שואל ומשיב/א/ב/צא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן צא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת ט"ז נשאלתי במה שאירע שבישלו תרנגולת ובעת האכילה מצא תינוק אחד בזפק ברזל דק נקוב כמו מחט תחוב ולא נודע מהיכן בא והנה הי' תערובות גדול מכלים רבים שהדיחו ביחד ואסרתי כל התערובות וכל הכלים שאפשר בהגעלה צויתי להגעיל אמנם הי' כלי הפורצלינן טוב שאי אפשר בהגעלה ואמרתי שישהו אותם מעל"ע ויהיה נו"ט לפגם ואף דלכתחלה אסור כיון דאי אפשר בהגעלה חשיב כדיעבד כמ"ש במנ"י כלל פ"ה אות פ"ד והפרמ"ג בשפ"ד סי' ק"ג ס"ק י"ד חולק ע"ז אמנם דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' תנ"א וביו"ד סי' ק"ג האריך בזה וארשום מה שחדשתי בזה מקור הדברים הביא בשם הרב הגאון המנוח מוה' מענדיל אבד"ק ראווע ז"ל שהביא ראיה מדברי התוס' פסחים דף למ"ד ד"ה לשהינהו שכתבו דכאן שהקדירות של חרס אם יהי' אסורין ואין להם תקנה זה חשוב דיעבד הרי דכל שאין לו תקנה חשוב דיעבד ובאמת שהתוס' כתבו דלענין איסור קדירה ב"י אסרו אעפ"י שאין לה תקנה וחילקו דהתם בלע איסור הרבה והכא ליכא אלא משהו ואם כן בבלע איסור הרבה אין מקום לסמוך על זה אמנם לפע"ד נראה דיש לצרף כאן דהפורצילאהן טוב הוי כזכוכית דשיע ולא בלע אף דאנן מחמרי' גם בכלי זכוכית ועיין בסי' תנ"א מכל מקום עכ"פ בליעתו מועטת חשבי' לה ומותר בדיעבד ובאמת שגם ברש"י שם ד"ה אמר שכתב דלא קי"ל כרב משום דנו"ט לפגם מותר משמע דשרי אף לכתחלה וכמ"ש דו"ז שם הן אמת שהדברים תמוהים דהרי התוס' סוף ע"ז דף ע"ו ד"ה מכאן כתבו הטעם דלכך ראוי להתיר המאכל ולאסור הקדירה לפי שהקדירה הי' בו איסור גמור בתחלה אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם ולפי"ז ניהו דחשוב דיעבד מהראוי לאסור דהא קבלה כבר הטעם משובח אמנם נראה דבאמת סברת התוס' לכאורה טובה מאד דכשם למ"ד נ"ט לפגם אסור מה"ת אמרו בדף ס"ח דבסרוחה מעיקרא מודה ר"מ וה"ה לדידן דמדרבנן אסור שפיר יש לחלק דבקדרה שכבר קבלה טעם משובח אסרו אבל התם שכל שקיבל טעם פגום הוי כסרוחה מעיקרו ומותר אמנם עדיין קשה דהרי שיטת הרשב"א וכן קבע להלכה בסי' צ"ט ס"ד דאם נבלע איסור מיעוט לתוך כלי שדרכו של אותו כלי לשמש בו שפע היתר מותר להשתמש בו לכתחלה כיון שאיסור מועט ואי אפשר לבא לידי נו"ט וא"כ גם כאן כיון שלהתבשיל יהיה טעם פגום והוה סרוחה מעיקרו אם כן הוה כדבר שא"א לבא לידי נ"ט ולמה יאסור הקדירה והיא קושיא גדולה אמנם באמת הטור בסי' קכ"ב חולק על הרשב"א וכתב דאפילו קדירה שאינה ב"י אסורה משום גזירה אטו ב"י כ"ש באותו כלי עצמו יש לגזור שמא ישתמש בו בדבר מועט ולפי"ז הרי בש"ס אמרו גזירה שאינה ב"י אטו ב"י וא"כ אף שא"א לבא לידי נו"ט ג"כ אסור ובזה מיושב היטב מה שהקשה דו"ז שם דבש"ס אמרו טעם אחר ממ"ש בתוס' והרא"ש ולפמ"ש א"ש דטעם של התוס' והרא"ש לא יצדק אם נימא כשיטת הרשב"א לכך הוצרך הש"ס לחדש גזירה שאינה ב"י אטו ב"י וא"כ ממילא לא קי"ל כהרשב"א כמ"ש הטור ובזה מיושב קושית הב"י שם דמה מדמה הטור מה דגזרינן שאינה ב"י אטו ב"י שמצוי לבשל בו ב"י לדרכו להשתמש בשפע שאין מצוי לבשל בו דבר מועט והט"ז בסי' צ"ט ס"ק ט"ו נדחק הרבה בזה ולפמ"ש מבואר בש"ס כן דאל"כ למה יהי' אסור קדירה שאינה ב"י הא אי אפשר לבא לידי נו"ט אמנם לישב שיטת הרשב"א במה שהתיר בדבר שא"א לבא לידי נו"ט דא"כ קדירה שאינה ב"י למה אסורה צ"ל דכיון דגזרינן אטו ב"י מקרי אפשר לבא לידי נו"ט דבב"י יתן טעם והרי מצוי שיבשל בו ב"י ומעתה מיושב היטב דברי רש"י הנ"ל דלכך לדידן קדירות בפסח לא ישברו דבאמת אי אפשר לבא לידי נו"ט רק דגזרינן אטו ב"י ולפ"ז שם דגזרו דלמא אתי למעבד בהו במינו דבלא"ה ליכא אלא משהו כמ"ש התוס' ואם כן בשום אופן אי אפשר לבא לידי נו"ט דבמשהו ליכא נו"ט אם כן שוב גם הקדירה מותר כל שאי אפשר לבא לידי נו"ט ולא שייך הגזירה ובזה מיושב היטב דברי הסמ"ג שכתב בהא דאמרינן גזרה דלמא אתי למעבד בהו במינו ואמאי יש לחוש למיעבד בהו במינו והא יהי' פגום וע"כ דנו"ט לפגם אסור ותמה השעה"מ בהלכות חמץ פ"ה הלכה ה' למה הוצרך להביא ראיה מהא דפריך הגמ' לשהינהו אחר הפסח ת"ל מהא דרב דאמר קדירות בפסח ישברו נשמע דנו"ט לפגם אסור בפסח דאל"ה אמאי ישברו ולפמ"ש א"ש דבאמת אין ראיה דהא י"ל דלכתחלה אסור וגם בדיעבד שייך הגזירה וכ"כ בהג"א סוף ע"ז בהדיא לכך אסור אפילו בדיעבד ע"ש אבל כיון דאמרו דגזירה דלמא אתי למיעבד בהו במינו ובמינו א"א לבוא לידי נו"ט בשום אופן וזה מוכרח דנו"ט לפגם אסור ודו"ק היטב ובזה יש ליישב הרבה קושיות של השעה"מ שם ולא נפניתי כעת להאריך בזה. והנה מה שהאריך השעה"מ שם בדברי הר"ן שסותרים בזה הענין כבר הרגיש בגליון האלפסי מהר"ם שם ובשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' ת' ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' נ"א מה שרצה לחדש באיסור דרבנן מותר להשתמש באב"י דהוא רק גזירה זה רבות בשנים שציינתי בגליון שאף שכבר קדמו הטו"ז בסי' קל"ה ס"ק ד' בזה אבל הוא תמוה מפינכא דר' אמי דשם אינו רק דרבנן והבאתי שם שו"ת מהרלב"ח סי' קכ"א ושו"ת מהר"י בן לב חלק ג' כו' אמנם כעת אני תמה דלפי טעמו של התוס' כל שקבלה טעם משובח יש לאסור גם מ"ש הנו"ב שם דאף למ"ד טעם כעיקר אינו מה"ת אבל לענין פליטת הכלים בודאי טעם כעיקר מה"ת ע"ש ובמחכ"ה אזיל בתר אפכא דבשו"ת מהר"י בן לב דעתו להיפך דאף בב"ח דטעם כעיקר מה"ת היינו מחלב לבשר או להיפך אבל ממה שנתן ככלי טעם קלוש טעמו וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח מדעתא דנפשיה וכן בשו"ת חתם סופר סי' פ"ו חידש כן הגאון מהר"ם א"ש אבד"ק אינגוואהר אבל שיאמר להיפוך דבפליטת כלים יותר חמור זה לא אמר אדם מעולם וצ"ע.

ועכ"פ לדינא באותן כלי פרצילאהן יש להקל מטעם דשיע ולא בלע והפרמ"ג בסי' ק"ג חולק דהו"ל ספק דרבנן בהתגלגל ולפמ"ש יש לצרף גם הך דשיע ולא בלע והו"ל ס"ס להקל ואף שאינו ס"ס גמור מ"מ עכ"פ יש להקל להשהות מעל"ע ועיין כו"פ סי"א מיקל בשהה כבר מעל"ע וכאן יש להקל אף בלא שהה דהו"ל כדיעבד ודו"ק. והנה בגוף דברי הרשב"א הנ"ל הפר"ח האריך בסי' קכ"ב ס"ק ג' בזה וראיתי לרשום קצת בזה מה שראיתי דבר תימה ברמב"ם בפט"ו מתרומות הי"ט שהביא הפר"ח שם והנה מאד תמוה לי לשיטת הרמב"ם דתרומה א"צ הגעלה כלל ודי ברחיצה לבד והיא תימה גדולה לפע"ד דהרי אמרו תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנו"ט ובזבחים צ"ו מקשי ע"ז ותרומה לא בעי מריקה ושטיפה והתניא תרומה לא יבשל בה חולין וכו' ומשני לענין בישל במקצת כלי וכן לענין יין וכן לענין שטיפה יתירתא וא"כ מבואר להיפך וזו הוא השגת הראב"ד ומהתימה על חכמי לוניל והרמב"ם עצמו מה תרצו לזה והכ"מ לא העיר כלל וגם גוף ראיית הרמב"ם ז"ל מהמשנה היא תמוה דמה מדמה שם הי' הבלע בצונן ולכך סגי בשטיפה משא"כ היכא שנבלע ע"י האור וגם לפמ"ש הרשב"א בתשובה סי' רכ"ב והפר"ח שם אין ראיה משם כלל משום דמשהו הוא ואני מצאתי ביריאים מצוה קמ"ו שכתב בזה דבר נפלא דכיון שבדעת התורם תלוי ואין דעתו של תורם ע"ז ודבר זה נעלם מהפר"ח סי' צ"ט ס"ק ח' והתוס' יו"ט שם ועכ"פ דברי רבינו תמוהים לפע"ד מכל צד וראיתי בפר"ת שם מ"ש לדעת רבינו לפרש הסוגיא והוא דחק ע"ג דחק כאשר יראה המעיין דבש"ס אמרו בהדיא מידי דהוה אגיעולי עכו"ם והוא הגעלה גמורה והוא נדחק שלא כדת במחכת"ה אמנם לפע"ד הדבר ברור דהרמב"ם מפרש דבריו עפ"י סוגיא דע"ז דף ע"ו דמסיק הש"ס דהיתירא בלע ל"צ ליבון רק הגעלה ולפ"ז כי ממעט אותה פרט לתרומה היינו אף הגעלה בחמין א"צ אלא שטיפה בלבד דגם תרומה היתירא בלע וא"כ א"ש והש"ס בזבחים דף צ"ו שם דפריך ע"ז ותרומה לא בעי מריקה ושטיפה והתניא הוא לפי הה"א בע"ז דאביי מפרש דהגעלה היינו ליבון וא"כ אם ממעט אותה הוא רק מליבון אבל שלא יצטרך מריקה ושטיפה לא מסתבר ליה כלל ולכך הוצרך אביי שם לפרש דקאי לענין בישול במקצת כלי ורבא דאמר שם בע"ז דקדשים בכל יום נעשה גיעול לחברו וא"כ בתרומה דלא נעשה גיעול להס"ד דלא מחלק בין היתירא לאיסורא ועיין נקה"כ סי' צ"ג ובעבוה"ג וכו"פ שם וא"כ ג"כ לא מסתבר ליה דתרומה לא יצטרך מריקה ושטיפה וע"כ הוצרך לדחוק דקאי לענין יין וכן רבא בר עולא הוצרך לדחוק דקאי לענין שטיפה יתירתא אבל למאי דמסיק הש"ס בע"ז דבהיתירא בלע סגי בהגעלה והיינו מריקה ושטיפה וע"ז ממעט תרומה דהיתירא בלע אף ממריקה ושטיפה וא"כ מבואר שטת רבינו ושפיר מייתי רבינו ראיה מהמשנה דתרומות שם דתרומה א"צ הגעלה ואף דשם הוא בצונן אפשר דע"י כבישה הוא והו"ל כבישול מיהו לפמ"ש הד"מ בסי' תנ"א באו"ח דכבוש כמבושל ל"ש בהיתר א"כ שפיר מבוארים דברי רבינו וכמ"ש ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא דלשיטת רבינו דיש ראיה מהמשנה הלז א"כ אמאי לא מקשה הש"ס בזבחים שם משנה דתרומות הנ"ל שהביא הרמב"ם על מה דאמרו בתרומה דהוא בנו"ט ולפמ"ש א"ש דבאמת לפי הס"ד שם דאין לחלק בין היתרא בלע א"כ ע"כ דהפירוש בהמשנה דתרומות מחמת משהו כמ"ש הרשב"א או כמ"ש בשם היראים אבל לפי המסקנא דהיתרא בלע באמת בתרומה דהיתירא בלע לא צריך כלל מריקה ושטיפה ודברי הרמב"ם מבוארים וצ"ל דהא דאמרו בזבחים דף צ"ו מידי דהוה אגיעולי עכו"ם היינו דלא ס"ל לחלק בין הותרא בלע לאיסורא בלע אבל לדידן באמת יש חילוק בגעולי נכרים בכה"ג צריך ליבון ובזה מיושב גם כן מה שהקשה הפר"ח על הרמב"ם מהירושלמי דתרומות והפרי תואר כתב דהוא קושיא חמורה ולפמ"ש י"ל דהירושלמי ס"ל ג"כ דאין חילוק בין היתירא בלע לאיסורא בלע אבל לפי המסקנא אין קושיא כלל ודברי הרמב"ם מזוקקים ועיין כו"פ סי' צ"ד ס"ק ג'. והנה בכלי הפארצילאהן שצדדתי למעלה הנה נזכרתי שבשו"ת הרדב"ז ח"ג ס' והובא בפר"ח או"ח סי' תנ"א מביא דפרצילאהן שלנו אינו פרצילאהן טוב ודינו ככלי חרס ע"ש.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף