט וא"כ אף לאביי דס"ל כר"י היינו דוקא נגד חזקת ממון משא"כ כאן דליכא חזקת ממון דהוא חייב ממנ"פ אית לן לאוקמא נכסים כשעת מציאתן השתא הנה יפה הערת בזה אבל כבר קדמך המהרי"ט חלק חו"מ סי' ח' ע"ש וראיתי בקצה"ח סי' קי"ב שכתב ליישב דלעולם לא מהני חזקה דהשתא אפילו היכא דליכא חזקה דמעיקרא וטעמא דר"נ אינו רק משום דרוב בריאין הם ואיכא הוצאה מחזקת בריאין עליו להביא ראיה הא לא"ה לא קי"ל כר"נ ע"ש שהאריך ודבריו תמוהים לפענ"ד דאף דאמת דלא קי"ל כר"נ וכדמחלק בקידושין דף ע"ט ומטעם דע"כ לא אמר ר"נ רק משום דכ"ע בחזקת בריאין קיימי ובא זה להוציא נפשו היינו דוקא משום ששם בא החזקה דהשתא להוציא מחזקה קמייתא לכך אמרינן דל"מ רק משום שבחזקת בריאין קיימי הא לא"ה לא הי' מועיל להוציא מחזקה דמעיקרא אבל כל שאין חזקה דמעיקרא שפיר אזלינן בתר השתא וראי' ברורה לדברי דהרי המרדכי למד מדר"נ לענין מלמד דכל שיודע השתא אזלינן בתר השתא וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' של"ה ס"א בהג"ה ומקורו מהמרדכי פרק מי שמת וניהו דבאמת דברי המרדכי תמוהין דלא קי"ל כר"נ היינו דוקא שם משום דעכ"פ בעת שנולד לא הי' יודע ללמוד א"כ החזקה דהשתא בא להוציא נגד חזקה דמעיקרא אבל כל דליכא חזקה קמייתא נגד החזקה דהשתא פשיטא דלא דחינן הך דר"נ כלל וז"ב לדעתי וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק וא"ו ע"ש אברא דדברי הש"ע סי' של"ה תמוהים דלמה פסק כר"נ והא לא קי"ל כר"נ ומצאתי בשב שמעתתא בשמעתא ג' פרק י"ב שעמד בזה וכתב דלפמ"ש הר"נ בתשובה הובא בב"י יו"ד סי' ר"א לענין מקוה שהוחזק להיות מימי' מתמעטין שכתב דאין לסמוך על חזקתו הראשונה משום דכיון דעשוי להשתנות לא מקרי חזקה וכתב ראיה מהא דס"ל לר"י דהוא מוציא מידם בלי ראיה ואמרו בקדושין דף ע"ט דע"כ לא קאמר ר"י משום דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו אבל הכא מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו וכתב הר"ן דהכוונה הוא דבכה"ג שאין לו חזקה טובה דאדם אף שהוא בריא אין לו חזקה שיהי' בריא אח"כ ג"כ והוא עשוי להשתנות לכך אזלינן בתר חזקת ממון ע"ש וא"כ במלמד שיש רוב המשכירין עצמן ללמד יודעין הן והרוב הלז אינו עשוי להשתנות לכך אזלינן בתר חזקה דהשתא ע"ש שהאריך בזה עכ"פ ראה ראינו דהקצה"ח תבר בעצמו לגזיזה ובזקנות' חזר בו דעכ"פ לולא דהוה חזקה דעשוי להשתנות וחזקת ממון הוה אזלינן בתרא וא"כ כאן דהחזקה אינה עשויה להשתנות ול"ש כאן חזקת ממון דאזלינן בתר חזקה דהשתא ובאמת גוף דברי הר"נ תמוהים לפע"ד דמי אמר לו זאת דהטעם דר"י הוא בשביל שהוה חזקה העשוי להשתנות דלמא כיון דחזקת ממון נגדו אינו מועיל חזקה דהשתא ולענין ראייתו לענין חזקה העשוי להשתנות הי' לו להביא ראיה מהא דאמרו אבל הכא מי נימא העמד הגוף על חזקתו ופירש"י ותוס' דהו"ל חזקה העשוי לששתנות וכמ"ש הר"ן וע"כ דבריו תמוהים לפענ"ד וגם לדבריו חזקת בריא לא מקרי חזקה כלל ותמהני דא"כ למה אמרו ע"כ לא אמר ר"נ משום דכ"ע בחזקת בריאין קיימי והוא מפיק נפשי' מחזקה והא הו"ל חזקה העשוי להשתנות דל"מ חזקה וע"כ דחזקת בריא מקרי חזקה ול"מ עשוי להשתנות דניהו דאדם יוכל להיות חולה אבל כל עוד נשמתו בו ובכחו לא מקרי עשוי להשתנות והרי חזקת חי הוה חזקה אף דמעותד למות והט"ז שחידש בסי' שצ"ו דכל שמת לא שייך לומר השתא הוא דמת כלם תמהו עליו וגם שם דוקא כל שמת בודאי אבל כל עוד שלא מת לא נסתפק אדם לומר דחזקת חי לא הוה חזקה וה"ה לחזקת בריא שוב מצאתי ראיה ברורה שלא כדברי הר"ן מהא דאמרו בכתובות דף כ' גבי בר שטיא דאוקי ארעא בחזקתה וכתבו התוס' שם ד"ה ואוקי וביבמות דף ל"א ע"ב ד"ה ארעא דל"ד למה דאמרו גבי שכ"מ פלוגתא דר"י ור"נ משום דכיון שהוא עתים חלים ועתים שוטה לא שייך לאוקמא בחזקה שהוא עכשיו ע"ש וכוונתם כיון שנודע שעתים הוא חלים ועתים שוטה א"כ לא מקרי חזקה דעשוי להשתנות עכ"פ ראיה ברורה שלא כדברי הר"ן גם טעמי' דר"י הוא משום דעשוי להשתנות א"כ דומה ממש להך דר"י ור"ג ואדרבא יש לתמוה על הר"ן דהי' לו להביא ראיה לדבריו לענין מקוה מדברי הש"ס הלז דלכך לא מוקמינן בשטיא על חזקתו שהוא עתה דעשוי להשתנות כיון שנודע שהמקוה מימיו מתמעטין והי' לו לחלק בדר"י ור"נ משום דשם אינו עשוי להשתנות וע"כ דבריו הקדושים צ"ע ומצאתי בפ"י גיטין כ"ח שכתב דחזקת חי היא משום חזקת בריא ע"ש ואני הארכתי בזה בכמה תשובות ועכ"פ דברי הקצה"ח בודאי תמוהין דגם מדברי התוס' אלו ראיה דקי"ל כר"נ עכ"פ בליכא חזקה קמייתא דאל"כ אין התחלה לקושית התוס' דשם שאני דמפיק נפשיה מחזקת בריאים משא"כ הכא דחזינן שהוא עתים שוטה וכבר הוציא נפשו מחזקה וע"כ לפע"ד אין לדבריו מקום וגם הש"ע שסתם בסי' של"ה כהמרדכי גם כן צ"ע דלא קי"ל כר"נ נגד חזקה דמעיקרא שוב נדפס מחדש ספר גאון צבי על חו"מ ומצאתי בסי' של"ה שעמד בזה על הרמ"א ע"ש מ"ש בזה ודו"ק.
והנה בגאון צבי הנ"ל ראיתי שכתב דגבי מלמד הוה חזקה טובה דכיון שא"א לומר שעכשיו ידע ולא רגע קודם לכן דמסתמא לא נתחדש לו הידיעה ברגע אחת וא"כ כיון דמוכרח לומר שידע קודם אמרינן דידע גם מקודם ששכרו והנה דבר גדול דיבר בזה אבל לא ידעתי מדוע לא בחר לשון ערומים שכן הוא שיטת הרשב"א ביו"ד סי' פ"א דבטריפות דאי אפשר לומר שעכשיו נולד וע"כ שיצא מחזקתו וא"א לתת לו גבול ידוע אמרינן דהוה גם קודם לכן ע"ש וא"כ ה"ה בזה אברא דלפ"ז גם בהך דר"נ י"ל דלכך אם בריא הי' עליו להביא ראיה משום דכיון דראינו כעת שבריא הי' ע"כ א"א לומר דעד אותו רגע היה שכ"מ וברגע זו נעשה בריא דזה א"א דע"כ יצא מהחזקה דשכ"מ וא"א לתת לך גבול ידוע א"כ לכך מוקמינן אחזקה דהשתא וכן להיפך אך אחר העיון נראה דיש לדחות דל"ד להך דרשב"א דבשלמא התם כעת מצאנו שאתרע החזקה דכשרות שטריפה הוא בודאי ורק שאנו דנין על הגבינות שמקודם שפיר אמרינן דכיון דמה שמטריפין כעת הוא בשביל חזקת דהשתא וא"א לתת לך גבול ידוע ע"כ יצא מקודם אבל כאן אטו אנו דנין על עכשיו מה לנו אם הוא כעת שכ"מ או בריא הא אנו דנין על העת שכתב המתנה וא"כ לא שייך לומר דהלא יצא מהחזקה עכ"פ כעת דכעת אין לנו לדון כלל רק על הזמן של המתנה ושפיר בעת ההוא יש לומר דהי' שכ"מ או להיפך וז"ב ולפ"ז במלמד דגם כעת אנו צריכין לדון אי בר לימוד הוא וכל שראינו שיוכל ללמוד כעת הרי יצא מחזקתו שלא ידע בשעה שנולד וא"א לתת לך גבול ידוע ושפיר אמרינן דכל שלומד כעת כן למד מתחלה וז"ב ובזה ממילא מיושב מה שפסק הרמ"א כהמרדכי הנ"ל דהוא מה"ט איברא דלפ"ז צריך להבין למה אצטריך המרדכי ללמוד מדר"נ הא אף לר"י שאני כאן ומטעם הנ"ל אך נראה דבאמת סברת הרשב"א הוא ג"כ ע"ד הנ"ל דבאמת ר"נ אזיל בתר חזקה דהשתא וא"כ אף דאנן לא קי"ל כר"נ היינו משום דחזקה קמייתא כנגדו וא"כ זה דוקא כשנודע הגבול מתי התחיל החזקה דהשתא אבל כל שלא נודע הגבול א"כ מתי יתחיל החזקה דהשתא ושפיר אזלינן בתר חזקה דהשתא בכה"ג ומעתה זה שלמד המרדכי מר"נ דכיון דעכ"פ אזלינן בתר חזקה דהשתא ושוב אזלינן במלמד בתר חזקה דהשתא וז"ב ובזה ניחא מה דקשיא לי טובא בהא דאמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח ואקשי אביי מספינה דרובן לאבד נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים חולים שרובן לחיים לא כ"ש ומה קושיא הא שאני התם דכל דספק שמא לא מת מוקמינן בחזקת חי משא"כ כאן דהרי מת וקברו מוכיח עליו וא"כ ע"כ יצא מחזקתו ואי אפשר לתת לך גבול ידוע מה"ת לומר שעמד בנתים ובפרט שנודע שהי' חולה מתחלה והיא קושיא גדולה לשיטת הרשב"א ולפמ"ש א"ש דלהס"ד דלא ידעינן מדר"נ שוב אין לומר כלל כסברת הרשב"א דחזקה דהשתא אינה חזקה כלל וכנ"ל ובזה מיושב הא דאמר הש"ס כמאן אזלא הא שמעתא דרבה כר"נ והקשו בתוס' לימא כר"מ דמתניתין דרבה גופא מוקי דר"נ כר"מ דמשנה ולפמ"ש א"ש דבאמת מר"מ אין ראיה דיש לומר דלכך צריך להביא ראי' ששכ"מ הי' משום דרוב בריאים הם ולא מצי מפיק נפשיה מחזקה וכמ"ש וא"כ כאן בהך דרבה לא שייך זאת דאימא עמד וחזר לחליו ולכך הביא הא דר"נ דכיון דעכ"פ יש סברא דאזלינן בתר חזקה דהשתא שוב ממילא כל שקברו מוכיח עליו אף לר"י מועיל ובזה מדוקדק הלשון דלא קאמר דרבה ס"ל כר"נ רק דאזיל שמעתא אליביה ובזה ניחא מה דלא חש רבה לקושית אביי מספינה ועיין ברא"ש שם ולפמ"ש א"ש דבאמת אינו דומה אך אי קשיא הא קשיא לשיטת הט"ז ביו"ד סי' שצ"ו דכל דעכשיו מת לא שייך לאוקמא בחזקת חי כיון שסופו למות א"כ מה פריך אביי מספינה שאני התם דהספק שמא לא מת ושפיר יש לו חזקת חי משא"כ כאן שבודאי מת ממילא י"ל דלא עמד בנתים והיא קושיא גדולה לשיטת הט"ז [ועיין בתוס' ד"ה השתא דמשמע כשיטת הט"ז ודו"ק היטב בתירוצם] ובאמת לפמ"ש יש לומר דגם סברת הט"ז הוא רק מכח סברת הרשב"א הנ"ל וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת לבאר כן כוונת הט"ז וא"כ לק"מ וז"ב ודו"ק היטב בכל מ"ש כי נכון הוא ת"ל שוב נתיישבתי בדבר והנה מקום אתי לישב מה שהקשיתי על אביי דמה מדמה ספינה למת וקברו עמו משום דס"ל דגם בספינה כיון שסופו לאבד אתרע חזקת חי עכ"פ כיון דסופו לאבד והו"ל כמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג כיון דזרק הגט אתרע לה חזקת א"א וה"ה בזה ועיין בתוס' בד"ה השתא ודו"ק אבל באמת לפמ"ש הריב"ש סי' שע"ט דבספינה אף שרובן למיתה מ"מ יש תרי חזקות נגד הרוב חזקת חי וחזקת א"א הרי דמחשבו לחזקה גמורה דאל"כ כיון דאתרע החזקה פשיטא דרוב עדיף דכל שאתה אומר שסופו למיתה אתרע התרי חזקות דזה באמת ענין אחד דכל שחי איכא חזקת א"א וע"כ דכל עוד שנשמתו בו אף שסופו לאבד נחשב חזקת חי לחזקה גמורה והדרא קושיא לדוכתא ואף דהגאון בעל נו"ב חלק אהע"ז סי' מ"ג חולק על הריב"ש וכתב דספינה אין רובו למיתה כלל במחכ"ת נעלם ממנו ש"ס ערוך כאן דאמרו דרובן לאבד וכבר תמהו בזה האחרונים אף גם דלפמ"ש הנו"ב בודאי קשה טפי דבאמת איכא חזקה בודאי וע"כ מחוורתא כמ"ש והנה בגוף קושית המהרי"ט שהבאתי כדבר האמור למעלה לפענ"ד נראה דבר נכון דהנה בכתובות דף ע"ו אמרו רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך וכתבו התוס' דהכוונה דלא מהני חזקת האשה לגבי אב ולפ"ז ל"מ דאם נימא דלא מהני חזקתו של זה לגבי זה א"כ ל"ד לדר"נ דשם החזקה דהשתא מורה על אותו האיש שהיה כמו שהוא עתה וכל שהוא בחזקת בריא כן ממילא הי' ג"כ מקודם ומועיל מתנתו או להיפך שהי' שכ"מ עכ"פ אנו דנין על מי שיש לו החזקה בעצמו אבל כאן אנו דנין על שני המלוים מי קודם והחזקה יש לו להלוה ומה מועיל חזקתו של לוה לגבי המלוה ואף אם נימא דמועיל חזקתו של זה לגבי זה ועיין תוס' קידושין דף ס"ו ד"ה מאי ובפ"י שם מ"מ כאן לגבי הלוה עצמו לא הי' מועיל חזקה דהשתא דהרי יש חזקת ממון כנגדו ורק דאין נ"מ לגבי הלוה רק לגבי המלוה עכ"פ חזקתו של לוה דלא מועיל לגבי דנפשי' אם הוא נ"מ לגבי דנפשי' פשיטא דל"מ לגבי המלוה ודו"ק היטב. אחר שכתבתי כל הענין הלז הראני חכם אחד שדו"ז הגאון בעל ישועות יעקב סי' י"ז פלפל בסוגיא זו הרבה וראיתי בס"ק כ"ה שהקשה מה מדמה הש"ס ספינה להרי מת דשאני התם דאיכא חזקת חי דהיינו חזקה דמעיקרא נגד הרוב וכאן ליכא חזקה דמעיקרא דמנ"ל שעמד מחוליו דהרי שכ"מ הי' ומנ"ל שעמד מחוליו ואח"כ חלה וכתב שנבוך בזה מאד ולא הבינותי דהמעיין בתוס' שם יתיישב לו זאת דאדרבא כאן איכא רוב לאבד ורק דאיכא חזקת חי ולהריב"ש יש ג"כ חזקת א"א עכ"פ חזקת א"א היא ג"כ משום חזקת חי והרי רוב כנגדו ואפ"ה מחזקינן לי' בחי ומכ"ש כאן דליכא רוב כנגדו וא"כ בעודו שכ"מ הי' לו חזקת חי ומה"ת לא נחוש דלמא עמד מחליו ומכ"ש לתירוץ השני של התוס' די"ל דניצול כמו בספינה דאמרינן שמא ניצולו וא"כ דומה לספינה ובפרט לענין להוציא ממון דודאי א"י להוציא בשביל ספק דהרי אף ברוב לא אזלינן בתרי' בממון ומכ"ש כאן דליכא רוב כלל גם מ"ש שם בשם הר"ן בתשובה דבריא לא הוה חזקה העשוי להשתנות דכן יקרה לפרקים באדם שיארע לו חולי ויתרפא במחכ"ת אגב חורפיה ושיטפי' רהיט ואזיל לי' דברי הר"ן וכתבם כפי העולה בזכרונו ולא נזכר שהר"ן כתב להיפך וכמו שהבאתי לעיל בשמו ולזה העירני אותו חכם שהצעתי לו כל הענין שאמרתי לעיל ובאמת בגוף הדבר כבר כתבתי דדברי הר"ן תמוהים מכמה פנים מיהו מ"ש לעיל דהר"ן הי' יכול להביא ראי' מהא דאמרו בקידושין אבל הכא מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו ופירש"י והתוס' דשם דהיום עשוי להשתנות השיבני חכם אחד הרב המאה"ג אבד"ק נישטאט דשאני התם דכעת היא בוגרת לפנינו שפיר אין מעמידין אותה על חזקתה הראשונה דעכשיו היא בוגרת לפנינו אבל כל שכעת המקוה שלם אף שעשוי פעמים להתמעט שפיר הו"א דמוקמינן אחזקתו הראשונה לזה הוצרך הר"ן להביא מר' יעקב ויפה השיב בזה. אחר כמה שנים זכיתי לספר הנחמד אור הישר הנדפס באמשטרדם שנת תקי"ב ושם נמצא תשובת הגאון בעל שאגת ארי' והביא דברי התוס' בכתובות הנ"ל ולפמ"ש בכוונתם דכל דהיא עתים חלים ועתים שוטה ל"ש חזקה דהוה חזקה העשויה להשתנות אבל חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא ליתא א"כ הן נסתר מחמתו כל בנינו שם וכעת אין הזמן לעיין בזה וברצות ד' נברר זאת בל"נ.
והנה אשר נדרתי אשלמה דכעת עיינתי בדברי הגאון ודבריו תמוהים מאד דמ"ש במי שהוחזק להיות שוטה וכעת הוא בריא ואין אנו יודעין אם הי' בריא וחלים בעת שגירש או הי' שוטה דאזלינן בתר השתא במחכ"ת זה אי אפשר דחזקה דהשתא במקום חזקה קמייתא לאו חזקה כלל וכ"ש כאן דהוחזק להיות שוטה גמור ולא עתים חלים ועתים שוטה וגם הוא בחזקת א"א דאיכא תרתי לריעותא דפשיטא דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא ומ"ש ראיה מהא דאמרו בכתובות דף ק' דאוק' תרי להדי תרי ואוקי נכסי בחזקת בר שטיא וכתבו התוס' דל"ד להא דאמרו אם בריא הוא וכו' דהכא כיון דדרכו להיות עתים חלים ועתים שוטה ל"ש להעמידו אחזקה דהשתא ולפ"ז זה בעתים חלים ועתים שוטה אבל מי שהוחזק להיות שוטה גמור הא ודאי בתר השתא אזלינן נפלאת היא בעיני דאזיל בתר איפכא דבעתים חלים ועתים שוטה דהוה חזקה העשוי להשתנות כתבו התוס' דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא ובהוחזק שוטה גמור ניזיל בתר השתא והלא החזקת שוטה דמעיקרא וחזקת הנכסים דמעיקרא נגדו ויציבא בארעא ובאמת זה אי אפשר כלל לאומרו דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא יהי' נחשב לכלום ובאמת דדברי התוס' צ"ב במה שהקשו דניזל בתר השתא והביא מדר"נ דהא אנן לא קי"ל כר"נ ולא אזלינן בתר השתא וצ"ל דהתוס' מקשי להיפך היכא דכעת הוא שוטה דנימא דכמו שהוא כעת שוטה כמו כן היה שוטה בעת שהי' מוכר ואף במטלטלי שזה מקרי מוחזק נימא דאזיל בתר השתא ועל הלקוחות להביא ראיה וכדאמרו התם אם בריא הוא עליהם להביא ראיה ובכה"ג ודאי אזלינן בתר השתא להחזיקו למפרע ג"כ כן כיון דאין לו חזקה דמעיקרא להיפך וע"ז כתבו כיון דהוא עתים חלים ועתים שוטה הוה חזקה העשוי להשתנות ול"ש לדון עליו ועיקר אנו דנין על הנכסים ולכך בקרקעות אזלינן בתר חזקה קמייתא ובמטלטלין אזלינן בתר חזקת המוחזק וז"ב ומה שמביא ראי' מהא דאמר בקידושין דף ע"ט אמר רב הרי היא בוגרת לפנינו ואמרינן התם דנימא דרב דאמר כר"נ דאמר אם בריא הוא וכו' במחכ"ת לא זכר שר בעת ההוא דברי התוס' פ"ק דנדה דף ב' ע"ב ד"ה השתא דטעמא דרב משום דהרי היא בוגרת לפנינו מיירי ביומא דמשלם שיתא דרגילות שערות לבא מצפרא ולא הוה חזקה כ"כ ולכך אזלינן בתר השתא ומה דמדמה לר"נ משום דרוב אנשים בריאים ואמרינן דבריא היה כמו שהוא עכשיו וגם הגאון בעצמו הרגיש קצת בדחיה זו מדעתא דנפשיה אבל אם הי' רואה דברי התוס' לא הי' כותב מ"ש עכ"פ מבואר דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא וכבר הבאתי למעלה בשם הר"ן בתשובה דחזקת בריא אינו ג"כ חזקה טובה דעשוי להשתנות ע"ש ואפ"ה לא קי"ל כר"נ ולא אזלינן כלל בתר השתא ועיין בתוס' קידושין שם ד"ה ושמואל ובע"ב שם ד"ה מי וד"ה אלא ודעת קדושים תמצא דס"ל להתוס' דדוקא בעשוי להשתנות הוא דאזלינן בתר השתא לא נגד חזקה קמייתא שהוא חזקה גמורה ולא עשוי להשתנות ועיין בחידושי פ"י שהקשה על הא דאמר נימא רב דאמר כר"נ דהא נגד חזקה קמייתא לא אזלינן בתר חזקה דהשתא וגם הקשה אח"כ הלכתא אהלכתא דקי"ל כרב דאזיל בתר חזקה דהשתא והרי קי"ל כר"י דלא אזלינן בתר השתא ע"ש שהאריך ובאמת לא זכר שם לא דברי התוס' ריש נדה הנ"ל ולא דברי הר"נ בתשובה הנ"ל דלכך אזיל ר"י בתר השתא משום דחזקת בריאים ל"ח חזקה כלל דעשוי להשתנות ובזה מיושב כל קושית הפ"י שם ואכ"מ ועיין בפ"י בסוגיא דבת אחותו במ"ש התוס' דחזקת הרי גרושה לפניך מסייע וע"ז האריך הפי' לדחות דברי התוס' ע"ש ויש לי הרהורי דברים בזה ואכ"מ אך מ"ש הגאון שם כיון דהב"ד צווחים שגם אז היה בריא בזה שפיר אזלינן בתר חזקה דהשתא והביא ראיות לזה בזה דבריו נכונים אבל לא הי' צריך לזה והדבר מבואר בשו"ת הרשב"א בחלק תולדת אדם סי' תר"ה דמי שהי' שוטה גמור וע"כ לא יוכל לגרש את אשתו ואח"כ הביאה האשה גיטה דאמרינן חזקה על עדים שחתמו כהוגן ובודאי מצאוהו חלים ע"ש ואם זה בפדים מכ"ש בדיינים וב"ד מומחין שוב ראיתי שדו"ז ז"ל מו"ה שאול אבד"ק אמשטרדם [אשר שמי על שמו נקרא] גם הוא הביא דברי הרשב"א הנ"ל ושמחתי ודו"ק ועיין מחנה אפרים הלכות אישות סי' ג' שהאריך הרבה בפרט הזה וגם דבריו צ"ע הרבה ואכ"מ ועיין שעה"מ הלכות אישות שהרגיש ג"כ על המח"א כמדומה לי ובגוף הקושיא דאמאי לא אזלינן כאן בתר חזקה דהשתא ונימא כנכ"ה נראה לפע"ד דבר נכון דהנה נודע כבר מ"ש הרמב"ן גבי השולח לקדש לו אשה ומת השליח שהקשו התוס' דנוקי בחזקת פנוי' וכתב הרמב"ן דחזקת פנוי' דקרובות לא מהני לא והדברים תמוהים דמצינו בכמה מקומות שחזקתו של זה מועיל לזה וכבר האריך בזה הנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' ו' וכתב דדוקא חזקת פנויה לא חשיב חזקה גמורה ולכך ל"מ להקרובות ע"ש ואני כתבתי בתשובה דכל דצריכין לדון גם עליו וגם על הקרובות מהני חזקה שלה להקרובות אבל כל שא"צ לדון עליו כלל ל"מ חזקת של הקרובות לזה וביארתי הדברים באורך ולפ"ז כאן דלהלוה בעצמו ל"ש לדון בחזקה דהשתא דהא לו אין נ"מ דהוא חייב לשניהם ול"ש חזקה וכעין מ"ש הש"ך סי' צ"א דל"ש חזקת ממון כל שבודאי חייב לאחד מהם וא"כ לא שייך שיועיל חזקה דהשתא לענין הבע"ח דל"ש שיועיל חזקתו של זה לזה כל שאותו האיש שיש לו החזקה א"צ לדון על החזקה דכעת אין נ"מ כלל לזה וכמ"ש ובשלמא חזקה דמעיקרא שפיר שייך לדון דחזקה דמעיקרא הי' נ"מ גם לאותו איש דהא ב"ח מכאן ולהבא הוא דגובה וא"כ היה להלוה חזקה דמעיקרא דאף דחייב לאחר אבל אין לו רק שעבוד ומכאן ולהבא הוא דגובה אבל חזקה דהשתא דכעת אין נ"מ דשניהם עומדים לגבות ממנו ל"ש לדון בתר חזקה דהשתא כל שאין נ"מ לזה ובחידושי אמרתי בזה דאף אם נימא דלא כרמב"ן וחזקתו של זה מועיל לזה אף שאין נ"מ אליו נראה לפע"ד דל"ש כאן לדון בתר חזקה דהשתא דבכ"מ שאנו הולכין בתר חזקה דהשתא ואמרינן דכמו שהוא כעת היה גם מעיקרא אבל עכ"פ החזקה דהשתא לא אתרע כלל ואדרבא נתעלה יותר ומחזיקינן דכמו שהוא כעת הי' גם מקודם כמו בקידושין דף ע"ט ובב"ב דף ק"ג אבל כאן כיון דלענין הלוה אין נ"מ בהחזקה ואין לנו לדון עליו רק על הבע"ח אנו דנין ולפ"ז אי נימא דאזלינן בתר חזקה דהשתא וכמו שהוא כעת הי' גם מעיקרא שוב לא יהי' רק להבע"ח הראשון ואם נימא דלא הי' מקודם כמו השתא יהי' גם לשני א"כ אדרבא ע"י החזקה דהשתא נעקר כל החזקה דהשתא דהא אם לא נחזיק למפרע יהי' של שניהם וכמו שהוא לפנינו מהראוי שיהי' של שניהם וכל שנחזיק למפרע שוב יהי' נעקר כל החזקה דהשתא נגד השני ובזה לא אלמינן חזקה דהשתא דהא כמו שהוא לפנינו הוא בחזקת שניהם ואם ניזיל בתר החזקה לא יהיה רק של הבע"ח המוקדם ובזה לא אזלינן בתר חזקה דהשתא לאורועי החזקה דהשתא כיון שלהלוה אין נ"מ כלל בזה וז"ב ובזה יש ליישב מה שעמדו המהרי"ט והקצה"ח דאמאי לא נימא דאין ספק מוציא מידי וודאי והרי בע"ח הראשון אי לאו השני הוה חשוב ודאי בכלה ולפמ"ש לק"מ דאף בלי השני לא הי' יכול לטרוף בודאי דאם לא הי' כתוב דאקני לא משתעבד ואז לא הוה אמרינן דניזול בתר חזקה דהשתא דהא אם לא היה השני היה נ"מ נגד הלוה ג"כ ואז לא אזלינן בתר חזקה דהשתא נגד חזקת ממון ולא היה יכול לגבות ורק אם כתב דאקני ואמרינן דאף שלא קנאו רק אח"כ משעבד לו וא"כ שוב לא הוה ודאי יותר מהשני דהא גם להשני משתעבד אם קנה אח"כ וז"ב ובחידושי אמרתי בזה דכאן לא שייך אין ספק מוציא מידי ודאי דבשלמא בספק ויבם היבם ודאי יורש אבל כאן הא כל ענין שעבוד נכסי הוא רק בתורת ערב דנכסוהי דבר נש אינון ערבין בי' ועיקר נצמח משום שעבוד הגוף דאם אין שעבוד הגוף נפקע שעבוד נכסי וכמ"ש ר"ת דלכך מועיל מחילה בשטר ולפ"ז כיון דרק בסיבת שיעבוד הגוף אנו דנין על שעבוד נכסי א"כ כיון דהשיעבוד הגוף הוה לשניהם בשוה דאין נ"מ בין זה לזה דלענין שעבוד הגוף אין נ"מ אם נשתעבד לזה מקודם סוף סוף כעת השיעבוד הגוף לשניהם בשוה ואין אנו דנין רק על הערב אם נתערב רק לראשון או לא וא"כ ל"ש אין ספק מוציא מידי ודאי דגם זה ודאי בהשעבוד הגוף כמו זה וגם הערבות אם הי' נשאר לאחר ג"כ הי' משועבד וא"כ ל"ש בזה אין ספק מוציא מידי ודאי ובזה נראה לפע"ד ליישב הא דמקשה הסמ"ע ס"ק י"ד דלמה לא הגיה הרמ"א גם בזה דהסברא הראשונה עיקר דהבע"ח הראשון צריך להביא ראיה ולפמ"ש א"ש דע"כ לא הגיה הרמ"א רק בסעיף ב' וסעיף ג' דשם אנו דנין בע"ח נגד לוקח או מקבל מתנה נגד יורש דכיון דהבע"ח אין לו רק שעבוד וזה הלוקח יש לו חזקת הגוף וגם מקבל מתנה צריך לזכות והירושה ממילא קאתי שהוא צריך להביא ראיה אבל כאן בשעבוד נגד שעבוד שוב המלוה הראשון הו"ל ודאי עכ"פ נגד השני וכמו שהקשו דהו"ל ספק ויבם ואף דל"ד לגמרי מ"מ עכ"פ המלוה הראשון מוחזק טפי וכעין זה כתב הסמ"ע בעצמו ובגוף הקושי' דניזיל בתר חזקה דהשתא נראה דלפמ"ש הנקה"כ ביו"ד סי' שצ"ו דלכך לא אזלינן בתר שעת מציאתן דכל שאין גבול ידוע לא שייך לומר דניזיל בתר שעת מציאתן דמה גבול תתן לו דבשלמא בגל אמרינן דמעת נפילת הגל מת דיש גבול משא"כ כל דאין גבול ל"ש ליזל בתר שעת מציאתן והארכתי בביאור הדבר בתשובה אחת ולפ"ז כאן דכל דנימא דניזיל בתר השתא נחזיק למפרע אין לו גבול ושוב לא אזלינן כלל בתר השתא וז"ב ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש בש"ע ס"ב דאם יש עדים שקנה קרקע זו ומכרה צריך המלוה להביא עדים שקנאו הלוה קודם שעבודו אבל אם יש עדים שהי' הלוה מוחזק בו צריך הלוקח להביא ראיה שקנאו הלוה ואימתי קנאו והנה מ"ש שצריך להביא גם ראיה מתי קנאו זה לא נודע מה טעם יש בדבר ועיין סמ"ע ובתומים האריך בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת יש לילך בתר חזקה דהשתא כמו שהוא כעת גם כן הי' מקודם אך כבר כתבתי בשם הש"ך דכל דאין גבול להדבר לא אזלינן בתר השתא וביאור הדבר כתבו האחרונים וגם אני הארכתי בתשובה דכל דאין לו גבול א"כ תחזיק הדבר בלי גבול שהי' כן מעולם והרי לא הוחזק הדבר שהי' כן מעולם וא"כ ע"כ לומר שבאיזה זמן לא הי' כן וכל שאתה אומר שכבר יצא מהגבול א"כ שוב אין לך להחזיק בשום זמן שהי' כן רק כעת דאיזה גבול תתן לו וכעין שכתב הרשב"א לענין חזקה דמעיקרא הובא בטוש"ע יו"ד סי' פ"א ולפ"ז בשלמא אם יש עדים שהלוה קנה קרקע א"כ שוב צריך המלוה להביא ראיה דהא לא הי' מוחזק בהקרקע א"כ שוב א"א להחזיק החזקה למפרע בלי גבול דע"כ חזינן דנתחדש כאן גבול דהא לא הי' מוחזק רק שיש עדים שקנה אבל כל שהי' מוחזק בו א"כ שוב יש לומר דמאבותיו ירשו ובאמת היא שלו מעולם ואבותיו ואבות אבותיו הי' מורישין לו וא"כ שוב יש לך להגדיל גבול דהשתא בלי שיעור דל"ש לומר דאין גבול ידוע דהא באמת מוחזק שהי' שלו וא"כ שוב צריך הלוקח להוציא מחזקה ולכן צריך להביא עדים מתי קנאו דאל"כ אזלינן בתר חזקה דהשתא ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד וחריף ועמוק.
ובזה מיושב מה שהקשה הסמ"ע ס"ק י"ב דלמה לא יטעון המאוחר שביני ביני קנאן וכלו שלו ומ"ש הש"ך בשם אביו הגאון ז"ל דבכה"ג הוה של ראשון לפע"ד מצד הסברא נראה דהוא של השני דלהשני הוה קודם הלואתו ולהראשון הוה אחר הלואה והרי לא כתב דאקני ואף דהמלוה בעצמו זוכה אף בלי דאקני נראה לפע"ד עפמ"ש בתשובה אחת להקשות דלמה יגבה הא הו"ל כערב שלא בשעה מתן מעות דבשלמא כשכתב דאקני אדעתא דהכי הלוהו מתחלה וכמ"ש בחזה התנופה דכל דהלוהו ע"ד שיעמיד לו ערב הו"ל כערב בשעת מתן מעות אבל בלא דאקני למה יגבה וכתבתי דהמלוה גובה מצד שעבוד הגוף והרי גם ממטלטלי גובה והוא מצד שעבוד הגוף כמ"ש באורך שם או דהו"ל כיש לו המעות לערב בעת שערב דמבואר בסי' קכ"ט דבכה"ג הו"ל ערב ולפ"ז עכ"פ לענין השני דלדידי' הי' קודם הלואה א"כ פשיטא דהשני קודם דלדידיה הוה ערב בשעת מתן מעות והו"ל שעבוד הגוף ונכסי ולדידיה הוה ערב שלא בשעת מתן מעות ורק שעבוד הגוף לבד יש לו דפשיטא דשיעבוד הגוף ונכסי קודם למי שאין לו רק שעבוד הגוף וגם מה דהי' לו המעות בעת ערבותו כיון דבאמת לא הוה עכ"פ ערב בשעת מתן מעות פשיטא דהשני קודם וא"כ עכ"פ קשה קושית הסמ"ע ולפמ"ש א"ש דכל שיטעון המאוחר שיצא עכ"פ מגבול דהשתא ועכ"פ קנהו מקודם שוב מועיל לחזקה דהשתא להגדיל החזקה דע"כ אחר טוען שיצא מחזקה דהשתא וקנה קודם ודו"ק היטב כי הוא ענין יקר ועיין סי' קט"ו ס"ה דיתומים אומרים אנו השבחנו ובע"ח אומר אביכם השביח על תיתומים להביא ראיה הטעם דמוקמינן השדה כמות שהוא ושם ג"כ יקשה דהוה חזקה דהשתא וכמ"ש וצ"ע. ומן האמור נראה לפע"ד לבאר דברי הרא"ש כלל ל"ג סי' ה' וכן הוקבע להלכה בחו"מ סי' ל"ה ס"א דמי שנבדק אחר זמן רק ומצאו בו שתי שערות אמרינן דמשהגיע לכלל שנים בודאי הביא שתי שערות ואף דחזקה דרבא ל"מ מ"מ כשנראה אח"כ שתי שערות מצטרף חזקת דרבא והביא ראי' ממעשה דבני ברק בב"ב דף קנ"ה דאמר ר"ע דסימנים עשוין להשתנות לאחר מיתה ומשמע אם הי' חי היינו בודקין אותו וכל שמוצאין בו סימני שערות הי' מועיל ולא אמרינן דהשתא הוא דהביא ע"ש והנה טרם יהי' כל שיח נבאר דבריו הקדושים דאף בכ"מ חזקה דהשתא ל"מ ע"ז צירף הרא"ש דיש כאן חזקה דרבא דהגיע לכלל שנים והביא שערות ואף דחזקה דרבא ל"מ רק למיאון מ"מ בצירוף חזקה דהשתא מועיל והנה לכאורה גם בהא דר"נ נמי איכא רוב' דבריאים דמסייע לי' ואפ"ה לא אזלינן בתר השתא אם כעת בריא אף דרובא מסייע לו וכמ"ש חזקה דרבא וכבר נתעורר בזה בשב שמעתתא שמעת' ה' פט"ז ע"ש מ"ש בזה אך לפענ"ד נראה דכבר כתבתי דברי הש"ך בנקה"כ דאף דנימא דאזלינן בתר השתא היינו במקום שנוכל לומר גבול עד כמה נחזיק דהשתא למפרע מחזקינן משא"כ כל דאין לו גבול למעלה ואם נלך בתר חזקה דהשתא נתקלקל החזקה דמעקרה לגמרי לכך לא אזלינן בתר חזקה דהשתא והארכתי בזה בתשובה אחת והבאתי דברי המשאת משה שביאר כן בהדיא והובא בש"ש שמעתא ג' פ"ו ובש"ש שם לא חלי ולא הרגיש כלל באותה סברא ולא הבין דרכה גם לא נזכר שכן מבואר בנקה"כ להש"ך סי' שצ"ו ע"ש ולפ"ז כאן דיש חזקה דהשתא וגם יש גבול כל שהגיע לכלל שנים אז הביא הסימנים וא"כ שייך להגביל הזמן בכה"ג ודאי מועיל למפרע ולא שייך לומר דחזקה דהשתא ל"מ דכל שיכול להיות גבול וחזקה דרבא מסייע להגבול ניהו דלא סמכינן ע"ז מ"מ עכ"פ לענין שנוכל להגביל הזמן של חזקה דהשתא ודאי מועיל ולפ"ז אין ראי' מהך דר"נ דשם ניהו דרוב בריאין אבל כל דתיזיל בתר השתא אתרע כל ענין חזקה דמעיקרא דהא באמת הי' חולה ואיזה גבול תתן לו לומר מתי התחיל החזקה דהשתא לכך לא סמכינן על חזקה דהשתא ובזה מבואר היטב דברי התוס' בב"ב דף קנ"ו שהקשו למה יש לו לומר שהי' קטן כל שהגיע לכלל שנותיו והו"ל חזקה דרבא והיא תימה דהא חזקה דרבא ל"מ רק לענין מיאון ולא לחליצה ומכ"ש להוציא ממון וכבר נתקשה בזה בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק חו"מ סי' ד' ובאהע"ז סי' ס"א וכבר הארכתי בזה בתשובה לבאר הדברים וכעת א"ש טפי דבאמת זה קושיה התוס' דהתוס' מפרשים כמ"ש הרמב"ן דאם הי' חי לא הי' מועיל הבדיקה דתלינן שהשתא נולדו לו סימנים וע"ז הקשו בתוס' דלמה נאמר כן כל דחזקה דהשתא מורה שיש לו סימנים וחזקה דרבא מעיד דכל שהגיע לכלל שנים ודאי מייתי שערות שוב הוה חזק' דהשתא בתקפה וע"ז כתבו דמיירי שנבדק בזמן שהגיע לכלל שנים ולא היו לו שערות ושוב ל"מ והיינו כמ"ש דכל ענין דמועיל חזקה דהשתא הוא רק בצירוף חזקה דרבא והיינו שנוכל ליתן גבול מתי התחיל החזקה דתשתא וא"כ זהו כשלא נבדק כלל אמרינן דבהגיע לכלל שנים הי' בו הסימנים ומאז התחיל אבל כיון דחזינן דלא התחילו הסימנים שוב לא שייך ליזיל בתר חזקה דהשתא וז"ב כשמש ובזה י"ל דגם הרמב"ן מפרש כהתוס' דמיירי שנבדק בעת הגיע לכלל שנים ולא מצאו סי' וא"כ שוב ל"ש חזקה דהשתא וכמ"ש ובזה אין ראיה שהרמב"ן חולק על הרא"ש כאשר האריך בנו"ב שם ושם די"ל דלענין דין לא מחולקים כלל ורק דכיון דנבדק בזמן שהגיע ולא הי' לו סימנים לכך ל"מ אבל הרא"ש פירש דלא נבדק כלל רק כעת רוצים לבדוק ולכך אלו הי' לו סי' הי' מועיל החזקה ונמצא דאין מחולקים רק בפירוש הסוגיא אבל לענין דינא מועיל ועיין בש"ש ש"ה פט"ז שכתב ג"כ כדברי הנו"ב ומה תימה אחר שהזכיר דברי הנו"ב בפי"ד איך נעלם ממנו בפט"ז ועכ"פ לפמ"ש מבואר הדבר שכרכר בש"ש שם אם חזינן דלא הי' לו סימנים והגיע לכלל שנים אם מועיל חזקה דהשתא ולפמ"ש מבואר מהתוס' דל"מ ובזה נראה לפע"ד דזה ודאי כל שנבדק ולא ימצאו שערות דלא תלינן שנשרו וגם בזה ל"מ חזקה דרבא וגם חזקה דהשתא דכל דאין לך גבול דאף דיש לומר חזקה דרבא ולתלות שנשרו מ"מ כל שבשעה שהגיע לכלל שנים ראינו שלא היה בו שערות ואז לא תלינן שנשרו דחזקה דרבא לא אלים כל כך למתלי בנשרו ואף שמוצאין כעת להחזיק למפרע הו"ל חזקה דלא נתבררה בשעתה דל"מ להחזיקו למפרע וז"ב כשמש ועיין בש"ש שם פט"ו אברא דלפ"ז אם לא נבדק כלל לכאורה ל"ש חזקה דרבא לצרף כיון שאז לא הועיל החזקה דרבא אך ז"א דל"ש לומר דלא הועיל רק כל שלא הי' מועיל כלל אבל שם אטו לא הועיל החזקת דרבא דניהו דאין מוציאין ממון ע"י חזקה זו דלא אלים כ"כ אבל אם הי' הנכסים בחזקת לקוחות הי' מועיל דעכ"פ ספק הוה א"כ שוב החזקה דהשתא מועיל למפרע וז"ב ובזה נראה לפע"ד ליישב הא דאמרו שם בדף קנ"ה בשלמא לדידי דאמינא ראי' בקיום השטר היינו דמשכחת לה דנחתו לקוחות לנכסי אלא אי אמרת ראי' בעדים היכא משכחת לה דנחתו לקוחות לנכסים ותמה בנו"ב דנוקי שלא נבדק כלל ושוב מועיל חזקה דהשתא להחזיקו בגדול למפרע וכמו שהקשו התוס' דלמה נחזקו בקטן ולפמ"ש א"ש דאטו חזקה דרבא ברור הוא ורק דקושית התוס' הוא דבצירוף חזקה דהשתא נוכל לתלות למפרע ונגביל הזמן והיינו אם היה החזקה מועיל עכ"פ בעת הגיע לכלל שנותיו דעכ"פ הי' ספק ואם הי' הלקוחות מוחזקים היה מועיל להם החזקה הו"ל חזקה דהשתא וחזקה דרבא מועיל גם כן דהרי נתברר בשעתה אבל אם בעי ראיה בעדים היכא משכחת דנחתי לקוחות בנכסי וא"כ לא הי' מועיל החזקה דרבא כלל ובהגיע לכלל שנותיו שוב ל"מ גם החזקה דהשתא דהרי צריך להגביל זמן ומכח חזקה דרבא קאתינן עלה וכל שלא הי' מועיל בשעתה כלל שוב ל"מ אח"כ דהו"ל חזקה שלא נתבררה בשעתה וז"ב ודו"ק היטב כי חריף הוא ובזה מיושב היטב קושית הנו"ב הא דפריך הש"ס בב"ב שם אי אמרת ראיה בקיום השטר למה להו לבודקו לקיימו שטרייהו ונחתי לנכסים והיינו משום חזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול וכמ"ש התוס' וע"ז הקשה דהא לא שייך כלל החזקה דדלמא העדים חתמו דסמכו על חזקה דרבא ואז לא נבדק כלל ושפיר סמכו על חזקה דרבא ולפמ"ש א"ש דבאמת חזקה דרבא ל"מ כלל רק בצירוף חזקה דהשתא וא"כ שוב ע"כ מדחתמו נתברר להם שהי' גדול ושוב יכולין לקיים שטרן ונחתי לנכסים ובזה יש לפרש הא דאמרו בסוגיא שם בדף קנ"ה בשלמא למ"ד בן שמנה עשרה שנה היינו דקאתי ואמרו לי' מהו לבדקו ע"ש בתוס' מ"ש בזה ולפמ"ש יש לפרש היטב דאם בן שמנה עשרה שנה שוב הועיל החזקה דרבא עכ"פ בשעתה כשהי' מוחזקים בנכסים אבל בן עשרים א"כ שוב ל"מ חזקה דרבא כלל בשעתו דממנ"פ לבן עשרים ל"צ חזקה דהא הוה סריס וא"צ לחזקה דרבא כלל ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ת"ל ועיין בנו"ב באהע"ז סי' ס"א שכתב התשובה הלז אחר התשובה שכתב בסי' ד' בחו"מ וגם שם האריך ולפמ"ש נתבררו הדברים בשרשן ת"ל ובזה יש לישב קושית הש"ש על מ"ש הב"י באהע"ז בשם הרשב"א דל"מ חזקה דהשתא למפרע דהא הרשב"א בעצמו ביבמות דף ל"ד כתב דכל דהשתא הביאה שערות אמרינן דמצפרא הביאם ע"ש והנה באמת כבר כתבתי דאין מוכרח דהרשב"א והרמב"ן יחלוקו על הרא"ש אך אף אם נימא דחולקים היינו משום דס"ל דחזקה דרבא לא הוה חזקה רק למיאון ושוב ל"ש לומר דמחזיקין למפרע משום דאיזה גבול תתן לו דל"ש לומר דהגבול מהגיע לכלל שנותיו דחזקה דרבא קלישא מאד אבל שם מפניא לצפרא דהוה גבול ברור בודאי מחזיקין למפרע ובזה יש לישב קושיתו מנזיר דף כ"ט דמבואר דלא מחזקינן למפרע ולפום רהיטא הוא ראיה גדולה משם ולפמ"ש יש לומר דכל הטעם דמחזיקין למפרע היא בשביל דיש גבול חזקה דרבא ואף דחזקה דרבא ל"מ מ"מ כל שהוא ספק עכ"פ הי' מועיל בשעתה ולפ"ז שם לענין נדר דודאי לא הועיל בשעתא דהרי לחליצה ומכ"ש לענין נדר וקרבן שוב לא הו"ל חזקה כלל וא"כ גם אח"כ ל"מ דהו"ל חזקה שלא נתבררה בשעתה וכמ"ש למעלה ודו"ק היטב כי הוא עמוק עמוק ת"ל. ובחידושי אמרתי בישוב קושית הש"ש הנ"ל העצומה מאד דמבואר שם דלא כהרא"ש ולפע"ד נראה דהנה הא דכתב הרא"ש דחזקה דהשתא מועיל להחזיקו בגדול היינו עכ"פ במקום דל"ש חזקה דמעיקרא דחזקה דמעיקרא פשיטא דעדיף מחזקה דהשתא לכ"ע ולפ"ז בשלמא בעובדא דרא"ש עכ"פ חזקה דמעיקרא ל"ש בזה דחזקת קטנות מלבד דלא הוה חזקה ועיין תוס' יבמות דף ס"ח ובמהרי"ט בראשונות סי' י"א וסי' מ"א וסי' נ"א אף גם דכל שהגיע לכלל שנים פרח מיני' חזקת קטנות לגמרי ולפ"ז שם דהדירו אביו ואמר הוא אם קטן אני אהי' בשביל אבא אם גדול אני אהי' בשביל עצמי א"כ כיון דיכול האב להדירו עד שיביא ב' שערות וא"כ רשות האב עליו עד שיביא ב' שערות בבירור א"כ שוב לא יועיל חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא דבתחלה הי' בודאי ברשות אב ואיך נחזיקהו למפרע דהא הי' ברשות אב ויתכן יותר לפמ"ש התוס' דעונת נדרים לא יוכל להפקיע נדר אביו משא"כ ב' שערות דמפקיע וא"כ זה כשהוא ברור אבל חזקה דהשתא לא יוכל לעקר מה שהי' בחזקת נדר של אביו והי' ברשותו וז"ב כשמש וגם להמעיין היטב בפירוש ראשון של רש"י אין קושיא כלל וגם לפירוש התוס' יש לפרש דמיירי במקום שנבדק בתחלת הגעה לכלל שנותיו ולא ראו בו סימנים דאז ודאי אין מחזיקין למפרע וכמ"ש התוס' בב"ב דף קנ"ה ודו"ק היטב.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |