שואל ומשיב/א/ב/צב
שואל ומשיב 
א ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בשנת תרט"ז הגיעני תשובה מהרב הגדול מו"ה יצחק שמעלקיש ני' מזראוונא במה שאירע שם שנמלחו שלשה תרנגולים ומצאו מחט בחלל של אחד מהם והאחת אמרו אח"כ שהיה רחוק מהם ובודאי לא נגע והיה השאלה רק על התרנגולת השניה וע"ז אסר מעלתו התרנגולת שהיתה קרובה אל החלל שנמצא המחט אף שהיה הפ"מ וס"מ והביא דברי הפרמ"ג סוף סי' מ"ט שצידד להכשיר במליחה במחט שנמצא בזפק דהוה ס"ס שמא דרך הזפק ולא ניקב הושט ושמא במליחה רק כ"ק כדעת הראבי"ה וע"ז כתב מעלתו דיש ספק ספיקא לאיסור דשמא דרך הוושט ושמא ניקב אחד מהאברים הפנימיים ולא הוה משם אחד דבנקיבת הושט היא נבלה משא"כ בשאר אברים ולהש"י ל"ד דשם ל"ש רוב הנבלעים דרך הוושט שהרי ניקב בקוץ משא"כ בזה שייך רוב והנה באמה לכאורה זה חדש דאם נימא דלא בא דרך הוושט שוב אין לנו ספק על אברים הפנימיים והפרמ"ג לא צירף רק הספק שמא במליחה כדי קליפה אמנם לפמ"ש הש"ך סי' מ"א ס"ק ח' מבואר דיש חשש גם על אברים הפנימיים והפרמ"ג כתב דיש ס"ס אף לדעת הרשב"א דאין לחוש במחט רק על דרך אברים הפנימיים ע"ש בש"ך ועכ"פ יפה כתב מעלתו דהוה ס"ס לאיסורא וספק אחד להקל וגם יש רוב ועל הש"י אין לסמוך כמ"ש הנו"ב וכל האחרונים דאין לצרפו לספק כלל והנה מעלתו הקשה לשיטת המהר"ם פדוואה דבמליחה צריך כדי קליפה אף שיש ס' ואם כן בזרוע בשלה לת"ק דמבשל לה והדר מחתך לה א"כ למה אכל בלא קליפה כיון דצריך לקלוף כדי קליפה והנה יפה שאל אמנם נראה דבאמת כל הענין דאנו מחמירין במליחה כדי קליפה אף שיש ששים הוא משום דבאותו מקום שנגע היא מפעפע יותר כמ"ש הרשב"א ולפי"ז לפי מה דקי"ל דזהו למעוטי שאר איסורים לענין טכ"ע או למב"מ ביתר מששים או למקום חתך וא"כ כל שיש ששים ורק דתאמר דכאן נגע יותר ונתן בו יותר טעם זה פשיטא דאינו אסור ולכל הפירושים בטעם בעיקר בין לרש"י ובין להתוס' הרי התירה התורה כאן זאת וא"ל דאם כן היו להם לומר זה היתר הבא מכלל איסור לענין זה דזה אינו דהכל בכלל ענין זה ומכ"ש לטעם השני שיש חשש שמא לא נתפשט ביותר זה ודאי אינו רק חשש דרבנן ומה"ת לא חשו לזה ומה גם דכל ענין כדי קליפה או נטילה אינו רק מדרבנן כמ"ש האחרונים ומכ"ש במה שנשאר רושם יותר בזה המקום דודאי מה"ת לא מצינו זאת ולק"מ ומעלתו השיב ע"ז לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שכ"ד ס"ק ט"ו דבזרוע בשלה לא נאסר רק למפרע וא"כ בעת המליחה היו עדן היתר ולמפרע לא נאסר דאפשר לסוחטו בהיתר מותר ואז היה עדן היתר הנה אף שדפח"ח מ"מ אינו נכון לפע"ד דהרי החשש של הרשב"א דכאן נשאר הרושם יותר וגם אולי לא נתפשט עד ששים וא"כ לא נסחט האיסור ואסור וז"פ ומה שהקשה על גוף דברי הט"ז דמדמה חלה לזרוע והא זרוע מברר בריר לעצמה כמו דאמרו במנחות דף ח' מנחה לא בריר קומץ דידה הא בריר ברירא קומץ דידה הנה אף שדבר חכמה דיבר מ"מ אינו ענין לנ"ד דכוונת הט"ז דבזרוע לא זכה הכהן רק לאחר הבישול ולא התחיל כלל ענין האיסור קודם הבישול ושאני הך דלחה"פ דמתחלה נתברר הקומץ אבל כהנים משלחן גבוה קזכו ועיין רמב"ם פ"ט ממה"ק הי"א ודו"ק וגם בלא"ה פקפק הפרמ"ג בעצמו דלא מקרי ס"ס דהא הוה ספק אחד בגוף וספק בתערובות ומה שרצו החכמים לדון דהוה ספק שמא לא נגע יפה כתב מעלתו דספק שמא לא נגע לא מקרי ספק כלל דודאי נגע בציר עכ"פ ומ"ש החכמת אדם דע"י קנים לא שייך נגיעה בציר יפה תמה מעלתו דמאן מפיס בזה וכן הביא מעלתו בשם ראש אפרים דאין מקרי ספק שמא לא נגע ואינו תחת ידי לעיין בזה דרך כלל יפה הורה מעלתו בזה להחמיר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |