שואל ומשיב/א/ב/יד

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן יד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בדבר השו"ב מק' דראהביטש הנה בקיץ שנת רי"א הייתי במרחץ כפר טריסקאוויץ סמוך לדראהביש ובאתי לשם אחר שבועות והנה גם בעוד היותי בק' סטריא שמע שמעתי כי בק' דראהביטש יש מבוכה רבה בין השו"ב ובהגיעי לטריסקאוויטץ הנה שאלתי וחקרתי על הדבר הזה כי על דקות יש שו"ב אשר הוא שו"ב בסביבות דראהביטש והוא כפי אשר העידו עליו וכאשר הראה לפני סכיניו בכל משך הזמן היותי שם הוא איש אמונים וכלי אומנתו בידו אמנם גסות אין שוחטין שם כי הוא כפר קטן א"כ הוצרכתי להשו"ב בעיר וכאשר חקרתי ודרשתי שמעתי כי זה כשנה אשר השו"ב עוררו מדנים וכל אחד העיד על חברו מעשים מכוערים בעניני הבדיקה והמעשה הי' כך שיש שם שני שוחטים הנקובים בשמותם אחד שמו אברהם ליב ומשנהו זאב וואלף ני' ואחד מהם רצה למלאת יד בנו להיות מסייע לזביחה וע"כ הי' שנאה ביניהם ושו"ב השני התחיל להגיד עליו דברים מכוערים וקלות בעניני השחיטה ובדיקה וכן הגיד השו"ב השני על חברו וכאשר נשמע זאת בדראהביטש התחילו בני העיר ורצו לגבות עדות אך מפני כי הרב המה"ג אב"ד מו"ה אלעזר ניסן ני' טייטילבום לא הי' בביתו אמרו להמתין עד כי יבא לביתו ובבואו התחיל להגבות עדות והנה הגידו ע"ז בפני הרב והב"ד ועוד נכבדים לומדים וחסידים כמה וכמה דברים מכוערים והרב הראב"ד התנצל עבורם ואחד מהם שמעתי לאשר הגידו כי יש שם קצבים יהודים וא"י המוכרים בשר כשר עפ"י נאמנים והעידו עליהם כי קבלו מעות מקצבי ישראל להטריף בהמות א"י וע"ז אמר הרב כי יש כמה וכמה שאלות הכשרים בהפ"מ ולגבי א"י לא הקילו בזה וע"ז קבלו שכר ובאמת זה התנצלות אינו של קיימא וכששמעו נכבדי העיר לומדים וחסידים ואיזה מהם אשר אני מכיר ועוד כמה אנשים זעקו מרה מה זה התנצלות וגם למה יטעון הרב עבורם אשר הם לא טענו וע"כ משכו ידיהם וזה כשנה אשר אין אוכלים מהשו"ב ד"ק דראהביטש וכאשר שמעתי זאת אמרתי גם אני לא אוכל עד אשר אשמע דבר ברור והנה רבים מההמון הגידו כי הרב אב"ד עיין בהגב"ע והכשיר אמנם לא ראיתי שום דבר ואח"כ בא אלי צורבא מרבנן אחד והוא הגיד לי כי גם הוא לא אכל כל השנה בשר אמנם כעת כאשר הרב האב"ד הי' דעתו לנסוע למדינת הגר על איזה שבועות הראה לו הגב"ע אשר גבה והי' אצלי כשנה ולא נראה לשום אדם וכאשר השקפתי בהעברה בעלמא בהגב"ע אמרתי לו כי רואה אנכי כי יש בהגב"ע דברים הצ"ע והלב נוקף מאד ואני לעצמי אסרתי עלי הבשר מהשו"ב דק' דראהביטש וביני לביני נסע הרב למדינת הגר והנה כשמטו זאת הגיד בעיר כי כן דעתי ובאו אלי הלומדים וותיקים וחסידים ד"ק דראהביטש להגיד להם חוות דעתי ולא רציתי לגלות דעת יען כי לא שמעתי טעמי הרב האב"ד אמנם הפצירו בי להגיד להם דעתי אם כדין עושים במה שממרים פי הרב אשר הכשיר להשו"ב וע"ז הוכרחתי לגלות להם דעתי כי יש לעיין בגב"ע והנה אמרתי לרשום ר"פ כי אין לי שום ספר לעיין והנה בש"ע יו"ד סי' א' סעי' י"ד מבואר שוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו ע"א בהכחשה לאו כלום הוא הוא והעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא ומקורו ממהרי"ק והב"ח והט"ז והש"ך העלו בזה בשם המהרש"ל דאוקי חד להדי חד ואוקי בהמה בחזקת איסור ע"ש והנה יש לנו לדון על אותה שחיטה עצמה ועל מכאן ולהבא והנה טרם יהיה כל שיח אני אומר שתימה על הש"ך שהאריך להוכיח בסי' קכ"ז ס"ק י"ד דמ"ש שע"א בהכחשה לאו כלום הוא היינו דעד הנכחש אינו כלום ואסור הדבר דלא כהעט"ז ואני תמה על העט"ז והש"ך שלא הזכירו מדברי המחבר הנ"ל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וגם העד מותר לאכול וא"כ ע"כ שהעד שרוצה לאסור אינו נאמן והרמ"א לא הגיה כלום ע"כ דהכי ס"ל וכן הוא בכמה מקומות כמ"ש הש"ך ואני ציינתי בגליון שכ"כ הרשב"א הובא ביתה יוסף סי' י"ג באהע"ז ואף החולקים היינו משום דאוקי בהמה בחזקת איסור אבל ע"א בהכחשה עד הרוצה לאסור אינו כלום ובאמת שגוף הדין אני תמה דאיך שייך לאוקמא בחזקתו הא בין לפירש"י דבהמה בחייה בחזקת אמה"ח עומדת ובין להתוס' בחזקת שאינו זבוח וכאן עכ"פ נשחטה ואף שזה אומר שלא נשחטה כהוגן עכ"פ מידי אבמה"ח יצא' וא"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור דבאמת אנן לא קי"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמו שהארכתי בתשובה לק' קמארנא ושמה פלפלתי על דברת המהרי"ט בראשונות סי' פ"ב ודחיתי כל דבריו והבאתי שכן מבואר בשיטה מקובצת ב"ב ד' קל"ו בהדיא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וממקום שבא המהרי"ט להוכיח להיפך שם ביאר השיטה הנ"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ומיהו לשיטת התו' דהוה חזקת שאינו זבוח א"כ כאן הוה חזקת שאינו זבוח וכל שספק שמא לא נשחטה כהוגן הוה חזקת שאינו זבוחה וגם לפמ"ש הרי"ף דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך היינו דכל שלא נתברר בבירור גמור ל"מ א"כ גם רוב לא מועיל דבעינן דבר ברור וא"כ אף לשיטת רש"י כל שאינו ברור שנשחט כהוגן לא יצא' מחזקת אבמה"ח וראיתי להתב"ש סי' א' ס"ק פ' שכתב ראיה למהרי"ק וש"ע דהרי הג"א הקשה איך מאמינים לע"א בדבר דאתחזיק איסורא ומשמע שם להדיא דהיכא דהוא שחוטה לפנינו הרי הוא בחזקת כשירה מטעם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וא"כ אוקי חד לגבי חד והבהמה בחזקת כשרות ונפלאתי על דבריו דזה דוקא שם היכא שלא ראינו שום ריעותא ואנו רואים לפנינו השור שחוט רק שיש כאן חזקת איסור אבמה"ח בזה שפיר יש לומר דרוב מומחין מרעא לה לחזקת אבמה"ח אבל כאן כל דאיכא חד לגבי חד א"כ עכ"פ אתרע הרוב דמומחין א"כ ממילא החזקת אבמה"ח שבה לאיתנה ועדיף מהרוב דאתרע ובאמת צריך להבין גוף הרוב דמומחין הא שייך לומר סמוך מיעוטא להחזקה ואתרע לה רובא וצ"ל דל"מ להפוסקים דסמוך מיעוטא לחזקה אינו רק דרבנן א"כ עכ"פ מה"ת יצא מחזקת אבמה"ח ודעת הר"ש פ"ב דמקואות דכל שמה"ת יצאת מחזקתה ל"ש לאוקמא על חזקתו הראשונה וא"כ עכ"פ הרוב עדיף אלא אף לדעת הפוסקים דהוא מה"ת מ"מ ל"ש סמוך רק היכא דאיכא איזה ריעותא אבל בע"א השוחט אין כאן שום ריעותא ומה"ת להחזיק רעותא וכעין מ"ש הש"ך סי' פ"ג ס"ק י"א בי"ד אבל כאן דאיכא חד לגבי חד אין לך ריעותא גדולה מזו שוב שייך לומר סמוך וא"כ דברי התב"ש תמוהין הן אמת דלפמ"ש הרא"ש פ"ק דחולין דל"ש סמוך דהוה מיעוטא דמיעוטא וכן לשיטת הרא"ה דרוב מצויין לאו דוקא והוה כל וכן לפמ"ש הרשב"א במשמרת בית ראשון שער ראשון דהכא דהרוב מסלק להחזקה ואנו רואים שמתעסק לבטל החזקה רק שאנו מסופקים אם עשה כהוגן בזה הרוב עדיף ול"ש סמוך שהרי חזינן דרצה לבטל החזקה א"כ גם כאן י"ל דהרוב עדיף מהחזקה אבל לפע"ד גם זה לא יועיל דכל שהלה מכחיש והו"ל חד לגבי חד א"כ הרוב אתרע בודאי ול"ש לומר דעדיף רובה מחזקה וע"כ לפע"ד דברי התב"ש תמוהים וא"כ אותה הבהמה בודאי היתה אסורה מספק אך לא ידעתי אם חזרו אח"כ השוחטים ממה שהעידו זע"ז ומה היתה התנצלותם ואמתלאתם ונשוב לנ"ד מה יהי' משפטם מכאן ולהבא והנה לפע"ד הי' נראה דבר חדש דאף אם נימא דע"א בהכחשה לאו כלום הוא מ"מ בכאן יש מקום לאסור דהרי כאן הם שוחטים הממונים על השחיטה והבדיקה והרי להם נתנו בני העיר נאמנות ובידם להטריף והוה כמו שליש שנאמן כבי תרי דהרי המנוהו הבעלים והרי כל מה דאמרו בהנזקין כל שבידו נאמן הוא מתורת שליש כיון שהיה בידו לפגל ולטמא המנוהו הבעלים כבי תרי ועיין בפ"י בגיטין דף נ"ד וא"כ לפ"ז שוב בנ"ד נאמנים השוחטים זע"ז ול"ש כאן ע"א בהכחשה ועיין בשו"ת מהרשד"ם חלק יו"ד סי' נ"ג שכתב דיש להאמין טפי לבודק מאיש אחר משום דהם מדקדקים טפי ומה"ט כתב הרא"ש דיש להאמין לדיינים יותר ע"ש כי אינו לפני רק שהובא בספר מאירת עינים שורש ראשון ענף שלישי ולפע"ד יש לומר דהסברא הוא כיון דמסור בידם הוה כשליש וא"כ שוב נאמן שוחט אחד על חברו כיון דמסור בידם ולהם נתנו בני העיר נאמנות ובזה נראה לפע"ד לישב דברי המהרי"ק והש"ע הנ"ל שכתבו דיש להאמין להשוחט דכ"מ שהאמינה תורה לאחד הרי הוא כשנים וה"ה כאן דהשוחט נאמן כשנים וע"ז תמהו הרש"ל והב"ח והט"ז דדוקא בעדות אשה האמינה תורה לאחד כשנים משא"כ כאן דאין לו נאמנות רק כע"א הנאמן באיסורים ועיין בש"ך סי' קכ"ז ס"ק י"ד הנ"ל ולפמ"ש א"ש דכאן שהי' בידו של השוחט ונמסר לו לשחוט ובידו להטריף א"כ הו"ל כשנים דהרי המנוהו הבעלים כבי תרי כל שבידו להטריף ושפיר מקרי נאמן כשנים ובזה מיושב היטב מ"ש הש"ך שם להקשות דבב"א ודאי לא אמרינן דהוה כשנים ולפמ"ש א"ש דהשוחט נאמן תמיד כשנים משא"כ האחד שמעיד עליו אינו רק כע"א דעלמא ואינו נאמן ולפע"ד יש ראיה ברורה להמהרי"ק דהשוחט נאמן כשנים מהא דהקשו כל הקדמונים דאיך ע"א נאמן בשחיטה במקום חזקת איסור ולפע"ד מזה יצא להמהרי"ק דבשוחט ע"כ האמינתו תורה כשנים דאל"כ איך יהיה נאמן על השחיטה והא אתחזיק אסורא וע"כ דנאמן כשנים ובזה נראה לפע"ד טעמו של בעל הלכות א"י שכתב דנשים לא ישחטו ולא נודע טעמו ולפמ"ש א"ש משום דבנשים אף אם נתן לה נאמנות כשנים מ"מ נשים אפילו מאה כחד דמיין ואיך תהי' נאמנות נגד חזקת איסור ולכך אינה נאמנות ובזה יש לי לומר ע"ד הפלפול לישב קושית התוס' ריש חולין שהקשו מזבחים דף ל"א דאמרו דתנא דיעבד משום טמא במוקדשים ולמה לא אמר משום נשים וע"כ דנשים אף לכתחילה ולפמ"ש א"ש דהרי המרדכי ריש פ"ק דחולין הביא כמדומה לי בשם היראים דלכך ע"א נאמן בשחיטה דאף דע"א אינו נאמן נגד החזקה היינו בסתם אנשים אבל כשרים נאמנים אפילו היפך החזקה ובאמת שכל הפוסקים לא פסקו כן ואפילו בכשרים אינם נאמנים ולפע"ד ראיה ברורה מהא דיליף בגיטין דף נ"ד דע"א נאמן באסורים מכה"ג ביוה"כ ולדברי המרדכי אין ראיה מכה"ג ביוה"כ דהוא נאמן וכשר מסתמא שנבחר לכה"ג משא"כ בשאר בני אדם וע"כ צ"ל בכל דבר שהתורה הכשירה לכל אדם אין לחלק בין איש לאיש דהרי כל ישראל בחזקת כשרות וא"כ מי מפיס מי הכשר יותר ונאמן ולכך לא האמינה תורה לכל אדם נגד החזקה דאל"כ נתנה תורה לשיעורים וכל אחד יאמר כשר אני אבל בקדשים שכתבו התוס' בקידושין דף ע"א ד"ה אין דלכתחילה לא עבדי כ"א המיוחסים והכשרים ע"ש וא"כ כיון דבחרו הכשרים ביותר ל"ש לומר דנשים אינם נאמנים דכל הטעם דהוה ע"א במקום החזקה והרי כל שתשחוט בקדשים שוב ע"כ היא מהמיוחסות וכשרות ושוב היא נאמנת גם נגד החזקה ולכך שוחטת אף לכתחלה ודו"ק כי הוא ע"ד הפלפול עכ"פ יהי' איך שיהי' כאן בשוחט נגד שוחט דלשניהם נתנו נאמנות וגם התורה האמינה כשנים לכל אחד א"כ שוב הוה תרי לגבי תרי ובודאי אסור ובלא"ה נראה דל"ש כאן רוב מומחים הם דזה דוקא שם בעובדא דהמהרי"ק דמיירי שזה שמעיד ששחט שלא כהוגן אומר שלא פשע רק שהי' באונס וא"כ שייך רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם משא"כ כאן דהשוחטים שהעידו זע"ז אומרים שכל אחד פשע ובמרד עשה זאת וא"כ ל"ש רוב מצויין מומחים הם דזה כשרוצים לשחוט יפה אבל כאן הם פשעו לפי דברי העד א"כ מה מועיל וא"ל דחזקת כשרות שיש לכל אחד מסייע דא"כ גם לשני יש חזקת כשרות ומסתמא לא יעיד שקר וא"כ אוקי חד להדי חד ופסול ובלא"ה נראה לפע"ד דבר חדש דכאן ל"ש ע"א בהכחשה דהנה כל הטעם דע"א בהכחשה לאו כלום הוא היינו משום שלכל אחד בפ"ע יש חזקת כשרות ואינו נאמן לפסלו או לאסרו ולפ"ז לפמ"ש חכמי בריסק והש"ך בחו"מ סי' ל"א דגם בחד נגד חד לאותו עדות נפסל כשנתכחשו זה מזה ע"ש וא"כ גם כאן עכ"פ פסולים להיות שוחטים ובודקים כיון דנעשו חשודים כ"א מהם לפי הגדת חברו א"כ הוה חשודים לאותו דבר ופסולים גם מכאן ולהבא שיהיו שניהם שוחטים עד שיעשו תשובה ההוגנת וכיון שלפי דבריהם לא פשעו א"כ לא עשו תשובה וע"י הגדת אחד על חברו נעשו חשודים שוב נפסלו להיות שוחטים מכאן ולהבא עד שיקבלו דברי חברות ומה גם כיון דאחד הגיד על חברו שפסול הוא איך יכשרו שניהם לשוחטים כיון דלשניהם נתנו בני העיר נאמנות ושניהם מעידים זה על זה והרי מבואר בחו"מ סי' ל"ד דאם אחד מהעדים יודע בחברו שהוא רשע אסור להעיד עמו ועי' בש"ך שם הטעם ומכ"ש כאן דהם שוחטים מכאן ולהבא ולפעמים האחד שוחט בלי חברו ואיך יעידו זה על זה וא"כ כל שלא שמענו אמתלא מקובלת על חזרתם א"א להכשירם וגם במה שנוהגין ליקח הכרכשתות מהכשרות ולמוכרם הנה הרבה צווחו רבותינו על זה ומ"ש הש"ך בזה בסי' י"ח ס"ק ל"א לא שייך כאן ואף אם נימא כמ"ש הט"ז דבדבר מועט אין לחשדם כבר כתב התב"ש בס"ק ל"ז דדוקא כשאין מורין בספיקות ומביאין לפני החכם ובזמנינו שבעוה"ר הרבנים סומכים הרבה על השוחטים ומפיהם הן חיים ובפרט בנ"ד שראינו שנחשדים קצת לקבל שכר ולהטריף אצל נכרים בשביל שכר מועט אף שלא נגבה עדות כראוי וגם הרב האב"ד התנצל עבורם בכ"ז כמה מכוער הדבר וע"כ לפע"ד הטיבו אשר עשו אותן האנשים יריאים ושלימים אשר חסו על נפשם ולא אכלו בשר כל השנה ואני תמה על הרב האב"ד אשר שמענו שמעו שהוא אדם גדול חסיד וישר ובן לאותו צדיק הגאון החסיד הקדוש המנוח מו"ה משה זצלה"ה האבד"ק אוהל על מה סמך ואף דאמרו חז"ל אין הקב"ה מביא תקלה על ידם ובתוס' ביארו דהיינו במאכלות אסורות אבל צדיק בעצמו אסור לסמוך ע"ז והקב"ה מצילו כשנשמר בכל עז אבל לבטוח ע"ז אסור ואף אם אמר יאמר כי הוא ראה גוף הגב"ע והוא מבפנים ויודע היטב שכל הדברים הם שקר ואין בו ממש ונתנו אמתלאות המקובלות אשר יוכלו לחזור בם ואני מבחוץ ולא אדע מ"מ למה עצר במילים ולא עוד אלא שהעלים הגב"ע כשנה ולא הראה לכל ומצינו כמה גדולי אמוראים בעת שהי' להם איזה עסק הי' מאספים כל הבקיאים בטרפות כי היכא דלמטיא שיבא מכשורי כדאמרו פ"ק דסנהדרין וא"כ גם הוא הי' ראוי לאסוף כל הלומדים והריאים ולהראות להם כל טעמיו ובפרט שנצטערו כל השנה ולא אכלו בשר ועד כמה לצטערו וליזול וכן נאה לו למען לא תרבה המחלוקת ובעוה"ר המחלוקת בזמנינו גורם הריסת הדת בכללות ועיין בב"י יו"ד סי' רמ"ב שהביא דברי הירושלמי פ' כל היד ומסיים בזה"ל מכאן יש ללמוד כמה יש לזהר מלהורות בדבר שאינו ברור לו עד שיצטרף עמו חכמי העיר ע"ש וא"כ מזה מוסר לנ"ד ובפרט בענין שורט אשר הוא ענין המסור ללב ות"ל אכשיר דרא ומחמירין בזה מאד אשר ראוי עכ"פ להחזיק במעוז ולגעור בהשו"ב למען לא יקלו הרבה. נניח זאת כי בלי ספק הרב האב"ד יש לו טעמים כמוסים עכ"פ לדינא נראה לפע"ד דעכ"פ אין על אנשים אשר עוד היום מתאמצים ואינם אוכלים בשר שום חטא ופשע והנה אשר שאלו כדת מה לעשות לפע"ד התקנה אשר תקנו וגם הרב הגאון האב"ד טרם נסעו הסכים לזה ושיהי' שו"ב ממקום אחר רואה ובודק הסכינים וגם בדיקת הריאה פנימי וחיצון זה נכון מאד וישר בעיני אלקים ואדם כי בזה יצא המורא אשר בלב היראים החרדים לאכול בשר כי כל אחד מהשנים יש עליו שני עדים המעידים עליו השו"ב החדש והשו"ב האחר ויתקיים בהם והחוט המשולש לא במהרה ינתק ומה שחשו השו"ב הישינים פן יכנס אח"כ השו"ב החדש ויסיג גבולם על דעתי יקבל עליו השו"ב באלה ובשבועה שלא ישיג גבולם ולא יראו עוד אך השו"ב החדש יראה גם הסכינים שלהם ומה שאמרו כי אין כבודם שישגיח השו"ב על סכינים שלהם ובחרו בהרב החסיד ר' מאיר סאלצער הנה הוא הי' אצלי ואמר כי אין הזמן מוכשר לו לעיין על חלפיהם והוא בעבידתיה טרוד ומה גם למה יהי' מחולק בדיקת הסכין לאחד ובדיקת פנימי וחיצון לאחר ואיך יהי' בודקים תמיד לפני ר' מאיר ולפעמים יסע מביתו ולזה צריך איש עתי אשר הוא ממונה מקהל בשכר ואם לעצתי ישמעו טוב להם איש אחר אשר אינו מהקהל כי היכא דלא לדמי להו כאריא ארבי' אמנם באופן אשר השו"ב יהי' לו סך קצוב אשר יוכל לכלכל לחם לפי הטף ולא יהי' מתן דמים כנגד היסוד והתכלית וכאשר תיכף בקבלת שו"ב החדש אמרתי כי יהי' רואה ואינו נראה כי ישוב למקומו באשר אין לו שכר קצוב וממי יקבל וע"כ טוב לדעת כי מיד הפו"מ ינתן לו הסך בכל שבוע ושבוע והוא לא ימיש מבית המטבחיים ויתן עין ולב על השו"ב אשר לא יקלו עוד בעבודתם כי כפי הנשמע השו"ב יראים ושלמים הם אתנו אך מבלי משים על לב נפרצו מעט להקל ולא עמדו על משמרתם חזק וכאשר ידעו כי יש משגיח עליהם תכבד העבודה עליהם וישובו לאומנתם בשלום לסדר זאת חקת תורה לפ"ק ועש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק א' שכתב דבשוחט אין לסמוך על סתם ישראל בחזקת כשרות ע"ש ומכ"ש בנ"ד ואני מעיד שאף שראיתי בהעברה בעלמא הגב"ע ראיתי שם איזה דברים אשר כמו זר נחשב ובראותי הפרטים הודה אחד לחברו שלא הרגיש בבדיקה רק שהתנצל עצמו שגם אחר לא בדק ולזה אין לו התנצלות שעכ"פ הודה שלא הרגיש יפה והנה ביום ב' פ' יתרו י"ט שבט הביא הרבני המופלג מו"ה אברהם אבלי מדראהביטש הנ"ל הגב"ע אשר העתיק הגב"ע אשר הי' ביד המופלג מוהר"י הנ"ל ואמרתי להעתיקו אות באות א' עדות ה' מו"ה זאת וואלף שוחט באליונ"ע זה זמן כביר אשר איני זוכר במכוון מתי הי' זה המעשה אך כמה ימים לאחר המעשה התחלתי לספר להרב הגאון דפה ומיאן לשמוע באמרו שאני שונא לר' אברם ליב והמעשה כך הי' שר' אברם ליב בדק בדיקת פנים ואח"ז בדק בדיקת חוץ והייתי גם אני באותו המעמד ואחר שהסרתי הסרכות עפ"י דבריו ולא הזכיר לי שום סרכא בצלעות והי' הבהמה אצלינו בחזקת כשרות ור' אברם ליב הלך לו ואח"ז ראיתי סירכא רחבה ונטרפה במיעוך גם קצב אחד יודע זה המעשה דהיינו ר' יוסיל קצב ב' אחר מעשה הנ"ל שחט ר' אברהם ליב הנ"ל בהמה אחת ובדק בדיקות פנים והסרתי אני הסרכות והי' ג"כ הבהמה בחזקת כשרה וראיתי שיש חסרון באומא בשיפולא והבנתי שנסרכה האומה לצלעות והלכתי לשעכט הוי"ז וחפשתי בבהמה והי' נסרך חתיכת אומה לצלעות והטרפתי הבהמה תשובת ר' אברם ליב על עדות ראשונה אמת הדבר שהי' שגיאה משנינו בבדיקת חוץ אבל בבדיקת פנים א"א להרגיש סירכא כזו שלא הי' נסרך לצלעות רק בשר בלוי ונקלף ובתחלת הבדיקה של חוץ לא הרגשנו שנינו בזה ולזה רצינו שנינו להכשיר רק קודם גמר בדיקות חוץ הרגיש ר' זאב מזה הנגלד והטרפנו שנינו ב' על עדות שני' כך הי' המעשה שבדקתי בדיקת פנים ואיני זוכר כעת אם הרגשתי הסרכא שהיו בצלעות ואמרתי לר' זאב שיש סירכא בצלעות או ששכחתי אח"ז לומר דבר זה כי הי' בבהמה זו זולת סרכא הנ"ל הרבה סרכות ובאמת נטרפה הבהמה עוד קודם שהרגיש ר' וואלף בחסרון חתיכת אומא ואיזה תועלת היו לו שוב לחפש בצלעות בהמה אחר סרכא שהיו שמה וגם מה שחיפש ר' זאב היו ללא צורך כיון שהבהמה נטרפה בלא זה על תשובת ר' אברם ליב השיב ר' וואלף ששקר דיבר אך הוא זוכר כדבריו הנ"ל ויש עוד קצבים שיגידו כך העדות כפי שהגיד הוא גם מעשה עם איזה עגל יברר עפ"י [ר' יוסיל קצב] בגב"ע בעצמו כתוב יברר עפ"י עדים קצבים בפני ב"ד וזה כתוב על הגליון למעלה עדות של ר' אברהם ליב באליונ"ע ששלשה פעמים אני זוכר היטב שרצה ר' זאב להכשיר בהמה אחר המיעוך מכח בדיקת רוק וזאת הי' מחמת שהבנתי שהקצב לא הי' נופח היטב כי ר' זאב אמר שדי בנפיחה זו אבל אני הבנתי שלא היו הריאה נפוחה היטב וצוויתי לנפוח ונטרפה הבהמה עפ"י שהיו מבצבץ במקום הסרכא על עדות של ר' אברהם ליב (חסר כאן וצ"ל השיב ר' זאב וואלף) שקר דיבר שתמיד אני משגיח שתהי' הריאה נפוחה היטב בשעת בדיקת רוק אך מה שצוה ר' אברם ליב לנפוח יותר מדאי באמת עשה שלא כדין וגם מה שהטרפנו אח"ז כשהיתה מבצבצת הי' שלא כדין כיון שהבדיקה נעשה כדת ולא היתה מבצבצת עדות של ר' ליב שוחט באליונ"ע שבעדן שנתמנה לראות את השוחטים בשעת בדיקה היו פ"א סירכא תלויה על הבועה ואמר להם שהוא טריפה והם לא השגיחו ע"ז והכשירו הבהמה ב' שהיה קמט על הריאה ואמר להם שעפ"י הדין צריכה בדיקה במים פושרין לראות אם מבצבץ והשיבוהו שהקמט הזה צריך להיות שם ולא בדקוהו והכשירו הבהמה ג' פעם א' הראה לי ר' אברהם ליב הסכין קודם שחיטה ומצא פגומה והוצרך ר' אברם ליב להשחיז את הסכין ולתקן הפגימה. תשובת השוחטים על עדות הא' השיבו שלא היו בועה רק מורסא וסרכא לא היו כלל על עדות ב' השיבו להד"מ על עדות ג' השיבו להד"מ כ"ז העתקנו אות באות מהגב"ע אשר הגידו בפני הרב ובפני הב"ד בתורת עדות היום יום ואתחנן שנת תרי"א לפ"ק מלבד הנ"ל נתברר בפנינו בירור גמור גם השוחטים בעצמם שלקחו מעות מהקצבים היהודים בכדי שיטריפו הבהמות אצל הגוים ולקחו בעד כל בהמה שהטריפו אצל קצבי הגוים א' רייניש כסף נאום הק' אברם אבלי רויזינבערג נאום יוסף קליינבערג גם אני הח"מ ראיתי שההעתקה הנ"ל היא אות באות כפי העתקה שראיתי בחתימת הרב ר' יואל אשכנזי ור' יוסיל קליינבערג נאום הק' מאיר יחיאל וועביר והנה כבר כתבתי בזה וכעת נראה להוסיף דמה שהעיד ר' זאב על ר' אברם ליב לא ראיתי התנצלות לר' אברם ליב בשום פנים כי גם הוא הודה שלא הרגיש לא בטריפות של המעשה הראשונה ולא במעשה השני' רק שהתנצל ששניהם שכחו וזה אינו התנצלות במה שגם השני לא הרגיש וגם מה שאמר שבמעשה השני' כל שכבר נטרפה לא הי' צריך לחפש הנה גם זה אין די התנצלות כי השוחט צריך שידע כל עניני הטריפות בבהמה והרי השני באמת מכחישו ואומר שלא הי' מרגיש כלל משום ריעותא וא"כ בודאי נאמן ר' זאב יותר ומה שהעיד ר' אברם ליב על ר' זאב מלבד שר' זאב מכחישו אבל גם בלי הכחשה נוכל לתלות שזה נפח יותר בכח ולא נפסל ר' זאב בשביל זה ועיין בסי' ל"ז ובש"ך ס"ק כ"ד כעין זה ומה שהעיד ר' ליב על שניהם הנה הם הכחישו אותו וכל ששנים מכחישים את האחד אין בעדות האחד כלום ואף שכל אחד נוגע בדבר שלא יפסל משום נגיעה ובע"ד בעצמו האמינו התורה באסורין א"כ פשיטא דשנים נאמנים יותר ובפרט שהם ממונים מהציבור והוא לא התמנה מהציבור רק בעת ההיא ומה גם שהשחיטה הי' נמסר להם גם אז רק שר' ליב ישגיח על החלפים אם כן פשיטא שהם נאמנים יותר ואם כן אין לדון אותם כי פשעו וכן העדות הב' והג' הכחישו ובאמת עדות הג' ר' ליב לא הי' מעיד רק נגד ר' אברם ליב וע"כ נלפע"ד שלר' זאב נוכל להכשיר לפי ראית בני העיר אם הולך בתום וביראת שמים אבל לר' אברהם ליב קשה ההיתר למצוא אך מה שהתנצלו בקבלת דמים להטריף לגוים כ"כ לעיל בזה שלא יפה עשו וכעת אני משיב שמלבד החילול השם שיצמח מזה כאשר יתגלה הדבר אף גם אם יקרה הדבר לפעמים שהגוים יחזיקו הקציז מהבשר כשר אז מה מאד יהי' מרה שלא יהי' השוחטים נאמנים בעיניהם אף שיטריפו כדין וכך ענשו של בדאי והחכם עיניו בראשו וע"כ לפע"ד ר' אברם ליב ראוי להעבירו ולגעור בו בנזיפה עד שישיב בתשובה שלימה עוד נראה לפע"ד דבר חדש עפמ"ש בתשובה אחת לענין עדות בעל מלחמה בעגונה דאתתא אף דפסול בעבירה מה"ת אינו נאמן בעגונה דאתתא זהו במקום שיכול להיות עדים כשרים אבל במקום שלא שכיחי כשרים להעיד נאמנים אף הפסולים והבאתי דברי התה"ד וכן הוקבע בש"ע חו"מ סי' ל"ז בסופו דבבהכ"נ של נשים נאמנות הנשים כיון דאין כאן עדות כשרים מצויים ולא תימא דוקא בממון דאתיהיב למחילה אלא אף בעדות איסור כמ"ש התה"ד ראי' מנאמנות החיה כיון דל"ש אנשים להעיד שם נאמנות הפסולים ולפ"ז נראה לפע"ד דגם עדות ע"א כעדות פסולים יחשב דכמו שהפסול נאמן כע"א ה"ה עדות עד כשר נחשב כשנים במקום שלא שכיחי אחרים רק אותן אנשים ולפ"ז בענין שחיטה דאין איש רואה רק השו"ב בעצמם ואף אם יש אחרים אין מי שיבין הענין רק השו"ב בעצמם וא"כ כל אחד יש לו נאמנות בשנים דאל"כ מי יעיד עליהם ודו"ק היטב.

והנה ביום ג' סליחות תרי"ב הגיעני מכתבים רבים אודות השוחט הנ"ל ואמרתי להעביר עיוני בזה והנה מ"ש הרב מוה"ר אבלי ני' כי לפי עדות של ר"ז שו"ב הוציא רא"ל שוחט שני פעמים טריפה מת"י ומבואר בש"ך סי' ב' ס"ק י"א שאפילו בפ"א סגי והיא מהגמרא דהאי טבחא דנפיק טרפה מת"י וע"ז כתב דמדברי הרמב"ם פ"ח ממ"א ה"ט מבואר דמיירי בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים דדינו כמזיד והרי כאן דנוטלים שכר יותר בהכשרות מהטריפות הוה כשוחט לעצמו ומוכר לאחרים כמ"ש האחרונים וא"כ אפילו בפ"א מעבירין אותו ועוד דלפי דברי המהרי"ט בח"ב סי' ט"ו דבב' פעמים דיינינן לעולם כמזיד א"כ הוה כאן כמזיד ומעבירין אותו וע"ז כתב הרב מדראהביטש מה שהוציא לעז שהשוחט הוציא שני פעמים טריפה מת"י והראה מקום לתשובת מהרי"ט (אשר שמע מהמפורש הידוע) שבשני פעמים מקרי פושע וע"כ דעתו דאפילו בפ"א מעבירין אותו אבל באמת אף שיהי' אמת כדבריו אין ענין תשובת המהרי"ט לכאן כי שם מיירי דכבר קבל ענשו וקבל ד"ח ואז בפעם שניה מעבירין אותו משא"כ כאן אבל האמת שכאן לא הוציא טריפה מת"י מהטעמים שיבואר והאריך בזה ויבואר לפנינו אך מפני שיש על כל פרט ופרט לדון ע"כ ההכרח להפסיק באמצע פרק הנה מ"ש שמעלתו שמע מהמפורש שבשני פעמים סגי הנה אם נלמד סתום מהמפורש שכוונתו עלי הנה טרם יהי' כל שיח אני אענה ד' הוא יודע וישראל גם הוא יודע וכל המכירים אותי שלא רציתי לדבר שם דבר בענין זה להגיד לשום אדם טעמים שלי מפני מה לא אכלתי הבשר ויעידו עלי שני הצדדים היינו הרבנים מו"ה מאיר סאליטצער ור' ישעי' והרב מו"ה בושקא וביותר הרב מהר"י אשכנזי שהוא יהי' הראשון בשנה דאשתקד אשר שאל ממני אודות הדבר הזה ותיכף כאשר שאל אותי נבהלתי וכאשר הראה לי הגב"ע אמרתי כי לר' זאב יש מקום להקל ולר' אברם ליב אין תקנה אבל לא הגדתי שום טעם וגם להצד השני היינו ר' מרדכי זאב נכד הרב המגיד מדראהביטש ור' אייזק ליב וגם בשנה זו הי' אצלי כמה אנשים ומכללם החריף מו"ה בעריש ני' ח"א של ר"י קעציס שבאו לשאול אותי מ"ט יש בדבר ולא רציתי להגיד דבר עד אשר אראה הגב"ע מחותם בחתימת הרב שאדע שהוא הגב"ע שלא ישנו הגב"ע והלא כן ראה ראיתי תיכף בשנה אשתקד לבל לגלות דעתי עד שאראה שישלחו הגב"ע שנעשה עפ"י הרב כי ידעתי אשר זה דרך המחלוקת אולי יוכל להשתנות ואם ישמעו הטענות ישנו הגב"ע לפי הטעמים ובשנה דאשתקד כבר הגידה אשת הרב מדראהביטש בעת נסעה מההר סמוך מדראהביטש ואז נסע הרב החריף מוה' משה נתן נ"י אבד"ק פשווערסק והיא צעקה אליו למה שלחו לי הגב"ע והוא חרה אפו ואמר האם אין מן הדין להראות גב"ע לכל העולם ומזה נודע שיש איזה רמאות בדבר שאל"כ למה מצניעים הגב"ע ואז כבר עבר שנה שהטמין הרב הגב"ע ולא הראה אותו לשום אדם אין זה כ"א שיש דברים בגו ועכ"פ ידעו בטח כי אני לא דברתי דבר ולא הגדתי לאיש שום טעם למה הטרפתי רק שהראיתי שכתוב אצלי בהמחברת כל הטעמים לאסור וע"ד מה ששינה שמי וכתב המפורש הידוע הנה אם כי כבודי אני מוחל אבל כבוד התורה לא ניתן למחל ועיין בשו"ת בית יוסף דיני נשואין סי' י"ד ויה"ר שלא יענשו על ידי כי אני לא כוונתי רק להציל נפשי וכל מי ששאל אותי הוכרחתי להגיד לו שהוא טריפה כאשר נראה לפע"ד ודי לי בזה כי סבלתי שתי שנים ולא בא בפי בשר פיגול משחיטות השו"ב מדראהביטש ואף לא משאר שחיטות רק בשר עוף אמנם בגוף הדין לא ידעתי מה לו להרב כי יזעק והא זה ברור דבשני פעמים סגי כמ"ש הב"ח סי' קי"ט ובב"ח בחו"מ סי' ל"ד דבשני פעמים סגי וכ"כ התב"ש סי' ב' ס"ק ל"ז ומ"ש מעלתו דדברי הט"ז סי' קי"ט ס"ק ט"ז דהביא בשם מוהר"מ וריזבורג דבשני פעמים סגי הוא תמוה דהא הט"ז בעצמו סי' ק' כתב דבעי ג"פ הנה יפה הקשה אבל באמת לק"מ וכבר כתב המהרי"ט בתשובה דדוקא בדבר טבעי כווסתות ושור המועד הוא דבעי ג' פעמים אבל לגילוי מלתא בתרי סגי ע"ש וא"כ ל"ק קושיתו דדוקא בתולעים שהיא טבעי בעי שלשה משא"כ כאן דהוא רק גילוי מלתא בתרי סגי כמ"ש המהרי"ט שם וגם בתולעים גופא חולק התב"ש בבכור שור בחידושיו לחולין דף נ"ח ע"ב והעלה דבדאורייתא בתרי פעמים סגי ולזה רמז בתב"ש סי' ב' ס"ק ל"ז ע"ש ודו"ק ועכ"פ בתרי פעמים ודאי סגי אמנם באמת אף בחד סגי וכמ"ש המהרי"ט שם בשם הרשב"א וכן העלה הפר"ח ביו"ד סי' קי"ט באורך ע"ש ומ"ש הרב דמשו"ת הרא"ש כלל ך' אין ראי' ושם מבואר להיפך דלא סגי בתרי פעמים יעו"ש הנה המהרי"ט האריך בדברי הרא"ש להשוותם עם דברי הרשב"א וכן האריך הפר"ח שם ובאמת שמי שיש לו ראש ימצא כי מקום יש ברא"ש להשוות עם דברי הרשב"א אמנם אין דרכי להאריך במה שכבר דברו הקדמונים ועיין בשו"ת מהריב"ל ובשו"ת מזרחי ח"ב סי' כ"ד ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך ועיין בפרי תואר שם ומ"ש הרב שלא הוציא טריפה מת"י שהרי כפי עדות ר"ז רא"ל בדק בדיקת פנים וחוץ ולא הזכיר לו שום סירכא בצלעות ואחרי אשר הלך מצא ר"ז סרכא רחבה ונטרפה במיעוך וע"ז השיב רא"ל שלא הי' סירכא כלל בצלעות רק בשר בלוי ונגלד ובתחלת בדיקת חוץ לא היו יודעים שניהם בדבר עד שבדק ר"ז ומצא את הבשר הבלוי ונטרפה והנה בדברי ר"ז לא מבואר כלל אם היה סרכא בצלעות רק מחמת שהיו סרכא רחבה ונטרפה חשב ר"ז שהוא סרכא בצלעו' ורא"ל השיב שאינו כן אך מחמת שהטריפו לא חשו מאיזה טעם א"כ אין כאן הכחשה בין השוחטים והכותב קיצר בהגב"ע ולא פירש דבריהם היטב והרב זוכר שנחלקו בזה שר"ז אמר שהי' סרכא ורא"ל אמר שהיא בשר בלוי והנה מלבד דיש לומר דהרב אינו נאמן אח"כ לומר שקיצר בהגב"ע וגם היא מודה שכ"כ בהגב"ע וכן האמת שגם בהעתק הגב"ע אשר בידי כ"כ וא"כ איך אפשר שדבר זה שהרב מחשיבו ליסוד לא ביארו היטב בהגב"ע וכבר מצינו בשו"ת מהר"ם מינץ ז"ל סי' ק' שהדיין אינו נאמן לפרש פסק שלו רק כפי שכתוב בפסק שלו והביא ראי' מהא דאמרו מאן נוכח רבה בר נחמני ונחלקו מתיבתא דרקיעא עם הקב"ה והקב"ה לא הכריע אף שהוא נתן התורה אפ"ה א"י לפרש דבריו רק כפי מה שמבינים בתורה הפירוש כן הוא ע"ש ובאמת שאני אמרתי לפמ"ש הר"ן בדרושיו לפרש דהקב"ה נתן התורה כפי הכרעת שכל אנושי ע"ש א"כ אין ראי' למהר"ם מינץ ואני הארכתי בזה בסוגיא דקידושין ע"ד בהא דאמרו דאינו נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ופריך ולהדר ולדיינו והארתי בפלפול ואכ"מ עכ"פ המהר"ם מינץ אמרו וא"כ מכ"ש שאינו נאמן לפרש דברי הגב"ע מה שלא כתוב בו אך אף אם נאמין לדברי הרב לפע"ד הביא הרב כההיא עורבא דמייתי נורא לקיני' דאדרבא לדבריו שאין כאן הכחשה א"כ ודאי רא"ל נפסל שהרי מודה שעכ"פ רצה להכשיר ולא הרגיש בשום ריעותא לא בפנים ולא בחוץ ומה נ"מ אם היו סרכא בצלעות או בשר בלוי עכ"פ נטרפה והוא רצה להכשיר ולא בשביל שאמר שגם ר"ז לא הרגיש יהי' הוא נכשר עי"ז וגם באמת הדבר תימה איך אפשר לומר ששוחטים מומחים יהיו נחלקים אם זה סרכא בצלעות או בשר בלוי והיאך אפשר ששוחטים שאומנתם בקהל קדושים הרבה שנים יהיו נחלקים בזה ומ"ש הרב דלא מקרי הוציא טריפה מת"י כיון שלא אמר רא"ל שכשר לקצב ואף שנראה בעיניו שכשר מ"מ כיון שהזהיר שלא יזוזו זה מזה בשעת בדיקה וא"כ כ"ז שהשני עומד ובודק הוה כלא הוציא טריפה מת"י תמה על נפשי היאך נכנס בפרצה דחוקה כזה והרי העיד שרא"ל הלך לו כבר ור"ז הסיר הסרכות עפ"י דבריו ולא הגיד לו שיש סירכא בצלעות או עכ"פ בשר בלוי וכבר הי' שם בדיקת פנים וחוץ א"כ הרי לא הרגיש בהסרכא וכ"ת שסמך על ר"ז הדבר יפלא דכשם שהזהיר שר"ז יעמוד על הבדיקה עם רא"ל כמו כן הזהיר להיפך והרי רא"ל הלך לו א"כ לא הי' חיוב לר"ז לעמוד שם עוד ולבדוק א"כ רא"ל הוציא טריפה מת"י ודברי מהריב"ל שהביא כבר ראה בעצמו שהמהרי"ט תמה עליו ומ"ש מהנו"ב שהביא בשו"ת בית אפרים אין ענין לכאן דהמעיין בשו"ת נו"ב סי' ג' שם ימצא דמיירי שעומדים בשעת שחיטה ואמר בייא מיר איז עס גוט כשר וע"ז סמך שמשמע מדבריו שלא רצה לסמוך על דעתו אבל כאן שרא"ל כבר הלך לו הרי משמע שבעיניו הי' כשר גמור והרי הוא טריפה ועל עדות השניה שר"ז הרגיש בחסרון אומא בשיפולא והרגיש שיש סרכא לצלעות ורא"ל מתנצל שמפני שהיו כמה טריפות בהריאה ע"כ לא הצריך להגיד זאת הנה זה התנצלות שקר כי מלבד שנזכר בעדות ר"ז שהיתה בחזקת כשרה אף גם דמה שייר דהאי שייר ולמה לא אמר ריעותא זאת ולמה לא אמר לר"ז שלא יבדוק כלל כי היא טריפה וע"כ שהחזיקה בחזקת כשרה רק שצריך להסיר הסרכות ובאותה ריעותא לא הרגיש כלל ומ"ש דע"א בהכחשה לאו כלום הוא הנה האחרונים חלקו על הש"ע דאותה השחיטה אסורה על כל אדם משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ויפה השיב מוהר"א נ"י אך יש לעיין בזה דזה דוקא שם דהספק בשחיטה א"כ בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אבל כאן דנשחטה כהוגן והספק בבדיקה א"כ עכ"פ מחזקת אבמה"ח כבר יצאתה ומכ"ש מחזקת שאינו זבוחה והספק על הבדיקה א"כ בחזקת היתר עומדת אמנם נראה די"ל לפי שיטת מהרי"ט דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ כיון שהבהמה היתה בחזקת אבמה"ח והספק שמא נטרפה עפ"י חסרון אומא א"כ מחזיקין מאיסור לאיסור אמנם בלא"ה אין מקום לדבריו דדוקא היכא שנחלקו אם הבהמה כשרה או לא בזה יש לומר דהוה ע"א בהכחשה ובהמה בחזקת כשרה עומדת כ"ז שנשחטה אבל כאן הרי גם רא"ל מודה שהבהמה נטרפה רק שמחולקים אם ר"ל החזיקה בחזקת כשרה ולא הרגיש בהטריפות הלז או שהרגיש וא"כ מה שייך חזקת בהמה לכאן הא הבהמה ב"כ וב"כ טריפה אך עדיין יש לומר דכיון דאין לדון כאן על הבהמה רק על השוחט אם נפסל פשיטא שע"א אינו נאמן לפסלו ואין ענין לכאן כל המחלוקת אמנם נראה דכיון דרא"ל מודה לר"ז שהי' כאן טריפה רק ששכח לומר לו א"כ ר"ז נאמן יותר כיון שעכ"פ זה הוה קצת שגיאה שלמה לא אמר לו ניכרים דברי אמת שר"ז הרגיש ורא"ל לא הרגיש עוד נ"ל סברא ברורה דע"כ לא אמרינן דע"א בהכחשה לאו כלום הוא רק היכא שאנו דנין על הדבר שהוא כשר או על האיש אמרינן דע"א לא האמינה תורה להוציא אדם מחזקת כשרות או הדבר שהיא בחזקת כשרות אבל כאן אטו ר"ז יודע שזה עשה במזיד והוא אינו מעיד רק שלא הרגיש ויוכל להיות שהי' בשוגג ושגיאות מי יבין רק שאנן אמרינן כיון שהוא לוקח יותר מהכשירות א"כ הוה כמו מזיד אבל עכ"פ העד לא רצה להוציאו מחזקת כשרות ושפיר נאמן העד והבן בסברא זו כי הוא קילורין לעינים ומ"ש המורה שאחרי שהוא נוגע בעדות שר"ז רצה שבנו שלו יהיה ג"כ שוחט ואסף חתימות שהעיר צריכה שוחט שלישי א"כ הו"ל נוגע בעדות והאריך בזה הנה במחכ"ת טעה בזה טעות גדול ומה ענין נוגע כל שע"א נאמן באיסורין וא"צ שנים והרי מה שע"א נאמן באיסורין הוא משום דאל"כ אין לך אדם שמאכסן אכסניא ועיין רש"י גיטין ב' וחולין י' דע"א האמינו תורה על השחיטה ואחרים אוכלין על ידו ולא הצריכה תורה עדים רק על ממון ולמיתת ב"ד ועריות וא"כ אין לך נוגע גדול יותר מזה שהרי מאכיל לאחרים ומקבל שכר ומ"מ נאמן דאמרינן דלא חשיד על האיסורין כל שאין כאן חזקת איסורין וא"כ כל שע"א נאמן אף נוגע האמינו תורה וגדולה מזו מצינו שהכהנים דאמרינן דחשידי על הבכור להטיל בו מום אפ"ה אמרו בבכורות דף ל"ה דבנו ובתו נאמנים להעיד אף דהם נוגעים בעדות ואם בעדות אשה עגונה האריך הנו"ב מהד"ק דאף נוגע בעדות נאמן כיון שהאמינו לאשה עצמה והיא בודאי נוגעת בעדותה וכן הסכימו האחרונים וא"כ מכ"ש כאן דנוגע נאמן ואני תמה דהא נוגע לדעת הע"ש סי' ל"ז הוא מתורת קרוב והרי באיסורין כל הקרובים נאמנים וגם להסמ"ע דחיישינן דמשקר והרי באיסורין האמינה תורה לע"א ול"ש חשש משקר וא"כ נוגע נאמן וא"כ נתבטלו כל דבריו ודו"ק היטב וא"ל דשם מעיד על הדבר שהוא כשר ויעשה האחר איסור על ידו אבל כאן במה שפוסל לרא"ל לא יעשו שום איסור עי"ז שרוצה שיהיה שוחט אחר אבל ז"א דכל שבאיסורין נאמן ע"א אין נ"מ והתורה האמינה אף לנוגע וז"פ וברור וגם להמ"ב דנוגע פסול לעדות אשה היינו בלוקח ממון אבל זה נגיעה מצד אחר מצד בנו ובכה"ג לא הוה נוגע גמור ועי' קצה"ח סל"ד ס"ק ה' דכל דאינו מעיד ע"ע רק על אחרים רק שיוכל לצמוח לו טובה אינו רק כנוטל שכר להעיד ובעי נגיעה ברורה ומכ"ש דבאמת באיסורין כשר גם נוגע וכמ"ש ודו"ק ומ"ש הרב שמ"ש מוהר"א שלוקח מהכשרות יותר מהטריפות דינו כמזיד וע"ז כתב הרב ששקר מוחלט הוא שאינו לוקח רק מעט יותר והכרכשתות שלוקחין מהכשרו' נקר' דבר מועט כמ"ש הש"ך סי"ח ומהר"א כתב שלוקחין יותר ועולה לערך שלשה רייניש שיין ולערך חצי שנה לקח הרב יותר וחזר מהפשר הנה אינו מבואר בשום מקום כמה נקרא חימוד ממון אם מעט ואם הרבה והכרכשתות מבואר בהדיא בפ"מ סי' ב' ס"ק י"א דזה מקרי חימוד ממון ומ"ש הרב מהש"ך סי' י"ב לא ידעתי אם רצה להעלים ובאמת הש"ך צווח ככרוכיא ובמח"כ בזה הוא נוגע בדבר שגם הרב אסור ליקח שכר יותר מהכשרות והרבה טרחו האחרונים למצוא היתר אשרי למי שנזהר אמנם אחר כל אלה לא ידעתי אפילו לו יהא כדברי הרב שהי' שגגה והי' פ"א הרי מבואר בתב"ש סי' ב' סעי' י"ט דאף באדם כשר ומוחזק ונראים הדברים ששגגה היתה לו אף שאין לאסרו נכון להעבירו על חדש ושתים ולהחזירו אח"כ עפ"י קבלת דברי חברות בפני ג' חכמים שבעיר שיזהר מעתה בזריזות נמרץ ובחומר שבועה כמ"ש בשם שו"ת מהרמ"מ וגם ימנו איש הגון שידקדק אחריו וישגיח אחרי מעשיו ע"ש וראיתי בסוף דברי הרב מ"ש שאף לדברי המערער שהי' כאן שום שגיאה ח"ו הרי מבואר דסגי בקבלת דברי חברות ומבואר בחיי אדם שדברי חברות בשוחטים שיקבל עליו שלא ישוב עוד לכסלה ואינו צריך כאותו דברי חברות המבואר בש"ס והם קבלו על עצמם שלא יסירו מהבהמה עד שיבדקו שניהם הנה בראותי זאת נבהלתי שמביא דברי ס' חיי אדם והרואה יחשוב שמצא איזה דבר חדש ובאמת מי גרם לו זאת עצלה שיש בו שאחרי המחילה מכבודו ואינו רוצה לעיין בספרי התלמוד והפוסקים וטוש"ע שהוא חיינו ואורך ימינו ובוחר בספרי קיצורים שכל ספרי קצורים אינו נאה והגון לפסוק מהם ובפרט קיצור חיי אדם שאינו טוב ד' יצילנו וחיי אדם המחבר הי' ת"ח גדול וצדיק אבל נתכוין שיחזרו דבריו אחר הש"ע אבל לא שזה יהי' לימוד העיקרי והנה בוא וראה מה גרם בזה כי מלבד שדבר זה מבואר בשו"ת הרא"ם ח"ב סי' כ"ד ובפר"ח סי' קי"ט ופר"ת ובכל הספרים אף גם לשון הרב מגומגם שכתב שאינו אותו דברי חברות המוזכר בש"ס ובאמת דברי חברות שבש"ס ג"כ הכוונה ע"ז שלא ישוב לכסלה ועיין בכורות פ' עד כמה דף למ"ד והי' לו לומר שאינו אותו תשובה המבואר פז"ב שילך למקום שאין מכירין ודי בקבלת ד"ח אמנם גם ד"ח היינו שיקבל בפני שלשה חכמים בחומר שבועה שלא ישוב עוד לכסלה ואם אמר יאמר שקבל כן בפניו ובפני ב"ד א"כ עכ"פ צריך איש למנות שידקדקו אחריו כי השו"ב השני אינו מאמין באמרו כי נוגע הוא וא"כ את מי יאמין ובאמת גוף הדבר ישמעו אזניו מה שמוציא בפיו היאך שייך שקבל ד"ח אם השו"ב טוענים ומכחישים שלא היו שגיאה והרב אומר ג"כ כן וכבר אמר משל הקדמונים אם אין קרעים אין טלאים ועל מה שב אם לא עשה שום דבר והדבר מבואר בשו"ת מהרי"ט בשניות סי' ט"ו שכתב שלא שייך קבלת ד"ח כי באומרו לא חטא מה יקבל ד"ח ע"ש וע"כ איך שייך בזה קבלת ד"ח עד שיקבל באמת ובתמים וימנו אחר לבדק אחריו ואיך כתב בהכרוז שלמען השקט ריב צוה הרב להעמיד רואה עד ר"ח חשון והא קבלת ד"ח צריך להעמיד איש שיבדוק אחריו וכמ"ש התב"ש בשם המהרמ"מ ובמח"כ ע"ז נאמר אל תהי שוטה בכרוזים ומ"ש הרב על מה שהכחיש ר"ז לרא"ל בעדות שהעיד רא"ל על ר"ז וכתב שבזה לא מקרי הכחשה כלל שיוכל להיות שהאחד בדק יותר בנפיחה כמבואר סי' ל"ז יפה כתב בזה וגם אני למדתי זכות כן על ר"ז ויעיד עלי הרב מוה' יואל אשכנזי כעת ראיתי אצלו הגב"ע בדרך העברה בעלמא אמרתי לו כי ר"ז יהיה יותר כשר מרא"ל ושישו בני מעי שבהשקפה בעלמא ת"ל עמדתי על דבר אמת ומ"ש על עדות של ר"ל שאינו נאמן דהוה ע"א בהכחשה יפה כתב אך מ"ש שלדעתו ר' ליב הגיד עדות בשביל שאינו בקי כי אם היה האמת כדבריו והי' יודע להחליט שזה פסול היה לו לבא להגיד תיכף בשעה שנתמנה על השחיטה לבא ולהגיד מה שראה ואף שהרב לא היה בביתו היה לו להגיד תיכף כי לא אלמן העיר מהלומדים ובפרט למהר"א שדרכו להרעיש העולם הנה באמת דבר זה מביא לידי גיחוך וכל השומע יצחק אבל גם בשחוק יכאב לב כי איך אפשר שהרב העומד לשרת לפני העדה כמוהו ימנה שוחט כזה אשר מסופק אם היא בועה וגם בקמט על הריאה ובפגימה על הסכין ואם הוא מסופק בזה איך אפשר לו שיהיה שוחט ואף שהוא בכפרים הא גם בני כפרים הם יהודים ואני מכיר שם כל בני הכפרים והם יהודים כשרים וחסידים ובעלי צדקות ואיך יאכלו טריפות ח"ו גם אני מעיד שזה שבתי שם איזה שבועות בימי הקיץ זה שתי שנים וסר סכינו לפני וגם דברתי עמו איזה דינים וראיתי כי הוא שוחט הגון ומומחה וירא אלקים וגם אשתקד הי' הרב הגדול החסיד המנוח מוה' שמשון זצ"ל ואכל משחיטתו וגם לפי דבריו איך לא לקח מועד לנסותו בהשחזת הסכין ודינים ומ"ש שאין לו פנאי לזה במח"כ וכי זה לא נקרא מצוה יותר מכל המצות שיהיו ישראל אוכלים כשרות וכבר כתבו התוס' בחולין וא"ו דבמ"א ע"ז אמרו שאין הקב"ה מביא תקלה על ידם שהוא מתועב יותר ומדוע לא ישגיחו הרבנים ע"ז והלא אסף אומר כי אקח מועד אני משרים אשפוט על זה לקח לו מועד לא על דברים אחרים וד' יודע שאין דרכי בכך כ"א מרוב שיחי וכעסי דברתי בזה כי רואה אנכי שהרב מתכוין להפחיד ולהגזים למען יתירא אחד להעיד שמא יקפח פרנסתו וגם מ"ש כי לא אלמן העיר מהלומדים הנה באמת אני מכיר אותם אמנם אני אשאל אל מי הי' לו להלך להצד של הרב בודאי הם נוגעים והם קרובים להרב וגם הרב מהנה אותם ואני מעיד עלי שמים וארץ כי שאלתי לאחד המיוחד מהצד שלו והוא הרבני המופלג מוה' אייזיק ליב על אודות אשר נעשה והי' במעמד הרב ר' מרדכי זאב ני' והרב ר' אבלי ני' והוא לא ידע להשיב והוכחתי על פניו אחרי כי האיש מהלל בפי כל לתם וישר והוא מורה הוראות בעת הרב נוסע מדוע לא לקח לו מועד לעיין בזה ושתק והודה לי ונסע מאתי שירעוש העולם שימנו בודק אחר ובבואו לעיר נהפך לאיש אחר לא ידעתי מה היה לו ואצל הצד השני הנה כלם מתיראים מהרב וגם ההמון יאמרו כי שונאים הם להרב וע"כ רוצים לחרחר ריב וגם הרב מוהר"א אם כי ת"ל ד' חננו במדה טובה כי ישליך נפשו מנגד וכ"פ אמרתי לו מדוע תעשה כן וכל ההמון יתרעמו עליך והוא בטח בד' כי לא יעזבנו ובכ"ז אם יגיד לו מי ישמע לו והנה מ"ש לעיל בשם התב"ש מ"ש בשם מוהרמ"מ לא ידעתי כוונתו שהוא כתב ר"ת מוהרמ"מ סי' ע"ו ואם כוונתו לשו"ת מהר"ם מינץ הנה בסי' ע"ו לא מצאתי דבר אך בסי' כ"ו אף שמצאתי בזה מעין ענין זה אבל לא כל לשונו מ"ש בזה וצ"ע והנה בשו"ת מהרמ"מ מצאתי שרוצה לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן אבל בפר"ח סי' קי"ט אינו מחלק בזה דבר יעו"ש שכתב שאין לחלק וצ"ע. אחר זמן רב מצאתי בכנה"ג חו"מ סי' ל"ד אות ה' דהביא בשם מהר"י בן לב כת"י דטבח המעיד על טבח אחר שהוציא טריפה מת"י נוגע בעדות הוה (וע' שו"ת נו"ב מהד"ת חאהע"ז סי' קכ"ח שם משמע דמהריב"ל באמת ס"ל דנוגע פסול אבל לא קי"ל כן) וכ"כ למעלה דל"ש נוגע בעדות לענין איסור ואולי שם היה המעשה לענין מכירת הבשר דשניהם מוכרי בשר וזה דרך הטבחים לומר זע"ז דבידו טריפה אבל לענין שו"ב דענינם הוא רק לענין איסור ל"ש נוגע בעדות ודו"ק.

והנה הובא לפני בשנת תרי"ד מ"ש בזה ש"ב הגאון החסיד מוה' חיים אבד"ק צאנז נ"י והנה דחק עצמו להכשיר השוחטים וכתב לפי שר"ז לא אמר תיכף כשראה אותו שתלש האומא היה לו לצעוק א"כ אינו נאמן להשים עצמו רשע ול"ד לשבועת העדות דחוץ לב"ד אינו כפירה כלל והביא דברי הרז"ה והר"ן לענין כפרו חוץ לב"ד אבל כאן אאמע"ר והנה כל מה שהאריך הכל מבואר בתומים וקצה"ח סי' כ"ח אבל באמת לא ידעתי למה לא הביא דברי התוס' שכתבו דאם רצונו לעשות תשובה נאמן לעשות עצמו רשע וא"כ בכאן רוצה לעשות תשובה מכאן ולהבא שלא יכשלו אחרים וגם כיון דבאמת אינו נאמן כיון שהוא יחיד רק למי שמאמין בו א"כ לא היה צריך לגלות ולפמ"ש למעלה מזו דיש לו נאמנות כבי תרי נסתרו הרבה מדבריו שם אך זאת מצאתי דבר חידוש במ"ש ר' ליב שוחט שמצא סכינו של רא"ל פגום וע"ז כתב שזה באמת תימא שכמה פעמים נותנים השוחטים להרבנים סכינים והרבנים מוצאים פגומה ומחזירין להם ואינם נפסלים עי"ז וכתב שמעודו תמה ע"ז עד שמצא ברמב"ם פ"ד מיו"ט ה"ט וכ"ה בשו"ע או"ח סי' תצ"ח שהטעם שאין מראין סכין לחכם ביו"ט מפני שחשו שמא תהיה פגומה ויאמר לו שאסור לשחוט בה משום פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת הרי דהשוחט לא נפסל כלל אף שהראה סכינו לחכם בחזקת בדוק והנה באמת שדבר חכמה הוא אבל תמיהני לפי הבנתו איך נתפייס בדברי הרמב"ם דאם חיישינן שמא ימצא פגום א"כ איך חששו לחשש רחוק שמא ימצא פגם וילך להשחיז מה שבאמת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ומה"ת שימצא פגם וגם אם ימצא פגם מדוע ילך להשחיז ויותר טוב לחוש שמא יאכלו טריפות וישחוט בסכין פגום וגם לדבריו איך אמרו שלא אמרו להראות סכין לחכם רק מפני כבודו של חכם והרי יש חשש גדול שמא ימצא פגם ויהיה טריפה ואם סמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה א"כ למה חשו ביו"ט ע"ז אך לכאורה רציתי לומר דהרמב"ם לא מפרש דמה שיראה סכינו לחכם ביו"ט היינו מה שמראה סכינו בשביל כבודו של חכם כמ"ש רש"י רק שהוא מפרש דמי שהוא ע"ה בדינים רק שמומחה לשחוט אם יתנו לו סכין בדוק הוא שוחט בטוב ע"ז אמר שאין מראין סכין לחכם דשמא ימצא פגום וילך להשחיז במשחזת מפני שהוא ע"ה ולכך ת"ח רואה לעצמו ומשאילה לאחרים ויש מקום בזה לישב קושית הלח"מ אך שזה פירוש חדש אך מה שנראה עיקר בזה דהנה הפר"ח סי' ח"י הקשה דברי הרמב"ם אהדדי דבהלכות שחיטה כתב דפגימת סכין בכ"ש ובפ"א מבית הבחירה כתב שפגימת המזבח בחגירת ציפורן כסכין של שחיטה והתב"ש נדחק בזה אמנם היטב אשר דיבר בזה הכו"פ כי אין לך פגימה אפילו קטנה שבקטנות שלא ירגש בציפורן רק שלזה צריך איש השלם וחריץ ובוחן ומשכיל היטב לכך באמת בני בוני המזבח שמיד ד' עליהם השכיל והיו שלימים ובקיאים ומרגישים היטב לכך העתיק בחגירת ציפורן אבל באמת חז"ל החמירו אולי לא יהיו אנשים בקיאי' כ"כ ע"כ אמרו שאף פגימה כ"ש פוסל ונתנו בחינות אחרות אבשרא ואטופרא כי אולי א"י להרגיש בחגירת ציפורן ע"ש שהאריך ואני אמרתי בזה עד"מ שבזמן הש"ס באמת הי' בקיאים ודי להם בחגירת הציפורן אבל בזה"ז שנתקטנו הדורות בכל ענין ואינם שלימים בהרגשה כ"כ ע"כ החמירו אף בפגימה כ"ש אף שאינו נרגש בציפורן ולפ"ז באמת לא חש הרמב"ם שמא ימצא פגומה כחגירת הציפורן שזה בודאי רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן רק שמא החכם שהוא שלם יותר מן הטבח שמא ימצא פגימה קטנה שלא נרגש בציפורן ובאמת הוא כשר רק שמצד החומרא יחמיר ויאמר לו שהוא פגום וישחז במשחזת ובזה נלפע"ד שלכך חשו שמא ישחיז במשחזת דבאמת כל אדם יודע שאסור להשחיז במשחזת אבל זהו כל שהסכין נפגם והוה מתקן אבל כאן שבאמת כשר הסכין רק שמצד החומרא החמירו אף בפגימה כ"ש א"כ שוב הוא סבור שא"צ תיקון וישחיז במשחזת לפי שאינו מחשיב לתיקון ובאמת שאדרבא כל שא"צ תיקון שוב אסור להשחיז במשחזת שאם הי' צריך תיקון הי' עכ"פ מכשירי אוכל נפש משא"כ כשא"צ תיקון אסור טפי וז"ב כשמש וזה לדעתי מ"ש לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם והיינו דזה כבודו שמרגיש אף פגימה דקה והוא שלם להרגיש אף פגימה קטנה ובזה נראה לפע"ד מה שאמרו בדף יו"ד בחולין א"ה קמייתא נמי ומשני לא אמרו אלא מפני כבודו של חכם והוא תמוה דמה נ"מ בין זה לזה ולפמ"ש א"ש בשלמא קודם שחיטה זה כבודו של חכם שמרגיש אף פגימה קטנה משא"כ שאר אנשים אבל בין שחיטה לשחיטה שחיישינן שמא בעצם המפרקת נפגמה א"כ בהפגימה שמרגיש כל אדם ל"ש כבודו של חכם עוד נ"ל בישוב דברי הרמב"ם דהנה באמת מה שאינו נרגש בציפורן הוא באמת רק חשש שמא הוא מקרי' פגימה ויפסול השחיטה או לא ולפ"ז אנן דקיי"ל ספק בשחיטה פסול וכר"ה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת א"כ אף פגימה קטנה פוסל אבל בחולין י"ז רב חסדא הוא דאמר פגימת הסכין כחגירת הציפורן והיינו דר"ח לשיטתו דפליג אר"ה בזה כמבואר בדף יו"ד ולכך מכשיר בפגימה קטנה ולכך לענין מזבח שפיר הוה השיעור בחגירת צפורן כמו בשחיטה והיינו דכן אמר ר"ח השיעורין וחשיב שלש פגימות אבל לדידן דקי"ל כר"ה אף בכ"ש פסול ועכ"פ אינו רק ספק בעלמא ולא פסול גמור ולפ"ז עכ"פ לדידן דמחמרינן בכ"ש ואין אנו מראין לחכם והיינו משום דהטבחים בקיאים יותר מהרבנים בסכין ולכך שוב כל שמראה סכינו והרב מוצא שהוא פגום א"כ יש מקום לפסול השוחט ועיין ביש"ש ובתב"ש סי' א' סעיף ח' מביא שהראה סכינו וא"ל שהוא בדוק והרש"ל אמר שפגום והשוחט לא הרגיש גם בפעם שניה אפ"ה לא מצינו שפסלו וע"כ נראה דבאמת אם הי' דקה מן הדקות יש לתלות שלא הי' במזיד ולא הרגיש כ"כ אבל אם הוא פגם גדול יש מקום לפסול השוחט ומן האמור יש לישב דברי הב"ח בסי' ב' והובא בש"ך שם ס"ק יו"ד שכתב שיש חשש שמא ימצא פגום ויהיו ברכה לבטלה והש"ך השיג עליו מדף י"ז ולפמ"ש י"ל דבאמת בפגם קטן שאינו רק חשש בעלמא אין חשש מדאורייתא רק דחז"ל חשו ונמצא שאינו רק משום ברכה לבטלה כיון דמחמרינן שלא לאכול אבל בחולין דף י"ז שם דרב חסדא אמר כן והוא קאי בפגימה כדי חגירת ציפורן כדאמר שם אח"כ א"כ הוה חשש דאורייתא ועכ"פ מהב"ח ראיה ג"כ דאם נמצא פגימה אין לפסלו להשוחט ולכאורה הי' נ"ל דמה שאמרו לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם היינו שלא יתנצל השוחט אם ימצא פגומה ויאמר כי סמך על החכם שיבדוק אחריו ולזה אמרו שאינו רק מפני כבודו אבל השו"ב לא יסמוך ע"ז שמא לא יטרח החכם כ"כ כי אינו רק מפני כבודו של חכם ודו"ק ועכ"פ נראה אם מוצא פגימה גסה אחר השוחט יש לחוש ולהעבירו כנלפע"ד ובגליון הש"ך כתבתי בישוב דברי הב"ח דהב"ח קאי לדידן דחיישינן שמא בעור נפגמה א"כ הוה ברכה לבטלה אבל לר"ח דתלינן שבעצם המפרקת נפגמה א"כ לא הוה ברכה לבטלה ודו"ק ועיין מהרי"א בראשונות סי' וא"ו והנה הרא"ה בבדק הבית נחלק עם הרשב"א בבית ראשון דף וא"ו ע"ב דפוס ווין שהרא"ה כתב שהסכין עשוי לפגם מעצמו והרשב"א חלק עליו דכי לא משתכח יפה משמתינן לי' ואמאי לא נימא דעשוי לפגם מעצמו ולפע"ד באמת שיהי' נעשה מאליו פגם גמור זה ל"ש רק שאפשר שנעשה פגם מעט ולכך כי לא סר סכינו קמי' חכם א"כ ע"ז גופא הקנס כי יש לחוש שמא השוחט לא הרגיש פגימה דקה אבל כל שסר סכינו לפני חכם והחכם לא הרגיש יכול להיות דנפגם מעצמו ולכך כל שנמצא סכינו יפה אין מעבירין אותו דבאמת כל הטעם הוא דהחכם ירגיש יותר בפגם קטן ולכך כל שנמצא סכינו יפה שוב מה חשש טריפה שייך בזה ולכך אין מעבירין ודי בשמתא שמנדין על כבוד הרב וז"ש בדף ח"י ולא נחוש מר לסבא והיינו דלמא הסבא הי' מוצא קצת פגם וזה עיקר כבודו של חכם ולזה אמר שליחותי' קעבדינן והיינו כיון שהסבא סמך על בדיקתינו א"כ די לנו בזה ודו"ק ולדברי הגאון מצאנז למה מעבירין אותו כשנמצאת סכינו פגום וע"כ דאין הכוונה ברמב"ם כמ"ש הוא רק כמ"ש ודו"ק היטב.

ודרך אגב ארשום מ"ש הרשב"א ריש בית ראשון דף ה' דפוס ווין דיש חרב שהוא חד שלא יקבל פגימה בשבירת העצמות כמו חרבות של פרשים וכן סכין של קצבים צ"ע דהא סכין של אשכבתא היא של טבחים ואסור לטלטל דמוקצה היא שמקפיד עליו כדי שלא יפגום כמבואר בשבת קכ"ד ואו"ח סי' ש"ח ס"א ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף