שואל ומשיב/א/ב/לט

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן לט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת רט"ז הגיעני בר"ח ניסן א' מצורע תשובה מהרב המופלג מוה' מאיר לנדא וכעת אב"ד ברשטין בהרב המאוה"ג ראב"ד ד"ק סטריא מוה' זיסקניד ז"ל במה שאחד קנה מאדון אחד איזה מאות טעפ י"ש בעין וגם כל אשר יולד לו בהגראלנע עד סוף חודש אפריל ע"פ כסף דראן ושטר קאנטראקט ותנאי היה ביניהם שכל חדש אפריל הברירה ביד היהודי בענין קבלת הי"ש מכל החדש כלו או מקצתו או לסלק עצמו מכל וכל מכל הי"ש וגם האדון השכיר מאגיזין על עמידת היי"ש ועל זה האריך מעלתו לפלפל במה קנה הי"ש העתיד להולד ואם מצוה עליו לבערו ואם יש תקנה להצילו והנה כעת אינו ברשותו והנה מה שהאריך דהוה דבר שלב"ל ואף שקנין סטימתא מועיל כמ"ש הרש"ל בתשובה מ"מ בדבר שלב"ל לא מועיל וכמ"ש הקצה"ח סימן ר"א בשם המרדכי והנה במח"כ חשב שמצא מציאה בקצה"ח בשם המרדכי ובאמת גם בדברי הרא"ש הובא בב"י ביו"ד סי' רס"ד מבואר דל"מ בדשלב"ל וגם דברי הקצה"ח תמוהים שלא הזכיר מזה ועוד דדברי הרא"ש סותרים עצמם למ"ש בכלל י"ג סימן כ' דדעתו דמועיל אמנם בתשובה אחת לק' בוטשאטש וגם זה מקרוב נשאלתי באנשים שעשו מקח על יי"ש העתיד להולד ואח"כ הוזל ורצו לחזור מטעם דהוה דבר שלב"ל הארכתי בזה ובררתי דהדבר ברור דכל שהמנהג למכור דבר שלא ב"ל קנו מתורת סטימתא כמ"ש הרא"ש כלל י"ג סי' כ' וכ"כ הרש"ל בתשובה סי' ל"ו לענין אורנדו"ש וגם במק"ח סי' ת"נ הסכים כן וזה רבות בשנים שכתבתי על הגליון דכן משמע מתוס' ב"מ ס"ו ד"ה ומניומי וכבר בארתי אפס קצהו בחבורי יד שאול סי' רס"ד יעו"ש אמנם זה דוקא כל שהמנהג כן ומטעם דכל הענין דלא קנה דשלב"ל הוא משום דלא סמכא דעתיה וכיון שהמנהג לקנות כן וא"א לקנות בע"א אם כן המנהג עושה קנין אף בדבר שלב"ל דהרי סמכא דעתיה ולפי זה שם במילה כתב שפיר רבינו יחיאל דמועיל סטימתא שכן נהגו אבל באם שינה מהמנהג והבטיח לו עוד טרם שבא לעולם אם כן שוב הוה דבר שלב"ל ולא מועיל סטימתא יותר מאלו היה ק"ג דל"מ בדבר שלב"ל כל שאין המנהג כן ואם כן מבואר דכל שהמנהג כן לקנות אף דשלב"ל מועיל על ידי סטימתא ומכ"ש שהיה כסף ושטר וכן הסכימו שני גדולי הדור הגאון מוה' מאיר ז"ל אבד"ק אונגוואהר והגאון מוהרמ"ס בשו"ת הנספחות לספר הריטב"א על ע"ז שנדפס באובן יעו"ש אמנם לענין המכירה חושש מעכ"ת למ"ש הגאון ש"ב במק"ח סי' ת"מ דאם משכיר לו הבית עם החמץ ל"מ כיון דשכירות לא קניא והרי כל המכירה אינו רק הערמה בלבד וא"כ אם יאבד או יגנב בודאי לא ישלם לו הנכרי הלוקח וא"כ הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי דל"מ דבשלמא אם מוכר לו הבית הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בבית נכרי אבל שכירות ל"מ וא"כ כאן הוה כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם אחר דל"מ להרבה פוסקים וא"כ הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם אחר בבית עכו"ם דל"מ והנה האריך מעלכ"ת בזה ובאמת כשאני לעצמי לא ידעתי התחלה לדברי הגאון במק"ח ואף דהוא רב וקרוב בד"ת דכתיב אמת לא אזלינן בתר רב וקרוב ואני אומר דל"ד דשאני כל מקבל אחריות דחייב באחריות לשלם וא"כ הו"ל דבר הגורם לממון ובחמץ ודאי הוה כשלו דכתיב לא ימצא אבל כאן מה אחריות שייך בכאן רק שאם יאבד יפסד הממון אבל ל"ש אחריות והרי הוא ביטל ומכר כדינו ואף שנפסד החמץ מ"מ על מה יעבור ואיך שייך לומר דנחשב כשלו הא באמת החמץ שלו וביטל ומכר ומה לו לעשות עוד ואם יגנב או יאבד בודאי אינו עובר וכ"ז שהיא בעין הרי מכרו ובשלמא כשקיבל אחריות אמרינן דל"מ מכירתו כיון דעוד לא יצא מרשותו לגמרי והרי הוא חייב עדן באחריות וא"כ כ"ז שהוא בעין הרי הוא עדן קצת שלו אבל כאן כ"ז שהוא בעין הרי חל המכירה ולכשיפסד הרי נפסד ולמי יתחייב באחריות רק דנפסד ממונו אבל כ"ז שהוא בעין הרי הוא מכור בטוב וז"ב כשמש.

ומה שהאריך מעלתו דאכתי יש חשש שהוא רוצה בקיומו של איסור כדי שלא יפסד וכמו שהקשה במק"ח על המקבל אחריות על חמצו של עכו"ם דרוצה בקיומו כדי שלא יתחייב באחריות ותירץ דאינו רוצה בקיומו כדי להרויח רק שלא יפסד וכאן כיון דהברירה בידו להסתלק מהיי"ש בכל זמן שירצה שוב רוצה בקיומו כדי להרוויח ואסור והאריך בענין רוצה בקיומו הנה לפע"ד ל"ש ענין רוצה בקיומו בזה כיון דביטל החמץ ומכרו וא"כ הוא צווח שאינו רוצה בו והרי הוא אינו רוצה בו ולכך מכרו ואף שרוצה שלא יפסד כדי שלא יהיו לו היזק הא זה שרוצה רוצה על חמצו של נכרי וכ"ז שהוא בעין הוא רוצה בחמצו של נכרי ושרי ומה מתהנה בזה ואף אם מגיע לו הנאה לא מהחמץ עצמו רק שאם היה נפסד הי' מפסיד ממון ופשיטא דכל כה"ג לא מקרי רוצה בקיומו דהרי עשה מעשה וביטל ומכר החמץ ושאני במשכיר כלי לגוי שיבשל בו חמץ דרוצה בקיומו של חמץ כדי שלא יבקע הכלי ושם הוא עושה מעשה להשכיר כלי בשביל החמץ אבל כאן אדרבא הוא ביטל החמץ וגם מכרו ופשיטא דלא שייך רוצה בקיומו של חמץ בזה משא"כ שם ושאני מקבל אחריות על חמצו דהרי ע"כ הוא מוכרח לקבל אחריות ול"מ מכירתו ושפיר הוה רוצה בקיומו של חמץ וז"ב.

והנה במ"ש למעלה דקני מתורת סטימתא וכמו כן יכול למכור ומצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' נ"ט שכתב די"ל דאף דהוא קנה מדינא דמלכותא אבל אין לו רשות למכור לאחר ע"ש אבל ל"ד לנ"ד דכאן הסטימתא כולל להשוכר ומשכיר ולמוכר ולקונה ול"ד לשם מיהו דברי הט"ז סי' ת"נ בעסק אורנדא יש ליישב עפ"י דברי הנו"ב שם מה שהקשה במק"ח שם ודו"ק. ובמ"ש דקנין סטימתא מועיל אף בדשלב"ל אמרת במ"ש הריב"ש בסי' שכ"ח הובא בקצה"ח סי' ער"ח ס"ק י"ג וסי' של"ב ס"ק וא"ו דקודם מ"ת נקנה אף דבר שלב"ל והוא תמוה דמ"ט יש בדבר ולפע"ד זהו מטעם כיון דסטימתא קני אף בדשלב"ל ומטעם דכל שנהגו הסוחרים כך קונה אף דשלב"ל ורק קנין תורה אינו קונה בדבר שלב"ל ולפ"ז קודם מ"ת דלא הי' קנין תורה רק מה שנהגו הסוחרים להקנות א"כ אף דבר שלב"ל קני וז"ב ובזה נלפע"ד מ"ש המרדכי פ' שור שנגח הובא בקצה"ח סי' ר"ז ס"ק א' דאסמכתא קונה מה"ת דכתוב אנכי אערבנו ע"ש לפמ"ש אין ראיה דקודם מ"ת אפשר דגם אסמכתא נקנה דאסמכתא הוא משום דלא סמך דעתו והרי גם דבר שלב"ל הוא משום שלא גמר להקנות ואפ"ה קנה קודם מ"ת וה"ה בזה עוד הי' נ"ל דבר חדש דלכך קודם מ"ת הי' נקנה אף דבר שלב"ל עפמ"ש הרמב"ן בסוף שורש י"ד לספר המצות דב"נ נאמרו המצות בכללות עד"מ כל דיני מקח וממכר בכללות וכל דיני גזלות בכללות ולישראל ביאר הפרטים ע"ש א"כ גם זה גוף הקנין נאמר לב"נ אבל פרטי הקנין באיזה דבר מועיל או לא מועיל זה לא נאמר לב"נ וא"כ גם דבר שלב"ל זה פרט דבזה ל"מ קנין וזה לא נאמר לב"נ כנלפע"ד אבל הראשון עיקר ובמ"ש לעיל לדחות דברי המק"ח מצאתי בשנת תרי"ז בפ"י פסחים ל"א ד"ה בגמרא תנן וכו' שכתב כעין זה ונהניתי עד מאד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף