שואל ומשיב/א/ב/קד

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד אשר שאלת באחד שלא השיגה ידו לפרוע והי' לו מטלטלין שאין בו דין קדימה ויחלקו כלם לפי ערך החובות והנה אירע שיש למלוה אחד שני שטרות ושאלתי אם נוטל פי שנים נגד המלוה שבידו שטר אחד דאזלינן בתר השטרות או בתר המלוה הנה בזה כבר האריכו הב"ח והצ"ץ וש"י ומה מני יהלוך לחדש בזה אך בכ"ז לא אמנע מלחוות דעתי הנה ראש המדברים בזה הוא הב"ח בשו"ת שלו שכתב דאינו גובה לפי השטרות רק לפי ב"ח ואינו נוטל רק חלק אחד והביא ראיה מהא דאמרו בב"ב דף קע"ב דאמר רבא האי מאן דאית לי' חד בר מאה לא לשויה תרי בר חמשין וכו' וקשה ת"ל דיהי' ריעותא נגד שאר הבע"ח וע"כ דאינו גובה רק חלק אחד וגם הש"ך בסי' נו"ן הרגיש בזה ונדחק וגם הצ"ץ נדחק בזה אך לפע"ד תמה אני על עצמי דלפע"ד אין מקום לקושיא זו דהנה כל מה דאנו דנין שיטול בשני שטרות פי שנים הוא משום דבכל שטר נשתעבדו הנכסים וא"כ מה לי מלוה אחד או שני מלוות אבל כל שהיה הלואה אחת והוא הפרידן לשתים פשיטא דלא שייך זאת דהא באמת למלוה זה נשתעבד בב"א על מנה והדין שנוטל לפי ערך ניהו דהשטרות חלוקים מ"מ הא בעת ההלואה נשתעבד להסך הנ"ל ומה לנו בזה שהוא חלקם לשתים וכעין זה כתב האו"ת בסי' קי"ד סי' ק' יו"ד לענין כת"י עי"ש לפ"ז יקשה גם בשטרות למה לא נחוש דהוא באמת הי' לו מלוה אחת רק אח"כ הפרידן המלוה לשתים וא"כ למה יטול פי שנים וצ"ל דכיון דקי"ל דא"י לחלק לשנים א"כ מסתמא לא חיישינן שהעדים יחתמו שלא כדין וע"כ דשני הלואות הי' וז"ב ולפ"ז בהס"ד שם דהי' מותר לעשות שני שטרות שוב לא היה חשש בשביל זה דהי' הבע"ח יכולים לטעון דלמא עשית שתים וא"ל דישבע שהיה מתחלתו שתים דלזה לא חיישינן לשבע על שקר וכולי האי לא חיישינן וז"ב ופשוט ובזה נדחה גם כן מ"ש בשו"ת אא"ז הפני יהושיע ז"ל סי' יו"ד בחלק חו"מ בשם הרב השואל הגאון מוה' מענדיל וכמדומה שהוא הגאון בעל צ"ץ ואין אתי צ"ץ לעיין בו אבל כפי מה שהביאו מהצ"ץ הוא כל הראיות שמוזכר כאן ובאו"ת חשב שבשו"ת פני יהושע הוא מגדול אחר וכפי הנראה שמפי רועה אחד נאמרו שמורה אחד הביא ראיה לדבריו והוא הגאון הב"ח ז"ל מהא דאמרו בב"מ דף ק"ד תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה חד עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה והא איכא רווחא למלוה במה שיש לו שני שטרות שיגבה פי שנים ולפמ"ש א"ש דבאמת כשהי' עיסקא אחת מלבד דיתגלה הדבר ע"פ העדים שמעיסקא אחת הוא ופשיטא שאינו נוטל פי שנים ואף גם שבאמת לפע"ד כשיטענו הבע"ח דלמא מעסק אחד הי' מחויב לשבע או לקבל בחרם עכ"פ וא"כ לא יהי' לו רווחא בזה ופסידא יוכל להגיע לו ושפיר אמר רבא והנה האו"ת הביא דבממרני הנהוג דעת קצת חכמים לומר דבזה לכ"ע גובה פי שנים כיון דיכול למכרו לאחר והוא תמה דאטו ברשיע עסקינן וכשנשאל אותם יאמרו שמאיש אחד באו וא"כ הו"ל ב"ח אחד ובמחכ"ת אחר שהי' לפניו שו"ת פ"י הנ"ל כמו שהביאו והיאך לא ראה שבשו"ת פ"י הוזכר הסברא הנ"ל באורך דהיינו דכיון דיכול למוכרו א"כ נשתעבד לכל מי שמוציאו וכל שהי' יכול למכור לאחר יכול לטעון אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מזבננא לאחר ע"ש שהאריך בזה והנה לפע"ד נראה דאם המלוה שיש לו שני שטרות חייב לאחר דודאי יכול לגבות פי שנים דכיון דמשועבד מדר"נ א"כ הו"ל כאלו חייב להאחר במלוה אחת וא"כ הו"ל שטר אחד להמלוה הלז ושטר אחד למלוה השני דבכה"ג ודאי לא אזלינן רק בתר השטרו' וכיון שכן יוכל לטעון שחייב לאחר ואין לומר להגבות כ"א אותו השטר ובכה"ג שוב יכול לגבות פי שנים דגם בשטרות קי"ל דלא כרשב"א ושייך בהם דין גביה וז"ב לדעתי ובזה יש ליישב מה שהקשה הרשב"א בק"א לקדושין דלמה לי' ללמוד מקרא שעבודא דר"נ ת"ל דכל מה שיש לו הן בבית והן בשדה משועבד לו ע"ש שהוכיח מזה דשטרות כיון דלאו גופן ממון לאו בני גוביינא הם וא"כ לדידן דלא קי"ל בזה כהרשב"א קשה ולפמ"ש א"ש דנ"מ לענין שיגבה פי שנים דאם נימא דהמלוה השני בא מכח מלוה הראשון אין לו לגבות פי שנים אבל אם נימא דמשועבד מדר"נ א"כ כשיהי' לו שני מלוות יוכל לגבות פי שנים דלכל אחד משועבד מדר"נ וא"כ הו"ל כשני בע"ח מחולקים וז"ב ובזה אמרתי בילדותי לפרש הא דאמרו בקידושין ט"ו ואידך בעלמא נמי לא ס"ל כר"נ ותמהו כלם על הרמב"ם דפסק דינא דר"נ ופסק שם דלו ולא לבע"ח ועיין בש"ך סי' פ"ו מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת גם בלא דר"נ משועבד לו כל מה שיש לו ואף החוב הלז שיש לו ביד הלוה משועבד לו ורק דנ"מ מדר"נ שהמלוה משועבד להמלוה השני ולפ"ז זה אתי לו לאפוקי דאף האדון אינו משועבד לתת הענקה לב"ח וע"ז אמר דלא מחויב דבלא"ה לא ס"ל בזה כר"נ רק מתורת חוב ובהענקה לא שייך שעבודא דר"נ. ובזה יש לישב דברי רבינו ואכ"מ.

והנה לענין הוצאות שהי' להמלוים עד שגבו ושחדים שהוציאו וכדומה נראה לפע"ד דזה ודאי תלוי לפי ערך הממון של כל איש ואף דהם מקרי שותפים והשכר וההפסד לאמצע ועיין בחו"מ סי' קע"ו סעיף ה' ובש"ך מ"מ הא הר"ן פ' מי שהי' נשוי כתב שם דבשור שהזיק כיון דלא נשתתפו לדעת לא מקרי שותפין וה"ה בזה ובפרט כיון שמחלקין המעות לפי ערך המלווה שיש עליו וכו' נוטל סך כך וכך וא"כ פשיטא שגם ההוצאות וכדומה הכל לפי ערך וז"ב. והנה מן האמור יש לו מקום ספק בענין פוגם שטרו דלפי דעת הב"י בשם בה"ת בסי' פ"ז דפוגם דוקא באביו תקנו ולא בבנו א"כ לפ"ז ממילא ה"ה וכ"ש היכא שהוא שטר ממרני דביאר בשו"ת פ"י שם ובשו"ת צמח צדק סי' ט"ו דהו"ל כאלו כבר מכרו לאחר דכל דבר שיכול לעשות הוה כאלו כבר עשהו וא"כ ל"ש פוגם שטרו דהוה כאלו מכרו לאחר ובאחר לא תקנו פוגם שטרו כמו דלא תקנו פוגם בבנו ובאמת הש"ך תמה בזה בסי' ז' סק"א דמ"ש הוא ומ"ש אחר אך לפע"ד נראה דבאמת ענין פוגם שטרו דאמרינן שמא נפרע כלו נראה לפע"ד דהסברא הוא דבאמת ענין שטרא בידך מאי בעי כבר כתבו האחרונים וגם אני הארכתי בזה בתשובה דהוה כאלו התנה עמו תנאי שכ"ז ששטרך בידי תצטרך לשלמני ולפ"ז במודה שפגם שטרו א"כ חזינן דמחל לו התנאי דהי' צריך למעות ובקש מאתו שישלם לו מקצת וא"כ יכול להיות דמחל לו בכלו כל שיפרע לו אף שלא מחזיר לו שטרו יהי' כאלו פרע ואדם יכול למחול תנאו כמבואר באהע"ז סי' ל"ח וע"כ לומר כן דאל"כ למה פרע לו מקצת ולפ"ז בנו שלא מחל לו ומכ"ש בממרמי שנשתעבד לכל מי שמוציאו וא"כ האחר שנשתעבד לו זה לא מחל לו ול"ש פוגם בממרמי כמו בבנו ועוד כ"ש הוא מבנו דבנו בא מכחו משא"כ אחר ודו"ק. אח"כ כמה שנים מצאתי בשו"ת נטע שעשועים סי' ל"ט שגם הוא פלפל בדין זה וכמעט שהייתי בר מזלו באיזה דברים שכתבתי ע"ש ודו"ק אחר זמן רב מצאתי במהרי"ט בחידושיו לכתובות דף צ"ג בתוס' ד"ה רבי שכתב על דברת התוס' שכתבו דבעלת המנה יש לה שעבוד על כל הנכסים כמו בעלת שלש מנה וע"ז הקשה המהרי"ט דהרי הבעלת מנה אם הי' לה שלשה שטרות של מנה מנה היתה גובית מכל הנכסים כאלו הי' לה שטר על שלשה בני אדם וא"כ גם הבעלת שלש מנה ניהו דנכלל בשטר אחד מ"מ אטו גרע כחה מאלו הי' לה שלשה שטרות וכתב שזה באמת דעת ר"ח להביא ראיה מבכור ומשור שנגח דכל אחד נוטל לפי חשבון מעותיו וע"ז הקשה לשיטת התוס' דכל שנכתב בשטר אחד גרע טפי א"כ למה לא אמר בב"ב הטעם דא"א לעשות תרי בני חמשין משום דחב ללקוחות דבשני שטרות יגבה שני חלקים ובשטר אחד לא יגבה רק חלק אחד וע"כ דאין נ"מ בין אם כתב בשטר אחד או בשני שטרות זה כללות דבריו של המהרי"ט אף שלא ביאר הדברים כ"כ וכוונתו דע"כ גם בשלשה שטרות אינו גובה רק חלק אחד וא"כ מכ"ש בשטר אחד והנה כבר הבאתי שזה קושית הב"ח וכ"כ בזה מה שנ"ל אמנם בגוף קושיתו של המהרי"ט מהתוס' לפע"ד דברי התו' נכונים דכל הטעם דשלשה שטרות גובה שלשה חלקים משום דהוה כאלו מכר לשלשה בני אדם וכל אחד גובה שטרו וא"כ מה נ"מ בין אם הם בשטר אחד או שלשה שטרות הא יכול למכור לכמה בני אדם שיגיע לכל אחד מנה וא"כ זה שאין לו רק על מנה אחת אינו יכול לגבות כ"כ רק כפי חלקו אבל בכתובה דעיקר השיעבוד הוא לפי שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה וא"כ ע"כ השעבוד חל בשוה על כל הנכסים דאל"כ היאך יכול לדור עם אותה שהיא בעלת מנה הא תהי' קלה בעיניו להוציאה וכדאמרו בסוף האשה שנפלו וא"כ ע"כ דשוה השיעבוד לבעלת מנה כמו לבעלת שלש מאות משא"כ בשאר ב"ח דהחוב הפחות אין לו שעבוד רק לפי ערך חובו וא"כ כל שיש לאחר חוב גדול יותר הרי יש לו שעבוד יותר ומה נ"מ בין שטר אחד או שלשה שטרות וז"ב כשמש ובאמת שגוף ראיית התוס' מהך דבכור דירשו שט"ח בכור נוטל פי שנים אלמא דיש לו לפי ערך מעותיו לפע"ד אין ראיה דבאמת כל הטעם דאמרינן שהשיעבוד בשוה היינו משום דהוה כלוה ולוה וקנה דיחלוקו וה"ה בזה אף שמשועבד מקודם לאחת כיון דנחתמו ביום אחד הוה כאלו נשתעבד בשוה ולפ"ז זהו בדבר התלוי בדעת משעבדו אבל בבכור שאף אם רצה האב לומר שלא יטול רק כפי הפשוט אינו רשאי ועובר בלאו דלא יוכל לבכר כמ"ש הרמב"ן בספר המצות וא"כ מה מועיל ששיעבד לכלם בשוה מ"מ הבכור התורה עשהו לחלקו פי שנים משאר הפשוטים וא"כ ממילא גם השט"ח שירשו ממילא מגיע לזה יותר ומה שהביא ראיה משור שנגח דלר"ע דאמר שותפי נינהו יחלקו כל אחד לפי מעותיו לפע"ד אין ראיה דהרי בהך דשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים אמר שמואל דהשכר לאמצע ואמר רבה מסתברא בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וכן זה ומטעם דלאיבריו מתחלק ולפ"ז נראה לפע"ד ברור דבשור תם דאינו משתלם רק מגופו הוה כאלו מתחלק לאיברים ואם כן ודאי כל אחד נוטל לפי מעותיו ואף דאנן קי"ל דאף בעומד לטביחה השכר לאמצע היינו כיון שיוכל להיות שיעמוד לחרישה לכך מתחלק בשוה אבל שור שנגח שמתחלה עומד להתחלק לאברים פשיטא דכל אחד נוטל לפי מעותיו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף