שואל ומשיב/א/א/קצב

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קצב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פ' תבא שנתרי"ג בא אלי איש א' והוא צורבא מרבנן ובקש ממני לעיין בדינו שהוא נפל וניתק הכיס ויצא ממנו הרבה דם ודרש ברופאים בביטשאטש ופה לבוב וחתכו ותפרו הרבה ונשאר נקב בכיס ומאותו שביל שיוצא מי רגלים יוצא ג"כ ש"ז ע"י הנקב הלז ושאל מה דינו אם מותר לבא בקהל ולפע"ד שכשר לבא בקהל דאף דאמרו בש"ס יבמות דף ע"ה בהא עובדא דאסתים גובתא דש"ז דשלא במקומה לא מבשלא וביאר הרא"ש בתשובה כלל ל"ג דכל דנסתם בידי אדם ע"י מכה אינו מבשל מ"מ כאן בנ"ד אינו כן והביצים והגיד הם כתיקונן ורק שהכיס ניקב אף שהש"ז יוצא ע"י הנקב מ"מ יורה כחץ ומבשלת וכשר ולפי שלא הבנתי היטב הציור ע"כ דברי מעטים וכאשר אחקור יותר אברר ברצות ד' והנה בהא דאמרו שלא במקומה לא מבשלה כתב הרא"ש דע"י חולי ולקוי בא דאלו ממילא לא גרע מכ"ש דבידי שמים כשר אף שאינו מוליד הנה חילק הרא"ש בין אם בא ע"י שמים מה שאינו מוליד או שבא בידי אדם ע"י חולי ודבריו מוכרחין דאל"כ יקשה מעקר בבירור ואפ"ה מותר לבא בקהל אף שהרופאים מעידים שא"י להוליד אלא שלפ"ז תמוה בהא דאמרו ביבמות דף ס"ד דכמה סבי אעקרו מפרקיה דר"ה וקשה א"כ כיון שאינם ראוים להוליד שוב לא לא היו רשאין לישא אשה והרי מצינו שם שאמר ר"א אי זכאי הוה לי מקמייתא ואמרו שם דדחי להו משום דאעקרו קשה אם אעקר שוב לא היה רשאי לישא והיו לו לומר הדין הן אמת דרש"י כתב שם דהוא חולי מעצירת השתן ואם כן הרי בחולי נחלקו הפוסקים אי מקרי ביד"א או ביד"ש משם ראיה דמקרי ביד"ש מיהו לשיטת הרא"ש דחולי הוה ביד"א וגם ברש"י נסתפקו הב"ח והב"ש איך ס"ל ועיין מ"ש בגליון הב"ש שלי וא"כ יקשה לרש"י ג"כ וגם קשה אם נימא דכל שא"י להוליד פסול לבא בקהל א"כ בהא דאמרו בחולין דף מ"ה חזיא דשריא לרישיה ואמר נתמזמז מוחי' דדין ואמרו שאינו מוליד וא"כ היה לו לאביי לומר שיגרש את אשתו ושם היה ע"י לקוי וגם היה להם לפוסקים להזכיר זאת מיהו יש לדחות דדוקא בכלי הולדה הוא דפקדה תורה על פצוע דכא וכרות שפכה לא מה שנתמזמז מוח שע"י סבה רחוקה שבא ממוח עי"ז אינו מוליד כל שעכ"פ כלי הולדה הם שלימים והיה ראוי להוליד מצד הכלי הולדה אפשר דכשר והנה בהא דאמרו ביבמות דף ע"ד אימא מראשי ומשני מדלא מנה בי' דורות וקשה אכתי נימא מראשו והיינו נתמזמז מוחא דאינו מוליד והוא קושיא נפלאה וצ"ל דזה לא מקרי פצוע דכא דנתמזמז היינו נתרוקן מוח ועכ"פ צריך להבין מה בכך שאינו יכול להוליד מ"מ למה לא יכשר לבא בקהל וצ"ל כיון דספק פ"ד כשר לבא בקהל א"כ כל הני דנעקרו אינו דבר ברור שלא יולידו דמצינו כמה עקרות שנפקדו וגם כמה עקרים שנפקדו ואבותינו הקדושים נפקדו אף שאברהם אבינו היה עקר וכן יצחק א"כ שוב הוה ספק פ"ד וכשר אבל מה דאינו מבשלה שלא במקומה זה ברור שלא יוליד ואסור ופצוע דכא כלם לא נאסרו רק משום שאינם ראוים להוליד וא"כ שלא במקומה לא מבשלה ואינו מוליד בודאי ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"ג הובא בב"י שנסתפק שם אם ראוי להוליד והדבר תמוה דא"כ למה הוצרך להכשיר משום דהוה בידי שמים הא ספק פ"ד כשר אמנם נראה דשם היה המעשה שלא היו לו רק ביצה אחת וא"כ הרא"ש לשטתו דחולק על ר"ת וכתב דר"י בר"י בידי שמים מיירי אבל בידי אדם לא גרע מאסתום גובתא דכל דאינו מוליד פסול ע"ש וא"כ שפיר הוכרח לומר דביד"ש הוה. ובזה נראה לפע"ד דמה שחידש הרא"ם והסמ"ג בלאוין קי"ז וקי"ח דמה דאמרו שלא במקומה לא מבשלה היינו שהולד שהוליד ע"כ ממזר הוא אבל האיש כשר לבא בקהל הנה תלוי בזה דאם נימא דר"י בר"י דהמכשיר בניטל ביצה אחת אף בידי אדם אף דאינו מוליד הוא כמ"ש ר"ת ודעימיה וא"כ ממילא לא הקפידה תורה על ההולדה רק שלא יהיו פ"ד וא"כ כשנסתם שביל הזרע כיון שאינו לא פ"ד ולא כרות שפכה ולא דך כמ"ש רש"י א"כ אמאי לא יוכשר לבא בקהל ולכך היראים דהוא תלמידו של ר"ת דס"ל דניטל כשר אף שאינו מוליד וכ"כ הסמ"ג שם ממילא גם נסתם ש"ז ג"כ כשר אבל לשיטת הפוסקים דס"ל דניטל ביצה אחת פסול כל שהוא בידי אדם ממילא גם בנסתם ש"ז כל שאינו מוליד פסול וז"ש הרא"ש בתשובה לאחר שכתב דבידי אדם פסול הביא דברי הסמ"ג שפירש דאהולד קאי והיינו דהסמ"ג ס"ל דגם בידי אדם כשר אף שאינו מוליד וראיתי ביריאים מצוה קצ"ט ורי"ש שכתב שם דעל האיש לא נחלקו שדברי הכל מותר לבא בקהל שאינו לא עקר ולא כרות שפכה והדבר תמוה דעקר ודאי הוה שא"י להוליד וכ"כ בעצמו אח"כ ראיה מבכורות דף מ"ד דאמרו דניקב זה לזה ונמצא עקר ולא גרסינן ונמצא כרות שפכה וע"כ שאינו כרות שפכה הרי דעכ"פ עקר הוה ומצאתי בסמ"ג שגרס בדבריו שם שאינו אלא עקור וכן נכון ועכ"פ מבואר שמחלוקת זה הוא מחלוקת קמאי בענין בעל ביצה אחת ולפ"ז לפי מה דמקילינן בניטל ביצה אחת א"כ ע"כ דלא קי"ל דתלוי בלידה א"כ ה"ה בזה אמנם לכאורה ז"א דהרי אנן דמקלינן הוא משום דבעל ביצה אחת אפשר שמוליד וכן העיד ביש"ש שמה שחותכין הרופאים יוכל להוליד א"כ מזה אין ראיה על מה שא"י להוליד אם כשר אבל באמת המעיין בתוספ' יראה דר"ת עיקר סמיכתו על הירושלמי ובירושלמי מבואר שאינו מוליד ואפ"ה כשר וא"כ לדידיה כשר אף שאינו מוליד וממילא גם בגובתא כשר האיש ולפע"ד נראה דגם לר"ת לא היה ברור שגם בידי אדם יוכל להוליד בניטל ביצה אחת רק כיון דהירושלמי מכשיר אף שא"י להוליד לכך סמך ע"ז דעכ"פ ספק פ"ד הוא וכשר וא"כ לא מסתבר לומר דצא וחזור על הבנים דהא אפשר דיכול להוליד ולפע"ד יש להוסיף בזה דבאמת הא דשלח שמואל צא וחזור אחר בניו מאין הם אף דרוב בעילות תולין בבעל היינו משום דאיכא רוב כנגדו שרוב הנקבים אינם מולידים וגם נראה דלפמ"ש הרש"ל בפסחים דף פ"ח גבי הושע דבזקן ל"ש רוב בעילות אחר הבעל דתש כחו א"כ כל שא"י להוליד משום שניקב והוא תש כח שוב ל"ש רוב בעילות אחר הבעל אבל בניטל ביצה אחת דהוא בריא כשאר ב"א הבריאים וא"כ פשיטא דשייך לתלות ברוב בעילות אחר הבעל ודו"ק היטב ובזה נראה לפע"ד לפרש הא דאמרו כל שאין לו אלא ביצה אינו אלא סריס חמה וכשר ופריך סריס ס"ד ומשני אינו אלא כסריס חמה וכשר והדבר תמוה לאיזה ענין תלה הך דניטל דהוה כסריס חמה ולפמ"ש א"ש דלשני הפירושים עולה יפה דאם נימא דכשר אף ביד"א שפיר הוצרך לומר צא וחזור אחר בניו מאין הם דהא באמת רוב בעילות אחר הבעל וא"ל דתש כח דז"א דהרי הוא כסריס חמה שלא שייך לומר רוב בעילות אחר בעל ואפ"ה כשר וה"ה זה וע"ז פריך סריס חמה ס"ד והיינו דשם היא באמת אינו ראוי להוליד ואיך יתלה ניטל ביצה אחת בזה ולכך אמר כעין סריס חמה דכמו דסריס חמה כשר כמו כן זה כשר וז"ש הרי הוא כסריס חמה וכשר והיינו לענין הכשרות תלוי בסריס חמה דכשר כמבואר בדף ע"ח ולהפוסקים דאינו מוליד ואפ"ה כשר אם כן א"ש ומדמה לסריס חמה ודו"ק היטב.

והנה דברי היראים והסמ"ג תמוהים לפי עניות דעתי דמה שהביאו ראיה מבכורות דף מ"ד דאמרו דניקב זה לזה ונעשה עקר ולא קאמר דהוה כרות שפכה אני תמה על עצמי דמה ענין זה לזה שאני נסתם דזה השביל של ש"ז נסתם לגמרי ואפיק על ידי השביל של קטנים אם כן הוה פסול אבל אם ניקבו זה לזה הוה כמטיל מים בשתי מקומות דכשר והוא הדין ביוצא שכבת זרע גם בשביל של מי רגלים וצריך עיון ועיין בשאלות תשובות הגאון שאר בשרי מהר"ז ז"ל בבית אפרים חלק אהע"ז סי' ב' ג' ד' מה שהאריך בענינים אלו.

עוד נראה לי לכאורה היתר חדש דבאסתם גובתא דהטעם הוא לפי שאינו מוליד א"כ לכאורה זהו כשלא קיים פו"ר עדיין אבל כל שקיים פו"ר א"כ למה יצטרך לגרש ומה בכך שאינו מוליד והש"ס מיירי באם רוצה להנשא ואסרו ומיהו גם זה ממנ"פ אם א"י להוליד א"כ למה לא ישא אשה וצ"ל דמשום האשה אסרו דגם אשה מצווה בשבת אף שאינה מצווה על פו"ר או כשהיא טוענת בעינא חוטרא ומרא אבל כל שכבר נשא למה יצטרך לגרש בשביל שבת דידה והרי באם הוא עקר אין כופין בזה"ז ובשלמא פ"ד וכ"ש דהתורה אסרה מגזה"כ ולא תלוי בלידה ודעת הלבוש להיפך דפ"ד יוכל להוליד ואפ"ה פסול לבא בקהל וא"כ כיון שהוא גזה"כ שפיר כופין לגרש אבל כל שאינו לא פ"ד ולא כ"ש רק שא"י להוליד א"כ למה נכוף אותו לגרש ולא נימא דנסתחפה שדהו ואף דבאשה ל"ש לומר לה מזלה גרם כמ"ש התוס' בכתובות דף ב' ע"ב ד"ה מציא מ"מ לענין לידה חזינן דאינם מקפידים בזה"ז בחו"ל וא"כ גם כאן לא קפדינן ואף אם לא קיים פו"ר מ"מ הא כל שיש לספק שהוא כ"ש א"כ לא יוליד ול"ש מצות פו"ר וא"כ אדרבא אם לא יגרש אולי יוליד ולכאורה יש לומר דהאיסור הוא שהרי כ"ש אינו חולץ ואינו מיבם וא"כ יוכל לצמוח מזה ריעותא מיהו באמת אם בעלו קנו כמבואר ביבמות דף כ' וא"כ כל שכבר נשא ונסתם הגובתא נראה לפע"ד דכשר בדיעבד וליכא חשש ודו"ק.

וראיתי בספר עצי אלמוגים סי' ה' ס"ק י"א שכתב בשם הלבוש אם הזרע יוצא משני מקומות ממקומו וממקום יציאת מ"ר הרי ניקב שביל של זרע ואפשר שפסול שאפשר שאין הזרע מתבשל כך ויש להחמיר ע"ש ונדחק שם מאין יצא לו לבעל הלבוש כן ולפע"ד ראיה ברורה דאל"כ קשה מה שהקשיתי למעלה דמה ראיה מהא דאמרו ונמצא עקר ולא כ"ש והא שם ניקב זה לזה ויוצא משניהם וע"כ דגם בזה נפסל ול"ד למטיל מים מב' מקומות דמה בכך שמטיל מים בזה השביל של ש"ז אבל הזרע אינו מוציא רק באותו שביל ומבשל אבל אם מוציא הזרע בשביל של מ"ר הרי אינו מבשל ולפע"ד מזה ראיה ברורה להלבוש דלדעת החולקים על הרא"ש והסמ"ג ע"כ בזה הוה דין דאיסתם גובתא ודו"ק היטב כי הוא ראיה נפלאה ולבושי' כתלג חוור. וראיתי לש"ב הגאון מטארניפאל בעל ספר יהושיע שהקשה להסוברים דחולי מקרי בידי אדם מהא דאמרו ביבמות דף ע"ט ע"ב א"כ אין לך אשה שכשרה ליבום שלא נעשה בעלה שעה אחת סריס חמה קודם מיתתו הרי דאף ע"י חולי מקרי סריס חמה ואני תמה על תמיהתו דבאמת חולי לא מקרי בידי שמים אבל שם לא תלוי אם הוא בידי שמים או בידי אדם (ושם תלוי כל שהיו לו שעת הכושר לא מקרי סריס חמה) וא"כ שפיר אמרו דאם נימא דאף בהיו לו שעת הכשר נמי איקרי סריס חמה א"כ אין לך אשה שכשרה (וסריס אדם לא מה שנעשה בידי אדם רק מה שהיו לו הכשר) ובזה ניחא הא דאמרו שם אח"כ ה"ד סריס חמה אמר ר"י כל שלא ראה שעה אחת בכשרותו והוא תימא דמה זו שאלה ומה זו תשובה הא מפורש במשנה דסריס חמה שלא היו לו שעת הכשר ולפמ"ש א"ש דזה דמפרש הש"ס דלא נימא דסריס חמה היינו בידי שמים והיינו שנולד כך אבל בחולי לא מקרי סריס חמה ומה דאמרו שלא היו לו שעת הכושר היינו שנולד כך ולזה מפרש שלא ראה שעה אחת בכשרות וא"כ אף ע"י חולי כל שנולד חולי מקרי סריס חמה שוב ראיתי שהלח"מ פ"ב מאישות הלכה י"ד ביאר כן בהדיא דגם ע"י חולי נקרא לענין זה סריס אדם והיינו שפרט הרמב"ם דכל שחתכו או נתקו אף שעשו כן ע"י חולי מקרי סריס אדם אף שלענין סריס דעת הרמב"ם דכל שהיו ע"י חולי מקרי ביד"ש כמ"ש בפט"ו מא"ב הלכה ט' אבל כאן תלוי בלא ראה שעת הכשר והוא הדבר אשר דברתי ובספר יהושיע הנ"ל תמה על הלח"מ דסותר דבריו שבה' א"ב פט"ז הנ"ל ולא ידעתי דא"כ קשה עליו מדברי הש"ס אבל באמת אין עניינו לכאן ואדרבא לדעתי מכאן יצא לו לרמב"ם דבכ"מ מחמת חולי נקרא ביד"ש ורק כאן בשביל שתלוי בראיית שעה אחת בכשר הוא דאמרו כן ולבי אומר לי כי מה שהרמ"א החמיר בניטל ביצה אחת הוא לפי שנסתפק בדעת ר"ת אי סמך ע"ז שמולידין בביצה אחת או שאף שאין מוליד כשר כמ"ש ר"ת בשם הירושלמי ולפ"ז כל שאינו מוליד הרי הרא"ש חולק וכתב דהך דגובתא היא לפי שאינו מוליד הרי לא סמך ע"ז אבל באמת לפי שיטת היראים והסמ"ג דאף שאינו מוליד כשר וגובתא עיקר הפלפול הוא על הולד שגם באין לו רק ביצה אחת נוכל לסמוך ג"כ ע"ז ויש ס"ס שמא מוליד ואת"ל אינו מוליד מ"מ כשר ודו"ק היטב. שוב הגיד לי האיש הנ"ל הצורבא מרבנן דהמעשה הוא כך שיש שני שבילים שביל של מי רגלים ושביל של ש"ז ובאותו מקום שפוגעים יחד כשיוצאים לחוץ שם יש לו נקב ולפע"ד ברור דבכה"ג הזרע מבשלת במקומה רק שאח"כ פוגעים ביחד ויוצאים לחוץ בכה"ג נראה לפע"ד דיוכל להוליד ועכ"פ ספק פ"ד הוא בודאי וכשר ועכ"פ להוציא עי"ז בודאי א"א וקשים גירושין אח"כ הגיד לי השואל הנ"ל שהענין הוא כך משבילי הבצים יורד הזרע אל שביל הגיד שקורין הרופאים אהרין רער והיינו קנה השתן אשר בשביל הזה יחדיו יעבורו הזרע והשתן ואותו קנה השתן ניקב וכאשר נפל נצרר הדם בתוך קנה השתן ויצא דם הרבה דרך קנה השתן והנה במ"ש דהוה ספק פ"ד הנה אף חכמים לא החמירו דבאותו דלאו בר אולודי לא גזרו חז"ל וכמ"ש הרב הגאון מראדיוויל הובא בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' וא"ו ובאמת שאם נימא דפ"ד אף שיכול להוליד מ"מ פסול כמ"ש הלבוש א"כ ל"ש לומר דלאו בר אולודי אך כבר דחו האחרונים דברי לבוש וגם הארכתי בזה. וכעת נ"ל ראיה ברורה דלא כלבוש דהרי כרות שפכה ודאי אינו מוליד כדאמרו ביומא דף למ"ד שמצוה לשפשף כדי שלא יאמרו שהוא כרות שפכה ומוציא לעז על בניו והרי אין בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא הלכות הרופאי' כמבואר בספרי וירושלמי ועיין נו"ב שם ואם איתא הא שאני ושאני דכ"ש אינו מוליד ופ"ד מוליד ונ"מ לענין הולדות שלא לומר חזור אחר בניו מאין הם וע"כ דפ"ד ג"כ אינו מוליד ועיין נדה דף י"ג ועכ"פ בנ"ד שהפסול הוא בשביל שאינו מוליד בודאי לא גזרו בספיקן.

וראיתי בנו"ב שם שכתב ראיה דר"י מכשיר אף שאינו מוליד דאמר הרי הוא כסריס חמה והרי סריס חמה אינו מוליד ובאמת רש"י הרגיש וכתב דהוה כסריס חמה דהיינו כיון שאינו פצוע ולא דך ולא כרות ורק דהפסול הוא בשביל שאינו מוליד וכמ"ש גבי גובתא דהפסול בשביל שאינו מוליד אבל שם היא בידי אדם וכאן דהוא בידי שמים כשר ומבואר כהנו"ב ונסתייע דבריו וע"כ נסתייע כל מ"ש בזה ודו"ק. והנה המעיין בלשון הברייתא שחשב החמור חמור תחלה ימצא מזה ראיה למה דמבואר בסי' מ"ד גבי כוליא דהמסמסה טריפה ומכת חרב דינו כלקתה הכוליא ועיין ש"ך שכתב דמכת חרב היינו בכל ואין דינו כנחתך וגם לא בעי נבקעה לשנים והדבר מבואר כאן שהרי בנפצעו פירש"י מכת חרב וסכין אלמא דגרע מנחתך וגם לא בעי נקבעה לשנים ולכך אמרו אפילו ניקבו והיינו דנקבו כשר שם בכוליא לענין טרפות אבל לענין פצוע דכא אף זה בכלל שאין כלי הולדה שלימים ולזה אמרו אפילו נמקו ופרש"י מחמת מכה נמקו והוקטנו מאיליהן ומזה ראיה למ"ש מהרש"ל והובא בט"ז וש"ך שם סעיף וא"ו דבכוליא כשר כשהוקטנה מיהו שם מיירי שהוקטנו עד שלא נשאר כלום וכאן מיירי שהוקטנו ונשאר ועכ"פ הוא רבותא יותר מנקבו דהא הוה ע"י חולי והוה בידי שמים ובזה יש לי לומר דמ"ש אפילו חסרו ופרש"י כ"ש ולפמ"ש י"ל דלמהרש"ל כל שהוקטנו וחסרו לגמרי כשר טפי ואם כן אפילו חסרו קאי על נמקו שאפילו חסרו לגמרי כאן הוה פ"ד בזה אף שבכולא כשרה ובאמת למאן דס"ל דע"י חולי כשר צ"ב הך נמוקו דהיה ע"י מכה למה פסול וצ"ל דמיירי שהמכה בא ע"י אדם ועדיין צ"ע דעכ"פ ההקטנה נעשה מאליו ועיין בית מאיר וצ"ע. הן אמת שלא ראיתי לרבינו שהזכיר הך דנמוקו שהוא לא כתב רק נכרת או נפצע או נדוך או שחסרה או שנקבה ואלו נמיקו לא קתני וצ"ע כי אולי פירש נמוק ג"כ ע"י אדם שהכהו קוץ והתחיל ע"ז ההמקה וצ"ע על הה"מ והכ"מ שלא הרגישו כלל בזה. והנה היש"ש פרק הערל סי' ח' חידש דגם הרמב"ם ודעימיה מודים במה שכורתים עכשיו הרופאים מחמת האבן או שבירת הגוף ויודעים לתקן הדבר היטב ובבירור שיוליד ואינם מקלקלים החוטים ושביל הזרע הולך כתקנו אין בידינו לפוסלו כל עיקר ולא אסרו בנכרת רק אם כרת כדי שלא יוליד או שנכרת מחמת חולי שבא כבר בביצה שהיה בהכרח להכריתו ע"ש והנה אף שקיימו וקבלו כלם דברי היש"ש וגם אני סמכתי כ"פ על דברת הרש"ל אבל כעת לא זכיתי להבין דבריו דמ"ש לחלק בין כרתו שלא יוליד או שכרתו מחמת חולי שהיה כבר בביציו לבין כרתו מחמת אבן לא זכיתי להבין וכפי הנראה מחלק בין אם יכול להוליד או לא ובאמת כל סמיכתו על ר"ת והרי ר"ת לפי הירושלמי מבואר דאף שאינו מוליד כשר כל שביצה אחת על מתכונתו ומ"ש לחלק במה שנולד כבר חולי בביציו לא זכיתי להבין דאדרבא אם בא ע"י חולי מכבר הרי ע"י החולי היה בידי שמים לשיטת הרמב"ם ועכ"פ בא ע"י חולי ולמה יגרע וגם מה נ"מ בין חולי מחמת אבן או שהיא מחמת חולי בביציו. שבתי וראיתי שיש להסביר סברת הרש"ל דהנה כבר הבאתי לענין ניטל הכליות דמבואר בש"ע ס"ו דדוקא ניטל ביד או שנברא כך אבל כל שניטל ע"י חולי שנתקטנו אף שגמרו ונמוקו לגמרי במה יתכשרו כל שכבר נאסרו והרש"ל חולק דדוקא בידי אדם הוא דלא מהני שיחזור להכשירו אבל ע"י חולי כשר ולפ"ז זהו שמחלק דאם הכריתה היה ע"י שהיה לו חולי בביצים וא"כ כבר התחיל לקמוט ולהתקטן איך תחזור להכשירו ע"י הכריתה ואף שבידי שמים כשר כאן שהכריתה הוא בידי אדם הוה כמו בצומת הגידין אבל אם החולי הוא מחמת האבן א"כ לא התחילו בביצים חולי כלל ולא נפסל כלל שפיר חוזר להכשירו ואף שהיא בידי אדם הא זה שכורת אינו כורת מה שהתחיל להתפסל וכל שכורתו בבת אחת הרי שפיר חוזר להכשירו דהא הפסול לא התחיל כלל וזהו מה שאמרו בירושלמי וספרי דאין בין פ"ד לכ"ש אלא הלכות רופאים שפ"ד חוזר והיינו באם לא בא מחמת שהיה לו חולי בביצים שאז מה שכורת כעת ביצה אחת הוא כורתו בבת אחת ולא התחיל הפסול אבל כל שהיו לו חולי בביצים כיון שהתחיל הפסול שוב פסולו אינו חוזר להכשרו מיהו לשיטת הרמב"ם דחולי הוה ביד"ש עדיין קשה דאף שהיה חולי בביצים מ"מ החולי הוה ביד"ש ואפשר דע"כ לא הכשיר הרמב"ם חולי רק שמתחלתו ועד סופו היה ע"י חולי כמ"ש הרמב"ם שחלה ובטלה ממנו האברים האלו אבל כל שכרתו זה באמת בידי אדם אף שנטלו לגמרי וניטל כשר בביצה אחת מ"מ כל שסופו בידי אדם פסול ודוקא ניטל לגמרי ע"י רופאים שחתכו האבן דלא התחיל הפסול כלל בגוף האבן אז כיון שיכול להוליד זה כשר ובאמת שזה דחוק לפע"ד בדברי הרמב"ם אבל לדברי ר"ת שמכשיר בנטל נלפע"ד ברור דדוקא כשניטל לגמרי אבל אם התחיל לטול מקצת ואח"כ נטל מקצתו האחר נלפע"ד כל דכבר נפסל דניטל מקצתו גרע והוה כנפצע או שנחסר ולא יתכשר אח"כ וזה נלפע"ד בכוונת הירושלמי בלבד שלימין שנדחקו התוס' ולפמ"ש א"ש דהכוונה שיהיה ניטל בשלימותו ולא מקצתו ובזה נלפע"ד מה שהגירסא לפנינו בתוס' אין כרתי ובירושלמי הגירסא אין בתרי והנה בירושלמי פירשו שא"ל שתהי' יודעת שלא יוליד וזה ראיה ברורה למ"ש למעלה דמה שאינו מוליד אין פסול בעצם רק שהאשה יכולה לטעון בעינא חוטרא לידא אבל לפמ"ש אין כרתי א"ש טפי דהיינו שאמר שיכול לכרות ולהסיר ביצה אחת רק שלא יוליד והנה לפי הירושלמי שאמר דשלא יוליד ואם הגירסא אין כרתי מבואר בהדיא דלא כהיש"ש שהרי אמר שיכרת אף שלא יוליד וא"כ ע"כ שכרת באופן שלא יוליד והחולי הי' בביצים ואפ"ה כשר ובזה נלפע"ד לשון הירושלמי שאמר מאן דאמר ביד"א פסול ובידי שמים כשר ריב"ב היא ומאן דאמר בין ביד"א ובין ביד"ש פסול רבנן ומזה תמהו הרא"ש והריטב"א על ר"ת דמבואר דריב"ב לא מיירי רק ביד"ש והיש"ש נדחק שם ולא העלה ארוכה ולפע"ד דבר נחמד דהנה יש להסתפק למאן דמכשיר ע"י חולי אם מתחלתו בא ע"י חולי ואחר כך בא ע"י אדם אם כשר וכ"כ בשם הרש"ל שפסול וכתבתי שאף הרמב"ם מודה בזה ולפ"ז למה דאמר לריב"ב אין כרתי את שרי' לי והוה ידעת דלא מוליד מבואר דאף בזה מכשיר והיינו דגם זה מקרי ביד"ש כיון שתחלתו בא ע"י חולי ולכך מוקי לה כריב"ב אבל הש"ס מסיק דאף לרבנן בזה כשר והיינו דזה התרצן ס"ל דחולי כשר וע"ז אמר דאף דאח"כ הוה בידי אדם מ"מ הרי שעלת חטטין מי מחכך ומי מסמית הרי זה ביד"א כבידי שמים וכשר ויתכן יותר דאם נימא דהרמב"ם שמכשר ע"י חולי גם כשסופו בא ע"י אדם כגון שכרתו אפ"ה כשר ואם כן להס"ד דס"ל דחולי מקרי ביד"ש רק מה שכרתו אח"כ זה הפסול ולריב"ב זה כשר דתחלתו ביד"ש ועל זה חידש הירושלמי דבכה"ג הוה לרבנן ג"כ כשר דתחלתו ביד"ש ודו"ק היטב ועיין בתוס' ד"ה כרות שפכה שהקשו דלמה נקט כריתה בגיד ופציעה בביצים הא הדין שוה ולפע"ד דבאמת הדין שוה אלא דלענין מומא מחלק הש"ס בבכורות דף ל"ט במעוך וכתות לבין נתוק וכרות אף דלענין סירוס אין חילוק ועיין תוס' שם ד"ה כלן עכ"פ לכך נקט כרית' בגיד ופצוע בביצים ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף