שואל ומשיב/א/ב/פט
שואל ומשיב 
א ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להרב הגאון מוה' יצחק שמשון ני' אבד"ק טשערנאוויטץ אשר שאל במה שאירע שאחר האכילה נמצא עצם הקולית של אווזא במקום הסמוך לגוף שנשבר ונקשר שבר על שבר בעקמומית ראשו אחת למעלה ואחת למטה ונראה כי מהמת זה נתקצר העצם ונקשר שלא במקומו ולא היה ניכר אם היה עור ובשר שלם ויפה או לא כי הבשר נאכל ממנו ולא נשאר רק העצם וגם מדדו כי לא נשאר אגודל מלבד הבוכנא ועל זה האריך מעלכ"ת לצדד להחמיר דמה שמבואר באחרונים ז"ל להקל בזה הוא כשרואין העור והבשר שהם שלימים ויפה הוא דמקילינן אף שלא נקשר בשוה ולא חזר לאיתנו הראשון ודלא כמהרי"ק שנראה שמחמיר בזה וכמ"ש בש"ך ס"ק י"ד ובח"ץ סי' נ"ח וכ"כ בשו"ת רדב"ז ח"א סי' שצ"ג אבל כל שלא נתברר שהי' עור ובשר חופין ושלם ויפה חוזרים אנו לכלל דאסור מספק בנשבר ונקשר שבר על שבר בכ"מ אשר באורך עצם הקולית כיון דהוה ספק חסרון ידיעה והאריך בזה ולפע"ד היה נראה דבר חדש בזה וטרם יהי' כל שיח אבאר מה שנראה לפע"ד בענין ס"ס בחסרון ידיעה שהמ"ב סי' נו"ן הקל בזה והש"ך סי' נ"ה ס"ק ד' כתב דגם בס"ס אם הוא בחסרון ידיעה מחמרינן ובאמת לפע"ד דברי המ"ב נכונים ולא מטעמי' והנה באמת בספק חסרון ידיעה לכל העולם בודאי מקלינן אף להש"ך ומצאתי בפרמ"ג בשפ"ד שם שהעיר בזה אך לפענ"ד בלא"ה יש להקל בזה דהנה בשו"ת מ"ב שם כתב דאף דהוה חסרון ידיעה מכל מקום בס"ס יש להקל וכמ"ש בש"ג בשם ר"י אחרון שכתב וז"ל נראה בעיני שלא אמרו הרי ה"א בחזקת היתר אלא במעשה מסופקת כענין שכתבנו אבל אם המעשה ברור וההוראה מסופקת הוה ספיקו להחמיר וביאר המ"ב דהטעם הוא דבשלמא במעשה הוא דשייך לומר נשחטה בחזקת היתר עומדת כיון שיש לתלותו בהיתר יותר מבאיסור כמו בזאב שנטל בני מעיים והחזירן כשהן נקובים וכמו בספק כלבא ספק שונרא משא"כ בספק הנראה דליכא למתלי בהיתר טפי מבאיסור ולפיכך אזלינן לחומרא ולאו דוקא ספק הוראה הוא הדין ספק מעשה כל דליכא למתלי בהיתר טפי מבאיסור ולפ"ז בס"ס אף דליכא למתלי במידי עדיף טפי מחד ספיקא שיש לתלות במידי כיון דספק חסרון ידיעה ספק הוא אלא דאזלינן לחומרא ולפ"ז בס"ס מקלינן ט"ש ולפע"ד דבריו תמוהים דמ"ש להעמיס בכוונת הש"ג המעיין יראה שהוא צר מאד דלפי דבריו אין חילוק בין ספק מעשה לספק הוראה רק היכא דאיכא למתלי טפי בהיתר יותר מבאיסור או לא וכמ"ש בעצמו וזה אינו מרומז כלל בלשונו אבל באמת הדבר ברור שכוונת הש"ג לחלק דע"כ לא שייך לאוקמא אחזקה רק בספק במעשה אבל בספק פלוגתא דרבברתא לא שייך לאוקמא אחזקה דאטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין וכ"כ הכנה"ג ביו"ד סי' ח"י והובא בפרמ"ג שם ס"ק ל"ב בשפ"ד ובפתיחה להלכות שחיטה שורש הד' שכן כוונת הש"ג והדברים עתיקים שכן כתב המלמ"ל פ"ז מעדות ובפ"ז משכירות והרבה הארכתי בזה ולא עת האסף פה אמנם גוף דברי המ"ב לפע"ד יש להם יסוד דהנה בתוס' כתובות דף ט' בסוגיא דפ"פ דרובא דרצון לא חשוב רוב גמור רק במקום ספק אחד הוא דחשיב רוב אבל במקום ס"ס שרי ע"ש ולפ"ז גם כאן הא מבואר באו"ה כלל כ"ו דין ג' דחסרון ידיעתינו ל"ח איסור דרבנן ובמ"ב שם העתיק דברי האו"ה בזה דלא חשוב רק איסור דרבנן ולפנינו לא כתוב כן ובאמת לפמ"ש לפנינו א"ש טפי דכוונתו דכל שהוא ספק חסרון ידיעה לכל העולם לא חשיב איסור דרבנן ודאי עפ"ז ולכך מועיל ס"ס ועכ"פ יהיה איך שיהיה נראה לפע"ד דספק חסרון ידיעה דל"ח ספק אינו מה"ת רק מדרבנן חשש בעלמא שמא יבא אחד להכיר ולכך כל שיש ס"ס שרי ואם כן דברי המ"ב נכונים דלס"ס מצטרף אמנם אף אם נימא דספק חסרון ידיעה לא חשיב ספק כלל אף מה"ת נראה לפע"ד דבר ברור דזה דוקא באם שיתברר אצל אחד שיבא ויכיר יראה שזה איסור גמור מדרבנן עכ"פ וכמו בסי' צ"ח דיכיר שאין בו ששים ואם כן יש בו איסור דרבנן או בכתם שנתכבס דאם יבא אחד ויכיר ידע שזה כתם בזה שייך להחמיר דאיך ניקל בשביל שאין אנו מכירים דלמא יש אחד שיכיר ואיך אפשר שלזה יהי' איסור ולשאר בני אדם יהי' מותר זה א"א ויבא לזלזל באיסורים אבל כל דאף לאחר שיתברר עוד לא יתברר האיסור לגמרי כמו בשיש ס"ס אם כן אף כשיתברר הדבר יהיה עוד ספק איסור ולא ודאי איסור אם כן לא שייך ס"ס בחסרון ידיעה דהרי לא יהי' ודאי איסור עדן ובזה הי' נראה לפע"ד ליישב קושית הט"ז סי' צ"ח ס"ק וא"ו על הטור במ"ש גבי כחל דאי אפשר לעמוד על שיעורו והוה ספק חסרון לכל העולם ואפ"ה מחמרינן ולפע"ד יש לומר דתלוי בשני הטעמים בענין ספק חסרון ידיעה דאם הטעם כמ"ש המרדכי דשמא יש אחד המכיר אם כן כל שהספק כולל לכל העולם שוב ליכא למיחש כלל ושפיר הוה ספק גמור אבל לטעם הר"ן דאם כן כל אחד ישער זה שייך גם בזה ולפ"ז בכחל שפיר שייך טעם הר"ן ע"ש ודו"ק ועכ"פ יש לומר דזה סברת המ"ב וסברת הש"ך נראה לפע"ד דכיון דבספק אחד מחמרינן בספק תורה אם כן כל שאפשר לברר ויש אחד שיכיר הספק השני אם כן לא ישאר רק ספק אחד וספק אחד הוה כאיסור גמור בספק תורה ולכך לא מועיל אף ס"ס ועיין בשפ"ד סי' נ"ג ס"ק ל"ב בסופו במה שנסתפק אם נאבד הדבר ויש ס"ס בחסרון ידיעה אם נימא כיון דאי אפשר להכיר כעת הוה ס"ס או לא ע"ש ולפ"ז נראה לי ברור דכאן לא שייך ענין ספק חסרון ידיעה דהרי אף אם היה אחד יודע שיצא חוץ לנקב עכל מקום אינו טריפות ברור רק דשמא שלטה האויר ולא הי' עור ובשר חופה ואם כן בכה"ג לא שייך חסרון ידיעה וגם זה הספק כולל לכל העולם דהא עכשיו נודע לאחר שאכלו ואי אפשר לשום אדם לשער ואם כן בודאי אין להטריף וגם מה שחושש למ"ש או"ה דבנשבר סמוך לגוף יש חשש שמא איעכל ניביה וא"א בקיאין בזה בה הוה ודאי ספק חסרון ידיעה לכל העולם וגם אין טריפות ברור ואם כן בודאי שייך להקל בספק אף דהוה ספק חסרון ידיעה ובלא"ה נראה דכיון דנמצא אחר האכילה ועכ"פ לאחר שחיטה והרי נשחטקה בחזקת היתר הוא ואף דנימא דיש לחוש לטריפה מכל מקום יצאת מידי נבלה והועילה השחיטה שם מהראוי לאוקמא בחזקת כשרות והראוני בספר טוב טעם ודעת שהשתמש כ"פ בשביל שיצא בחזקת היתר וזה אינו כמ"ש הפרמ"ג סי' כ"ה בשפ"ד ס"ק וא"ו ע"ש וכמ"ש בשם המהרי"ק אבל זה באירע ספק בשחיטה אבל כאן דהשחיטה כשרה דאף דנימא דהיא טריפה מ"מ הטרפה ששחטה הוציאה עכ"פ מידי נבלה ואם כן שוב לא שייך להחזיק מאיסור לאיסור ושפיר יש להקל בכל ספק דהו"ל חזקת היתר דנשחטה בחזקת היתר עומדת ובשלמא כל שלא נשחטה אף דהוה חזקה דאתיא מכח רובא לענין שאר טרפות יש לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור אבל כל שנשחטה והספק נולד אח"כ שפיר מקלינן בספק כנלפע"ד דבר חדש ובזה הי' נראה לפע"ד להשוות דברי ר"ת מה שהסמ"ג הביא משמו שהתיר והרא"ש פ' בהמה המקשה הביא שלא אמר בה לא איסור ולא היתר ובתה"ד סי' קס"ד האריך בזה ולפמ"ש יש לומר דאם הי' בא לאחר שחיטה ומכ"ש לאחר אכילה הי' מתיר ובזה מיירי בסמ"ג ואם המעשה היה קודם שחיטה בזה אוסר אף שנשחט אח"כ דהרי נולד הספק בעת שהיו מוחזק באיסור כנלפע"ד דשתי מעשות היו או שמעשה אחד היה רק שלא נודע אם היה קודם שחיטה או לאחר שחיטה והמעיין בסמ"ג ורא"ש ימצא רגלים לחילוק זה. שוב עיינתי בסמ"ג עשין ס"ג שם כתב בזה"ל וכל ספק טריפות הבא לפני חכם פסק ר"י גאון שאין אנו בקיאין בבדיקה ויש לנו לאסור את הכל ואין לנו להקל להתיר את הספיקות מטעם דאר"ה נשחטה הותרה שהרי לא אמר כן אלא במקום שיש לתלות בהיתר כגון בא זאב ונטל את בני מעיים והחזירן כשהן נקובים שיש לתלות הנקב בזאב אבל בספק טריפות שימצא ומחמת חסרון החכמה אין אנו יכולים לברר את הדבר ראוי לאסור את הכל ואחר כך מביא מה דאמר ר"י כי מעשה בא לפני ר"ת שנשבר העצם למעלה מן הארכובה וחזר ונקשר ונתרפאה והתירה ושמא הטעם הי' שאם היה העצם יצא לחוץ לא הי' מתרפא ומתקשר אלא ודאי לא יצא לחוץ וכשר והנה מבואר שאף לאחר שחיטה מחמיר דלא כמ"ש לעיל אמנם גוף דברי הסמ"ג הם דברים חדשים שאם חסרון ידיעה לא מחשב לספק אם כן למה מחלק בין מקום שיש לתלות בהיתר אך לפע"ד כוונת הסמ"ג ע"ד שכתבתי לעיל בכוונת הר"י אחרון כיון שהספק הוא בדין שאי אפשר לברר הבדיקה ופסקינן דאי אפשר לבדוק ולברר אף שהוה ספק במציאות כבר כתב המל"מ פ"ז משכירות דגם בכה"ג לא שייך להעמיד בחזקת היתר ולפ"ז לא שייך להתיר משום חזקת היתר אבל לפעי"ד בכה"ג לא שייך לומר דהוה ספיקא דדינא ובכה"ג הוה ספק במציאות ומוקמיון על חזקה להיתר ובאמת גם דברי הסמ"ג תמוהים דהרי הוי ספק בחסרון ידיעה לכל העולם והו"ל ספק וע"כ לפע"ד מסתבר דמוקמינן בחזקת היתר ודו"ק היטב שוב ראיתי שדברי הסמ"ג הנ"ל מועתקים בטור וש"ע כאן ועיין בש"ך ס"ק כ"א ועיין ש"ך סי' נ' ס"ק ב' שהאריך בזה דכל דאין לתלות באיסור טפי מהיתר מקילינן בהפ"מ מטעם דנשחטה הותרה ע"ש ועיין פר"ח ותב"ש ריש ס' כ"ט ובפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות.
והנה מעלתו הביא משם הלבושי שרד בפתיחה להלכות טריפות אות ה' שכתב להתיר אף קודם אכילה והביא שכ"כ בשו"ת נו"ב סי' כ' ומעלתו השיג עליו דשם מיירי במליחה וראו עור ובשר שלימים ולפע"ד כוונת הלבושי שרד הוא לסי' כ"א בנו"ב שם מהד"ק חלק יו"ד וא"ש ואף דשם לא מיירי בסמוך לגוף רק למעלה מאצבע מכל מקום המעיין יראה שהיקל ועיין פר"ח סי' נ"ה שם בסופו וגם יש לצרף מ"ש הפרמ"ג סי' נ"ג והבאתיו למעלה דכל דנאבד לא שייך ספק חסרון ידיעה וגם הוה ספק חסרון ידיעה לכל העולם מיהו לפע"ד על זה יש לומר דבאמת ע"כ לא אמרינן דאין אנו בקיאין רק להקל אבל יוכל להיות דבקיאין וכל שיראה אדם אחד ויאמר דברי לו שהוא טריפה נאמן ואם כן מקרי ספק בחסרון ידיעה אבל בנ"ד דהספק אי אפשר להתברר הוה ספק חסרון ידיעה לכל העולם ומקילינן וגם לפע"ד יש רגלים לדבר דנתרפא יפה ולא יצא לחוץ דאל"כ היינו מרגישין באווזא בעת השחיטה ובחיים חיותה שהיתה מתנונת ברגליה עכ"פ וע"כ הדבר ברור לפע"ד דיש לומר דודאי נתרפאת יפה וע"כ יש להקל שוב ראיתי בפר"ח סי' נ"ה ס"ק יו"ד שתמה על הש"ך דהוה ספק חסרון ידיעה לכל העולם וכן האריך בסי' ק"י בכללי הס"ס ס"ק י"ז ע"ש ולפמ"ש כיון דלהחמיר נאמן לברר ל"ש שהספק כולל לכל העולם וכמ"ש ועיין כנפי יונה מ"ש בזה על הפר"ח ודבריו דחוקים וגם מ"ש בכוונת הש"ג וגם הפר"ח בסי' ק"י הבין דברי הש"ג כמ"ש המ"ב ולפענ"ד כמ"ש וע"כ כאן שכבר נאכל יש להקל טפי וכמ"ש ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |