שואל ומשיב/א/א/קצו

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קצו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרט"ו למדתי עם תלמידיי אהע"ז והגעתי לסימן מ"ה ובב"י שם הביא בשם הרמב"ן וריטב"א דרוב דוקא מה שהדבר מחוייב בטבע כמו רוב מתעברות וכדומה אבל מה שתלוי במנהג ל"ש רוב דיכול להשתנות וע"ז הקשיתי דאם כן מה פריך הש"ס בב"ב דף צ"ב על שמואל הא שמואל מיירי ברובא לרדיא דליח רוב גמור דהוא רק במנהג ב"א וכ"כ בא"מ סימן מ"ה לפרש דברי התוס' סנהדרין דף ה' כן דרובא לרדיא לא חשוב רוב משום דאינו רק מנהג ואם כן מה פריך לשמואל וראיתי בא"מ שרמז למ"ש בשב שמעתתא דף פ"ז ושם מקשה קושיא זו ובאמת הש"ס מקשה שפיר דהרי אמרו שם דשמואל ס"ל הני מילי דאזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ועל זה שפיר מקשה הש"ס אבל על שמואל גופא קשה דלמה לא אמר דרדיא לא הוה רוב גמור והנראה בזה דהנה באמת צריך ביאור מ"ט דשמואל דניהו דהמע"ה והיינו משום דחזקת ממון אלים טובא והא המעות היה מעיקרא של הלוקח ורק השתא הוא בחזקת המוכר ואם כן הרי קי"ל בכל מקום לענין איסור ולענין טומאה דחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לאו כלום הוא ולמה יהיה חזקה דממון דהשתא עדיף מחזקה דמעיקרא ובשטה מקובצת בב"ב שם כ' בשם תוספי הרא"ש דטעמי' דרב דלא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה משום דחזקה המשתנית לפעמים זה מוחזק ולפעמים זה מוחזק ל"ח חזקה דמעיקרא היה זה מוחזק דהיינו הלוקח ועכשיו המוכר ע"ש הנה הרגיש קצת בסברתי אבל לפע"ד מה שכתבתי נכון יותר דחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לא חשיב חזקה כלל ועכ"פ דברי שמואל צ"ב אך להבין הדברים נראה לפע"ד דהנה באמת בממון לא שייך חזקה דמעיקרא דהרי כל שקנה בעד הממון השור אם כן זהו ממונו ולא שייך חזקה דמעיקרא דהא הממון עיקרו מה שקונה עי"ז והרי קנה ורב דס"ל דהוה מקח טעות א"כ לא קנה בעדו כלום ושוב הוה חזקה דמעיקרא אבל לשמואל דס"ל דלא אזלינן בתר רוב ולפעמים קונה אף למה שאין הרוב קונים ואם כן לא שייך חזקה דמעיקרא דהרי באמת קנה וכל דל"ש מקח טעות דיוכל להיות דקנה לשחיטה וכל שקנה לשחיטה הרי לא שייך חזקת ממון דמעיקרא דהרי קנה השור בעדו ושוב חזקת ממון של מוכר הוה חזקה מעליא וז"ב ולפ"ז שפיר מקשה הש"ס דאם נימא דשמואל ס"ל דאזלינן בתר רובא רק דכאן הוה רוב דתלוי במנהג אם כן שוב יקשה דהא שייך חזקה דמעיקרא וא"ל דהרי קנה דז"א דהוה מקח טעות וא"ל דהרי קנה לשחיטה דזה אינו דהא עכ"פ רוב קונים לרדיא ורק דרובא דרדיא אינו רוב גמור אבל היינו רק דבזה חיישינן למיעוט וכמ"ש הרמב"ן והריטב"א דאינו רוב גמור דלא ניחוש למיעוטא אבל עכ"פ רוב הוה כמיעוט והוה ספק במקח ושוב הוה מקח טעות ושוב שייך חזקה דמעיקרא והרי גם בספק מום חוזר כמבואר בחו"מ סימן רל"ב וע"כ דלא אזיל בתר רובא כלל בממון וא"כ לא מקרי ספק כלל ויכול הלה לטעון אנא לשחיטה מכרתי לך כדאמר שמואל ואם כן שוב ליתא חזקה דמעיקרא ושפיר פריך הש"ס לשמואל ודו"ק.

שוב ראיתי בב"ש סימן ד' ס"ק ג' דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא כשבא לידו מדעת הבעלים ע"ש ולא נודע הסברא וגם בש"ש שם פ"ו תמה דמוחזק מעיקרו עדיף מבא לידו מדעת בעלים ע"ש ולפע"ד דוקא ברובא דרדיא דאינו רוב חשוב רק דלא שייך חזקה דמעיקרא משום דהרי קנה בעדו חפץ ואם כן בעינן שבא לידו מדעת בעלים אבל בעלמא לא צריך שיהיו מדעת בעלים דהרוב רוב גמור ושם גבי נגחי' תורא דידן שפיר הולכין אחר רוב דהוא רוב על פי טבע וצ"ע בזה.

ובזה נראה לפענ"ד ליישב סברת זקני הב"ח ז"ל בחו"מ סי' ר"ב שכתב דלכך רובא דרדיא לא חשיב רוב דהא נגד רובא דקונין מאה שוורים לרדיא יש בני אדם שקונין עשרה שוורים לשחיטה ע"ש וצ"ל דרובא לרדיא זבני היינו רוב שוורים הם לרדיא כמ"ש רשב"ם ולעומת זה יש רוב בני אדם שקונים מעט שוורים לשחיטה ותמה בקונטרס התפיסות כלל וא"ו דאם כן מאי פריך על רב מכמה מקומות והא שם לא שייך לפרש כן ודבריו תמוהים דהרי רב אף ברובא לרדיא אזל בתר רובא מכ"ש בהנך רובא אך מה שהקשה בהא דאמר ר"י וא"ל אזלי בתר רובא מר אזל בתר רובא דזריעה ומר אזיל בתר רובא דאנשי הנה להב"ח הרי רב ושמואל פליגי בזה והיא קושיא גדולה ולפע"ד סברת הב"ח הוא דבאמת רובא לרדיא הוא מנהג ולא חשיב רוב ולכך כל דיש רובא דאינשי אם כן זהו מקרי רק מנהג ולא שייך למיזל בתר רובא ולפי זה שם ר"י וא"ל דאזלי בתר רובא רק דמר מחשיב ליה אותה רובא דזריעה ומר מחשיב ליה אותו רובא דאנשי אם כן תרווייהו דלא כשמואל דלשמואל בכהאי גוונא לא אזלינן לא בתר רובא דאינשי ולא בתר רובא דזריעה רק דחזקת ממון עדיף וזה דלא כר"י וא"ל וז"ב ודו"ק היטב.

והנה בשנת תרט"ו למדתי עם תלמידיי אהע"ז ובהגיעי אור ליום ב' בא לסימן קצ"ז למדתי הסוגיא דיבמות דף קי"ט הנ"ל ועמדתי בלשון רש"י ר"מ חייש למיעוטא גבי כותים והקשיתי למה נאיד מקטן וקטנה וגם הא שם הוה רובא דליתא קמן ואין ראיה דר"מ חייש למיעוטא ברובא דאיתא קמן דהרי גם לרבנן ס"ד דהש"ס לחלק כן ורציתי לומר דבס"ד ס"ל דשם במקום שמצאו דמות יונה הו"ל קבוע דהמקומות קבוע ואם כן הוה ליה רובא דאיתא קמן דרוב המקומות לא מצאו ורק דהו"ל קבוע שאינו ניכר דלא כר"ש וכמ"ש בשעה"מ הלכות מגילה הי"א דבריש כל הצלמים ע"כ מוכח כן ועכ"פ הוה רובא דאיתא קמן ובזה הבינותי מ"ש התוס' ביבמות דף קי"ט שם ד"ה כגון שכתבו דלאו דוקא נקט ט' חניות וסנהדרין אלא כגון מיעוטא דפליגי בחולין דף י"א וע"ז דף מ"ד והוא תמוה כאשר תמהתי בלימודי דהא בחולין ובע"ז הוה רובא דליתא קמן וכאן ס"ד דרבנן ג"כ מודו ברובא דליתא קמן ומצאתי בספר ערוך לנר שנדפס מחדש על יבמות שעמד בזה והניח בצ"ע ולפמ"ש אתי שפיר דהנה בע"ז י"ל דקבוע דמקומות עכ"פ הוה רובא דאיתא קמן ובחולין כיון דהש"ס פריך לר"מ היכא אכיל בשרא והרי שם הוה סמוך מיעוטא לחזקה והרי החזקה איתא לפנינו והמיעוט דמסמיך עכ"פ בעולם ובשלמא על רובא דליתא קמן לא מסתבר לילך אחריו אבל כיון שעכ"פ המיעוט ישנו וכל שמסמיך לחזקה הוה כרובא דאיתא קמן דעכ"פ החזקה איתא לפנינו והמיעוט בודאי יש בעולם ושם הוה סמוך מיעוטא לחזקת איסור אבמה"ח ועיין במהרש"א בחולין דף ט' ודו"ק כי הוא דבר חדש ויש להאריך בזה.

והנה במ"ש השעה"מ הנ"ל דהמקומות הו"ל כקבוע נראה לפע"ד ליישב קושיא חמורה שהקשה בספר דברי אמת להגאון בכר דוד בשו"ת סי' ל"ו במ"ש התוס' בערובין דף נ"ט ד"ה ותחומין דרבנן שהקשו דלמה נשים נאמנים בניקור ושחיטה וכתבו משום דהוה בידם ומשמע כל שאינם בידם לא מהמני וע"ז תמה הנ"ל דהא משמע ביבמות דף פ"ח דבחתיכה ספק חלב ספק שומן נאמנת האשה אף דאינו בידה וראיתי בספר יד דוד שהביא בשם ספר קרית מלך רב שרצה לחדש דתחומין הוה אתחזיק איסורא ולכך כל שאין בידם אינה נאמנת האשה וביד דוד תמה דאיך שייך אתחזיק איסור דכל פסיעה ופסיעה שאנו מסופקים אם הוא בתוך התחום או חוץ לתחום הוה כספק חלב ע"ש ואם נימא דמקרי קבוע דהא החוץ לתחום ותוך התחום שניהם קבועים ועומדים שוב אין האשה נאמנת כל שאינו בידה אמנם כל זה אין שוה לי ולפע"ד בפשיטות ל"ק דבאמת מה דנאמנת האשה לומר שומן הוא הנה לא מבואר בפירוש ביבמות רק שמסברא הוא כמ"ש רש"י דאם לא כן אין אדם מתארח אצל חברו ואינו אוכל בתוך ביתו והיינו שאם האשה נותנת לו לאכול בודאי יאכל ולפ"ז בחתיכה אחת כל שהאשה אומרת שהוא שומן אין התחלת ספק בזה ומה"ת לנו לחוש שהוא חלב ושפיר האשה נאמנת אף בדאורייתא אף כשאינו בידם ודוקא שחיטה וניקור וחלה דאתחזיק איסורא צריכי תוס' לחדש דהוא בידם אבל בתחומין הרי הספק לפנינו לא נודע כל פסיעה אם הוא בתוך התחום או חוץ לתחום ושוב אינה נאמנת בשל תורה כל שאינו בידם ולכך הוצרך לומר ותחומין דרבנן וז"ב ודו"ק. והנה הלשון דלא להקל על ד"ת אלא להחמיר על ד"ת ותחומין דרבנן כיוצא בזה אמר רבינא בעצמו בנדה דף נ"ט ע"א וע"ש ברש"י ויש קצת שינוי ממ"ש כאן ובריטב"א כאן ראיתי ג"כ פירוש בזה וכלם לא הזכירו שכן נמצא בנדה הנ"ל וגם הגאון ר"י פיק דרכו לציין בכגון זה וכאן לא ציין.

ודרך אגב ארשום מה שהקשה אותי הרב החריף מוה' ישעיה וואלף נ"י מזלאטשיב ביום ג' כ"ז תשרי שנת כתר"ו ישועה בהא בנדה דף מ"ח אי לא תנא אע"פ שהיא אפשר הא רוב נשים תחתון אתי ברישא ומיעוט עליון אתי ברישא ור"מ לטעמיה דחייש למיעוטא וע"ז הקשה הא ס"ס ודאי ס"ל לר"מ והרי כאן יש ס"ס ס' שמא היא גדולה ואת"ל קטנה שמא מ"מ אינה איילונית ומתיבמת לר"מ ג"כ דניהו דחייש למיעוטא דאילונית מכל מקום אינו רק ספק והוה לי' ספק ספיקא וא"ל דלא הוה מתהפך דאת"ל איילונית שוב לא הוה שום ספק דז"א דכבר כייל הש"ך דבכה"ג צריך להתחיל בזה דשמא היא גדולה והשבתי תכ"ד דבאמת מה דמודה ר"מ בס"ס זה ודאי אמת דהרי ס"ס הוה רובא דאיתא קמן ובכה"ג ס"ל לר"מ גם כן דל"ח למיעוטא כמ"ש התוס' ביבמות דף ס"ז לר' יוסי ובמרדכי סוף חולין עו"ש אמנם קושיתו יש לומר דמה דכייל הש"ך דצריך להתחיל שמא לא התחיל הריעותא זהו לדידן דל"ח למיעוטא ואם כן זה ודאי דיש לדון שמא לא התחיל הריעותא דאף דיש להתחיל להיפך עכ"פ הוה בגדר מיעוט ולא חיישינן אבל לר"מ יכולין להתחיל להיפך דאף דרוב נשים תחתון אתי ברישא מכל מקום ר"מ חייש למיעוטא וז"ב כשמש וזהו דבר חדש דלר"מ צ"ל הס"ס מהתפך אף במקום שיש להתחיל מקודם בהספק השני ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף