שואל ומשיב/א/ב/קז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ששנת ט"ז מרחשון הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון ובתוך הדברים אשר השיב לי אשר שאלתי ממנו כתב לי מה שנוגע לענין כתמים ואמרתי להעתיקו כלשונו ממש ובאמת דיש להקשות על הרי"ף דגרס פלוני חכם טהר לי הכתם הא הרי"ף לא הביא בשום מקום דיני כתם וכפי הנראה דעתו דכתמים רק לטהרות וכדעת הני רבוותא שהביא הראב"ד בספר בעה"נ (וכן לא כתב דיני ווסתות דדינם שוה לכתמים ובמק"א הארכתי בזה) וא"כ מה קלקול שייך הכא בכתם ולומר דמדחשודה על הכתם חשודה נמי גם על הטומאה ותקלקלנו הא קי"ל חשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר חמור וע"כ הי' נראה דמיירי בעסוקה בטהרות דאז שייך טומאת הכתם אפילו לדעת הרי"ף ותצא מפני שחשודה לקלקלנו באכילת טהרות וכמו מאכילתו שאינו מעושר ומעתה י"ל דהא דכתם הוא רק דרבנן אף דבשוק של טבחים לא עברה מכל מקום כיון דלא הרגישה טהורה מה"ת ולא חיישינן שמא ראתה ולאו אדעתא כמבואר בפוסקים ואמנם לטהרות דמקור מקומו טמא ועכ"פ טמאה טומאת ערב אף שלא ארגשה ואם כן הוא דאורייתא ועולים יפה דברי הרי"ף וז"ב ובזה י"ל מה דקשה לכאורה לפ"ד הכה"ג דבאיסור דרבנן לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ולפ"ז קשה מה דפריך אי דידע נפריש והא י"ל דמיירי במודית ואין לתרץ כמ"ש הראב"ד דאאמע"ר דהא מדרבנן מע"ר ולפמ"ש דזה איסור דאורייתא א"ש ודו"ק ואמנם יש לומר טעם הכה"ג דבאיסור דרבנן אדם משים עצמו רשע דהא כל זמן שלא הכריזו עליו אינו רשע וכשר עדיין א"כ לע"ע אמע"ר וז"ב לכאורה ולפ"ז יש לומר דזה לענין פסולי עדות אבל לענין חשדא דבעלה לא יוכל לסמוך עליה זה ודאי תיכף נעשית חשודה וצריך לגרשה וא"כ שפיר שייך תירוץ הראב"ד דאאמע"ר ודו"ק כי כתבתי בחפזי בלי עיון בספר רק להפיק רצונך ואתה תחזה בחכמתך עכ"ל וזה סובב ליישב קושיתי שהקשיתי לשיטת הש"ך ביו"ד סי' קי"ט דבאיסור דרבנן לא גזרו להפקיע ממון דהרי פלוני חכם טיהר לי הכתם הוא רק דרבנן ומפסדת הכתובה ובזה מיושב ובתשובה אחרת העתקתי מ"ש בזה כבוד א"מ הרב ני' עוד ליישב קושיתי והנה עתה אבא על סדר דבריו הייקרים מה שהקשה דכתמים אינן רק לטהרות ומה קלקול שייך הכא והרי חשוד לדבר הקל אינו חשוד על החמור הנה לא זכיתי להבין דא"כ לכל הפוסקים יקשה הא החשוד על דרבנן אינו חשוד לדבר החמור והרי כתמים אינן רק דרבנן וע"כ דזה גופא מקרי דת יהדות והרי מאכילתו שאינו מעושר נמי הא אף במעשר דרבנן מיירי כמ"ש הה"מ ועיין ח"מ וב"ש סי' קט"ו ואם כן הוא הדין טהרות דמטמא עכ"פ מדרבנן ובלא"ה ל"ק לפמ"ש הב"י בחו"מ סי' ע"א בשם רבינו קלונימוס דהא דמפסדת כתובתה משום דהוחזקה שקרנית ע"ש שהביא כן בשם תשובה אשכנזית ועיין מ"ש זקיני הגאון הח"ץ ז"ל סי' ל"א ובתשובה הארכתי בדבריו ואם כן אין כאן קושיא כלל ומ"ש לישב דלענין טהרת כתמים מה"ת כיון דמקור מקומו טמא וא"כ אף דלא ארגשה חיישינן הנה אף כי דבר חכמה אמר אבל אי אפשר לומר כן לפע"ד דהרי הרמב"ם כתב בהדיא בהלכות משכב ומושב פ"ג הלכה ח' וכן הוא בהדיא בנדה דף ט"ו הואיל ומעל"ע דרבנן וכתמים דרבנן מה מעל"ע לא מטמאה את בועלה אף כתמים נמי לא מטמא את בועלה ובאמת הש"ס שם אמרו הכא הרי שור שחוט לפניך ופירש"י דבציפור לא נתעסקה ואפ"ה אינו רק מדרבנן דמה"ת הוה ספק שמא ממקום אחר בא ולא חישינן ויש לי להוסיף דבאמת יש לה חזקת טהרה רק דכל שהיא עלולה לראות לא שייך חזקה וכדאמרו ריש נדה אתתא כיון דמגופה קא חזיא לא אמרינן אוקמא אחזקתה ולפ"ז זהו לענין טומאת נדה אבל טומאת המקור דלא אמרו רק מקור מקומו טמא ועכ"פ לא עלולה לראות ולזה שפיר מוקמינן אחזקתה וטהורה היא כנלפע"ד ולפע"ד הי' נראה דהא דאמרו כיון דמגופא קא חזייא לא אמרינן אוקמה אחזקתה הוא משום דהא עכ"פ עלולה לראות הוה כמו עתים חלים עתים שוטה דכתבו התוס' ביבמות דף ל"א דל"ש לאוקמא אחזקה וגם אכתי תמוה דהרי"ף מעתיק הדברים ולדידן בזה"ז אין שייך ענין טהרות כלל וע"כ הדבר ברור דאף בדרבנן אסורה ועכ"פ הוחזקה שקרנית וגם בגוף הדין אי מקור מקומו טמא יש בזה כמו עקולי ופשורי בפסקי הרמב"ם הסותרין ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד הלכות נדה שם מברר הדברים ומ"ש להקשות על הכה"ג שדעתו דבדרבנן אדם משים עצמו רשע הנה האמת אגיד ואודה ולא אבוש שלא ידעתי מקומו וחפשתי בחו"מ סי' ל"ד בכנה"ג ושם מזכיר כמה דברים מענין אין אדם משים עצמו רשע ולא מצאתי דבר ולפע"ד ש"ס ערוך דלא כדבריו דהא אמרו בסנהדרין דף כ"ז דאין אמע"ר והרי שיטת הרשב"א דהמלוה בריבית לא נפסל רק מדרבנן וע"כ דגם בדרבנן אדם נפסל אמנם באמת בגוף קושית הראב"ד דנוקמא במודית קשה הא אף בקנס דרבנן מודה בקנס מפטר ודעת מהרש"ל בהדיא דגם בקנס דרבנן מודה ומפטר והש"ך בסי' שס"ח השיגו והנה הכנה"ג בחו"מ בסי' ל"ח כתב גם כן דמודה בקנס דרבנן פטור ע"ש דקנסו חז"ל לעדים שהעידו שקר וא"כ קשה הא אי אפשר לאוקמא במודית אך נראה דזה דוקא היכא דנאמנת שייך מודה בקנס אבל אם נימא דאין אדם משים עצמו רשע א"כ שוב לא שייך מודית ומעתה יש לומר דגם הראב"ד ס"ל כן כיון דלענין ממון אדם נאמן לעשות עצמו רשע ויתחייב רק לענין איסור אינו נאמן אם כן ס"ל דלא שייך מודה בקנס ושפיר מקשה ובזה מיושב מה שהשיב דאין אדם משים עצמו רשע והיינו דממנ"פ לא מפסדת כתובתה דאם נאמנת לענין הכתובה שוב נאמנת והוה מודה בקנס ואם ניזול בתר איסור דאינו נאמן שוב אין אדם מע"ר ובזה מיושב קושית הרשב"א והר"ן דלענין ממון מתחייב ולפמ"ש א"ש דממנ"פ אינה מפסדת הכתובה במודית ודו"ק. ובזה מיושב קושיתך על הכנה"ג דאם נימא דבדרבנן אדם משים עצמו רשע א"כ פשיטא דהו"ל מודה בקנס ואינה מפסדת שוב ראיתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' קט"ו שהקשה כן על הראב"ד דהו"ל מודה בקנס והנראה לפע"ד כתבתי ועיין בקצה"ח סי' ל"ה שביאר בהדיא מדעתא דנפשיה דכל שעשו שלא כהוגן ואף בדרבנן שייך אין אדם מע"ר ודו"ק.

והנה כתב אבי מורי הגאון ני' תשובה ע"ז הנה על מ"ש דל"מ בכנה"ג הראני שבאו"ת סי' מ"ו ס"ק מ"ג כתב כן בשם הרא"ה דפירש מ"ש רש"י פסולי עדות היינו משחקים בקוביא והקשה הא אין אדם משים עצמו רשע וכתב דכיון דמשחק בקוביא הוא רק דרבנן לא שייך אאמע"ר והנה אעתיק מ"ש כבוד אבי מורי ני' וז"ל וע"כ אשר כתבת כי לא מצאת דין זה בכנה"ג הנה כבר כתבתי לך כי כתבתי בלי עיון בספר ואולי הוא בכנה"ג סי' מ"ו אבל באו"ת סי' מ"ו ס"ק מ"ג הביא כן בשם הרא"ה ובזה נסתר גם מ"ש במכתבי הקודם הטעם בשביל דעדיין צריך הכרזה דז"א דשם ע"כ מיירי שאמרו שרבנן כבר הכריזו עליהם דאל"כ אין השטר נפסל אף לפי דבריהם ואעפי"כ נאמנים ע"ש ודו"ק ובאמת דיש להקשות ע"ז מהא דסנהדרין לדידי אוזפן בריבתא ופסליה רבא וקשה הא הקשו דהו"ל נוגע ותירצו ברבית דרבנן דאי תפס לא מפקינן מיניה ושוב אינו נוגע ולפ"ז הא ברבית דרבנן שפיר אדם משים עצמו רשע ואכמ"ל גם מ"ש להקשות הא הו"ל מודה בקנס וכתבת שכן הקשה הגאון בישועת יעקב הנה אינו תח"י כעת ולכאורה לא אבין דהא תקנו חז"ל כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכיון דנאסרה עליו יוציא ויוציא כדאמרו ביבמות גבי י"ג דרכים ואמאי צ"ל משום קנס הא מדינא אין לה קנס אך נראה דזה שייך בכתובה דרבנן אבל בכתובת בתולה דאורייתא דאין הטעם משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה שפיר קאמר הגאון ז"ל דהוא קנס ומודה בקנס פטור וז"ב והנה י"ל הטעם דלכך בממון אאמע"ר דהא בידו לחייב עצמו במה שאינו חייב או למחול וא"כ אף דאינו נאמן מ"מ הרי הוא מחייב עצמו או מוחל החוב וז"ב ולפ"ז יש לומר דס"ל להראב"ד דבכתובה דל"מ מחילה דחז"ל עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה כמ"ש הה"מ ובב"ש סי' מ"ו א"כ מטעם מחילה ל"מ וע"כ מטעם נאמנות ושפיר קאמר הראב"ד דאאמע"ר ודו"ק אך זה יצדק בכתובה דרבנן אבל בכתובת בתולה דאורייתא דבזה לא עשו חיזוק הדק"ל דל"ש אאמע"ר ולהני מטעם מחילה אמנם בכתובה דאורייתא הדר הו"ל מודה בקנס וא"כ ממנפ"ש שפיר קאמר הראב"ד ז"ל ודו"ק ומ"ש דמבואר בש"ס נדה דף ט"ו דכתמים דרבנן אף לטהרות הנה כפי זכרוני ימצא בתשובת נו"ב ובסדרי טהרה סברא זאת דלטהרות לא בעי הרגשה משום דמקור מקומו טמא ואמנם מהרמב"ם ומש"ס ל"מ כן ונראה די"ל דניהו דטמאה בלי הרגשה מ"מ כשלא הרגישה ומצאה כתם אמרינן דמסתמא מעלמא אתי דהא חזקת דמים דבא בהרגשה וארגשה ולאו אדעתא לא אמרינן רק לחומרא דטהרות ומדרבנן ואמנם יש לומר דבר חדש דהא דנאמנת לומר דלא ארגשה אף דבשוק של טבחים לא עברה ומסתמא מגופה וחזקת דמים דבאים בהרגשה מ"מ ע"א נאמן באיסורים והתורה האמינתה וספרה לה וז"ב ולפ"ז כאן דאתגלי בהתיהו דהוא משקרת ואמרה דהחכם טהר לה וזה שקר תו אתרע חזקת נאמנות שלה וחיישינן שמא ארגשה באמת רק דמשקרת לומר דלא ארגשה וא"כ שפיר הוא דאורייתא ודו"ק ואין מפרשין לחכם גדול כמותך והנה גם הפעם כתבתי בלי עיון בספר מפני טרדת הבאים והיוצאים והנכנסים כעת עכ"ל הזהב והנה לחיבת פה קודש אטייל שנית בדבריו היקרים מ"ש לדחות דברי עצמו דלא שייך הטעם דהכרזה דשם ע"כ העידו שהי' בהכרזה דאל"כ לא נפסל השטר ואפ"ה נאמנים בדרבנן הנה יש לקיים דברי קדשו דדעת הפוסקים דלאותה עדות נפסלים בלי הכרזה ועיין מלמ"ל פ"ד ממלוה וא"כ שם נפסל השטר עכ"פ דזה מקרי לאותה עדות דהרי עכשיו הם מגלים על עצמם דהם משחקי בקוביא ויש לדחות דמ"מ כבר נפסלו בשחיקת הקוביא ול"מ לאותה עדות ומ"ש להקשות מלדידי אוזפן בריבתא דברבית דרבנן מיירי דאל"כ הוה נוגע ואפ"ה אמרינן דאינו נאמן הנה גם אני הקשיתי כן למעלה כעין זה אבל יש לישב דמ"מ אינו כשר לעדות כיון דמהמנינן ליה דעשה כן עכ"פ אתרע חזקת כשרות דידיה ובפרט לרבא דבעי רשע דחמס והרי בחמס כל דהו סגי לדידיה וכמ"ש במק"א בתשובה לענין פסול עד זומם בשם המהרי"ק זו"ז מ"ש בישוב דברי הראב"ד דבריו נחמדית ע"ד הפלפול הנהוג אבל באמת גם בכתובה דאורייתא בכ"מ דיוציא ויוציא תצא שלא בכתובה ובפרט דכתובה אינו רק דרבנן ועיין תוס' כתובות דף ל"ט ומ"ש לענין כתמים לחזק דבריו הראשונים הנה חיך המשכילים יטעמו נופת דבריו כי נעמו ע"ד הפלפול אמנם בגוף דברי הרא"ה דמשחקי בקוביא אינו רק פסול דרבנן וכל הפסול משום ישובו של עולם הרי"ז כקטנים היינו דנאמנים והבין התומים דהוא בשביל דהוא איסור דרבנן וזה א"א כמ"ש וגם בלא"ה תמוה דא"כ למה הוסיף דהפסול הוא בשביל שאינו עוסק בישובו של עולם יהיה איך שיהי' אין הפסול רק מדרבנן אמנם נראה דכוונת הריטב"א כיון דמשחק בקוביא בעצמו אינו פסול ועפ"י רוב אינן מרוויחים ומפסידים יותר ממה שמרוויחים ואינו רק לבלות הזמן והנה כפי הנראה מה שיפסול משחקים בקוביא לפי שאינם יראי חטא ועיין תומים סי' ל"ה ס"ק ט"ו באורך וא"כ כל שאומרים שמשחקים בקוביא היינו אבל לא עכשיו א"כ שוב הם כעת יראי חטא ופסול דמשחקים בקוביא אינו בעצם רק שמזה נמשך קלות ראש ושחוק וקלות ראש מרגילין לעבירה אבל מה שמודים אינו פסול מצד עצמו ורק שימשך לעבירה בזה הוה כאומרים קטנים היינו ובודאי קטן אין בו דעת כ"כ לירא מפני ד' כמו גדול ואפ"ה נאמנים והוא הדין בזה כיון שהפסול אינו בעצם וז"ב לפע"ד בכוונת הרא"ה והרא"ה בעצמו לא ראיתי ובשטה מקובצת לא מצאתי דבריו רק כפי העתקת התומים כתבתי הנלפע"ד בכוונתו ויש להמתיק הדברים דהרי הרא"ה הביא שם דברי הר"י מג"ש דכל שאומרים שעכשיו עשו תשובה נאמנים להשים עצמם רשעים והרא"ה השיג דכל שאמר שהיה רשע אף שעשה תשובה אינו נאמן וא"כ נראה לפע"ד ברור דזה כשאמר שהיה רשע אבל כאן שלא אמרו שהי' רשעים רק משחקי בקוביא וא"כ עוד לא מבורר רשעתם רק דחז"ל פסלום דיש לחוש שימשך מזה שיהי' מרגילים עצמם לחטא וא"כ כל שאמרו שכעת אינם משחקי' בקוביא וא"כ עדיף מאמרו שעש' תשוב' שהרי בזה אומרי' שלא עשו רשע כלל ובזה בודאי נאמנים ודו"ק היטב. והנה במ"ש למעלה בשם הש"ך דרבנן לא גזרו להפקיע ממון נתיישב בזה מ"ש הרמב"ם פ"א מנערה ה"ה דאף שני' לא ישאנה והקשו עליו דהא אינו רק דרבנן וכתב הכ"מ דכיון דעובר בלא תסור הוה כאיסור תורה וע"ז הקשו המהר"א ששון והמלמ"ל דהא לענין קנס אמרו דיש לה ואם כן למה לענין נישואין לא ישאנה ולפמ"ש הש"ך לענין ממון לא גזרו חז"ל כלל ושפיר מגיע לה קנס משא"כ לענין נישואין ועיין שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קל"א מ"ש בזה ולפי דברי הש"ך א"ש הדברים בטעמם ועכ"פ יש לומר בזה דלכך באבק רבית אינו מוציא בדיינים משום דבמקום שמפסיד ממון לא גזרו חז"ל דניהו דאסור לעשות אבק רבית מדרבנן אבל עכ"פ כל שכבר נתן להוציא עי"ז לא גזרו חז"ל ויש להאריך בזה בכמה פרטים ביו"ד בסי' קס"א לענין אבק רבית ולא נפניתי כעת ועיין חולין דף מ"ט ע"ב איסור דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל ומשמע דאיסור דרבנן התורה חסה על ממונן של ישראל וזה קצת ראי' להש"ך דבמקום ממון לא גזרו מיהו שאני התם דהוה רק ספק אבל בודאי איסור אף בדרבנן אין מרחמין בדין.

אחר זמן רב מצאתי בהקדמת זהר הרקיע על המצות שבכל ענין ספק דרבנן התורה חסה אבל לא באיסור וודאי דרבנן ות"ל כוונתי לדעתו. ולכאורה קשה לי בהא דאבעיא המשכיר בית לחברו בחזקת בדוק ומצא שאינו בדוק אי הוה מקח טעות ות"ל דלא שייך מקח טעות בבדיקה דאינו רק מדרבנן ורבנן לא גזרו לבטל מקח בכה"ג אבל באמת זה אינו דפשיטא כיון דרבנן תקנו בדיקה א"כ כשלא בדק הוה מקח טעות והרי רבנן אמרו דטריפה והוא מפסיד ממון עי"ז רק דכל שאכל כבר האיסור שיהי' נפסד על ידם זה לא גזרו חז"ל מיהו גם כאן יש לומר דניהו דגזרו לבדוק אבל שיהיה עי"ז מקח טעות לא גזרו אמנם נראה כיון דמסקינן דניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' שוב גם רבנן גזרו שיבדוק ויהי' מקח טעות דהא לענין מצוה ניחא ליה לאיניש ולא חשו שיפסד עי"ז ועיין תוס' דף יו"ד ד"ה בממוני' ודבריהם תמוהים דאין התחלה לקושיא דכאן עיקר הפלפול אם אטרחיה רבנן וא"כ מה ענינו לניחא ליה לאיניש דזה ודאי דאם רבנן תקנו ניחא ליה לאינש לאטרוחי ואנן מבעיא לן אם אצרכו לאינש למטרח בממוניה מיהו יש לומר כיון דבגופי' אטרחי' ע"כ דחשו שמא יש שם חמץ וא"כ למה לא יטרח בממוניה ואי דלא רצו שיפסיד ממון הא ניחא לי' לאינש וע"ז הוצרכו לחלק ודו"ק ועיין בחידושי רש"ל שם וצ"ע אם כוון לקושיתי. אחר כמה וכמה שנים ראיתי בהה"מ פ"י מגירושין הכ"ג שכתב בטעמו של רבינו שכיון שמה"ת יכול לגרשה רק שחכמים מנעוהו מלגרש אבל לענין חיוב ממון לא חייבוהו שנה מבואר כסברת הש"ך ולפ"ז לפי מה דכתב הרמ"ה באהע"ז סי' קי"ט דחייב לזון אותה שוב נראה שנחלקו בזה הרמב"ם עם הרמ"ה בסברת הש"ך הלז ודו"ק ועיין ח"מ וב"ש ובית מאיר מה שהאריכו לענין זה"ז שיש חר"ג ולפמ"ש יש להאריך בזה ואכ"מ שוב מצאתי מהערה זו מאי עביד ל"מ בבית מאיר סי' קי"ט ע"ש שמחלק חילוק נכון דבשביל מה שהוא עשה איסור לא נקנסה אותה שתהיה אסורה להנשא בגט זה וז"ב ונכון.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף