שואל ומשיב/א/א/קצה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קצה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה להרבני המופלג מו' אברהם נ"י מנאדבורנא מכתבו הגיעני היום עם דברי חידושיו והנה אין דרכי להשיב בדברי פלפול זולת על דבר נחוץ לדינא כי אני אחוז בסבך טרדות ודי לי כי אקח מועד להשיב על דברי שו"ת הנחוץ אמנם להיות כי זוטרין מליה אמרתי להשיב לפי מעט הזמן הנה מ"ש בשם הג"ו כלל ל"ט וכלל ס"א דלכך אין הולכין בממון אחר רוב משום דסמוך מיעוט לחזקת ממון ולזה חידש כיון דסמוך מיעוטא לרבנן דר"מ לא הוה רק דרבנן וא"כ מה"ת אזלינן בתר רוב ובזה ישב קושית השעה"מ דאמאי יהיו חייב לפדות בנו שמא טריפה הוא ובממון לא אזלינן בתר רוב משום דמה"ת אזלינן בתר רוב ורק מדרבנן חשו וא"כ במקום מצוה לא יכלו לעקור מצוה דאורייתא וכמו לר"מ דל"ח למיעוטא בפסח וקדשים ה"ה לדידן לענין ממון הנה כמה גמגומים אני רואה בדבריו דמ"ש בשם הג"ו הנה הן הן דברי התוס' בב"ק דף כ"ז ועיינתי בג"ו שכ"כ בתוס' אך מה שחידש דמה"ת אזלינן בתר רוב אף לשמואל זה א"א דא"כ מה מקשו התוס' בב"ק ובסנהדרין בהא דלא אזלינן בתר רובא בד"מ ולמה לא ניליף מק"ו מד"נ דלמא שאני ד"מ דשייך סמוך מיעוטא והא דאמר לר' יאשיה דיליף ק"ו מד"נ הוא ברובא של דיינים דהוה מה"ת אחרי רבים להטות ואיך אפשר לעקור מצות התורה שצותה שניזל בתר רוב דיינים ולכך לא החמירו חכמים משא"כ שאר ד"מ וע"כ דלא מסתבר כלל דגם מה"ת לא אזלינן בתר רובא ומטעם דחזקה דממונא אלים טובא ואמרינן סמוך מיעוטא מדאורייתא הן אמת דגם מדבר הג"ו נראה דאינו רק מדרבנן ומשום דהפקר ב"ד הפקר ולכך לא מפקיעין ממון ולדבריו שוב אין מקום לקושיית התוס' דשאני דיינים דמה חזית דאזלת בתר המועט משום דהפקר ב"ד הפקר הא אדרבא הרוב אלים יותר והם הפקירו ממונו וחייבו לשלם ואולי לזה כוונו התוס' בב"ק דף כ"ז במה שחילוק דבדיינים חשוב מיעוט דידהו כמו שאינו דליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דב"ד אפקי מיניה ולא נודע סברתם ובשו"ת מהר"א ששון ובתומים בק"ה וכל אחרונים עמדו בזה ולפמ"ש דבריהם מבוארים אבל בסנהדרין לא כתבו כן וע"כ דגם מה"ת לא אזלינן בתר רוב ובגוף קושית התוס' נראה לפע"ד דלכך בדיינים אזלינן בתר רובא אף בד"מ דלפמ"ש המלמ"ל בפ"ז מעדות דבספק דדינא ל"ש לאוקמא אחזקה דאטו ע"י חזקתו של זה ישתנה הדין וה"ה כאן כיון שהרוב דיינים אמרו שהדין כן ואטו ע"י שיש לאדם חזקת ממון ישתנה הדין והלא מסתמא הדין כרוב דיינים ומה מועיל בזה חזקה. מה שהקשה על הפ"י בכתובות דכתב דאף לשמואל דאזלינן בתר חזקה ורובא כמ"ש הרז"ה ריש פרק שני דכתובות והש"ס פריך גם לשמואל ואמאי לא ניזל בתר רובא השתא ברי ושמא עם חזקה אזלינן בתרה מכ"ש רוב וחזקה ע"ש גבי הא דאמרו והא רוב בתולות נשאות וע"ז הקשה דא"כ לר"ה ור"י דאזלי בתר ברי לגמרי מכ"ש בתר רוב ומוציאין ממון והרי אמרו בכתובות דף י"ב דר"ה ור"י אמרו כשמואל והרי לשמואל לא אזלי בתר רוב וביותר קשה למה דאמרו בב"ק דף מ"ו דר"י אמר שמואל דהמע"ה ואין הולכין במאה"ר והא ר"י ס"ל דברי עדיף הנה מזה ראיה לפע"ד למ"ש הקצה"ח סי' צ"א דהא דאמרו ברי ושמא ברי עדיף היינו בשבועה דוקא וא"כ ממילא עכ"פ לא יוציא ממון ברוב וצריך לשבע ושבועה ל"ש ברוב דדוקא ברי יכול לשבע שכן הוא אבל רוב כל דהוא לא כוון על הרוב איך יוציא ממון ואף אם הוא כוון חברו לא כוון לזה ובמקח וממכר תלוי בדעת שניהם כנלפע"ד. מ"ש להקשות על המח"א בהגהות פ"ק דכתובות במה שהשיג על הרשב"א לענין חזקה עם רובא וע"ז תמה דהא הרז"ה דעתו כן וא"כ גם הרשב"א מצי סבר כן הנה זה לא כביר נשאלתי בזה מאיש אחד מק' ושמו הרב המופלג מוה' משה קאסטין בראן והשבתי לו דהרשב"א הובא בשמ"ק פירש דהקושיא לא קאי רק לרב ולא לשמואל אלמא דלא ס"ל כרז"ה בזה ומ"ש בטעמו של הרז"ה דרובא וחזקה הוא כמו דלר"מ דחייש למיעוטא אפ"ה ברובא וחזקת ל"ח וה"ה לדידן בממון זה ניתן להאמר אבל לא למאמר מוחלט די"ל דאוקי חזקה להדי חזקה דממונא ושוב הוה ספק ממונא לקולא מיהו י"ל כיון דלכך לא אזלינן בתר רוב משום חזקת ממון וכל דאיכא חזקה נגד חזקה הו"ל רובא מעליא אף בממון מיהו י"ל דחזקת ממון אלים יותר אמנם מ"ש דרובא וחזקה שוב הו"ל המיעוט כמיעוטא דמיעוטא דגם בממון לא אזלינן בתריה כן כתב הפ"י בק"א בריש פ' שני דכתובות ע"ש ודו"ק ומה שהקשה על דברת הר"ן בפ' א"ט גבי ביצים שכתב דתרי מיעוטים אתרע לה רובא או דהוה פלגא וכ"כ התוס' בב"ב דף צ"ג וע"ז הקשה דא"כ במכה אביו למה לא נימא דלמא אינו אביו דמיעוט בעילות שיוכל להיות שלא היה מבעלה ומיעוט דדלמא הוא טריפה הבן והו"ל עדות שאילה"ז וגם ברובא דבקיאי בקביעא דירחא קשה ג"כ דיש מיעוט ג"כ שטריפה הוא הנה לפע"ד הר"ן לא קאמר רק היכא דשני מיעוטים נזדמנו כעת ומעולם לא הוחזק הרוב אבל כאן הוה רוב שכבר הוחזק שזה אינו טרפה ואינו ממזר וכבר נודע דברוב שכבר הוחזק רצו האחרונים לומר דמועיל גם בד"מ ובד"נ ואף אם נימא דל"מ וכמ"ש במק"א ליישב קושייתם מהך דסנהדרין דף ט"ו דהרוב שאינה איילונית הוא רוב שכבר הוחזק כתבתי דל"ש בזה דהא כל דאמרינן דלא אזלינן בתר רוב בד"מ והיינו דבעינן ראיה דוקא ודבר ברור שכבר הוחזק ואף רוב לא מקרי בירור כמ"ש השטה בב"מ דף ז' וכן בד"נ להס"ד דלא מועיל רוב ובעינן והצילו העדה ולא קטלינן רק בבירור גמור א"כ מה מועיל רוב וע"כ דאזלינן בתר רוב וממילא הוה רוב שכבר הוחזק אמנם זה אם נימא דלא אזלינן בתר רוב כלל אבל למה דאזלינן בתר רוב רק דשני מיעוטים מגרעים הרוב א"כ זה בדבר שלא החזקנו עדיין הרוב אבל כאן כבר החזקנו הרוב ול"מ המיעוטים והרי ספק אחד בגוף וספק בתערובות ל"מ משום דהספק נעשה איסור ודאי ומכ"ש רוב שכבר הוחזק ובברכות דף נ"ג דמצרפינן שני מיעוטים היינו בלא הוחזק בזה הענין הרוב וכן בקידושין דף ע"ג משא"כ כאן ודו"ק היטב איברא בהך דתוס' ב"ב דף צ"ג דשם הרוב מתעברות יולדות ואינן מפילות א"כ זה רוב שכבר הוחזק אמנם נראה דהנה כבר כתבו הרשב"א והנמוקי ר"פ האשה בתרא דאף דלשמא הפילה ל"ח אבל שמא תפיל שפיר חיישינן ולפ"ז לענין שמא תפיל מחמת נגיחה או סתם שמא תפיל ל"ש רוב שכבר הוחזק שלא הוחזקה שלא תפיל ושפיר מצרפינן הס"ס והבן בדברים וזה כלל גדול בדין ולכך בד"מ דל"מ רוב מטעם שכתב בשו"ת תה"ד סי' שמ"ט דהמוציא מחברו עליו הראיה ורובא לאו ראיה הוא והיינו דבעי שיהיה דבר ברור כמו ראיה בעדים ורוב הוה ספק אף שהתורה התירה אותו ספק אבל אינו דבר ברור וא"כ רוב שכבר הוחזק ג"כ ל"מ בזה ודלא כאחרונים שכתבו שרוב שכבר הוחזק מועיל בד"מ ודו"ק היטב ומן האמור נראה דאף ברובא דאיתא קמן לא אזלינן בתר הרוב דכל דבעי ראיה ורובא לב מקרי ראיה וצ"ע על התה"ד שהביא בסי' ר"ז בשם התוס' דברובא דאיתא קמן אזלינן בתר רובא ובאמת לפמ"ש מע"ל לדמות לרובא באיסורא כבר אמרו שם דברובא דאיתא קמן לא מבעיא לן וגם ר"מ מודה ברובא דאיתא קמן כמ"ש המרדכי סוף חולין ובתוס' יבמות דף ס"ג ולפע"ד הוא ש"ס מפורש בביצה דף ל"ח דאמר הרי שנתערב לו קב של חטים וכו' יאכל הלה וחדי והיינו משום דבממון ל"ש ביטול והיינו משום דבממון לא אזלינן בתר רוב כלל אף ברובא דאיתא קמן ודו"ק.

והנה בפ' בא שנתרי"א הגיעני שנית דברי המופלג הנ"ל והקשה על מ"ש המהרש"א בחולין דף י"א בתוס' ד"ה מנ"ל דסמוך מיעוטא לחזקה אינו רק מדרבנן דלר"מ דחייש למיעוטא עם חזקה מה"ת כמ"ש התוס' בחולין דף פ"ו א"כ איך יטהר איש ע"י הזאה מפ"א דלמא טריפה הוא דסמוך מיעוטא לחזקת טמא הנה לא ידעתי למה תלה קושיתו בדברי המהרש"א ולר"מ בודאי חיישינן במיעוט עם חזקה ובגוף קושיתו עיין במחנה אפרים הלכות יבום פ"ג הט"ז שכתב דחזקה ורובא כל שאינן בגוף אחד ל"ח למיעוטא ע"ש ודו"ק. מ"ש על דברת התוסיו"ט פ"ה דטהרות משנה ז' גבי ישב בר"ה ובא אחר ודרס שכתב ליישב קושית הר"ש דנימא סמוך מיעוטא לחזקה וע"ז כתב התוס' יו"ט דאינו רק מדרבנן וע"ז כתב דלא ידע להלום דבריו ולא ביאר למה ודברי התוס' יו"ט נכונים דכיון דאינו רק מדרבנן ולהחמיר א"כ שם דמחמרינן עי"ז שהולכין בתר רוב שוב לא אמרינן סמוך להקל עי"ז ומ"ש מעלתו ליישב קושית הר"ש דשם הוה רוב דא"ק ולא אמרינן סמוך וכמו בממון דלא אזלינן בתר רובא ומ"מ ברובא דא"ק אזלינן בתרא לא ידעתי כוונתו דכאן הוה רובא דליתא קמן דרוב כותים או זבים ליתא קמן. מ"ש בביאור קושית מהר"י בסאן שהקשה איך שייך לטעון קים לי הא הו"ל ספק אסור גזל וע"ז הקשו האחרונים דהא גם בספק איסור שייך לאוקמא אחזקה וע"ז כתב כיון דבספיקא דדינא ל"ש לאוקמא אחזקה כמ"ש הכנה"ג ביו"ד סימן ח' א"כ בזה שפיר הקשה דל"ש חזקה והו"ל ספק איסור ולחומרא ולכך לא קשיא ליה רק בקים לי ולא בשאר ספק ממון דבזה שייך שפיר למיזל בתר חזקה יפה אמר ועיין בחבורי יד שאול הלכות צדקה סי' רנ"ט. מה שהקשה ביומא דף ע"ט על הא דאמרו דפירי לא בעי סוכה והא שם הביאו לפני ר"ג כותבת ור"ג ס"ל דפירא מקרי קבוע דאל"כ אין מזמנין עליו וכמ"ש בתוס' ברכות דף ל"ז יפה שאל וכבר קדמו בישועת יעקב סימן תרל"ט. מ"ש להקשות על הרמב"ם פ"א מסוטה בהיו שני בני אדם מקנאים ממנו והא שנים עם האשה הו"ל שלשה ושלשה הוה רה"ר כבר קדמו בספר קרבן עדה בירושלמי פ"ק דסוטה.

מ"ש להקשות בהא דשיטת הרי"ף באם באו שנים והעידו דגזלנא הוא ושנים אומרים דלאו גזלנא הוא דהוה תרי להדי תרי וגברא ספק פסול הוא וכתב הרמב"ן משום דחזקת ממון אלים טפי וע"ז הקשה דהרי במשארסתני נאנסתי פסק הרי"ף כר"ג דנאמנת להוציא הממון מחזקתו מטעם דיש לה חזקת הגוף הנה כמה תשובות בדבר דשאני חזקת הגוף דמשארסתני נאנסתי דהוא חזקת הגוף בתולדה משא"כ חזקת כשרות דלא הוה בתולדה רק מצד דישראל כשרים הם ועיין בחבורי על הלכות נדרים סי' רל"ז ועוד דשם ליכא כ"כ חזקת הגוף דהוא נתחייב כבר בכתובה ורק שהספק על החיוב ל"ש כ"כ חזקת ממון ומ"ש להקשות על הרמב"ן שכתב דהיאך קס"ד דלא אזלינן בתר חזקת ממון דהרי בתר רובא לא אזלינן בממון מכ"ש בתר חזקה וע"ז הקשה דהרי מארי' דהך שמעתא הוא רב ורב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ומכ"ש בתר חזקה לק"מ דעכ"פ לדידן שפיר כתב הרמב"ן דא"א לומר דאזלינן בתר חזקה נגד חזקת ממון והא בתר רובא לא אזלינן וגם לפמ"ש השטה מקובצת בב"ב ריש המוכר פירות דלכך לא ס"ל לרב דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דל"ש חזקת ממון דהא בתחלה היו להראשון חזקת ממון וא"כ שפיר מקשה הרמב"ן דאיך אפשר להוציא ממון דהא י"ל דאין כאן שום שינוי וזה הי' לו מעולם חזקת ממון ושאני הך דרב דזה ודאי כ"ז שלא קנה הי' הממון של הלוקח וז"ב. ומה שהקשה עוד דהא חזינן דחזקה אלים דהרי חזקה דא"א פבת"ז מועיל להוציא ממון אף דלא אזלינין בתר רוב לק"מ דזה חזקה דתלוי בסברא ועיין תה"ד סי' רנ"ז ועיין ישועת יעקב אהע"ז סי' י"ז. מה שהקשה על דברת התוס' ביבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה הא שכתבו דמיעוט מפילות היא שכיח וכן מיעוט דמים שאל"ס וכ"כ בע"ז דף מ"ם ע"ב ובבכורות דף כ' ע"ב כתבו דהוה מיעוטא דמיעוטא מים שאל"ס הנה זה ג"כ מיעוט המצוי שדברי התוס' סותרין זא"ז שלא מפי רועה אחד נאמרו כמ"ש המהרש"ל ומ"ש שהגהת מרדכי פ' אלמנה ניזונית הביא ראיה דהוה מיעוטא דמיעוטא דאל"כ נימא סמוך הנה יש להקדמונים תירוצים בזה ועיין חידושי רשב"א יבמות קי"ט ומ"ש להקשות על הגהות מרדכי דס"ל דמיעוטא דמפילות הוה מיעוטא דמיעוטא ולכך גובת הכתובה דגם בממון ל"ח למיעוטא דמיעוטא וכ"כ הר"ן בסוגיא דפ"כ בשם הרשב"א והבעה"מ ריש האשה שנתארמלה דמיעוטא דמיעוטא גם בממון אזלינן בתר רובא וע"ז הקשה דא"כ מ"פ בב"ב דף צ"ג דרוב פרות יולדות ב"ק ומאי פריך לרב דוקא ולא לשמואל והביא שגם בירושלמי ב"ק ריש פ' הפרה אמרו דלכך לא אזלינן בתר רוב משום דאין הולכין במאה"ר ואמאי והא מיעוטא דמיעוטא הוא הנה באמת לפמ"ש הרשב"א ריש האשה בתרא ביבמות דף קי"ט דלשמא הפילה לא חיישינן ולשמא תפיל חיישינן כמו לשמא ימות ולפ"ז בשלמא למיעוטא דנפלים כל שהחשש שמא כבר הפילה זה מיעוטא דמיעוטא מקרי ול"ח אבל שם החשש שמא תפיל ולכך לשמואל ודאי אין הולכין במאה"ר ושמא תפיל בלא"ה לא מחמת נגיחה. ומה שהקשה להיפך כיון דמיעוט מפילות הוה מיעוט המצוי שיטת התוס' ביבמות א"כ מ"פ לרב דהא גם רב חושש למיעוט המצוי ול"ק דלרב אפשר דגם למיעוט המצוי לא חייש כיון דהוא לא ס"ל חזקת ממון כלל ואף דנימא דחושש רב למיעוט המצוי היינו באיסור אבל מ"מ לא הוה פלגא ופלגא ולא הוה ספק השקול ושפיר אזלינן בתר רוב וגם י"ל דיש חילוק בין בהמה לאדם ולשיטת התוס' אין ראיה מאדם לבהמה דבבהמה י"ל דל"ש וכן להיפך י"ל דבבהמה שכיח יותר מבאדם ואין לדמות אדם לבהמה כנלפע"ד. ומה שרמז דק"ל על הגהמ"ר הנ"ל מיבמות דף קי"ט עיין שעה"מ פ"ג מיבום שהרגיש בזה ודו"ק וראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק חו"מ סימן נ"ט שרצה לחדש דמה דאמרו רובן של ולדות לאו נפלים הם הוא דוקא כשכבר יצא לאויר העולם אבל בלא יצא לאויר העולם אינו בכלל רוב ויוכל להיות דהוא נפל וכתב שלא מצא סברא זו בשום מקום ואני תמה דנעלם ממנו במחכת"ה לפי שעה הך סוגיא דאמרו דניזול בתר רוב וולדות דלא נפלים הם והך מחמת נגיחה הפילה ולהנו"ב אין מקום לקושיא דשאני כאן דאכתי היתה מעוברת ולא יצא לאויר העולם וליכא רוב כלל ואף אם נרצה לדחוק דבבהמה אף בלא יצא לאויר העולם הוה רוב מעליא דשאני אדם אכתי קשה הא ביבמות דף קי"ט גבי יצאתה מליאה משמע דזה הוה רוב מעליא דלאו מפילות רק בצירוף פלגא דנקבות שייך סמוך מיעוטא דמפילות וא"כ מבואר דלא כהנו"ב ומהתימא איך נעלם מעיניו כל זאת ועיין ביבמות דף ס"ז ע"ב דאין חוששין למיעוטא ועיין בח"ר ביבמות דף קי"ט שהאריך בזה לחלק דשמא תפיל חיישינן ולפי דברי הנו"ב היה יכול לשנויי דשאני התם דאינו רוב כלל וצע"ג ועיין נדה דף כ"ט גבי עברה בנהר והפילה וגם שם יש מקום לפלפל בזה אבל באמת אין מקום כלל לחילוקו של הנו"ב וכמ"ש.

והנה החריף מוה' מאיר בר"ם כאשר הראיתי לו התמיה על הנו"ב הזכירנו דגם ביבמות דף ל"ו מבואר שלא כדברי הנו"ב דהרי אמרו דחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה וא"ת הלך אחר רוב נשים ורובן ולד מעליא ילדן וולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם הרי בהדיא דהרוב הוא רוב גמור אף קודם שתלד רק דמ"מ אינו פוטר רק כשיצא לאויר העולם ומה דאינו פוטר עד שיצא לאויר העולם כתב הרמב"ן דמבואר בירושלמי דהטעם הוא משום דכתיב להקים לאחיו שם בישראל וזה דוקא כשיצא לאויר העולם אבל מ"מ אינה זקוקה ליבום מעת היא מעוברת דבעינן ולא ימחה שמו מישראל והאי לאו מחוי הוא ועכ"פ מבואר דהרוב הוא אף כשלא יצא לאויר העולם מיהו בתשובה אחרת הראיתי שהמזרחי כתב כן בפ' משפטים דל"ש חזקת חי קודם שיצא לאויר העולם.

והנה ביום א' פ' ויקרא שנתרי"א הגיעני שנית מהרבני הנ"ל והנה על מ"ש לו בשם המח"א כתב שדברי המח"א תמוהים מיבמות קי"ט וקידושין דף פ' והנה לא היה לפניו ספר מח"א כמ"ש בעצמו וחשב כי המח"א לא הרגיש בזה והוא הרגיש יותר ובאמת המח"א כאיש גבורתו והאריך שם בהסוגיות ע"ש ואף שדבריו הם נגד דברי התוס' בכמה מקומות כמ"ש על הגליון ועיין שעה"מ הלכות יבום שהשיג עליו אבל בכ"ז המח"א בורר לעצמו שיטה חדשה ע"ש שמיישב הרבה קושיות התוס' בזה ע"ש ודו"ק. ומ"ש על דברת התוס' יו"ט פ"ה מטהרות משנה ז' שכתבתי שדבריו פשוטים וע"ז כתב מעלתו דכוונתו שהתוס' יו"ט כתב בשם התוס' דסמוך מיעוטא לחזקה אינו רק מדרבנן להחמיר וז"א כמ"ש התוס' יו"ט בעצמו בפ"ג דאי לאו סמוך היה רק מדרבנן אבל ע"י דאמרינן סמוך חיישינן מדאוריתא למיעוטא א"כ שוב דברי התוס' יו"ט תמוהים והדבר מוכרח דאל"כ למה ר"מ מטהר בתינוקות מטפחין הנה לכאורה צדקו דבריו אבל אחר העיון הדברים נכונים דהנה זה ברור דגם ברה"ר אם הרוב הוא שטמא אף ברה"ר טמא אף דחיישינן למיעוטא מה"ת לר"מ מ"מ לא הוה פלגא ופלגא וכמ"ש התוס' בחולין דף פ"ו שם לענין רה"י דיש לטהר משום דהוה דבר שאין בו דעת לשאול ואף דלא הוה פלגא ופלגא ומסוטה לא יליף מ"מ יליף מוהבשר אשר יגע בכל טמא דכל שאין בו דעת לשאול ספיקו טהור ודן מינה לענין רה"ר דכל שהוה רוב דטמא הוא טמא ולא חשיב המיעוט לפלגא ופלגא ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' פ"ג דמשם מבואר דכל שיש רוב לא שייך ענין ספק טומאה ברה"י או ברה"ר דאזלינן בתר רובא ע"ש וא"כ כיון שכתבו התוס' דהמיעוט אף דחיישינן אינו עושה לפלגא ופלגא א"כ שוב בודאי טמא והו"ל טמא. ומ"ש התוס' יו"ט דלתירוץ הא' של תוספת לא ס"ל לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה רק מדרבנן להחמיר והיינו דס"ל להתוס' יו"ט דשם להתירוץ הא' לא חיישינן מדאורייתא כלל ורק דחייש למיעוטא מדרבנן ומ"ש התוס' יו"ט דלתירוץ א' של תוס' לא ס"ל לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן להחמיר אין הכוונה שרק מדרבנן ס"ל סמוך רק דר"מ חייש למיעוטא מדרבנן ולא ס"ל סמוך דא"צ לסמוך דאינו רק מדרבנן להחמיר וסגי במיעוט לבד חייש ר"מ מדרבנן. ועיין תוס' נדה דף י"ח ד"ה מיעוטא ושם לא כתבו רק תירוץ הראשון בלבד וסיימו והא דר"מ דחייש למיעוטא אי הוה מדאורייתא או מדרבנן אין להאריך כאן ע"ש ועכ"פ יהיה איך שיהיה עיקר כוונת התוס' יו"ט דמיעוטא אינו רק מדרבנן לר"מ ולפ"ז אף דאמרינן סמוך וחייש מדאורייתא מ"מ לא הוה כפלגא ופלגא וא"כ שוב טמא מה"ת כנלפע"ד. גם מ"ש ליישב קושית הר"ש דרובא דזבין של אותה העיר הוה רובא דא"ק ול"ח למיעוטא כלל ול"ש סמוך כמ"ש התוס' ביבמות דף ס"ז ע"ב וכמו בממון דלא אזלינן בתר רובא ואפ"ה אמרינן ברובא דא"ק דאזלנין בתריה ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון וכמו ברובא דזריעה הנה לפע"ד יש לחלק דשם כל דיש רובא א"כ אף דנימא סמוך נעשה ספק והו"ל ספק גזל דאסור דאף דבספק אין מוציאין ממון מ"מ הוא משום חזקת ממון וכאן דנגד חזקת ממון והמיעוט יש רוב כנגדו א"כ הו"ל ספק והרי כבר נודע דמהר"י בסאן מקשה בכל ספק ממון דנימא דהו"ל ספק גזל ומ"ש דגם להיפך יש ספק גזל כבר הקשה בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח דא"כ כשיש רוב למה לא ניזול בתריה ומ"ש הוא לתרץ דבכל ספק איסור אזלינן בתר חזקה כאן יש רובא דא"ק נגדה ואלים יותר מהחזקה דממון והו"ל ספק איסור אבל בטומאה כל דהוה ספק טומאה ברה"ר הרי הוא טהור. כנלפענ"ד ברור ודו"ק היטב.

והנה במ"ש למעלה ליישב דברי התוס' יו"ט לכאורה עדן צ"ב דאם נימא דסמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא וכמ"ש התוס' בחולין דף פ"ו ועיין בנדה דף י"ח וא"כ שוב מהראוי לטהר דספק טומאה ברה"ר במקום דהוה פלגא ופלגא ודאי טהור אמנם נראה דזה תלוי בשני תירוצי התוס' דאם נימא דלר"מ ל"צ לסמוך כלל רק דהמיעוט בעצמו הוא חשש תורה וא"כ י"ל דגם בדשייך סמוך אינו עושה פלגא ופלגא רק להחמיר מדרבנן אבל להקל לא הוה כפלגא ופלגא דלא ס"ל סמוך להקל וא"כ שוב טמא ברה"ר דהמיעוט אף דחוששין לו מה"ת מ"מ נגד הרוב של טומאה כמאן דליתא וגם סמוך לא אמרינן דהוה כפלגא אבל אם נימא כהתירוץ הב' של התוס' דהמיעוט אינו רק חשש דרבנן ורק עם החזקה אמרינן סמוך מה"ת א"כ נעשה כפלגא ופלגא כל דאמרינן סמוך מה"ת שוב טהור וא"כ שוב מדוקדקים דברי התוס' יו"ט דלכך הוה דוקא לתירוץ הראשון דסמוך לא אמרינן רק מדרבנן להחמיר והיינו דלא הוה כפלגא ופלגא ומיושב היטב קושית מעלתו דלמה כ' לתירוץ א' ולמה כתב דאינו רק מדרבנן דהא גם לתירוץ השני הוה מה"ת ולפמ"ש א"ש ודו"ק.

והנה במ"ש למעלה דכל שיש רוב טמא אף ברה"ר טמא וכתבתי כן מצד הסברא דספק טומאה ברה"ר דטהור הוא רק בפלגא ופלגא לא במקום רוב והבאתי קצת משמעות מדברי הרשב"א בתשובה כעת ראיתי הדבר מבואר בתוס' חולין דף ב' ע"ב ד"ה דליתי' קמן ע"ש.

והנה נד"ז הרב החריף מו"ה אברהם ראטין בערג ני' שאל אם לר"מ דחייש למיעוא אם גם בחזקה חייש למיעוטא משום דרובא עדיף מחזקה ואפ"ה חייש למיעוטא מכ"ש בחזקה והשבתי דדוקא ברובא חייש למיעוטא והטעם דהרי התוס' ביבמות דף ס"ז כתבו דאף דר' יוסי חייש למיעוטא דוקא ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן לא וא"כ בשלמא ברוב שייך רובא דליתא קמן אבל בחזקה ל"ש חזקה דליתא קמן דהרי כל חזקת הגוף או חזקת אשת איש אנו דנין על אותו אדם ואותו אדם הי' לו חזקה דאיתא קמן ובכה"ג ל"ח למיעוטא וע"ז שאל אותי הנ"ל דא"כ מ"פ התוס' ביבמות דף קי"ט ד"ה כגון האיך פליג ר"מ על אחרי רבים להטות ומאי קושיא והא גם ר"מ מודה ברובא דאיתא קמן וע"ז השבתי דשם אזלינן לפי הס"ד דגם רבנן מודו ברובא דאיתא קמן וא"כ ע"כ ר"מ פליג אף ברובא דאיתא קמן אבל לפי המסקנא דרבנן פליגי גם ברובא דליתא קמן שפיר הדרינן לומר דר"מ מודה ברובא דאיתא קמן וכקושית התוס' דהא אחרי רבים להטות כתיב ואחר שאמרתי כ"ז ראיתי במרדכי בהגהות בחולין פרק הזרוע גבי חורי הנמלים שכתב בהדיא כן דר"מ מודה ברובא דאיתא קמן ולהס"ד ביבמות דר"מ פליג גם ברובא דאיתא קמן ולהמסקנא חזר בו וגם ביאר בהדיא דר"מ מודה בחזקה דל"ח למיעוטא רק שהוא מתמה בזה דלמה פליג ר"מ ברובא ובחזקה מודה ולפמ"ש הסברא נכונה ומהתימא שלא ירד לזה אחר שביאר בהדיא דרובא דאיתא קמן מודה ר"מ וא"כ חזקה הוה איתא קמן ודו"ק.

והנה החריף הנ"ל הקשה דא"כ למה אמרו ביבמות דף קי"ט שם סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא ות"ל דבחזקה לא חייש ר"מ למיעוטא והשבתי דשם אם לא נימא דרובא לשוק שוב היה הרוב דמתעברות ויולדות סותר להחזקה והרי רובא עדיף מחזקה ולא אזלינן בתר חזקה לכך אצטריך לומר דגם רובא לשוק וזכרים הוה מיעוטא דמיעוטא וז"ב מאד ומ"ש התוס' שם ד"ה וחזקה דאפילו היה עדיף הרוב נשים מתעברות ויולדות היה ר"מ חייש למיעוטא ומזה רצה הנ"ל לדייק דר"מ חייש למיעוטא אף בחזקה והשבתי דליתא דאף דנימא דעדיף מרובא עכ"פ ודאי לא הוה וא"כ שוב עכ"פ הרוב סותר להחזקה ולא גרע הרוב מאלו היה מיעוט דחייש ר"מ מכ"ש ביש רוב נגד החזקה וע"כ שפיר כתבו דחייש למיעוטא. שוב ראיתי בחידושי רשב"א שם שביאר בהדיא דהרוב לא גרע ממיעוטא דחייש ר"מ ומבואר כמ"ש ושמחתי. והנה בהא דאמרו אלא לא תנשא אמאי הלך אחר הרוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות לימא ר"מ הוא דחייש למיעוטא ופירש"י ר"מ חייש למיעוטא פרק הכל שוחטין גבי כותיים דגזר על יינם ע"ש והוא תמוה דבכמה מקומות דאמרו ר"מ חייש למיעוטא ביאר רש"י הך דר"מ דאמר קטן וקטנה לא מתיבמות וכאן הביא הש"ס תיכף פלוגתא זו והלך רש"י לפרש מרחוק וביותר תימה דבחולין שם פירש הש"ס דר"מ לשיטתי' דחייש למיעוטא גבי קטן וקטנה וא"כ עיקר הגזירה גבי כותיים נצמח מזה ואיך תלה רש"י בהמסובב ולא בהסיבה עצמה ונתקשתי בזה ולא מצאתי מי שהתעורר בזה ואמרתי בזה דהנה בש"ס שם רצה רבה לחלק בין לאו לכרת דבכרת חייש יותר ורבא דחה זאת מה לי איסור לאו או כרת ועיין רש"י שם במידי דהרחקה ועיין מהרי"ק ומשנה למלך פ"א מיו"ט במגיה שם שהאריך בזה ולפ"ז הוה מצינו לחלק דר"מ חייש למיעוטא רק באיסור כרת כמו בקטן וקטנה דפוגעים בערוה משא"כ ביבמה שתנשא לשוק דאינו רק לאו אף דבאמת אין חילוק מ"מ הוה מקום לחלק וע"כ פירש רש"י דר"מ חייש למיעוטא גבי כותיים ושם אף באיסור לאו חשו כמו בשחיטה ויינם ובאמת אין חילוק בין איסור לאו לכרת רק דהו"מ לדחות לכך שכל רש"י לפרש כן. והנה נד"ז החריף הנ"ל רצה לומר דאין ראיה מקטן וקטנה דכיון שיכול לבררו ולהמתין עד שיצא הספק שיהיו גדולים למה לא נמתין עד גדולתן ולכך הביא רש"י ראיה מכותים וז"א דמלבד דדחה בעצמו דא"כ גם לרבנן למה לא ימתינו עד גדולתם כמו בכל רוב היכא דאיכא לברורי אף גם דא"כ יקשה מה מייתי הש"ס ראיה בחולין דף ו' דר"מ חייש למיעוטא גבי כותים מדר"מ חייש למיעוטא בקטן וקטנה ודלמא י"ל דשאני קטן וקטנה וע"כ דאין זה סברא. שוב ראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קל"ט שכתב בהדיא דלכך לא החמירו רבנן להמתין עד גדולתם ולברר משום דיש רוב וחזקה ובזה א"צ לברר ע"ש.

והנה בהא דאמרו בחולין דף ו' דמות יונה מצאו להם בהר גריזים שהיו עובדין אותה ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא קשה לי טובא מכאן על מה דאמרו בריש פר' כל הצלמים במקומו של ר"מ היו עובדין אותה וגזר ר"מ שאר מקומות אטו אותו מקום והקשה הרמב"ן כיון דהוה רובא דאיתא קמן שלא עבדו ע"ז בכה"ג לא חש ר"מ דברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה וא"ל דחשש בשאר מקומות שהן ספק אם נעבדין דאם כן מדינא היה לו לחוש ול"ש ענין גזירה וע"כ פירש הרמב"ן דבאמת אותן מקומות שא"י נאסרות מן הדין ורק במיעוט המקומות שאינן נעבדים בודאי גזר אטו רובא וכ"כ בחידושי הריטב"א שם והר"ן באלפסי שם נחלק ע"ז וכתב דודאי מדינא אפילו סתם מקומות שא"י אם נעבדין מותרין רק דגזר אטו מקום הידוע שנעבדין ע"ש וכאן משמע כהר"ן דלהרמב"ן ל"ש לומר דגזרו רובן אטו מיעוטן דהא במקומות שא"י אסור מדינא ורק במקומות שנודע בודאי שאין עובדין גזר אטו רובא אבל לא שייך רובא אטו מיעוטא והוא קושיא גדולה לפע"ד הן אמת דלהר"ן קשה לי ג"כ דע"כ לא חייש ר"מ למיעוטא רק באיסור תורה דהו"ל ספק דאורייתא אבל ביין נסך דאינו רק דרבנן מנ"ל לגזור רובא שא"י אטו מקום שנודע שעובדין ובין אם נימא דחייש ר"מ מה"ת או מדרבנן בודאי בדרבנן ל"ש לגזור לרוב אטו מיעוט וע"כ נלפע"ד להיפך דמכאן ראיה לפירוש הרמב"ן רק דע"כ לא חיישינן רוב שאיי אטו מיעוט הידועים רק באיסור תורה אבל ביי"נ לא חיישינן מה"ת אבל מדרבנן גזרו על רוב אטו מיעוט איברא דאכתי צ"ב דלמה גזרו ביי"נ רובא אטו מיעוטא והא אינם רק חשש דרבנן ול"ש לגזור. אמנם נראה דאם נימא דר"ג וב"ד היה ר"ג הזקן ועיין בתוס' חולין שם ד"ה ר"ג וא"כ כיון דלענין איסור תורה כבר גזרו עליהם מכבר א"כ שוב גם לענין יי"נ חיישינן דכל שאין להם דין ישראל גמור עושין יי"נ ועיין ביו"ד סי' קכ"ד וסי' קכ"ט ובזה מיושב גם לשטת הר"ן דשפיר גזרו בהו אף לענין יי"נ דרבנן ודו"ק היטב.

אמנם אי קשיא לי הא קשיא לי טובא דעל שחיטה ל"צ לומר דוקא לר"מ הא גם לרבנן לימא סמוך מיעוטא לחזקת אבמה"ח ואסור אף לרבנן מיהו י"ל כמ"ש התוס' בבכורות דף כ' דמשום המיעוט לא נעשה כלם לרשעים ובכה"ג לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וגם לפמ"ש הרשב"א ביבמות קי"ט דמיעוט העומד לגמרי נגד הרוב אינו לעמוד נגד הרוב וה"ה כאן ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה דהרוב הם כשרים אלא דלפ"ז לשיטת הרמב"ן דמקומות שא"י מהראוי לחוש להם מדינא א"כ שוב ליכא רוב העומד נגד המיעוט ואם כן שוב יש לומר סמוך מה"ת וצע"ג ומזה לכאורה ראיה לשיטת הר"ן ודו"ק.

והנה דרך אגב אמרתי להציב פה אשר נשלח לי מברעזאן מכבוד אבי מורי הרב הגאון החריף נ"י והגיעני בכ"ב לחדש תמוז שנת תרי"ב ו' פנחס בהיותי בטריסקאוויץ על מה שכתב בירושלמי ריש פרק שני דכתובות דקאמר שם וחש לומר שמא בתולה מן הנשואין היא וכו' וחש לומר שמא מוכ"ע היא ומשני כר"מ דמוכ"ע כתובתה מאתים וקשה דלמא נבעלה ומזה הוכיחו הפוסקים דנבעלה אסורה ללכת פרוע ראש וע"ז כתב אבי מורי הגאון נ"י דאין ראיה דהא הש"ס פריך וכיון דרוב נשים בתולות נשאות אי ליכא עדים מה הוה ומשני דרוב הנשאת בתולה יש לה קול ופי' רש"י דיצאה בהנומא וזו הואיל ואין לה קול ולפ"ז באמת אם יש לה קול שיצאה בהנומא למה נחוש שנבעלה הא רוב נשים בתולות נשאות וז"ב ועיין בבעה"מ וברמב"ן במלחמות שם ודו"ק בדבריהם. וזה אשר כתבתי באמת לכאורה אמרתי דל"ק דלפמ"ש התוספ' דלרב פריך הא לשמואל לא אזלינן בתר רוב בד"מ ואם כן י"ל דאכתי קשה לשמואל דלא אזלינן ב"ר ניחוש שמא נבעלה וע"כ דנבעלה אסורה בפריעת הראש ודו"ק.

אמנם כפי הנראה כוונתך דלפמ"ש הרז"ה דכל שיש חזקה עם הרוב גם בד"מ מועיל ואם כן לשמואל לק"מ וכפי הנראה לזה רמזת לעיין בדברי הרז"ה ובאמת שהרמב"ן דחה דברי הרז"ה אבל באמת לא קשה מידי דבירושלמי משני באמת דהמשנה אתיא כשמואל דלא אזלינן בד"מ בתר רוב ואם כן שוב הירושלמי לשיטתיה מקשה שפיר ודו"ק אך לכאורה תימא דלפמ"ש המקנה בחידושיו לקידושין דף מ"ה דאף אם נימא דלא אזלינן בתר רוב בד"מ היינו כשטוען ברי נגד הרוב אבל הב"ד לא טענינן להיתומים בשבילם דאין הב"ד טוענין מידי דל"ש ונגד הרוב מקרי ל"ש ע"ש ולפ"ז י"ל דהש"ס דילן פריך גם לשמואל דאף דלא אזלינן בתר הרוב אבל כאן בנתאלמנה דצריכין הב"ד לטעון עבור היורשים ושוב אף לשמואל מהראוי ליזול בתר הרוב ושפיר פריך ובזה עמדתי על כוונת הירושלמי דאמר שם ניחא גרושה נתאלמנה מי עורר יורשים וקשה דקארי לה מה קארי לה וכי לא ידע דטענינן ליתומים ולפי מ"ש אתי שפיר דזה שדייק כיון דהירושלמי משני דאתיא כשמואל ואם כן הב"ד לא מצי טעין וע"ז אמר דהיורשים טוענים בעצמם והם יכולים לטעון ברי שיודעים ודו"ק היטב. ועיין לקמן בתשובה להרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש נ"י כעת הרב הגאון אבד"ק ברעזוין בענין אין נזקקים לנכסי יתומים שם הארכתי בדברי הירושלמי הלז והבאתי דברי השטה מקובצת ועיין בפ"מ שפירשו דיורשים היינו הבית דין ולפמ"ש יורשים דוקא.

והנה במ"ש למעלה דבממון לא אזלינן בתר רובא אף ברובא דאיתא קמן והרי בב"ב דף צ"ג משמען של דברים כן דהרי אמרו ע"כ לא אמר ר"א אלא בחזקה דהוא גופא מוחזק אבל בתר רובא לא אזלינן ופירש רשב"ם דהוא רובא דליתא קמן ומשמע דברובא דאיתא קמן אזלינן בתר רובא דהרי אף בתר חזקה אזלינן ומכ"ש בתר רובא והתה"ד סי' שי"ד כתב בהדיא ראיה זו והביא כן בשם גליון תוס' דפרשו כן אך לפע"ד ניהו דר"א ס"ל כן אבל אנן קי"ל כת"ק דר"א ולא אזלינן בתר חזקה ואומדנא להוציא ממון משום דבממון לא אזלינן בתר רוב דיש להמוציא חזקת ממון וז"ב ופשוט. ובזה נראה לפע"ד סברת המהרש"א שחידש בריש שור שנגח את הפרה דבכה"ג שנמצא עוברה מת בצדה לא חשוב מודה בקנס כל דהמזיק מודה ואמרינן דאנן סהדי שהוא כן ובתשובה אחת כתבתי דטעמא בעי דהא מ"מ הוא מודה בקנס ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה רובא דאיתא קמן דהיינו דהוא גופא מוחזק אך דמשום חזקה דממונא אמרינן דמ"מ י"ל דמן המיעוט הוא שלא הרגו הבהמה הלז ולפ"ז זהו כשאנו דנין אם הוא מן הרוב או מן המיעוט אבל כשאנו דנין אם הוא מקרי מודה בקנס שפיר אמרינן דאנן סהדי כיון דע"פ רוב הוא כן ולא מקרי מודה בקנס וגם בהך דשור שנגח את הפרה לסומכוס דס"ל דחולקין ג"כ לא מקרי מודה בקנס ואדרבא שם עדיף טפי דהא יש רוב דוולדות מעליא ילדן וכדאמרו שם בב"ב ואף דאיכא ספק שמא מקמא אבעיתא והפילה מ"מ מידי ספק לא יצא ולסומכוס חולקין ובאמת לרבנן המע"ה ולא אזלינן בתר רובא.

והנה הרב החריף מוה' מאיר ברא"ם הקשה אותי דלר"ע דס"ל שותפי נינהו וא"כ אמאי ישלם רביע נזק לולד והא כל שנגח הפרה א"כ נעשה שותף והרי גם שורו של ניזק הוה ואמאי יתחייב כל רביע ולק"מ דהפירוש הוא משנגחה הפילה היינו בשעה שנגחה וא"כ עוד לא נעשה שותף בעת הפילה הולד והפלתה ושותפות באים כאחת ודו"ק. והנה הוא הוסיף להקשות דאכתי נימא דבאמת ילדה מקודם שנגחה והיה ב"ק רק שהשור נגח גם העובר וא"כ נעשה שותף להשור וחייב בנזקין וא"צ לשלם ח"נ לבהמה או רביע נזק לולד כיון דיש לו שותפות והנה רציתי להשיב דעכ"פ לא נתברר שותפותו עפ"י עדים ול"ח שותף ועיין ריש שור שנגח דו"ה בתוס' שם ובשטה אבל עדיין היא תימה דסוף סוף היאך יכול להוציא ממנו ודלמא נגח השור להפרה ולולד ואולי נגיחה ניכר אם מת ע"י נגיחה רק כשהיה במעי האם אף שלא נגח הנגיחה בולד אמרינן דמחמת הלידה הפילה אבל הנגיחה לא היה רק באמה אבל לחוש לנגיחת הולד לא חיישינן שהיה צריך להכיר הנגיחה וז"ב ודו"ק היטב.

והנה מדי דברי בענין סמוך מיעוטא לחזקה אמרתי לבאר מה שראיתי בשטה מקובצת כתובות דף ט' בהא דאמרו ואי בעית אימא באשת ישראל וכגון שקידש פחות מבת שלשה והקשו התוס' ונוקי בחזקת היתר וכתבו דרובא ברצון והוה לי' אונס מיעוטא ורובא עדיף והקשו הקדמונים הא שייך סמוך מיעוטא לחזקה והוה לי' פלגא ופלגא ולכך אסור וא"כ היה להם לתרץ כן ולא היה להם מקום להקשות מס"ס דהא הוה לי' פלגא ופלגא וכתב בשטה מקובצת דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקה אלא היכא שהחזקה מענין אחר והמיעוט הוא מענין אחר אבל כשהחזקה והמיעוט מענין אחד הרובא עדיף מתרוייהו והביא כן בשם גליון התוס' דכאן החזקה בא מכח מיעוט דאנוסות ונשאלתי לבאר כוונת סברתו ולפע"ד נראה עפ"י מה שראיתי בשטה שם שכתב בשם תוספי הרא"ש דלא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף אלא היכא דהרוב מגרע החזקה והחזקה מגרע כח הרוב כמו בהאי דתינוקות דא"א לטהר העיסה משום חזקה באם לא נבטל הרוב דתינוקות מטפחין דאם טפח טמא אבל הכא אפשר להתירה מטעם חזקה בלא ביטול רוב רצון כגון שזינתה קודם שנתארסה והנה זהו כשנתקדשה אחר שלש אבל כל שנתקדשה פחותה משלשה דאז ע"כ איסור הוה כל שהיה רצון ואם כן מה מעליותא דסמוך מיעוטא לחזקה דהא חזקה הסותר הרוב אינו חזקה נגד הרוב וגם המיעוט נגד הרוב כמאן דליתא ודוקא כשהחזקה בענין אחר והיינו שנוכל לומר החזקה ולא סותר הרוב אם כן כל שיש מיעוטא עמו עושהו כפלגא שאף שהחזקה אינו נגד הרוב ויש לפנינו חזקה ורובא ואינו ספק השקול המיעוט עושהו ספק השקול משא"כ כל שהחזקה בא מכח המיעוט אם כן במה נחשב הוא נגד הרוב ואף בלי דברי הרא"ש מובן היטב חלוקו של הגליון דכל דהחזקה אינו רק מכח המיעוט אם כן עכ"פ אי אפשר לעשות מזה פלגא דהחזקה והמיעוט אחת וכל דנגד המיעוט יש רוב ואתה מחזיק הרוב ואמרת שהוא מן הרוב אם כן החזקה שבא גם כן מכח המיעוט לא נחשב וז"ב. ולפע"ד זהו הענין שכתבו הרשב"א והנימוק"י ריש האשה בתרא דכל מיעוט נגד הרוב לא תוכל להצטרף עם החזקה ומיעוט שאנו מסלקין מן הרוב עצמו זהו נחשב למיעוט נגד הרוב ומצטרף עם החזקה ע"ש.

והנה מדברי הרא"ש הנ"ל שהבאתי ראיה למה שחידש הפ"י בסוגיא דהי' בה מומין דחזקה היכא דליכא נגד הרוב עדיפי מרובא ולא צריך לטענת ברי להוציא ממון ועיין בשב שמעתתא שמעתא ב' פ"ד שדוחה דבריו ולפמ"ש הרא"ש הדברים ק"ו דמה במקום שיש רוב רק שהחזקה אינו סותר להרוב אמרינן דמוקמינן בחזקת היתר מכ"ש במקום דליכא רובא נגדה דחזקה עדיף מרובא לענין ברי ושמא וכמ"ש הפ"י ודו"ק ועפ"י דברי הרא"ש הנ"ל יש קצת סיוע למ"ש המחנה אפרים הלכות יבום פ"ג הלכה ה' דכל שאינו בגוף אחד החזקה עם הרוב אמרינן סמוך והיינו כיון דאין החזקה סותר להרוב בגוף זה אלים כחו ואמרינן סמוך וכעין דברי הגליון. והנה בחולין דף פ"ו כתבו התוס' בד"ה מ"ט וז"ל וא"ת אע"ג דרוב מעשיהם מקולקלים מכל מקום ר"מ דחייש למיעוטא אמאי לקי משום נבילה ואמאי מותר לשחוט אחריהם וי"ל דסמוך חזקה לרוב מקולקלין והקשה אותי המופלג מוה' יצחק היילפרין נ"י מקאזליב דאם כן מה מקשה הש"ס לר"מ לימא סמוך מיעוטא לחזקה והא בזה שוב יקשה אמאי לקי כיון דחייש למיעוטא דניהו דהוה סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא הוה פלגא ופלגא ואמאי ילקה והשבתי דבאמת דברי התוס' בקושייתם צ"ב דניהו דר"מ חייש למיעוטא אבל מי לא מודה ר"מ דמלקין וסוקלין על רוב והרי סוקלין ושורפין על החזקות וכ"ש על רוב דאם לא כן רוצח דמקטל היאך משכחת לה לר"מ ובחולין דף י"א מסיק דהיכא דלא אפשר מודה ר"מ דאל"כ לר"מ היאך אכלינן בשרא והיא תימה גדולה ולכאורה רציתי לומר דדוקא היכא דהרוב מוחלט וכ"ע ס"ל כן אבל כאן דרבנן ס"ל דאין רוב מעשיהם מקולקלים ורק ר"מ ס"ל כן אם כן כיון דר"מ חייש למיעוטא היאך שייך שיסמוך כל כך על הרוב שחידש הוא עצמו אבל אין זה דבר ברור דכל דלר"מ הוה רוב אם כן הוה רוב גמור ואזלינן בתרא אף להקל אך נראה דע"כ לא ס"ל לר"מ דאזלינן בתר רובא אלא היכא דחזינן בקרא דאזלינן בתר רוב אבל הרוב זה דאינו כתיב בקרא מנ"ל לר"מ דהוא אלים כל כך דניזול בתרא והרי ר"מ חייש למיעוטא ואם כן למה נתיר לשחוט אחריהם ולמה ילקה והלא הרוב אינו ברור דלר"מ חיישינן למיעוטא ולפי זה בסמוך מיעוטא לחזקה דחזקה הוה דבר ברור דבעת שהיה הדבר בחזקת אמ"ה לא היה שום מיעוט בדבר והיה עדיף מרוב אם כן ניהו דנשחטה והרוב דשחיטה מוציא מן הרוב אף לר"מ דאם לא כן היאך אכיל בשרא אבל כל דשחט חש"ו הוה מיעוטא ולר"מ סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ אתרע לה הרוב ומראוי לאוקים על חזקה קמייתא דלר"מ חזקה עדיף מרוב דבחזקה ליכא שום מיעוט נגדו מה שאין כן ברוב דלר"מ חייש למיעוטא ושפיר מקשה הש"ס ועל זה משני הש"ס דסמוך מיעוטא לחזקה לא אמרו בספק איסור להתיר דעכ"פ יש רוב כנגד החזקה ניהו דחייש למיעוטא עכ"פ אתרע לה חזקה קמייתא ולכך לא לקי לולא דאמרינן דרוב מעשיהם מקולקלים והתוס' שפיר מקשים דאמאי לקי כיון דר"מ חייש למיעוטא לולא החזקה שוב לא אלים לר"מ הרוב ועל זה תרצו דרוב עם החזקה אלים טובא ולקי עלייהו וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד.

והנה בתוס' יבמות דף קי"ט בד"ה כגון במ"ש בתירוצם דלאו דוקא נקט ט' חניות וסנהדרין אלא כגון מיעוטא דפליגי בחולין ובע"ז והיא תימה דהא כל המיעוטי הן הכל ברובא ומיעוטא דליתא קמן הרי כאן רצה לומר דרבנן לא אזלי בתר רובא בליתא קמן ובבכורות דף י"ט ד"ה ברוב הניחו בקושיא אבל כאן אין ביאור להם. והנה שאלני עלה משכיל מדראהביטש נגד הפני יצחק ז"ל בהא דפריך בחולין פ"ו מאי אריא רוב מעשיהם מקולקלים אפילו מיעוט נמי דר"מ חייש למיעוטא וסמוך מיעוטא לחזקה ועל זה הקשה דהא הרשב"א במשמרת הבית בית ראשון שער ראשון כתב דלכך מועיל רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם משום דחזקה שמסתלקת ע"י המתעסקים לסלקה ורוב המתעסקים מסלקים אותה בודאי ע"ש ואם כן מה קושיא הא גם בחש"ו יש לומר כן דחזקה המסתלקת ע"י המתעסקים ורוב המתעסקים מסלקים אותה בודאי והנה אף שאין אני נזכר בבירור אם זה היו קושיתו אבל הקושיא בעצמותה קשה אך לפע"ד זה אינו דשם כל שנוכל לתלות שזה האיש הוא מהרוב שוב אין כאן מיעוט כלל אבל כאן גם אם הוא מהרוב מכל מקום במיעוט מעשיוא ינם מתוקנים וא"כ ישנו המיעוט במציאות ויש להמתיק הדבר עפמ"ש התומים בקונטרס ת"כ דלכך אזלינן בתר רוב הדיינים אף דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דכל רוב יש עכ"פ מיעוט בעולם שאינו כן אבל כאן לפי דברי רוב הדיינים אין כאן אפי' מיעוט להיפך שהרי רוב הדיינים אומרים שהוא כן ע"ש ולפ"ז גם כאן בשלמא רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם ל"ש מיעוט דאם נימא שזה האיש מהרוב שוב אין שום מיעוט בעולם לגבי אותו האיש אבל בחש"ו אף שהן מהרוב הא לא תמיד מעשיהם מתוקנים ואם כן יוכל להיות ששחטו שלא כהוגן ואף דגם במומחה אין ברית כרותה שלא יקלקל מכל מקום זה הוה מיעוט דמיעוט דאין לחוש כלל אבל מיעוט מעשיהם מקולקלים זה הוה מיעוט חשוב ושפיר אמרי' סמוך ודו"ק. והנה הקשה אותי בחור משכיל אחד מיאניב על מה שכתב הריטב"א בריש חולין דלכך לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה גבי רוב מצויין אצל שחיטה דאף שאינו מומחה אינו ברור שהוא נבלה והקשה גבי מצא גדייו שחוטין בשוק שם יקשה דנימא סמוך מיעוטא דגוים לחזקת איסור ושם ל"ש תירוץ הריטב"א דשחיטת עכו"ם נבילה ולק"מ דע"כ לא שייך סמוך רק אם ספק אם גוף השחיטה כשרה אבל לומר סמוך מיעוט דגוים לחזקת שחיטה שאינו בגוף הבהמה בכהאי גוונא לא אמרינן סמוך דזה ספק בגוף השוחט והחזקה היא בבהמה וכעין זה כתב במחנה אפרים פרק ג' מיבום הי"ז ע"ש ודו"ק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף