שואל ומשיב/א/ב/ג

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן ג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה מביזניב מהרב מוה' שמואל אברהם הלוי ני' ביום ד' לך שנת תרט"ו במה שאירע שם שאחד נשא אלמנה ובעת הנשואין הי' לה מבעלה הראשון שני בנים והגדול שבהם היא השיאתה בימי מגר אלמנות' טרם היתה נישאת לבעלה השני והצעיר הי' אז רווק קטן ועתה בא לשני גדלות וכעת שמתה והניחה שטערין טיכל והבנים תובעים מבעל אמם הש"ט והבעל רוצה להחזיק מתורת ירושה והם טוענים ששייך להרווק הנ"ל מטעם כי אבי אביהם נפטר אחר מות אביהם ונשאר ממנו מעות וחפצים ולקחה אמם כל הנשאר וחלקה ביניהם מחצה נתנה להבן הגדול לנשואין ומחצה השנית מתחלה הלוותם בתורת עסקא ואח"כ לקחת המעות והחפצים לעצמה ועשתה ש"ט וא"כ הוא מחלק ירושתו ואף שבעת הנשואין היו לה הש"ט אבל לקחה המרגליות בהקפה מהחותן של בנה הגדול ולאחר הנשואין כשני ימים אח"כ נסעה למקום אהלה הראשון ונתנה המעות והחפצים של אבי אביהם לאותן הבן הגודל בעד המרגליות ועדן החפיצים ביד החותן הבן הגדול וניכרים לו ורוצה להעיד ע"ז שהם חפצי אבי אביהם ויעיד ע"ז שזה נתנה לו בעד המרגליות וא"כ מבקשים היורשים שלה שעכ"פ תשבע על המעות שנתנה בעד המרגליות שזה א"י כלל ממה לקחה וישבע הבעל אם לא אמרה לו אשתו שזה ממעות אבי הבעל הראשון. ב' טוענים היורשים שקרובים שלה שלחו לה מעות והיא לקחה המעות והוציאתן בתוך הבית של בעלה השני ואף שהבן הקטן אכל ג"כ אצלו טענו שהבעל היה מחויב להחזיקו ויש להם עד שיעיד שהקרובים שלחו לה המעות ע"מ שאין לבעלה רשות בו. ג' תובע הבן הגדול שפעם אחד לותה אמו מידו סך מה וקנתה בגד לבת בעלה הגדולה ואומר שיש לו ע"א שראה ההלואה וקנית המלבוש והבעל משיב ע"ז תשובה כוללת שא"י כלום מזה ואולי ממעות שלה בעצמה קנתה המרגליות ואף שהחותן מעיד שנתנה החפצים של אבי הבעל ראשון בעד המרגליות ע"א אינו מועיל לממון וגם שבועה א"י לחייב אחרי שגם הם מודים שהוא לא הי' שם וא"צ לידע כלל ואולי מכרתה החפצים לו והמעות נתנה ביד אחר על בנה הקטן ואשתו לא אמרה לו דבר ואם גם היתה אומרת לו מי מהימנה ופשיטא שא"צ לשבע ולקבל בחרם ע"ז וגם על טענה הב' טוען שא"י על מה נתנו הקרובים ומי יודע אם שלמה חובותיו וגם אם שלמה חובותיו מי בקש מידה ולא נתחייב כלל לקבל הרווק לזונו ואף שהיה במחשבתו שבוודאי יזון אותו מ"מ לעומת זה ידע שהקרובים שלה יתמכו ידיו עבור זה ועכ"פ הוא לא נתחייב לזון הבן וגם על טענה הג' טוען שא"י כלל אם לותה וגם אם היתה אומרת לו שכן הוא לא היה מחויב להאמינה וגם מה בצע לו במה שעשתה מלבוש לבתו הגדולה שלא היתה מוטלת עליה וא"כ א"צ לשבע נגד העד כלל וע"ז כתב מעלתו דצדקו דברי הבעל בכל טענותיו שאינו מגיע לו שום שבועה וק"ח דהא גם הם יודעים שהבעל א"י וכל דליכא הכחשה ל"ש שום שבועה כמ"ש בש"ך סי' ע"ב ס"ק נ"א באורך והאריך עוד בהרבה טעמים דנגד החלק שנתנה מעות בעד הש"ט לו יהא כן מבואר באהע"ז סי' צ"א דאין הבעל חייב לשלם עבורה ועב"ש ס"ק יו"ד וגם נגד החפצים שנתנה אף שזה היה הלואה לאחר הנשואין עיין בחו"מ סי' צ"ו ס"ק ט' דבעי שיהי' עדים ע"ז ועיין בתומים שם ס"ק ט' כל שאינו יודע שאין זה ממון הבעל א"כ אינה נאמנת כלל והנה זה תמוה דשם קאי על חיובים שלה אם הבעל מחויב לשלם אבל כאן אדרבא החפצים ידועים שאינם של בעל השני רק משל אבי בעלה הראשון וא"כ אינם של הבעל השני וגם להך דסי' צ"א ל"ד דשם כ"ז שהבעל חי והיא הביאתם לו א"י הלוקחים לגבות אבל כאן לענין שהבעל יורש אותה כל שהי' נודע שהממון אינו שלה רק לקחתם מאבי בעלה הראשון הרי הוא של בניה וא"י ליורש' אבל בלא"ה צדקו דברי מע"ל שהחותן אינו נאמן שהוא נוגע בעדותו כיון דהחפצים ניכרים שהם משל אבי אביהם והי' לא הי' לה כח לחלק הנכסים שלא היתה אפוטרופסת א"כ אינם של' והבן השני יוכל לבטל החלוקה ועדיף מחו"מ סי' קע"ה ס"ז ועיין סי' רפ"ט ס"א וגם כיון דהכניסה נדוני' הרי מועיל תפיסה אף מחיים כמ"ש הב"ש סי' צ"ו ס"ק ד' דיכולה לתפוס אף שיש עדים והרי נדוניא דינו ככל חוב ונוטל בראוי למ"ד דב"ח נוטל בראוי וכיון שזה ספיקא דדינא אם ב"ח נוטל בראוי א"כ שוב יכולה לטעון קים לי וא"י לומר מכח אבי אבא קאתינן דזה אינו טענה רק בצירוף דב"ח אינו נוטל בראוי כמ"ש הקצה"ח והנתיבות בסי' ק"ד וא"כ כל דיש ספק שמא ב"ח נוטל בראוי הרי מועיל תפיסתה ומה שטענו שהקרובים נתנו ע"מ שאין לבעלה רשות יפה כתב מע"ל ג"כ דזה גופא ספק ועיין חו"מ סי' ס"ב בש"ך ס"ק וא"ו ובב"ש סי' פ"ה ס"ק כ"ג ועכ"פ לאחר מיתה ודאי הבעל יורשה ובמח"א הלכות זכייה סי' י"א ובשעה"מ הלכות נדרים פ"ז וגם הטענה הג' יפה כתב מע"ל דכל שלא הגיע הנאה לבעל אינו מחוייב לשלם וכמ"ש בחו"מ סי' צ"ו בש"ך ס"ק ט'.

ועתה אבא למ"ש הגאון מוהרש"ק ני' להשיב על דבריו וז"ל דודאי הדין עם הבעל בכל טענותיו מיהו נ"ל דחייב לשבע שא"י משום חוב אף דהיורשים טוענים שהוא אינו יודע עיין בש"ך סי' רל"ב ס"ק י"ג ובסי' רנ"ה הניח בצ"ע מיהו כיון דהרשות ביד ב"ד להשביע במקום שאינו חייב ולהפיס דעת היורשים יחייבו שבועה שא"י משום חוב שיהי' חייב להחזיר ליורשים וע"ז צווח מעלתו דל"ד להך דסי' רל"ב דשם עכ"פ זה טוען ברי שחייב לו וא"י אם המוכר לא ידע שהי' בדול אבל כאן שהיורשים יודעים שהבעל א"י מנ"ל דחייב שבועה וגם הדין עם הבעל גם אם היה יודע וכמ"ש למעלה וגם מה שייך לברר האמת כאן שאין כאן רמאות ולא כתב הרמ"א בסי' ט"ו ס"ד רק במקום שניכר רמאות וגם מה שייך להפיס דעת אחרי שהם יודעים שהבעל א"י והם מפוייסים ועומדים וכעין מ"ש התוס' בשבועות דף מה ד"ה כדי וגם כיון דהש"ך הניח בצ"ע בסי' רנ"ה א"כ שוב הוה ספק שבועה ואינו יכול להשביע מספק כמ"ש התומים בת"כ אות קכ"ז וכ"כ בתומים בכללי מיגו אות קי"ח דיכול להוציא מספק וא"צ לשבע כל שהחיוב ודאי והשבועה ספק ע"ש וכ"ש בזה והנה מה שחשבתם אתם גם יחד דדברי הש"ך סי' רל"ב וסי' רנ"ה סותרים לפע"ד לא קרב זא"ז דמה שהניח הש"ך בסי' רנ"ה בצ"ע הוא משום דגם היתומים טוענים ברי ואדרבא ברי שלו גרוע שהוא מדייק דמסתמא לא אמר להן וז"א בירור ואולי אמר להם בשקר שפרע וכדומה או שמה"מ אנסיה וכדומה אבל כל שזה א"י וזה תובעו בברי שחייב לו עכ"פ דאף דהמוכר לא הי' יודע היה צריך לשלם לו כמבואר שם בהג"ה רק שזה אינו מאמינו אבל עכ"פ מוכרח לשבע שא"י מאחר שהלה טוענו ברי ובאמת לכאורה צ"ע מה מועיל שזה נשבע שא"י הא מ"מ הוא חייב לשלם כל שהי' מתברר שהיה בו בדיל אף שזה נתאנה כמבואר בהג"ה שם וא"כ מה בכך שלא ידע אבל צ"ל כיון דנשבע ונוטל אינו רק תק"ח באותן השנויים במשנה וא"כ כל שזה נשבע שלא ידע פטור אבל שבועה ודאי בעי ודברי הש"ך נכונים מכל צד ולפע"ד נראה דבר חדש דכיון דהבעל ת"ח כמ"ש מעלתו שמטעם זה רוצים שיתחייב שבועה דיודעים שלא ירצה לשבע ולק"ח וא"כ ניהו דבזה"ז אין לנו דין ת"ח אבל עכ"פ דין צ"מ יש לנו כמ"ש בחבורי יד שאול סי' באורך וא"כ הרי אמרו דלא מזדקקין לדינא בו דהוא צ"מ כמבואר בשבועות מ"א ובחו"מ סי' פ"ב ומשום דלא חשדינן לצ"מ ומכ"ש במקום שאינו חייב רק לאיים עליו אינו בדין שנעשה כן לצ"מ ובפרט שכפי הנראה גם אותן העדים לא העידו עוד רק שטוענים שיבואו לפני ב"ד ויעידו פשיטא דבכה"ג שלא יועיל עדותן רק להזקיקו ע"י איום שישבע כדי להשביע אף שאינו מחוייב פשיטא שאין אנו עושים כן לת"ח ועיין בשו"ת פ"י חח"מ סי' וא"ו ובכנסת יחזקאל סי' צ"ה וגם הוא מודה בנ"ד דאף לצ"מ לא מזדקקין לדינו להשביעו בכה"ג. אחר שכתבתי זאת האיר ד' עיני ומצאתי בשו"ת רדב"ז בהשלשה מאות תשובות סי' רי"א והביאו בעל ס' בני אהרן סי' ק' וז"ל והוי יודע שאפילו שכבר נהגו להשביע שבועה היסת אפילו לצורבא מרבנן וכ"כ הרי"ף בתשובה ואפילו היכא דליכא דררא דממונא ואם הדיין רואה שהתובע מערים כדי גלגל שבועה על החכם או על העני יכול לסלק השבועה מעליו ומ"מ משמתין בסתם על כל מי שחייב לחברו שיודה ואם לאו יהא בשמתא ודבר גדול הוא זה שבעלי תורה ובעלי מעשים אינם רוצים לשבע בב"ד ונמצא אוכלים את יגיעם עכ"ל וא"כ בנ"ד שגלוי וידוע שאינו רק ערמה פשיטא דאין משביעין ואף לא משמתין ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף